תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כח עמוד ב
משנה. כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי….גמרא. תנו רבנן: כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה. אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מנא הני מילי? דתנו רבנן: בתשבו כעין תדורו. מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים - מעלן לסוכה, מצעות נאות - מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה עמוד א - דף כו עמוד א
משנה...אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה….תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. מאי טעמא? - אמר רב אשי: גזרה שמא ירדם
רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ו
אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת ח עראי כביצה או פחות או יתר מעט, ואין ישנין חוץ לסוכה אפילו שינת עראי, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים כ הרי זה משובח
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ב
אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפי' שינת עראי; אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה
מרדכי (ר׳ מרדכי בן הלל הכהן, 1250 – ֿ1298, מאשכנז) מסכת סוכה פרק הישן - רמז תשמא
ואוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה תניא בתוספתא פרק שני אמר רבי פעם אחת היינו באים אני ור' אלעזר בר' שמעון אצל ר' יוחנן בן נורי בבית שערים והיינו אוכלים ענבים חוץ לסוכה וכן הלכה דמותר לאכול פירות ולשתות יין חוץ לסוכה ויש בני אדם שמחמירין שלא לאכול שום דבר ולשתות יין חוץ לסוכה ומכל מקום אין לברך לישב בסוכה וגם מסקינן בשמעתין שאסור לישן חוץ לסוכה אכן סומכין העולם על דבר זה שיראים מן הצנה והוי כחולה שאין בו סכנה דפטור מן הסוכה או כמי שמצטער דפטור מן הסוכה
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרלט ס״ק ז
משום צינה. עיין מ"א. יראה דצ"ל סעיף ז' בהג"ה, דבשינה אף גשם מועט הוה צער, והוא הדין צינה מעט, אף שיש לו כרים וכסתות רק שלא כראוי, פטור לישן שם
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרלט אות ג
והמרדכי בפרק הישן (סי' תשמא) כתב אבל העולם סמכו על דבר זה שיראים מן הצינה והוה כחולה שאין בו סכנה או כמצטער דפטורים מן הסוכה עכ"ל (עיין ב"י סימן תר"מ) ואפשר מזה נתפשט המנהג שרבים מקילים בשינת הסוכה ואף על גב דהטעם אינו מספיק שהרי ברוב המקומות אינו קר כל כך בימי הסוכות והיו יכולים לישן שם בכרים וכסתות. ולי נראה שנהגו להקל כי מצות סוכה לישן בה כמו שישן בביתו איש עם אשתו וכמו שדרשו חז"ל (סוכה כו א) תשבו (ויקרא כג מב) כעין תדורו וכמ"ש במהרי"ל (שם סי' ד עמ' שסא) שהיה ישן עם אשתו בסוכה ובזמן הזה שאין לכל אחד סוכה מיוחדת אלא רבים אוכלים ושותים בסוכה אחת אי אפשר להם לישן עם נשותיהן בסוכה כאחת ואם יניחו נשותיהן בביתן והאנשים יישנו בסוכה לפעמים הוי מצטער ולא מקרי כעין תדורו וכבר אמרו (בעירובין סג ב) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה (מיכה ב ט) זה הישן בחדר שאיש ואשתו ישנים שם ואפילו אשתו נדה, ואף יבטל על ידי זה מצות עונה לפעמים או יבטל מה שנאמר (דברים יד כו) ושמחת אתה וביתך כי לפעמים אשתו מצטערת על זה ועל ידי זה נשתרבב המנהג להקל בדבר אך החרד אל דבר יי' ישתדל לו מקום שיוכל לישן שם בלא צער ויישן שם ויעבוד את יי' בשמחה וכן נוהגין המדקדקים וכן אמרינן בריש פרק קמא דערכין (ג ב) בהדיא דבמקום שלא יוכל להיות עם אשתו לא מקרי כעין תדורו ופטור מן הסוכה וכן משמע בפרק הישן (שם) גבי חתן שפטור מן הסוכה וגבי נשים פטורות מן הסוכה (שם כח ב) ואף שיש לדחות מכל מקום מזה נשתרבב המנהג וסברא גדולה היא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט סעיף ב
אוכלים ושותים וישנים בסוכה….הגה: ומה שנוהגין להקל עכשיו בשינה, שאין ישנים בסוכה רק המדקדקין במצות, י"א משום צנה, דיש צער לישן במקומות הקרים (מרדכי פ' הישן); ולי נראה משום דמצות סוכה איש וביתו, איש ואשתו כדרך שהוא דר כל השנה, ובמקום שלא יוכל לישן עם אשתו, שאין לו סוכה מיוחדת, פטור; וטוב להחמיר ולהיות שם עם אשתו כמו שהוא דר כל השנה, אם אפשר להיות לו סוכה מיוחדת
מגן אברהם סימן תרלט ס״ק ח
איש ואשתו. כ"מ בריש ערכין דאמרינן דכהנים פטורים בעידן עבודה ע"ש וצ"ע דבסוכה דף כ"ח סד"א תשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל דנשים פטורות וי"ל דמ"מ הבעל אינו חייב בסוכה אלא במקום שיכול לדור שם עם אשתו ואם לאו ה"ל מצטער ופטור לישן שם וכ"כ של"ה ע"ש ומ"מ צ"ע דהא אם עשה הסוכה במקום שאינו יכול לישון לא יצא כמ"ש סי' תר"מ סי"ד בהג"ה וא"כ אם אין לו סוכה מיוחדת לא יצא כלל וע"ק דבגמרא אמרינן שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א' ע"ש וצ"ל דמ"מ כיון שיכול לישן שם לבדו הסוכה כשרה דהוי דירה ומ"מ הוא פטור דמקרי מצטער
מחצית השקל אורח חיים סימן תרלט ס״ק ח
וי"ל דמכל מקום כו' הוה ליה מצטער. הוא טעם אחר דלא כמו שכתב רמ"א, נהי דלא בעינן בהא כעין תדורו איש ואשתו, מכל מקום הבעל פטור דהוי מצטער. ואם נאמר דמ"א רצה להעמיס טעם זה בדברי רמ"א, צריך לדחוק הרבה בלשון רמ"א
ט"ז אורח חיים סימן תרלט ס״ק ט
(ול"נ משום דמצות סוכה כו'. על הטעם הזה ק' א"כ גם על האכילה לא יצא עד שתהיה לו סוכה מיוחדת כמ"ש המרדכי הביאו רמ"א בסי' תר"מ דאם עשה סוכה במקום המצטער בשינה אף ידי אכילה לא יצא ונלע"ד לתת טעם לקולת השינה דאיתא בגמר' דשלוחי מצוה פטורים דהיינו רבה בר רב הונא ור"ח שהלכו לקבל פני ר"ג היו ישנים חוץ לסוכה וה"נ למי שנשוי אשה שחייב לשמח את אשתו ברגל כדלעיל סימן תקנ"ט ונשים פטורות מן הסוכה א"כ אם אינו רוצה לפרוש מאשתו מקרי דבר מצוה וע"כ פטור מן הסוכה בלילה בשינה ואפי' אם אשתו איננה טהורה מ"מ שייך שמחה כשבעלה עמה בחדר כדאית' בגמ' שאסור לישן בחדר שאיש ואשתו לנין בו וא"ר יוסף אפילו באשתו נדה שנאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה כנ"ל טעם הקולא בזה למי שמיקל בו
בכורי יעקב אורח חיים סימן תרל״ט ס״ק יח
ואשתו - טעם זה בנוי על מה דאמרינן בערכין דף ג' ע"ב על מה דאצטריך לאשמעינן דכהנים חייבין בסוכה דסד"א כיון דבני עבודה נינהו לא הוי דירה איש ואשתו אכן כבר הוכחתי בחידושי מכח קושית שער אפרים שהקשה דא"כ גם אבל שאסור בתשה"מ יהי' פטור מסוכה שאין הפירוש בערכין על שינה עם אשת אלא על אכילה, דכהנים עושים סוכה בהר הבית ושם אין נשיהם עמהם ולכן אין טעם הרמ"א מספיק גם הט"ז סק"ט הקשה עליו דא"כ גם באכילה לא יצא כיון שאין ראוי לדירת שינה עם אשתו ולכן כתב דהעולם סומכים כיון שחייב לשמח את אשתו ברגל והאשה מתענגת כשישן בחדרה אפי' איננה טהורה ולכן פטור מטעם עוסק במצוה ולענ"ד גם טעם זה דחוק דלא מצינו שמחה בכה"ג רק במלבושים וכדומה בסי' תקכ"ט וכש"כ אם האשה מוחלת דחייב אז לישן בסוכה והמג"א סק"ת כתב הטעם דפטור מטעם מצטער כיון שלא יכול לישן שם עם אשתו אכן כשאשתו טמאה או שלא בשעת עונתה גם טעם זה אינו מספיק ולכן החרד על דבר ד' לא ימנע מלישן בסוכה אפילו אין אשתו עמו ומסתמא נשים צדקניוח הן שרוצות לזכות בעליהן ומותלות על בטול עונג שלהן ולכן לא שייך גם טעם הט"ז שלא בשעת עונתה
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרלט
ול"נ משום כו'. כמ"ש בערכין ג' ב' וגמרא לא חייבינהו אלא משום שלא בשעת עבודה אבל מרש"י שם ד"ה ובני עבודה כו' משמע דחייב שכ' דאע"ג כו' ור"ל דמש"ש בגמרא נהי דפטירי כו' הוא ענין בפ"ע ולא משום איש ואשתו ועתוס' ד"ה קמ"ל כו' וכן עיקר
משנה ברורה סימן תרלט ס״ק יח
(פטור - ובביאור הגר"א חולק ע"ז דלא מיפטר משום זה וגם במ"א מסיק דמשום זה לא מיפטר ולימד זכות אחר על העולם משום דהו"ל מצטער כשאין יכול לישן שם עם אשתו והנה לפי טעם זה אם אין מצטער כגון שאין אצלו זמן עונה עכשיו אין לו לפטור עצמו מן השינה. ומשמע מכמה אחרונים דמאן דא"א לו לישן עם אשתו בסוכה דאין לו סוכה מיוחדת לא יבטל זמן עונה וליל טבילה ואין לחייבו לאחר שנזדווג עם אשתו שיחזור לסוכתו אלא ישן בביתו עד עמוד השחר:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרלט סעיף יב - יג
אמנם עיקר טעם זה תמוה מאד שהרי בגמ' [כ"ח:] לית ליה לרבא כלל תשבו כעין תדורו לעניין איש ואשתו ואביי הוא שאומר כן וקיי"ל כרבא ולענינים אחרים אתיא לרבא הך דרשא דתשבו כעין תדורו דהרבה דברים למדנו מזה ואפילו אביי הא אומר שהייתי סבור לומר כן קמ"ל דלא אתי לעניין זה ע"ש [ומ"ש המג"א שם דעכ"ז הוי מצטער אינו עניין לזה ומתי שיצטרך יצא מהסוכה] והרי בריש ערכין לעניין כהנים באמת אומר כן דאע"ג דאינהו אין ביכולתם להיות עם נשותיהם מ"מ באיזה אופן שיוכלו לקיים יקיימו כדפירש"י שם [ערכין ג': ד"ה קמ"ל] וזה לשונו קמ"ל דאע"ג דלא אפשר להו כעין תדורו כי היכי דאפשר להו מחייבי עכ"ל ועוד הא הלכה למשה מסיני דסוכה ז' על ז' והרי בוודאי א"א להיות עם אשתו [וגם ראיית המג"א ממה שכל ישראל יוצאים בסוכה אחת דוודאי אינו ראוי לזה ראיה ברורה היא ובערכין יש ג"כ גירסא אחרת דגירסא זו קשה לפרש המסקנא ע"ש ודו"ק]: ולכן נלע"ד דהעיקר הוא הטעם הראשון משום צינה דבמדינות הצפוניות שלנו רוב שנים הזמן קר מאד בסוכות ואין לך מצטער יותר מזה וכמה פעמים שאפשר להתנזק כשישן שם ולבד זה כיון דקיי"ל מצטער פטור מן הסוכה כמ"ש בסי' תר"ם ולפי סוכות שלנו ברובא דרובא בהכרח להצטער בשינה בסוכה כמו שאנו רואין זה בחוש ומיעוטא דמיעוטא שלא יצטער בשינה בהסוכה ולכן נהגו להקל בזה ומ"מ אינה נקראת שאינה ראויה לשינה כמ"ש בסעיף י"א ואין לך אינה ראויה לשינה כסוכה ז' על ז' ומ"מ כיון דבדוחק יכול לישן שם כשירה ומי שבאמת מצטער באופן זה פטור ואמנם הירא את דבר ד' יהדר לישן בסוכה
Summary:
While not stated explicitly, there is no doubt from the גמרא that there is an obligation to sleep in the סוכה. In fact, it is apparent from the גמרא that the obligation of sleeping is even greater than the obligation of eating. This ruling is codified by the רמב״ם and שלחן ערוך.
In addressing the custom to not sleep in the סוכה, the מרדכי notes that the cold temperatures make exempting sleeping in the סוכה as a quasi-חולה שאין בו סכנה or as a form of מצטער. The פרי מגדים discusses the degree of coldness required to invoke this as a היתר.
The דרכי משה cites this מרדכי, though he shifts his analysis to an alternate justification, focusing on the fact that due to the unavailability of a private סוכה for a husband and wife, the resulting separation of a husband from his wife would be lacking in normalcy and hence it would not qualify as a תשבו כעין תדורו. He does ultimately recommend that one should ideally be sleeping in the סוכה.
The מגן אברהם questions this ruling of the רמ״א - noting that it would resulting in disqualifying the סוכה for eating as well (given that is unfit for sleep). [It is of note that the ruling that a סוכה which is unfit for sleeping is also unfit for eating also comes from the מרדכי - there is a potential contradiction in his two rulings on this matter.] The מגן אברהם, as explained by the מחצית השקל, concludes that the marriage exemption must be rooted more in מצטער than תשבו כעין תדורו.
The ט״ז offers a third version of the marriage exempting, focusing on the obligation of a husband to bring שמחה to his wife on the רגל, placing him in the category of a שלוחי מצוה, an exemption from סוכה. The בכורי יעקב pushes back on this reasoning of the ט״ז (he also pushes back on the מ״א as well).
The משנה ברורה appears to follow the ruling of the ביאור הגר״א, who largely rejects any form of a marriage exception. The ערוך השלחן also rejects the marriage exemption. However, he seeks to justify the practice to not sleep in the sukkah more on the cold temperatures.
