תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ד עמוד א
ואמר רבי יהושע בן לוי: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר דאלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דמיה לי. סבור מינה: למקרייה בליליא, ולמיתנא מתניתין דידה ביממא. - אמר להו רבי ירמיה: לדידי מיפרשא לי מיניה דרבי חייא בר אבא: כגון דאמרי אינשי: אעבור פרשתא דא ואתנייה. איתמר נמי, אמר רבי חלבו אמר עולא ביראה: חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום, שנאמר הלמען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלהי לעולםאודך.
רש"י מסכת מגילה דף ד עמוד א
ולשנותה ביום - זכר לנס, שהיו זועקין בימי צרתן יום ולילה.
אקרא - במזמור למנצח על אילת השחר הוא, שנאמר על אסתר, כדאמרינן במסכת יומא (כט, א): למה נמשלה אסתר כאילת כו'.
סבור מינה - בני הישיבה, ששמעו שמועה זו בלשון הקודש ולשנותה ביום, היו סבורין דהאי ולשנותה - לשון שונה משנה הוא.
חתם סופר מסכת מגילה דף ד עמוד א
למען יזמרך כבוד ולא. פי' ולא אישן אפי' בלילה מלשון על משכבכם ודומו סלה וק"ל:
תוספות מסכת מגילה דף ד עמוד א
חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום - אומר ר"י דאף על גב דמברך זמן בלילה חוזר ומברך אותו ביום דעיקר פרסומי ניסא הוי בקריאה דיממא וקרא נמי משמע כן דכתיב ולילה ולא דומיה לי כלומר אף על גב שקורא ביום חייב לקרות בלילה והעיקר הוי ביממא כיון שהזכירו הכתוב תחילה וגם עיקר הסעודה ביממא הוא כדאמר לקמן (דף ז:) דאם אכלה בלילה לא יצא י"ח והכי נמי משמע מדכתיב נזכרים ונעשים ואיתקש זכירה לעשייה מה עיקר עשייה ביממא אף זכירה כן.
רא"ש מסכת מגילה פרק א סימן ו
ו ואמר ר"י בן לוי חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהלים כב) אלהי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה לי. היה אומר רבינו תם ז"ל אף על פי שבירך זמן בלילה חוזר ומברך זמן אף ביום דעיקר קריאתה הוי ביום יותר מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא אקראיומם אע"פ שלילה לא דומיה לי וקראתי בלילה ביום תהא עיקר הקריאה וגם עיקר פרסומי ניסא הוא ביום בזמן משתה ושמחה ומתנות לאביוניםומשלוח מנות ותנן לקמן (דף כ ב) כל היום כשר לקרות את המגילה קתני וכל הלילה כשר לקריאת מגילה לא קתני (צ) לפי שאינה עיקר קריאהבלילה וקתני נמי (לקמן דף כ א) אין קוראין את המגילה ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ' מנלן דכתיב והימים האלה ביום אין בלילהלא לימא תיהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני אדיום ומיהו מדקתני מקרא מגילה בהדייהו שמע מינה דעיקר מקרא מגילה הוי ביממאועוד מדאמרינן לקמן (דף כא ב) מאי מברך מנ"ח ולא קאמר בלילה מברך מנ"ח וביום מ"נ כדקאמר גבי חנוכה יומא קמא מברך ננ"ח וכו' אלמאמשמע דמנ"ח מברך ביום ובלילה ועוד שבני הכפרים שהיו מקדימין ליום הכניסה מסתמא ביום היו באים לשמוע את המגילה כשבאין לשמועקריאת התורה אלמא שעיקר קריאתה ביום ואע"ג דהוה סלקא דעתא למיתנייה מתניתין דידיה ביממא מ"מ לא מיתוקם הכי
חידושי הרשב"א מסכת מגילה דף ד עמוד א
חייב אדם לקרות את המגלה בלילה ולשנותה ביום. פי' ר"ת ז"ל שעיקר קרייתה ביום דהכי משמע לישנא דקרא ועיקר פרסומי ניסא ביממא הוא, והילכך אע"פ שברך עליה זמן בקריאת הלילה חוזר ומברך זמן על קריאת יום, ותדע לך דעיקר קריאה ביום מדתנן לקמן (כ' ב') כל היום כשר לקריאת המגלה דכתיב והימים האלה נזכרים ונעשים, וקתני נמי (כ' א') אין קורין את המגלה ולא מוהלין ולא מזין ולא טובלין אלא ביום ומפרש עלה בגמ' מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכרים וגו' בימים אין בלילות לא לימא תהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני ביום אמוהלין, ומיהו מדקתני לקריאת מגלה בהדייהו ולא קתני לה בהדי הנך דמצותן בלילה ש"מ דעיקר מצותה ביום היא, ועוד שהרי כפרים שהן מקדימין ליום הכניסה משמע שלא היו קורין אותה אלא ביום שביום הכניסה ממש היו נכנסין ולא מבערב, אלא שבזו יש לי לומר שבמקומן היו קורין מבערב כל אחד בפני עצמו אלא שהתירו להם להקדים ולקרותה ביום הכניסה כדי שיקראוה ברבים לפרסומי ניסא, שאם לא כן קריאת לילה אע"פ שאתה עושה אותה טפלה מ"מ צריכה היא מדר' יהושע בן לוי והיאך אפשר שלא היו קורין אותה בני הכפרים וכן בני עיירות גדולות וכרכין שאין להן עשרה בטלנין, אלא נראה כמו שפירשתי, אלא שאני תמה בעיקר הענין דהא כתיב נזכרים ונעשים והקיש זכירה לעשיה ועשיה אינה אלא ביום וכדאמרי' סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא דהא ימי משתה ושמחה כתיב, וי"ל דמ"מ הכתוב רבה לה זכירה מדכתיב ולילה ולא דומיה לי.
חידושי הריטב"א מסכת מגילה דף ד עמוד א
ואמר ר' יהושע בן לוי חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום. וכן הלכתא, כתב רבינו יעקב ז"ל אפילו הכי כשחוזר וקורא ביום מברך שהחיינו, שאין קריאה של יום טפלה משל לילה דאדרבה עיקר קריאה ביום היא וימים (משמע) [כתיב] בפרשה ומשמע יום דוקא כדאמרינן גבי סעודה (לק' ז' ב'), ותנא נמי פסיק ותני לה לקמן במכילתין (כ' ב') בדברים שביום כשר כל היום לקריאת מגילה, ולא קתני ליה בהדי דברים שבלילה ונראין דבריו וכן נהגו. ומסתבר לי דבקריאת לילה ליכא קפידא בעשרה ואפילו שלא בזמנה דכולי עלמא, דהרי כפרים המקדימין ליום הכניסה בלילה במקומן היו קוריןאותה דהא לא מפטרי מקריאה זו דחובה היא ובמקומן לא היה להם עשרה, ואף בלילה לא מכנפי להאי, וקרוב בעיני לומר דכפרים או עיירותה מקדימין ליום הכניסה קריאת היום הוא שמקדים כדי לקרותה בציבור, אבל קריאתה בלילה בזמנה קורין אותה כל אחד במקומו כפי מה שיודע או הולך אצל חביריו, ואפילו תימא דבעו עשרה למצוה כדלקמן (ה' א' ד"ה אמר), שפיר מצו למטרח ולאכנופי דלא טרידי בהא, שהרי אין סעודה אלא ביום, וכי ליכא עשרה נמי מגילה בזמנה היא ולא מעכב כדבעינן למימר קמן (שם).
והא דסמיך ליה ר' יהושע בן לוי אקרא דכתיב אלהי אקרא יומם וגו'. כלומר אע"פ שבלילה לא היה דומיה לי, והאי קרא אתמר במזמור על אילת (תהלים כ"ב) שנדרש על אסתר שנמשלה לאילת השחר כדאיתא לקמן במכילתין (ט"ו ב'), ואידך קרא למען יזמרך וגו' אמר במזמור ארוממך (תהליםל'), והמזמור [ה]הוא נדרש במדרשות על מרדכי ואסתר והמן כדפרש"י ז"ל.
חידושי הר"ן מסכת מגילה דף ד עמוד א
אומר ר"ת דאעפ"י שבירך בלילה זמן חוזר ומברך אותו ביום שהרי עיקר קריא' המגלה הוי יותר ביום מבלילה דהכי משמע לישנא דקרא ולילה לאדומיה לי כלומר אף על פי שעתיד לקרותה ביום יקראנה בלילה. ועיקר פרסומי ניסא ביממא הוא. ותנן לקמן כל היום כשר לקרות את המגלה דכתיבוהימים האלה נזכרים ונעשים וקתני נמי אין קורין את המגלה ולא מוהלין ולא טובלין אלא ביום ומפרש בגמ' מנ"ל דכתיב והימים האלה נזכריםונעשים בימים אין בלילה לא לימא תהוי תיובתא דר' יהושע בן לוי וכו' ומשני כי קתני איום מיהו מדקתני מקרא מגלה בהדיהו ש"מ דעיקר קריאתהביממא. ועוד אמרי' לקמן מאי מברך מנ"ח ולא קאמרינן דבלילה מברך מנ"ח וביום מקרא מגלה ושעשה נסים ולא שהחינו כדאמרי' גבי נר חנוכהיומא קמא מברך וכו' אלמא משמע דלעולם מברך מנ"ח ביום ובלילה ע"כ. וכן נראה. ולא כמו שכתב הרב רבינו משה ע"ה פ"א בהלכות מגלה ביוםאינו חוזר ומברך שהחיינו.
פני יהושע מסכת מגילה דף ד עמוד א
בד"ה חייב אדם כו' אור"י דאע"ג דמברך זמן כו' דעיקר פרסומי ניסא היה בקריאה דיממא כו' עד סוף הדיבור. פסק זה הובא [ברא"ש סי' ו'] גם כןבשם רבינו תם ורבים חולקים שאין לברך שהחיינו שני פעמים על מצוה אחת. ולענ"ד נראה דודאי עיקר חיוב קריאתה שתקנו לקרות כדינה היינו ביום דוקא דאז היה זמן הנס שנקהלו על נפשם, משא"כ לילה לאו שעת מלחמה כמו שפרש"י לעיל גבי אמש בטלתם כו', והיינו דתניא נמי לקמן אין קורין את המגילה אלא משעת הנץ החמה ואוקמינן לה אדיממא לפי שהוא עיקר חיוב לכל אדם, משא"כ בלילה אינו אלא מצוה בעלמא ולא חיובא ואפ"ה תקנו שיברך כמו בכל מצוה דרבנן, אלא דלענין זמן היה נראה לי שצריך לברך בלילה לאו משום קריאת המגילה לחוד אלא משום חובת היום כיון דעשאו חכמים כמו רגל ממש דכתיב משתה ושמחה ודברי קבלה כדברי תורה דמי עד שלשיטת כמה פוסקים [טוא"ח סי' תרצ"ו] אין אבילות ואנינות נוהג בו כמו בשאר רגל, א"כ שפיר יש לברך זמן כמו זמן דרגל ולמחר ביום מברכין זמן על מצות קריאת המגילה, כן נראה לי:
בית הבחירה (מאירי) מסכת מגילה דף ד עמוד א
חייב אדם לקרות את המגילה בלילה שמחרתו יום פורים ולשנותה פעם אחרת ביום מחרתו אלא שמ"מ עיקר הקריאה היא אותה של יום ומתוך כךאנו נוהגין לברך שהחיינו אף בקריאה של יום ואין אנו פוטרין עצמנו בשל לילה כשאר ימים טובים וגדולי המחברים כתבו שאין אומרין אותו אלא בלילה ואין הדברים נראין יש שמגלגל חיוב זמן ביום מצד אחר והוא מפני יום טוב שלא נאמר בלילה אלא על המגלה מה שאין כן בשאר ימים טובים שאף אותו של לילה הוא לזכר יום טוב ולא לדבר אחר ואע"פ שבסוכות יש זמן על הסוכה ועל היום טוב ואעפ"כ זמן של לילה עולה לכל הדין נותן כן מאחר שאף הלילה יום טוב הוא מה שאין כן מיהא בשמחת פורים שהרי סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מ"מ אין דבריהם כלום שכל שאין שם כוס לקדוש אין בו זמן ואל תשיבני מיום הכפורים שקדושתו יתירה ולא נפקע כוסו אלא מצד איסור שתייה שבו והרי אין זה דומה אלא לחנוכה שיש זמן על ההדלקה ולא על היום אלא שלא נאמר זמן ביום אלא על המגלה מן הטעם שכתבנו ר"ל שעיקר זמנה ביום:
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק א הלכה ג
מצוה לקרות את ד כולה, ומצוה לקרותה בלילה וביום, וכל הלילה כשר לקריאת הלילה, וכל היום כשר לקריאת היום, ה ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות ואלו הן: בא"י אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה, בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם (ובזמן) [בזמן] הזה, בא"י אמ"השהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וביום אינו ו חוזר ומברך שהחיינו, ומקום שנהגו לברך אחריה מברך: בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן אתדינינו והנוקם את נקמתינו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י [האל] הנפרע (לישראל) [לעמו ישראל] מכל צריהם האלהמושיע ז.
הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק א
[ו] אבל לר"ת נראה שיהא חוזר ומברך זמן כיון שעיקר המצוה ביום דילפינן מוהימים האלה בפ"ג וכן סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא. אמנם נהגו העם כרבינו המחבר וכן הנהיג מהר"ם וכן בעל הרוקח. שוב מצאתי כתוב בשם הר"מ שהוא בעצמו היה מברך גם ביום זמן בלחש בשעת עניית אמן של הקהל כדי לקיים דברי ר"ת, ע"כ:
מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק א
ומברך קודם קריאתה בלילה וכו' על מקרא מגילה וכו'. פרק הקורא את המגילה עומד ויושב (דף כ"א) מקום שנהגו לברך יברך שלא לברך לא יברךובגמרא לא שנו אלא לאחריה אבל לפניה חייב לברך ואמרו מאי מברך מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו. וכתב רבינו שכיון שבירך בלילה שהחיינו אינו חוזר ומברך ביום והרי זה כסוכה שכיון שבירך זמן בלילה אינו מברך ביום. אבל יש מן המפרשים שכתבו שעיקר הקריאה היא ביום ואע"פ שבירך זמן בלילה חוזר ומברכו ביום וכן נהגו בארצותינו:
תוספות הרא"ש מסכת מגילה דף ד עמוד א
חייב אדם לקרותה בלילה ולשנותה ביום. פירש רשב"ם שאין צריך לומר שהחיינו ביום כיון שאמרו בלילה, ור"ת אומר שלא נפטר בשהחיינובלילה לפי דעיקר קריאת המגילה הוי ביום, חדא דאמרינן הכא ולילה ולא דומיה לי משמע דעיקר קריאה אינו בלילה, ועוד [לקמן כל היום כשרלקרות את המגילה קתני וכל הלילה כשר לקריאת מגילה לא קתני לפי שאינה עיקר קריאה בלילה, והא] דאמרינן הכא סבור מינה למיקרייה בלילהולמיתנייה ביממא אלמא דחובת הקריאה הוי בלילה, יכולני לומר דהיינו למיתנייה לומר דרשות של מגילה.
טורי אבן מסכת מגילה דף ד עמוד א
סבור מינה למיקריא בליליא ולמיתני מתני' דידה ביממא. ונ"ל דלאו למימרא דס"ד דלא צריך למיקריי' ביממא דהא תנן לקמן ספ"ב (דף כ') אין קורין את המגילה עד שתנץ החמה ותנן נמי כל היום כשר לקריאת המגילה ש"מ שצריך לקרות המגילה ביום אלא הכי ס"ד דמלבד קריאת המגילה ביום צריך למתני נמי מתניתין דידה ביממא, אלא לפ"ז לא א"ש דיליף מקרא דאקרא יומם ולילה כיון דביום נמי צריך לקרותה הרי קיים בו נמי אקרא יום ולילה ואפי' למיתני מתני' דידה ביממא מנ"ל, ובע"כ צ"ל דס"ד דאין לקרותה כלל ביום רק במיתני מתני' לחוד סגי ביממא ובהכי מקיים לקרא דאקרא ביממא במתנית' דידיה ולילה בקריאתה והני מתניתין דלקמן דמגילה כשירה לקרות כל היום ודאין קורין את המגילה עד שתנץ החמה בדלא קרא את המגילה בלילה מיירי דצריך לקרותה ביום אבל בקרא בלילה במתניתא דידה סגי ודוחק. וי"ל דס"ד הא בת"ח הא בע"ה בת"ח דגמיר סגי במיתני מתניתא דידה ביממא והא בע"ה דלא גמיר קורא את המגילה ביום והני דספ"ב בע"ה מיירי:
שפת אמת מסכת מגילה דף ד עמוד א
שם בגמ' ואריב"ל חייב אדם לקרות מגילה בלילה ולשנותה ביום סבור מינה כו', לכאורה הי' נראה לפרש דגם בס"ד ידעו דצריכין לקרות ביום ממתניתין דלקמן (כ' ב) כל היום כשר לקריאת המגילה אלא דהו"א דביום צריכין נמי לשנות המשניות דבכוונה אמר ריב"ל לשון ולשנותה, אח"כ ראיתי בטו"א שדחה פי' זה מדמייתי קרא דאלקי אקרא כו', ולדידי לאו הוכחה היא דקרא דמייתי היא אקריאה דלילה ומאי דאמר ולשנותה ביוםמסברא מחייב ריב"ל, אך מלשון הרא"ש משמע דבס"ד דגמ' לא היו קורין כלל ביום וצריכין לתרץ המשנה כמ"ש הטו"א דהיינו בעם הארץ שא"י לשנות, מיהו מ"ש עוד לתרץ דמתני' מיירי באותו שלא קרא בלילה, דברי שגגה הם דא"כ למה לא יקרא קודם הנץ החמה כיון דבין בלילה ובין ביוםיוצאין בקריאה אחת לפי ס"ד דגמ', והנה למסקנא יל"ד למה אמר לשנותה ולא אמר דחייב לקרותה בלילה וביום, והי' נלע"ד לפרש כוונת ריב"ל שחייב לקרותה ביום פעם שנית והיינו דאם לא קרא בלילה צריך לקרות ביום ב' פעמים דגם דמקרא דולא ידום ליכא הוכחה לקרות בלילה וביום אלא לקרותה ב' פעמים רק דמקרא דאקרא יומם איכא סמך לקרות ביום ובלילה וא"כ כשלא קרא בלילה צריך לקרות ביום ב"פ וא"ש לשון לשנותה כנ"ל, אך בס' ברכי יוסף (סי' תרפ"ז) ראיתי שהביא בשם גדול א' שרצה לומר דאם לא קרא בלילה חייב לקרות ב"פ ביום בתורת תשלומין כמו בתפלה דאיכא חיוב תשלומין, ודחה דבריו דאין כאן חיוב תשלומין משום דהלילה גורם ע"ש, אבל למ"ש אין הלילה גורם כלל רק דלעולם צריך ב' קריאות כנ"ל, אבל ל"מ כן בפוס', ואפשר דהא דאמר ולשנותה משום דעיקר מצותה ביום היא והקריאה בלילה היא רק שיהי' ביום קריאה שני' ונ"מ בהא דהיכא דביממא לא יהי' עליו חיוב גם בלילה פטור, ונ"מ במוקף שנכנס לעיר בליל י"ד וקודם עה"ש ילך למקומו דפטור מקריאת הלילה:
חידושי ר' מאיר שמחה מסכת מגילה דף ד עמוד א
חייב אדם לקרות את המגילה בלילה ולשנותה ביום. הנה רבינו תם (מובא ברא"ש) הביא ראיות דעיקר קריאת מגילה ביום, וזה כנגד דעת הרמב"ם(בסופ"ג). ומה שהביא מדתני אין קורין אלא ביום ולא תני כן אקריאת לילה. לדעתי אינו ראיה משום דיום בכ"מ אפילו לילה כמו שבעת ימים תאכלו מצות וכן בסוכות תשבו שבעת ימים, לכן קמ"ל דהכא אין קורין אלא ביום, אבל הך דלילה דאין קורין ביום דא פשיטא ולא צריך למיתני. והך שהביא מדקתני קריאת המגילה כשר כל היום ולא תני אלילה, ניחא דקאי אמשנה דלעיל דתני בן כרך שהלך לעיר אם דעתו לחזור בלילה קורא כמקומו ואם דעתו לחזור ביום קורא עמהם, והוה אמינא דמסתמא אינו כשר רק בתחלת יום, דאל"כ מאי נפ"מ בין דעתו לחזור בלילה לדעתו לחזור ביום כיון דחוזר ביום וקמ"ל דכשר כל יום וטעמא דהתם משום דפרוז בן יומו קרוי פרוז, ודוק. ומה שהביא מדאמר מאי מברך מנ"ח ולא אמר כמו בחנוכה לילה ראשונה מברך מנ"ח מכאן ואילך כו'. זה אינו ראיה לענ"ד דהתם כל הדלקת יום הוא על הנס שנעשה ביומו, שדלקו הנרות במקדש גם בלילה השניתוכן כולם, משא"כ הכא שקריאתו ביום ובלילה הוא על ענין אחד ופשיטא דאינו מברך שהחיינו ביום כהרמב"ם. ודוק.
מהרש"א חידושי אגדות מסכת מגילה דף ד עמוד א
חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום שנאמר כו'. והכי משמע ליה מקרא אלהי אקרא יומם דהיינו שאקרא את המגילהביום לבד שהוא במקום הלל כדאמרי' לקמן אין זה ראוי כיון שלא תענה להם לישראל בתחלת גאולתן שם ביום רק בלילה כמ"ש בלילה ההוא נדדהשנת המלך וגו' ואמר ולילה ר"ל אקרא אותה בלילה לבד מטעם זה מ"מ לא דומיה לי מלהזכיר הנס גם ביום במקום הלל שהיום עיקר לקרוא הלל ולסעודת פורים כדאמרי' לקמן מדכתיב ימי משתה ושמחה ומאן דמייתי ליה מקרא למען יזמרך וגו' בההוא מזמור נמי רמז בו מעשה אסתר שאמר בוהסתרת פניך הייתי נבהל שבזמן אסתר נתקיים הסתר אסתיר את פני וגו' כמ"ש בפרק שלוח הקן אסתר מן התורה מנין שנאמר הסתר וגו' כמפורששם. ואמר אליך ה' אקרא וגו' היא תפלת מרדכי ואסתר ואמרו בתפלתם מה בצע בדמי וגו' ר"ל שקלי כסף שנתנו ישראל ברדתי אל שחת ע"י שקליכסף של המן כדאמרינן לקמן. ואמר שמע ה' וחנני וגו' שיהיו שקלי כסף של ישראל דוחין שקלי כסף של המן. ואמר שעלתה תפלתם שהפכת מספדי למחול פתחת שקי וגו' של מרדכי שנא' בו וילבש שק וגו' ותאזרני שמחה כמ"ש ליהודים היתה וגו' ושמחה ומסיים ואמר למען יזמרך כבוד וגו' לפישלא נזכר שום שם במגילה מן הטעם שכ' המפרשים שנכתבה מעיקרא בלשון פרסי ומ"מ נזכר שמו של הקב"ה בתחלת הנס שהיה בלילה שנאמרבלילה ההוא נדדה שנת המלך ודרשו מניה לקמן בפרקין שהוא רמז דרך כבוד נדדה שנת מלכו של עולם וז"ש למען שאתה פתחת שקי וגו' אזמרךבקריאת מגילה בלילה להזכיר שמך דרך כבוד על נס שבלילה שאין שינה לפניו נכתב כן נדדה שנת גו' כדי לשבר את האוזן כמלך ב"ו ואמר דגםשאזמרך בקריאתה בלילה מ"מ ולא ידום בקריאתה גם ביום שבו עיקר שמחה כדלעיל ומסיים ה' אלהי לעולם אודך בין שבאת עלינו במדת רחמיםבין במדת הדין כמ"ש בכל מדה שמודד לך או יש לכוין שאמר לעולם אודך על נס פורים ע"פ מ"ש אם כל המועדים יהיו בטלים ימי פורים לא נבטלים והיינו אודך על נס זה לעולם שאתה עשית לי גם שלא נזכר שמך בו
טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב
הקורא מגילה מברך לפניה ג' ברכות על מקרא מגילה ושהחיינו ושעשה נסים וכתב ר"ת ז"ל שאף ביום צריך לברך שהחיינו שעיקר מצות קריאתהביום והרמב"ם ז"ל כתב שאין מברכין שהחיינו ביום וא"א ז"ל הסכים לדעת ר"ת ואין נוהגין כן
בית יוסף אורח חיים סימן תרצב
הקורא המגילה מברך לפניה שלש ברכות וכו'. בריש פרק הקורא עומד (כא:): וכתב רבינו תם שאף ביום צריך לברך שהחיינו שעיקר מצות קריאתה ביום. כן כתבו התוספות (ד"ה חייב) והרא"ש (סי' ו) והמרדכי (סי' תשפא) בפרקקמא דמגילה (ד.) אהא דאמר רבי יהושע בן לוי חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולשנותה ביום אבל הרמב"ם (פ"א ה"ג) כתב שאינו חוזר לברךשהחיינו ביום וטעמו כדאשכחן בסוכה שמברך שהחיינו בלילה ואינו חוזר לברך ביום (סוכה מו.) וכן פשט המנהגא:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצב
הקורא את המגילה מברך לפניה ג' ברכות: על מקרא מגילה, ושעשה נסים, * (א) א ושהחיינו; (ב) א') וביום אינו חוזר ומברך: שהחיינו; הגה: ב וי"א דאף [א] ביום מברך: שהחיינו (טור בשם ר"ת והרא"ש והמגיד), וכן נוהגין בכל מדינות אלו; (ג) ואחד יכול לברך ושני קורא (הגהות אשירי פ"ג); (ד) ולאחריה <א> נוהגין לברך: (ה) הרב אתריבנו וכו'. (ו) אם לא בירך לא לפניה ולא לאחריה, יצא. הגה: ונהגו לומר בלילה: אשר הניא, (ז) אבל ג לא ביום (כל בו וב"י בשם א"ח), (ח) ואין לברך אחריה * אלא בצבור.
מגן אברהם סימן תרצב
א (פמ"ג) ושהחיינו. ויכוין בברכת שהחיינו ג"כ על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות [של"ה] ונ"ל דיכוין זה בברכת שהחיינו דיום כיזמנם ביום, ונ"ל דמי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת וי"ט דהא לא תקנו כלל ברכהעליהם:
משנה ברורה סימן תרצב
(ב) וביום אינו חוזר ומברך וכו' - דהרי כבר בירך בלילה וטעם הדעה שניה דסוברת דאף ביום וכו' דעיקר[ד] מצות קריאתה ביום הוא. אםנשתתק הקורא באמצע המגילה[ה] דעת האחרונים דא"צ הקורא השני העומד תחתיו להתחיל בראש רק יתחיל ממקום שפסק הראשון [וכ"ש שא"צלברך מחדש דיצאו כל הקהל בברכת הראשון] דהוא טרחא דצבורא ועיין בשע"ת:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצב
וגם בקריאת המגילה דיום מברכין אלו ג' ברכות והרמב"ם פסק דביום א"צ לברך שהחיינו שהרי כבר בירך בלילה אבל ר"ת פסק שצריך לברךשהחיינו ביום ג"כ דעיקר מצותה הוא ביום כמ"ש בסי' תרפ"ז ואע"ג דשהחיינו בסוכות יוצאים גם בבירך קודם הרגל בשעת עשיית הסוכה כמבוארבגמ' וא"כ לא יגרע שהחיינו דלילה משל קודם הרגל אך מגילה שאני דעיקר הנס היה ביום ולכן לא קבעו מצות פורים שילוח מנות ומשתה רק ביוםועוד דהא מהראוי היה לברך שהחיינו על מצות פורים דשמחה ומשתה ומשלוח מנות אלא דלקבוע ברכה עליהם לא ראו חכמים מפני שכל הימיםטובים הם ימי משתה ושמחה מיהו עכ"פ ראוי לברך שהחיינו על המגילה ולכוין לצאת גם על משלוח מנות וסעודת פורים כמו שכתבו הגדולים[מג"א ושל"ה] וכן המנהג הפשוט במדינות אלו לברך שהחיינו גם בקריאת המגילה של יום ואין לשנות:
ביאור הלכה סימן תרצב סעיף א
* ושהחיינו - עיין מ"ב סק"א מה שכתבנו די"א דראוי לברך וכו' הוא ממור וקציעה שהשיג על המ"א וז"ל ולא ידעתי מה בכך שהוא דבר נהוג והלא בלאו מצות שילוח מנות וסעודה ראוי לברך זמן על היום ואף שהוא מדברי קבלה צריך חזוק כשל תורה ויותר ביחיד מפני תקפו של נס שהיה בו וכיו ןדמזמן לזמן קאתי הרי הוא לענין זה ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן וזמן לא בעי כוס דהלכתא אומרו אפילו בשוק ויוה"כ שאין בו אכילה ושתיה אלא שביתה ומנוחה אעפ"כ מברכין אותו וכו' ומסיים שם דשפיר הוא לכתחלה למאן דלית ליה מגילה למסמך זמן אכוס דסעודה עכ"ל ובאמת לפי סברתו שיברך זמן על עצם היום מפני תקפו של נס שהיה בו א"כ היה לו לברך ג"כ ברכת שעשה נסים ובאמת מצאתי במאירי של שבת לענין חנוכה[וה"ה בענינינו לענין פורים] וז"ל מי שאין לו להדליק ואינו במקום שאפשר לו לראות י"א שמברך לעצמו שעשה נסים ושהחיינו בלילה א' ושעשהנסים בכל הלילות והדברים נראים עכ"ל וגם על עצם תמיהתו שמתמה על המ"א והלא בלאו מצות שילוח מנות וכו' ראוי לברך זמן על היום וכו' לאאדע דאפשר דגם המ"א מודה לזה אלא דהוא מיירי שבלילה היה לו מגילה ובירך אז שהחיינו וממילא יצא על עצם הזמן [ומה שמצדד הפמ"ג דלדעתהמחבר יוצא בברכת שהחיינו דלילה על משלוח מנות וסעודה דיום לא נהירא וגם ריהטא דלישנא דמ"א לא משמע כן] אבל אם לא היה לו כללאפשר דגם הוא מודה. אח"כ מצאתי בברכי יוסף וז"ל אם אין לו מגילה יברך שהחיינו אך לא יברך ברכת שעשה נסים וברכת הרב את ריבנו [ר"י מלכו]אבל האחרונים כתבו דגם שהחיינו לא יברך עכ"ל ולא אדע באיזה אחרונים מצא ד"ז לבד ממ"א וא"ר שהעתיקו ומהם אין ראיה כמו שכתבנו וצ"ע למעשה ועיין לעיל בסימן תרע"ו בשעה"צ אות ג':
Summary:
The גמרא quotes the opinion of ריב״ל that one must read the מגילה at night and repeat it during the day.
Notwithstanding the implication that the primary reading is at night, the ר״י and ר״ת quoted by תוספות, רשב״א, ריטב״א and the ר״ן all assume that the primary קריאה is during the day. The reasoning is based on other statements of the גמרא that focus on the קריאה of the day as well as the language of the פסוקים quoted by ריב״ל which emphasize the daytime. For this reason, they rule that one must repeat שהחיינו during the day. The פני יהושע adds that the primary miracle occurred during the day and explains further that the recitation of שהחיינו at night is based primarily on the חובת היום of פורים and not the קריאה, whereas the קריאה of night is based on the מקרא מגילה. The מאירי raised a similar possibility but ultimately rejected this סברא.
However, the רמב״ם paskins that one should not repeat שהחיינו during the day. This appears to also be the position of the רשב״ם quoted by the תוספות הרא״ש and was the practice of the רוקח and the מהר״ם, as quoted by the הגהות מיימוניות. The likely reason is provided by the מגיד משנה, just like by סוכה we don’t repeat שהחיינו the next morning, the same applies here as well. This חידושי ר' מאיר שמחה argues to defend this position as well.
The טורי אבן notes that גמרא already said that the מצוה begins in the morning (which תוספות and others focused on to prove that the עיקר קריאה is during the day); he suggests that this might be referring to a case where one did not read the מגילה at night; he ultimately concludes that it may depend on whether we are dealing with a תלמוד חכם who can learn the משניות instead of reading the מגילה. The שפת אמת suggests that if one did not read it at night, he must read it twice during the day, and this was the focus of ריב״ל using the language of ולשנותה ביום - not based on a תשלומין (as some say) but because there is an obligation to have 2 readings.
The שלחן ערוך rules in accordance with the רמב״ם and the רמ״א paskins like ר״ת. The מ״א recommends also having כוונה for the משלוח מנות וסעודת פורים when reciting שהחיינו, but for these מצוות alone, one would not recite a שהחיינו.
