Saturday, December 23, 2017

מח׳ ר״ת והגר״א בענין זמן שקיעת החמה - The End of the Halachic Day - Rabbeinu Tam v. Gra


תלמוד בבלי מסכת שבת דף לד עמוד ב
תנו רבנן: בין השמשות ספק מן היום ומן הלילה, ספק כולו מן היום, ספק כולו מן הלילה - מטילין אותו לחומר שני ימים ואיזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - זהו לילה, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כדי שיהלך אדם משתשקע החמה חצי מיל. רבי יוסי אומר: בין השמשות כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא, ואי אפשר לעמוד עליו.אמר מר: מטילין אותו לחומר שני ימים,….. אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: כרוך ותני, איזהו בין השמשות - משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין, והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - נמי בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קתני: משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין - יום, הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון - בין השמשות, הכסיף העליון והשוה לתחתון - לילה. ואזדו לטעמייהו, דאיתמר: שיעור בין השמשות בכמה? אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשה חלקי מיל. מאי שלשה חלקי מיל? אילימא תלתא פלגי מילא - נימא מיל ומחצה! אלא תלתא תילתי מילא - נימא מיל! אלא: תלתא ריבעי מילא. ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: שניחלקי מיל. מאי שני חלקי מיל? אילימא תרי פלגי מילא - לימא מיל! ואלא תרי רבעי מילא - לימא חצי מיל! אלא תרי תילתי מיל. מאי בינייהו? - איכא בינייהו פלגא דדנקא...א"ר יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה תנ"ה כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה א"ר יוסי לא כוכבים גדולים הנראין ביום ולא כוכבים קטנים שאין נראין אלא בלילה אלא בינונים

בית יוסף אורח חיים סימן רסא
מ"ש וזמנו משתשקע החמה ואילך וכו'. שם בסוף הפרק (לד:) איפליגו תנאי במילתא ואיפסיקא בגמרא (לה.) הלכתא כרבי יהודה דאמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ופירש רש"י הכסיף. השחיר: התחתון. תחתון של כיפת הרקיע: עליון. גובהה של כיפה אינה ממהרת להכסיף. ואף על גב דאיפליגו אמוראי (לד:) בפירוש דברי רבי יהודה כבר פסקו הרי"ף (טו.) והרא"ש (סי' כג) והרמב"ם בפרק ה' (ה"ד) דהלכה כרבה דאמר דהכי קאמר איזהו בין השמשות משתשקע החמה וכל זמן שפני מזרח מאדימין והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות ומפרש בגמרא דלדידיה הוי שיעור בין השמשות תלתא רבעי מיל וזהו שכתב רבינו בסימן תר"ח דזמן בין השמשות הוא אלף ות"ק אמות קודם הלילה:

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צד עמוד א
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות. מעלות השחר ועד הנץ החמה חמשה מילין, משקיעת החמה עד צאת הכוכבים חמשה מילין, נמצא עוביושל רקיע אחד מששה ביום. מיתיבי, רבי יהודה אומר: עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום. תדע, כמה מהלך אדם בינוני ביום - עשר פרסאות, ומעלות השחר עד הנץ החמה ארבעת מילין, משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים ארבעת מילין, נמצאת עוביו של רקיע אחד מעשרה ביום.

שיטת רבינו תם
תוספות מסכת פסחים דף צד עמוד א
רבי יהודה אומר משקיעת החמה עד צאת הכוכבים ארבע מילין - קשה לר"ת דבסוף במה מדליקין (שבת דף לד:) אמר איזהו ביןהשמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין דברי ר"י ומסקי' התם דבין השמשות דר"י תלתא ריבעי מיל והכא קאמר ר"י גופיה ארבעה מילין וי"ל דהכא קאמר מתחלת שקיעה דהיינו משעה שמתחלת החמה ליכנס בעובי הרקיע עד הלילה הוי ד' מילין והתם קאמר מסוף שקיעה.

ביאור הלכה סימן רסא
מתחלת השקיעה...וע"כ תירץ ר"ת וסיעתו לחלק בין שקיעת החמה דפסחים לשקיעת החמה שבשבת שם דההיא דפסחים הוא התחלת השקיעה משקיעת גוף השמש כשנכסה מעינינו ומאז עד צה"כ ד' מילין ומשתשקע החמה שבשבת שם הוא סוף השקיעה שהוא כשנשקע גם אור השמש מרוב הרקיע לבד לצד המערבי ומאז מתחיל בה"ש שהיא ג' רבעי מיל קודם צה"כ ומהתחלת השקיעה שהוא שקיעת גוף השמש עד סוף השקיעה הנ"ל הוא יום והוא משך ג' מילין ורביע ואז הוא זמן תוספת שבת וכמ"ש כאן בשו"ע ובין כולם המה ד' מילין ועד ד' מילין מהתחלת השקיעה לא הוי לילה ודאי זהו שיטת ר"ת וסיעתו ועיין לקמן בסימן של"א ס"ה במ"א משמע שם שדעתו להלכה כשיטה זו

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסא
ספק חשיכה, והוא בין השמשות אין מעשרים את הודאי ואין מטבילין את הכלים…..י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש; וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות; והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע

ערוך השולחן אורח חיים סימן רסא
ורבינו הב"י בסעי' ב' לא הביא רק שיטת ר"ת ותפסו לעיקר וז"ל י"א שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה היא מתחלת השקיעה שאין השמשנראית על הארץ עד זמן בה"ש והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמןשיהיה וודאי יום מחול על הקודש ושיעור זמן בה"ש הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה עכ"ל וזהו שיטת ר"ת [ואולי ס"ל כיוןדברי"ף ורמב"ם הוא לשון הש"ס א"כ כל מה שנפרש בגמ' יתפרש בדבריהם האמנם זהו דוחק גדול וכ"כ הרלב"ח בפירושו להל' קדוש החודש פ"בדהרמב"ם לא ס"ל כר"ת אלא מיד אחר השקיעה הוי בה"ש וכ"כ המ"מ בפ"ה]:

שיטת הגר״א והגאונים
ביאור הגר"א אורח חיים סימן רסא
שהוא ג'. מהא דפסחים כנ"ל בתוס' הנ"ל. וכל זה הוא לשיטת התוס' הנ"ל אבל ליתא דא"כ מע"ה עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צאת הכוכבים ובאמת אינו כן כמ"ש לעיל והחוש מכחיש לכל רואה שמע"ה הוא שיעור גדול הרבה מאוד על צה"כ אחר השקיעה ובמדינות הנוטין לצפון שע"ה מתחיל בקיץ בחצי הלילה א"כ אין צ"ה כלל בקיץ אלא דבה"ש מתחיל מתחלת השקיעה תיכף עד הכסיף התחתון והוא ג' רביעי מיל באופק בבל ובזמן תקופת ניסן ותשרי ובהתחלת השקיעה בה"ש גמור וכ"מ שהוזכר משתשקע החמה הוא בתחלת השקיעה….וקושיית תוס' הנ"ל מהא דפסחים צ"ד א' נראה דלא קשה כלל כי ודאי שיציאת הכוכבים וביאתן שוין וכן ביאת האור ויציאתו שוין שלכן במדינות הנוטים לא באה האור כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים אבל צה"כ דפסחים היינו כל הכוכבים שאין כל הכוכבים נראים עד שיהא לילה משיטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים דומיא דקאמר שם מע"ה עד נ"ה דבע"ה עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה ועד שתנץ החמה הוי ד' מילין כן מש" שמשקיעת החמה עד צה"כ היינו ג"כ שיצאו כל הכוכבים דכך הוא מדת עובי הרקיע דקא מיירי בסוגיא דפסחים שם וז"ש בשבת שם ולא כוכבים קטניםשאינן נראין אלא בלילה ר"ל אחר ביאת האור שאז נראין כל הכוכבים הקטנים ג"כ כנ"ל אבל יציאת הכוכבים דאמרינן בכל מקום שהוא לילה הוא בג'כוכבים לבד ובינונים כמ"ש בשבת והוא חילוק בתרתי והן נראין כהכסיף העליון והשוה לתחתון ולפי שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבדויהיו בינונים וכמש"ש בתוס' לכך נתנו שיעור בהכסיף כו' וכן אביי דהוי דאוי כו'.
שו"ת מהר"ם אלשקר (ר׳ משה אלשקר 1466- 1542 מסמורה בספרד) - סימן צו
שאלה תינוק שנולד ערב שבת אחר שקיעת החמה קודם שנראו ג' כוכבים בינונים אם נמול ליום ראשון כפי דעת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והרא"ש ז"לדלדידהו בין השמשות הוי תכף אחר שקיעת החמה מעל הארץ. או אם נמול בערב שבת כדעת ר"ת ז"ל שכתב דשתי שקיעות נינהו ושאין בין השמשותמתחיל אלא מסוף השקיעה אחר שנכנסה החמה בעוביו של רקיע אבל קודם לכן יום גמור הוא וכן דעת הרמב"ן ז"ל בספר תורת האדם שלו והסמ"גוהר"ן ז"ל סייע דבריהן מן הירושלמי וכ"כ רבינו ירוחם ז"ל. גם מגיד משנה הביא דברי הרמב"ן ז"ל וכתב בחתימת דבריו שלא נתברר זה בדבריהראשונים ולא כת' דהוי פלוגתא דרבוואתא כמנהגו נראה שבררו האחרונים מה שלא בררו הראשונים….נקטינן השתא מדברי הגאונים ז"ל דנהירא להו שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא ומכל הני רבוואתא קמאי וקמאי דקמאי ורוביהו דבתראי דבין השמשות מתחיל משתכנס כל עגולת השמש באופק ולא תראה על פני תבל עד צאת ג' כוכבים בינוניים ושיערו ג' רבעי מיל. וידוע הוא דכל המפרשים והמחברי' שכתבו סתם ולא חילקו בשקיעות כר"ת ז"ל לא סבירא להו כותיה דלא באו לסתום כי אם לפר'.

שיטת היראים
ספר היראים לר׳ אליעזר ממיץ - סימן רעד
פירוש משתשקע החמה דר' יהודה ור' נחמיה משמתחלת לשקוע שנוטה מעט ומכירים העולם שרוצה להכנם בעובי הרקיע כשיעור ה' מילין שאמר עולא בפםחים דהיינו מעט קודם שקיעת החמה ולשון שתשקע משמע הקדמה.

ב"ח אורח חיים סימן רסא
מיהו בספר הראב"ן סימן שני מבואר דנחלק אדברי ר"ת [ו]סבירא ליה דג' רבעי מיל בתחלת שקיעה ה"ל בין השמשות ואחר כך הוי לילה גמור והרא"ם בספר יראים (בסוף סימן ק"ב סו"ס רעד) הביא פירוש רבינו תם וחלק עליו והוסיף על הראב"ן ואמר דג' רבעי מיל הם מעט קודם שמתחלת החמהלשקוע אלא שהחמה נוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס בעובי הרקיע אבל משמתחלת החמה לשקוע הוה לילה גמור מדאורייתא מיד בתחלתשקיעה, לפי זה שעה ומחצה קודם גמר יציאת כוכבים הוי לילה מדאורייתא וקודם זה לערך שליש שעה ה"ל בין השמשות בעוד יום גדול, והמרדכי(הגהות מרדכי פרק ב', סי' תנו, עט סוע"א) והאגודה בפרק במה מדליקין (אות מט) הביאו לדברי הרא"ם ולדברי הראב"ן אלא שתחלת תשובת הראב"ן כתובה בהגהות מרדכי (פרק ג', עט ריש ע"ג) וסוף התשובה היא כתובה בגוף המרדכי (פרק ב' סי' רצ"ג) עיי"ש, ומשמע ודאי מדהביאו דבריהם אלמא דדעתם להורות לחומרא כמותם באיסורא דאורייתא:

אליבא דהלכתא
משנה ברורה סימן רסא ס״ק כק
ג' רבעי מיל - והוא לערך רבע שעה. והנה השו"ע הזכיר בסעיף זה דעת ר"ת וסייעתו אבל הרבה מהראשונים ס"ל וגם הגר"א הסכים לשיטתם דבה"ש מתחיל תיכף אחר תחלת השקיעה היינו משעה שהחמה נתכסה מעינינו ונמשך זמנו כדי ג' רבעי מיל ואח"כ בסמוך לו יוצאין הג' כוכביםבינונים והוא לילה מה"ת לכל דבר. ולפ"ז יש ליזהר מאד שלא לעשות מלאכה אחר שהחמה נתכסה מעינינו ואפילו מלאכת מצוה כגון הדלקת הנרותלסעודת שבת ג"כ יזהר מאד לגמור הדלקתם קודם שתשקע החמה דלאח"כ הוא בכלל בה"ש ועיין לעיל בסק"ו. ולכתחלה אין להמתין עד הרגע האחרון רק יקדים הדלקתם משעה שהשמש בראשי האילנות כדלקמן ומי שמחמיר על עצמו ופורש עצמו ממלאכה חצי שעה או עכ"פ שליש שעהקודם שקיעה אשרי לו דהוא יוצא בזה [כא] ידי שיטת כל הראשונים. ולענין מוצ"ש עיין בבה"ל שבארנו בשם הפוסקים דלכ"ע השעור דג' רבעי מיל משתנה לפי הזמן והמקום ולא נאמר זה בגמרא אלא באופק בבל ובזמן ניסן ותשרי שהימים והלילות שוים ובמקומותינו שנוטה לצד צפון העולםמתארך הרבה יותר ע"כ יש ליזהר מאד שלא לעשות מלאכה במוצ"ש אף שנתאחר זמן רב אחר השקיעה עד שיראו ג' כוכבים קטנים וכדלקמן בסימן רצ"ג ס"ב ועי"ש במ"ב ובה"ל:
שער הציון סימן רסא ס״ק כא
היינו, אפילו לשיטת ר' אליעזר ממיץ, ואפילו אם נסבור דמיל הוא כ"ד מינוט, ויוצא בזה מדינא גם התוספת שבת להרבה אחרונים:

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן סב
זמני שקיעה, בין השמשות וצאת הכוכבים בע"ה כ"ה שבט תשל"ט. מע"כ חתני אהובי כבני הרב הגאון ר' משה דוד בן מחותני האהוב הגאון ר' יצחקאייזיק טענדלר שליט"א. הנה כאשר אנחנו לא שייך שיהיה לנו הכרעה בדברי רבותינו הראשונים אף כשיש קושיות על איזו שיטה לכן ודאי יש לנו להחמיר בענין זמני השקיעהוצה"כ =וצאת הכוכבים= כחומר שתי השיטות וכן היינו נוהגין במקומותינו, וכ"ש שיש להתנהג כן בכאן אמעריקא /אמריקה/ שנתקבצו כאן מכלהמדינות ויש בכל עיר ועיר מערים הגדולות וכ"ש בנוא יארק וברוקלין שאיכא הרבה מכל מקום ומקום שמהראוי להחמיר, אף שנימא דליכא לאתתגודדו מטעם שהוא כשתי בתי דינים בעיר אחת, שמ"מ אפשר לבא תקלה מזה במדינה זו ביותר שהעניות בתורה הוא כמעט ברובא דרובא, ויש אפילואצל ת"ח במדינה זו שלא שייכי לעניני הוראה אף לא לשאול אותם במסכתא דכלה וכדומה וכ"ש בענינים חמורים אלו, ודאי יש להחמיר כשתיהשיטות, דהיינו דבערב שבת אסור לעשות מלאכה מתחלת השקיעה מדין ספק דאורייתא באיסור סקילה וגם נהגו להחמיר בשביל תוספת שבתובשביל שיטת היראים שהג' רבעי מיל הוא קודם התחלת השקיעה שהביא בהמ"ר ס"פ במה מדליקין שלכן יש שנוהגין להדליק הנרות כרבע שעה וישכשליש שעה ויש גם כחצי שעה כדאיתא במ"ב סימן רס"א ס"ק כ"ג, ובמקומותינו נהגו שליש שעה דג"כ כבר יצאו בזה כל השיטות שכתב בשה"צ אותכ"א דהוא אף כשנחשוב המיל כ"ד מינוט /רגעים/ וגם תוספת שבת ע"ז, וכן ראוי להנהיג. ובמוצאי שבת צריך להמתין עד ע"ב מינוטן אחר השקיעהולהמחמירין ביותר הוא עד צ"ו מינוטן כהסובר דכ"ד מינוט הוא שיעור מיל.  אבל הא לענין זה אין כל המקומות שוין דתלוי זה בהאופקים כדאיתא בהגר"א סימן רס"א ובמ"ב שם ובבאור הלכה ובעוד מקומות והוא בין לקולא ביןלחומרא, ולכן בפה אמעריקא בעירנו נוא יארק וכן נוא דזוירזי וכל מקומות הקיץ בהרים שבאלו מקומות הייתי בעצמי, אבל כפי ששמעתי כמעט רוב ערי אמעריקא הוא כן, אשר כחמשים מינוט אחר שקיעה כבר כל השמים מלאים כוכבים והוא חשך כבאמצע הלילה ולא פחות מבמקומותינו ביוראפאחר ע"ב מינוט ויותר, שא"כ לפי עצם הדין לענין המחלוקת דהגאונים צריך לחלק החמשים מינוט לט"ז חלקים כמספר ט"ז רבעי מיל שכל חלק הואשלשה מינוט ושמינית, ויהיה תשעה מינוט הראשונים ויותר מעט ביה"ש =בין השמשות= דהוא ספק יום ספק לילה לשיטת הגאונים שסובר כן הגר"א,ותשעה מינוט האחרונים ויותר מעט ביה"ש לר"ת ודעימיה שהוא ספק יום ספק לילה, ושלשים ואחד מינוט ויותר מעט הוא להגאונים לילה ודאי ולר"תודעימיה יום ודאי.  לפ"ז יש להתיר במוצאי שבת לאחר חמשים מינוט לאלו שממהרין לאיזה צורך, ואף בלא צורך אין חיוב למחות, אבל לכתחלה מן הראוי לאחר יותר מןהדין אף שכבר מותר כדאיתא בב"ח ריש סימן רצ"ג ובפמ"ג במשבצות שם ובמ"ב סק"א, שלכן מהראוי גם כאן להמתין עד הע"ב מינוט. וכ"ש לבני תורהויראי השי"ת יש להם לחכות ע"ב מינוט כמו שהורגלו במקומות דיוראפ אף שכאן אין צורך לזה מדינא. אבל אף לבני תורה ויראי השי"ת אין להםלהחמיר בכאן עד אחר צ"ו מינוט אף שביוראפ נזהרו הרבה אף לאחר חשבון דהע"ב מינוט שהוצרכו להמתין מצד האופק דשם ומצד שעות זמניותמשום שהחמירו כהסוברין דהמיל הוא כ"ד מינוט, דכיון שכאן מדינא כבר אין לחוש אחר חמשים מינוט כבר איכא חומרא גדולה לחכות הע"ב מינוטשלכן אין להחמיר אף להיחידים ביותר מזה…..ולענין אבלות שהלכה כדברי המיקל יש להקל כשיטת ר"ת אבל נראה שהוא רק עד ארבעים מינוט ויותר מעט בנוא יארק אם הספיקו לישב מעט על הקרקע או להסיר המנעלים עלה לו ליום ממספר השבעה, אבל תשעה מינוט ויותר האחרונים של הגאונים הוא כבר ליל יום האחר בודאי ולר"ת הוא ג"כ ספק ליל יום האחר אין למנות אלא מיום השני....ולענין הפסק טהרה אם היתה אנוסה ולא יכלה לעשות בדיקת הפסק טהרה עד אחר השקיעה יכולה בג' רבעי מיל הראשונים מטעם הס"ס שלכן בכאן נוא יארק וכדומה הוא רק עד תשעה מינוט מתחלת השקיעה.  לענין גמר תעניות דרבנן יש להקל למי שקשה לפניו להתענות שיאכל אחר ג' מילי ורביע שהוא בכאן אחר מ"א מינוט, ויתפלל ערבית קודם ואם הצבור חוששין לשמא יש מי שקשה לפניהם התענית יתחילו להתפלל ערבית באופן שיגמרו אחר מ"א מינוט ואז מי שלא קשה לפניהם התענית יחכו עד חמשים מינוט ומי שקשה לפניו יאכל אחר מ"א מינוט וקריאת המגילה יתחילו אחר חמשים מינוט ומי שקשה לפניו כשהוא בחול שהתענו יאכל מעטקודם קריאת המגילה.


Summary:
In order to resolve an apparent contradition between two גמרא's, ר״ת suggests that the day continues until 3 ¼ מיל (approx 58.5 minutes) following the sun setting beneath the horizon and only at this point, does שקיעה begin.  בין השמשות then continues for ¾ of a מיל.  The שלחן ערוך rules in accordance with the opinion of ר״ת, not citing any other opinions, as it noted by the ערוך השלחן.  
The גר״א argues, reasoning that החוש מכחיש, simply looking at the sky, it is clear that it gets dark significantly earlier.  He rules that the day ends at the traditional sunset and בין השמשות continues for ¾ of a מיל (approximately 13.5 minutes), concluding with צאת.  The מהר"ם אלשקר notes that even though many other ראשונים just referred to a plain שקיעה, it is presumed that they were assuming like the גר״א and not like the less obvious answer provided by ר״ת.  The גר״א further acknowledges that the ¾ of a מיל was based on the astronomical reality of בבל and ארץ ישראל and only at תשרי and ניסן (the equinoxes) - this measurement is subject to adjust for other times of the year and other places.
The יראים rules that שקיעה begins before the sun actually set and the ¾ of a מיל period begins at that time.  The ב״ח seems to be חושש for this opinion and the מ״ב cites this view as well.
The מ״ב notes that because many argue on ר״ת one should not do מלאכה after the traditional sunset.  He further suggests stopping מלאכה even earlier, in part out of concer for the יראים.  
The אגרות משה notes that 50 minutes after the traditional sunset it is completely dark outside and he appears to rule that waiting this amount of time would even satisfy the view of ר״ת.  He ultimately calculates a 12 minute מיל, resulting in the first 9 minutes after sunset as still being בין השמשות, resulting in various leniencies (e.g. הפסק טהרה) during the nine minutes.  For a דרבנן fast day, for one who struggles fasting, he allows waiting only 41 minutes after sunset.

Sunday, December 17, 2017

זמן הדלקת נרות חנוכה - The Earliest, Latest and Ideal Times to Light Neiros Chanukah

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב
ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאי כבתה הדר מדליק לה - לא, דאי לא אדליק - מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, - ועד כמה - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עד דכליא ריגלא דתרמודאי.
רש"י מסכת שבת דף כא עמוד ב
לשיעורה - שיהא בה שמן כשיעור הזה; רגלא דתרמודאי - שם אומה, מלקטי עצים דקים, ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק לבתיהם משחשכה ומבעירים בבתיהם אור, וכשצריכין לעצים - יוצאים וקונין מהן.
״דאי לא אדליק - מדליק״ - הדלקה אחר שתכלה רגל
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק
תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב
דאי לא אדליק מדליק - אבל מכאן ואילך עבר הזמן אומר הר"י פורת דיש ליזהר ולהדליק בלילה מיד שלא יאחר יותר מדאי ומ"מ אם איחר ידליק מספק דהא משני שינויי אחרינא
חידושי הרשב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
והא נמי דקתני עד שתכלה רגל מן השוק ופרישנא דאי לא אדליק מדליק. לאו למימרא דאי לא אדליק בתוך שיעור זה אינו מדליק, דהא תנן (מגילה כ' ב') כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה, אלא שלא עשה מצוה כתקנה דליכא פרסומי ניסא כולי האי ומיהו אי לא אדליק מדליק ולא הפסיד אלא כעושה מצוה שלא כתקנה לגמרי, וכן כתב מורי הרב ז"ל בהלכותיו
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה
וכתב רבינו עבר זמן זה אינו מדליק וכן לשון הגמרא מוכיח דקאמר אי לא אדליק מדליק אלמא אחר זמן זה אינו מדליק דאי לא שיעור זה מה הועיל לנו. ויש מן המפרשים נדחקין ואומרים דודאי אם לא הדליק בתוך שיעור זה מדליק כל הלילה דהא תנן (מגילה כ') כל שמצותו בלילה כשר כל הלילה אלא שלא עשה מצוה כתקנה אבל תוך זמן זה עשה מצותה כתקנה אלו דבריהם ז"ל. ולשון דאי לא אדליק קשה לפירוש זה דמצוה כתקנה אינו כל הזמן הזה דא"כ הוה להו למימר לאדלוקי
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
דאי לא אדליק מדליק. פי' עד ההוא שיעורא בלחוד ומכאן ואילך עבר זמנו, וכתב הרב בעל התרומות ז"ל דהני מילי לדידהו שהיו מדליקין חוץ לפתח ואין היכר לבני רשות הרבים יותר, אבל אנן דמדליקינן בפנים ואין היכר אלא לבני הבית, יכול להדליק כל הלילה ועד עמוד השחר, ולפי פירוש זה יש לפרש דה"ק דאי לא אדליק מדליק בחוץ עד ההיא שעתא, אבל בתר הכין אינו מדליק אלא בפנים, דלדידהו נמי ודאי משום דלא מצי למעבד היכירא לרשות הרבים לא נפטר מלעשות היכירא לו ולבני ביתו דהא לקמן אמרינן דבשעת הסכנה מדליקה על שולחנו ודיו
תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב
דאי לא אדליק מדליק - ולר"י נראה דעתה אין לחוש מתי ידליק דאנו אין לנו היכרא אלא לבני הבית שהרי מדליקין מבפנים


״דאי לא אדליק - מדליק״ - הדלקה קודם שתשקע החמה
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק
הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף ט עמוד א
מצותה משתשקע החמה. לאו למימרא שלא יהא רשאי להדליק קודם זמן זה דשבת יוכיח שצריך להדליק קודם שקיעת החמה לרבה דאמר בשלהי פרקין (דף לד ב) דמשתשקע החמה הוי בין השמשות אלא עיקר מצותה קאמר ואם רצה להקדים מקדים אבל מדברי בעל הלכות ז"ל נראה דדוקא נקט משתשקע החמה ובערב שבת נמי מדליק אחר שקיעה וכרב יוסף דאמר דמשתשקע החמה עד שהכסיף העליון והשוה לתחתון יום:
בית יוסף אורח חיים סימן תרעב
אבל מדברי בעל הלכות גדולות נראה דדוקא נקט משתשקע החמה עד כאן לשונו ודברי הרמב"ם (פ"ד ה"ה) כדברי בעל הלכות גדולות שכתב אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין
אורחות חיים חלק א הלכות חנוכה סימן טו
ובערב שבת צריך להקדים נרות חנוכה להדלקת נרות שבת ונר שבת מצוה סמוך לשקיעת החמה כמו שאז"ל פ"ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלי אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר אין ראוי לעשות שום מלאכה לפי' מדליק תחלה נר חנוכה ומברך בהן דלא אפשר להדליק אחר נר שבת….ומ"מ מי שהקדים אפי' בחול מפני שהוא טרוד יצא והוא שיהיה בפלג מנחה אחרונה דלא חמירי מהבדלה דאמרינן רב צלי של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס. מיהו צריך שיתן בה שמן יותר מכדי שיעור הדלקה כדי שתדליק עד שתכלה רגלא דתרמודאי וכ"כ הריא"ף ז"ל.


״משתשקע החמה״
מרדכי מסכת שבת הגהות מרדכי פרק במה מדליקין
מצותה משתשקע החמה פי' מסוף שקיעת החמה דהיינו צאת הכוכבים דשרגא בטיהרא לא מהני וכן הא דאמרינן [תענית דף יב א] כל תענית שלא שקעה עליו חמה לאו שמיה תענית היינו נמי צאת הכוכבים ומתחלת שקיעתה עד צאת הכוכבים הוי מהלך ארבע מילין והא דאמרינן בזבחים דם נפסל בשקיעת החמה היינו מתחלת השקיעה לכל הפחות מדרבנן כדפרי' מתוס' ה"ר חזקיה:
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
ועיקר מצותה משתשקע החמה. פי' היה נראה כי סוף השקיעה דהיינו בין השמשות קאמר, דהכי משמע האי לישנא כדפירש ר"ת ז"ל בסוף פרקין (ל"ה א'), ומיהו ודאי אם רצה להדליק מתחלת השקיעה מדליק, שאם לא כן נרות של שבת אימת מדליק להו, אלא ודאי כדאמרן דכל זמן שקיעת החמה שהנר אורו מבהיק זמנם להדליק בברכה ולאפוקי קודם לכן
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרעב סעיף ד
ודע דגם בעיקר הזמן נחלקו הרמב"ם עם הטור והש"ע דהרמב"ם כתב עם שקיעתה והיינו בתחלת השקיעה אבל הטור והש"ע כתבו בסוף השקיעה והיינו בצאת הכוכבים


״עד שתכלה רגל מן השוק״
חידושי הריטב"א מסכת שבת דף כא עמוד ב
עד דכליא רגלא דתרמודאי. פי' מוכרי עצים הנקראים תרמודאי והיו מתאחרים שם ברחוב העיר, ובכל מקום הדבר הזה כפי מה שהוא, והמנהג הפשוט ששיעורו כל זמן שחנויות המוכרים שמן וכיוצא בהם פתוחות.
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ה
אין מדליקין נרות חנוכה קודם שתשקע החמה אלא עם שקיעתה לא מאחרין ולא מקדימין, שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, וכמה הוא זמן זה כמו חצי שעה או יתר, עבר זמן זה אינו מדליק, וצריך ליתן שמן בנר כדי שתהיה דולקת והולכת עד שתכלה רגל מן השוק


אליבא דהלכתא
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעב
אין מדליקין נר חנוכה קודם שתשקע החמה, אלא עם סוף שקיעתה, לא מאחרים ולא מקדימים. ויש מי שאומר שאם הוא טרוד יכול להקדים מפלג המנחה ולמעלה, ובלבד שיתן בה שמן עד שתכלה רגל מן השוק. שכח או הזיד ולא הדליק עם שקיעת החמה, מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק, שהוא כמו חצי שעה שאז העם עוברים ושבים ואיכא פרסומי ניסא; הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור….הגה: י"א שבזמן הזה שמדליקין בפנים א"צ ליזהר ולהדליק קודם שתכלה רגל מן השוק (ד"ע וטור בשם תוספות), ומ"מ טוב ליזהר גם בזמן הזה; ומיהו ה"מ לכתחלה, אבל אם עבר זה הזמן ולא הדליק, מדליק והולך כל הלילה
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעב
סוף שקיעה. כ"כ הטור וכ"כ הרא"ש בפ"א דתענית על מש"ש כל תענית שלא שקעה כו' וכמ"ש בברכות ואגב אורחא קמ"ל כהנים אימת כו' כדתניאובא השמש וטהר ביאת שמשו כו' .אבל ברשב"א ור"ן משמע בהדיא שהוא תחילת השקיעה אלא דמשמע שם בשקיעה שניה עש"ו. וע' במרדכי ספ"ב דשבת שכ' דלשון משתשקע מוכח שהוא תחלת השקיעה כמ"ש בפ' הפועלים משיפקסו עד שיפקסו כו' וכן עיקר ועמש"ל בסי' רס"א ס"ב בארוכה:
מגן אברהם סימן תרעב
סוף שקיעתה. היינו צ"ה כמ"ש סי' תקס"ב (ב"ח): במ"ס פ"כ, מצות הדלקתו משתשקע החמה ואם הדליקו ביום אין נאותין ממנו ואין מברכין עליו שכך אמרו אין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו עכ"ל:  א"צ ליזהר. וידליק כשהוא לילה, ובני ביתו מקובצים יחד


פרי חדש אורח חיים סימן תרעב
מדליק והולך עד שתכלה רגל מן השוק וכו' הלכך צריך ליתן בה שמן כזה השיעור. ומיהו מסתברא, שאם איחר מלהדליק שלא נשאר אלא רביע שעה או פחות עד שתכלה רגל מן השוק, אין צריך ליתן שמן אלא כשיעור זה, וזהו לדין התלמוד שההיכר הוא לעוברים ושבים, אבל האידנא לעולם בעינן שיעור הידוע
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תרעב
ועיין פרי חדש האידנא היכרא לבני הבית בפנים לעולם צריך שיעור חצי שעה, וכן המנהג
משנה ברורה סימן תרעב
עם סוף שקיעתה - היינו צאת הכוכבים...אבל באמת יש הרבה ראשונים דס"ל דכונת הגמרא הוא על תחלת שקיעה שניה והוא בערך רבע שעה מקודם ועיין בביאור הלכה שביארנו דלאותן האנשים הנוהגין להתפלל מעריב בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים נכון לנהוג כן לכתחלה להדליק קודם מעריב וכ"כ במור וקציעה וכן נהג הגר"א [אכן יטיל בה כ"כ שמן שידלוק חצי שעה אחר צאת הכוכבים] ואם לא הדליק מקודם והגיע זמן צה"כ יקדים להתפלל מעריב דהוא תדיר וגם יש בה מצות ק"ש שהיא דאורייתא:
כל הלילה - עד עמוד השחר ובברכה והיינו דוקא אם בני הבית נעורים אבל אם ישנים אין לברך עליהם אלא ידליק בלא ברכה דכמו דלדידהו לא היה מברך אלא בזמן פרסום הנס ה"נ לדידן. ואם בא לביתו קודם עה"ש ומצא ב"ב ישנים מן הנכון שיקיצם כדי שיוכל להדליק בברכה:
שער הציון סימן תרעב ס״ק יז
מגן אברהם ודרך החיים וחיי אדם. ובספר חמד משה האריך בזה ודעתו דאם שכח או נאנס ולא הדליק עד שישנו כולם יקיץ ב' או ג' מהם וידליק, ואם אי אפשר להקיצם, מכל מקום ידליק ויברך, דלפי דברי המגן אברהם אם יהיה אדם במקום שאין איש אף מאנשי הבית שם ידליק בלא ברכה, ולא ראינו זה בפוסקים, ואדרבה השלטי גבורים כתב בשם ריא"ז דאף אם הוא בין הנכרים לבדו צריך להדליק, ומשמע מדכתב כן בפשיטות, שידליק בברכה, אלא ודאי דאם יכול לפרסם ההדלקה בפני רבים יותר עדיף, אבל אי ליכא אנשים, בשביל זה לא יבטל המצוה, כן נראה לי וכן נוהגין העולם, עד כאן לשונו, וספק ברכות להקל, ומכל מקום מי שרוצה לנהוג כוותיה אין מוחין בידו:


תשובות והנהגות כרך ב סימן שלד
שאלה: זמן הדלקת נ"ח בשקיעה בירושלים עיה"ק נהגו אנשי ירושלים הוותיקין להדליק נ"ח עם השקיעה….והבאתי מנהג רבינו החזו"א להדליק כעשרים דקות מהשקיעה, וטעמו שאפילו אם הזמן הוא לכתחילה התחלת השקיעה, מ"מ עד חצי שעה יוצאים עכ"פ בדיעבד, והדליק רבינו החזו"א זצ"ל לערך עשרים מינוט אחרי השקיעה שאולי אז כבר צאת הכוכבים ואולי זמנה אז לכתחילה, ואפילו אם הזמן בהתחלת השקיעה מ"מ היינו עדיין תוך חצי שעה, וכן האדמו"ר מגור רבי ישראל אלתר זצ"ל נהג להדליק בשעה חמש בדיוק והיינו עשרים מינוט אחרי השקיעה וכמ"ש, והבנתי ממנו שכך נהג אביו הגרא"מ זצ"ל….ולא ידעתי למה מדליקין אפילו בחו"ל מהתחלת השקיעה. ולדעתי בחו"ל שהשקיעה מתאחרת זה מוקדם מדי, ולדידן עשרים מינוט בארץ ישראל הוא זמן מובחר וכמ"ש במק"א, והפרושים בירושלים עיה"ק נוהגין עם התחלת השקיעה, וכן נהג מרן הגריז"ס זצ"ל הגאב"ד דבריסק


שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן קא אות ו
זמן הדלקת נר חנוכה שיותר עדיף הוא לע"ד עשרה מינוטן /רגעים/ אחר תחלת השקיעה ויש לזה טעמים נכונים ויתן שמן שיהיה כדי להדליק שעה בערך כי תהיה הדלקתו בכאן ערך חצי שעה אחר צאת הכוכבים.


פסקי תשובות אורח חיים סימן תרעב
לדידן דפסקינן כהגאונים (וכמש"כ המ"ב וביה"ל ריש סי' רס"א) יש להדליק בתחילת השקיעה, וכן מתבאר בדברי הגר"א, וכן נוהגים אנשי ירושלים הנוהגים כהגר"א….והחזו"א זצ"ל נהג גם בהיותו בארץ ישראל להדליק הנרות 20 דקות לאחר השקיעה….ולמעשה, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו ורבותיו, אכן בכל אופן טוב להחמיר ולתת שמן כשיעור שהנרות יהיודלוקים עד חצי שעה לאחר זמן צאת הכוכבים דשיטת רבינו תם


Summary:
The רמב״ם rules that one may not light after תכלה רגל מן השוק.  In contrast, תוספות quotes one opinion that allows lighting בדיעבד based on the second opinion in the גמרא.  The רשב״א provides a different rationale for lighting בדיעבד after שקיעה. (The מגיד משנה raises a question regarding this opinion.)  The בעל התרומות and the ר״י note that nowadays, since the פרסומי ניסא is for the בני הבית, the תכלה רגל time frame is no longer relevant.
The רמב״ם does not allow lighting before תשקע החמה.  However, the ר״ן permits lighting earlier בדיעבד, basing his proof from ערב שבת.  The אורחות חיים fixes the earliest time at פלג.
The מרדכי rules that the משתשקע refers to צאת, while the רמב״ם appears to rule that this refer to שקיעה.  The גר״א notes that the comments of the ר״ן suggests that he holds this refers to שקיעה as well.
The ריטב״א notes that עד שתכלה varies from location to location.  The רמב״ם appears to suggest a fixed time frame of 30 minutes.
The שלחן ערוך rules that the ideal time begins at צאת and continues עד שתכלה on a לכתחילה level.  However, the רמ״א quotes the opinion of תוספות that since we light inside, there is no longer the same level of concern for lighting before תכלה רגל.  
The פרי חדש, quoted by the פרי מגדים, rules that even when lighting later, the 30 minute time frame still applies.
The משנה ברורה notes that the ruling of the שלחן ערוך regarding צאת is not representative of all ראשונים, however, he seeks to balance competing interests regarding davening מעריב and lighting.
It is quoted that the חזון איש and רב משה recommended ideally lighting about 20/10 minutes after שקיעה, perhaps fulfilling multiples opinions.

The מרדכי and ר״ת rule that the earliest time to light נרות חנוכה is צאת הכוכבים.  (This is connected to ר״ת’s view in general regarding שקיעה שניה.) The רמב״ם appears to argue and rules that one should light at שקיעה, sunset.  The ר״ן notes that the גמרא was only addressing a לכתלחלה scenario, but one could light earlier as well מעיקר הדין. This ארחות חיים similarly rules (based on a proof from שבת) that one can light as early as פלג.
The ריטב״א infers from the גמרא that the latest time to light (עד שתכלה רגל מן השוק) is subject to change based on each community.  The רמב״ם may have understood the גמרא differently, establishing a fixed time frame (approximately 30 min).
With respect to whether one should continue to light after the עד שתכלה timeframe elapses, the רמב״ם rules that there is no longer any purpose in lighting anymore.  The מגיד משנה notes that this is the simple read of the גמרא where it says די לא אדליק, מדליק. The רשב״א argues and rules that עד שתכלה is the ideal time, however, one can light later, based on the general principles that מצוות of the nightime extend all night.  תוספות also lighting later based on a ספק (the אי לא אדליק was one of two possibilities rasied in the גמרא). The ריטב״א quoting from the ספר התרומה and the ר״י quoted by תוספות both rule that the עד שתכלה standard no longer applies, given that we are lighting indoors for the בני הבית.
The שלחן ערוך rules that one should light after צאת and that if one missed this timeframe, he can light all night.  He also allows בדיעבד lighting as early as פלג. The מ״ב points out that other ראשונים held that one should light at שקיעה, not waiting for צאת like the מחבר suggested.  He seems to support lighting earlier. The תשובות והנהגות quote from the חזון איש and others that lighting 20 minutes after שקיעה may be the best possible option, as it is still within 30 minutes of שקיעה but also likely satisfies the opinion that צאת is the ideal time.
The רמ״א notes the position of תוספות that we are no longer as concerned for עד שתכלה since we light indoors.  Along this line of analysis, the משנה ברורה raises a concern based on the מגן אברהם that one should not light with a ברכה if everyone is sleeping.  Based on his comments in the שער הציון, one definitely has what to rely on to still light with a ברכה.

While the מגן אברהם seems to imply that when one lights after שתכלה there would be no specific amount of time the candles need to be lit, the פרי מגדים rules that the 30 minute time frame applies even after עד שתכלה.