ספר האגור סימן קעו
נשאל גדול הדור מהרר"י מולן למה אין הכהנים נושאין כפיהן בכל יום מאחר שהוא מ"ע והשיב מפני שהוא מנהג הכהנים לטבול קודם כמו שכתוב בהגהות מיימוני' ובכל יום קשה להם לטבול בחורף ולכן עלה המנהג דוקא בי"ט וגם מטעם בטול מלאכהוכשהכהן אינו נקרא אינו עובר עכ"ל.
שו"ת מהרי"ל להחדשות סימן כא
באגור נשאל גדול הדור מהרר"י מולין למה אין הכהנים נושאין כפיהן בכל יום מאחר שהוא מ"ע.
תשובה. והא דאין נושאין כפים בכל יום, שמעתי מפי מו' חמי כהנא רבהא ז"ל דהו' משום דנהגי כהני לטבול כדאיתא בהג"ה ביש מיימוןבואני מוסיף לבארג דבריו, שיש עונות מתרמי דקשה להו לטבול וגם בושים ויש דאירע להו דבר לאונסו ויש טיילין ושטופין ואם ימנעוהיו מקצת מתביישין, ואם יטבלו היו ג"כ מתביישין ויתבוה עוד נראה קצת משום ביטול מלאכה כי היכי דאין מוסיפין ואפי' בשבת,הא קמן חזינן דאין מנהג להוסיף על ז' אף כי פעמיםו יש הרבה נכבדים בקהלות בשבת אין מוסיפין כלל. ושמא משום ביטול תורהוטורח ציבור נהגו שלא להוסיף, אע"ג דביטול קטן היה. וכן בחול המועד דפסח יש פרשיות ארוכות כדי להוסיף אפי' הכי איןמוסיפין על הד', הכא נמי יש לומ' נשיאות כפים אי' אם יאמרו במהירות אי איפשר בלי שהות קצת. וכן יש לומר מפני הגוים. וביש מקומות ראיתי שאין מניחין שום גוי בבית הכנסת בשעת נשיאות כפים וכיון שאין מזהירין, הכהן לא עבר. ומסתייע להא דלעיל,דמדמינן ליה למוסיף, עובדא דריצב"אז שקרא ד' ביום ה' כשהיה חתונה דהוי כרגל וכן נשיאות כפים בחתונה מהאי טעמא.
בית יוסף סימן קכח
כתבהאגור (סי' קעו) שנשאל מהר"י מולן (שו"ת מהרי"ל החדשות סי' כא) למה אין הכהנים נושאים כפיהם בכל יום מאחר שהוא מצותעשה והשיב מפני שמנהג הכהנים לטבול קודם כמו שכתוב בהגהות מיימוניות ובכל יום קשה להם לטבול בחורף ולכן עלה המנהגדוקא ביום טוב וגם מטעם ביטול מלאכה וכשהכהן אינו נקרא אינו עובר עכ"ל דחק עצמו לקיים מנהג מקומו ואינו מספיק כי מהשכתב מפני שנוהגים לטבול קודם האי חומרא דאתי לידי קולא היא שהרי טבילה לנשיאת כפים לא הוזכרהבתלמוד ואם הם נהגו להחמיר ולטבול למה יבטלו בשביל כך שלש עשה בכל יום ואף על פי שאינו עובר אלא א"כ נקרא מכל מקוםמוטב להם שיקיימו שלש עשה בכל יום ולא יטבלו כיון שאינם מחוייבים משיטבלו ועל ידי כן יניחו מלקיים שלש עשה בכל יוםויישר כחם של בני ארץ ישראל וכל מלכות מצרים שנושאים כפיהם בכל יום ואינם טובלים לנשיאת כפיםכא:
דרכי משה שם
(כא) ואני אומר כי הטעם שחשבו הם לטפל הוא העיקר כי מחמת ביטול מלאכה לעם שבאלו הארצות שהכהנים והעם טרודיןבמחייתן בגלותן ואין להם לפרנס בני ביתם כי אם הלחם אשר ילקטו בזיעת אפם דבר יום ביומו והם טרודין למחייתן ואינם שרוייםבשמחה לכן אין נושאים כפיהם ביום שיש בו ביטול מלאכה לעם ואף בשבת אינן נושאים כפיהם מפני שטרודים במחשבתם והרהורים על מעשה ידיהם שעברו ושעתידים להיות וינוח גופם קצת מעמלם ואינם שרויים כל כך בשמחה כמו ביום טוב שנאמר בו (דברים טז יד) ושמחת בחגך ולכן נשתרבב המנהג שלא לישא כפים כי אם בימים טובים כן נראה לי:
אורח חיים סימן קכח סעיף מד
כהן, אע"פ שהוא פנוי, סז נושא את כפיו. הגה: ויש אומרים (קס) סח דאינו נושא כפיו, דהשרוי בלא אשה שרוי בלא שמחה, והמברך יש לו להיות בשמחה (מרדכי פרקהקורא עומד); (קסא) ונהגו שנושא כפיו, (קסב) אע"פ שאינו נשוי, ומכל מקום הרוצה שלא לישא כפיו אין מוחין בידו, רק שלא יהא בבית הכנסת (קסג) סט בשעה שקורין כהנים אואומרים להם ליטול ידיהם. נהגו (קסד) בכל מדינות אלו שאין נושאים כפים (קסה) ע אלא בי"ט, משום שאז (קסו) שרויים [עח] בשמחת יו"ט, וטוב לב הוא יברך; מה שאין כן בשארימים, ;לח; אפי' בשבתות השנה, שטרודים בהרהורים על מחייתם (קסז) ועל ביטול מלאכתם; ואפי' בי"ט, אין נושאין כפים אלא בתפלת מוסף, שיוצאים אז מבהכ"נ וישמחו בשמחת יו"ט(דברי עצמו). וכל שחרית ומוסף שאין נושאין בו כפים, עא אומר הש"צ: אלהינו ואלהי אבותינו וכו', כדלעיל סוף סי' קכ"ו; ויום הכפורים, נושאים בו כפים כמו בי"ט, ויש מקומות שנושאיםבו כפים בנעילה, ויש מקומות אפי' בשחרית
מגן אברהם שם
אלא בי"ט - ומ"ע כתב דמנהג גרוע הוא ובקצת מקומות נוהגין כשחל שבת בי"ט שאין נ"כ ולא ידעתי טעם לדבר ואפשר משום שאומרים רבש"ע וכו' ויש בו איסור תחנה בשבת משא"כ בי"ט דלא קפדי כולי האי כמ"ש בא"מ שא"א בשבת אח"כ מצאתי בס' פתרון חלומות כ' שמצ' בתשובת הגאונים שא"ל הרבון בשבת אא"כ כשמתענ' בשבת ת"ח והוא חולק עליהם וכ'אם מותר להתענות כ"ש לומר הרבון ע"כ ול"נ דדברי הגאונים שרירן וקיימין דבשלמ' תענית ודאי מבטל החלום לנעורת כאש והויכמו פקוח נפש משא"כ הרבון וכמ"ש בי"ד ס"ס קכ"ה דבעי' שתהיה הרפואה ידוע ע"ש ולכן יש לנהוג כמ"ש הגאונים דאין בנו כחלחלוק עליהם בסברא בעלמ' וגם י"ל דדוקא חלומות שמתענים עליהם בשבת מותר ג"כ לומר הרבון משא"כ כשאין מתענים וכ"כשל"ה דמותר בו ביום להתודות על חטאיו ולבכות, כתב ב"י בשם האגור והג"מ שמנהג הכהנים לטבול לנ"כ וקשה עליהם לטבולבכל יום לכן אין נ"כ אלא בי"ט עכ"ל (ונ"ל דמה"ט כשחל י"ט בשבת אין נ"כ דלא רצו לבטל עונה האמורה בתורה) וכ"כ האגודהעמ"ש סימן תרי"ג סי"א, ונ"ל דמטעם זה נהגו הכהנים שלא לזקוק לנשותיהם בליל י"ט כדי שלא יחזרו ויטמאו בי"ט בקרי ואע"פשאפשר לטבול שחרית מ"מ יהיו טבולי יום ועוד דלא נהגו לטבול בי"ט כמ"ש סי' שכ"ו ס"ז אבל קצת נוהגין שאין נזקקין לנשותיהןואין טובלין (בעי"ט) ולא יאות עבדין ונ"ל דאם הוא ליל טבילה ישמש ויטבול שחרית ועמ"ש סי' תקפ"א ס"ד:
משנה ברורה שם
(קסד) בכל מדינות אלו וכו' - ובא"י ובכל מלכות מצרים המנהג לישא כפים בכל יום והפוסקים קלסו למנהגם בזה [קלא*]:
(קסה) אלא ביו"ט משום וכו' - בין שחל בחול או בשבת ויש מקומות שנוהגין שאין נושאין כפים אפילו ביו"ט כשחל בשבת[קלב] אבל אין מנהג זה עיקר כלל כמו שכתבו [קלג] הרבה אחרונים. נהגו הכהנים סלסול בעצמן [קלד] לטבול בעיו"ט משוםנשיאת כפים שלמחר [קלה] וגם בלא"ה צריך אדם לטהר א"ע ברגל ומ"מ אין זה מעכב בדיעבד:
(קסו) שרוים בשמחת יו"ט - וביוה"כ [קלו] ג"כ נושאין כפים שיש בו שמחת מחילה וסליחה:
ערוך השלחן סימן קכח סעיף סד
והנה ודאי אין שום טעם נכון למנהגינו לבטל מצות עשה דברכת כהנים כל השנה כולה וכתבו דמנהג גרוע הוא אבל מה נעשה וכאלו בת קול יצא שלא להניח לנו לישא כפים בכל השנה כולה ומקובלני ששני גדולי הדור בדורות שלפנינו כל אחד במקומו רצה להנהיג נשיאת כפים בכל יום וכשהגבילו יום המוגבל לזה נתבלבל הענין ולא עלה להם ואמרו שרואים כי מן השמים נגזרה כן ומצד הדין י"ל ע"פ מ"ש בסעיף מ"ט ע"פ הזוהר דבעינן שמחה דומיא דאהרן ובניו בשמיני למילואים ולזה נאמר כה תברכו אמנם זהשהיה מנהג מקדם דיו"ט שחל בשבת לא היו נושאים כפיהם כבר נתבטל בימינו כי אין במנהג זה טעם וריח כמו שהאריכו מפרשיהש"ע בזה [ט"ז סקל"ז ומג"א סק"ע] ובעל קרי מותר בנשיאת כפים [ב"י] והמחמיר לטבול תבא עליו ברכה אמנם בא"י
ובמצריםובכל אזיא נושאים הכהנים כפיהם בכל יום:
שו"ת בית אפרים סימן ו
בדבר אשר שאל כ"ת בדבר המנהג הנהוג בכל מדינות אלו שלא יהיו הכהנים נושאים כפיהם כ"א ביו"ט לבד ויש מי שלבו נוקפו בדבר לפי שהמ"ע מן התורה הוא שיהיו נושאים כפיהם בכל יום אם יש מקום ויסוד למנהג זה ואם יש כח לבטלו אם לא:
תשובה בתחלה אבאר לו כי המנהג שאנחנו נוהגין היום שלא ישאו כהנים כפיהם כ"א בי"ט ויש מקומות שנהגו אף בשבתות הוא מנהג קדום יותר מן חמשה מאות שנה כמבואר בספ' תשב"ץ קטן שחיבר תלמידו של מהר"מ מרוטנבורג רבו של הרא"ש שכתב וז"ל אינו אומר אחר ברכת כהנים ושמו את שמי מפני שאפי' ברכת כהנים לא היה לנו לומר מן הדין שבימיהם היו עולין לדוכן בכל יום וכנגד זה אנו אומרים ברכת כהנים עכ"ל ובספר כל בו סי' י"א כתב וז"ל וכתב הר"מ נ"ע שאין אומרים אחר ברכת כהנים ושמו כו'לפי שבימיהם היו עולים לדוכן בכל יום וכנגד זה אנו אומרים ברכת כהנים זעירא עכ"ל וכ"כ בכל בו סי' קכ"ה וז"ל ואין המנהג עתה לעשות נ"כ אלא בשבתות ויו"ט ואפשר כי נמנעו מפני טורח ציבור עכ"ל ואחריהם החזיקו מהרי"ל שהי' רבם של כל גדולי מדינות אשכנז והאגור והד"מ ובש"ע בה"גה והט"ז והמ"א נענעו ראש אחריו רק הט"ז כתב שאין לבטל בי"ט העונה מחמת נ"כ ע"ש ונראה מדבריהם שאין לזוז מהמנהג וכן נראה מדברי שאר אחרונים ואף הב"י לא כתב כ"א שיישר כחם של בני א"י ומלכות מצרים כו' אבל מ"מ לא מוקי אנפשיה לכתוב שראוי לבטל המנהג כדרכו בשאר מקומות כשמזהיר מנהג שאינו ישר בעיניו משום דגם איהו אזיל ומודה דבאתרא דנהיגי אין לבטל מנהגם שהרי הם קיבלו עלייהו חומר' זו לטבול לנ"כ וכיון דליכא עכ"פ דררא דאיסורא כמ"ש הב"יגופיה ג"כ דכל שלא נקרא אינו עובר וטעמא קא טעים מהרי"ל ומשום ביטול מלאכה מאן גבר שיפטפש לבטל המנהג אף אם היהגדול בחכמה כמו הב"י ז"ל כיון שהמנהג נתייסד עפ"י וותיקין ונעשה מעשה בפני גדולי הראשונים מהר"מ מרוטנבורג ותלמידוהתשב"ץ והכל בו ומהרי"ל והאגור והרמ"א והלבוש והט"ז ומג"א וכל שאר גדולי הדורות עד זמנינו זה לא היה אדם שפרכס בדברוידוע הספרי הסדרי הדורות שמהר"מ מרוטנברק נפטר בשנת ס"ה לאלף הששי ובשנה ההוא ברח הרא"ש מאשכנז ובא לטולטילהאשר בספרד כמבואר בהקדמת ספר צידה לדרך וכבר הראיתיך שהיה מנהג זה באשכנז לפני מהר"ם ותלמידיו ומכללם הרא"ש ז"לומזמן ההוא עד עתה יותר מחמשה מאות שנה ועתה אהובי ידידי ירא וישפוט כעין שכלו את הגבורים אנשי השם האלה אשר הקטןשבתלמידי תלמידיהם קטנם עבה ממתנינו האם אמר יאמר ליצא ביד רמה ערוך אתם מלחמה ובכחו ועוצם ידו יעשה חיל ועזרכנגדו לבטל המנהג אשר יסדו רבים וגדולים זה זמן רב ואף אם היה נעלם מאתנו טעם הדבר לגמרי וק"ו דטעמא אמרי בה וליכאדררא דאיסורא שאנחנו מחוייבים לעשות אזנינו כאפרכסת לשמוע בקול דבריהם ואחריהם לא נשנה:
ובהיותי מעיין בזה אנהירינהו לעיינין מן שמיא ודייקנא ואשכחנא טעמא רבא למנהגא והגדולים שנדחקו קצת בטעם המנהג מקוםהניחו לי להתגדר בו כאשר אבאר בעזה"י טעמא רויחא בלי גמגום ופקפוק כלל והוא עפ"י מה דאמרינן בכתובות דף כ"ד איבעיאלהו מהו להעלות מנ"כ ליוחסין כו' ואב"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכול בתרומה דאורייתא לא אכול כו' הא קמן דבאיסוראדאורייתא לא שבקינן להו דספיקא הוי כיון שלא מצאו כתבם המתייחסים וכ"כ הרמב"ם פ"ך מהל' א"ב וז"ל הכהנים בזה"ז בחזקההם כהנים ואין אוכלים אלא בקדשי הגבול והוא שתהיה תרומה של דבריהם כו' ובשו"ת מהרשד"ם כתב בענין שבוי' לכהן וז"ל אניסומך בזה על מ"ש הריב"ש ז"ל בסימן צ"ד וז"ל כ"ש הכהנים שבדורותינו שאין להם כתב היחוס אלא מפני חזקתן נהגו היום לקרואראשון בתורה כו' ע"ש הרי שהכהנים שבזמנינו אינם כהנים ודאי רק ספק וכיון שאיסור זה דשבוי' אינו אלא מדרבנן ראוי לומר ספקדרבנן לקולא כו' עכ"ל והאריכו בענין זה בשו"ת מהרי"ט ובתשו' חוט השני ובתשובת חוות יאיר ובתשו' שבות יעקב ובתשו' זכרוןיוסף ובתשוב' שבות יעקב מסיק כדברי מהרשד"ם דכהני זמנינו אינם רק כהני ספק ומותר בחלוצה ושבוי' דרבנן נינהו ע"ש ואףהחולקים על מהרשד"ם בזה ס"ל כיון דעכ"פ הם כהני חזקה והא אחזיקו להו לענין זה לאסור עליהם כל פסולי כהונה אבללהחזיק אותם בכהנים ודאי להקל פשיטא דלא מקילין ועיין בשו"ת מהרי"ט שגם גדולי חכמי וויניציאה מסכימים בזה עםמהרשד"ם ופשטא דסוגיא כוותייהו רהטא:
ולפי"ז כיון דהני כהני ספיקא הוי עכ"פ להרבה פוסקים איך נאכיל אותם דבר האסור להם ונצוה אותם לישא כפיהם דהא זרהנושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו אותם ולא זרים כמבואר בכתובות שם ואף לפי מ"ש הרמ"א סי' קכ"ח ליישב דברי התוס'דאפשר עם כהנים אחרים אינו עובר מ"מ היכא דאפשר שאין כאן כהנים כלל רק זרים ודאי שעוברים וגם דעכ"פ איכא משום ברכהלבטלה כמ"ש התוס' בשבת ולדעת כמה פוסקים בברכה לבטלה עובר משום לא תשא מדאורייתא ואף להתוספות ודעימייהודאסמכתא הוא מ"מ אין לברך מספק ומ"מ אף לישא כפיו בלא הברכה אקב"ו בתחלה ג"כ אסור כמ"ש הגאון בשו"ת נ"ב סימן ט"ודברכת יברכך גופיה נמי ברכה לבטלה הוא עיין שם ואף שיש לפקפק בזה עכ"פ לכתחלה יש לחוש אף לברכת יברכך גופא ומכ"שלהברכה שמברכין לפני' דאיכא איסורא דאורייתא או דרבנן:
ובספר כתובה אשר חיבר מחו' ושארי הגאון החסיד האב"ד דק"ק פפד"מ ז"ל הוסיף עוד בזה וכתב דאדרבא אם הזר עולה לדוכן עםכהנים אחרים הוא עובר בעשה דכשם שעשה על הכהנים לברך כך הוא עשה על הישראל להתברך מפי הכהנים בשעה שמברכיםוכמו שכתוב גם כן בספר חרידים וברכת כהנים צריך להיות פנים כנגד פנים וכשעולה לדוכן אינו בכלל הברכה ועובר בעשה ע"ששדפח"ח ועיין בשו"ת בית יעקב סימן קכ"ג שכתב דודאי בין עם הכהנים אחרים בין בפ"ע עובר בעשה דכה תברכו אותם ולא זריםוא"כ פשיטא דכהני ספק אסורי' לישא כפיהם דאיכא חשש מחמת תלתא איסורי איסור לאו הבא מכלל עשה דכה תברכו אותם ולאזרים ואיסור עשה שהישראל מצווה להתברך מפי הכהנים המברכין ואיסור ברכה לבטלה ובמקום שיש ספק אין לברך כמבואר בכלהפוסקים:
ולפ"ז אדרבא צריך ליישב מנהג א"י ומלכות מצרים דנהוג גבייהו שישאו כפיהם בכל יום איך לא חששו לזה כיון שהכהנים אין בידםכתבים המתיחסים וכן למנהגינו שנושאין כפיהם ברגלים ולמה לא חיישינן דדלמא עבדי איסור' ונלענ"ד דהיינו טעמייהו משוםדאמרינן התם בכתובות איבעיא להו מהו להעלות מנ"כ ליוחסין כו' א"ל אנא מתניתין ידענא דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקהשנאמר כו' אמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף עתה בקדשי הגבול ואי ס"ד מעלין מנ"כהני כיון דפרסי ידייהו אתי לאסוקינהו ודחי שאני התם דריע חזקתייהו כו' ואב"א השתא נמי בתרומה דרבנן אכול כו' ומשמע דאףלשנוי' בתרא דלא אכול אלא מדרבנן מ"מ לא מיחו בידם מלישא כפיהם כיון דהש"ס קאמר בס"ד בפשיטות כיון דפרסי ידייהו כו'והתרצן לא השיב לו דלא אכול רק בתרומה דרבנן ולא פרסי ידייהו אלמא דבהך תירוצא נמי סבר דפרסי ידייהו ומשמע ליה הכימדקאמר הרי אתם בחזקתכם וכיון דבגבולין הוי פרסי ידייהו לא הוציאם מזה וצריך טעם למה כיון דבתרומה דאורייתא לא אכולמשום דספיקא נינהו א"כ מ"ט לא מיחו בידם מלישא כפיהם דאיכא איסור עשה דא"ל דדוקא תרומה דאיכא איסור מיתה משא"כנ"כ דאיסור עשה דז"א דלענין ספק אין לחלק בין איסור מיתה לעשה דס"ס ספיקא דאורייתא לחומרא ואין כאן חומרא דאתי לידיקולא כיון שאם אין קורין להם אינם עוברים ועיין בשבות יעקב מ"ש בזה ולא נהירא וכבר תמה עליו בספר זכרון יוסף ע"ש לכןנראה דהיינו טעמא דכל מה שהחזיקו בו אע"ג דאיסור דאורייתא איכא לא רצה להורידה מחזקתם ושאני תרומה דמעיקרא נמי לאאתחזקו בגבולין רק בתרומה דרבנן ולא בתרומה דאורייתא ומנ"כ שהוא עשה אין מעלין לתרומה דאורייתא שהוא עון מיתה וה"נבתרוצא קמא דאכלי בתרומה דאורייתא היינו משום דאתחזיק לנ"כ ולתרומה אף על פי שבגולה לא היה להם כי אם תרומה דרבנןמכל מקום לא הוציאם מחזקתם כיון שהיו אוכלים בתרומה משום חזקת כהונתם אבל קדשים דלא אתחזקו באכילתם כלל השתאנמי לא אכול:
ומצאתי בדברי אא"ז הגאון המובהק ז"ל בתבואות שור סימן י"ח ס"ק כ"ט שכתב ג"כ דחזקה זו אינה כשאר חזקות כגון סכין שנבדקומקוה שנמדד שברור כשרותן בשעה שנתחזקו דהא הכא לא נתברר כשרותן מעולם ולא נתיחסו והא דאמר גדולה חזקה שא"אלשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כ"א בראיה ברורה ומהני להם חזקה לפלגא לתרומה מפני שכבר נהגו בו היתרואסרום בקודש שלא נהגו בו היתר עדיין אע"ג דתרומה חמורה לזר בקודש עכ"ל וא"כ בין לשנוי' קמא בין לשנוי' בתרא אינם כהניודאי רק כהני חזקה ומניחים אותם במה שהוחזקו ואין :....
ועכ"פ הדבר ברור דאף בני א"י העושים כן הוא מטעם שלא רצו להפקיע הכהנים מחזקתן שהוחזקו עד עכשיו ואף ע"פ שיש קולאבדבר וא"כ ק"ו הדברים בנ"ד דעד עכשיו נהוג עלמא שלא לישא כפיהם בחול שאין כח בשום אדם להנהיג להיפך והרי אא"ז בת"ששפתיו ברור מללו שא"א לשנות דבר שנוהגין בו היתר לנהוג בו איסור כ"א בראי' ברור' כו' וק"ו הדברים שא"א לשנות דבר שנוהגין בואיסור לנהוג בו היתר כ"א בראיה ברורה והרי אדרבא הבאתי ראי' ברורות דאיכא חשש ספק איסור בדבר לדעת רבים וגדוליםוהמנהג נתייחד זה זמן רב ע"פ רבים וגדולים ומי משלנו יאמר נואש לדבריהם:
.....
ולפי שראו חכמי הדורות שנתבלבלו הרבה עמדו וגדרו גדר גדול בדבר שלא לישא כפיו בכל יום רק ביו"ט כדי שלאתשתכח תורת כהונה מהם וכדאמרינן פרק הזרוע גבי אביי דשקל מתנתא במעלי יומא דכפורי לאחזוקי נפשי' בכהני ומה"ט כתבהמג"א שמ"ש הש"ך דבפסח נוהגין ליתן החלה לכהן קטן ובשאר ימים לא משום דבפסח החלות מרובות כמ"ש רש"י בחולין הטעםדשקיל מעלי יומא דכפורי כיון שהמתנות מרובות אם לא יקח יהא נראה שאינו כהן ע"ש וה"נ בי"ט שזמן קהלה לכל הוא והכהניםוהעם כולם בבהכ"נ ואין לבם על טרדת מזונות מחייתם ומלאכה כלל אי לא פרסי ידייהו יאמרו העולם שיודעים בע צמם שאינםכהנים או יבואו להקל ולזלזל באיסורי כהונה כמש"ל ולכך תיקנו שבי"ט ישאו כפיהם שאינם לא יותר מי"ב ימים בשנה עכ"פ אבלאין בידינו להחזיק אותם בכהנים גמורים ממש במדינות אלו שנתבלבלו הרבה כמ"ש רש"ל ובפרט כהני ההמון שאינם יודעים מקורמחצבם כלל רק באמירה בעלמא קנו לקדושת כהונה והידיעה לאמיתתה הוא רפופה בידם כאשר אירע כ"פ אנשים שמחזיקיםעצמם בחזקת כהונה ולבסוף נודע ע"י ארחי ופרחי ששקר בימינם או ששגו וטעו בשמועת' ועיין בשו"ת יד אליהו וכן מתרמי בזמנינוזה לפרקים שיש באין ממקומות שאין מכירין אותם ומחזיקין עצמם בכהנים או לוים ואח"כ נודעים שהוא שקר וכיון שאם אין קוריןלעלות ליכא איסורא כלל ולהיפך איכא ספיקא דתלתא איסורי פשיטא שאין לפרוץ הגדר לקרות אותם לדוכן בחול רק מה שהתירולהם דהיינו ביו"ט ותו לא:....הנה זכינו ליתן טעמים מספיקים למנהג הזה שנהגו בפני רבים וגדולים זמן ארוך יותר מן ת"ק שנה אבל באמת אין אנו אחראיןלזה דאף אם היה נעלם מאתנו טעם הדבר אין לנו לשנות המנהג....ועוד
....שלהביא ראיה שאפילו נגד ההלכה אזלינן בתר מנהגא
מועדים וזמנים חלק א סימן לא
יש לתמוה על המנהג בחוץ לארץ שלא לשאת כפים בכל יום ומבטלין בזה מצוה רבה דנשיאות כפים...ולע"ד נראה לומר טעם ליישב מנהגן של ישראל, דבאמת נראה פשוט דמצות נשיאות כפים יסודה בעבודת ציבור דוקא...ונראה שחז"ל תיקנו נשיאות כפים בתפלה רק כשהיא תפלת הציבור דבזה דומיא דקרבנות הציבור, אבל בתפלה בצבור דהוה כתפלת יחידים בציבור אין בזה חיוב נשיאות כפים
Summary:
Though מעיקר הדין there is a חיוב for כהנים to perform נשיאת כפים every day, the מנהג has developed among בני אשכנז to only perform נשיאת בפים on יו"ט. The ראשונים and אחרונים struggle to justify this מנהג. The אגור suggests that because there is a custom for כהנים to be טבול before performing נשיאת כפים, it would be burdensome to expect them to do so every day. He also suggests that out of concern for ביטול מלאכה we no longer perform נשיאת כפים daily. The מהרי"ל, based on the אגור, suggests that we don't want to embarrass any כהנים who weren't able to be טבול, so the entire daily practice was abolished. He also suggests a concern of ביטול תורה. The בית יוסף is critical of טבילה concern - noting that this is a חומרא דאתי לידי קולא - as there is no טבילה requirement מעיקר הדין. The דרכי משה suggests that because the כהנים are טרודים במלאכתן they are not בשמחה and hence they cannot perform נשיאת כפים. He codifies this comment in the רמ"א as well. The מ"א refers to the custom as a מנהג גרוע. The ערוך השלחן acknowledges that there is no good reason for our current practice - nonetheless he doesn't feel the practice should be modified - "כי מן השמים נגזרה כן". The בית אפרים in a lengthy תשובה (redacted above) suggests that the lack of a concrete חזקה for the true כהנים nowadays is the basis for the מנהג (to avoid the potential concern of a זר performing (נשיאת כפים). In מועדים וזמנים it is suggested that because we lack a true תפלת הציבור/חזרת הש"ץ, there is no longer a חיוב of נשיאת כפים.
