תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיז עמוד ב
תנו רבנן: כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש, רבי חידקא, אומר: ארבע. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו,ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. רבי חידקא סבר: הני תלתא היום - לבר מאורתא, ורבנן סברי: בהדי דאורתא.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כז עמוד א
משנה. רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה. וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד. ועוד אמר רבי אליעזר: מי שלא אכל לילי יום טוב הראשון - ישלים לילי יום טוב האחרון של חג. וחכמים אומרים: אין לדבר תשלומין, ועל זה נאמר אמעות לא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות. גמרא…. משלים במאי? אילימא בריפתא - סעודה דיומיה קא אכיל! אלא, מאי ישלים - ישלים במיני תרגימא. תניא נמי הכי: אם השלים במיני תרגימא - יצא
רש"י מסכת סוכה דף כז עמוד א
ישלים - סעודתו זאת ביום טוב האחרון בשמיני עצרת, ואף על פי שאינו בסוכה, ובגמרא פריך עלה
מהלך א׳
תוספות מסכת סוכה דף כז עמוד א
במיני תרגימא - פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס"ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואי בעי' אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ"מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת ואין ללמוד מכאן שיועילו מיני תרגימא להשלים שלש סעודות של שבת דשאני התם דילפי' (שבת דף קיז:) מדכתיב תלתא היום גבי מן שהוא במקום פת ואפי' באנו להשוותם לאנפיק בפירות כדפריש' דלא מהני גבי סוכה.
רא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן יג
והתוס' כתבו שאין להביא ראיה מהשלמת סוכה במיני תרגימא להשלמת סעודה שלישית דשבת דילפינן לה (שבת קיז ב) מדכתב רחמנא היום גבי מן שהוא במקום פת:
רמב"ם הלכות שבת פרק ל הלכה ט
חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה, וצריך להזהר בשלש סעודות אלו שלא יפחות מהן כלל, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה סועד שלש סעודות, ואם היה חולה מרוב האכילה או שהיה מתענה תמיד פטור משלש סעודות, וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות, וכן בימים טובים.
הגהות מיימוניות הלכות שבת פרק ל ס״ק ו
כתב ר"מ בכל מילי לא נפיק אינש ידי חובתו בסעודת שבת כי אם בנהמא דאמרינן פ' ג' שאכלו טעה ולא הזכיר של ר"ח בברכת המזון אין מחזירין אותו ומפרש בגמרא אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל שבת ויו"ט דלא סגי דלא אכל מחזירין אותו פי' דלא סגי דלא אכיל מידי דמחייבי עליה ברכת המזון וטעמא דההוא קרא דמפיק מיניה שלש סעודות קאי אלחם דכתיב הוא הלחם אשר נתן ה' לכם ע"כ. וכן כתבו התוספות פרק הישן אההיא דאם השלים במיני תרגימא ואפילו אי הוי אמרינן דנפיק במיני תרגימא מ"מ בפירי לא נפיק אלא בדבר שהוא מה' מינין כדמשמע בתוספות כדתניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עלייהו בורא מיני מזונות ע"כ וכן פסק בס"ה וכן מהר"ם. ובוצע על שני ככרות ודלא כאשר כתבו בתוספות בפרק בתרא דיומא בשם רבינו שלמה ורבינו יעקב דאם השלים במיני תרגימא בסעודה שלישית יצא.
מהלך ב׳
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף מד עמוד א
ת"ר כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת וכו'. תלתא היום לזמן סעודה באו….ואיכא נמי מאן דאמר דמשלים להו בפירי ובמיני תרגימא כדאמרינן בפרק הישן (דף כז א) לדברי ר"א דאמר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה במאי משלים להו ומהדרינן במיני תרגימא
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לו עמוד ב
ואומרי' רבני צרפת ז"ל שאע"פ שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת סעודה שלישית אי בעי אכיל פת ואי בעי אכיל פירי ונפטר באכילת הפירות ראיה לדבר שהרי גבי סוכה אמרינן חייב אדם לאכול י"ד סעודות בסוכה ופי' לשם שפוטר עצמו בשיאכל מיני תרגימא ה"נ בשני הפעמים שחייב לקדש אחת ביום ואחת בלילה צריך שיאכל פת כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה אבל בפעם השלישית שאינו צריך לקדש אם ירצה לפטור עצמו בפירות הרשות בידו.
ספר שבלי הלקט ענין שבת סימן צג
ובחילוק שלש סעודות נחלקו הגאונים זצ"ל יש מהן אומר שאין מקדימין סעודת צהרים לאכלה קודם ארבע שעות….ומהיכן אנו למדין שיכול לפוטרה במיני תרגימא דתנן בסוכה אמר לו ר' אליעזר בכל יום את הממשיך כמה פרפריות לכבוד עצמך ועכשיו אי אתה יכול למשוך פרפרת אחת לכבוד קונך. הא למדת שאכילת פרפרת נקראת סעודה ויכול אדם לפטור עצמו משלש סעודות באכילת פרפרת ומיני תרגימא כן פי' הר"ר ישעיה זצ"ל. וגאון אחר הוכיח אותו מרישא דמתניתין ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייבאדם לוכל בסוכה ותימה והלא אין שבעה בלא שבת והי' לו לומר ט"ו סעודות חייב לוכל בסוכה שהרי הוא חייב לוכל ג' סעודות בשבת אלא לפי שיכול לפטור את עצמו מג' סעודות במיני תרגימא לפיכך לא קא חשיב ליה וכן מצאתי שהיה רבינו יצחק ב"ר יהודה ז"ל נוהג להשלים שלש סעודות במיני פירות
מיני תרגימא
רש"י מסכת סוכה דף כז עמוד א
במיני תרגימא - לאחר שסילק יביאו פרפראות ומעדנים לפניו, כגון פירות וכסנין וקפלוטות מבושלות
תרגימא - פרונגו"ש
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף מד עמוד א
ומיני תרגימא היינו פירות ואע"ג דרבא פליג עליה בפרק בתרא דיומא (דף עט ב) ואמר דפירי לא בעי סוכ המסקנא דההיא שמעתא לאו כרבא אתיא:
תוספות מסכת סוכה דף כז עמוד א
במיני תרגימא - פי' בקונטרס כגון פירות וכיסנין וקפלוטות מבושלין ואי אפשר לומר כן דהא רבא מסיק פ' ח' דיומא (דף עט: ושם) דפירי לא בעי סוכה ודייק מהכא ואי ס"ד פירות בעי סוכה לישלים בפירות ודחי באתרא דלא שכיחי פירות ואי בעי' אימא מיני תרגימא נמי מיני פירי נינהו מ"מ משמע דאי פירי לא בעי סוכה אין השלמה מועלת בפירות ומיני תרגימא הוו כגון בשר ודגים ושאר דברים שמלפתין בהן את הפת
רא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן יג
וה"ר פרץ ז"ל כתב דוקא פירי לא בעי סוכה אבל בשר וגבינה ושאר דברים חוץ מפירי בעי סוכה כדאמרי' בשמעתין אם השלים במיני תרגימא יצא ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו ומדמהניא בהו השלמה ש"מ בעי סוכה ודלא כרש"י שפי' דמיני תרגימא היינו פירי דפירי לא בעי סוכה ולא מהניא בהו השלמה ע"כ. ובתוספתא פ' כיצד מברכין תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר ולגבינה וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהן ולא חשיב מאכילת עראי דפת
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצא
וי"א שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא פירוש מאכל העשוי מחמשת מיני דגן כדאמרינן גבי סוכה לרבי אליעזר שצריך י"ד סעודות בסוכה ואם השלים במיני תרגימא יצא ור"י היה אומר כיון דילפינן ג'סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשותה בפת:
ב"ח אורח חיים סימן רצא ס״ק ה
ומ"ש ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא וכו'. איכא למידק הלא בירושלמי ובמכילתא אמרו דבסעודה שלישית צריך לפחות ככר אחד שלם וכו' ויש ליישב דלכתחלה ודאי צריך ככר שלם כדמשמע מלקיטת העומר אלא דאם לא סעד בלחם יצא במיני תרגימא בדיעבד דכיון דכבר סעד סעודה גמורה בשחרית בתחלת יום השבת שהוא העיקר שוב אין צריך לחם לפנות ערב כי יספיק להשביע נפשו באותה שעה במיני תרגימא ועומד לו במקום לחם ממש דלא גרע מאילו היה שבע הרבה דמקיים אותה בכביצה או אם הוא חולה מרוב אכילה דפטור לגמרי:
אליבא דהלכתא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצא סעיף ה
צריך לעשותה בפת, וי"א שיכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת מיני דגן; וי"א שיכול לעשותה בדברים שמלפתים בהם הפת כבשר ודגים, אבל לא בפירות; וי"א דאפילו בפירות יכול לעשותה. וסברא ראשונה עיקר, שצריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר. הגה: או במקום שא"א לו לאכול פת, כגון בערב פסח שחל להיות בשבת שאסור לו לאכול פת לאחר מנחה כדלקמן בהלכות פסח (מהרי"ל ה"פ).
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן רצא
(ה) וכתב מהרי"ל בהל' פסח (מנהגים הל' שבת הגדול וערב פסח סו"ס טו) דבערב פסח שחל להיות בשבת יש לסמוך אמאן דאמר דיוצאין בפירות ועושין אותה בפירות:
ט"ז אורח חיים סימן רצא ס״ק ה
צריך לעשותה בפת. כיון דילפינן ג' סעודות מג"פ היום דכתיבי גבי מן צריך לעשות' בפת
מגן אברהם סימן רצא
מה' מיני דגן. נ"ל דוקא כשמברכין עליהם במ"מ ועסי' ר"ח וסי' קס"ח ס"ח
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רצא
מחמשת. ועיין מ"א. עיין סימן ר"ח סעיף ג' וט', וסימן קס"ח סעיף ח', רקיקים דקים טפלים ואין מברך בורא מיני מזונות, ולדיעה זו צריך דוקא במברך בורא מיני מזונות, דסעדי:
ֿ
משנה ברורה סימן רצא
וי"א שיכול לעשות בכל וכו' - ולכו"ע למצוה מן המובחר בפת ושני ככרות וכנ"ל בס"ד אלא דפליגי לענין דיעבד אם יצא בזה; מאחד מחמשת וכו' - שמברכין עליהם בורא מיני מזונות וטעם דעה זו כיון דאין דרך לאכול סעודה ג' לתיאבון סגי בהכי וזהו ג"כ טעם שאר הדעות שמקילין בזה
ערוך השולחן אורח חיים סימן רצא
כתב הטור...ונראה ברור שכן הוא מסקנת הטור דדווקא פת [ב"ח]....והנה גם דעת בעלי הש"ע דהעיקר לדינא שצריך פת וכיון שדעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור והש"ע שצריך דווקא פת חלילה להקל בזה ועבירה גדולה ביד המקילים בזה לצאת במיני תרגימא ויש להזהיר על זה מאד מאד ואין היתר כי אם לחולה והמזלזלים בסעודה שלישית לצאת ידי חובתם בלא פת עתידים ליתן את הדין [עמג"א ר"ס זה והוא דבר תימה ומה בכך יניח מעט פת לסעודה שלישית ע"ש ודו"ק]:
ברכת המזון בסעודה שלישית
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח
אם טעה ולא הזכיר בה של ר"ח, בין ביום בין בלילה...אינו חוזר מפני שאינו חייב לאכול פת כדי שיתחייב לברך בהמ"ז ….סעודה שלישית בשבת דינה כר"ח.
ט"ז אורח חיים סימן קפח
סעוד' שלישית כו'. משמע דאינה טעונה פת אלא סגי בפירות ואף על גב דבסי' רצ"א מסיק בש"ע דצריך פת מ"מ כאן נמשך בזה חומרא דלא נימא ברכה לבטלה כשיחזור דשמא אין טעונ' פת:
פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן קפח ס״ק ו
סעודה. עיין ט"ז. וכן כתב המ"א אות י"ו, והם דברי הב"ח [ד"ה וכתב אחי] דאזלינן הכא והכא לחומרא.
מגן אברהם סימן קפח
דינה כר"ח. אע"ג דלכתחלה חייב לאכול פת כמ"ש סימן רצ"א מ"מ כיון שי"א שאינו חייב לאכול פת וא"כ אינו חייב לחזור וספק ברכות להקל, ואם אכל סעודה רביעית בשבת לא הדר לרישא, (תוס') משמע מלשונם דאם לא פתח בהטוב והמטיב אומר ברוך וכו' כמו בר"ח:
ביאור הלכה סימן קפח
סעודה שלישית וכו' - אבל שתי סעודות הראשונות בודאי חייב בפת לכו"ע דהא כתיב וקראת לשבת ענג ואין ענג בלא פת [הרשב"א בחידושיו] ובתוספות רבינו יהודה על ברכות איתא דה"ה ביו"ט דכתיב ביה שמחה ואין זה בלא לחם:
בית יוסף אורח חיים סימן רצא
ויש אומרים שיכול להשלים סעודה שלישית במיני תרגימא. כן כתב הר"ן בפרק כל כתבי (מד. ד"ה ואיכא) שיש אומרים כן ושהביאו ראיה מפרק הישן (סוכה כז.) וכן כתב ה"ר יונה בפרק שלשה שאכלו (ברכות לו: ד"ה ברכת) בשם רבני צרפת, והתוספות (סוכה כז. ד"ה במיני) והרא"ש בפרק הישן(סו"ס יג) ובפרק בתרא דיומא (עט: תוס' ד"ה מיני) דחו ראייתם וכן כתבו הגהות (מיימוניות) בפרק ל' (אות ו), והמרדכי בפרק כל כתבי (שם) כתב שתיה סברות ולא הכריע, וסמ"ג כתב בסימן כ"ז (עשין, קט ע"ד) דבכל שלש סעודות צריך פת:
ומיני תרגימא. כתב הר"ן בפרק כל כתבי (שם) שהם פירות וכן פירש רש"י בפרק הישן (סוכה כז. ד"ה במיני תרגימא), אבל התוספות כתבו שם ובפרק בתרא דיומא (שם) שהם כמו בשר ודגים וכיוצא דברים שמלפתים בהם את הפת. וכתבו עוד ואפילו אי הוה אמרינן דנפיק בשלש סעודות במיני תרגימא כמו גבי סוכה מכל מקום בפירי לא נפיק דלא מהני נמי בסוכהה. וכתב עוד הרא"ש בפרק הישן (שם) דבתוספתא פרק כיצד מברכין (ברכות פ"ד ה"ד) תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליו בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת מינים ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה עכ"ל וכן כתבו הגהות (מיימוניות) בפרק ל' (שם), וסמך רבינו על פירוש זה משום דמשמע כן בתוספתא. ורבינו ירוחם בחלק א' (שם) כתב דמיני תרגימא הם פירות וגם ה"ר יונה בפרק שלשה שאכלו (שם) כתב דבסעודה שלישית נפטר באכילת פירות וכן כתוב בשבלי הלקט (סי' צג) שהיה ר"י ב"ר יהודה נוהג להשלים סעודה שלישית במיני פירות וה"ר יהודה מקפיד במיני פירות של שבעת מינים עכ"ל:
שו"ת ציץ אליעזר חלק טז סימן יג ס״ק ג
וזה שסוברים כמה מהפוס' שבסעודה ג' יוצאים במיני תרגימא או פירות, יעוין ברבינו יונה על הרי"ף פ"ז דברכות לד' מ"ט ד"ה ברכת המזון, שמביא בשם רבני צרפת שהסבירו זאת בהסבר אחר ממ"ש התוס' בפסחים הנ"ל, והוא, שאע"פ שחייב אדם לאכול ג' סעודות בשבת, אבל מכיון שאינו צריך לקדש בסעודה השלישית לכן אם ירצה לפטור עצמו בפירות הרשות בידו, ומשא"כ בב' הסעודות הקודמות צריך שיאכל פת כדי שיהיה הקידוש במקום הסעודה עיי"ש, ויוצא מזה שאבל בנוגע לעצם חיוב האכילה שוה חיוב הסעודה הג' לחיוב ב' הסעודות הקודמות, וחוץ מזה הא נפסק בשו"ע שם בסי' רצ"א סעי' ה' דהעיקר להלכה שגם סעודה שלישית צריך לעשותה בפת אא"כ הוא שבע ביותר או במקום שאי אפשר לו לאכול פת כגון בע"פ שחל להיות בשבת שאז יכול לעשותה בכל מאכל העשוי מאחד מחמשת המיני דגן וכו' ע"ש, אבל אחרת מחויב לקיימה בפת.
Summary:
The גמרא in שבת rules that one must eat 3 meals on שבת. This appears to be the primary source for the obligation to eat a סעודה שלישית on שבת afternoon. Presumably, this meal must be eaten with bread and this is in fact the ruling of the רמב״ם, רי״ף, רא״ש and תוספות. The רבנו צרפת as quoted by the ר״ן and רבינו יונה infer from the גמרא in סוכה that תרגימא maybe eaten instead of bread. The שבלי הלקט supports this view as well. תוספות (also quoted by the רא״ש) reject the proof from סוכה. The definition of תרגימא itself is the subject of debate. According to the טור and the רא״ש it refers to food made from the five grains; as explained by the מגן אברהם this refers specifically to foods which require a מזונות. According to תוספות it refers to fish and meat. According to רש״י as well as the ר״ן and רבינו יונה it even includes fruit. The ב״ח seeks to resolve the apparent contradiction between the ירושלמי and the opinion that allow for non-bread items for סעודה שלישית. The שלחן ערוך quotes all possible options and ultimately rules that bread is required, unless one is שבע ביותר. The ערוך השלחן strenuously supports the bread requirement.
Separately, the שלחן ערוך rules that one who forget רצה at סעודה שלישית does not repeat ברכת המזון. The ט״ז and מ״א explain that even though we assume that bread is required, we don’t repeat ברכות המזון due to the possible ברכה לבטלה.
