שיטת המרדכי והיראים
מרדכי מסכת סוכה פרק הישן סימן תשמ
דאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה כתב רבי' אליעזר ממיץ בס"י פי' שיש לו צער מן הסוכה ובצאתו ינצל דכעין דירה בעינן ואין דרך בני אדם לעמוד בדירתם בצער ושיעור לצער כדתנן ירדו גשמים מאימתי יש לו ליפנות כו' ומי שאינו בקי בזה השיעור יתן לבו אם הוא מצטער באותו ענין שבצער זה היה יוצא מביתו היה רשאי לצאת מסוכתו ודוקא שעשה סוכתו מתחלה במקום הראוי לאכול ולשתות ולישן בה ונולד לו הצער אחר כך אבל עשאה מתחלה במקום הראוי להצטער באכילתו או בשתייתו או בשינה כגון שירא מגנבים ומלסטים לא מיבעיא דלא מיפטר בה אלא אפילו אין סכנה באכילה ושתיה אלא בשינה לא יצא י"ח כלל אפילו באכילה דהא כעין דירה בעינן כיון שאין יכול לעשות בה כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה בלא צער מתחלה לא הויא סוכה כיון דלצעוריה קיימא
תרומת הדשן סימן צב
שאלה: מי שצר לו המקום בסוכה לשינה, בענין זה שאינו יכול לישן בפישוט גופו ורגליו, מיקרי כה"ג מצטער או לאו
תשובה: יראה דלא מיפטר בשינה מסוכה מפני מצטער זה. ונראה להביא ראייה לזה מהא דקי"ל דשיעור סוכה לפחות הוא ז' טפחים….ובעינן בין באכילה ובין בשינה דלהוי ראשו ורובו בסוכה, וראשו ורובו של אדם הוי טפי מי' טפחים לפי חשבון דלעיל, והיאך שיערו חכמים שיעור סוכה שלא יוכל לישן בה בראשו ורובו. ואע"ג דהוי ראוייה לאכילה, הא כתב רא"ם במרדכי פ' הישן, דסוכה שאינה ראויה לשינה אפי' שראויה לאכילה ולשתייה, אינו יוצא בה י"ח כלל. אע"כ אורחיה הוא לפעמים לישן בכפיפת גופו ואיבריו, ולא מיקרי מצטער בהכי
בית יוסף אורח חיים סימן תרמ
כתב המרדכי (סי' תשמ) מצטער פטור מן הסוכה כתב רבי אליעזר ממיץ (יראים השלם סי' תכא) פי' שיש לו צער מן הסוכה…דלצעורי קיימא עכ"ל
שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרמ סעיף ד
מצטער פטור מן הסוכה, הוא ולא משמשיו….איזהו מצטער, זה שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח, או מפני הזבובים והפרעושים וכיוצא בהם, או מפני הריח; ודוקא שבא לו הצער במקרה, אחר שעשה שם הסוכה, אבל אין לו לעשות סוכתו לכתחלה במקום הריח או הרוח ולומר: מצטער אני. הגה: ואם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה או בשינה, או שא"א לו לעשות אחד מהם בסוכה מחמת דמתיירא מלסטים או גנבים כשהוא בסוכה, אינו יוצא באותה סוכה כלל, אפי' בדברים שלא מצטער בהם, דלא הויא כעין דירה שיוכל לעשות שם כל צרכיו - מרדכי פרק הישן
לבוש אורח חיים סימן תרמ
מה שנהגו רובא דעלמא לישן חוץ לסוכה, כבר אמרנו למעלה שסומכין על דבר זה שיראים מפני הצנה…הלכך מה שכתב המרדכי מי שעושה סוכתו במקום שראוי לאכול ולשתות שם, אבל אינה ראויה לישן…נ"ל דעכשיו שרובן אין נוהגין כן לישן בה לא מיפסל סוכה כה"ג, כיון שבלאו הכי אין ישנים בה. מיהו יש לחלק ולומר דמ"מ ראוי לישן בה בעינן דתיהוי כעין דירה ואע"פ שאינו ישן בתוכה, כדאמרינן בעלמא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וכן ראוי לביאת מים בעינן, הכי נמי נימא הכא ראוי לישן בה בעינן אע"ג שאינו ישן בה, לכך יש להחמיר.יא וכתבתי זה מפני שהרבה בעלי בתים עושין סוכתן ברחובות ובשוקים במקום גלוי שאין ראוי לישן שם, וגם האכילה אין אוכלין שם בהשקט מפני העוברים והשבים, ואין חוששין מפני שאינם ישנים שם אלא אוכלין שם בחפזון ויוצאין ממנה מיד, שלא יפה הם עושין ויש למחות בידם
מגן אברהם סימן תרמ ס״ק ז
אינו יוצא. ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובו' שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים [לבוש]
שיטת המרדכי והיראים לפי הרמ״א
שו"ת הרמ"א סימן כט
מעולם לא עלה על דעת המרדכי והגהות לפסול סוכה שגנבים יכולין לגנוב ממנה. דא"כ כל הסוכות שבעולם פסולות דכל סוכה דירת עראי בעינן, ואף בחצר המשומרת אינה משומרת מגנבים הנכנסים והיוצאים…דביום הרי הוא שומר הסוכה ובלילה יכניס הממון לתוך ביתו. כי אין הסוכה צריכה להיות שמשתמר שם ממונו, דלא קפיד רחמנא אלא על ישיבתו ולא על שמירת ממונו, דדווקא לגבי דידיה בעינן תשבו כעין תדורו ולא לגבי ממונו…דהעושה סוכתו בר"ה יצא בה בדיעבד ואין בה משום סוכה גזולה. וידוע דאם עשאה בר"ה אינה משתמרת מגנבי, דסתם ר"ה רבים בקעי בה ואין עומד במקום המשתמר….וע"כ נראה שהחולק אין לו על מה שיסמוך. כן נ"ל משה איסרלש מקראקא
מגן אברהם סימן תרמ ס״ק ז
אינו יוצא. ולכן יש למחות באותן העושים סוכות ברחובו' שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים [לבוש] אבל אם אינו מתירא לנפשו רק שמתירא שיגנבו כלי תשמישו יוצא דהא יכול להכניסם בליל' לביתו - תשובת רמ"א סימן כ"ט ר"מ
משנה ברורה סימן תרמ ס״ק יט
דמתיירא מליסטים או גנבים - ר"ל שיוכלו להזיקו בגופו ואפילו במקום שביום אינו מתיירא רק בלילה מתיירא לישן שם מפניהם אכן אם אינו מתיירא מפני היזק הגוף רק מגניבת כליו יוצא שיכול להכניסם בביתו
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרמ סעיף ח - ט
אם עשאה מתחלה במקום שמצטער באכילה או בשתייה… עכ"ל: ודבריו צריכין ביאור…ודבר ידוע שהאדם שעושה לו דירה יחפש אחר המקום היותר הגון ואם יהיה מקום הגון ומקום שאינו הגון יבחר במקום ההגון אבל אם כל המקומות אינם הגונים בהכרח לעשות לו דירה איך שהוא וכמו כן בסוכה…ולכן אין לעשות סוכה ברשות הרבים דאין אדם עושה דירתו ברשות הרבים אמנם בסימטא נראה דמותר דאע"פ שיש לחוש לגנבים שיגנובו החפצים מ"מ הוי דירה שיכול להכניסן לבית והרי גם בחצרות מצויים גנבים וזה שכתב רבינו הרמ"א דבמקום דמתיירא מלסטים או מגנבים לא יצא ידי חובתו זהו כשיש חשש שיפגועו בגופו דמקום כזה וודאי אינו ראוי לישן כלל אבל לא מפני גניבת חפצים
תשובות והנהגות כרך ב סימן שו אות ה
נשאלתי מבחור ישיבה כאן ששרוי בפחד בזמן שישן בסוכה מפני השחורים אם יוצא כיון שאינו ראוי לשינה, וברמ"א תר"מ (סעיף ה') שאין יוצאין גם באכילה אם מפחד מלסטים לישון שמה, ומסתפק אולי צריך לצאת בסוכה אחרת שבפנים הבית שהיא משומרת, ולע"ד נראה לצדד דגם לחומרא דבעינן סוכה ראויה לאכילה ושינה, אין דנין עליו לעצמו אלא לפי העולם אם מפחדים, ואף שהוא פחדן ואינו מוכן לישון שמה, כיון שרוב אנשים מוכנים לישון ולא מפחדים נקרא ראוי לשינה וגם הוא יוצא שמה, ובפרט שעיקר הדין שצריך סוכה ראויה לאכילה ושינה דוקא הוא דבר חידוש עיין בפוסקים. ולפי זה צ"ל שהרמ"א מיירי באופן שלא רק הוא מפחד אלא רוב בני אדם מפחדים.
שיטת החכם צבי
שו"ת חכם צבי סימן צד
מ"ש במרדכי פ' הישן דאם עשה סוכה בתחלה במקום הראוי להצטער בשינה לא יצא י"ח כלל אפי' באכילה אינו נ"ל כלל דתשבו כעין תדורו לאו על אופן הסוכה קאי באיזה ענין תהיה עשוייה אלא על אופן הישיבה באיזה ענין תהא וע"ז קאמר דתהא כעין דירה ואה"נ דאם עושה ב' סוכות האחת לאכילה והשנייה לשינה אף שאותה של אכילה אינה ראויה לשינה מ"מ נפיק בה ידי חובת אכילה ובהכי אזדא לה הוכחת הרב תה"ד סי' צ"ב דמי שאינו יכול לישן בפישוט ידיו ורגליו דלא הוי מצטער וחייב לישן בה וקמוכח לה משיעור סוכה שהוא ז' טפחים ומדברי המרדכי הנ"ל ובאמת הדבר תמוה מאוד והחוש מוכיח דאין לך צער גדול מזה ובודאי דלכתחלה אין לו לעשות סוכה בענין זה כדי שיהיה מצטער ופטור מן הסוכה אבל אם הוא ביו"ט וכבר נעשה או שאין לו מקום לסוכה אחרת יותר גדולה נ"ל לע"ד אחר בקשת המחילה מכבוד תורת הרב ז"ל דאינו חייב להצטער ולישן בסוכה בלי פישוט ידיו ורגליו כדרכו כל השנה וכלל גדול אמרו תשבו כעין תדורו וכיון שבדירתו ודאי אין אדם ישן באופן זה אף בסוכה אינו חייב לישן בה בזה האופן ועוד אמרו דבשינה אפי' גשמים כל שהוא הוי צער לפטור והראיה מהמרדכי הנ"ל היא גופא צריכה ראיה אדרבא כיון דקי"ל סוכה דירת עראי בעינן וכר' עקיבא שעשה סוכתו בראש הספינה אף שהרוח מצוי' שם ועוקרתה כמו שבאמת עקרה ומסתמא אין דרך לישן שם כיון שהרוח מצויה שם כל שעה ונוחה ליעקר ואין אדם ישן בדירה כזו ואפ"ה עשאה ר"ע כדי לאכול שם ש"מ דאף שאינה ראויה לישן בה יוצא בה י"ח אכילה והנלע"ד דעיקר פלוגתייהו דרבי ורבנן אי בעינן ד' אמות או סגי בז' טפחים הוא בסברא זו אי בעינן שתהא הסוכה ראויה לשינה נמי ולהכי בעינן ד' אמות כדאשכחן לענין ד"א ברה"ר דטעמא משום דבשינה בעינן האי שיעורא או סגי בראויה לאכילה להכי סגי בז' טפחים כדי ראשו ורובו ושלחנו וקי"ל כרבנן ובהישן אמרינן כל האזרח מלמד שכל ישראל יוצאין בסוכה א' פירש"י דמשמע סוכה א' לכל ישראל שישבו בה זה אחר זה ואין ספק דאף דבאכילה ראויין לאכול זה אחר זה דהיינו שיאכלו אלף או רבוא כאחד ואח"כ אלף או רבוא אחר אבל לענין שינה כיון שעיקר מצות שינה לסוכה היא איש ואשתו א"א לשני אנשים ונשותיהם לישן בסוכה אחת ואי בהפסק מחיצה אינה סוכה א' אלא כמה סוכות ולפי סברת המרדכי הנ"ל אף מצות אכילה לא יצאו א"ו לאו מילתא היא ולמאי דחזיא מיהא נפיק בה הנ"ל. /מהגהות ב"ד/ +ע' שו"ת הר הכרמל (סימן ט"ו חאו"ח) ושו"ת שמן רוקח (ח"ג סימן כ"ד)+ צבי אשכנזי ס"ט
שו"ת אבני נזר חלק אורח חיים סימן תעט
על דברי חכם צבי שחולק על המרדכי במ"ש שאם עשה סוכה במקום שמצטער בשינה אף באכילה לא יצא. והחכם צבי חולק מסברא וחולק גם על תרומת הדשן שפסק בסוכה קטנה מחויב לכפוף ידיו ורגליו לישן בסוכה. ומשום דסוכה שבעה אי אפשר לישן באופן אחר. והחכם צבי חולק לפי שיטתו הנ"ל ואומר דשיעור הנ"ל לצאת ידי חובת אכילה אף שאין ראוי לישן בה. ואומר דזה מחלוקת רבי ורבנן דרבי מצריך ארבע אמות בכדי שיהי' ראוי לישן בה וחכמים חולקים. ע"כ סגי בשבעה לאכול בה. עד כאן דברי חכם צבי. וכבודו כתב דמדברי רש"י [י ע"א] גבי אינה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה תחתונה כשרה ומשום דעליונה פסולה. ופרש"י כרים לישן. הנה דכשאינה ראוי' לישן פסולה. עד כאן דבריו:
ב) יפה כתב. וכבר רשמתי בגליון חכם צבי שלי דברי רש"י אלו ועוד רשמתי דברי רמב"ן פרק קמא דסוכה [בד' הרי"ף ג ע"ב] בדין סוכה קטנה דכל שאינה ראוי' לאכילה כדרכה ולכל מילי דסוכה אינה סוכה ופסולה אפילו לישן ולשנן. והנה מפורש כדברי המרדכי הנ"ל. וגם מפורש כתרומת הדשן דשיעור שבעה לישן ולשנן. ובודאי הי' זה בהעלם מהרב חכם צבי: ג) ועוד ראי' מוכרחת דשיעור סוכה שבעה גם לישן כתה"ד הנ"ל. שהרי מפורש ריש סוכה [ג ע"א] דהא דשיעור סוכה שבעה בית שמאי הוא. והנה בשמעתא דסוכה ישנה [ט ע"א] מפורש דבית שמאי סבירא להו כר' אליעזר דאין עושין סוכה בחולו של מועד. ובפרק הישן [כז ע"ב] דר"א אומר אין יוצאין מסוכה לסוכה ואין עושין סוכה בחול המועד. דסבירא לי' תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה לשבעת ימים. וחכמים סבירא להו יוצאין מסוכה לסוכה ועושין סוכה בחול המועד. דסבירא להו הכי קאמר רחמנא עשה סוכה בחג. ממילא לבית שמאי דסבירא להו אין עושין סוכה בחול המועד סבירא להו נמי אין יוצאין מסוכה לסוכה. ופרש"י אין יוצאין מסוכה לסוכה לאכול בזו ולישן בזו. ואם כן מוכח דשיעור סוכה שבעה לבית שמאי גם לישן בה. והראי' שכתב החכם צבי מכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת [כז ע"ב]. יפה דחה כבודו ועוד יש לדחות בכמה גווני. וקל להבין: דברי ידידו דו"ש וש"ת באה"ר הק' אברהם:
שו"ת בית הלוי חלק ג סימן נג אות ב
המרדכי כתב בפרק הישן דסוכה שנצטער בה בשינה גם באכילה אינו יוצא בה והובא כן בשו"ע סימן תר"מ ועיי' בשו"ת חכם צבי שחלק על זה וכתב דבאכילה שאינו מצטער יוצא בה, ולא הבנתי דהרי לדעת האלפס דגם בסוכה קטנה טעמם דב"ש הוא משום שמא ימשוך אחר שולחנו כמו בגדולה וטעם זה הא לא שייך רק באכילה ואפ"ה הא תני ב"ש פוסלין דפסול לדידהו לגמרי' וגם אסור לישן בה אם אין בה ז' טפחים וכן הוא הלכה רווחת בכל הגמרא דצריך שיהיה בה ז' טפחים ומוכרח לומר דכיון דאסרו רבנן לאכול בה משום שמא ימשוך ממילא אינו יוצא בה גם בשינה וכן הוא מבואר להדי' במלחמות שכתב דלהאלפס דהטעם הוא שמא ימשוך ואפילו לישן בה ולטייל או לאכול ופתו בידו פסולה דכל שאינה ראויה לאכילה כדרכו אינה סוכה לכל הדברים והרי להלכה פסק בשו"ע כהאלפס דהא פסק בשו"ע גם בסוכה גדולה כב"ש ומוכרח דפוסק גם בקטנה הטעם שמא ימשוך, ומוכרח דצריך שיהיה ראוי לכל התשמישין
מור וקציעה סימן תרמ
ובאמת מהרא"ש לא מוכח מידי שאינו יוצא י"ח. בסוכה כזו שעשה במקום שסופו להצטער תחתיה. איברא איפכא משמע, דהכי דייק לישניה דרא"ש דאי בתוך ביתו כו' ויפטר משום מצטער. כוונתו מבוארת שלא תועיל לו אז טענת מצטער, כיון דסביר וקביל. ש"מ לא מצטער הוא בכך, ואיך יפטר מחמתו, אלא על כרחו ישב בה ויצא י"ח. וכן מוכח נמי דלא גרע משווצרי, דלא מסככין בהו, ואפ"ה בדיעבד כשרה לדעת הרא"ש. ה"נ דכוותה, עכ"פ סוכה הויא וכשרה דיעבד. כ"ש לבעל הבית שעשאה דגלי דעתיה דלא מצטער הוא בה. דאל"ה ודאי פושע הוא שעושה סוכה במקום שלא יוכל לישב בה מחמת צער. הא מיהא סוכה גופה כשרה היא ויוצא בה י"ח, אלא שהמצטער פטור, ולא מפטר אלא האכסנאי, דלא הוי אפשר ליה למעבד סוכה אחריתא. כך נ"ל ברור בדעת הרא"ש. אע"פ שאינו עולה עם דברי המרדכי דלקמן, דקבע להו בהגה דש"ע לדינא, ולא כיפי תלי לה. והא עובדא דגרגישתא ודאי הויא תיובתיה.
שערי תשובה סימן תרלט
וכתב בר"י בשם מז"ה שהביא תשובת רבינו האי גאון שכתב וז"ל שאלת אחים או שותפים שאין להם מקום לעשות סוכה גדולה ועשו סוכה קטנה שאינה מספקת לכולם והשיב לענין אכילה יכול כ"א לבדו לאכול זה אחר זה אבל לענין שינה זה ישן לילה אחת וזה לילה אחת, ואם חביבה עליהם המצות תע"ב אם זה ישן מקצת הליל' וזה מקצת ואם שומרי גנות פטורים מכ"ש מי שאין לו מקום לישן בסוכה עכ"ל ומזה ראיה למ"ש לקמן סי' תר"ס אות ה' בשם הח"צ וזרע אמת עיין שם
משנה ברורה סימן תרמ ס״ק כ
אינו יוצא וכו' - ר"ל אפילו י"ח אכילה ויש מאחרונים שחולקין ע"ז ודעתם דאף דלכתחלה בודאי אין לעשות סוכה כזו שאין יכול לקיים בה כל הדברים כדין מ"מ בדיעבד יוצא בה ידי חובת אכילה כיון שלאכילה אין מצטער
יד אפרים אורח חיים סימן תרמ - מג"א ס"ק ו
פירוש במקום דאיכא צינה. כן הגיהו בדפוס אמשטרדם [שנת תקי"ד (פרופס)]. אבל בספרים ישנים איתא במקום דליכא צינה, וכן עיקר, דהא ענין מצטער בשינה כבר מבואר בשו"ע מפני הרוח או מפני הזבובים, רק דקשיא דהא לעיל סימן תרל"ט [סעיף ב בהגה] מבואר דמחמת צינה נוהגין להקל בשינה, ואם כן מה בכך שעשאה במקום שאינו יכול לישן מפני הרוח, דהא בלאו הכי אין חיוב לישן ולהצטער בצינה. לזה כתב המג"א דמיירי במקום דליכא צינה, והוא מחויב לישן, והוא עשאה במקום שלא יהיה יכול לישן מפני הרוח כו', אז אינו יוצא והוא פשוט
ביאור הלכה סימן תרמ
דמתיירא מלסטים וכו' - עיין במ"א בשם הלבוש שיש למחות באותן שעושין סוכות ברחובות שא"א לישן שם מחמת מורא הגנבים שיזיקו לגופו. והנה לפי מה שמפרש היד אפרים בסק"ו את דברי המ"א משמע דדעת המ"א בעצמו להקל בענין זה דלא כלבוש ונוכל לצרף בזה דעת הח"צ שמיקל בעיקר הדין של הרמ"א כמו שהעתקתי במ"ב וע"כ נראה דהמיקל בענין זה יש לו על מי לסמוך ומ"מ אם יוכל לעשות הסוכה במקום אחר בודאי טוב יותר
שער הציון סימן תרמ ס״ק כה
שערי תשובה בשם תשובת חכם צבי סימן צ"ד, וכן דעת בנו בספרו מור וקציעה, וכן הסכים בתשובת משיבת נפש. ועיין לעיל בריש סימן תרל"ט בשערי תשובה שהביא סיעתא להחכם צבי מתשובת רב האי גאון, ומכל מקום יש ליזהר מאד בזה, כי כמה אחרונים העתיקו את דברי הרמ"א להלכה, וקושית החכם צבי כבר ישבו, עיין שם
Summary:
The מרדכי and תרומת הדשן cite the position of the יראים that a סוכה that is built that is not fit for sleeping is also invalid for eating. Specifically, the focus is on a סוכה that is built in a location where robbers would interfere with one’s ability to sleep in the סוכה. Building off of comments of the שלחן ערוך, this position is codified as normative by the רמ״א. The לבוש elaborates on this ruling, noting that this would disqualify סוכות that are built in public places. This point is codified by the מגן אברהם.
The שו״ת הרמ״א notes a limitation, explaining that the concern for robbers must be related to a concern for physical interaction with the robbers and not the theft of personal property, as any such items would/should be brought inside before going to sleep. This limitation is codified by the commentaries on the שלחן ערוך.
The חכם צבי argues on the מרדכי, ruling that one can most definitely have a סוכה that is only fit for eating. He suggests that the essence of a 7x7 סוכה is that it is only fit for eating. Moreover, he notes that the ability of all of כלל ישראל to use one סוכה clearly assumes that there is a rotation for eating, but that it won’t be fit for sleeping. Lastly, the ability to build a סוכה on top of a boat is clearly one that would not be fit for sleeping, based on windy conditions.
The אבני נזר and בית הלוי take issue with the arguments presented by the חכם צבי, while the מור וקציעה and שערי תשובה offer potential support for the חכם צבי. The משנה ברורה cites the position of the חכם צבי as potentially reliable, when other options are not available.
