תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לג עמוד ב - לד עמוד ב
משנה. סדר תקיעות: שלש של שלש שלש. שיעור תקיעה כשלש תרועות, שיעור תרועה כשלש יבבות. תקע בראשונה ומשך בשניה כשתים - אין בידו אלא אחת...גמרא…..אתקין רבי אבהו בקסרי: תקיעה, שלשה שברים, תרועה, תקיעה. - מה נפשך? אי ילולי יליל - לעביד תקיעה תרועה ותקיעה, ואי גנוחי גנח - לעבידתקיעה שלשה שברים ותקיעה! - מספקא ליה אי גנוחי גנח אי ילולי יליל. - מתקיף לה רב עוירא: ודלמא ילולי הוה, וקא מפסיק שלשה שברים בין תרועה לתקיעה! - דהדר עביד תקיעה תרועה ותקיעה. - מתקיף לה רבינא: ודלמא גנוחי הוה, וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה! - דהדר עביד תקיעה שברים תקיעה. - אלא רבי אבהו מאי אתקין? אי גנוחי גנח - הא עבדיה, אי ילולי יליל - הא עבדיה! - מספקא ליה דלמא גנח ויליל. - אי הכי,ליעבד נמי איפכא: תקיעה, תרועה, שלשה שברים ותקיעה, דלמא יליל וגנח! - סתמא דמילתא, כי מתרע באיניש מילתא - ברישא גנח והדר יליל
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ג הלכה י
המנהג הפשוט בסדר התקיעות של ראש השנה בצבור כך הוא: אחר שקוראין בתורה ומחזירין הספר למקומו יושבין כל העם ואחד עומד ומברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמוע קול שופר וכל העם עונין אמן, וחוזר ומברך ז שהחיינו וכל העם עונין אחריו אמן, ותוקע שלשים תקיעות שאמרנו מפני הספק על הסדר, ואומר קדיש ועומדין ומתפללין תפלת מוסף, ואחר שגומר שליח צבור ברכה רביעית שהיא מלכיות תוקע תקיעה שלשה שברים תרועה תקיעה פעם אחת, ומברך ברכה חמישית שהיא זכרונות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה שלשה שברים ותקיעה, ומברך ברכה ששית שהיא שופרות, ואחר שגומרה תוקע תקיעה תרועה ותקיעה פעם אחת וגומר התפלה
רי"ף מסכת ראש השנה דף י עמוד א
אתקין ר' אבהו בקיסרי תקיעה שלשה שברים תרועה ותקיעה מה נפשך אי ילולי...נמצא עכשיו שתוקעין תשר"ת ג' פעמים ותוקעין תש"ת ג' פעמים ותוקעין תר"ת ג' פעמים ונהגו העם לתוקען כשהן יושבין ומברכין עליהם ברכת התקיעה ומפני שהצבור צריכין לשמוע התקיעות על סדר הברכות לפיכך חוזרין ותוקעין על סדר הברכות תשר"ת פעם אחת ותש"ת פעם אחת ותר"ת פעם אחת ובדין הוא שיהו תוקעין אותן על סדר ברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שהברכות אין מעכבות את התקיעות הרי יצאו ידי חובתן באותן שתקעו כשהן יושבין ודי להם לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת על סדר ברכות פעם אחת שלא להטריח את הצבור וכן המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב ו חלק ב
ומפני שהצבור צריכין לשמוע התקיעות על סדר הברכו' לפי' חוזרין ותוקעין על סדר הברכות פעם אחד קש"רק ופעם אחד קש"ק ופעם אחד קר"ק ובדין היה לתקען כל אחת ג' פעמים כמו מיושב אלא כיון שהברכות אינן מעכבות התקיעות הרי יצאו ידי חובתן באותן דמיושב ודי להם לתקוע על סדר הברכות כל אחת פעם א' משום טורח צבור וכן המנהג בכל העולם ובב' ישיבות. ור"ת היה נוהג קש"רק בזכרונות ובשופרות כמו במלכיות ואין לשנו' מהמנהג שלנו כמו שכתב רי"ף.
ספר שבלי הלקט סדר ראש השנה סימן שא
ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב נמצא עכשיו….ובדין הוא שיהיו...שלא להטריח את הצבור. וכך המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות עכ"ד ובעל הדברות זצ"ל כתב על זה מסתברא שאינו מפני טורח צבור דהא קיי"ל כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות ומפני הטורח אין להניח מצוה כהלכתא אלא שחש ולהפסק התקינו אפי' בין הברכות שאם היינו תוקעין מעומד יש לנו לתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק ביחד על כל ברכה וברכה ואם קשר"ק עיקר יש לנו לתקוע קשר"ק על כל ברכה וברכה והרי הפסיק קש"ק קר"ק בין מלכיות לזכרונות ובין זכרונות לשופרות ולפיכך לא עשו הפסקה בברכותיה שלא יהיו הפסקות וקבעו מיושב ג' סימנין ביחד ומעומד סימן אחד על כל ברכה וברכה ומיושב נמי חשו על אלו הפסיקות ובדין היה לתקוע מעומד כדרך שעליו לתקוע מיושב קשר"ק קש"ק קר"ק כנגד מלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות וכשאנו עושין ג' פעמים כדי לסלק כל הספיקות שלא יהא קש"ק קר"ק הפסק ונהגו מעומד קשר"ק במלכיות קש"ק בזכרונות קר"ק בשופרות וששים תקיעות מתקיעין בין ישיבה לעמידה וכן המנהג
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד
ובדין הוא שיהו תוקעין על סדר ברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שהברכות אינן מעכבות את התקיעות הרי כבר יצאו ידי חובתן באותן שתקעו יושבין ודי להםלתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק על סדר הברכות פעם אחת שלא להטריח על הצבור וכן מנהג בכל העולם ובשתי ישיבות. ורבינו תם ז"ל היה תמה על מנהג זה דקשר"ק של מלכיות וקש"ק של זכרונות וקר"ק של שופרות סותרין זה את זה דאי גנח ויליל איבעי למיעבד כולהו קשר"ק. ואי גנח לחודאיבעיא ליה למיעבד כולהו קש"ק. ואי יליל לחוד בעי למיעבד כולהו קר"ק. והנהיג רבינו תם לתקוע בזכרונות ובשופרות קשר"ק כמו במלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי וליכא אלא הפסק וכדי שלא לשנות את המנהג ביותר לא חיישינן להפסק דהא קי"ל שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. ורבינו אבי"ה כתב בשם ריב"א דהא דתיקן רבי אבהו קשר"ק קש"ק קר"ק לא בשביל שהפסיק בשהייה
מרדכי מסכת ראש השנה פרק יום טוב
וחוזרין ותוקעין על סדר הברכות...ובדין הוא שיהו תוקעין לכל ברכה תקיעה שברים תרועה תקיעה תקיעה שברים תקיעה קר"ק משום ספיקא דרבי אבהו דאי גנח ויליל נעביד כולהו קשר"ק ואי יליל לחוד נעביד כולהו תקיעה תרועה תקיעה ואי גנח לחוד נעביד כולהו קש"ק וכך פי' בערוך והנהיג ר"ת לתקוע בכל ברכה קשר"ק והשתא נפיק מכל ספיקא אלא רק דאיכא הפסק כדאתקיף רב עמרם ובהא סמכינן על ר' יוחנן דפליג אדר' אבהו ואמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ונראה שיש ליתן טעם קצת למנהג שלנו דשמא סברי לה כמ"ד בסמוך אחת מדברי תורה ושתים מד"ס וכיון שעשו בישיבה כל ספיקות של סופרים לא רצו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא דאורייתא ובקרובץ דאגן הסהר שעשה רבינו בנימין כתב נוי מ' קולות בהריעם והיינו כמנהגנו וכן בסדר רב עמרם אלא שכתב דלסוף מריע תרועה אחת בלי תקיעה:
הר"ן על הרי"ף מסכת ראש השנה דף יא עמוד א
ואנו עכשיו נוהגים לתקוע על סדר הברכות תשר"ת למלכיות תש"ת לזכרונות תר"ת לשופרות וכמו שכתב הרב אלפסי ז"ל בהלכות וצ"ע למה שהרי היה לנו לעשותן כולן למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות הא אנן משום ספק דאורייתא עבדינן להו וצריך לשמען על סדר ברכות במלכיות וכן בזכרונות וכן בשופרות והרב אלפסי ז"ל כתב דאקילו בהו משום טירחא יתירא דצבורא כיון שכבר יצאו שלא על סדר ברכות ואפשר עוד על דרך זה שחששו שלא להפסיק יותר מדי בתקיעות שאינן צריכות בין מלכיות וזכרונות ושופרות ואכתי לא נהירא ולדברי רבינו האיי גאון לא קשיא מידי דהא יום תרועה אמר רחמנא הלכך בין גנח בין יליל בין גנח ויליל יצא דכולהו תקיעות דאורייתא נינהו והלכך להקל על הצבור ולתקוע בתקיעות דכולהו מקומות שפיר דמי ור"ת ז"ל הנהיג לתקוע בכולן תשר"ת ואמר מוטב שניחוש לספיקות ולא ניחוש להפסקות:
טור אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקצב
מחזיר ש"צ התפלה ותוקעין למלכיות תשר"ת פ"א ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת ומן הראוי שיתקעו למלכיות תשר"ת תש"ת תר"ת פ"א וכן לזכרונות וכן לשופרות והכי איתא בערוך...וכ"כ רב אלפס בדין הוא שיהיו תוקעין על סדר ברכות כדרך שתוקעין כשהן יושבין [בית יוסף - מחזיר שליח צבור התפלה...וכתב הרא"ש רבינו תם ז"ל...והנהיג רבינו תם לתקוע בזכרונות ובשופרות קשר"ק כמו במלכיות]א
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תקצב
מחזיר שליח צבור התפלה, ותוקעין על סדר הברכות למלכיות תשר"ת פעם אחת, ולזכרונות תש"ת, ולשופרות תר"ת; ועכשיו נוהגים לתקוע למלכיות תשר"ת שלשה פעמים, ולזכרונות תש"ת שלשה פעמים, ולשופרות תר"ת שלשה פעמים. הגה: ויש אומרים שתוקעים תשר"ת למלכיות פעם אחת, וכן לזכרונות, וכן לשופרות (טור בשם ר"ת ומנהגים), וכן המנהג במדינות אלו
ט"ז אורח חיים סימן תקצב
וי"א שתוקעי' תשר"ת כו'. ז"ד ר"ת שהקש' על אותן שאומרי' תשר"ת תש"ת תר"ת דהוי סתרי אהדדי דבזה עושה התרוע' מה שאין עושה בזה והיה מן הראוי לו' על כל פעם תשר"ת תש"ת תר"ת כמו בתקיעות דמיושב אלא דהוה טרחא יתירה ולכן הנהיג ר"ת לו' בכל פעם תשר"ת לפי שבזה יצאנו מידי ספק שמחסר מה דצריך ואע"פ שיש חשש הפסק דהיינו שמא גנוח לבד או יליל לחוד נמצא דהוי השני הפסק מ"מ עדיף לתקן החסרון מתיקון ההפסק כיון שעכ"פ כבר תקנו הכל בתקיעו' דמיושב סמכי ע"ז:
של"ה (רבי ישעיה הלוי הורוביץ, 1558 – 1630, מפראג) מסכת ראש השנה פרק נר מצוה סעיף יז
בענין סדר התקיעות, על סדר הברכות, יש מחלוקת בין הפוסקים, כמבואר בטור ובבית יוסף סימן תקצ"ב. ואשרי לעדה הקדושה שבוחרים בדרך המובחר, דהיינו לתקוע תשר"ת, תש"ת, תר"ת למלכיות. ותשר"ת, תש"ת, תר"ת לזכרונות. ותשר"ת, תש"ת, תר"ת לשופרות. וכן נוהגין בארץ ישראל. ומה שכתב הבית יוסף בשלחן ערוך ריש סימן תקצ"ב, וזה לשונו: מחזיר שליח צבור התפילה...עכ"ל, אין טעם וריח למנהג הזה, כי בזה לא סרו כל הספיקות. על כן אין להשגיח בזה, ואגב שיטפא לא דק. וכבר נתפשט המנהג עתה בארץ ישראל לתקוע תשר"ת, תש"ת, תר"ת למלכיות, וכן לזכרונות, וכן לשופרות. והמהדרין מן המהדרין, תוקעין מאה קולות. וכן נוהגין גם כן אנחנו קהילה קדושה אשכנזים שבירושלים עיר הקודש תוב"ב, ותוקעין שלשים קולות מיושב, ושלשים קולות על הברכות כדלעיל, ושלשים קולות אחר עלינו לשבח. אחר כך אומרים שיר הכבוד, אנעים זמירות, ולאחר אנעים זמירות, תוקעין תשר"ת, תש"ת, תר"ת. ומנהג יפה ומהודר הוא.
תוספות מסכת ראש השנה דף לג עמוד ב
ובערוך פי' שהיועושין כן שפי' בערך ערב דהלין דמחמרי [ועבדי] שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר כנגד מאה פעיות דפעיא אימיה דסיסרא ואלין[עשרה] אינון כשגומרין כל התפלה קול תקיעיא דיחידאי מיתבעי למיהוי [עשרה] תשר"ת תש"ת תר"ת והם מאה
שולחן ערוך הרב (1745- 1812) אורח חיים סימן תקצב סעיף ה
יש נוהגין לתקוע ג' פעמים תשר"ת למלכיות ג' פעמים תש"ת לזכרונות וג' פעמים תר"ת לשופרות ויש נוהגין לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ומנהג זה הוא המובחר שבמנהגים:
באר היטב אורח חיים סימן תקצב ס״ק ג
תשר"ת. ובשל"ה הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואחר אנעים זמירות תשר"ת תש"ת תר"ת. וכןנוהגים ק"ק אשכנזים בירושלים:
משנה ברורה סימן תקצב ס״ק ד
וכן המנהג במדינות אלו - ובשל"ה כתב הדרך המובחר לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואחר אנעים זמירות עוד תשר"ת תש"ת תר"ת כדי להשלים עד מאה קולות] ומ"מ במקום שנוהגין כמנהגנו אין לשנות - פמ"ג
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקצב
ואח"כ מחזיר הש"ץ התפלה….וכתבו הרי"ף והרמב"ם בפ"ג דכך הוא סדר התקיעות שעל הברכות למלכיות תוקעין תשר"ת ולזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת...מיהו רבינו תם תיקן שיתקעו בכל אחד תשר"ת...ורבינו הרמ"א כתב כתקנת ר"ת אמנם עכשיו הנהיגו ברוב המקומות לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת במלכיות וכן בזכרונות וכן בשופרות וזהו העיקר לדינא:
המעין (תשס״ב) מב - הר׳ ונה עמנואל - ״מורשת אשכנז״
כאשר בעל השל"ה מסר ואשר' לעדה הקוושה שבוחרים בדרך המובחר...מנהג השל"ה מובא בבאר היטב או"ח סי' תקצ"ב ס"ק ג והנה כבר לפני כמאתיים שנה קמו כמה גדולים כקהילות אשכנז ונהגו לפי המנהג הנ"ל של השל"ה כך הנהיג החסיו שבכהונה' רבי נתן אדלר רבו של החתם סופר בבית מדרשו בפרנקפורט וכן עשה הרב אברהם בינג בק"ק ווירצבורג וכך המשיכו שם הרב יצחק דוב הלוי במברגר ובנו הרב נתן ועוד הרב ש"ר הירש ציין בספר חורב פרק ראש השנה שהמנהג המועדף הוא לתקוע במוסף כל פעם עשר קולות ס"ה שלושים תקיעות דברי הרב הירש לא היו הוראה הלכה למעשה אבל המנהג המועדף צויין גם במהדורה השניה של ספר חורב שהרב הירש הספיק להגיה ולתקן לפני פטירתו לאחר שכיהן עשרות שנים כרבה של ק"ק עדת ישורון בפרנקפורט הרב יצחק דוב הלוי כמגרגר כתר בשעתו שקהילה שקיבלה את המנהג הנכון לגבי תקיעת שלושים קולות חייבת להמשיך בזה ואם גבאי הקהילה דורשים לחזור מזה מוכרחים לעשות התרת נדרים לפני תקיעת שופר בראש השנה שהרי רוצים לבטל הנהגה נכונה
כתר שם טוב (ר׳ שם טוב גאגין 1884–1953,במראמסגיט שבאנגליא) חלק ששי עמוד 170
ולא אדע מדוע השל"ה חרד חרדה גדולה על מרן הב"י להטיח עליו דברים קשים לומר אין טעם וריח למנהג הזה ואין להשגיח בזה כאלו דברים אלו מלבו ומסברתו אמרם הלא זה מאש מרן כ' בשם גדולי הראשונים הרי"ף והרמב״ם והרא״ש והמחז״ו וכן שיטת הרמ"א שם שתוקעין בחזרת המוסף דוקא עשרה קולות ולא יותר, וכאשר בא לשכון באה"ק אז לא נמנע להודיענו שעכשיו נוהגים לתקוע שלשים קולות
דברי שלום-נר שלום (ר׳ אבנר בן שלום עפג״ין, תימני) אורח חיים סימן תקצב (עמוד שפא)
וחרדה גדולה חרה השל"ה על מרן וכתב וז"ל ואשרי לעדה הקדושה שבוחרים בדרך המובחר...אמר הכותב אבי"ע שמו הגם דאנן אזלינן כוותיה לעשות מאה קולות אבל נראה שקשה לומר שדעת מרן אין לו טעם וריח שהרי פסוק הוא כדעת ג' הוראה הרי"ף הרמב"ם והרא"ש ותוסיף עליהם גם דעת רבנו תם והרמ"א ומה עוד נותר לומר דלא יוצאים מידי הספק אם לא שמעינן לעמודי ההוראה הנו"ל שפסקו שכן יוצאים מידי ספק דאורייתא בלי שום פקפוק ולא ידעתי כוונתו בזה ואולי דחם לבו בקרבו שידע לכל הני רבוותא שסברו שיש לתקוע מאה קולות ובפרט שמקור למנהג הוא בירושלמי ולא מעטים הם הפוסקים שסוברים שיש לתקוע מאה קולות ולרווחא מילתא לקיים דבריהם ואולי שלזה כוונתו ואמת הוא שמנהג זה לתקוע מאה קולות הוא מנהג עתיק יומין שהשתרש בקהילות משנים קדמוניות וכבר נזכר זה בירושלמי כמו שנכתוב זה בסעיף הבא עיין שם
Summary:
In addition to the תקיעות that are sounded before מוסף, the שופר is also sounded during מלכיות, זכרונות ושופרות of חזרת הש״ץ. With respect to these תקיעות, the גמרא does not explicitly state how to arrange the תקיעות to satisfy the various opinions for the possible sound of a תרועה. It is understood that in the event we knew the sound of a תרועה, each of מלכיות, זכרונות ושופרות would be followed by a תקיעה-תרועה-תקיעה, resulting in a total of 9 קולות during חזרת הש״ץ.
רמב״ם, רי״ף, רא״ש, תוספות and many others rule that תשר״ת should follow מלכיות and תש״ת after זכרונות and תר״ת after שופרות. The רי״ף and others acknowledge that really we should be blowing additional תקיעות after each section to satisfy all opinions, but to avoid a טרחא דצבורא and considering that the technical obligation was already fulfilled, these תקיעות are sufficient. The שבולי הלקט offers an alternative explanation, focusing on the possible הפסק if one were to sound all three options after each of מלכיות, זרכונות and שופרות.
The רא״ש cites רבינו תם who argues and rules that תשר״ת should be sounded after each of מלכיות, זכרונות ושופרות, to avoid the סתירה of performing different תקיעות after each section of מוסף.
The מחבר rules in accordance with the רמב״ם and others, while the רמ״א cites the position of רבינו תם as normative. (It is of note that the מחבר references a separate custom - עכשיו נוהגין - to repeat תשר״ת three times after מלכיות and the same for תש״ת after זכרונות, etc. This custom is widely criticized.)
The של”ה rules that the ideal method is to sound תשר״ת, תש״ת, תר״ת after each of מלכיות, זכרונות ושופרות. The משנה ברורה cites this position as normative. Though referred to as the דרך המובחר by the של״ה, it is of note that this appears to be the exact possibility that the רי״ף and most other ראשונים rejected (though it is cited by the ערוך), due to טרחא or other concerns.
