בדין נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף - A Paradox of Priorities: Chanukah Candles vs. Shabbos Candles

נרות חנוכה או נרות שבת

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד ב

אמר רבא, פשיטא לי: נר ביתו ונר חנוכה - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. נר ביתו וקידוש היום - נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו. בעי רבא: נר חנוכה וקידוש היום מהו? קידוש היום עדיף - דתדיר, או דילמא: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא? בתר דאבעיא הדר פשטה: נר חנוכה עדיף, משום פרסומי ניסא.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעח סעיף א

מי שאין ידו משגת לקנות נר חנוכה ונר שבת, יקנה נר שבת מפני שלום ביתו (וע"ל סי' רס"ג סעיף ג'); ואם יש לו לשל שבת ואין לו לנר חנוכה וליין לקידוש היום, יקנה לנר חנוכה, משום פרסומי ניסא. הגה: וה"ה נר חנוכה קודם ליין הבדלה, וע"ל סי' רצ"ו סעיף ה'.

נרות שבת

רמב"ם הלכות שבת פרק ה הלכה א

הדלקת נר בשבת אינה רשות אם רצה מדליק ואם רצה אינו מדליק, ולא מצוה שאינו חייב לרדוף אחריה עד שיעשנה כגון עירובי חצרות או נטילת ידים לאכילה אלא חובה, ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסג

אחד האנשים ואחד הנשים, חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת; אפי' אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר, שזה בכלל עונג שבת הוא.

נרות חנוכה

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף צט עמוד ב

משנה. ערב פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך. אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב. ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין, ואפילו מן התמחוי

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ז הלכה ז

לפיכך כשסועד אדם בלילה הזה צריך לאכול ולשתות והוא מיסב ב דרך חירות, וכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים חייב לשתות בלילה הזה ג ארבעהכוסות של יין, אין פוחתין מהם, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה לא יפחתו לו מארבעה כוסות, שיעור כל כוס מהן רביעית.

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב

מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הנסים שעשה לנו, אפילו אין לומה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק.

מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב

[ומ"ש רבינו אפילו אין לו מה יאכל וכו'. נראה שלמדו ממה שנתבאר פ' ז' מהלכות חמץ ומצה שאפילו עני שבישראל לא יפחות מד' כוסות והטעם משום פרסומי ניסא וכ"ש בנ"ח דעדיף מקדוש היום כמו שיתבאר בסמוך:

לחם משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה יב

[יב] מצות נר חנוכה וכו'. כתב ה"ה וכ"ש בנר חנוכה דעדיף מקדוש היום. וקשה דמאי כ"ש הוא זה אי אמרינן חנוכה עדיף מקדוש היום היינו דחנוכה הוי פרסומי ניסא כדאמרינן בגמרא משא"כ בקדוש היום אבל ד' כוסות דאיכא בהו פרסומי ניסא כדכתב ה"ה ז"ל ודאי דהוי כמו חנוכה וא"כ לא היה לו לה"ה ללמוד הדין מכל שכן אלא מהוא הדין וצ"ע:

בית יוסף אורח חיים סימן תרעא

ויען כי אירע הנס בנרות תיקנו להדליק נרות בכל לילה כדי להזכיר הנס. פשוט בפרק במה מדליקין (שבת כא:):  וצריך כל אדם ליזהר בהן מאד ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליקן. כן כתב הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ד הי"ב) וכתב הרב המגיד דהיינו מדתנן בפרק ערבי פסחים (פסחים צט:) שאפילו עני שבישראל אל יפחתו לו מארבע כוסות של יין וטעמא משום פרסומי ניסא:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף א

צריך ליזהר מאד בהדלקת נרות חנוכה, ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק

החילוק והסתירה

רביד הזהב להר׳ דוד בן שלמה מזרחי (מהרד״ם) 1696 - 1771 - סי׳ תרעא

יש לשאול מה טעם גבי נר שבת לא חייבוהו למכור כסותו כמו הכא, ואשכחן גבי נר חנוכה ונר שבת דאם אין ידו משגת לנ״ח ונר שבת, נר שבת עדיף משום שלום ביתו כדאית סי תרע״ח וסימן רס״ג, וי״ל דבשבת הבגדים הם מכבוד היום דאתיא מדרשא דוכבדתו כדאיתא סי׳ רס״ב, ולא דחינן לה משום שלום ביתו, אלא דקשה דהא יום טוב אמרינן נמי שצריך לכבדו ולענגו כמו בשבת (עי' סי' תקכ"ט) והבגדים הם הכיבוד, ואמרינן גבי ארבעה כוסות אם אין לו יין ימכור מלבושו, והתם ג"כ מדרשא ד"ולקדוש ה' מכובד", ותירץ המגן אברהם בסימן תע"ב, דנר שבת קודם לד' כוסות משום שלום ביתו, ואם כן מאי שנא דלנר חנוכה ולארבעה כוסות ימכור, ולנר שבת דהוא עדיף משניהם לא ימכור, והא דאמרינן טעמא לבגדי יום טוב משום שמחה, אינו אלא לענין שיהיו נאים יותר משל שבת, אבל לכבדו, למה יגרע למכור בגדיו ?  ויש לומר דכבוד שבת בראשית חמור בכל מילי, דהא איכא גביה כרת או סקילה או חטאת, וגבי יום טוב ליכא אלא מלקות כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות שביתת יום טוב, ומינה לכבדו ולענגו כמו בשבת, לאו דוקא הוא, שאם כן, היינו צריכים לצאת לקראתו כשבת כמו שנתבאר בסימן רס"ב, וכן דברים שנתבארו בסי' ר"נ, וכן גבי ספר תורה ביום טוב ה' עולים ובשבת שהוא קדוש יותר ז', וכמה דברים, ועיין תוספות יום טוב (מגילה פ"א מ"ה) במשנת אין בין יום טוב לשבת. הערה (רב יוסף בן שלום קרח) ולענ״ד שהטעם לנר חנוכה וארבעה כוסות שחייבוהו למכור כסותו משום שיש בהן פרסומי ניסא, ונר שבת אין בו משום פרסומי ניסא, אבל הוא קודם לנר חנוכה שיש בו משום שלום ביתו שהשלום הוא עדיף מהכל, עד שכדי כך אמרו חז״ל ניתן שם שמים לימחות על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו, ודו״ק.

ספר שלמי תודה להר׳ רבי בן ציון פלמן (1934- 2015) - רב קהילת נחלת משה בבני ברק

כתב הרמב"ם בפ"ד מהל' חנוכה הי"ב וז"ל אפילו אין לו מה יאכל אלא מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן ונרות ומדליק ובהל' שבת ריש פרק ה' גבי הדלקת נר שבת כתב הרמב"ם אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר ולא כתב או מוכר כסותו כמש"כ בהל' חנוכה ושמעתי ממרן הגאב"ד דפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל שדקדק מכאן דס"ל לרמב"ם דלנר ביתו אינו חייב למכור את כסותו ואינו חמור לענין זה כמו נר חנוכה דחייב למכור כסותו ונסתפק לפ"ז האיך יהיה הדין בערב שבת של הנוכה אם אין לו מעות לא לנרות שבת ולא לנרות חנוכה ויש לו כסות שיכול למוכרו וליקח בדמיו נר אחד בלבד האם מחויב למוכרו דהרי נר שבת ונר חנוכה נר שבת קודם משום שלום ביתו כמש"כ הרמב"ם שם בהי"ד ובת"ב סי' תרוקח סק"ב כתב דאף בזמן שמדליקין בבית נמי נר שבת קודם ע"ש וא"כ אם ימכור את כסותו ויקח בו נר אחד הרי יצטרך להדליק בו נר של שבת ומשום נר שבת הרי אינו חייב למכור כסותו וא"כ אפשר דבכה"ג לא יתחייב כלל למכור את כסותו ונמצא דבימי החול של חשכה חייב למכור את כסותו לנ"ח ובערב שבת חנוכה אינו חייב למכור וזה דבר חדש וצ"ע אמנם במה שדייק מלשון הרמב"ם דחלוק נר שבת מנר חנוכה לענין דינא דמוכר את כסותו הנה יש מהפוסקים דלהדיא לא כתבו כן עי' בשו"ע הל' שבת ס רס"ג ס"ב שהעתיק לשון הרמב"ם דשואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק וכתב שם המ"ב בבה"ל ד"ה על הפתחים בשום הפמ"ג וז"ל ועיין בסי' תרע"א דמוכר כמתו והוא הדין הכא הרי דמדמה נר שבת לנר חנוכה דהכא נמי מוכר כסותו וכ"כ במחצית השקל שם ע"ד המג"א בסק"ה דלנר שבת כ"ש שצריך למכור כסותו דהא נר שבת עדיף מנר חנוכה דנר ביתו ונר חנוכה נר ביתו קודם וא"כ כ"ש דמוכר את כסותו לנר ביתו וכן נראה לכאו' מוכח כדבריהם דהא מקור דינא דשואל על הפתחים או מוכר כסותו גבי נר חנוכה כתב בביאור הגר"א סי' תרע"א ס"א דנלמד מקידוש היום...וכיון דמהתם נפקא קידוש היום ונ"ח ודאי דבתרוייהו מוכר את כסותו כמו גבי ד' כוסות...ויש שהעירו דאי נימא דנר חנוכה עדיף מנר שבת בדינא דמוכר את כסותו א"כ בערב שבת חנוכה כשיש לו למכור כסות שיש בו כדי לקנות נר אחד בלבד יכול למוכרו וליקח בו שמנים הפסולים לנר שבת וכשרים לנר חנוכה ושפיר ידליק בו נ"ח ולא יתחייב ליקחם לנר שבת משום דינא דנר ביתו קודם לנ"ח ומיהו לקושטא מסתבר כמש"כ הפמ"ג והמחצה"ש והמ"ב דאף לנר ביתו מוכר את כסותו וא"כ לפ"ז ודאי דחייב ליקח בכסותו שמנים הכשרים לנר שבת משום שלום ביתו….והנה המ"ב בהל' לולב סו"ס תרנ"ו בבה"ל ד"ה אפילו מצוה הביא מש"כ העולת תמיד והאליהו רבה בסי' כ"ה להוכיח מדברי הירושלמי דבשביל מצות תפילין וציצית ושאר מצות אינו מחויב לחזור על הפתחים והקשה הבה״ל והלא קיי"ל דעל נר חנוכה וד' כוסות צריך לשאול על הפתחים אע"פ שהם רק מצות דרבנן וכ"ש במצות דאורייתא ואפילו אם תאמר דשאני נ״ח וד' כוסות דמשום פרסומי ניסא תיקנו רבנן כן מה יענה בהא דקיי"ל בסי' רס"ג ס"ב דלנר שבת נמי שואל על הפתחים שזה בכלל עונג שבת והרי עונג הוא רק מצוה מדברי קבלה ותפילין ושופר דאורייתא והעלה דגם בתפילין ושאר מצות המוטלות על גופו לא גרע מנר שבת וחנוכה וד' כוסות דמוכר כסותו כדי לקיימם פי' דאזיל לטעמיה דאף לנר ביתו מוכר כסותו כמו דשואל על הפתחים כמש"כ הפמ"ג וא"כ מוכח מיניה דגם בתפילין ושאר מצות מוכר כסותו ופירש דברי הירו' בענין אחר ע"ש והנה מה שהקשה מנר ביתו אפשר דנר ביתו שאני משום שלום ביתו והחמירו בו טפי כמו דדחי אף לנר חנוכה אע"פ דבנ"ח איכא משום פרסומי ניסא רק מ"מ מסברא קשה דתפילין דאורייתא הוא ולמה אינו חייב לחזור על הפתחים עבורו והנה לפ"ר הגרע"א הנ"ל הרי מוכח דבשאר מצות דאורייתא אינו מוכר כסותו והחמירו בנ"ח טפי מדאורייתא משום פרסומי ניסא ולפ"ד הגר"א דאף לקידוש היום צריך למכור את כסותו א"כ כ"ש דבשאר מצות דאורייתא מוכר כסותו כמש"כ הבה"ל דהא בקידוש היום ליכא פירסומי ניסא ולא שלום ביתו ואפ"ה מוכר כשתו וה"נ לפ"ז דשואל על הפתחים דקיל טפי ממוכר כסותו אלא דתיקשי לפ"ד הגר"א והבה"ל מדינא דא"צ לבזבז יותר מחומש על מצוה דאורייתא ומאי שנא דמוכר כסותו וכשה"ק הגרע"א ז"ל ועיין בבה״ל שם וצ"ע  

מחצית השקל אורח חיים סימן רסג

(ה) שואל. ועיין ריש סימן תרע"א. שכתוב שם שצריך למכור מלבושו כדי לקנות נר חנוכה, ונר שבת דעדיף מנר חנוכה כמו שכתוב פה סעיף ג', כל שכן שצריך למכור מלבושו לצורך נר שבת:

ביאור הלכה סימן תרנו

ואגב אעורר פה במה שהיה קשה לי על מה שהעתיקו הע"ת והא"ר בסימן כ"ה ראיה מירושלמי שאין מחוייב לחזור על הפתחים כדי לקנות תפילין וכדומה שאר מצות והלא קי"ל דעל נר חנוכה וד' כוסות צריך לשאול על הפתחים כדי לקיימם אף שהם רק מצות דרבנן וכ"ש בענינינו ואפילו אם תאמר דמשום פרסומי ניסא תקנו רבנן כן מה יענה בהא דקיי"ל לעיל בסימן רס"ג ס"ב דלנר שבת שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק הנר שזה בכלל עונג שבת הוא והלא עונג שבת הוא רק מ"ע מדברי קבלה כמו שנאמר וקראת לשבת עונג ותפילין ושופר וכה"ג הוא הכל מ"עשל תורה וחפשתי ומצאתי קושיא זו בספר מור וקציעה ע"ש שהאריך ונשאר בקושיא ומה שהביאו ראיה מירושלמי הנ"ל לכאורה לאו ראיה היא בשנדקדק על לשון הירושלמי דקאמר ועושה סוכה ולולב שופר ותפילין וציצית מאי לשון ועושה דקאמר הי"ל לומר ויושב בסוכה ונוטל לולב ותוקע בשופר ולובש תפילין וציצית וע"כ נלענ"ד דהירושלמי אזיל לשיטתו דאיתא שם בברכות פ"ט הלכה ג' העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה נכנס לישב בה אומר ברוך אקב"ו לישב בסוכה העושה לולב לעצמו אומר ברוך אקב"ו לעשות לולב כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב העושה תפילין לעצמו אומר ברוך אקב"ו לעשות תפילין כשהוא לובש אומר על מצות תפילין וכן חושב שם מזוזה וכמה מצות הרי דסובר הירושלמי דעשיית המצות הוא מצוה בפ"ע מדמברך עליה (ועיין במנחות דף מ"ב ע"ב בתוספות דהירושלמי חולק בזה על הגמרא שלנו) ואינו יכול לפטור עצמו במה שיקנה תפילין או סוכה מחבירו במעותיו ולזה קאמר הירושלמי דענין זה לא חייבתו התורה לעשות בעצמו הסוכה וכן ליקח קלף ולעשות מזוזה ובתים ופרשיות כ"א כשיש לו אבל אם אין לו לא חייבתו התורה בזה לחזור אחר עצים לסוכה וקלף לתפילין וכה"ג אלא קונה במעותיו תפילין ומזוזה שעשו אחרים וכן בסוכה וכל המצות דהעשייה אינה אלא הכשר אבל עצם המ"ע ללבוש תפילין וכן כה"ג בקיום שאר המצות מזה לאפטרתו התורה כלל שהוא חוב המוטל על גופו ולא גרע מנר של שבת ונר חנוכה וד' כוסות דמוכר כסותו כדי להשיגם. ואפילו את"ל דאין הדין שיצטרך לחזור על הפתחים להשיג מעות לקנות תפילין אבל עכ"פ מחוייב לחזור ולבקש מישראל שישאול לו תפילין לקיים המ"ע:

ענין אחר

תוספות הרא"ש מסכת קידושין דף לב עמוד א

רב יהודה אמר משל בן. יש לדקדק למ"ד משל בן אם נזדמן לו כבוד אביו ואבידת חבירו ואבידת עצמו כיצד יעשה, אם יעסוק בכבוד אביו אבידתחבירו קודמת כדאמרי' באלו מציאות יכול אמר לו אביו אל תחזיר יכול ישמע לו וכו' והיינו אל תחזיר אלא עסוק בכבודי דאי אל תחזיר בחנם לאאיצטריך קרא, ואם יעסוק באבידת חבירו אבידת עצמו קודמת כדאיתא באלו מציאות, ואם יעסוק באבידתו הרי כבוד אביו קודם, ונראה שיניח כיבודאב ואבידת חבירו ויעסוק באבידתו דהא דאמרינן דחייב לכבדו משל בן היינו כשהוא נהנה מן הממון שמכבדו בו אבל היכא שאינו נהנה מן האבידהשמפסיד הבן אע"פ שהוא נהנה שהיה מכבדו בדבר אחר בשעה שמחזיר האבידה בכהאי גוונא אינו חייב לכבדו ולהפסיד ממונו, אע"ג דאמרי' כדישיטול ארנקי של בן ויטיל לים ואינו מכלימו למ"ד משל בן התם הוא נהנה מן הממון עצמו שמפסיד הבן שיש קורת רוח לאביו בכך במה שזורקו ליםכגון למירמא אימתא אאינשי ביתיה דאי לאו הכי אלא שמשליכו בחנם רשע הוא ועובר משום בל תשחית ואין חייב לכבדו בזה, ועוד יש חילוק בזהשאין לו להכלימו אם כבר עשה

Summary:

The גמרא rules that if one can only afford one candle - נר חנוכה takes precedence over נר שבת.  Separately, the רמב״ם rules that an עני must be שואל על הפתחים to collect money for נרות שבת.  However, when discussing the נרות חנוכה the ruling is that עני must be מוכר את כסותו for נרות.  The מגיד משנה assumes that this is a כל שכן from ד׳ כוסות, which is also based on פרסומי ניסא.  (The לחם משנה is bothered why the מ״מ says it’s a כל שכן, he thinks it should just be “הוא הדין.”)  The רביד הזהב seems to take a different approach in explaining why one must be מוכר כסותו for חנוכה but not שבת, he ultimately suggests that כבוד שבת is more חמור than the other cases (even כבוד יו״ט where one must be מוכר כסותו for ד׳ כוסות).

The שלמי תודה presents a potential contradiction between the two הלכות - should an עני be מוכר את כסותו on ערב שבת חנוכה; theoretically yes, for חנוכה only but then נרות שבת take precedence.

[It would appear from the רביד הזהב that one would not be מוכר את כסותו for שבת חנוכה.]  The שלמי תודה notes that are authorities that would require מוכר את כסותו for נרות שבת in general as well (eliminating the contradiction).

Even according to these authorities, the ביאור הלכה addresses a potential tension between נרות and ד׳ כוסות as contrasted with other מצוות (e.g. תפילין).

The תוספות הרא״ש raise another (unrelated) paradox with respect to the מצוות of כיבוד אב ואם and  השבת אבידה.