תלמוד בבלי מסכת יבמות דף פב עמוד א - עמוד ב
וסבר ר' יוחנן תרומה בזמן הזה דאורייתא….הא מני? רבנן היא, ואנא דאמרי כרבי יוסי; דתניא בסדר עולם: אשר ירשו אבותיך וירשתה - ירושה ראשונה ושניה יש להן, ושלישית אין להן, וא"ר יוחנן: מאן תנא סדר עולם? רבי יוסי.
רש"י מסכת יבמות דף פב עמוד ב
ירושה ראשונה - בימי יהושע הויא ירושה וכן שניה דבימי עזרא דכשגלו גלות ראשונה בטלה קדושת הארץ.
תוספות מסכת יבמות דף פב עמוד ב
ירושה ראשונה ושניה יש להן כו' - פר"ח ראשונה ירושת אברהם יצחק ויעקב שניה ירושת יהושע ומשם ואילך קדשה לעולם ולא יתכן לפרש כן דבסוף פרק יוצא דופן (נדה דף מז. ושם) מפליג רבי יוסי בין תרומה לחלה וא"כ קדושה שניה היא קדושת עזרא דבקדושת עזרא שייך לחלק בין תרומה לחלה משום דגבי חלה כתיב בבואכם וכי אסקינהו עזרא לאו כולהו סלוק
רמב"ם הלכות תרומות פרק א הלכה ה
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד א
א"ר יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה קסבר בית חוניו לאו בית ע"ז היא וקא סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא….תנאי היא (דתניא) א"ר אליעזר שמעתי כשהיו בונין בהיכל עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרה אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים וא"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית אוכלין קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא מכלל דר"א סבר לא קידשה לעתיד לבוא
רש"י מסכת מגילה דף י עמוד א
מכלל דר' אליעזר - דבעי קלעים, סבר: לא קידשה לאחר חורבן, לפיכך פירסו קלעים במקום בנין, וחזרו וקידשו בתודות ובשיר, כדאמר במסכת שבועות
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכות יד - טז
כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לאמלך ולא אורים ותומים, ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא. לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא. ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הןעומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה
תוספות מסכת יבמות דף פב עמוד ב
עוד שאל ה"ר שמואל מאניוב את ר"י דהכא קאי ר' יוחנן כר' יוסי דירושה ראשונה ושניה יש להם דקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא ובפרק השוחט והמעלה (זבחים דף קז:) קאמר הש"ס לר' יוחנן דקדשה לעתיד והשיב ר"י דלמעשרות ודאי לא קדשה הארץ לעתיד אבל קדושת ירושלים והבית קדשה שקדושת מחיצות קיימא כל שעה מאשר לו חומה דדרשי' במגילה (דף י:ושם) אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן אי נמי קדושת ירושלים משום דאיקרי נחלה אין לה הפסק א"נ משום דכתיב (תהלים קלב) זאת מנוחתי עדי עד ואתי שפיר דבפ"ק דמגילה (דף י.) בעי למימר דקסבר רבי אליעזר קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד ורבי יהושע אית ליה התם בהדיא הכי ובריש ביצה (דף ד.) אית להו דליטרא קציעות בטלה ואם כן סברי דתרומה בזמן הזה דרבנן ובטלה קדושת הארץ וכן לר"ל ר' יוסי סבר דתרומה בזמן הזה דרבנן ובפ' קדשי קדשים (זבחים דף ס: ושם) גרס בכל הספרים א"ר יוסי משום ר' ישמעאל כו' לעולם קסבר קדשה לעתיד אלא יש לחלק בין קדושת הארץ למחיצות
השגת הראב"ד שם הלכה יד
בקדושה ראשונה שקדשה שלמה. א"א סברת עצמו היא זו ולא ידעתי מאין לו ובכמה מקומות במשנה אם אין מקדש ירקב ובגמ' אמרו דנפול מחיצות אלמא למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא לא חלק בין מקדש לירושלים לשאר א"י ולא עוד אלא שאני אומר שאפילו לרבי יוסי דאמר קדושה שנייה קדשה לעתיד לבא לא אמר אלא לשאר א"י אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידים להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד י"י לעולם כך נגלה לי מסוד ה' ליראיו לפיכך הנכנס עתה שם אין בו כרת
מלחמת ה' מסכת עבודה זרה דף כד עמוד א
ועוד שהרי בית המקדש עצמו יצא מקדושתו על ידם ונעשה חול דהא בבית דכתיב ובאו בה פריצים וחללוה והתם אין בו מעילה אלא ודאי על ידי עובדי כוכבים יצאו לחולין דקרא בעובדי כוכבים כתיב שהרי נביא מתנבא על המקדש שיחרב ואמר שיצא לחולין על ידם וגזירת הכתוב היה הכל
בית הבחירה (מאירי) מסכת שבועות דף טז עמוד א
שיטה זו שכתבנו לחלק בין שאר ארץ ישראל לירושלם ומקדש כך הוא דעת גדולי המחברים….וגדולי המפרשי' כתבו בהגהותיהם שאף בקדושה שניה לא נאמרה אלא לשאר ארץ ישראל אבל ירושלם ומקדש יודע היה עזרא שעתידין להשתנות ולהתקדש בכבוד עולמי והנכנס עכשיו לשם אין בו כרת והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו וכן יראה שלא לאכול מעשר שני במקום שאין חומות ממה שכתבנו בהרבה מקומות בענין מחיצה לאכול ומחיצה לקלוט:
ספר כפתור ופרח להר׳ אשתורי הפרחי מברצלונה שבספרד במאה ה-14 - פרק ו
אחר שהענין כן הנכנס היום שאנו טמאים במקום הבית חייב כרת והסכים בזה מה"ר ברוך ז"ל גם כי אמר אלי בירושלים כשהבאתי אליו זה הספר לעבור עליו ולהגיהו שרבנו חננאל דפריש ז״ל אמר לבא ירושלם והוא בשנית שבע עשרה לאלף הששי ושיקריב קרבנות בזמן הזה ואני מטרדתי להשים עמו המלאכה לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנה הכהן המיוחס אנכי בדרך שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה כדאמרינן בתמורה פרק יש בקרבנות שקרבנות צבור דוחין את השכת ואת הטומאה…כתב עליהם הר"מ ז"י דע זה העיקר וזכרהו והבינהו והוא כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור….אבל הטמאין בטומאה אחרת כגון זבין וזבות נדות וטמאי שרץ ונבלה וכיוצא בהם לא יתעסקו בו ולא יכנסו לעזרה ואם עברו ועשו או נכנסו לעזרה חייבין כרת….א״כ אין לנו לקרב מפתח הר הבית ולפנים כי משם והלאה הוא מחנה לויה
מגן אברהם סימן תקסא
הרואה ירושלים. פסק הרמב"ם פ"ו מהלכות בית הבחירה שקדושת העזרה וירושלים קדשה לעתיד לבוא ועיין ביבמות דף פ"ב בתוס',והראב"ד הקשה דכמה מקומות במשנה אמרינן ואם אין מקדש ירקב וכו' אלא ע"כ לא קדשה לפיכך הנכנס עתה לשם אין בו כרת עכ"ל וכ' בכ"מ שזהו ודאי קושיא היא שהרי רבינו פסק כן בפ"ז מהלכות מעשר שני עכ"ל ול"נ דהרמב"ם ס"ל כגי' התוספו' במכות דף י"ט דאפי' למ"ד קדש' ל"ל בכור ומעש' לא מתאכלי ע"ש וא"כ דברי הרמב"ם שרירין וקימים והנכנס עתה למקו' המקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתי' וכ"מ בשבועות דף י"ד ע"ב בתו' ונעלם כו'וכ"כ בס"הת וכ"כ באגודה בשבועות:
משנה ברורה סימן תקסא
בית המקדש - והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת שכולנו טמאי מתים וקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא [מ"א] ועיין בליקוטי הלכות זבחים בפרק השוחט והמעלה מש"כ שם מענין זה
משנה מסכת כלים פרק א משנה ו - ט
עשר קדושות הן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות ומה היא קדושתה שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות: עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו יצא אין מחזירין אותו: לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם: בין האולם ולמזבח מקודש ממנה שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים קדשה קדשים מקודש מהם שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הכפורים בשעת העבודה
ר' עובדיה מברטנורא מסכת כלים פרק א
לפנים מן החומה - מחומת ירושלים
החיל - לפנים מחומת הר הבית היה כותל גבוה עשרה טפחים והוא נקרא סורג, ולפנים ממנו החיל עשר אמות
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סז עמוד ב
וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, בשעה שטמאי מתים משתלחין - זבין ומצורעין משתלחין, אין טמאי מתים משתלחין -אין זבין ומצורעין משתלחין. אמר מר: זב וכל זב - לרבות בעל קרי
דרך הקודש להר׳ חיים אלפנדרי (~1600) - קדושה שלישית סימן א - ב
ויש ג' מחנות מחנה ישראל מחנה לויה מחנה שכינה וכו' ומחנה לויה הוא הר הבית שהיה המקדש בנוי בו שמשתלחים משם זבין כדכתיב במדבר ה' ב' וכל זב וגו' ומרבינן התם מכל זב שהוא לרבות בעל קרי שמשתלח חוץ לשתי מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה כזב וקשה על מתני' אמאי לא חשיב בעל קרי ג"כ שמשתלח מהר הבית כזבין...וצריך להודיע בזמן הזה בעונותינו שאנחנו כזבין וטמאי מת אם מותרים אנו ליכנס תוך הר הבית ואף שהגויים אין מניחין אותנו ליכנס שם מפני שהוא בית תפילה שלהם ויש סכנה בדבר…וכאשר זיכני ה' לעלות ולראות שם את פני ה' שמעתי מחסידים ואנשי מעשה שהיו נמנעין ללכת במסילה זאת ושאלתי להם טעם ואמרו שכך היתה קבלה בידם ונראה דאי משום הר הבית נגעו בה איסוד יש תקנה בדבר דאי משום בעל קרי יטבול לקריו וטהר אי משום זב יטבול במים חיים וטהר
תלמוד בבלי מסכת שבת דף טו עמוד ב
דתנן: על ששה ספקות שורפין את התרומה….ועל ספק בגדי עם הארץ
תוספות מסכת שבת דף טו עמוד ב
ועל בגדי עם הארץ - דגזרו עליהם שיהיו כזבין לכל דבריהם ואפילו רוק שלו טמא
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מז עמוד ב
דתניא; איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה, דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו כראוי...תנו רבנן: איזהו עם הארץ? כל שאינו קורא קריאת שמע ערבית ושחרית, דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומר: כל שאינו מניח תפילין, בן עזאי אומר: כל שאין לו ציצית בבגדו, רבי נתן אומר: כל שאין מזוזה על פתחו, רבי נתן בר יוסף אומר: כל שיש לו בנים ואינו מגדלם לתלמוד תורה, אחרים אומרים:אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה כאחרים
חזון נחום להר׳ נחום אליעזר (הערות על דרך הקודש)
וכבר כתבתי לעיל דרש"י ז"ל חלוק על חבריו בזה דס"ל דאפילו טבול יוס דבעל קרי אסור מדרבנן להכנס להר הבית ולמ"ד דטבול יום דזב כזב אית ביה איסור דאורייתא ונראה שזה היה טעס אותם חסידים ואנשי מעשה שהיו נמנעים ללכת במסילה זאת ושאל להם טעם ואמרו שכך היתה קבלה בידם וטעם הקבלה הזאת כי חשו ז"ל לדעת דלמ"ד טבול כזב דמי הוא איסור דאורייתא... ועוד אנו מחזיקין עצמנו כזבין וצריכין לספור ז' נקייס ולטבול ולהעריב ואין הכל בקיאין בכך ולכן אמרו הקדמונים ז"ל הבה נתחכמה למנוע לכת במסילה הזאת. ואין לתמוה ע"ז שהרי כתבו התוס' פ"ק דשבת גבי ששה ספקות דגזרו על עמי הארץ שיהו כזבין לכל דבריהם וכיון שאנו בזמן הזה אין אנו נזהרין בטומאה וטהרה ואין אנו בקיאין בה הרי אנו כעמי הארץ שלהם ויש לנו דין זבין ועוד חשו למ"ד דמחוסר כפורים דזב כזב דמי ואם כן יש ספק איסור דאורייתא אף אם יטבול ויעריב שמשו
פסקי תשובות אורח חיים סימן תקסא
מ"ב סק"ה: והנכנס עתה למקום מקדש….ועיין ליקוטי הלכות זבחים וכו'. ושם מביא את דעת הסמ"ג והחינוך, הריטב"א התשב"ץ והטור, ס' כפתור ופרח (פ"ו) וספר יראים (סי'שכ"ה) לאסור הכניסה בכל שטח הר הבית, וכבר נמנו וגמרו גדולי הדורות בכל תוקף ובאזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להיכנס לשטח הר הבית עד כי יבוא שילה, ולכן יש למחות על המנהג הנפסד של קלי דעת הנוהגים היתר לעצמם ליכנס בזה"ז להר הבית, ותולים עצמם בדברי בוקי סריקי עלכ מה מהראשונים, וכל ראיותיהם מופרכים מעיקרם, ואין להם על מה שיסמוכו
פסקי תשובות - הערות
שו"ת מנח"י שם, ובשאר הפוסקים הנ"ל, דמה שהמתירים סומכים על דברי הראב"ד בהשגתו על הרמב"ם הל' בית הבחירה פ"ו הי"ד כבר חלקו עליו שאר פוסקים, ועיין מג"א סק"ד, ומ"מ אף לראב"ד דווקא חיוב כרת ס"ל דליכא, אבל איסור איכא, ועוד, כבר כתב בשו"ת בנין ציון סי' ב' שדעת הראב"ד הוא יחידאה ממש נגד כל הפוסקים ומה שסומכין על לשון מכתבו דהרמב"ם המובא בחרדים מצוות התשובה פ"ג שהיה בעת צרה וניצול ובא לירושלים להתפלל 'בבית הגדול והקדוש', אין כוונתו לביהכ"נ שהיה בתחומי הר הבית אלא כוונתו לביהכ"נ חשוב שהיה בימיו בירושלים סמוך ונראה למקום המקדש, ומה שתולין עצמם על דברי המאירי שבועות דף ט"ז ע"א שכתב "והמנהג פשוט ליכנס שם לפי מה ששמענו", יש הוכחות מוצקות שטעות הדפוס הוא ונשמטה תיבת 'לא' וצ"ל והמנהג הפשוט לא ליכנס שם לפי מה ששמענו (- עיין בזה בשו"ת צי"א שם ועוד נימוקים שאין כלל להסתמך על דברי המאירי אלו), ומה שרוצין אחרים לומר שטמאי מתים אסורים ליכנס רק מן החיל ואילך, כמבואר ברמב"ם, ומודדין עפ"י מיקום האבן שתיה ומשערים היכן גבול החיל, מ"מ כבר בשטח שלפני החיל אסורים זבים וזבות ובעלי קרי, וזבים צריכים ז' נקיים טבילת מים חיים והערב שמש, וכבר כתב המ"א סי' תנ"ח סק"ח דאין להטיל מים אח"כ שמא יראה מים עכורים ולאו כו"ע בקיאים בכל פרטי הדינים, ועוד כי בעווה"ר נחרשה מקום המקדש ואין כלל לידע היכן גבול החיל ואף לא עפ"י המדידה מהאבן שתיה (- עיין שו"ת מנח"י שם בארוכה בענין זה, וע"ע שו"ת צי"א שם מענין כותל הדרומי מש"כ בשם פאה"ש שאינו ממקומו, וע"ע מועדים וזמנים ח"ג סי' רכ"ט מענין כותל מזרחי והכביש העובר סמוך אליו), וע"ע בס' אורחות רבנו ח"ב עמ' קנ"ו מש"כ בענין זה בשם הגרי"י קניבסקי זצ"ל, ואכמ"ל יותר.
Summary:
In explaining the opinion of ר׳ יוסי in the Gemara, ר׳ חננאל as quoted by תוספות notes that there were two inheritances of ארץ ישראל, one by אברהם and one by יהושע. The other approach, as cited by תוספות, is that the first one was יהושע and the second was עזרא. This appears to be the approach of the רמב״ם, ruling that the original קדושה of ארץ ישראל (as far as מצוות התלויות בארץ are concerned) was nullifed when בני ישראל were exiled, however, the second קדושה, established by עזרא, was permanent and is still in existence.
However, with respect to קדושת ירושלים and מקדש, the רמב״ם rules that the original קדושה was permanent. תוספות appear to take the same position. The ראב״ד argues and rules that the first קדושה of ירושלים was temporary (just like א״י) and the second קדושה was also temporary (unlike א״י), therefore, he says that one who walks on the מקום המקדש today would not be subject to כרת. The רמב״ן has a statement that seems to adopt a similar view, and the מאירי is explicit that he believes the מנהג is to walk on הר הבית in his time. However, כפתור ופרח appears to assume like the רמב״ם (only permitting קרבנות because of unique dispensations). The מגן אברהם and משנה ברורה appear to rule like the רמב״ם and this appears to be the normative approach.
The משנה in כלים rules that while זבים, זבות, נדות ויולדות can't walk on הר הבית, a טמא מת can be present there but may not walk past the חיל. (The רע״ב says that the חיל begins 10 אמות from the walls of הר הבית.) The גמ׳ includes a בעל קרי as being in the category of זבים. For this reason, the דרך הקדש is supportive of going onto הר הבית, as long as one goes to the מקוה first to resolve the potential בעל קרי issue. He could even go the same day, as a טבול יום is permitted on הר הבית. The חזון נחום objects, noting that not all opinion agree that a טבול יום is permitted and furthermore, we might have the status of an עם הארץ nowadays, which creates the halachic status of a זב.
