כהן קורא ראשון - וקדשתו ומפני דרכי שלום
תלמוד בבלי מסכת גיטין דף נט עמוד א - עמוד ב
מתני'. אלו דברים אמרו מפני דרכי שלום: כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל, מפני דרכי שלום…תנא דבי רבי ישמעאל: וקדשתו - לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון. א"ל אביי לרב יוסף: מפני דרכי שלום? דאורייתא היא! א"ל: דאורייתא, ומפני דרכי שלום.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלה סעיף ג - סעיף ד
כהן קורא בתורה ראשון, ואחריו לוי, ואחריו ישראל…המנהג הפשוט שאפילו כהן עם הארץ קודם לקרות לפני חכם גדול ישראל, והוא שהכהן יודע לקרות
אם רוצה הכהן למחול על כבודו
משנה ברורה סימן קלה ס״ק ט
כהן קורא בתורה ראשון - דכתיב וקדשתו וקבלו חז"ל שר"ל לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון ומ"מ אם רצה הכהן לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו אבל לענין לקרות בתורה בביהכ"נ תקנו חז"ל מפני דרכי שלום שאין הכהן והלוי יכולין למחול אלא דוקא כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל כדי שלא יבוא הדבר לידי מחלוקת שכ"א יאמר אני גדול ואקרא ראשון. ואין חילוק בין שבת ויו"ט לשני וחמישי ושאר זמנים שקוראין בהן [פמ"ג].
שער הציון סימן קלה ס״ק יב
לקרות בתורה בבה״כ - הנה בגמרא נזכר בבית הכנסת, ומשמע לכאורה דדוקא שם משום דשכיחי רבים ואתי לאנצויי כדאיתא שם, אבל כשמתפלל בעשרה בביתו דלא שכיחי רבים כלל, לא תקנו רבנן ויכול למחול, דומיא דב' וה' דבזמן הגמרא. ואף דכתבו התוספות דבזמננו גם ב' וה' כשבת ויום טוב דמיא, היינו גם כן משום דהאידנא שכיחי רבים בבית הכנסת גם בב' וה', מה שאין כן כשמתפללין בבית, אמנם מדסתם בשולחן ערוך ולא חלק בזה, משמע דכהיום המנהג בכל מקום בשוה, וצריך עיון:
שיטת המהריק - המנהג שהכהנים יצא מבה״כ בשבת בראשית
שו"ת מהרי"ק סימן ט
על אשר הנהיגו הלועזים בכל מקומות מושבותיהם שבשבת בראשית אחד מן הקהל מתנדב מעות לצורך מאור בית הכנסת כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה וגם נהגו שאם יש שם כהן שהוא קונה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מב"ה ועתה אירע שלא רצה הכהן לקנות המצוה בשום צד וגם לא לצאת…ועוד יש להביא ראיה ממנהגינו שנהגו בכל קהילת צרפת להתענות בו בה"ב אחר פסח ואחר סוכות ואין זה אלא מנהג בעלמא וגם כתב בסדר מטרו"ייש שאין טעם ברור למה הוקבעו ואפי' הכי מעשים בכל יום שדוחים כבוד הכהנים כדי לקיים מנהג זה כשאין הכהן מתענה באותן תעניות יצא הכהן מב"ה ועמד לקרות בתורה ישראל המתענה ואע"ג דפשיטא דאי לאו משום התענית לא היה הכהן רשאי למחול על כבודו אפילו בב' וה' כדפי' ר"ת ומיהו פשט המנהג שהכהן יוצא מבה"כ ולא ראיתי כהן שמפקפק בדבר מעולם לומר לא אצא מבית הכנסת אלא אקרא בתורה ובודאי שאם היו יכולים הכהנים למחות שהיו מוחים אלא שאין בידם כח לסתור ולבטל המנהג ודחויים הם מפני כבוד הצבור ותקנתם מאחר שנהגו כן בגלילת צרפת מקדם והכי נמי לא שנא מאחר שנהגו כן במדינת הלועזים כאשר כתבתי וגם יש בו משום כבוד תורה והכשר מצוה לקנות שמן למאור.
בית יוסף אורח חיים סימן קלה
וכתב מהר"י קולון בשורש ט' על קהל שהיו נוהגים שבשבת בראשית היה אחד מהקהל מתנדב מעות לצורך בית הכנסת כדי שיקרא ראשון בהתחלת התורה וגם נהגו שאם יש שם כהן הוא קונה אותה מצוה או מוחל על כבודו ויוצא מבית הכנסת ובשנה אחת אירע שלא רצה הכהן לקנות המצוה וגם לא רצה לצאת מבית הכנסת ועל כן הכריחוהו הקהל על ידי השלטון שלא יכנס לבית הכנסת כדי שלא יתבטל כבוד התורה ומנהג אבותיהם שבידם והשיב שיפה עשו שכפאוהו כדי שלא יתבטל מנהגם
בענין ציבור שיש להם מנהג להכריח את הכהנים לצאת כשמוכרים המצות
שו"ת שיבת ציון סימן ו (ר׳ שמואל סג"ל לנדא, 1750-1834, בנו של הנודע ביהודה)
אם יש מקום לתקן במקומות שמוכרים המצות להכריח את הכהנים לצאת מבית הכנסת בשעת קריאת הראשון לעלות לתורה כדי שיכולים לקרות לתורה לישראל במקום כהן כדי שיתרבה מעות קנין המצות ולא יגיע ע"י זה הפסד להכנסת הקהל….המג"א בסימן קל"ו הביא בשם הלבוש דאף מי שקנה המצות מחויב לקרוא לכל חד וחד לפי כבודו ואין לך כבוד יותר ממה שצותה לנו התורה וקדשתו. ואני אומר דאפי' אם היה להם מנהג זה מימים קדמונים אין לילך אחר מנהג גרוע כזה שהוא נגד דין תורה והרמ"א בש"ע חו"מ סימן רפ"א סעיף ד' כתב דבמקום שהוא המנהג שאין הבכור נוטל פי שנים אין לילך אחר המנהג ע"ש…ואף דאמרינן בעלמא מנהג עוקר הלכה היינו מנהג ותיקין שהוא למגדר מלתא, ועיין בספר באר שבע דף צ"ו דמילתא דאיסורא צריך להיות מנהג ותיקין וצריך להיות לו ראיה מן התורה, אבל מנהג כזה שהוא רק להרבות הכנסת הקהל הוי כטועה בשיקול הדעת ולא אזלינן בתר מנהג גרוע…ומעתה כיון שזה שיהיה הכהן ראשון אם לישראל מעלה נגד הכהן והם שווין במעלה דין תורה הוא שהכהן קודם לכל דבר אין לילך אחר מנהג כזה. ומה שפסק המהרי"ק בשורש ט' אם המנהג לקנות במעות מי שיקרא ראשון בשבת בראשית להתחלת התורה מותר לכוף להכהן לצאת ע"י שלטון כדי שיקרא הישראל אשר קנה במעות לקרוא בהתחלת התורה ולא יבטלו המנהג טעמו של המהרי"ק בזה הוא כיון שהמנהג הזה הוא סייג להגדיל כבוד התורה ולחבבה שקונים ומבזבזים מעות בשביל הכבוד שיהיה נקרא בהתחלת התורה ומראה גודל התשוקה לתורתנו הקדושה בודאי אין כבוד הכהן עדיף מכבוד התורה עצמה וזה הוא מנהג ותיקין ושייך בו לומר מנהג עוקר הלכה באשר שיש להמנהג הזה סייג וסמך להגדיל כבוד התורה וגם לא שייך בזה עקירת הלכה כל כך כיון שהוא רק פעם אחת בשנה ואינו בתמידות, אבל תקנה שיהיה תמיד שהקונה המצות רשאי להכריח את הכהנים לצאת זה הוא נגד דין תורה והוא מנהג בורים ואין לך מנהג גרוע מזה. ומעתה אני אומר אפילו אם היה מנהג זה מימים ימימה אין להשגיח על מנהג זה מכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו שאין כח ביד טובי העיר לחדש ולקבוע מנהג הדיוטות נגד דין תורה. ואף שגם זה הוא צורך מצוה להחזיק קופת הקהל והכנסת הבית הכנסת מ"מ אין לזה ההכרח לעשות תקנה זו והם מחויבים לגבות נדבות מבני הקהלה לפי הממון איש כמתנת ידו אבל לא להשען הכנסת הקהל על שורש תיקון שהוא נגד הד"ת. ונוסף לזה אני אומר מה שטובי העיר יכולין לתקן תקנות לצורך הציבור זה הוא רק למגדר מילתא וכן פסק הרמ"א בש"ע חו"מ סי' ב' בהג"ה שאין הקהל רשאים לשנות דבר במידי דאיכא פסידא להאי ורווחה להאי כי אם מדעת כולם וא"כ איך יכולים לעשות תקנה זאת שהוא פסידא להכהנים אשר התורה זכתה להם לקדשם ולכבדם לקוראם ראשון, וגם איך יכולים להעמיס הטרחה על הכהנים לצאת תמיד בשעה שקוראין לעלות לתורה וכדאי בזיון להכהן לצאת מבית הכנסת ואפי' אם כל הכהנים הדרים כעת שם יסכימו לתקנה וימחלו על זה אפ"ה אין הסכמתם מועיל דהא בית הכנסת של כרכים אשר שכיח בהו אורחים ובאים לשם להתפלל ואין ביד בני הכרכים למנוע את האורחים מלבוא לבית הכנסת להתפלל, וא"כ איך יכולים הכהנים הדרים בעיר הזאת למחול על כבוד הכהנים אורחים אשר יבואו לשם להתפלל…מכל זה נלענ"ד פשוט שאין ביד הקהל לתקן תקנה זו, ולהיות כי הדברים פשוטים וגם אני טרוד מאוד לקצר אני צריך, וה' שנותיו יאריך. כ"ד אוהבו הד"ש הטרוד וכותב בנחיצה רבה: הק' שמואל סג"ל לנדא.
שו״ת דעת סופר אורח חיים סימן יח (ר׳ עקיבא סופר)
וראיתי מה שפקפקת במכתבך אודות המנהג שנהנו איזה שנים קהלתך אשר בכל שני וחמשי כל מי שקנה המצוות קורא לראשון את כל מי שלבו חפץ, הגם שישנם שם כהנים…ע״כ אתה חושב שהנהיגו כן מעצמם בזמן שלא היה להם רב יושב על מדין ואינו מנהג ותיקין ע״כ ברצונך לבטל מנהג זה, הנה עיניך שפיר חזו בתשו׳ ח״ס באו״ח כ״ה שמסיק להלכה שאין רשות למי שקונה מצות לקרות מי שירצה אם יש שם כהן…מכ״ז משמע דאין לתקן מנהג כזה אף בהסכמת כהנים רק לעתים רחוקות אם יקרה שייה צורך גדול לעליות, ואני שמעתי מפי קדשו של אבא מאוה״ג זצ״ל שק״ז בעל הכתב סופר זצ״ל הקפיד ע״ז ולא הניח הכהן לצאת לחוץ שלא לבטל מ״ע דיקדשתו ולא לדחותה באמתלאות שונות.
המקילין שבזמנים מיוחדים אפשר לבקש מהכהנים לצאת
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת ספר תורה סימן קלה סעיף ה
אם ס"ת פתוח והכהן קורא את שמע, אינו רשאי להפסיק, וקוראים ישראל במקומו. הגה: וכן בתענית שאחר פסח וסוכות שקורין ויחל, אם אין הכהן מתענה, קורין לישראל; וטוב שילך הכהן מבהכ"נ (מהרי"ק שורש ט').
מגן אברהם סימן קלה ס״ק ז
וקורין ישראל. ואין ממתינין לו מפני כבוד הצבור [רשב"א מהרי"ק] אם אין כהן הולכין אחר הגדול בחכמה ומנין אע"פ שהאחר גדול בשנים (ב"ז רמ"ג רנ"ג) אם המנהג לקנות במעו' מי שיקר' ראשון בהתחל' התורה בבראשית ואם קנה אותו ישראל מוחל הכהן על כבודו ויוצא מבה"כ ופעם א' לא רצה הכהן לצאת מבה"כ מותר לכפותו ע"י השלטון לצאת מבה"כ כדי שלא יתבטל המנהג וכבוד התורה [ב"י מהרי"ק] ואפי' לא יצא יקר' הישראל [כ"ה] ומיהו מלשון מהרי"ק לא משמע כן דא"כ אין לכפותו ע"י השלטון:
מגן אברהם סימן קלו
מצוה לקרות בי"ט אנשים המעמידים הקהילה לפיכך הן קודמין לכל אם אין שם ת"ח מופלג [מהרי"ל] עסי' רפ"ב ס"ג ובמקומו' שמוכרין המצוה יכול לקרות למי שירצה ובלבד שיקרא לכל אחד לפי כבודו (לבוש) ונהגו שגדול הצבור עולה אחרון (ב"י סימן קל"ה) ע' רמ"מ סימן ו' שכתב במקום שנהגו שהפרנס הוא עולה אינו רשאי למחול לאחר שיקרא במקומו וכ"כ מהרי"ק ש"י שבמקום שנוהגים שחתן בראשית עולה במקום כהן שאינו יכול למכור זכותו לאחר ור"ל טריווש חולק עליו ועסי' קנ"ג סעיף י"ב (כ"ה):
שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן כד
מ"ש מעלתו ממג"א סי' קל"ו בשם לבוש דבמקום שמוכרים מצות יכול לקרות למי שירצה רק שיקרא כל א' לפי כבודו עכ"ל, התם נתכוון לומר שלא יבזה אדם לקרות המכובד באחרונה אלא יקרא הקרואים לפי כבודם זה אחר זה ואין זה ענין להמבוקש: אבל באמת תמהתי איך אפשר שיעלה זה ע"ד קהל או למדן לתקן בו בקהלה ומה ענין מהרי"ק לכאן, התם מיירי שהי' כן מנהג קבוע ביום ידוע ואותו מנהג נתקן בתחילה ברשות הכהנים שהיו באותן הימים והם מחלו על זה ובמחילה זו ליכא משום אינצויי כיון שהוא בזמן ידוע וגם קונה במעות להרבות כבוד התורה, וכיון שבתחלה התנהגו ברשות הכהנים והיה מנהג ותיקון א"כ שוב כל הכהנים הבאים אח"כ אל הקהלה אפילו ממקומות אחרים ע"ד המנהג באים בכל ענינים כאלו וכאילו מחלו בהדיא…אבל לחדש מנהג בלי רשות הכהנים מאן ספין ומאן חשוב, ובשגם לתקן כן בתמידות ולא בזמן ידוע וקריאה ידועה א"כ ביטלת וקדשתו. ובאמת דברי הב"י [סי' קל"ה] והמג"א [שם סק"ז] שנמשך אחריו בהעתקת המהרי"ק לכוף הכהן הוא קצת תמוה, דבמהרי"ק שרש ט' עובדא הוה שהיה הכהן יכול לילך לבהכ"נ אחרת לקרוא בכהני והוא נתכוון לבטל מנהגם וע"ז כ' מהרי"ק דכופין על מדת סדום אלא שהאריך על תחלת מנהגם וכתב שהיה כדין משום כבוד התורה ומצוה שנותן העולה להדלקת נר בבהכ"נ, ומשמע בכל זה אם לא רצה הכהן לצאת שאין לכוף אלא משום זה נהנה וזה לא חסר שהי' יכול לעלות בבהכ"נ האחרת וגם היה רק לפי שעה כמ"ש ודייק להדיא המהרי"ק שהיה לפי שעה ואקראי בעלמא: א"כ משמע זולת זה אין לכופו ע"י שלטן, אלא שמראה שם פנים לומר כיון דבטול מנהג אית בי' משום אינצויי (והיינו אחר שכבר נקבע המנהג מתחלה ביושר וכמ"ש לעיל) דאם באנו לבטלו אית בי' משום אינצויי א"כ לא עדיף קדימת הכהן שהוא דרכי שלום לדחות מנהגא יע"ש, א"כ משמע אפילו בלא זה נהנה וזה לא חסר נמי כופין, וכן משמע קצת בסיום לשונו שכ' ובפרט כאשר היה יכול ללכת בבהכ"נ אחרת והיה יכול לקיים שניהם כבוד הכהן ומנהג המקום אשר שניהם כאחד הם טובים ואיהו דאפסיד אנפשי' במה שלא רצה ללכת שם ככל אשר פרשתי למעלה דכגון זה הוה מדת סדום וכופין עליה עכ"ל, מדכ' ובפרט כאשר היה יכול ללכת וכו' משמע שהוא רק סברא נוספת דבלא זה נמי היו כופין אותו, וע"ז סמכו הרב"י ומג"א ומביא לפסק הלכה בסתם, מ"מ הבו דלא להוסיף, ע"כ תמהתי אם נמצא שם למדן דפליג ע"ז אם לא שיש לו סברא אשר לא אדע, ע"כ לא אוכל לשפוט להלכה ומכ"ש למעשה עד שאשמע מה בפי המתנגדים למעלתו, והיה זה שלום לו ולתורתו כנפשו ונפש א"נ:
שו"ת משנה הלכות חלק ג סימן יג
בדבר הפלוגתא שנתהוה בשמש בית הכנסת שקרא לתורה לישראל במקום כהן ביום ב' לקריאת התורה והיו שם כהנים ולא קראם וגם לא שאל אותם שימחלו לישראל או שיצאו וכדומה ונתהוה שם מחלוקת בין הלומדים הללו אוסרים לקריאה עד שיקרא לכהן תחתיו והללו מתירים ולא אפרש שמם מפני הכבוד והמתירים נתנו טעם לקרותו כיון שהוא בחול וכבר עלה שוב לא ירד ודעת האוסרים שאעפ"כ ימתין ויקרא לכהן, והוא יעלה שלישי ומה שהוא בחול אין נ"מ בזה שוב ראו שאין שם לוי וטענו דאין כאן לוי ונתפרדה החבילה ונראה מה יהי' טענותם…והנה מפשטות הגמרא משמע בפשיטות דלעולם קוראין כהן ראשון ואפילו אם רוצה לחלוק כבוד לרבו אסור וכ"ש לאחרים…אמנם בשני וחמישי לכאורה נראה דאי בעי חולק כבוד לרבו וכמו שאמר ר"מ להדי' אלא שהתוס' כתבו…אמנם האחרונים ז"ל האריכו בדבר למצוא היתר והנה המ"א או"ח סי' קל"ה ס"ק ז' הביא בשם המהרי"ק…ע"ש ולפי שכל ההתירים בנויים על דברי מהרי"ק הנ"ל ע"כ אאריך קצת בדבריו. והנה מפשטות דברי מהרי"ק נראה כפי אשר הבין המ"א ז"ל דכשהכהן בביהכ"נ לעולם אסור לקרות ישראל במקומו וכמו שכתב המ"א ז"ל דאל"כ למה לן לכפותו ע"י השלטון. ולכאורה עיקר דברי מהרי"ק צריך להבין דהאיך אפשר לקהל לתקן תקנה כזו והלא בגמרא אמרו דכהן אפי' אי בעי אינו רשאי למחול וא"כ האיך מועיל התקנה שתקנו הקהל לבטל תקנת הש"ס ובפרט לדעת הפוסקים דהוי דאורייתא ועי' במ"א שם סק"כ בשם מהרי"ק וא"כ איך החזיק מנהג הקהל ואפי' להוציא הכהן ע"י השופט לקיים תקנה שהוא נגד חז"ל, ונלפענ"ד דהוא הוא ומכח האי קושיא ס"ל למהרי"ק ז"ל דודאי עד שהכהן בביהכ"נ אין מועיל שום תקנה דהוי תקנה נגד תקנת הש"ס ולכן המציא מהרי"ק שיתקנו שיצא הכהן מביהכ"נ בשעת הקריאה וזה בודאי בכחם לתקן דהקהל יאמרו לכהנים שיצאו בשעת קה"ת וממילא כיון שיצא שוב אין כאן כהן לקרוא ראשון ולא בטלה תקנת הש"ס דכהן קורא ראשון כיון שאין כאן כהן כלל…ולפי' זה נמצא דכשהכהן בביהכ"נ אפי' תקנו הקהל שלא לקרותו אינו מועיל ואפי' היתה התקנה בהסכמתו דכ"ז דאיכא כהן בביהכ"נ התקנה הוא נגד תקון חז"ל ואינו תקנה….וראיתי בח"ס או"ח סי' כ"ד שמפלפל בדברי מהרי"ק ותמה אב"י ואמ"א שהביאו דברי מהרי"ק דהמהרי"ק מיירי התם שהכהן הי' יכול לילך לביהכ"נ אחרת לקרא בכהני והוא נתכוין לבטל מנהגם וע"ז כתב מהרי"ק דכופין על מדת סדום אלא שהאריך על תחילת מנהגם וכתב שהי' כדין משום כבוד התורה ומצוה שנותן העולה להדלקת נר בביהכ"נ ומשמע בכל זה דאם לא רצה הכהן לצאת שאין לכוף אלא משום זה נהנה וזה לא חסר שהי' יכול לעלות בביהכ"נ אחרת וגם הי' רק לפי שעה
אם יצא הכהן החוצה מעצמו
תשובות והנהגות כרך א סימן קנא
שאלה: במקום שאין לוי וכדי שלא יצטרך הכהן לעלות ולברך ב' פעמים אם מותר לקרוא ישראל לראשון כשהכהנים מוחלים ולומר במקום אין כאן כהן במחילת כהנים. בשבת ויום טוב דתקנת חכמים מדינא דכהן קורא ראשון אין להתיר בשום אופן, אבל בשני וחמישי מדינא דגמרא (בגיטין נט ב) כיון דלא שכיחי רבים מותר לקרוא ישראל ראשון, לכן ראוי להתיר, אבל כבר כתבו התוס' בשם ר"ח דהיום שכיחי גם בשני וחמישי, ולכן אסור גם בשני וחמישי…ומיהו אם יצא הכהן החוצה מעצמו כשאין לוי יש אומרים דטוב ויפה עשה, שיש פוסקים המחמירים לא לקרוא פעמיים (מהר"ם בנעט זצ"ל הובא בתשובות מהרי"א ס' מ"ה וחשש לדעת בעל העיטור שמחמיר בזה משום ברכה שא"צ וכ"כ בדעת תורה ס' קל"ה ס"ח) ואף דלא קיימא לן כן, מ"מ אם מסכים לצאת החוצה עד התחלת הברכה כשאין לוי, כדי לזכות אחרים לעלות לתורה, וכדי שלא יעלה פעמיים, - בשני וחמישי שאין החיוב בו מדינא - נאה הדבר ויאה.
Summary:
The גמרא provides two justifications for requiring a כהן to receive the first עליה, based on both דרכי שלום and וקדשתו. The משנה ברורה explains that due to the reasoning of דרכי שלום, the כהן would not be allowed to be מוחל on his כבוד. The שער הציון adds that while one may have thought that this only applied in shul, the same principle extends to a מנין outside of shul.
The מהרי״ק cites a practice where the כהנים would leave shul on פרשת בראשית, allowing for others to receive the first עליה. He defends the practice citing another practice where כהנים who were not fasting would leave shul on certain fast days, so as to allow those fasting to receive the עליות. He notes that if they could object, they would, but the custom was already too strong and widespread. This ruling is cited by the בית יוסף.
The שו״ת שיבת ציון is critical of the custom to allow one to purchase the right to designate the עולה for the first עליה, replacing the כהן. He acknowledges that the מהרי״ק allowed the practice on פרשת בראשית, noting that this exception is acceptable, given that it’s for כבוד התורה and that it’s once a year. He notes that even if all of the כהנים agreed, it would not make it acceptable, as there could be guests that visit, who would not have conceded. As such, the congregation has no right to institute such a policy.
After addressing the lack of a right of a כהן to forgo his right, the שו״ת דעת סופר similarly states that the כתב סופר did not allow a כהן to leave shul out of concern for וקידשתו. In his earlier comments, he does seem to acknowledge that it may be acceptable for כהנים to leave shul on occasion, to facilitate others receiving the first עליה.
The מגן אברהם seems to adopt the position of the מהרי״ק, extending it to even allow the ציבור to compel the כהן to leave. Based on a מגן אברהם, building off of the מהרי״ק, the חתם סופר seems to allow for an established custom on a limited basis (not every day) and with the consent of the כהנים (similar to the comment of the דעת סופר above).
The שו״ת משנה הלכות does not allow for compelling a כהן to leave, but does allow for calling someone else in place of the כהן where a כהן is willing to leave.
The תשובות והנהגות encourages כהנים to leave in situations where there is no לוי in shul, so that the double עליה scenario is avoided, noting that not all opinions supported that ruling in the first place.
