ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח
(ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ס (ח) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא: ס (ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: ס (י) עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה: ס (יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ס (יב) עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא: ס (יג) עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא: ס (יד) עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא: ס
(טו) עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ס (טז) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא: ס (יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה זִמָּה הִוא: (יח) וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ: (יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ: (כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ
אליבא דהלכתא
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף מט עמוד א
מתני' - אשתו שמתה - מותר באחותה, גרשה ומתה - מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה. יבמתו שמתה - מותר באחותה, חלץ להומתה - מותר באחותה, נשאת לאחר ומתה - מותר באחותה.
רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ב הלכה ז - ט
כיון שקידש אדם אשה נאסרו עליו מקרובותיה שש נשים וכל אחת מהן ערוה עליו לעולם בין כנס בין גירש בין בחיי אשתו בין לאחר מותה, ואלו הן אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה, ואם בא על אחת מהן בחיי אשתו שניהן נשרפין. בא עליהן לאחר מיתת אשתו הרי אלו בכרת ואין בהן מיתת ב"ד שנאמר באש ישרפו אותו ואת הן בזמן ששתיהן קיימות שהן אשתו וזו שבא עליה הריהוא והערוה נשרפין, ובזמן שאין שתיהן קיימות אין שם שריפה. וכן אחות אשתו ערוה עליו עד שתמות אשתו בין אחותה מאמה בין אחותה מאביה בין מן הנישואין בין מזנות הרי זו ערוה עליו
שו"ת בית יוסף (לר׳ יוסף קארו) דיני כתובות סימן יג
שאלה לקרוא תגר על מי שרצה להתיר בת חלוצתו….דבר פשוט הוא ששום ערוה אין לה היתר לאחר מית' קרובתה אלא אחו' אשה בלבד משום דכתב בה רחמנא בחייה ומה ששנינו בפרק החולץ ליבמתו אסור באמה ובאם אמה באם אביה בבתה ובבת בתה ובב' בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימ' הדבר פשוט דבזמן שהיא קיימ' לא קאי אלא לאחותה ומשום דכתב בה רחמנא בחייה וכן פירש רש"י ז"ל וז"ל כל הנך עריו' דאורייתא נינהו וגזרינהו רבנן בחלוצתו בזמן שהיא קיימת אאחות' קאי ולא אשאר עריות עכ"ל וכןפירש בנמקי יוסף אשר סביב האלפסי וכן פירש ה"ר עובדיה בפי' המשניו' וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות איסורי ביאה וז"ל כיון שקידש אדם אשה….הרי מבואר בדבריו שאין שום ערוה מותר' לאח' מית' קרובת' אלא אחו' אשה בלבד משום דכתב בה רחמנא בחייה אבל כל שאר העריו' אסורו' לעולם אפילו נשאה לאחר מית' הקרובה
הר"ן על הרי"ף מסכת קידושין דף כח עמוד א
גמ' מבקשין ממנו ליתן גט. אבבא דקדשתני והוא אומר לא קדשתיך קאי דכדי להתירה לינשא מבקשין ממנו ליתן גט ומיהו אין כופין משום דאמר לא ניחא לי דאתסר בקריבתה והכי איתא בגמ'. ומכאן נראה דכל היכא שנתן גט אע"פ שהוא אינו מודה בקדושין נאסר בקרובותיה כדי שלא יאמרו שהוא נושא קרובת גרושתו ומשום הכי אין כופין הא לאו הכי ודאי כופין דמאי איכפת ליה וכגון זו כופין על מדת סדום:
טור אבן העזר הלכות אישות סימן טו
אחות אשתו אסורה לו מן התורה כ"ז שאשתו קיימת ל"ש אם היא אחותה מן האב או מן האם ואפי' גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה:
בית יוסף אבן העזר סימן טו
אחות אשתו אסורה לו מן התורה כל זמן שאשתו קיימת. בפרשת אחרי מות (יח יח) ואשה אל אחותה לא תקח לצרור [וגו'] עליה בחייה: ומ"ש לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם. פשוט בפרק האשה רבה (יבמות צו.) במשנה ובפרק הבא על יבמתו (נה.) יליף לה מאשת אח: ומ"ש ואפילו גירש את אשתו אבל לאחר מיתתה מותר באחותה. כן משמע ודאי מדכתיב בחייה וכן מבואר במתניתין פרק האשה רבה:
דרכי משה הקצר אבן העזר סימן טו ס״ק ז
כתב הר"ן פרק האומר (ע"א דף תרי"ב) (קידושין כח. ד"ה גמ' מבקשין) דכל המגרש ונותן גט אע"ג שהוא אינו מודה בקידושין נאסר בקרובותיה שלא יאמרו נושא קרובת גרושתו עכ"ל:
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן טו סעיף כו - כז
אחות אשתו אסורה לו מן התורה, כל זמן שאשתו קיימת, לא שנא אם היא אחותה מן האב או מן האם, ואפילו גירש את אשתו. אבל לאחר מיתתה, מותר באחותה. וכל המגרש, אפילו מחמת קול בעלמא, נאסר בקרובותיה) (ב"י בשם הרשב"א סימן י"ג).
פתחי תשובה אבן העזר סימן טו סעיף כו
שאשתו קיימת. עיין בתשובת מגיד מראשית מהרב רבי חיים אלפאנדרי ס"ס ב' שחקר בב' אחיות דאסרן הכתוב דוקא בחיי'. אם היה ראובן נשוי עם לאה ונעשית טריפה בחייה כגון ניקב קרום של מוח וכיוצא וקידש לאחותה אי הוי מקודשת דלא מקרי בחיי' כיון שטריפ' אינה חיה ע"ש שלא העל' בזה דבר ברור ולע"ד אין כאן מקום ספק כלל דודאי מקרי בחייה עיין בנדה דף כ"ג בפרש"י ד"ה למימרא דחיי ובתוס' שם ובב"ש לקמן סימן ל"ז סק"ב ודו"ק:
ערוך השולחן אבן העזר סימן טו סעיף כג
אחות אשתו ערוה מחייבי כריתות ואין בה מיתת ב"ד ואין חילוק בין אחותה מן האב ובין מן האם בלבד ואינה אסורה רק בחיי אשתו אפילו כשגירשה אבל אם מתה אשתו מותר לישא אחותה וכל המגרש אפילו מחמת קול בעלמא נאסר באחותה ובכל קרובותיה דעריות ואם קידש על תנאי ולא נתקייםהתנאי מותר באחותה ובכל קרובותיה דהא בגט על תנאי כשלא נתקיים התנאי מותרת אף לכהן ואין שניות בערוה זו ולא גזרו רבנן על לאחר מותה מפני שיש היכר גדול בדבר ולא אתי לאיחלופי בגירושין
יקרא דאוריתא להרב יחיאל בן אברהם אליעזר ציק (רב בישיבת חברון בבני ברק - נפטר ב2011)
וי״ל דכל העריות שנמנו עד השתא הם ערוה בחפצא ואפילו אשה ובתה, שהרי הן אסורות לעולם גם אחרי מיתת אחת מהן, אבל אחות אשתו אינה ערוה בחפצא, שהרי אחרי מיתת אשתו מותר באחותה וכן נדה דאסור לבוא עליה רק בעת נדתה, אבל משטהר שוב תהיה מותרת, וכן אשת איש האיסור הוא רק כאשר היא אשת עמיתך אבל כשנפסק ענין האשת איש ע״י גירושין או ע״י מיתת הבעל, שוב תהיה אשה זו מותרת ומכאן שהיא בעצמותה כחפצא מותרת ורק לעת עתה אסורה, וא״כ י״ל דלהכי שינתה התורה ולא כתבה בהן לשון ערוה.
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן יב
אודות אברך תלמיד חכם שאשתו נהרגה בתאונה, והשאירה לו בנים קטנים, אם יוכל לשאת את אחותה כדי שתטפל בבניו במסירות כראוי, או עלי ולחוש לצואת רבי יהודה החסיד (אות כו), שלא ישא אדם שתי אחיות זו אחר זו....והנודע ביהודה תנינא (חאה"ע סי' עט) כתב, שהאמת יורה דרכו כי ר"י החסיד לא ציוה אלא לזרעו אחריו לדורי דורות, כי ראה ברוח הקודש שזרעו לא יצליח בזיווגים כאלה. ע"ש…...ועוד י"ל שאם השאירה אשתו המנוחה אחריה בנים קטנים, גם ר"י החסיד יודה להתיר, מפני שמצוה לגדל ולטפל ביתומים, ולכן אני מתיר בנ"ד לישא אחות אשתו המנוחה, ויעלה זיווגם יפה.….ולא חששו כלל לצוואתר"י החסיד הנ"ל, משום דס"ל שלא כתב כן אלא לזרעו אחריו. ולכן יש להתיר בנ"ד הלכה למעשה. ושומר מצוה לא ידע דבר רע.
שו"ת עין יצחק חלק א - יורה דעה סימן לז
נדרשתי מרב גדול א' לחוות דעתי ע"ד העובדא באחד שהשיא בתו לאיש א' ממשפחה חשובה והפריז עליו הוצאות ונדוניא הרבה. ועתה ירד מנכסיו והתקשר את בתו הצעירה הבתולה עם איש אחד. ושוב מתה בתו הנשואה והניחה שתי בנות אחת בת י"ב שנים אילמת ואחת בת חמש. וחתנו רוצהלקחת את הבתולה המשודכת אחות אשתו. ונשאל כת"ר אם יכול האב לבטל קשורי התנאים של בתו הבתולה בלא רצון החתן. לפי שהאב בוכה במר נפשו שיגיע לזרים חילו ונכדיו יהי' נתונים לעם אחר. וביותר שאחת מהבנות אילמת. והיתומות בוכות במר נפשן איך תהיינה תחת אם אחרת. ועוד ענינים הנוגעים עד דכדוכה של נפש הזקן ונפשות היתומות האומללות. ודעת כת"ר לבטל קשורי התנאים בלא קנס ולא לחוש לחרם המדינות לפי שהי' כעין המבואר בנו"ב במ"ת ח' יו"ד סי' קמ"ח ע"ש דלא הי' רק חרם המדינות. וזה מה שהשבתי לו בקצרה.
אתוון דאורייתא כלל ח
נסתפקתי איסור יבמה לשוק מה עניינו אם עניינו שאישות הבעל לא נסתלק לגמרי וניתק ממיתה ללאו או דילמא אישות הבעל נסתלק לגמרי ואיסורה לשוק איסור חדש הוא ואת"ל שאישות הבעל לא נסתלק לגמרי ג"כ יש להסתפק אם איסורה עדיין מכח הבעל או דילמא האישות הנשאר נתרוקןליבם ואיסורה עתה מכח היבם22 וכן באופן השני הנ"ל שאישות הבעל נסתלק לגמרי ג"כ יש להסתפק אם איסורה איסור בעלמא לא איסור אישות אודילמא חידשה תורה אישות חדש בינה ליבם23 ואיסורה מכח אישות היבם אלא שהוא אישות קלוש וע"כ איסורה רק בלאו…..ואולם לענין איסור עריות הנאסרות ע"י קידושין כגון אשת אב וכדומה דאסירי אפי' לאחר מיתה יש להסתפק באמת אם טעם האיסור לפי שגם אחרי מיתת הבעל אכתי היא אשתו לעניין שתיאסר בקרוביו או דילמא האיסור הוא רק מפאת שהית' פעם אחת אשתו אבל עתה באמת אין עוד שום אישות כלל בינו לבינה ואם נאמר כן אזי שפיר ראוי לפטור מכיבוד אשת אב לאחר מיתת האב כיון שעתה איננה עוד אשתו לשום דבר שמה שאסורה לבניו משום אשת אב הוא רק מפאת שהית' מתחלה אשת אב אבל לא מפאת אישות דהשתא….ואולם מהא דקרובות הנאסרות ע"י קידושין הם אסורות גם אחרי שנתגרשו מוכח להדיא איפכא דאין האיסור מפאת שיש עדיין אישות רק מפאת האישות שהי' כבר דהרי בנתגרשה א"א שישאר איזה עניין אישות בינה לבינו דא"כ היאך היא ניתרת לעלמא ע"י הגט הרי מבואר בגיטין ר"פ המגרשדכל שיש שיור מה בגט אז אין הגט מתיר משום דלא הוי כריתות ע"ש28 ועוד דאפי' נימא דכשנתגרש' מבעלה ג"כ נשאר אישות מה האוסרתה לקרוביו וכן כשמת בעלה עכ"ז אכתי תיקשי דכשנישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מן האחר הי' ראוי שתהי' מותרת אז גם לקרובי הראשון שהרי כשנישאת לאחר אז וודאי דפקע אישות הראשון לגמרי ע"י קידושי האחר ולא נשאר ממנו כלום וכמו שמצינו להדיא בגיטין דפ"ג ע"א דאפי' לר"א דס"ל התםד במגרש חוץ מפלוני הגט חל ואסורה לאותו פלוני אז אם נישאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מן האחר שבה אח"כ להיות מותרת גם לאותו פלוני משום דכשנישאת לאחר פקע אישות הראשון לגמרי ולא נשאר ממנו כלום אפי' לאוסרה לאותו פלוני עש"ה וא"כ ה"נ ראוי לומר דכוותה וכמובן וא"כ על כרחך לומר דאיסורה לקרובי הבעל גם אז איננו מפאת אישות שישנו אז כ"א מפאת אישות דמעיקרא וא"כ ה"ה דמיד אחרי מיתת בעלה או גירושי' יש לנו לומר כן דפקע אישות הבעל לגמרי ואיסורה לקרוביו הוא רק מפאת שהית' פעם אשתו:
אתוון דאורייתא קונטרס אחרון כלל ח ס״ק 29
ומ"ש בפנים להביא ראי' עוד דאיסור הקרובות אחרי הגירושין הוא רק מפאת האישות שהי' כבר דאי נימא דיש עדיין אישות בינו לבינה והאיסור הוא מכח זה א"כ כשנישאת האשה לאחר אחרי הגירושין אז הרי פקע האישות לגמרי (כמו במגרש חוץ מפלוני לר"אדבנישאת לאחר מותרת כשנתארמלה או נתגרשה גם לאותו פלוני וכנ"ל) וא"כ איפוא ראוי שיותרו אז הקרובות ע' בפנים וראיתי שוב שהמשנה כוונה לסלק זה הטעות והוא במשנה יבמות מ"ט א' אשתו שמתה מותר באחותה גירשה ומתה מותר באחותה נישאת לאחר ומתה מותר באחותה יבמתו שמתה מותר באחותה חלץ לה ומתה מותר באחותה נישאת לאחר ומתה מותר באחותה ובגמ' שם נ' א' א"ר יוסף כאן שנה רבי משנה שאינה צריכה ובתוס' וז"ל פי' הקונטרס דזיל קרי בי רב הוא וקשה דגירשה ומתה מותר באחותה איצטריך למידק הא לא מתה אסורה דלא כתיב בהדי' ובפ"ק דרשי' לה מעלי' בחיי' כל שבחיי' אפי' נתגרשה אלא נ' לר"י דיבמתו הוא משנה שאינה צריכה דכיון דתנא אשתו כ"ש יבמתו עכ"ל ומוכח דבאשתו כל הג' בבי צריכי שפיר וקשה דבבא דנישאת לאחר ומתה מותר באחותה אכתי למאי אתיא ומה חילוק יש לכאורה בין נישאת לאחר או לא עד שהוצרך להשמיענו בבא זו ואולם לפמ"ש ניחא דכמו דגירשה ומתה אתי לדיוקא הא לא מתה אסורה וכמ"ש התוס' ה"נ נישאת לאחר ומתה אתי לדיוק זה הא לא מתה אסורה והרבותא היא כנ"ל דה"א דאיסור אחות אשה אחר גירושין היא מפאת אישות שיש עדיין עתה בינו לאשתו וא"כ כשנישאת לאחר דבהכרח פקע האישות לגמרי וכנ"ל ה"א דתשתרי אחותה וכנ"ל וע"כ שפיר אשמעי' דאסורה והוי שפיר רבותא מה נכון בס"ד: ודע דלולי דברי התוס' יבמות הנ"ל הנה לפי דרכינו י"ל דהתנא דיבמות הנ"ל לא אתי לדיוקא לבד כמ"ש התוס' רק דגוף הדינים שלהמשנה הוי רבותא שפיר וזה דהא דגירשה ומתה שפיר הוא רבותא דה"א דהא דהתירה תורה אחות אשה לאחר מיתה היינו משום דאחרי מיתה אינה אשתו ואין אחותה אחות אשה ומפאת האישות שהי' כבר גזה"כ שאין אחות אשתו אסורה לאחר מיתת אשתו ולפי"ז ה"א דבגירשה ומתה כיון דאחרי גירושין ג"כ בהכרח אין לו בה שום אישות עוד דאל"כ הרי הי' שיור בגט ואיך מועיל הגט וכנ"ל ואעפ"כ חזינן דאסרה התורה אחותה לאחר גירושין וא"כ האיסור בהכרח מפאת האישות שהי' כבר וא"כ כיון שכבר חל עלי' איסור מפאת האישות שהי' כבר ע"כ שפיר ה"א דאין האיסור הזה נפקע ע"י שמתה האשה אחרי כן דהמיתה כאן הרי תו לא מעלה ולא מורדת כלל דהא המיתה אין עושה פעולה בעלמא רק מה שמסלקת האישות וא"כ כאן דבלא"ה האישות מסולק מכבר מגירושין ואיליך ואעפ"כ אחותה אסורה לו וא"כ אין המיתה כאן עושה שום פעולה חדשה כלל ומדוע תשתרי אחותה הרי לא נתחדש שום חידוש עתה ע"י המיתה כדי שתותר אחותה [ודוגמת סברא כזאת ממש תמצא בתוס' קידושין ס"ח א' סד"ה הכל עש"ה] וע"כ שפיר אשמעי' התנא רבותי דלא אמרי' כן רק דאפי' גירשה ומתה מותר באחותה ודו"ק היטב. ואי מהא אכתי ה"א דאחרי גט שפיר נשאר אישות עדיין האוסר אחותה ומכח שיור בגט ל"ק כיון שאין בידו שלא לשייר וכנ"ל ושפיר המיתה מחדשת הפקעת האישות הזה וע"כ מותרת משא"כ בנישאת לאחר ומתה דאחרי שנישאת לאחר על כרחך פקע אישות הראשון לגמרי כמו בשייר בפועל שיור דחוץ מפלוני דפקע השיור ע"י שנישאת לאחר וכנ"ל וע"כ שוב ה"א דכיון דבלא"ה פקע האישות כשנישאת לאחר ואעפ"כ אסורה מגזה"כ דבחיי' כל שבחיי' א"כ שוב גם כשמתה אח"כ אכתי הרי אין המיתה מחדשת כלום ועדיין תהי' אסורה וכנ"ל ע"כ שפיר אשמעי' בבא שלישית דנישאת לאחר ומתה מותר באחותה ודו"ק כי הדברים נכונים מאוד בעזה"י:
דרשינן טעמא דקרא
רמב"ן ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק יח
לצרור לגלות ערותה עליה בחייה - ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור, יאמר שאינו ראוי שתקח אשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו, כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות. ולא אמר כן באשה ובתה ואשה ואמה, כי הנה שאר, ואסורות אפילו לאחר מיתה:
חשוקי חמד (ר׳ יצחק זילברשטיין) יבמות דף ג עמוד א
שאלה אחד נדר הנאה מכל הקרובות שלו, האם מותר לו ליהנות מאחות אשתו, כגון אם עשתה סעודת שבע ברכות, האם יכול להשתתף שם? תשובה כתב הרמב"ן (ויקרא יח יח) לצרור לגלות ערותה עליה בחייה - ובכאן יפרש הכתוב טעם האיסור [של אחות אשתו], יאמר שאינו ראוי שתקחאשה אל אחותה לצרור אותן זו לזו, כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות. ולא אמר כן באשה ובתה ואשה ואמה, כי הנה שאר,ואסורות אפילו לאחר מיתה, עכ"ל. ויעוין בדברות משה (הערות יבמות פ"א הערה ח) שהעלה שאחות אשתו לא נחשבת קרובה ושאר בשר, אף שאחותו היא קרובתו, דלענין זה לא הויא אשתו כגופו, אלא שהתורה אסרתה מטעם הרמב"ן הנ"ל, ולכן היא מותרת לאחר מות אשתו, משא"כ בשאר קרובות, ועל פי זה ביאר את סוגיית הגמרא בימות דף ג ע"א, יעו"ש. הוסיף הדברות משה שיתכן שמדברי הגמרא עולה נפ"מ לדינא, לענין המצוה ליתן כך וכך ל"קרובותיו" על פי לשון התורה [שאם לא הדגיש כלשון התורה, הרי שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם], וכן בנודר הנאה מקרובותיו, שאחות אשתו אינה בכלל הקרובות שלו אף שאסורה לו כקרובות שמצד אשתו, ונשאר בצ"ע לדינא. דברי הדברות משה הם סיוע נוסף לדברים הנ"ל שכלתו קודמת לאשת אחיו.
ספורנו ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק יח
לא תקח לצרור. אמר כי לולא זה לא היה אוסר אחות אשה מאחר שאינה יוצאת ירך האשה ושהאשה עצמה מותרת אבל אסר אותה כדי שלא תהיינה צרות ולכן לא אסרה זולתי בחיי אחותה ולא כן בכל שאר העריות:
ספר החינוך מצוה רו
שלא לבוא על שתי אחיות מחיים - (א) שלא לבוא על שתי אחיות. כלומר שלא ישא אדם שתי אחיות ביחד, ולא אפילו זו אחר זו בחיי הראשונה, ואפילו גירשה לראשונה, שנאמר [ויקראי"ח, י"ח] ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה. פירוש, ואשה עם אחותה ביחד לא תקח לצרור, לשון צרה, כלומר כדי שלאתיעשה האחת צרה לחברתה, בחייה, בא ולימד שאפילו גירשה לראשונה לא ישא אחותה, וזהו לשון בחייה, כלומר כל זמן שהיא בחיים, אבל אחר מותהאחת אין ספק שמותר לישא האחרת, דהיינו שאמר הכתוב בחייה. וכן השוכב דרך זנות עם האחות אחר שנשא הראשונה או קידשה גם כן בכללהאיסור, כי בנישואי הראשונה הקפידה תורה. משרשי ענין העריות כתבנו למעלה מה שידענו. ועוד אומר לי לבי בענין זה שאסר הכתוב מלישא שתי אחיות, כי אדון השלום יחפוץ בשלום כל בריותיו,וכל שכן בשלום אותן בריות שהטבע והשכל מחייבין להיות שלום ביניהם ולא קטטה ותחרות תמיד כל היום.
Summary:
Based on the גמרא in יבמות and the פסוק in ויקרא, the רמב״ם rules that the ערוה of אחות אשה is unique, insofar as the ערוה ends with the passing of the wife. However, גירושין does not end the ערוה status. The ר״ן rules that this applies even if the בעל only gives the גט to his wife but does not admit to the underlying קידושין. The שלחן ערוך rules in accordance with the רמב״ם and cites this addition as well. The פתחי תשובה quotes a theoretical suggestion that if the אשה is a טרפה, then the husband could marry her sister while she is still alive, since it’s not בחייה. The ערוך השלחן notes that חז״ל were not concerned about marrying a sister after the death of the wife could lead to one marrying the sister after גירושין.
The יקרא דאורייתא notes that from the פסוקים in ויקרא, the status of this ערוה and that of אשת איש and נדה are structured differently since the status of ערוה is not permanent (i.e. they end after a fixed event), so they are not “ערוה בחפצא.”
The יביע אומר quotes from the צואת of ר׳ יהודה החסיד that one should not marry his sister-in-law, even after the passing of his wife. However, he rules that one need not be concerned for this view (which is against the established הלכה). In addition, in an instance where there are young children to be cared for, this would certainly be permitted. The עין יצחק has a similar discussion/ruling.
The אתוון דאורייתא raises a basic חקירה regarding the nature of עריות which continue after the passing of one’s wife - whether the ערוה is based on a continuation of the original אישות or if there is a new type of איסור. He seems to support the latter view.
The רמב״ן explains that really there should be no ערוה here at all but the תורה wanted to ensure there was no hatred between sisters, so it created an ערוה that would end after the first sister died. חשוקי חמד introduces a potential halachic נפקא מינה based on this רמב״ן. The ספורנו explains that sisters are not technically family, since they did not give birth to one another.
No comments:
Post a Comment