תלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יט עמוד ב
והתניא: הקובר את מתו שלשה ימים קודם לרגל - בטלה הימנו גזרת שבעה, שמונה ימים קודם לרגל - בטלה הימנו גזרת שלשים. ומגלח ערב הרגל, אם לא גילח ערב הרגל - אסור לגלח אחר הרגל. אבא שאול אומר: מותר לגלח אחר הרגל. שכשם שמצות שלשה מבטלת גזרת שבעה - כך מצות שבעה מבטלת גזרת שלשים. שבעה? והאנן שמונה תנן! - קסבר אבא שאול: מקצת היום ככולו, ויום שביעי עולה לו לכאן ולכאן. אמר רב חסדא אמר רבינא בר שילא: הלכה כאבא שאול. ומודים חכמים לאבא שאול כשחל שמיני שלו להיות בשבת ערב הרגל, שמותר לגלח בערב שבת. כמאן אזלא הא דאמר רב עמרם אמר רב: אבל, כיון שעמדו מנחמין מאצלו (רש״י - היינו ביום שבעה) מותר ברחיצה. כמאן - כאבא שאול. אמר אביי: הלכה כאבא שאול ביום שבעה, ומודים חכמים לאבא שאול ביום שלשים, דאמרינן: מקצת היום ככולו. רבא אמר: הלכה כאבא שאול ביום שלשים, ואין הלכה כאבא שאול ביום שבעה. ונהרדעי אמרי: הלכה כאבא שאול בזו ובזו. דאמר שמואל: הלכה כדברי המיקל באבל
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן ל
כתוב בתוספות ריב"ם וז"ל מספקא לרבי הא דאמרינן מקצת היום ככולו אי אמרינן נמי מקצת לילה ככולו או דוקא יום בעינן...ולבסוף כתב משום דבלילה לא מוכחא מלתא שהרי דרך בני אדם לחלוץ מנעליהם בלילה ורשב"ם כתב נוהגים העם לישב מקצת יום שביעי ולא בלילה...ורבינו מאיר כתב….וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד הנץ החמה ואמר עלה סד"א תיהוי כראיה ראשונה של זב מה ראיה ראשונה של זב טבל ביומיה וכו' עד קמ"ל כיון דבעי ספירה וספירה ביממא היא אלמא דכל דבר דלא סליק ביומיה ובעי ספירה לא אמרינן מקצת הלילה ככל היום עד למחר הלכך אבל לא יצא מפתח ביתו עד הנץ החמה דומיא דשומרת יום וכן ביום שלשים לא יגלח עד הנץ החמה
קיצור פסקי הרא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן ל
הא דאמרינן מקצת שביעי ויום שלשים ככולו דוקא ביום אבל מקצת לילה של שביעי או של שלשים לא אמרינן דהוי ככל היום אבל לענין שמועה רחוקה דקי"ל נמי מקצת היום ככולו ה"ה נמי אם שמע בלילה הוי ככל היום
רבינו ירוחם - תולדות אדם וחוה נתיב כח חלק ב
וכן ביום שביעי לאבלותו מאחר שעבר מקצת היום כיון שעמדו מנחמים מאצלו שהוא בבקר מותר מיד ברחיצ' ולגלח בו ביום וכן בכל שאר גזירות שבעה פשוט פירוש מיום שביעי מקצת היום ככלו לא מיד בהנץ החמה אלא אחר שיעמדו המנחמים מאצלו דהיינו אח' שהתפללו עם האבל
טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שצה
אבל כיון שעומדין המנחמין מאצלו ביום ז' מותר ברחיצה דמקצת היום ככולו ל"ש מקצת יום ז' ל"ש מקצת יום ל' י"א דוקא מקצת יום שצריך לנהוג אבילות קצת היום ומה שנהג בלילה לא חשבינן ככל היום וי"א דה"ה נמי מקצת הלילה חשיב ככל היום...ור"ת התיר בשעת הדחק לרחוץ בליל
תורת האדם שער האבל - ענין האבלות סימן פב
מ"ק י"ט ב' - אמר רב עמרם אמר רב אבל כיון שעמדו מנחמין מאצלו מותר ברחיצה כמאן כאבא שאול דאמר מקצת היום ככולו, וכן ביום שלשים מקצת יום שלשים ככולו. וחכמי הצרפתים ז"ל אמרו נהגו לעשות מקצת היום ממש באבלות, אבל ליל שביעי אין עולה לו למקצת היום….ועוד שנינו (מגילה כ' ב') לענין שומרת יום כנגד יום לא תטבול עד שתנץ החמה ומפרשינן עלה בגמרא טעמא כיון דבעיא ספירה ספירה ביממא היא, ותניא נמי בפרק בתרא דנדה (ע"ב א') ושוין בטבילת לילה לזבה שאינה טבילה אלמא אין מקצת הלילה ככל היום במנין שבעה. ודעתנו אנו נוטה להקל, ומה שאמרו עמדו מנחמין מאצלו מותר משום דמקצת היום ככולו אם רצה לנהוג כולו באבלות נוהג, והם שהיה דרכן שיבאו מנחמין אצלו ביום שביעי לנחם ולברך ברכת רחבה היאך יהא האבל מותר ברחיצה ואח"כ ינהוג עמהן כאבל, אבל אם רצה לרחוץ בלילה ולנעול מנעליו ושלא יבואו מנחמין אצלו ביום השביעי כלל הוא הדין והוא הטעם...וספירת שומרת יום כנגד יום שאמרו אינו ענין, דהתם מזבה גמר דכתיב בזבה וספרה לה שבעת ימים, ובזב נמי כתיב ספירה, וכולן טבילתן ביום, ודינא אחרינא הוא שאין מקצת יומן ככולו שהרי אם ראו אפי' בסוף היום סותרין כל שבעה….אלמא כל שמקצת היום ככולו בספירה ואינו סותר, מקצת לילה נמי ככל היום….ולפי הדברים למאן דאמר מקצת היום ככולו תחלת הלילה עולה לספירה ולא בעינן עד שיעלה עמוד השחר לגמרי....ושוב מצאתי בנמוקי הצרפתים ז"ל רבינו יעקב התיר בשעת הדחק לאבל לרחוץ בליל שביעי
רמב"ם הלכות אבל פרק ז הלכה ב
כיצד מקצת היום ככולו, כיון שנהג אבילות שעה אחת כאילו נהג כל היום כולו, ומותר לנעול ולרחוץ ולסוך ולגלח בשאר היום וכן הוא מותר בכל הדברים
שו"ת רדב"ז (ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא, 1479 - 1573, ממצרים) חלק ג סימן תקנט
ונ"ל דדעת הרמב"ן ז"ל להקל כדעת הרמב"ם ז"ל שלא כתב ההיא דמשיעמדו המנחמים מאצלו ובסמ"ק כתב להקל ועיין בתורת האדם
בית יוסף יורה דעה סימן שצה
והרב רבינו מאיר כתב…לא אמרינן מקצת הלילה ככל היום...והרמב"ן בתורת האדם (עמ' רטו) האריך לסתור דברי התוספות והעלה דלעולם מקצת לילה חשוב ככל היום. ולענין הלכה נקטינן כדברי הרמב"ם* דבתראה הוא ומסתבר טעמיה
חדושי הגהות שם
בשלחן ערוך פסק כדברי הר"מ מרוטנבורג לכן נראה דטעות נפל כאן בספרים וצריך להיות כדברי הר"מ
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצה סעיף א
כיון שעמדו מנחמים מאצל האבל ביום שביעי, מותר בכל דברים שאסור בהם תוך שבעה, דמקצת היום ככולו, לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים, כיון שהנץ החמה ביום שלשים, בטלו ממנו גזרת שלשים - רא"ש ורבינו ירוחם
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן שצה
כיון שעומדין המנחמין מאצלו ביום ז' מותר ברחיצה (טור) - ומשמע דדוקא קאמר אבל קודם לכן אסור וכן הוא באשיר"י פרק אלו מגלחין בהדיא ונהגו עכשיו לישב ביום שביעי שעה אחת ואין ממתינין על המנחמין ונראה לי הטעם מאחר שאין המנהג שיבואו המנחמין אצלו ביום שביעי אין צריך להמתין על המנחמין ועיין באשיר"י דבהכי תליא מילתא
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצה סעיף א
כיון שעמדו מנחמים מאצל האבל ביום שביעי….הגה: ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבא ביום ז', צריך להמתין עד שעה שרגילין המנחמים לבא בשאר ימים, דהיינו לאחר יציאה מבית הכנסת שרגילין לבא מנחמין, כן נראה לי, ודלא כמו שרגילין להמתין שעה על היום, דאין הדבר תלוי רק בעמידת המנחמין - וכן משמע באשירי
ט"ז יורה דעה סימן תב ס״ק ה
ואין להקשות הא אמרינן בסימן שצ"ה בענין מקצת היום ככולו של יום השביעי דתלוי דוקא בעמדו המנחמים...דהיינו במקום שתלוי האבילות בקום עשה כגון במנין שבעה שצריך לעשות מעשה בחליצת סנדל וזקיפת המטה וכיוצא בהם בזה אמרינן דצריך באותו מקצת של יום השביעי לעשות מעשה החיוב עליו ולא סגי בשב ואל תעשה ונתנו גבול לזה המקצת עד קימת המנחמים מאצלו שעד אותה שעה ראוי להיות בקום עשה מה שמוטל עליו בעת ההיא מה שאין כן לדין ל' שאין עליו חיוב בקום עשה רק בשב ואל תעשה דהיינו דאסור גיהוץ ותספורת בזה סגי בהנץ החמה כיון דכבר נהג איסור בשב ואל תעשה די בכך….ומשום הכי כשחל יום שביעי של שבעה ימים בשבת סגי במקצת אע"ג דאין עושה מעשה באותו מקצת דהא גם ביום השבת כולו לא יעשה מעשה הניכר אלא דעולה למנין משום דנוהג בו דבר שבצינעא ובזה סגי במקצת ממנו והוי כיום השלשים ממש שזכרנו כנ"ל ברור
שו"ת רדב"ז (ר׳ דוד בן שלמה אבן זמרא, 1479 - 1573, ממצרים) חלק ג סימן תקנט
שאלת ממני איך אני פוסק בענין מקצת היום ככולו אי בעינן דוקא מקצת היום ולא מקצ' הלילה כדעת רבינו מאיר או אפי' מקצת הלילה כדעת הרמב"ן ז"ל: תשובה בתוספות ריב"א מסתפק בדבר ורשב"ם כתב דמקצת היום דוקא וטעמא לא ידענא ור"ת ז"ל התיר לרחוץ מיד בלילה בשעת הדחק. הרי אתה רואה כי הלכה זו מרופפת בידם ולפיכך אני אומר כי לענין ת"ת ותשמיש המטה דאית בהו מצוה מקצת הלילה ככל היום….הני דאית בהו מצוה אית לן למיפסק כדברי המקילין באבל דמקצת לילה ככל היום אבל ברחיצה וסיכה ושאר הדברים דלית בהו מצוה אית לן למפסק כדברי המחמירים דבעי מקצת היום דוקא ולא מקצת הלילה וכ"ש אם נשמע לדברי האומרים דהא דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל הוי אפי' במחלוקת פוסקים ואין אני מודה להם בזה מיהו מהטעם שכתבתי למעלה יש לפסוק בהני תרתי כדברי המקילים...ומיהו מסתברא לי שצריך להמתין מלשמש בלילה יותר מעט ממה שהוא רגיל כדי שיהא נוהג בו מקצת אבילות
פתחי תשובה יורה דעה סימן שצה ס״ק א
ודעת המחבר כדעת הר"מ מרוטנבורג דדוקא מקצת היום בעינן ועיין בשו"ת הרדב"ז שהכריע דלענין ת"ת ותשמיש המטה דאית בהו מצוה אית לן למפסק כדברי המקילין...ומיהו צריך להמתין מלשמש בלילה יותר מעט ממה שהוא רגיל
רא"ש מסכת מועד קטן פרק ג סימן ל
ורבינו מאיר כתב אם שמע שמועה רחוקה בלילה דמקצת היום ככולו ואע"ג דגבי ז' לא אמרינן מקצת הלילה ככל היום כדאמר לעיל
טור יורה דעה הלכות אבילות סימן שצה
והר"מ מרוטנבור"ק כתב דגבי ז' כיון שצריך ספירות ז' לא חשבינן מקצת לילה ככל היום אבל בשמועה רחוקה שאינו נוהגת אלא יום אחד אם שמע בלילה חשיב ככל היום
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצה סעיף ב
שמע שמועה רחוקה בלילה, כיון דסגי בשעה אחת, סלקא, אפילו בלילה
תרומת הדשן סימן רצב
שאלה: אחד מת לו אביו או אמו בראש חדש ניסן כשיגיע אחריו כ"ט אדר, ונהג דין אבילות דשנים עשר חדש במקצת אותו היום כלו לו אבילות די"ב אותו יום או לאו? תשובה: יראה דלא כלו לו עדיין, וצריך לנהוג כל דין אבילות די"ב חדש עד שיכנס ראש חדש ניסן. וכבר רציתי לומר וכן הוריתי פעם אחד דכלו לו ביום שמשלם לו שנים עשר חדש דהיינו כ"ט אדר, ואמרתי בההוא יומא מקצת היום ככולו, מקל וחומר דיום שביעי ויום שלשים, אח"כ נתיישבתי לדבר דלא דמי ליום שביעי ושלשים, דשביעי ושלשים התם הספירה היא לפי הימים, וקי"ל בכמה מילין דמקצת היום ככולו, אבל גבי אבילות די"ב חודש דלא הזכירו בשום מקום אלא שנים עשר חדש ולא שנ"ד ימים וכיון דהספירה היא לפי החדשים, אי הוה אמרינן מקצתם ככולם הוי שרי בתחילת חדש די"ב והא ודאי ליתא. ולכך לא כלו עד שיכנס ר"ח ניסן. והעולם נוהגין דאפילו בר"ח ניסן כל אותו היום אין מבטלין מהן דין אבילות דיב"ח. ואפשר משום דאמרינן קדיש וברכו ומתענין דיום שמת בו אביו הוא, לכך נוהגין ענין אבילות באותו היום. אבל מן הדין אין צריכין אלא מיד כשנכנס היום שלאחר כלות יב"ח מותרים. וגם נ"מ למי שמתענה ואומר קדיש וברכו ביום המיתה והוא מת היום ונקבר למחר, דאבילות לעולם מיום קבורה מנינן, הנלע"ד כתבתי
שולחן ערוך יורה דעה הלכות אבילות סימן שצה סעיף ג
מי שמת אביו או אמו בראש חדש ניסן, לא אמרינן בכ"ט באדר שאחריו מקצת היום ככולו, אלא צריך לנהוג דברים האסורים בי"ב חדש עד שיכנס ראש חדש ניסן. הגה: ונהגו להוסיף עוד היום שמת בו האב או האם לנהוג בו דין י"ב חדש, ונכון הוא
ערוך השולחן יורה דעה סימן שצה סעיף ה
מי שמת אביו או אמו בר"ח ניסן לא אמרינן בכ"ט באדר מקצת היום ככולו דדווקא בדברים התלוים בימים שייך מקצת היום ככולו ולא בתלוי בחדשים דאל"כ נאמר גם מקצת החדש ככולו אלא צריך לנהוג בדברים האסורים בי"ב חדש עד שיכנס ר"ח ניסן וכתב רבינו הרמ"א דנהגו להוסיף בו עוד היום שמת בו האב או האם לנהוג בו דין י"ב חודש ונכון הוא עכ"ל וזהו לפי שיטתו בסי' שצ"א דיארציי"ט הוי כאבלות אבל לפי מה שנתבאר שם אינו כן ע"ש בסעי' י"ד אך לפי האומרים דבשנה ראשונה יש לחוש וודאי ינהוג כן ויראה לי דאם י"ב חדש שלו כלתה בר"ח ששני ימים ר"ח א"צ לנהוג אבלותו אלא עד יום ראשון ואע"פ שלמספר ימי החדש הוא שייך לחדש העבר מ"מ כיון דהוא ר"ח אין להחמיר בכך
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף ב
נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים). ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב - מהרי"ל
משנה ברורה סימן תצג ס״ק י-יא
עד ל"ג בעצמו - דהיינו לאחר שתנץ החמה והטעם לדידהו גם כן משום דמקצת היום ככולו. ולא מבערב - ויש מאחרונים שמקילין להסתפר מבערב [מי"ט וא"ר] וסיים א"ר דמ"מ לענין נשואין לא ראיתי מקילין כ"א ביום ל"ג בעומר בעצמו ולא בלילה שלפניו אכן כשחל ל"ג בעומר בע"ש והוא לו שעת הדחק לעשות ביום אפשר שיש להקל לו לעשות בלילה שלפניו
אליה רבה סימן תצג ס״ק ז
אבל לפ"ז לא וכו'. דמקצת היום ככולו כמ"ש (בהג"א) [בהג"ה בלבוש בפנים], ומטעם זה פסק הב"ח שאין להסתפר בלילה. ובאליה זוטא [סק"ו] העליתי דמותר כמו שאין אומרים תחנון בערב. מיהו נשואין לא ראיתי נוהגין אלא ביום ממש. ומ"מ כשחל ל"ג בעומר בערב שבת, אפשר להקל בשעת הדחק לעשות ביום מלעשות בלילה:
Summary:
The גמרא cites the opinion of אבא שאול that מקצת היום ככולו, whereby we allow a small portion of a day to be deemed the entire day in the area of אבלות. As a result, the seventh day of אבלות can serve to complete שבעה and begin שמונה. Accordingly, if the actual eighth day is a רגל, both שבעה and שלשים are canceled, since he is viewed to have already entered the eighth day on the seventh day. The גמרא explains further that where an אבל already receives visitors on the seventh day, he completes his אבלות and is therefore permitted to bathe, etc. While it does appear that אבא שאול is a minority opinion, the גמרא rules that we follow this position in all respects (both שבעה and שלשים) since הלכה כדברי המיקל in the area of אבלות.
The רא״ש and מהר״ם rule that this principle does not extend to the evening of the seventh day. As a result, this requires waiting until the morning to invoke מקצת היום. This is also the ruling of רבינו ירוחם. The טור cites the opinion of רבינו תם that is lenient in a שעת הדחק. However, the רמב״ן is lenient in all cases, allowing for one to end אבלות on the evening of the seventh day.
The בית יוסף rules in accordance with the opinion of the מהר״ם. (It is curious as to why he refers to the מהר״ם as the בתרא as compared to the רמב״ן.) He further codifies this position in שלחן ערוך.
The דרכי משה citing the אשירי (and codified in the רמ״א) takes this one step further, requiring the אבל to wait until the time that the מנחמים visit in the morning (the מהר״ם only required waiting until נ״ץ). And in communities where they don't actually arrive on the seventh day, then one must wait until the time they would typically arrive, i.e. after שחרית. The ט״ז notes that this extension would not apply to completing שלשים.
The רדב״ז, as cited by the פתחי תשובה, allows for one to rely on the רמב״ן and end אבלות in the evening in the areas of תשמיש המטה and תלמוד תורה.
The תרומת הדשן concludes that the principle of מקצת היום does not apply to completing י״ב חדש. This is the ruling of the שלחן ערוך.
There seems to be a debate as to whether the relaxation of אבלות of ספירה end at ל״ג בעומר in the evening or only the morning. Ostensibly, this would depend on the debate outlined above.
