עמידת העם בקריאת עשרת הדברות - Standing for the Aseres HaDibros

אין קוראין עשרת הדברות בגבולין מפני תרעומת המינין

1. תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד א

וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. אמר רב יהודה אמר שמואל: אף בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: בגבולין בקשו לקרות כן, אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין. רבה בר בר חנה סבר למקבעינהו בסורא, אמר ליה רב חסדא: כבר בטלום מפני תרעומת המינין. אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא, אמר ליה רב אשי: כבר בטלום מפני תרעומת המינין

2. רב ניסים גאון מסכת ברכות דף יב עמוד א

כבר בטלום מפני תרעומת המינין. בתלמוד ארץ ישראל של זה הפרק פירשוה בדין היה שיהו קורין עשרת הדברות בכל יום מפני מה אין קורין אותן מפני טענת המינין שלא יהו אומרים אלו לבדם ניתנו למשה בסיני

3. רש"י מסכת ברכות דף יב עמוד א

מפני תרעומת המינין - שלא יאמרו לעמי הארץ: אין שאר תורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקדוש - ברוך - הוא ושמעו מפיו בסיני.

4. פסקי רי"ד מסכת ברכות דף יב עמוד א

אמ' רב יהו' אמ' שמואל אף בגבולין בקשו לעשות כן וביטלום, מפני תרעומת המינין. פי' בקשו לקבוע עשרת הדברים בקרי' שמע, כמו שהיו עושין במקדש וביטלום, מפני שלא יאמרו המינין לעמי האר' אין שאר התורה אמת, ותדעו שאין קורין אלא מה שאמ' הקב"ה ושמעו מפיו בסיני.אמימר סבר למיקבעינהו בנהרדעא, אמ' ליה רב אשי כבר ביטלום מפני תרעומת המינין

5. שו"ת הרשב"א חלק א סימן קפד

שאלתם עוד מהו לומר עשרת הדברות בשחר בבית הכנסת? לפי שיש אנשים רוצים להנהיג צבור כן. ראוי לעשות כן אם לאו?  תשובה אסור לעשות כן. ואף על פי ששנינו במסכת תמיד (דף ל"ב ב) אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע. כבר בטלוה מפני תרעומת המינין כדאיתא בפרק קמא דברכות (דף י"א ב). דגרסינן התם וקראו עשרת הדברות. אמר רב יהודה אמר שמואל בגבולין בקשו לקרותן אלא שכבר בטלום. רבה בר בר חנא סבר למיקרינהו אמר ליה רב אשי כבר בטלום

6. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו עמוד א

תנו רבנן: כיצד היו כורכין את שמע? אומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ולא היו מפסיקין, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: מפסיקין היו, אלא שלא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד...התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי. אמר רבי יצחק, אמרי דבי רבי אמי: משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר - יש לה גנאי, לא תאמר - יש לה צער. התחילו עבדיה להביא בחשאי. אמר רבי אבהו: התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין. ובנהרדעא דליכא מינין - עד השתא אמרי לה בחשאי. 

7. צל"ח מסכת ברכות דף יב עמוד א

ולענ"ד נראה שרש"י המתיק זה בלשונו שכתב כאן המינין, עובדי ע"ז. והכוונה, דכאן החשש מפני מינין שיש בערביים והם אינן מאמינין אפילו בתורה שבכתב, והם יאמרו עלינו שמזה שאומרים עשרת הדברות בכל יום יותר משאר התורה מכלל ששאר התורה לא ניתנה מקודשא בריך הוא, ואלו הם המתרעמים על כלל ישראל בעסק כל התורה כולה. ואמנם מינין שישנן בקרב עדת ישראל עצמם, והם הצדוקים ובייתוסים, והם מודים בכל תורה שבכתב אבל הם כופרים בדברי סופרים, ומתרעמים לומר שחכמי ישראל הוסיפו מדעתם וכופרים בכל דברי קבלת חכמי ישראל, ובשבילם אין חשש באמירת עשרת הדברות, אבל יש חשש באמירת בשכמל"ו בלחש, כי יאמרו שחכמי ישראל הוסיפו דבר שאינו הגון, לכך אמרו אותו בחשאי. אבל האומות אין להם עסק בזה, כי להם אין הפרש בין הכתוב בתורה ובין מה שמוסיפין.

8. רש"ש מסכת פסחים דף נו עמוד א

שם ובנהרדעי דליכא מינין כו'. לכאורה קשה (דבברכות יב) איתא אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעי א"ל ר"א כבר בטלום מפני תרעומת המינין אח"ז מצאתי להצל"ח שם שעמד בזה וע"ש ישובו ול"נ משום דתרעומתם דהתם חזקה שיאמרו דאין שאר התורה אמת להכי בטלום בכל מקום אבל הכא תרעומתם קטנה וקלושה שיאמרו שאנו מוסיפין כו'. לכן לא תיקנו במקום דליתנייהו

---

אליבא דהלכתא - אמירת עשרת הדברות בכל יום

9. שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן א סעיף ה

טוב לומר העקדה ופ' המן ועשרת הדברות ופ׳ עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם. הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום, אבל אסור לאומרם בצבור (תשובת הרשב"א סי' קפ"ד). 

10. שו"ת מהרש"ל סימן סד

שוב אני נוהג לומר עשרת הדברות קודם ברוך שאמר בקול רם אף שהרמב"ם כתב בתשובה לאיסור ומביא ראייה מפ"ק דברכות (י"ב) אף בגבולין בקשו לקרותן אלא שכבר בטלום מפני תערומות המינין שלא יאמרו שהיא עיקרי התורה נראה בעיני דווקא לקבעה בברכת יוצר כמו ק"ש וכן פירש רש"י אבל לאומרה בכל בוקר לכבוד התורה ולכבוד השם הנורא שעשרת הדברים חקוקים בלחות מכתב אלהים מצוה גדולה לאומרה וכן כתב הטור שטוב לאומרו

---

תשבות הרמ״ם בענין עמידת העם בשעת קריאת עשרת הדברות

11. שו"ת הרמב"ם סימן רסג

שאלה מה תאמר הדרת כבו' גדו' קדו' יק' מ"ו משה אור העולם מופת הזמן יהי שמו לעולם בר כבו' גדו' מורנו רב מימון הרב הגדול ז"ל בדבר עיר, שהנהיגו לה חכמיה ומכובדיה לישב בעת קריאת עשר הדברות בספר התורה בציבור, הואיל וזאת העיר היתה מקודם מעוטת החכמה וכאשר בא אליה רב גדול, כונן החכמה בה וגדר בה כמה גדרות. והיה מנהגם מקודם לפני בוא זה הרב ז"ל, שיעמדו כולם בעת קריאת הדברות בספר התורה בציבור מסיבת הדברות וביטל זה הרב לזה המנהג והנהיג להם לישב בעת קריאתן ומנעם מלעמוד. ופשט המנהג דור אחר דור. והופיעה תשובת ובחתימת ידו למי ששאלו בזה, והביא ראיה לדבריו ממה שביטלו רבותינו ז"לב שיקראו אותן עם קרית שמע מפני המינים, לפי שהם אומרים, שלהן מעלה על שאר התורה. ואמר בכלל תשובתו, שכל מי שרוצה לקום בעת קריאת ספר התורה בעשר הדברות, ראוי לגעור בו, לפי שלעשות זאת (הוא מדרכי) המינים, המאמינים שלעשר הדברות מעלה על שאר התורה, לפי שכל דבר אשר למינים בו אמונה שונה מדעת רבותינו ז"ל, חייבים אנו להתרחק מהם ולהבדל מהם. הלא תראה כיצד אומרים עליהם השלום, מטמאין היו כהן השורף את הפרה להוציא מלבם של צדוקים. ובכמה מקומות הם אומרים אל תתנו מקום למינים לרדות, כל שכן בזה, אשר (בו) התרחקו מהם רבותינו מזמן. ובא לזאת העיר ממונה מממוני אחת הערים, ממי שמנהג אנשי עירו לעמוד בעת קריאת י' הדברות, ואין הוא מגיע אל זה הרב בחכמה. הוא נתמנה והתחיל עומד בעת קריאתן, ונמשכו אחריו בזה אנשים. ואמרו לו אנשי העיר: אין ראוי לנו לשנות מנהג אבותינו ואבות אבותינו ולהתרחק מהם במה שהנהיג להם מורם וממונם, והוא הרב, אשר הם ואנחנו ממימיו שותין….התשובה זה, אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן. וכך היה ראוי לעשות, (ר"ל) בכל מקום, שמנהגם לעמוד, צריך למנעם, בגלל מה שמגיע בזה מן ההפסד באמונה (ומה שמדמים), שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה ממקצתה, וזה רע עד מאד. ומן הראוי לסתום כל הפתחים, שמביאים לזאת האמונה הרעה. ומה שטען החכם האחר, שבגדאד ומקצת הערים עושות זאת, אין זה ראיה בשום פנים, לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל. ואלה הקראים אינם אלה אשר קורין אותם החכמים מינים, אלא קורין אותם צדוקין וביתוסין להוציא הכותים טז והמינים הם אשר נתפסדו להם האמונות בעיקרי התורה, ומכללם האומרים אין תורה מן השמים יז וכבר ביארו, שאין הפרש בין המכחיש התורה כולה או מכחיש פסוק אחד ואומר משה מפי עצמו אמרו. והיה מן המינים מי שהאמין, שאין מן השמים אלא י' הדברות יח וששאר התורה משה מפי עצמו אמרו, ולכן ביטלו קריאתן בכל יום. ואסור בשום פנים לעשות בתורה מקצתה מעולה ממקצתה, ועיינו בדברינו בזה בפירוש המשנה בפרק חלקיט וכתב משה

12. שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן כב

עמידת העם בקריאת עשרת הדברות מע"כ בני חביבי הרה"ג מוהר"ר דוד פיינשטיין שליט"א. הנה בדבר עמידת העם בשעת עשרת הדברות שנהגו שיש מפקפקים מהא דאיתא בברכות דף י"ב….מה שאתה מתרץ מחמת שנהגו לעמוד גם בשירת הים בפ' בשלח ובשביעי של פסח שמזה רואין שאיכא עוד דברים שעומדים אף שלא שייך שם דברי המינים יבינו שהוא מטעם אחר הוא תירוץ נכון. אבל לע"ד אין זה בכלל קושיא דבשביל חששא בעלמא שמא יאמרו המינים לע"ה לא היו אוסרין מלקרא עשרת הדברות דהוא דבר שלא בנקל יכולין להטעות אף לע"ה כי מובן הטעם מה שהיה ראוי לקראם בכל יום יותר משאר פרשיות כדכתב הרמב"ם בפירוש למשנה בתמיד רפ"ה לפי שהם עיקר הדת וראשיתו, שלכן חזינן שלא בטלו מלומר במקדש, משום שבמקדש שאיכא תמיד כהנים יראי ה' בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם שכולם יראי ה' וגם תמיד נמצאים שם הסנהדרין מג' בתי הדינים לא יוכלו המינים להטעותם ….ולכן בעובדא זו שנהגו לעמוד בעת קריאה זו מפני שזה זכו כל ישראל בעצמן לשמוע מפי הקב"ה בעצמו שזה דבר היותר גדול לחשיבות ישראל דבשביל זה הוצרכו לכל הכונות דטהרה, שהוא דבר המובן לכל אדם אף שאפשר אולי לחוש לתרעומת המינים בסברא בעלמא אין להקפיד בשביל זה כל זמן שלא אירע שהמינים יטעו את הע"ה לומר כן, וכיון שזהו ענין אחר אינו בכלל מה שבטלו הקריאה דלפ"ז אין לדמות מלתא למלתא בסברות אלא אין לך בו אלא מה שנאסר כבר ולא למילף מזה דבר חדש, לכן נראה דאין לשנות מן המנהג, והוא ככל מנהג שאף אלו שבאים ממקום שלא נהגו כן אסור מדין אל ישנה אדם מפני המחלוקת שתנן בפסחים דף ע"ב וגם צדקת בזה שיחידים שיסברו שיש בזה דמיון להא דבטלו מלקרות לא יתקנו כלום במה שישבו דהרי אם גם בזה שייך חשש תרעומות המינים הרי יהיה זה מצד רוב העם ואם הוא שלא יהיה מסייע בזה אין לו עצהאלא לעמוד בשבת זו בכל הקריאה, אבל אדרבה לדינא אסור לשנות ממנהג הצבור כדלעיל וכדכתבתי. אביך אוהבך בלו"נ, משה פיינשטיין. 

13. תשובות והנהגות כרך א סימן קמד

שאלה: אם לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, נהגו כל ישראל לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות, ובסידור בית יעקב מביא המנהג ומסיק שאין ליחיד לשנות מהמנהג, ואני תמה למה לנו לחלוק על הרמב"ם שאוסר בתשובותיו (סימן מ"ו) וז"ל: "המנהג שהנהיג הרב שישבו בעת קריאת עשרת הדברות נכון הוא, וכל ראייותיו ראייות טובות ונכוחות, כפי מה שנראה מן הדין וכו' ואין להוסיף עליהם, וכן ראוי לעשות שבכל מקום שמנהגם לעמוד שיבטלו מנהג זה ויהיו יושבים מפני שלא ימשך מזה הפסד האמונה וכו' אין מן הראוי לעשות שום הפרש וחשיבות בעשרת הדברות יותר מכל שאר התורה...אבל יש עצה לע"ד לצאת לכ"ע וכשם שבק"ש אם יושב אסור לעמוד אבל יכול לעמוד קודם שמגיע לק"ש, גם כאן ראוי לעמוד קצת קודם קריאת עשרת הדברות ולא ממש לעשרת הדברות שלא יהא מוכח שעומד רק לעשרת הדברות ושרי לכ"ע. ונכון לדקדק בעשרת הדברות לעשות כן, מפני שכיון שנתפשט המנהג לעמוד בעשרת הדברות, ובאופן שמקדימים מעט קודם עשרת הדברות אין חשש תרעומת המינים מנהגי ישראל קודש הם וח"ו לבטלם, ועיין במטה יהודה סי' א' או' ו' שהביא מבית יעקב והיד אהרן המנהג לעמוד, וכתב לישב המנהג שאין בזה חשש תרעומת המינין משום שהכל יודעין שהם ניתנו בקול ובפרסום גדול, ומה שמצינו שאסור לקרוא עשרת הדברות בסדר התפילה, שלא יאמרו המינים אין תורה אלא זה, התם הקפידא בזה רק על עצם הקריאה שלא יקראו דוקא זה, ולא על אופן הקריאה, אבל כיון שיש בזה גם קולא כיון דלהרמב"ם יש להחמיר לישב, נכון לעמוד באופן שלכ"ע עביד כדין שעומד קצת קודם וכמ"ש 

14. שו"ת יחוה דעת חלק א סימן כט

שאלה: הנוהגים לעמוד על רגליהם בעת קריאת עשרת הדברות בחג השבועות, האם יפה עושים על פי ההלכה, וראוי לנהוג כמנהגם, או לא? תשובה: במסכת ברכות (דף יב ע"א) נאמר: בקשו חז"ל…ופירש רש״י...ומכיון שאנו נוהגים לשבת בעת קריאת ספר תורה, וכמו שפסק מרן בשלחן ערוך (סי' קמ"ו סעיף ד'), אין ראוי לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, מהטעם הנ"ל….והרמב"ם בתשובה (הוצאת פריימן, ירושלים תרצ"ד, סי' מ"ו) נשאל: אודות מה שהורה חכם אחד…אמנם הגאון רבי שמואל אבוהב בשו"ת דבר שמואל (סי' רע"ו), העלה לקיים מנהג העומדים בעת קריאת עשרת הדברות, וכתב לחלק בין מה שאמרו בברכות (יב ע"א) הנ"ל, לנידון שלנו, שבנידוננו אין כאן מקום למינים לרדות, כיון שהכוונה מפורסמת וגלויה לכל לתת אל לבנו דרך קימה שיש בההידור כאילו הקבלנו פני שכינה במעמד הגדול והנורא ההוא…אמנם הגאון רבי ישראל יעקב אלגאזי בספר אמת ליעקב (סי' ז' אות ה', דף ל' ע"א), כתב: נשאלתי אם יפה עושים העומדים…והשבתי שאם כל הצבור עומדים, אינו ראוי לעשות כן, מפני תרעומת המינים, אבל יחידים שעומדים אין בכך כלום....אבל מרן החיד"א בספר לדוד אמת (סי' ז' אות ה') הביא לשון האמת ליעקב, וכתב על זה: ולפי מה שכתבתי במחזיק ברכה (סימן א' סק"ח),שהאר"י אינו מחלק בזה בין יחיד לצבור, אפילו יחיד לא יעמוד אלא שיש מקומות שפשט המנהג שכל הקהל עומדים בעת קריאת עשרת הדברות ע"כ....ובאמת שנעלם מעיני קדשם של כל האחרונים הנ"ל מה שפסק רבינו הגדול הרמב"ם בתשובה הנ"ל, שיש לבטל המנהג של הנוהגים לעמוד בשעת קריאת עשרת הדברות, ולא שמיעא ליה כלומר לא סבירא ליה כל החילוקים הנ"ל, ואלמלי ראוה אחרונים תשובת הרמב"ם אשר נגידים ידבר לבטל המנהג הזה, בודאי שלא היו מרהיבים עוז לחלוק עליו בזה…...ולכן י"ל לפמ"ש השדי חמד בכללי הפוסקים (סי' ה' אות י"ד) שדעת כמה אחרונים אם הרמב"ם סותר את עצמו מחיבורו לתשובותיו, הלכה כמו שפסק בחיבורו...סוף דבר שהעיקר הוא כדברי רבינו הרמב"ם בתשובה, ואין לזוז מדבריו ימין ושמאל ואכמ"ל יותר ועוד חזון למועד.ולכן העיקר בזה שיש למחות במי שעומד בקריאת עשרת הדברות…..ואם העולה לקרות בתורה אביו או רבו, יעמוד מיד עם עלות ולקרות בתורה, שעל ידי כך ניכר הדבר שעמידתו אינה משום עשרת הדברות דוקא, ובזה אין כל חשש

15. הררי קדם חלק ב סימין קיז

וכיון שכן י״ל, דהנה הטעם שעומדים בעשרת הדברות, זהו משום זכר למעמד הר סיני, דכמו שאז עמדו ישראל סביבות ההר, ע״כ משום זכר למתן תורה ומעמד הר סיני, אנו עומדים בעשרת הדברות, וא״כ נראה לומר דאין לזה סתירה מדברי הרמב״ם בתשובה, דהרמב״ם איירי כשקורים את עשרת הדברות בטעם התחתון כשאר קריאה״ת, ואולי במקומו של הרמב״ם לעולם היו קוראים אותם בטעם התחתון, וא״כ מעשה קריאתם הוא כשאר קריאה״ת, ולהכי אם בשאר קריאה״ת הוא יושב ובעשרת הדברות הוא עומד, יש במנהג צד מינות, כאילו עשרת הדברות יש להם יתרון על יתר דברי התורה, אך למנהגינו שאנו קרוים עשרת הדברות בטעם העליון, א״כ הם אינם נקראים כשאר דברי תורה, אלא הם נקראים גם כעשרת הדברות זכר למעמד הר סיני, וא״כ אין כל חשש במה שעומדים בעשרת הדברות, דכל זה הוא משום זכר למעמד הר סיני, ואין הטעם כלל מצד החשיבות של עשרת הדברות יותר משאר התורה

Summary:

The גמרא in ברכות relates that there were those that wanted to incorporate reciting the עשרת הדרות into daily תפילה, as was the case in the בית המקדש. This proposal was routinely rejected due to concerns of תרעומת המינים. It appears there were those continuing to make this proposal during the times of the רשב״א and he rejected the idea as well. As explained by רש״י and elaborated on by the צל״ח, the concern is that the heretics would claim that the rest of the תורה was not true and that is why we recite the עשרת הדברות as part of our תפילה.

In a תשובה the רמב״ם extends the concern of the גמרא in ברכות to standing for the recitation of the עשרת הדברות. The תשובות והנהגות suggests that to avoid the concern of the רמב״ם, one should stand slightly before and after the reading of the עשרת הדברות. The הררי קדם suggests that because we read the עשרת הדברות with the טעם עליון, as a form of recreating הר סיני, the standing is for the זכר למעמד הר סיני and is not elevating the חשיבות of the עשרת הדברות over the rest of the תורה. In אגרות משה it is noted that our practice to also stand during שירת הים resolves the concern of standing during the עשרת הדברות. Rav Moshe goes further and notes that the entire concern of תרעומת המינים is not really applicable. יחוה דעת concludes that we should be concerned for the opinion of the רמב״ם and he raises the possibility that the אחרונים that were lenient were not aware of the תשובה of the רמב״ם.