Sunday, June 27, 2021

לבישת מורקס טרונקולוס תכלת בזמן הזה - Wearing Techeiles Today

במדבר פרשת שלח פרק טו פסוק לח

דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לח עמוד א

מתני׳ התכלת אינה מעכבת את הלבן, והלבן אינו מעכב את התכלת

רש"י מסכת מנחות דף לח עמוד א

מתני'. התכלת אינה מעכבת את הלבן - ואע"ג דמצוה לתת תכלת ב' חוטין בציצית כדמפרש לקמן אפ"ה אין זה מעכב את זה ואי עביד ארבעתן תכלת או ארבעתן לבן יצא

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ט סעיף ב

ציצית של פשתים או של צמר רחלים פוטרים בכל מיני בגדים, חוץ משל פשתים לצמר, או של צמר לפשתים, בזמן הזה דליכא תכלת, מפני שהם כלאים


רש"י במדבר פרשת שלח פרק טו פסוק לח

פתיל תכלת - על שם שכול בכורות. תרגומו של שכול תכלא. ומכתם היתה בלילה וכן צבע התכלת דומה לצבע רקיע המשחיר לעת ערב. ושמונה חוטים שבה, כנגד שמונה ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרוס שירה על הים

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מד עמוד א

ת"ר: חלזון זהו - גופו דומה לים, וברייתו דומה לדג, ועולה אחד לשבעים שנה, ובדמו צובעין תכלת, לפיכך דמיו יקרים

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כו עמוד א

ומדלת הארץ השאיר נבוזראדן רב טבחים לכרמים וליגבים. כורמים תני רב יוסף: אלו מלקטי אפרסמון מעין גדי ועד רמתא. יוגבים - אלו ציידי חלזון, מסולמות של צור ועד חיפה

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מב עמוד ב

ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה, (סי' בגשם) מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום, ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא, איפרד חזותיה - פסולה, לא איפרד חזותיה - כשרה

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף מ עמוד א

תנו רבנן: סדין בציצית - ב"ש פוטרין, וב"ה מחייבין, והלכה כדברי ב"ה. א"ר אליעזר ב"ר צדוק: והלא כל המטיל תכלת בירושלים אינו אלא מן המתמיהין! אמר רבי: א"כ, למה אסרוה? לפי שאין בקיאין. אמר ליה רבא בר רב חנא לרבא: ולרמו בי עשרה ונפקו לשוקא ומפרסמא למילתא! כל שכן דמתמהו עילון. ולידרשא בפירקא! גזירה משום קלא אילן. ולא יהא אלא לבן

רש"י מסכת מנחות דף מ עמוד א

גזירה משום קלא אילן - צבע היא שדומה לתכלת ואי שרית של תכלת בסדין אתי למירמי צמר צבוע בקלא אילן והוי כלאים שלא במקום מצוה וקפריך מאי איכפת לן אי רמי קלא אילן לא יהא האי קלא אילן אלא לבן בעלמא כלומר צמר לבן האמרן לעיל אין לו תכלת מטיל לבן ומשני כיון דאפשר במינו כיון דלשם לבן (אי) איפשר לתת חוטי פשתן לא רמינן לבן דצמר בסדין

נימוקי יוסף מסכת בבא מציעא דף לד עמוד א

קלא אילן. צבע הדומה לתכלת ורחמנא אמר פתיל תכלת והתכלת דמיו יקרים שצבוע בדם חלזון שאינו עולה מן הים אלא לשבעים שנה. קלא. אבן. ויש הרבה בלשון חכמים. אילן אינד"י בלע"ז וכן פי' בערוך אינדקי


Hexaplex trunculus, Wikipedia, https://en.wikipedia.org/wiki/Hexaplex_trunculus

Hexaplex trunculus (also known as Murex trunculus, Phyllonotus trunculus, or the banded dye-murex) is a medium-sized sea snail, a marine gastropod mollusk in the family Muricidae, the murex shells or rock snails. It is included in the subgenus Trunculariopsis.  This species is a group of opportunist predatory snails that are known to attack their prey in groups. What is peculiar about this specific species is that they show no preference for the size of their prey, regardless of their hunger levels. The snail appears in fossil records dating between the Pliocene and Quaternary periods (between 3.6 and 0.012 million years ago). Fossilized shells have been found in Morocco, Italy, and Spain.  This sea snail is historically important because its hypobranchial gland secretes a mucus used to create a distinctive purple-blue indigo dye. Ancient Mediterranean cultures, including the Minoans, Canaanites, Phoenicians, Hebrews, and classical Greeks created dyes from the snails. One of the dye's main chemical ingredients is red dibromo-indigotin, the main component of tyrian purple test. The purple dye originated in Phoenician colonies. The Phoenician port cities on the coast of current-day Lebanon, exported the dye across the Mediterranean. The ancient method for mass-producing purple-blue dye from Hexaplex trunculus has not been successfully reproduced; the purplish hue quickly degrades, resulting in blue only. Nonetheless, archeologists have confirmed Hexaplex trunculus as the species used to create the purple-blue dye; large numbers of shells were recovered from inside ancient live-storage chambers that were used for harvesting. Apparently, 10- to 12,000 shells yielded only one gram of dye. Because of this, the dye was highly prized. Also known as Royal Purple, it was prohibitively expensive and was only used by the highest ranking aristocracy. A similar dye, Tyrian purple, which is purple-red in color, was made from a related species of marine snail, Murex brandaris. This dye (alternatively known as imperial purple, see purple) was also prohibitively expensive.

The Science of Tekhelet, Dr. Baruch Sterman, co-founder, Ptil Tekhelet Association

The chemistry and bio-chemistry of the dyes can be summarized as follows: Inside the hypobranchial gland of the

snail, only the precursors to the dye exist as a clear liquid. (The indigo molecule contains a substance called indole, also found in the intestines of animals, which is a waste product of the proteins that constitute most of meat. Indole is a poison and does not pass out of the body directly. In order to remove it, animals unite it with sulfur, and this harmless combination is excreted through the kidney. Murex snails incorporate bromine and potassium, in addition to sulfur, to neutralize the indole and the resultant molecules become the dye precursors .) When the precursors are exposed to air and sunlight in the presence of the enzyme purpurase which also exists within the gland, they turn into the dye material. Purpurase quickly decomposes, so in order for this reaction to take place, the gland must be smashed soon after being taken from the live snail, (in accordance with the Talmudic passage that the tekhelet is taken from the hillazon while still alive). In the trunculus, these reactions result in a mixture of dibromoindigo (purple) and indigo. The dye must be put into solution (usually accomplished by reducing the dye molecule) in order for them to bind tightly to wool. In this state, if dibromoindigo is exposed to ultraviolet light, the bromine bonds will be broken and it will transform to indigo, turning the trunculus colorant from purplish-blue to pure blue. (It should be noted that the blue dye obtained from Murex trunculus is molecularly equivalent to indigo the Talmud’s counterfeit kala ilan. If trunculus dye may not be used for tekhelet, then, as Herzog argues, the Talmud would have had to assert that not only is kala ilan unacceptable, but even tekhelet obtained from some marine animals - namely the Murex - is also unsuitable for the mitzvah, since the two dyes (kala ilan and Murex blue) are equivalent.


ר׳ צבי שכטר, דקדוקים בהטלת התכלת החדשה (נדפס בספר ״תכלת: מצוה ההתחדשותה, ישיבה אוניברסטיה״)

בישיבות אומרים בשם הגר״ח ז״ל, שאין דין ספק דאורייתא לחומרא נוהג אלא באופן שאנו מסופקים אם כבר קיים המצוה או לא, או אם הוא מחוייב בעשיית המצוה א״ל, ועי״ז שיחמיר לעשות את מעשה המצוה יצא מידי הספק, ויהיה ודאי אצלו שכבר יצא ידי חובתו. אף בודאי מחוייב במצוה ויש לפניו אפרשות לקיימה מספק, שאפילו אם יחמיר על עצמו לעשות לעשות את המעשה מספק, עדיין יהיה עומד בספק אם באמת יצא בזה י״ח או לא, בזה לא אמרינן ספק דאורייתא לחומרא. ולפי״ז בשיש בידינו ספק תכלת, לא נימא בכה״ג ספקא דאורייתא לחומא, שהרי אפילו יטיל אותם החוטים הצבועים בבגדו, עדיין יהי עומד בספק אולי לא קיים בזה כלום אכן עפ״י פשוטו נראה שסברא זו קשה היא מאוד….שבר״ן לסוכה מבואר להדיא דלא ס״ל הכי [שבין השמשות שביעי של סוכות צריך להחמיר בדאורייתא דסוכה]״

ר׳ ישראל הלוי בעלסקי, הסכמה לקונארס לבוש הארון על ענייני תכלת

הראו לי קונטרס לבוש הארון על ענייני תכלת, ז"א זיהוי מקור התכלת והחלזון וכל המסתעף, ועברתי עליו מהחל ועד כלה בכובד ראש, ודקדקתי בו בכל פרטיו וראיותיו, ומצאתיו פעולה שלימה והכרחית, עבודה גדולה ומשובחת, וראוי להפיצה בין הלומדים ולשום לב לכל הבירורים שבה ומקורותיה. וכנראה יש גם מה לסמוך על דברים אלה למעשה ולכל הפחות לא ללעוג על אלה שהחליטו להשים תכלת זו בבגדיהם כי לא לחנם החזיקו בזה למעשה כי הדברים נכונים וח"ו לדחותם בקש. והרוצה לעמוד עליהם יעיין מתוך הכתב. ע"ז בעה"ח יום פורים של מוקפות תשע"ג לפ"ק

ר׳ ישראל טאפלין, בית מדרש גבוה, ליקוואוד

ובאתי בזה להודיע לשער בת רבים דלא ירדתי בעצמי לדון בגוף הקושיות והפירוקים בהאי עניינא אלא אומר אני שאין כאן הפסד כלל למי שלובש תכלת שעושים ומוכרים היום מחלזון הנקרא "מורקס" אלא אדרבא כולו רווח, דממ״נ אם זהו התכלת האמיתי שכוונו בו חז"ל הרי זכה לקיים מצוה גדולה שנאבדה מאתנו הרבה מאות בשנים, וכן נתקבל אצל כמה גדולי ישראל ללובשו, ואם אינו תכלת האמיתי, הרי אמרו חז"ל לענין קלא אילן "ולא יהא אלא לבן" (מנחות מ.) ופרש"י דלא יהא אלא לבן בעלמא ויעו"ש. 

ר׳ בן ציון אברהם יעקב הלברשטאם, רב דקהל חסידים דוועסטעגיט, לעיקווד, תשע״ו

הנה מקום עטי לספר מקצת שבחו של ידידי הרב ר' ישראל ראזענבערג שליט"א בכל מעשהו בענין מצות התכלת...כי כנראה שבתכלת אמיתית הכשרה למצות ציצית עסקינן הכא וע"י פעולותיו וספריו ישוטטו רבים ותרבה הדעת ומדי יום יום מתרבים המחזיקים במצוה זו ורוב באיה של חקירת אמיתת תכלת זו לא ישובון ריקם מלהסכים לאמיתתה וגם אני כאחת מהם כי הדברים נכוחים למבין וישרים למבקשי דעת באמת ובתמים כי הוא בנוי לתלפיות ע"י ראיות ברורות מאד וניכרים דברי אמת שהמיורקס הוא חלזון התכלת...וכבר כתבו גדולי ישראל שיש בחזרת מצוה זו סימן התנוצצות גאולתינו השלימה אשר עינינו צופיות וכלות כל היות מאין הפוגות יה"ר שיהא זה בחיינו ובחיי דכל בית ישראל וזקניו. הכו"ח לכבוד מצות השם


שו״ת מנחת אשר חלק ב סימן ב

בשאלת התכלת בזמה״ז, הנה לאחרונה טוענים רבים שחלזון הפורפורא היא חלזון התכלת של ימי קדם. ולענ״ד לא ראיתי כל ראיה  והכרח שאכן מין זה הוא חלזון התכלת...ויודע אני שהמצדדים בחידוש התכלת טוענים דלו יהא ספק למה לא נחמיר בספיקא דאורייתא אך באמת אין לטענה זו מקום כלל דחסרון ידיעה לאו ספיקא הוא ואין כל ענין ללבוש מין מסויים משום דשמא פן ואפשר תכלת הוא וז"פ בעיני….הפורפורא אינו דג ואינו דומה לדג וגם אינו דומה לתולעת אין עינו ואין מראהו דומה לים ואין דמו שחור ועוד דאין צובעין כלל בדמו אלא בנוזל שמפיקים מבלוטה שבגופו…. וחלזון זה הפורפורא גם אינו עולה אחת לשבעים שנה ומלבד מה שכתוב בגמ במנחות דחלזון התכלת עולה אחת לשבעים שנה עיין שם ובב"מ ס"א ע"ב רש"י ד"ה קלא דכל הסיבה שדמי התכלת ביוקר משום שעולה רק אחת לשבעים שנה...ולומר דבימי קדם נהגו לעשות את התכלת מחוץ לבתים ולאור השמש ומשו"כ לא ראו צורך לפרש זאת אינו אלא דברי נביאות דמהי"ת שלא עשו את התכלת בבתי מלאכה וכי בימי קדם לא ירדו גשמים בחורף והשמש זרחה כל ימות השנה ובנ"א עשו כל מלאכתם לאורו אתמהה….תמצית הדברים לא ראיתי בזה אפילו שמץ ראיה לקבוע בבירור שיודעים אנו מהו חלזון התכלת  

Rav Asher Weiss, 6/11/2019, audio transcript

https://www.techeiles.org/latest_develop/rav-asher-weiss-shlita-no-down-side-to-wearing-murex-techeiles/

I never wrote we shouldn’t wear it; I wrote we don’t have to wear it; there’s no downside to techeiles, but I don’t wear techeiles; because to me, to do something, it’s not enough that there’s no downside; the question is do we need to wear techeiles or not; in my opinion we did not find the techeiles….anybody that wears techeieles and asks me ״should I stop,” no reason to stop, there’s no downside...nothing to do (i.e. no problem) with bal tosif.

קובץ תשובות להר׳ יוסף שלום אלישיב אורח חיים חלק א סימן ב

ע"ד השאלה האם ראוי ונכון להטיל ציצית צבוע בצבע תכלת אחרי שלדעת חוקרים בזמנינו ברור להם שמצאו את החלזון שאמרה תורה ואף אם נטיל ספק בדבר מ"מ לא גרע מקלא אילן לא יהא אלא לבן ומאידך מרוויחים שמא באמת הוא החילזון האמתי ומקיימים מצוות ציצית ככל חוקתו ומשפטו ככתוב בתורת משה אכן ד"ז כבר הי' לעולמים וכידוע שמלפני יותר ממאה שנה סבר א' מגדולי האדמורים שהוא מצא את החלזון….והנה כעבור ימים ושנים באו חוקרים ובטלו את דבריו מכל וכל...שוב אחרי תקופה יותר מאוחרת קמו אנשי מדע וטענו שכל מה שחזו עד כה שוא ותפל הוא ורק הם היודעים ומכירים את החלזון האמתי ואנחנו לא נדע אם לא כעבור שנים יבואו אחרים ויבטלו גם דבריהם, והנה טענת הבית הלוי נגד התכלת של הרבי מרדזין ז"ל הוא שאם הדג הי' במציאות וגם הוצאת צבעו הי' ידוע בכל זמן מהזמנים מעת שנפסקה התכלת מישראל ועכ"ז לא לבשוהו אבותינו ה"ה כאילו יש לנו בקבלה ומסורת מאבותינו כי זה הדג וצבעו איננו החלזון והתכלת אף שיש בו כל הסמנים שסמנו בו הנ"ל ואנא לא ידענא מה עם ההמצאה אשר המציאו חוקרי זמנינו אם גם עלי' חל הטענה הנ"ל והגאון מקוטנא בספרו ישועות מלכו ב' כבד הוחזק אצל ישראל זה יותר מאלף שנה שנגנז התכלת ופשט לשון הספרי פ' ברכה האריז"ל מסכים לזה שאין תכלת אלא בזמן ביהמ"ק וגם מלאכת הצביעה לא נתברר כי לדעת רש"י היורה שנותנים לתוכה דם החלזון לצבוע לא הי' רשאין לערב סממנים אחרים כ"א דם החלזון לבד ולהרמב"ם ביורה שנותנים החלזון נותנים הסממנים ומי יכריע בזה"ז עי"ש בסי' א' ב' ג ומסיק ע"כ א"א לסמוך ולסייע את מלאכתו ובאו ח סי' ט' י"א שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית והטעם דבעינן בזה מין הכנף ובפרמ"ג שם מלמד שנתעטף הקב"ה בטלית ולבושי' כתלג חיור א"ב בהכרח יעשה הטלית והציצית לבנים ע"ש מצפה לתשועת ה' שישלח מורה צדק למען נוכל לקיים מצות התורה ככל פרטי' ודקדוקי', יוסף שלו' אלישיב 

תשובות והנהגות כרך א סימן כו

שאלה: האם יש הדור ללבוש התכלת המחודשת בציצית….והנה בעצם השאלה אם זהו תכלת או לא אנו לא נוכל להכריע, אבל בסוד תכלת שדומה לרקיע שמזהיר עיקרה בזמן שרואים השגחת אלוקים בגלוי, ובימי התנאים עוד זכו וראו ולכך נמשך, אבל מאז חשך ומדרכי אלקינו ית"ש הסתר תוך הסתר, ולכן התכלת נעלמה עד שיתגלה בביאת משיח צדקינו, ולא נראה שדוקא בזה"ז שאין הסתר כמוהו זכינו להתגלות התכלת, ושו"מ בישועות מלכו סימן א' - ג' שהאריך בזה שגם לדעת האריז"ל אין מקום לזה יעו"ש. אמנם בזה לא קובעים הלכה, רק גאוני הדור הם שהכריעו ועל פיהם אנו נוהגין ולא חששו להחמיר כמוהו, וחוששני דמי שלובש בקהלה שלנו שלא נהגו להחמיר כן, כשהוא משנה עובר בלא תתגודדו, שאע"פ שאין קפידא שכשהוא צבוע בקלא אילן, מ"מ כיון שידוע שעושה לשם מצות תכלת, ודלא כמנהג יש לחוש ללא תתגודדו, ועיין במ"ב קל"א (ס"ק ו') שאם נופלין בימין והוא בשמאל עובר בלא תתגודדו, וכ"ש כאן דנראה לאנשי הקהלה כאן מוזר ליחיד לנהוג שלא כדעת הסכמת הפוסקים, אסור לו לעשות כן, ואנשי ראדזין בקהלתם מותר, אבל כאן שלא שמעו מעולם על ציצית בצבע תכלת, לא נניח לאיזה מתחסד ללבוש כן בשעה שאינו אפילו מסורת אבותיו. וכ"ק האדמו"ר מראדזין זצ"ל תמה מה איכפת לגאוני ישראל זצ"ל להחמיר לצבוע תכלת לצאת מכל ספק, ולא מצא לזה מענה, אבל חוששני שהורו לא לצבוע תכלת, שאנשים ידמו שמקיימין בודאי מ"ע דתכלת ויכוונו לכך, ויש חשש בל תוסיף לכוון עם ציצית בצבע אחר למ"ע דתכלת דליתא, ועיין ר"ה (כח ב) ובריטב"א שם במתנות שנתערבו דחוששין לבל תוסיף אף מספק, וכ"ש כשלא יודעים לכוון תנאי שאינו אלא ספק. (ועיין בשאלתות במנהגי הגר"ח מוולזין זצ"ל שיש נמנעים להניח תפילין דרבינו תם מספק מפני בל תוסיף ובל תגרע, ומביא כן בשם דברי חמודות, והוא הדין כאן יש לחשוש יותר שהספק לא מבוסס שזהו תכלת ומכוון למצוה). ובלאו הכי ידוע שהתכלת שמצוי היום אינו ברור שזהו הדג שהשתמש בו האדמו"ר מראדזין זצ"ל, רק כאן בארץ ישראל רב אחד ז"ל בדק ומצא לדבריו דג מתאים עם הסימנים כמוהו, והחליט שזהו תכלת לשיטתו, ומנהגינו כהפוסקים שנקטו שלא לחוש שזה תכלת, ולמשנ"ת אנו מקפידים שלא ללבשו מחששות שונים, ועיין עוד מש"כ בזה בספר הלכות הגר"א ומנהגיו סימן ל', שעוררנו עוד חששות בזה, וא"כ יש לחוש ללא תתגודדו ללובשו בפרהסיא כיון שמשנה ממנהגינו. (וכ"ק האדמו"ר מראדזין זצ"ל טען שספיקא דאורייתא היא ולמה לא נחוש עכ"פ בספק לצובעו בתכלת, והשיב הגרי"ד מבריסק זצ"ל דאימתי אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא רק אם כשיקיים המצוה עכשיו מספק, יצא בודאי חיובו, אבל כאן גם אם ילבש תכלת מספק, לא יצא מידי ספק, וכה"ג לא אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא, והוכיח כן מגמרא סוף ר"ה ואכמ"ל).

תשובת ר׳ שלמא מילר מטאראנטא, https://www.techeiles.org/library_main/michtav-harav-shlomo-miller/

גם ראיתי שאחד מן המחזיקים בתכלת החדשה דחה דברי הגר"ח ז"ל שאמר דמצד סד"א לחומרא ליכא חיוב לעשות מעשה...ודחה דבריו מדברי הר"ן דגם בבהש"מ מחויב ליטל לולב ואתרוג אף דלא הוי אלא ספק מצוה. ולא הבין כלל סברת הגר"ח ואינו ענין כלל לדברי הר"ן. והיה לו לזכור הגמרא גברא רבה אמר מילתא אין מזניחין אותו. סברת הגר"ח הוא במצוה שמחויב בתורת ודאי ויש לפניו אופן לקיימו מספק, ואחר שיקיים מספק עדיין נשאר מחויב בדבר מדין סד"א לחומרא א"כ ליכא חיוב מן התורה לעשות דבר שאף אחר עשייתנו נשאר החיוב לעשות מוטל עליו ואינו דומה כלל לדברי הר"ן דבבין השמשות יש חיוב מספק וע"י עשייתו הוא פוטר עצמו מן החיוב ולא נשאר שום חיוב עליו. ובעיקר סברת הגר"ח נראה דתלוי בפלוגתא דרמב"ם ורשב"א אי סד"א מה"ת לחומרא או מדרבנן לחומרא דלדעת הרשב"א דמן התורה לחומרא א"כ אם יטיל ספק תכלת בבגדו עדיין נשאר חיוב מצוה עליו מד"ת...אולם לדעת הרמב"ם דסד"א מה"ת לקולא, א"כ י"ל ע"י הטלת ספק תכלת נפטר מחיובו מה"ת ושפיר י"ל דחייב מה"ת להטיל ספק תכלת בבגדו לפטור חיוב תכלת שעליו….אבל לענין קיום מצות מחויב לקיים באופן ודאי וספק קיום מצוה גם לרמב"ם אינו פוטר חיובו וא"כ אף לדעת הרמב"ם אם יטיל ספק תכלת עדיין נשאר בחיובו מה"ת, וא"ש סברת הגר"ח דליכא חיוב לעשות דבר שאף אחר עשייתו נשאר החיוב עליו, ואף שיש ראיות מכמה פוסקים דלא ס"ל כסברת הגר"ח וגם האדמו"ר מראדזין ז"ל כבר דן על סברא זו, מ"מ עיקר הסברא סברא ישרה וא"א לדחותו בקל


Summary:

While the תורה requires that ציצית be accompanied by תכלת, the משנה clarifies that the two components operate independent of each other. For this reason, even though it is noted that the תכלת has been lost, nonetheless, one can fulfill the basic component of ציצית.

There are a variety of characteristics cited to describe the תכלת and the sea creature from which the dye is derived. It is reported to have the color of the sky. It is cited as having a body that is comparable to the sea and a form like a fish. It is known to be found off the coast of חיפה. It is reported to produce a very permanent dye.

Possibly most notably, it is reported that there is a compound known as קלא אילן that produces a dye very similar in color to the חלזון.  The נמוקי יוסף cites from the ערוך that this refers to an indigo plant.

In modern times, there are those that have cited a variety of proofs that the Murex Trunculus snail is in fact the חלזון. Among archeological claims, they also cite to the chemical similarity between the indigo plant and the dye from the Murex.

Notably, Rav Schachter has cited that given there is no real risk in wearing תכלת that is not authentic, given the potential ספק דאורייתא, one should wear the Murex.  (He further supports his position by detailing that ספק דאורייתא includes cases where fulfillment will still remain doubtful even after the act is performed.)  Other supportive positions are found cited by R’ Belsky, R’ Toplin and R’ Halberstam.

In a series of תשובות, Rav Asher Weiss rejects the proofs brought by the proponent of תכלת.  As such, he does not recommend wearing it (though he doesn’t tell those who choose to wear it to abstain).

Rav Elyashiv has a תשובה where he also notes his opposition.  The reasoning seems to be based on a combination of factors, including the possibility it is not the true חלזון and certain sources that suggest it is best left to wait for משיח.

The תשובות והנהגות is also doubtful that it was found.  He specifically opposes wearing it in communities where it’s not already worn, out of a concern for לא תתגדדו.

Rav Shlomo Miller articulates his opposition to the analysis (presumably of Rav Schachter) in understanding ספק דאורייתא לחומרא.