אם יש ליזהר שלא לקדש לבנה בלילי שבת ויום טוב - Kiddush Levanah on Shabbos

מצוה מן המובחר לברך במוצאי שבת

1. מסכתות קטנות מסכת סופרים פרק יט הלכה י

ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת, כשהוא מבושם, ובכלים נאים, ותולה עיניו כנגדה, ומיישר את רגליו, ומברך, אשר במאמרו ברא שחקים….ברוך אתה ה׳ מקדש ישראל וראשי חדשים.

2. רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כא עמוד א

נהרדעי אמרי עד ששה עשר…אבל במסכת סופרים (פ' כ') אמרו מברכים על הלבנה משתתבשם ופירשו בו כמה פירושים יש אומרים עד מוצאי שבת שמברכין על הבשמים ואין זה מתקבל כלל דמה טעם הוא זה לתלות הדבר במוצאי שבת שהרי פעמים שיהיה ר"ח יום ראשון ולמה ימתין מלברך עד מוצ"ש ויש מפרשים שתתבשם מלשון חופה ודומה לו עביד בוסמא לבריה כלומר עשה חופה לבנו ורוצה לומר משעה שתיעשה כמו חופה שהיא גדולה קצת ומאירה סביבותיה:

3. תרומת הדשן סימן לה

שאלה: הרואה לבנה בחדושה בימי החול, ואומר נמתין לברך על חדושה, עד למוצאי שבת יפה הם עושין או לאו?  תשובה: יראה דיש לחלק בדבר, היכא דליל מוצאי שבת הבא בקרוב, אינו לילות הרבה בחודש, כגון ז' או ח' בחדש, שאפילו אם יהא מעונן במוצ"ש, וב' וג' או ד' לילות אחריו, עדיין יש זמן לברך, עד סוף ליל ט"ו, כה"ג יפה להמתין עד מו"ש. דכתב א"ז: דאין מברכין על הירח אלא במו"ש, כשהן מבושמין ובכלים נאים; אבל אם ליל מוצ"ש הבא, יהא לילות הרבה בחודש, שאם יהיה מעונן בו, וב' וג' או ד' לילות אחריו, יעבור זמן הברכה, כה"ג אין להמתין עד מו"ש, דכל היכא דראוי הוא להסתפק, שתעבור המצוה, אין משהין אותה, אפילו כדי לעשותה יותר מן המובחר. וראייה, מהא דגרסינן יבמות לט ע"א פ' החולץ: איתמר ביאת קטן וחליצת גדול….אלמא דלא משהינן מצוה, כדי לעשותו מן המובחר כי התם, דלחד מ"ד ביאת קטן עדיף, ולחד בגדול עדיפא, ואפ"ה לא משהינן לה. ומ"מ מוכח התם, דדוקא בדראוי להסתפק שתעבור המצוה, אז לא משהינן לה, אבל בשאין ראוי להסתפק לא.

4. בית יוסף אורח חיים סימן תכו

גרסינן במסכת סופרים אין מברכין על הירח וכו' עד בלב טוב. הכל בפ"כ (ה"א - ב) ומדברי תלמידי הרב רבינו יונה נראה שלא היה גורס במסכת סופרים אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת שכתב בסוף פרק תפילת השחר…ואף על פי שבספרים דידן כתוב בהדיא אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת וכמ"ש רבינו מ"מ למדנו מדברי הרב רבינו יונה שאין מברכין ברכת הלבנה עד שיעברו עליה ג' ימים דמשמע דבלא ההיא דמסכת סופרים הוא סובר כך לפי שקודם לכן אין אדם נהנה מאורה: כתוב בתרומת הדשן (סי' לה) הרואה לבנה…אין להמתין עד מוצאי שבת עכ"ל:

5. שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו סעיף ב

אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. הגה...וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים.

6. משנה ברורה סימן תכו ס״ק ד

אין מברכין וכו' - למצוה מן המובחר הוא.

---

המחלוקת אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים

7. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מג עמוד א - עמוד ב (פרק ד - מי שהוציאוהו)

בעי רב חנניא: יש תחומין למעלה מעשרה או אין תחומין למעלה מעשרה? עמוד גבוה עשרה ורחב ארבעה לא תיבעי לך - דארעא סמיכתא היא. כי תיבעי לך - בעמוד גבוה עשרה ואינו רחב ארבעה. אי נמי - דקאזיל בקפיצה. לישנא אחרינא: בספינה מאי? - אמר רב הושעיא: תא שמע, מעשה שבאו מפלנדרסין והפליגה ספינתם בים וכו'. אי אמרת בשלמא יש תחומין - משום הכי רצו. אלא אי אמרת אין תחומין אמאי רצו? - כדאמר רבא: במהלכת ברקק, הכי נמי - במהלכת ברקק. 

8. טור אורח חיים הלכות תחומין סימן תד

יש תחומין למעלה מי' כגון מי שהולך בכח שם בקפיצת הדרך או עמוד שהוא בסוף התחום ומקצתו חוץ לתחום וגבוה י' אפי' אינו רוחב ד' דחשוב כאויר אסור לעלות עליו בתום התחום ולירד מצד השני שחוץ לתחום:

9. בית יוסף אורח חיים סימן תד

יש תחומין למעלה מעשרה וכו'. בריש פרק מי שהוציאוהו עלה מ"ג (ע"א) בעי רב חנניה יש תחומין למעלה מי' או אין תחומין…ולא איפשיטא וכתב הרא"ש דלחומרא נקטינן וכן כתבו הגהות בפרק ל' בשם הר"מ ויש לתמוה עליהם דהא ספק בשל דבריהם הוא בתוך י"ב מיל ולהרא"ש אפילו חוץ לי"ב מיל וכמ"ש בסימן שצ"ז וגם רבינו ירוחם בחי"ח תמה על הרא"ש וכתב דנראה שדעת הרי"ף לקולא וכן דעת הרמב"ן והרשב"א...ואפשר שטעמא של המחמירים מדאמרינן בגמרא האי תנא ספוקי מספקא ליה אי יש תחומין ולחומרא….והרמב"ם בפרק כ"ז (ה"ג) כתב שהוא ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה וכתב שם הרב המגיד ולא ביאר רבינו ספק זה אם הוא לקולא או לחומרא...ואפילו לדברי הפוסקים בבעיא דתחומין למעלה מעשרה לחומרא יש דרכים להקל:

10. שולחן ערוך אורח חיים הלכות תחומין סימן תד

המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים, כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ד' טפחים, הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו; ומה שיהיה בדרבנן, יהיה ספיקו להקל. הגה: מיהו אם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י"ב מיל חוץ לי"ב מיל, אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין י"ב מיל הוי דאורייתא (ד"ע ותשובת רמב"ם). והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לד"ה, לפי שאינם דומין לדגלי מדבר. מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל, אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה ג למעלה מי' מקרקע הים או הנהר, יורד ואינו נמנע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מי'. הגה: ואם הוא ספק אם הוא למעלה מעשרה או לא', אזלינן לקולא (המגיד פכ"ז). ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה מעשרה, דאין לו רק ד' אמות, מכל מקום אם צריך לצאת מן הספינה מכח גשמים שיורדים עליו אושחמה זורחת עליו או שצריך לנקביו וצריך מכח זה ליכנס בעיר, הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו, וכיון דעל על. (א"ז ומרדכי והגהות אשירי פ' מי שהוציאוהו). וע"ל סי' ת"ו וע"ל סי' רס"ו מישרוכב בדרך וחשכה לו בע"ש כיצד יעשה. 

11. משנה ברורה סימן תד ס״ק א

למעלה מעשרה טפחים - דכל למעלה מעשרה אינו מקום הילוך דעיקר מקום הילוך על הארץ היא או עכ"פ בתוך עשרה דחשיב נמי כהילוך על הארץ ונסתפקו חז"ל אם שייך בזה איסור תחומין.

---

מפני חשש תחומין למעלה – אין מברכין בלילי שבת ויום טוב

12. ריקאנטי (ר׳ מנחם בן בנימין רקנאטי, 1250-1310,איטליה) סימן פו

הרואה לבנה בחדושה מברך עליה מעומד ובחוץ שהוא כמקבל פני שכינה ולכך אין מברכין עליה בלילי שבתות וימים טובים דשמא יש תחומין למעלה מי' והוי כאילו הלך להקביל חוץ לתחום:

13. ספר מהרי"ל מנהגים (1365 - 1427), הלכות שבועות

מהר"י סג"ל לא היה מקדש הלבנה בשום יום טוב שחל במוצאי שבת כגון חג השבועות כי חל א"ב. ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה, ואין להקביל פני השכינה ביו"ט חוץ לתחום. ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין לומר ביו"ט. אמנם העיד על רבו המובהק מהר"ש דלא היה מקפיד והיה מקדש גם ביום טוב מוצאי שבת.

14. שולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש חודש סימן תכו סעיף ב

אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים. הגה וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים…ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יו"ט. (מהרי"ל הלכות יו"ט).

15. שו"ת הרמ"ע מפאנו (ר׳ מנחם עזריה מפאנו, 1548 - 1620, מאיטליה) סימן עח

כי איתשיל בההיא דמסכת סופרים דתניא אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם, אמאי בלילי שבת ויום טוב לא שהרי האדם יותר מוכן ומקודש להקביל פני שכינה. קדמונינו אמרו דחיישינן לדברי האומר יש תחומין למעלה מעשרה, וכן כתוב בספר אגודה, פירוש לדבריהם: כי גבהו שמים לרום מהלך ת"ק שנה מעומק הארץ הלזו, הנה הפלגת המרחק מן המרכז לעגולה גורם לקוים ישרים המרומים מכאן לשם ריחוק עצום ורב בין זה לזה בגובה שמים אפי' אין ביניהם אצל המרכז אלא כמלא נימה, וכשיראה האדם עצמו למעלה מעשרה בנקודה הנכחית על ראשו הנה בצאתו כלפי הירח לברך ליוצרה מחזי כיוצא חוץ לתחום.

---

דחיית טעם יש תחומין למעלה – הרשב״א והפוסקים שלאחריו

16. שו"ת הרשב"א (1235- 1310, ברצלונה) חלק ד סימן מח

מה שאמרת שמצאת לרב רבי משה דקוצי זלה"ה: שאין מברכין ברכת הלבנה בלילי שבת, דשמא יש תחומין למעלה מעשרה. והוי כמקבל פני רבו למעלה מעשרה. ושאלת: מה אני אומר בזה?  תשובה: לעיקר תחומין, דעת רבותי נוחי נפש: שאין תחומין למעלה מעשרה. דתחומין דרבנן הם, ובעי' דלא איפשיטא היא וכל ספק בדרבנן להקל, ואפי' לכתחילה. אלא שאני יש לי בו דעת אחרת, שם בעירובין בר"פ מי שהוציאוהו. והנה ספרי יש בידכם ספר עבודת הקדש גם עירובין וח' עירובין שם תמצאון הכל. ומ"מ, לענין ברכת הלבנה, לא ידעתי מה ענין זה של תחומין בברכת הלבנה. וכי אם לא היה באפשר להקביל פני רבו אלא ממרחק גדול שיהיה ביניהם, לא יקבל פניו? ואם תאמר כן, א"כ אף בחול לא יברך, שאין המברך קופץ למעלה עד מקומה של לבנה. ועוד: שגם המברך אינו מברך אל הלבנה אלא ליוצרה ברוך הוא. והוא יתברך אינו למעלה מעשרה, ולא למעלה מן התחומין. שהוא למעלה מכל זה עילוי רב. אלא שאנו כמקבלין פני השכינה. בדמיון הלבנה שברא ומחדשה בכל חדש, ושאינה משנה את תפקידה. ועוד יש בזה ענין פנימי למי שזכהו השם לעמוד עליו. ובדקנו בס' המצות של הרב ז"ל, ולא מצאנו בו כן. ואפשר כי יש מי שקצר וכתב כן מעצמו.

17. ט"ז שם ס"ק א

במהרי"ל סוף ה' שבועות כ' מהרי"ל לא היה מקדש הלבנה בשום י"ט שחל במ"ש כגון חג השבועות שחל בא' ויהיב טעמא כשם שיש תחומין למטה כך יש תחומין למעלה ואין להקביל פני השכינ' בי"ט חוץ לתחום אמנם העיד על רבו המובהק דלא הי' מקפיד והי' מקדש' גם בי"ט במ"ש וכן עיקר ע"כ לא הביאו רמ"א.

18. מאמר מרדכי שם

 דברי הט"ז ז"ל ס"ק א אינם מבוררים אצלי וכפי הנראה לא חש לדקדק בדברי מור"ם ז"ל בסוף ההגהה שבזה הסעיף שכתב בהדיא דאין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יו"ט ודוחק לומר שלא היה גורס כן בש"ע חדא שכן הוא בכל הדפוסים ועוד שהרי הלבוש כתבו בסוף הסימן ומדברי רמ"א ז"ל לקחו וכן נראה מדברי האחרנים ז"ל שהיו גורסים כן בהגהה.

---

במקום שאי אפשר לאחר – מקדשין אף בלילי יום טוב

19. ב"ח אורח חיים סימן תכו

גם נוהגין שאין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יום טוב כי כן כתב מהרי"ל בסוף הלכות שבועות. ובשנת ש"ץ לא היתה נראה הלבנה במוצאי יום כפורים וגם אח"כ לא היתה נראה עד ליל ט"ו והיינו מקדשין אותה בליל יום טוב ולא חששנו על החלוקים כי אין זה אלא קפידא בעלמא כאילו יצא מחוץ לתחום למעלה מעשרה במחשבה להקביל פני השכינה ואין להקפיד אלא לכתחלה דאפשר לקדשה אח"כ כגון שבועות כשחל א' ב' אבל בליל ט"ו דסוכות דלא אפשר לברך בלילה שלאחריו דכבר נתמלא פגימתה יש לברך בליל ט"ו ובתשובה כתבתי באורך (שו"ת ב"ח סי' פ).

20. באר היטב אורח חיים סימן תכו אות ה

וב"ח כתב שפ"א לא נראית הלבנה עד ליל א' של סוכות ועשו מעשה בקראקא וקדשוהו מאחר דא"א לקדשה אח"כ עכ"ל. (ובת' בעל כה"ג מסיק ואם יום י"ו נפל בשבת לא יקדשנה ולאחר שבת יקדשנה בלא שם ומלכות. ובחול מתיר לקדשה בליל י"ו) אבל בענין אחר אין להקל מאחר שיש הרבה טעמים ע"פ הסוד ועיין רדב"ז ח"א סימן קל"ג. ועיין ח"י בסימן תצ"ד ס"ק ב' מש"ש

---

טעמים אחרים שלא לקדש לבנה בלילי שבת ויום טוב

21. ספר מהרי"ל, מנהגים (1365 - 1427), הלכות שבועות

ועוד דנראה ברכת הלבנה כעין תחינה ואין לומר ביו"ט.

22. שו"ת רדב"ז (ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא, 1479 - 1573, מצרים) חלק ד סימן קלג

שאלה שאלת למה אין מברכין על הלבנה בליל שבת והרי אותה שעה ראויה להקבלת פני שכינה וגם הוא מבושם תשובה ראיתי בטעמו של דבר דשמא יש תחומין למעלה מעשרה והוי כאלו הלך להקביל חוץ לתחום ולכך אין מברכין עליה בלילי שבתות וימים טובים וכמה חלוש טעם זה. והנראה לעניות דעתי כי בלילי שבתות אנו מקבילין פני המלך בקידוש היום והוא שעת הזיווג ולאו אורח ארעא להקביל פני השכינה באותה שעה. אבל במוצאי שבת שאנחנו מלוין את המלך בהבדלה אז ראוי להקביל פני שכינה משום דאזלא לה נפש יתירה וראוי להקביל פניה ליתובי דעתה ולפייסה.

23. שו"ת הרמ"ע מפאנו (ר׳ מנחם עזריה מפאנו, 1548 - 1620, מאיטליה) סימן עח

כי איתשיל בההיא דמסכת סופרים…עוד אני אומר דכיון דעדיף כבוד שבת כלה מלכתא וקדושת יום טוב גם כן בלי ספק מהקבלת פני לבנה, אין מערבין שמחה בשמחה; וניחא במוצאי שבת ובמוצאי יום טוב כגון עצרת ויום הכפורים לילך מחיל אל חיל, ויש בהקבלה זאת נחת רוח מסלוק נשמה יתירא הנלוית אלינו בשבתות ויו"ט שהן עצמן אות, ובאותה שעה האדם מבושם שלוה את המלך והיינו דאמרי אינשי אלקפתא נקטן ריחא אתילידא.

24. שער הציון סימן תכ״ו ס״ק יא

ועל פי פשוטו יש לומר, משום דעושין את המצוה בשמחה ורגיל לבא לידי ריקודין, וכמו דמשמע אחר כך בהג"ה, וזה איסור בשבת. ואף דריקודין של מצוה התירו וכמו בשמחת תורה, שאני התם דאי אפשר לדחות היום, מה שאין כן הכא דאפשר לעשות המצוה מקודם השבת או לדחות לאחר השבת

---

על פי הסוד – מניעת קידוש לבנה בשבת ויום טוב

25. שו"ת הרשב"א (1235- 1310, ברצלונה) חלק ד סימן מח

מה שאמרת שמצאת לרב רבי משה דקוצי…ועוד יש בזה ענין פנימי למי שזכהו השם לעמוד עליו. ובדקנו בס' המצות של הרב ז"ל, ולא מצאנו בו כן. ואפשר כי יש מי שקצר וכתב כן מעצמו.

26. משנה ברורה סימן תכו ס״ק יב

שחל בו יו"ט - ומכ"ש שאין מקדשין אותה בליל שבת והרבה טעמים נאמרו בזה ע"פ הקבלה ומ"מ אם לא קידשו עד שבת ויו"ט ויעבור הזמן בודאי מותר לקדש גם בשבת ויו"ט ואפילו ביחידי וכן הוא מסקנת הפוסקים

27. ערוך השלחן סימן תכו סעיף י

עוד כתב רבינו הרמ"א שאין לקדשה במו"ש שחל בו יו"ט עכ"ל וכ"ש שאין לקדשה בשבת. והטעמים שנאמרו בזה מדרך ההלכה אינם מתקבלים על הלב. והאמת הוא דע"פ דין אין שום חשש בזה ורק יש טעמים כמוסים ע"פ הקבלה ולכן פשיטא אם יש עוד כמה לילות פשוט שאין מקדשין בשבת ואם שבת הוא הליל האחרון פשיטא שמקדשין אלא אפילו יש עוד לילה אחת הראה דבמדינתינו שמוחזקת בעננים יקדשו בשבת ואיזה פעמים עשינו מעשה כן ואירע שאח"כ במו"ש היו ענני מכוסים אך זה פשוט דאם מקדשין בשבת לא יאמרו רק הברכה בלבד ולא התפלות והפסוקים דזהו ודאי שיש לקצר בכל האפשר ואין מעכב רק הברכה.

Summary: 

The מסכת סופרים rules that קידוש לבנה should be recited on מוצאי שבת.  This is position is qualified by the תרומת הדשן, who concludes that if there is a possibility of missing the recitation altogether, than it should be recited during the week.

It is alleged that רבי משה דקוצי (the author of the בה״ג) prohibited the recitation of קידוש לבנה on ליל שבת and that his reasoning was based on the גמרא in עירובין which debates the issue of whether there are "תחומין למעלה".  The issue in עירובין centers on whether the prohibition of תחומין on שבת is limited to situations where the individual is at ground level, or if the restrictions of תחום שבת are as expansive to include travel which occurs above the ground (e.g. traveling on posts that are lifted off the ground).  רבי משה דקוצי allegedly reasoned that because קידוש לבנה is compared to one being מקבל רבו, and הקב"ה resides (כביכול) outside the תחום, to greet his presence on שבת would be in violation of the תחום. The רשב"א is very bothered by the reasoning of רבי משה דקוצי. He doesn't understand what relevance תחומין למעלה has vis-a-vis קידוש לבנה.  The רשב"א argues that קידוש לבנה is not a trip to the moon, nor is it being recited to the moon. Rather, it is greeting הקב"ה who is certainly within the תחום שבת.  

The מהרי"ל also cites such a prohibition, similarly raising the concern of תחומין למעלה (though he does cite the position of his רבי, the מהר"ש, that one need not be concerned about this issue of תחומין).  This ruling is ultimately codified by the רמ״א.

The ט"ז makes a confusing comment which suggests that רמ"א adopts the position of the מהר"ש and accordingly omits any reference to such a prohibition.  The מאמר מרדכי addresses this comment in light of the the text of the רמ"א which explicitly indicates otherwise.  

Due to the less than compelling reason of תחומין למעלה, halachic authorities have offered alternative reasons.  The מהרי"ל cites that the prohibition may be based on a concern that the ברכת הלבנה is כעין תחינה, a request, which is prohibited on שבת.  The רדב"ז invokes another rationale to abstain from reciting קידוש לבנה on שבת. He reasons that because on ליל שבת one is being מקבל the פני המלך, it is inappropriate to also greet the פני השכינה as well.  The רמ"ע מפאנו adds that that reciting קידוש לבנה on שבת would violate the principal of אין מערבין שמחה בשמחה. The שער הציון states that the simplest explanation for abstaining from the recitation of קידוש לבנה on שבת is out of concern that the קידוש לבנה will result in dancing which is prohibited on שבת (even though it's במקום מצוה).

The ערוך השלחן is not persuaded that there is any real halachic issue with reciting קידוש לבנה on שבת ויו"ט, noting that the issue is purely rooted in קבלה (a point also raised by other authorities).  Accordingly, as also stated by the ב״ח, while one should not plan to recite קידוש לבנה on שבת, in the event there is a possibility of missing the chance to recite it that month, then it should be recited on שבת or יום טוב.

Updated 1/25/2020