ויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק יד
וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לו עמוד ב
מתני׳ כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה וכלאים רבי אליעזר אומר אף מן החדש: גמ׳ איבעיא להו: ר"א, לקולא פליג או לחומרא פליג? לחומרא פליג, וה"ק ת"ק: חוץ מן הערלה ומן הכלאים, דהלכתא גמירי לה, אע"ג דאיכא למימר חובת קרקע היא, אבל חדש - בארץ אין, בח"ל לא, מ"ט?מושב - לאחר ירושה וישיבה משמע, ואתא ר"א למימר: אף חדש נוהג בין בארץ בין בח"ל, מ"ט? מושב - בכל מקום שאתם יושבים, או דלמא לקולא פליג...ש"מ: רבי אליעזר לחומרא פליג, שמע מינה
משנה מסכת ערלה פרק ג משנה ט
החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים
רי"ף מסכת קידושין דף טו עמוד א
מתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אלעזר אומר אף החדש: וקי"ל כר' אלעזר דסתם לן תנא כותיה דתנן החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים:
רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן סב
מתני' כל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה בארץ נוהגת בין בארץ בין בחו"ל חוץ מן הערלה והכלאים ר' אליעזר אומר אף החדש….וקיימא לן כרבי אליעזר דסתם לן תנא כוותיה דתנן (פ"ג דערלה מ"ט) חדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה ב
החדש כיצד כל אחד מחמשה מיני תבואה בלבד אסור לאכול מהחדש שלו קודם שיקרב העומר בט"ז בניסן שנאמר ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו, וכל האוכל כזית חדש קודם הקרבת העומר לוקה מן התורה בכל מקום ובכל זמן בין בארץ בין בחוצה לארץ בין בפני הבית בין שלא בפני הבית
כסף משנה הלכות מאכלות אסורות פרק י הלכה ב
ואע"ג דבספ"ק דקידושין (דף ל"ט) אמרינן דפלוגתא דתנאי היא פסק כסתם משנה.
תוספות מסכת קידושין דף לו עמוד ב
כל מצוה התלויה בארץ כו' חוץ מן הערלה והכלאים - בירושלמי פריך אמאי לא תני לה חלה ומשני לפי שאינה בעיסה של עובדי כוכבים ולא מיירי מתני' אלא בדברים הנוהגים בישראל ובעובדי כוכבים...ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג אף בשל עובדי כוכבים דפריך עלה דמתני' דקתני אף החדש אמאי לא תני חלה ומשני לפי שאינה בשל עובדי כוכבים משמע דחדש דקתני במתניתין נוהג בשל עובדיכוכבים.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות חדש סימן רצג סעיף ב
איסור החדש נוהג בין בארץ בין בח"ל, בין בשל ישראל בין בשל עובד כוכבים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט
אסור לאכול חדש אף בזמן הזה, בין לחם בין קלי בין כרמל, עד תחלת ליל י"ח בניסן; ובארץ ישראל, עד תחלת ליל י"ז בניסן
קולא א׳ - שיטת ת״ק
ט"ז יורה דעה סימן רצג ס״ק ד
אבל אין להורות לאחרים כו'. אין זה כדאי מלהציל על שאנו רואין חכמי ישראל כמעט רובם אין נזהרין מחדש בשום שנה ולא שייך לומר עליהם מוטב יהיו שוגגים כו'...ומ"מ נראה לפי ע"ד ללמד זכות הגון על ההיתר בזה דהך איסור דחדש בח"ל הוא פלוגתא דתנאי בפ"ק דקדושין (דף ל"ח) דת"ק דמתניתין ס"ל חדש אין נוהג בח"ל דכתיב ביה בכל מושבותיכם והיינו לאחר ירושה וישיבה דוקא ור"א ס"ל חדש נוהג בכ"מ דמושבותיכ' בכ"מ שאתם יושבים משמע….והיה לנו לומר דהלכה כתנא קמא דר"א דיחיד ורבים הלכה כרבים אלא דפסקו הרי"ף והרא"ש כר"א מדמצינו במסכת ערלה סתם מתני' כוותיה ואפשר שהיה לדון בזה דיכול להיות דמסכת ערלה נשנית קודם למסכת קידושין וא"כ ה"ל סתם ואח"כ מחלוקת וממילא אין הלכה כסתם כדאיתא בהגוזל קמא (דף ק"ב) והיה לנו לומר דהלכה כתנא קמא דהוא רבים אלא דאין זה ברור מהנשנה תחלה ופסקו לחומרא כסתמא דערלה ואם כן יש לנו לדון ולומר דבמדינות אלו שהוא שעת הדחק דחייו של אדם תלוי בשתיית שכר שעורים ושבולת שועל כדאי הוא התנא קמא לסמוך עליו בשעת הדחק כיון דלא איפסקא הלכה בפירוש בגמרא כר"א.
קולא ב׳ - רק אסור מדרבנן
תלמוד בבלי גמרא מנחות דף פג עמוד א
- מתני' כל קרבנות הציבור והיחיד באין מן הארץ ומחוצה לארץ, מן החדש ומן הישן, חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינן באין אלא מן החדש ומן הארץ….כמאן, דלא כי האי תנא, דתניא, ר' יוסי בר רבי יהודה אומר עומר בא מחוצה לארץ, ומה אני מקיים כי תבאו אל הארץ, שלא נתחייבו בעומר קודם שנכנסו לארץ, וקסבר חדש בחוצה לארץ דאורייתא היא, דכתיב ממושבותיכם, כל מקום שאתם יושבין משמע, וכי תבאו זמן ביאה היא, וכיון דאורייתא היא אקרובי נמי מקריבין.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצג סעיף ה
ויש מרבותינו הראשונים שפסקו להלכה דחדש בח"ל דרבנן כרבנן דר"א ואלו הם רבינו ברוך בעל התרומות הביאו הרא"ש [תשו' כלל ב'] והאור זרוע הביאו התרומת הדשן [סי' קצ"א] וריב"א בעל התוס' ורבינו אבגדור ומהר"ם מעיל צדק [הביאו אחרונים כמ"ש בט"ז ובמשכנ"י סי' ס"ד] וכן נראה מדברי הראב"ן בספרו בספ"ק דקדושין [שם]
ספר אור זרוע חלק א - הלכות ערלה חדש ושביעית סימן שכח
ונראה בעיני אני המחבר לפסוק הלכה דחדש ח"ל דרבנן וספיקא דרבנן לקולא דתנן כל קרבנות הצבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם שאינם באים אלא מן החדש ומן הארץ.
שו"ת הרא"ש כלל ב סימן א
ודברי רבי ברוך מאד הם תמוהין שכתב ואפילו אם גדלה ברשות ישראל עתה בחוץ לארץ שאין אנו סמוכין לא"י נראה להתיר דלא גזרו אפילו מדרבנן דומי' דמעשר דלא גזרו אלא בחוץ לארץ הסמוכה לא"י, עכ"ל
קולא ג׳ - חדש של עכו״ם
ב"ח יורה דעה סימן רצג
אמנם המנהג פשוט במלכותינו לנהוג היתר ואף גדולי התורה שהיו לפנינו מהר"ר שכנא ז"ל ומהר"ר שלמה לוריא ז"ל ותלמידיהם לא היו אוסרין ושותין השכר שנעשה מתבואה שלא התירו העומר זולת מקצת חסידים מקרוב נזהרו באיסור זה ואני בימי חורפי בלמדי מסכת קידושין לפני שלשים שנהשמתי אל לבי לעיין בהוראה זו וראיתי שאינה הלכה פסוקה ושאלתי את המאור הגדול כמוהר"ר ליבא בר בצלאל ז"ל והצעתי לפניו מה שהעליתי במצודתי גם לפני שאר גדולי התורה ולא היה מי שסתר את דברי וזה אשר כתבתי על דברי התוספות ותימה מאי ראיה מביא ר"י מהירושלמי דהא ודאי הוא דהא דפריך לשם אמאי לא תני חלה לאו אדברי רבי אליעזר דאמר אף החדש פריך אלא אתנא קמא דאמר חוץ מן הערלה והכלאים פריך אמאי לאתני חלה ומשני לפי שאינה נוהגת בשל גוים כמו ערלה וכלאים דנוהג אף בשל גוים והשתא איכא למימר דחדש אינו נוהג לרבי אליעזר אלא בשל ישראלוהא דלא תני רבי אליעזר חלה כדתני חדש היינו משום דבחלה לא פליג אתנא קמא דתנא קמא נמי מודה דנוהג בשל ישראל אלא דחדש דסבירא ליהלתנא קמא דאינו נוהג בחוצה לארץ אפילו בשל ישראל קאמר רבי אליעזר דאף החדש אסור בשל ישראל:
ט"ז יורה דעה סימן רצגֿ
בין בשל עובד כוכבים. כ"כ הפוסקים בפי' ומורי וחמי ז"ל כ' שיש הוכחה ברורה דבשל עובד כוכבים אינו נוהג חדש
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצג
וגם מ"ש בשם ב"ח הב"ח כשיטתו דס"ל אינו נוהג בשל עובדי כוכבים וכבר הכו על קדקדו כל האחרונים ושגגה יצאה מתחת ידו וטובה ה"ל לבה"ג כאן השתיקה
קולא ד׳ - ספק ספיקא
טור יורה דעה הלכות חדש סימן רצג
כתב א"א הרא"ש ז"ל בתשובה ודאי בכל השנים אין לחוש מספק על התבואה לאוסרה שמא לא נשרשה קודם דסמכינן ארובא שנשרשה קודם לעומר ועוד שהוא ספק ספיקא שמא היא מתבואת שנה שעברה ואפילו היא מתבואת שנה זו שמא נשרשה לפני העומר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות חדש סימן רצג סעיף ג
תבואה ֿשלא השרישה קודם לט"ז בניסן, אסורה עד שיבא העומר הבא. הגה: ומ"מ כל סתם תבואה שרי לאחר הפסח, מכח ספק ספיקא, ספק היא משנה שעברה. ואם תמצא לומר משנה זו, מ"מ דלמא נשרשה קודם העומר (טור בשם הרא"ש). ובמיני תבואה שזורעים ודאי לאחר פסח, כגון במקצת מדינות שזורעין שבולת שועל ושעורים לאחר פסח, אז יש לו להחמיר אחר הקציר, אם לא שאין דלתות המדינות נעולות, ורוב התבואה באה ממקום אחר שזורעין קודם הפסח (הגהות מיימוני פי"א מהמ"א ותוס' ספ"ק דקידושין). וכן בזמן שימות החורף נמשכים לאחר פסח, ובכל הגליל ההוא זורעים לאחר פסח דברים הנזכרים, יש להחמיר ולחוש מן הסתם. אבל אין להורות לאחרים במקום שרוב שתייתן ואכילתן ממינים אלו, כי מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין - כן משמע בטור בשם הרא"ש ות"ה סימן קנ"ח /קצ"א
רבי עקיבא איגר יורה דעה סימן רצג
מכח ספק ספיקא. בת' מוצל מאש (סי' נ') תמה הא שם אונס חד הוא, דמה לי משנה שעברה ומה לי משנה זו קודם העומר
חוות דעת בית הספק דיני ספק ספיקא
עוד הקשה הכרתי ופלתי [שם ד"ה וגם ספק מחט] מהא דמתירין [סימן רצג סעיף ג בהגה] חדש מטעם ספק ספיקא, שמא מישנה ושמא נשרשה קודם לעומר, הא הוי משם אחד. ונראה ליישב, דכבר כתבנו בקונטרס אחרון מהלכות נדה גבי אשה שיש לה מכה, דכתב הש"ך [סימן קפז ס"ק כב] דספק מכה ספק צדדים לא הוי ספק ספיקא משום דהוי משם אחד, ע"ש, וכתבתי שם דלא דמי להא דמשמע מתוספות נדה דף י"ח [ע"א ד"ה שליא] דהוי ספק ספיקא בכהאי גוונא, דאמרינן סמוך מיעוטא להך פלגא והוי רובא, כדאמרינן בפרק בהמה המקשה [חולין עז, ב] סמוך מיעוטא דנדמה למחצה דנקבות, וכן ביבמות [קיט, א] סמוך מיעוטא דנפלים למחצה דנקבות, וכתבתי שם דדוקא בדבר ההווה ורגיל כך ואינו במקרה והזדמן שייך לומר כך, כגון במעוברת דידוע דנשים המעוברות שבעולם יולדות נקבות וגם מקצתן מפילות, וא"כ רוב היולדות לאו זכרים יולדין, הוי ממש ככל אזלינן בתר רובא דבש"ס כמו רוב בהמות כשרות כיון דרוב העולם הוא כך, וכן בשליא בנדה שם כיון דבכל היולדות שבעולם בשעה שיוצא מהן מקצת שליא ברובן אין בהמקצת רוב ולד בהשליא, כיון דבמיעוט נשים אין ולד כלל בשליא ובאותן שליות שיש בהן ולד אין בהמקצת רוב ולד, אמרינן מקצת שליא זו שאירע הספק אזלינן בתר רוב מקצת שליות שבעולם דליכא בהו רובולד. מה שאין כן בדבר שאינו בהווה ורגיל רק במקרה והזדמן, כגון באשה שיש לה מכה או באשה שזינתה או בנשבר רגל העוף, לא שייך לומר אזלינןבתר רובא דרוב המזדמנין מזדמנין כך, דבמה שהוא במקרה לא שייך לומר רוב, דמקרה נופל לפי ההזדמנות, לפעמים כך ולפעמים כך. ומשום הכי בחדש דשייך לומר רוב תבואות מותרין הן, כיון דמקצת התבואות שבעולם ישנות לגמרי, ומקצת מהחדשות שבעולם נשרשות קודם לעומר, שייך לומר בו אזלינן בתר רובא, ואין שייכות בו לומר שהוא משם אחד. וכן בסתם כלים אינן בני יומן אמרינן דודאי איכא הרבה כלים שלא נתבשלו בהן היום,ומאותן שנתבשלו בו היום נתבשל ג"כ במקצת תבשילין הפוגמין, שייך לומר אזלינן בתר רובא, מה שאין כן בדבר שהוא במקרה דלא שייך ביה רוב, רק מטעם ספק ספיקא מתירין, בעינן (שיהיה) [שלא יהיה] משם אחד:
משנה ברורה סימן תפט ס״ק מה
(אף בזמן הזה - ….ומ"מ רוב העולם אין נזהרין כלל באיסור חדש ויש שלמדו עליהם זכות לפי שהוא דבר קשה להיות זהיר בזה ולכן סומכין מפני הדחק על מקצת הראשונים שסוברין שחדש בחו"ל אינה אלא מד"ס שגזרו משום א"י ולא גזרו אלא במקומות הסמוכין לא"י כגון מצרים ובבל ויש שלמדו עליהם זכות שסוברין שחדש אינו נוהג אלא בתבואה של ישראל אבל לא בשל עכו"ם ולפ"ז צריך להזהיר לישראלים שיש להם תבואה זרועה בשדות שלהם שינהגו בה איסור חדש. והנה אף שאין בידינו למחות ביד המקילין מ"מ כל בעל נפש לא יסמוך על התירים הללו ויחמיר לעצמו בכל מהשאפשר לו כי להרבה גדולי הראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני.
ערוך השולחן יורה דעה סימן רצג סעיף יח - כ
ואין לנו שום היתר על חדש ובזה לא שייך לומר על כלל ישראל מוטב שיהיו שוגגין אם הוא איסור דאורייתא...האמנם עתה שזכינו לאור זרוע לצדיק עתה לישרי לב שמחה ואין בזה שום ספק דהעולם סוברים כרבינו ברוך וריב"א ורבינו אבגדור הכהן ורבינו יצחק בעל האור זרוע ורבינו מנחם מעיל צדק ומרדכי גדול ומהרי"ל דחדש בח"ל דרבנן וכמו שביאר האור זרוע שיטתם הברורה ….וכיון דהוי דרבנן הדבר פשוט כמ"ש הגדולים שלא גזרו על מדינות הרחוקות מארץ ישראל דכל מצות התלויות בארץ כשגזרו רבנן על ח"ל לא גזרו רק על המדינות הקרובות לא"י כמו תרומות ומעשרות ורק בחלה גזרו משום דהחיוב הוא בשעת גלגול העיסה ועוד דחדש קילא טובא מתרומות ומעשרות וחלה דטבל הוא במיתה….ולפ"ז לשיטת רבותינו אלה הוי היתר גמור אפילו בקרקע של ישראל והגדולים שהעמידו ההיתר מפני שאינו נוהג בשל עכו"ם בח"ל כתבו מפורש דשדות של ישראל אסורות ואנן הא קא חזינן הרבה שדות של ישראל שזורע ישראל ולא נהגי באיסור חדש וזהו הרבה במדינות אלה ומכמה דורות נהגו כן אבללדברינו דאנו סוברים כשיטה זו א"ש ולשיטת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש נוכל לומר ההיתר על שדות עכו"ם כמ"ש בסעי' ט"ו ואף בשדות ישראל אולי אפשר לומר דנהי דלשיטתם אין תלוי איסור חדש במקום שהעומר יכול לבא משם כמ"ש דלהרמב"ם בהכרח לומר כן דאין זה תלוי בזה מ"מ נראה כיון דלשיטתם מיעטה התורה שלא יביאו עומר מח"ל מקרא דכי תבואו כמ"ש הא בעינן עכ"פ שיהא ראוי להביא והיינו במדינות שבזמן הפסח כבר הם קרובים לקצירה אבל במדינות הצפונית שלנו שזורעים אחר הפסח וקוצרים קודם ר"ה מה מיעטה התורה הא אין כאן לא זריעה ולא קצירה בשעת הפסח:
Summary:
The משנה cites a מח׳ whether the prohibition of חדש also applies in חוץ לארץ or if it limited to ארץ ישראל. As explained by the גמ׳, the ת״ק is lenient while ר״א is מחמיר. Due to the existence of a סתם משנה which supports ר״א, the רמב״ם, רי״ף and the רא״ש all rule that חדש is אסור מדאורייתא in א״י. In addition, based on a ירושלמי, the ruling of תוספות is that חדש also applies to wheat grown by a non-Jewish farmer. The שלחן ערוך rules strictly in both of these areas.
In attempting to explain the widespread custom to be lenient in חו״ל, the ט״ז notes that perhaps the סתם משנה analysis is not so conclusive. Accordingly, he allows for relying on the ת״ק given the שעת הדחק necessity to consume חדש.
Based on a גמרא in מנחות, the אור זרוע rules in accordance with the opinion of the ת״ק. He presumes that the ת״ק still holds that חדש in חו״ל is an איסור דרבנן. The רבנו ברוך cited by the תשובת הרא״ש also rules that חדש is only אסור מדרבנן but that similar to מעשר, the איסור only applies to lands that are in close proximity to ארץ ישראל (this would render all grain in most of חו״ל as being completely permissible). The ב״ח offers another justification for eating חדש: he revisits the analysis of תוספות with respect to the ירושלמי, concluding that חדש does not apply to grain owned by a non-Jew.
The רמ"א also rules leninently based on a ספק ספיקא, establishing two separate doubts with respect to the grain potentially being from a prior year. This ס״ס is challenged by ר"ע איגר as essentially being the same doubt, שם אחד. The חוות דעת explains that it's really a רוב analysis (i.e. that the majority of the grain is from a prior year).
The מ״ב and ערוך השלחן both cite many of the above referenced opinions in explaining the prevalent custom to be lenient.
