תוספות מסכת מנחות דף סו עמוד א
זכר למקדש הוא - נראה דבספק חשיכה יכול לברך ואין צריך להמתין עד שיהא ודאי לילה כיון שהוא ספיקא דרבנן ועוד אומר דאפילו ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות כדאמרינן לעיל ואין נראה והיכא דשכח לספור בלילה פסק בה"ג שסופר ביום וכן היה נראה מתוך סתם מתניתין דסוף פירקין (דף עא.) דתנן מצותו בלילה לקצור ואם נקצר ביום כשר אבל נראה לר"ת עיקר אידך סתמא דמתניתין דפרק שני דמגילה (דף כ:) ומייתי לה בסוף פירקין (דף עב.) כל הלילה כשר לקצירת העומר כו' ודייקינן מינה דקתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא ואמרינן בריש מועד קטן (דף ג:) ר"ג ובית דינו נמנו על שלשה פרקים הללו והתירום ומסיק רב אשי התם דסבר לה כרבי ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר שהוא מצוה ודחיא שבת וכיון דדחיא שבת אין נקצר אלא בלילה כדמוכח בסוף פירקין ועוד דרבי יוחנן דאמר (שם ד.) עשר נטיעות הלכה למשה מסיני סבר לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות ודחי שבת עוד חשיב כי האי גוונא הלכתא פסיקתא בהגוזל קמא (ב"ק קב.) ובפ"ק דע"ז (דףז.) גבי כל המשנה ידו על התחתונה ומיהו אין כל כך ראיה משם דאין הלכה לגמרי כאותה משנה דקתני התם וכל החוזר בו ידו על התחתונה ואין הלכה כן כדמוכח בפרק האומנין (ב"מ עז:) ועיקר מילתא לא סמיך התם אלא אהא דהוי מחלוקת ואחר כך סתם ומהא דמוקי בסוף פירקין (דף עב.)רבי אלעזר ברבי שמעון דאמר נקצר שלא כמצותו פסול כר' עקיבא דאמר כל מלאכה שאי אפשר כו' אין ראיה דאע"ג דקיימא לן כר"ע הא מסקינן התם דרבי נמי סבר לה כוותיה עוד פסק בהלכות גדולות שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות ותימה גדולה הוא ולא יתכן.
תוספות מסכת מגילה דף כ עמוד ב
כל הלילה כשר לקצירת העומר - אומר ר"ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום כדמשמע בהאי סתמא דמתני' דנהי דאיכא סתמאבמנחות (דף עא.) דתני נקצר ביום כשר בדיעבד מ"מ סתמא דהכא עדיפא דהא קתני לה גבי הלכתא פסיקתא דדינא ועוד נראה דאפי' למאן דמכשרקצירת העומר ביום דיעבד מודה הוא גבי ספירה דאין לברך ביום משום דשנה עליה הכתוב לעכב דכתיב (ויקרא כג) תמימות ואי אתה מוצאתמימות אלא כשאתה מונה בלילה וכן כתוב בהלכות עצרת ובה"ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה דבעינן תמימות וליכא ואחר שבירך על הספירה אומר י"ר שיבנה וכו' מה שאין כן בתקיעת שופר ולולב והיינו טעמאלפי שאין אלא הזכרה עתה לבנין ביהמ"ק אבל לשופר ולולב יש עשיה.
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן מא
והיכא דשכח ולא ספר בלילה כתב בהלכות גדולות שסופר ביום וכן משמע משילהי מתני' דפרק ר' ישמעאל (מנחות דף עא א) דתנן מצוה לקצור בלילה ואם קצר ביום כשר אבל נראה עיקר אידך סתמא דפרק שני דמגילה (דף כ ב) כל הלילה כשר לקצירת העומר. ודייקי מיניה דקתני לילה דומיא דיום מה דיום בלילה לא אף דלילה ביום לא. ואמרינן נמי בריש מועד קטן (דף ג ב) ר"ג ובית דינו נמנו על שתי פרקים האלו והתירום. ומסיק רב אשי התם דסבר כרבי ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קצירת העומר שהיא מצוה ודחיא שבת וכיון דדחיא שבת אינו נקצר אלא בלילה כדמוכח בסוף פרק רבי ישמעאל דקאמר התם ואי ס"ד דנקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחיא שבת ניקצריה מערב שבת אלא מדדחי שבת אלמא נקצר שלא כמצותו פסול. ועוד דרבי יוחנן דאמר (סוכה דף לד א) עשר נטיעות הלכה למשה מסיני סבר כר' ישמעאל (מ"ק ד א) דאמר מה חריש רשות ודחיאשבת ועוד דכי הך סתמא דמגילה חשיב הלכתא פסיקתא בפרק הגוזל (דף קב א) ובפ"ק דע"ז (דף ז א) גבי המשנה ידו על התחתונה הלכך אם שכח ולא ספר בלילה יספור ביום בלא ברכה. ועוד כתב בה"ג שאם הפסיק יום אחד ולא סיפר שוב אינו סופר דבעינן תמימות. ואין נראה לר"י דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן שב
1 והיכא ששכח ולא בירך ולא ספר בלילה פסק בה"ג שסופר ביום וכן נראה מתוך סתמא דמתני' פ' ר' ישמעאל (ע"א ע"א) אבל ר"ת הי' נראה לו דאין הלכה כאותו סתם ואין יכול לפטור א"ע ביום ממה שחייב לברך בלילה וראייתו דחויה. עוד פסק בה"ג אם פסק בה יום אחד שלא ספר שוב אינו סופר דבעי' [תמימות] ותימה גדול הוא ולא יתכן
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כח עמוד א
וכתב מר יהודאי ז"ל דמאן דלא מני עומר בליליא קמא לא מני בשאר לילות פירוש דמשום דבעינן תמימות אבל בשאר לילות אהיכא דלא מני מאורתא מני מיממא ורב האי ז"ל חולק ואומר דאי משום דבעי תמימות שכח באחד הימים נמי חסר המנין ולפיכך הוא אומר שאם לא ספר בלילה סופר ביום וכן כתוב בהלכות גדולות שסופר ביום ונראה שסומכין הן על מתניתין דבס"פ ר' ישמעאל במנחות דתנן התם (דף עא א) מצותהלקצור בלילה ואם נקצר ביום כשר וכיון דקצירה דיעבד ביום אף ספירה דיעבד ביום אבל ר' יצחק ז"ל אומר שאינו סופר ביום ומתני' דסוף פרק רביישמעאל ליתא דקיימא לן כסתם מתני' דמגלה (דף כ ב) דקתני כל הלילה כשר לקצירת העומר והתם בס"פ ר' ישמעאל מייתינן לה ואמרי' עלה מהדיום בלילה לא אף דלילה ביום לא אלמא נקצר ביום פסול וכיון דקצירה פסולה ביום ספירה נמי ליתא ביום דהא בהא תליא כדתניא בברייתא דלעיליכול יקצור ויביא ואימתי שירצה יספור תלמוד לומר מהחל חרמש וגו' וקתני נמי בסיפא שקצירה וספירה בלילה והבאה ביום וסתמא דהתם עדיפא ליהדתני לה גבי הלכתא פסיקתא וכתוב עוד בהלכות גדולות אם שכח יום א' ולא ספר שוב אינו סופר דבעינן תמימות וליכא ובתוספות חלקו עליו:
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תפט
כתב בעל הלכות גדולות שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום ואינו נראה לר"י וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיספור ביום בלא ברכה. כתב עוד בה"ג שאם שכח לברך באחד מן הימים ג)שלא יברך עוד בימים שלאחריו ורב סעדיה כתב שאם שכח באחד מן הימים יברך בימים שלאחריו חוץ מלילה הראשון שאם שכח ולא בירך בו שלא יברך עוד ד)ורב האי כתב בין בלילה הראשון בין בשאר לילות אם שכח ולא בירך בו יברך בשאר לילות וכ"כ הר"י:
בית יוסף אורח חיים סימן תפט
וכתב עוד בה"ג (הל' מנחות קלג ע"ג) שאם שכח לברך באחד מן הימים שלא יברך עוד בימים שלאחריו. כן כתבו התוספות בשמו בפרק רבי ישמעאל(שם) וטעמו משום דבעינן תמימות והם כתבו עליו ותימה גדולה הוא ולא יתכן וגם הרא"ש כתב בסוף פסחים (סי' מא) דאינו נראה לר"י דכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה: והר"ן כתב בסוף פרק ערבי פסחים (כח. דבור ראשון) בשם מר יהודאי (בח"ג שם) דמאן דלא מני עומר בללא קמא לא מני בשאר לילותא [פירוש משום דבעינן תמימות אבל בשאר לילוותא] היכא דלא מני מאורתא מני מיממא ורב האי חולק ואומר דאי משום דבעינן תמימותשכח באחד מן הימים נמי חסר המנין ולפיכך הוא אומר שאם לא ספר בלילה סופר ביום עכ"ל ומשמע דרבינו האי נמי לא איירי אלא בשכח בלילה ונזכר ביום אבל היכא דלא נזכר גם ביום אפשר דסבר שלא יברך עוד אלא שרבינו כתב שדעת רבינו האי כדעת ר"י ולר"י כיון דתליא טעמא דבכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא ודאי אפילו אם לא נזכר ביום נמי מברך בשאר לילות: כתוב בתרומת הדשן (ח"א סימן ל"ז) אם ספק לאחד אם ספר לילה אחד או לא יראה דיספור בברכה מכאן והלאה ולא מיבעיא אם נזכר ביום ההוא שאז ודאי צריך לספור בלא ברכה מתוך הספק ושוב יספור בשאר לילות בברכה והכי נהגינן אפילו בודאי שכח בלילה לספור וסופר ביום בלא ברכה סופר שוב בברכה דמיקרי שפיר תמימות הואיל ולא דילג יום אחד לגמרי אלא אפילו לא נזכר הספק עד ליל השניה אע"פ כן סופר בברכה מתוך הספק ואע"ג דבודאי שכח יום אחד נהיגינן כהלכות גדולות שכתב שכח יום אחד שוב אינו סופר פירוש בברכה דבלא ברכה מאי נפקא מינה דלא כתוספות דפרק רבי ישמעאל ודלא כאשיר"י דשילהי פסחים מכל מקום בספק מצינן למיסמך עלייהו ע"כ:
ב"ח אורח חיים סימן תפט
ה כתב בה"ג שאם שכח לברך כל הלילה שיספור ביום. כ"כ התוספות בפרק רבי ישמעאל והרא"ש והר"ן בסוף פסחים משמו וכן ראיתי כתוב בהלכות גדולות שבידינו היום בהלכות עצרת (בדף ל) וטעמו משום דפוסק כסתם מתניתין בפרק רבי ישמעאל דאם נקצר העומר ביום כשר ממילא ג"כ הספירה כשרה ביום ותימה שהמרדכי כתב בשם בה"ג שלא יברך ביום:
ומה שכתב ואינו נראה לר"י. טעמו שהוא פוסק כרבי אלעזר ב"ר שמעון שאם לא קצר בלילה אינו קוצר ביום לפיכך אם לא ספר בלילה אינו סופרביום וכך פסק רבינו תם (תוס' מנחות סו א ד"ה זכר, מגילה כ ב ד"ה כל) והאריך הסמ"ג בעשה קצ"ט (ריט ע"ד) ור' (רכ א) לבאר טעמו וכתב בסוף דבריו והעם נהגו לספור בלא ברכה וכדעת הרא"ש בסוף פסחים וכן היא דעת הר"ן (ז א ד"ה ומכאן סמך) והמרדכי בפרק ב' דמגילה (סי' תתג) בשם ראבי"ה(סי' תקכו עמ' 175) והכי נהוג:
ו וכתב עוד בה"ג שאם שכח וכו'. טעמו משום דבעינן תמימות וליכא וטעמו של רב סעדיה גאון משום דסבירא ליה דכל ספירות הימים מצוה אחת היא התחלתה בששה עשר בניסן וגמרה בחמשה בסיון הלכך כשהתחיל לספור בלילה הראשון שהתחיל במצוה אע"פ ששכח באחד מן הימים לית לן בה ומברך בימים שלאחריו שאינו רק שגומר המצוה שהתחיל בה אבל אם שכח בלילה הראשון שוב לא יתחיל לברך עוד כי אין זה מצותהספירה להתחיל בשבעה עשר בניסן או ביום אחר ומאחר שעבר זמן ההתחלה בטלה ממנו המצוה לגמרי וטעמו של רבינו האי משום דכל לילה ולילהמצוה בפני עצמה היא וכ"כ הרא"ש בשם ר"י ולענין הלכה היאך לנהוג עיין בתרומת הדשן בסימן ל"ז מביאו ב"י:
לבוש אורח חיים סימן תפט
עיקר המצוה הוא בלילה, שכן היתה הקצירה כשרה כל הלילה, לפיכךכא אסור לאכולכב כשיגיע זמן הספירה עד שיספור, כדי שלא יטרד באכילתווישכח מלספור, ואפילו התחיל(יג) לאכול פוסק וסופר, מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע זמן הספירה א"צ להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחרכך: * הג"ה וע"ל סימן תל"א סעיף ב': ואם שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה: ואם שכח לברך ולספור באחד מן הימים בין יום ראשון בין אחד משאר הימים, לא יספור משם ואילך בברכה, דספירת שבעה שבועות תמימות בעינןוהא ליכא, דהא חסר חד יומא, אבל מ"מכד סופר(יד) הוא כל שאר הימים בלא ברכה. במה דברים אמורים ששכח מלספור לגמרי שאפילו למחרתו ביוםלא נזכר ולא סיפר כלל, אבל אם לא ספר אתמול בזמנו בברכה ונזכר ביום מחרתו וספר בלא ברכה ביום, סופר משם ואילך כל הימים בברכה, דאיקרישפיר תמימות, הואיל ולא דילג לספור אחד מן הימים לגמרי, ואפילו אם הוא מסופק אם דילג אחד מן הימים לגמרי אם לא, יספור שאר הימים בברכה,דבדיעבד כה"ג תמימות מקרי:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף ז-ח
* ז') שכח ולא בירך כל הלילה, (לג) יספור ביום (לד) יג ז) י'] בלא ברכה. אם (לה) שכח לברך ח) באחד מהימים, בין יום ראשון בין משאר ימים, * (לו) סופר בשאר ימים * (לז) [כ] יא'] בלא ברכה; אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר, * (לח) יספור בשאר ימים בברכה.
ֿביאור הגר"א אורח חיים סימן תפט
שכח כו'. מנחות ע"ב א' נקצר ביום כשר והתנן כו' ופ' בה"ג כסתמא דמנחות ור"ת פ' כסתמא דמגילה הואיל ותני לה בהדי הלכתא פסיקתא וכמ"שבב"ק ק"ג ובע"א ו' ועוד דקי"ל כר' ישמעאל דדחי שבת ור"ג וב"ד ס"ל כוותיה וכן ר' יוחנן וע"כ נקצר ביום פסול וע' תוס' שם ס"ו א' ד"ה זכר. ובמגילה שםכ' אף לסתמא דמנחות ספירה דוקא בלילה דשנה עליה הכתוב תמימות וכ' שם כמ"ש בש"ע כאן: אם שכח. במנחות שם כ' בשם בה"ג שלא יספור עוד ותמהו עליו ובמגילה כ' כמ"ש בש"ע משום דבעינן תמימות:
משנה ברורה סימן תפט
((לג) יספור ביום - כדעת הרבה פוסקים[מג] דבדיעבד ספירת יום עולה לספירה:
(לד) בלא ברכה - דיש לחוש לדעת הפוסקים דאין זמן ספירה אלא בלילה[מד] וכשמברך ביום הוא לבטלה[מה] מיהו מכאן ולהבא סופר בכל לילהבברכה ולא הוי כדילג יום אחד לגמרי שאינו סופר עוד בברכה וכדלקמיה:
(לה) שכח לברך וכו' - ר"ל שלא סיפר ולא נזכר עד ספירה שאחריה. וה"ה אם נודע לו שאתמול טעה במנין וספר ספירה אחרת דינו כמו שלא סיפרכלל:
(לו) סופר בשאר ימים - כדעת הרבה פוסקים דאין ספירת הימים מעכבין זה את זה וכל יומא ויומא מצוה בפ"ע היא
(לז) בלא ברכה - לחוש למ"ד דספירת שבע שבתות תמימות בעינן והא ליכא דהא חסר חד יומא ונכון בזה שישמע הברכה מן הש"ץ או מאחדמהמברכין ויענה אמן בכונה לצאת ואח"כ יספור [א"ר ופר"ח]:
(לח) יספור בשאר ימים בברכה - דאיכא[מו] ספק ספיקא שמא לא דילג כלל ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותן פוסקים דכל יום הוא מצוה בפ"ע. וה"ה בכל דבר שדינו לחזור ולספור בלי ברכה מחמת ספק אם לא חזר וסיפר יספור שארי לילות בברכה [אחרונים]. ולכן אם טעה בימים ולא טעה בשבועות או טעה בשבועות ולא טעה בימים דדינו לחזור ולספור בלא ברכה וכנ"ל בסק"ז אם לא חזר וסיפר אפ"ה מונה שאר ימים בברכה ועיין ביאורהלכה:
שער הציון סימן תפט
(מה) כדברי תרומת הדשן, מובא בבית יוסף, ומשום דהוי ספק ספיקא לחיובא, ספק דבדיעבד ספירה זמנה כל המעת לעת, ואם תרצה לומר כדעת הפוסקים דאין ספירה ביום, אף על פי כן הרבה פוסקים מסכימים דאין הימים מעכבין זה את זה ולענין זה לא בעינן תמימות, עיין בתוספות מנחות דף ס"ו ובשבלי לקט בשם רבנו ישעיה הנ"ל, וכן הסכימו המאמר מרדכי ונהר שלום ושאר אחרונים, דלא כפרי חדש שסובר דלפי מאי דחיישינן לדעת הפוסקים שלא לברך ביום ועל כרחו משום דבעינן תמימות, ואם כן לסברא זו, בדילג יום אחד לגמרי גם כן אינו רשאי לברך משום דבעינן תמימות, וזה אינו הכרח כמו שמוכח בתוספות מנחות ובשבלי לקט הנ"ל:
ביאור הלכה סימן תפט
* בלא ברכה - כתב בנהר שלום מי שמתו מוטל לפניו באחד מימי העומר יספור ביום לאחר קבורת מתו בלא ברכה ולא דמי לתפלה דאין מתפלל בתורת תשלומין כדאיתא ביו"ד סימן שמ"א כיון דבעיקר זמנה הוי פטור דהכא למ"ד דמונה אותה אף ביום לאו בתורת תשלומין הוא ללילה אלאדחיובה נמשך עד סוף מעל"ע כדמשמע מרמב"ם פ"ז מתו"מ ודמי להבדלה שמבדיל ביום א' אחר קבורת מתו דעיקר זמנה הוא עד יום ד' ולפ"ז שסופרביום יוכל לספור שאר ימים בברכה מיהו אם נמשך קבורתו כל היום באופן שלא נשאר לו פנאי לספור אחר קבורת מתו אין לו לספור עוד בימים הבאיםבברכה דמה לי אם שכח לספור ומה לי אם נפטר לספור אידי ואידי לא הוי תמימות ע"ש והנה מה שהחליט דלמאן דמחייב לספור ביום אינו מטעםהשלמה אין זה ברור כ"כ עיין באו"ז סי' שכ"ט מש"כ בשם אבי העזרי ובעיקר הדין מאי דפסיקא ליה דאונן פטור מספירה הרב נוב"י מה"ק ח' או"ח סי'כ"ז מסתפק בזה ע"פ מש"כ מהרש"ל בת' סימן ע' דלא מכל הדברים אונן פטור ומגבב שם איזה סברות דאיכא למימר דגם מספירה לא פטור ובעיקרמשום דבזה לא מיטרד ולא מתבטל בשביל רגע זו מלעסוק במתו ומצרף גם דעת איזה פוסקים דאונן פטור אבל רשאי לקיים וע"פ כל זה דעתו דיספורבשעה שמתו מוטל לפניו בלא ברכה ושוב יכול לספור בכל הימים בברכה מאחר דבלא זה יש פוסקים דלא בעינן כלל תמימות עי"ש והעתיקו הגאוןרעק"א בהגהותיו:
* יספור בשאר הימים בברכה - ע' במ"ב מש"כ לענין אם טעה בימים וכו' והוא מדברי הט"ז ואף שהוא לא נקט רק בטעה בימים ולא טעהבשבועות פשוט דה"ה וכ"ש בטעה בשבועות ולא בימים שהרי ימים הוא לעיכובא יותר משבועי לכו"ע וכנ"ל במ"ב סק"ז וכ"כ בפמ"ג אכן לפי הסברא היה נראה דהט"ז מיירי רק בשאר ימי השבוע דאינו לעיכובא שיזכיר גם הימים וכמו שהסכימו האחרונים [עיין בח"י סק"ח] ולהכי יש לומר דה"ה אםטעה בו דלא גרע מלא הזכיר כלל משא"כ ביומא דמשלם שבועי דהתם מן הדין צריך להזכיר גם ימים והוא לעיכובא וכנ"ל בסק"ז א"כ פשוט דה"ה אםטעה בחשבון הימים ספירתו לאו כלום הוא והוי כדילג לגמרי וסופר שאר הימים בלא ברכה ואפשר דדעת הט"ז דאפילו ביומי דמשלם שבועי נמי ישלהקל לענין ספירות של ימים הבאים כיון דלכמה פוסקים בלא"ה אין הימים מעכבין זה את זה וא"כ עכ"פ יש להקל בכגון זה שעכ"פ הזכיר אחדהמספרים או יומי או שבועי ועיין בא"ר שפקפק ג"כ על עיקר דינו של הט"ז וצ"ע למעשה ובפמ"ג ג"כ דיבר בזה ויש ט"ס בדבריו ולא יכולתי להבין דעתו:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תפט סעיף טו
שכח ולא בירך בלילה יספור ביום בלא ברכה דכתיב תמימות תהיינה ויום בלא לילה לאו תמימות כתב הבה"ג שאם שכח יום אחד מלמנות לגמרי ביןיום הראשון או אחד משארי ימים יספור כל הימים שאחריו בלא ברכה משום דאין זה תמימות ותמהו הקדמונים על דין זה אך כיון דדבריו דברי קבלה הלכה ומורין כן ואם ספר ביום כמו שנתבאר יספור כל הימים בברכה וכן אם יש לו ספק אם דילג יום אחד אם לאו יספור בברכה מכאן ולהלן דכיון דדין זה חידוש הוא הבו דלא לוסיף עלה וקטן שנעשה בר מצוה בתוך ימי הספירה כיון שספר גם קודם מטעם חינוך פשוט הוא שיברך מכאן ולהבא אמנם אם לא בירך מקודם לא יספור אח"כ בברכה וכן מי שהיה חולה ולא ספר ונתרפא לא יספור בברכה וכן גר שנתגייר תוך ימי הספירה לא יברך [עש"תסק"כ איזה דינים וצ"ע ע"ש ודו"ק]:
חידושי הגרי"ז מסכת מנחות דף סו עמוד א
שם, בא"ד, עוד פסק בה"ג שאם הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות, ותימה גדולה לומר כן, ע"כ, ונראה בכוונת הבה"ג דס"ל דמצות ספירה הכל מצוה אחת היא, דהיינו חמישים יום ושבע שבתות, וזהו דילפינן מתמימות דהיא מצוה אחת, והא דמברכין בכל יום משום דכן הדין בכל המצות כ"ז שלא קיים את כולה דמברכין גם על חלק ממנה, וע"כ ס"ל דאם שכח יום אחד שוב אינו סופר, והתוס' שכתבו דתימה גדולה לומר כן משום דס"ל דכל יום הוה מצוה בפ"ע.
שפת אמת מסכת מנחות דף סו עמוד א
בא"ד ואם נקצר ביום כשר. יש לגמגם בראי' זו די"ל דנקצר ביום הינו ביום הקודם ולא מיירי ביום הט"ז [כמו שהקשו התוס' בעצמם לקמן (ע"ב. ד"האף) ותירוצם שם אינו מוכרח ע"ש] ויותר נראה להביא ראי' דספירה ג"כ ביום [אפי' למ"ד נקצר ביום פסול] מדלא תנן לה במתני' התם בין הני דכשיריןכל הלילה כדתני קצירת העומר ליתני נמי ספירת העומר. בשלמא אי כשר גם ביום א"ש דשם לא תני רק הנוהגין בלילה בלבד וביום בלבד אבל מצותהכשרות כל מעל"ע לא תני להו. אבל אי דוקא בלילה ליתני. וגם בעיקר הדין אפי' לכתחילה דיהי' ספירה דוקא בלילה אין ראי' ברורה דהכא אמרינן רק דתחילת ספירה מתחיל בלילה דאם יחסר עונת הלילה משבע שבתות לא יתקיים תמימות. אבל בכל הלילות מנ"ל דספירה היא בלילה הא חמשים יוםכתיב. ולפי"ז אתי שפיר דלא תני להו התם במשנה משום דספירת כל המ"ט ימים כשרים אפי' ביום להכי לא פסיקא לי' למיתני אפי' אי לילה ראשונהדוקא היא. והרמב"ם (פ"ז מה' תו"מ) כתב דספירת כל הלילות בלילה ודיעבד [וגם ספירת לילה ראשונה] יוצא ביום ע"ש:
Summary:
The בה״ג rules that if one forgot to count at night, he should count the following day. It would appear that the בה״ג required counting during the day with a ברכה. (The ב״ח questions why the מרדכי assumed that the בה״ג assumed that the daytime count was without a ברכה. This also appears to be the understanding of תוספות in מגילה.) According to ר״ת, one may not count ספירה during the day if he forgot at night. Based on this, the רא״ש takes a compromise position, that one should count during the day, but not to make a ברכה.
Separately, the בה״ג rules that if one forgot an entire day, he may not continue counting, as the מצוה requires תמימות. The ר״י argues and takes the position that each night is a separate מצוה. The מהר״ם מרוטנבורג says that this view of the בה״ג is a תימה גדולה. The טור quotes the same position in the name of רב האי גאון. The טור also quotes a similar position from רב סעדיה גאון, however, he maintains that if one forgot the first day, he may not continue counting with a ברכה. The בית יוסף notes that the opinion of רב האי as quoted by the ר״ן appears to be more in line with the בה״ג.
The שלחן ערוך rules that if one forgets, he should count during the day without a ברכה. The משנה ברורה explains that we are חושש for the opinions that rule one cannot count during the day, therefore, no ברכה should be recited. However, he rules that one can continue to count with a ברכה based on a ספק ספיקא. The תרומת הדשן simply says that one may continue counting because one complete day was not missed, לא דילג יום אחד לגמרי.
The בית יוסף quotes from the תרומת הדשן that one who is מסופק whether he forgot to count the previous night (and day) may continue counting the next night with a ברכה, because we only rule like the בה״ג in a case where one is certain he forgot to count the previous night. The משנה ברורה also bases this ruling on a ספק ספיקא as well.
The גרי״ז notes that even though the בה״ג rules that ספירה is one large מצוה, a new ברכה can still be recited each night.
In sum, it appears we neither truly rule like the leniency of the בה״ג regarding a daytime count nor like the stringency of the בה״ג regarding a missed day, rather we are חושש for the שיטת הבה״ג in both instances.
