אכילת תרנגול הודו - Is Turkey a Kosher Bird?

ויקרא פרשת שמיני פרק יא

(יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה:  (יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ: (טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:  (טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ: (יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף: (יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם: (יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:

תלמוד בבלי מסכת חולין דף נט עמוד א - דף סב עמוד א

מתני'. סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים: כל עוף הדורס - טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף - טהור, ר' אלעזר בר' צדוק אומר: כל עוף החולק את רגליו - טמא.....אמר רב נחמן: היה בקי בהן ובשמותיהן - עוף הבא בסימן אחד טהור, לא היה בקי בהן ובשמותיהן - בסימן אחד - טמא, בשני סימנין - טהור, והוא שיכיר עורב....דרש מרימר: תרנגולתא דאגמא - אסירא, חזיוה דדרסה ואכלה, והיינו גירותא.

תוספות מסכת חולין דף סא עמוד א

כל עוף הדורס טמא - וא"ת והיכי קים להו לרבנן הך מילתא וכי קניגי או בליסטרי היו שבדקו כל העופות טהורים ואין שום עוף טהור דורס הא אמר לקמן (דף סג:) דלעופות טהורים אין מספר ואי הלכה למשה מסיני הוא א"כ ל"ל דכתב רחמנא פרס ועזניה תרוייהו לא לכתוב אותו שדורס דממה נפשךחד מינייהו דורס שאין בכל אחד אלא חד סימן של טהרה ואותו שבזה אינו בזה כדמוכח בגמרא וי"ל דשמא קבלה היתה מימות נח שהקריב מכל עוףטהור ובדק את כולם ומסר לדורות שאין עוף טהור דורס אבל בשסועה לא שייך למימר הכי דאין זה מין בפני עצמו אלא ולד בהמה כדאיתא בהמפלת(נדה דף כד.).

הגדרס עוף הדורס

רש"י מסכת חולין דף נט עמוד א

הדורס - האוחז בצפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל; אצבע יתירה - זו אצבע הגבוה שאחורי האצבעות; טמא - בידוע שהוא דורס

תוספות מסכת חולין דף סא עמוד א

הדורס - פי' בקונטרס שאוחז בצפורניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל וקשה לר"ת דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש ר"ת דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות כי ההיא דפרק אלו עוברין (פסחים מט:) המשיא את בתו לע"ה כאילו כופתה לפני ארי מה ארי דורס ואוכל ואינו ממתין עדשתמות אף ע"ה מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתפייס וכן בסוף פ"ק דב"ק (דף טז:) ארי בר"ה דרס ואכל פטור פירוש מחיים דהיינו אורחיה והוי שן טרףואכל חייב פירוש לאחר מיתה דלאו היינו אורחיה והוי ליה קרן ופריך והא כתיב ארי טורף בדי גורותיו ומשני בשביל גורותיו שהן קטנים דרכו להמיתומחנק ללבאותיו בשביל לבאותיו.

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק א הלכה יד - טז, יט

סימני עוף טהור לא נתפרש מן התורה, אלא מנה מינין טמאים בלבד ושאר מיני העוף מותרין, והמינין האסורין ארבעה ועשרים הן….כל מי שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן הרי זה אוכל עוף שאינו מהם ואינו צריך בדיקה, ועוף טהור נאכל במסורת, ט והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור, ונאמן צייד לומר עוף זה התיר לי רבי הצייד, והוא שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינין אלו ובשמותיהן.  מי שאינו מכירן ואינו יודע שמותיהן בודק בסימנין אלו שנתנו חכמים, כל עוף שהוא דורס ואוכל בידוע  שהוא מאלו המינין וטמא, ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד משלשה סימנין אלו הרי זה עוף טהור ואלו הן: אצבע יתירה, או זפק והיא המוראה, או שהיה קרקבנו נקלף ביד…..אמרו הגאונים שמסורת היא בידיהם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן שיקלף מ קרקבנו ביד, אבל אם אינו נקלף ביד אע"פ שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו.

רא"ש מסכת חולין פרק ג סימן נט

נט [דף סב ע"א] אמר רב נחמן(ר) היה בקי בהן ובשמותיהן….ורבינו חננאל ז"ל כתב דקבלה בידינו דהאי בסימן אחד דקאמר דהיינו קרקבן נקלף שהוא סימן החדש (ב) וניחא השתא דכל כמה דלא חזינן ליה דדריס ליכא לספוקי למידי. דכל הני עופות הטמאין דכתיבי לית בהו הסימן החדש ופרס ועזניה לא שכיחי בישוב. ועל זה היה ראוי לסמוך אלא שרש"י ז"ל פירש בשמעתין גבי תרנגולתא דאגמא דהוו אכלי ליה ושוב חזיוה דדרסה ואכלה ואסרוה. וזה לשונו ומתוך שאין אנו בקיאין בה נראה לי שעוף הבא לפנינו יש לומר שמא דורס הוא. דהא תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בה דטהורה ולאחר מכאן ראוה שדורסת. ואין עוף נאכל אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור טהור ובטמא טמא ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמרינן לקמן (דף סג ב) עוף טהור נאכל במסורת:

רש"י מסכת חולין דף סב עמוד ב

חזיוה דדרסה ואכלה - ראוה חכמים שדורסת ואוכלת והיינו גירותא דאמרי' לקמן בפ' כל הבשר /חולין/ (דף קט:) אסר לן גירותא שרא לן לישנא דכוורא שטעמו כטעמו ומתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמרלקמן /חולין/ (דף סג:) שעוף טהור נאכל במסורת.

טור יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פב

א]א)סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב עופות טמאין וטהורין ובמה שחלוקין טהורים מהטמאים עשו חכמים סימני טהרה והם ד' דברים ב)הטהור אינו דורס פירוש אינו אוכל העוף מחיים ויש לו זפק ואצבע יתירה וקורקבנו נקלף ביד ואפי' אם אינו נקלף אא"כ יתנו אותו בשמש להתחמם חשיב שפיר נקלף אבל אם אינו נקלף אלא בסכין לא חשיב נקלף ג)לפיכך מי שמכיר כ"ד עופות הטמאין המפורשין בפסוק ומיניהן מותר לאכול כל עוף שאינו מהן וכל מי שאינו מכיר אם רואה עוף דורס ודאי טמא ואם אינו יודע אם דורס אם לאו אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו ב' אצבעות לכאן וב' אצבעות לכאן ד)או שקולט מן האויר ואוכל בידוע שהוא דורס ה)ואם הוא בחזקת שאינו דורס ויש לו עוד אחד מג' הסימנים איזה שיהיה כתב הרמב"ם שהוא טהור אבל ר"ח כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא שקורקבנו נקלף אבל אם אינו נקלף אפי' יש בו זפק ואצבע יתירה טמא ו) ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת שמסרו לנו אבותינו שהוא טהור שיש לחוש שמא דורס והר"ז הלוי כתב וקבלנו מסורת מאבותינו ומזקנינו הקדמונים שכל עוף שחוטמו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורס וכתב א"א הרא"ש ז)ז"ל וכן מסתבר ויש לאוכלו אם ימצא לו ג' סימנים בגופו ואין לחוש שמא הוא דורס:

בית יוסף יורה דעה סימן פב

 א   סימני העוף לא נתפרשו אלא שפירש הכתוב וכו'. בסוף פרק אלו טרפות (נט.) תנן סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה וסימני העוף לא נאמרו אבל אמרו חכמים כל עוף דורס טמא וכל שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף טהור ופירש רש"י דורס האוחז בצפרניו ומגביה מן הקרקע מה שאוכל. ולקמן בגמרא (סב. ד"ה והני מילי) כתב נ"ל שכל עוף שהוא נותן רגלו על האוכל כשהוא אוכל ומחזיקו ברגלו שלא ינוד ולא ינטל כולו אצל פיו היא דריסה וכתבו התוספות (סא. ד"ה הדורס) על מה שפירש בפירוש המשנה שהקשה רבינו תם דהא אפילו תרנגולת עושה כן ומפרש רבינו תם דורס ואוכל מחיים ואינו ממתין לה עד שתמות וכ"כ הרא"ש (סי' נח) והרשב"א (סב. ד"ה אמרו חכמים) והר"ן (כ: ד"ה אמרו חכמים) וכן הסכים הרשב"א בתורת הבית (ארוך ב"ג ש"א סד.) וכך הם דברי רבינו וכתב עוד הרשב"א בשם רבינו תם דאכילת זבובים ושקצים ורמשים חיים לא חשבינן ליה בהכי דורס ואוכל ולא מספקא דילמא דריס, וגם הר"ן כתב כן ואח"כ כתב והנכון דדורס דהכא כמין דרוסה שהזכירו למעלה בנץ וגם הרב המגיד בפרק א' מהלכות מאכלות אסורות (הט"ז) כתב פירוש רש"י ופירוש רבינו תם ואח"כ כתב והרמב"ן (חי' ס. ד"ה מתני') פירש שהוא אותו שנועץ צפרניו בבעלי חיים ודורסן וזהו הפירוש שכתב הר"ן שהוא הנכון….ומ"ש אבל רבינו חננאל כתב שאין להתירו בסימן אחד אלא [בסימן] שקורקבנו נקלף וכו'. כ"כ הרא"ש (סי' נח ונט) והרב המגיד (הי"ט) בשמו וגם הרמב"ם (הי"ט) הזכיר סברא זו שאחר שכתב הלשון שהבאתי למעלה כתב אמרו הגאונים שמסורת היא בידיהם שאין מורין להתיר עוף הבא בסימן אחד אלא אם היה אותו סימן שיקלף קורקבנו ביד אבל אם אינו נקלף ביד אף על פי שיש לו זפק או אצבע יתירה מעולם לא התירוהו עד כאן. ומדכתב שאין מורין להתיר וגם מדכתב מעולם לא התירוהו משמע דלענין הדין היו סוברים כמותו דבאיזה סימן שיהיה מהשלשה שרי אלא שהם ז"ל מחמת איזה ספק שנולד להם לא היו רוצים להתיר אלא בקורקבן נקלף שלא נולד להם בו ספק דאל"כ כך הוה ליה לכתוב אבל הגאונים אסרו ביש לו זפק או אצבע יתירה ולא התירו אלא בקורקבן נקלף בלבד ומיהו מדברי הרב המגיד נראה שלא פירש כן דברי הרמב"ם שכתב כך כתב רבינו חננאל ומן הגאונים האחרים וחשש רבינו לדבריהם להחמיר משמע דמדינא אסרו וכן נראה מדברי הרא"ש (סי' נט) שכתב אהא דאמר אמימר עוף הבא בסימן אחד טהור רבינו חננאל כתב דקבלה בידינו דהאי בסימן אחד דקאמר דהיינו קורקבן נקלף שהוא הסימן החדש הנזכר בגמרא שישנו בפרס ועזניה ולא בשאר עופות טמאים ולפי זה צריך לומר דלרבינו חננאל מתניתין דקתני וכל שיש לו אצבע יתירה וכו' יש לו כל הסימנים קאמר דמסתמא מחזקינן ליה באינו דורס כיון שיש בו כל שלשת הסימנים וכדברי ה"ר משה ב"ר יוסף אי נמי ארבעה סימני טהרה מני ואזיל ולא נחית השתא לאגמורי לן בכמה סימני טהרה סגי…...ומ"ש רבינו ורש"י כתב שאין לסמוך ולאכול כל עוף אלא במסורת וכו'. שם (סב:) אהא דאמרינן תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה כתב מתוך שאין אנו בקיאין בהם נ"ל דעוף הבא לפנינו י"ל שמא ידרוס דהא הך תרנגולתא דאגמא היו מחזיקין בטהורה ולאחר זמן ראוה שדורסת ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו [אבותינו] בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש ובמסורת יש לנו לסמוך כדאמרינן לקמן עוף טהור נאכל במסורת. ונראה מדברי הרא"ש (סי' נט) שכך יש להורות וכ"כ בתשובה (כלל ך' סימן ל"ב) וגם רבינו ירוחם (נט"ו ח"ה אות כא קלב.) כתב שכן עיקרא וז"ל הרשב"א בתורת הבית (קצר ב"ב ש"א סה:) כל עוף שיש לו אצבע יתירה וזפק וקורקבנו נקלף ביד בידוע שאינו דורס שאר עופות הבאים במקצת סימנים אלו יש מהם מותרים ויש מהן אסורים ולפיכך אין נאכלין אלא במסורת…. והרא"ש כתב בתשובה (כלל ך' דין ך') הסיגואיני"א שאוכלים אותו במקצת מקומות טוב לחקור אחר קבלתם שמא אדם אחד סמך על חכמתו ובדק בסימניו והכשירו ואין לסמוך על זה כי שמא דורס הוא ועוד שיש מיני עופות טמאים שיש להם סימני טהרה הילכך אין לסמוך בעופות על בדיקת סימני טהרה שמצינו בחכמי התלמוד שהיו אוכלים עוף והיו סבורים שהוא טהור שמצאו לו סימני טהרה ואח"כ אסרוהו, ודע כי אני לא הייתי אוכל על פי מסורת שלהם כי אני מחזיק המסורת שלנו וקבלת אבותינו חכמי אשכנז שהיתה התורה ירושה להם מאבותיהם מימות החרבן וכן קבלת אבותינו רבותינו שבצרפת יותר מקבלת בני הארץ הזאת והא דאמרינן עוף טהור נאכל במסורת בעוף שאין אדם מכיר אותו אבל עוף המקובל מחכמי ישראל שהוא טמא לא יאכל על פי מסורת אחרים הפחותים מהם עכ"ל:  

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פב סעיף א-ג

סימני עוף טהור לא נתפרש מן התורה, אלא מנה מינים טמאים בלבד, ושאר מיני העוף, מותרים. והמינים האסורים, כ"ד האמורים בתורה (ל'הרמב"ם פ"א מהמ"א די"ד).  כל מי שהוא בקי באותם מינים ובשמותיהם, הרי זה אוכל כל עוף שאינו מהם, ואינו צריך בדיקה (שם). ועוף טהור נאכל במסורת, והוא שיהיה דבר פשוט באותו מקום שזה עוף טהור. ונאמן צייד לומר: א עוף זה התיר לי רבי הצייד, ב והוא ב> שיוחזק אותו צייד שהוא בקי במינים הטמאיםהאמורים בתורה ובשמותיהם. ג> מי שאינו מכירם ואינו יודע שמותיהם, בודק בסימנים: ג] כל עוף שהוא דורס ואוכל, בידוע שהוא ממינים הטמאים. ואם אינו יודע אם דורס אם לאו, אם כשמעמידין אותו על חוט חולק את רגליו, שני אצבעותיו לכאן וב' אצבעותיו לכאן,או שקולט מן האויר ואוכל, בידוע שהוא דורס. ה] ואם ידוע שאינו דורס, יש שלשה סימני טהרה: אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף ביד, לאפוקי אם אינו נקלף אלא בסכין. (ל' המחבר) היה חזק ומדובק, והניחו בשמש ונתרפה ונקלף ביד, הרי זה סימן טהרה. ז] ואע"פ שיש לו ג' סימנים אלו, אין לאכלו, לפי שאנו חוששין ו) שמא הוא דורס, ו אלא א"כ יש להם מסורת שמסרו להם אבותיהם שהוא טהור. (ל' הרמב"ם שם די"ח). יש אומרים שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגלו רחבה כשל אווז, בידוע שאינו דורס, ומותר באכילה ח ט) ט> אם יש לו שלשה סימנים בגופו.  הגה: ויש אומרים שאין לסמוך אפילו על זה, ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהור (בארוך כלל נ"ו ובתא"ו נט"ו), וכן נוהגין ואין לשנות.

ש"ך יורה דעה סימן פב

ו (פמ"ג) אא"כ יש להם מסורת. ונראה דאם יש להם מסורת שוב א"צ לבדוק אחר שום סי' מיהו ודאי אי אשתכח דדריס או שחולק את רגליו אין לסמוך על המסורת וקבלה בטעות הוא וכ"כ מהרש"ל שם סי' קט"ו וכ"כ העט"ז אבל אם אינו ידוע אם דורס נראה דאפי' ידוע שאין לו סי' מהג' סימנים דהיינו שידוע שאין לו זפק ולא אצבע יתירה ולא קורקבנו נקלף מותר במסורת דהא יכול להיות שהוא טהור רק שצריך להכיר כל הכ"ד עופות וכיון שיש מסורת ודאי מתחלה הכירו שאינו מהכ"ד עופות והלכך נהי דמחמרינן דאף ג' סימנים לא מהני היינו משום דשמא ידרוס לאחר מיכן אבל מ"מ ודאיבמסורת מותר כל כמה דלא חזינן דדרס ודין זה אמת לכל השיטות אפילו לשיטת רש"י דהא לכל השיטות אם אינו ידוע אם דורס אע"פ שאין לו סי' כללבגופו יכול להיות שהוא טהור אם מכיר הכ"ד עופות וכיון שיש מסורת הוי כמכיר והיינו דכתבו מהרש"ל והעט"ז דוקא דאם חזינן דדרס לא מהני מסורתודו"ק היטב וע' בס"ק ט':

ח (פמ"ג) אם יש לו ג' סימנים בגופו. ומהרש"ל שם פסק דלעולם מהני ג' סימנים לחוד דאז ידוע שאינו דורס וא"צ לחזור שוב אחר שום סי' אפילוהאידנא רק שידקדקו היטב בהג' סימנים דהיינו שיהיה לו זפק כצורת שאר זפקים ולא יהא משונה בתוארו אבל אין לדקדק בקטנותו דמ"מ זפק הוי ואזאפי' ראינו שדורס אינו כלום דאמרי' שינוי הוא עכ"ד ולפע"ד אין להקל כ"כ:

ערוך השולחן יורה דעה סימן פב סעיף כט

ויראה לי ברור שזהו טעמו של רבינו הרמ"א בסעיף ג' שעל מה שכתב רבינו הב"י י"א שכל עוף שחרטומו רחב וכף רגל רחבה כשל אווז בידוע שאינו דורסומותר באכילה אם יש לו ג' סימנים בגופו עכ"ל כתב הוא וז"ל וי"א שאין לסמוך אפילו על זה ואין לאכול שום עוף אלא במסורת שקבלו בו שהוא טהורוכן נוהגין ואין לשנות עכ"ל ואין שום טעם לכאורה לחומרא זו [עי' פר"ח סק"ט שחולק עליו] ואחד מהגדולים האריך להוכיח דאווזות הבר ובר אווזות הבר מותרים מטעם זה דאפילו לדעת רש"י הא יש להם סימן זה ודעת הרמב"ם היסב לשיטת הר"מ בר יוסף שכתבנו בסעיף י"ב אבל לפי מה שבארנו דברי הרמב"ם דברי רבינו הרמ"א נכונים וברורים וחלילה להתיר בלא מסורת [עי' כרו"פ בקונטרס פני נשר שהאריך לדחות דברי הצ"צ שאסרם והואהתירם ולדברינו אין להתירם כי אם ע"פ מסורת ולבד זה אתפלא עליו שכתב שיש להם כל הג' סימנים שבגוף ע"ש וצ"ע דהא אווזא ובר אווזא אנו רואים שאין להם זפק ואיך אפשר שאווזא הבר ובר אווזא הבר יש להם זפק ואני לא ראיתים מעולם וצע"ג]:

שו"ת אבני נזר חלק יורה דעה סימן עו

א) הנה בהיותנו באטוואצק ביקש ממני כו' בדין הלאבאנדזאווע אוזות כו' וזאת אשר השבתי על תשובתו. בספרו (סי' כ"א ענף א') האריך כ"ת להקשותעל הרמ"א דבג' סימנים בגופו גם או"ה מתיר כו'. והנה הכרו"פ כתב ג"כ להתיר בשלשה סמנים בגופו וחרטומו כו'. ואו"ה קאי באווז שלא הי' לו ג'סימנים רק בצירוף סימן אינו דורס. אבל אווזים שלנו יש להם ג' סמנים בגופם. וע"כ התיר הווילדע ענטין היינו ווילדע בר אווזות. והוא פלא שגם אווזות ובר אווזות שלנו אין להם זפק. ובע"כ צ"ל שגם הוא ז"ל לא הי' בקי באווזות וצ"ע….ומ"ש עוד להתיר משום הביצים שדומים לטהור בסמניהם. ואף דסמני ביצים לאו דאורייתא דאיכא דעורבתא דדמיא לדיונה. כתב הרמב"ן שאינו אלאחששא דרבנן וכיון דלהפוסקים דלא כר"ת מותרים ע"י סמנים ה"ל ספיקא דרבנן. עכת"ד. לא כתב הרמב"ן כלל שיהי' רק דרבנן. והרמב"ן לא כתב רק דמשום חשש שהם ביצת עורב לבד לא הוה אסרינן והיינו תולין ברוב עופות טהורים שביצת עורב מיעוטא דמיעוטא. אך דתלינן דכמו שיש בעורב כן כמו כן יש בכמה עופות טמאין שהם כן. וזה יוכל להיות חשש של תורה ופשוט: אך מ"ש שהעיד אחד שא"א להכיר כלל בין הביצים מאווזות שלנו לאווזות אלו. זה היתר טוב כמו שכתב כ"ת בחבורו מדנאמן גוי לומר מעוף פלוני טהור משום דעבידא לאגלויי ולא חיישינן שמא הוא ביצת עוף טמא שדומה לביצת טהור לגמרי וא"א להכיר. ש"מ שזה אינו בנמצא. זה היתר טוב. אך הדבר קשה להאמין בזה לע"א שהוא נגד הסברא. ואיך אפשר שהאווזא גדולה כפלים משלנו והביצה לא תהי' גדולה משלנו עד שא"א להכיר. והנה בע"א המעיד נגד רובא דליתא קמן פסק בש"ש (שמעתא ואו פ"ז) דאינו נאמן. קו"ח מנגד החזקה ע"ש. וה"ה במעיד נגד הסברא…...ולפ"ז בנ"ד דהוי על"ג גמור אף נוגע נאמן. אך ראיתי להנב"י (חלק אה"ע סי' כ"ז) הביא ראי' דנוגע אינו נאמן במלתא דעל"ג...ומהראוי בענין הנוגע לכל העולם להושיב ב"ד על ככה לברר הדבר בעדים כשרים ואז יהי' היתר טוב:

שו״ת משיב דבר להנצי״ב (1816- 1893) יורה דעה סימן כב

מכתב מעכ״ה נ״י העיר אשר אתי מרחוק לשאול דעתי הקלה בדבר אווזות גדולים ומשונים מאווזות המצויים בינינו באורך צוארם  ובגשושית שעל החרטום, ומאז זה הרבה שנים שנחדשו ובאו להם, נהגו בקהל ק׳ לאכלם בחזקת אווז, ועתה יצאו עליהם עוררין אולי הם מין אחר, וא״כ צריכים למסורה בפ״ע שהמה עוף טהור….אם היה בא מראש התחדשות זה העוף לפני הייתי מגמגם בהיתירו….והא שהתירו גאוני בתראי התרנגולים הגדולים משלנו, עיקר ההיתר היה משום שיש להם שלשה סימני טהרה וגם סמכו על עדות זקן אחד שיש מדינה שאוכלים אותם בשם תרנגולים, משא״כ הני אווזות שאין להם זפק ואין אנו יודעים מקום שהיהודים אוכלים אותם….איברא כ״ז אם היה בא לפני מראש, אבל אחר שכבר נהגו לאכלם ומסתמא גם אז היה עפ״י הוראת חכם שנראה לו שהוא מין אוזז הטהור והוחזקו בזה להתירא, אין לנו לאסרם ולהוציא לעז על אבותינו שאכלו עוף טמא ח״ו….ומעכ״ה נ״י יוסיף לפרש דברים אלו לפני איזה מגדולי הדור יברכם ה׳, ואם יסכימו גם המה להיתר הנני מצטרף ובוטח בה׳ כי אין בהם טומאה

תשובות והנהגות כרך ה סימן ז

חששות בצמר לציצית בזמנינו - קבלתי דבריו במש"כ שחושש שהרבה כבשים ואפילו רובם, הם היום בלי אליה דהיינו זנב, שבזמנינו סוג כבשים המכונה "מרינו" מצוי מאד ואין לו אליה, ורוב הצמר בשוק היום הוא מסוג מרינו ללא אליה, ומפורש בפסוקים כמה וכמה פעמים שלכבש יש אליה ומקריבין אותה, וכן מוכח במנחות (גא) שאצל הכבש אפשר לטעות בין זכר לנקבה מפני שיש אליה שמכסה משא"כ בעז ע"ש, וע"כ זהו מין אחר ששמו כבש ומותר באכילה, אבל אינו הכבש ההוא הנזכר בתורה כיון שמשונה והוא כמו מין אחר, וכעין זה מצינו בלולב שיש לולב קנרי עם שינויים קלים בינו ללולב, ומ"מ גדולי הדור פסלוהו כיון שאינו כמו לולב, אף כאן אינו כבש כמקובל. וחכ"א פירסם משום כך דלשיטת המחבר שרק בגד צמר חייב בציצית מדאו' אין אנו מקיימין מצות ציצית מדאו' כלל, מפני שאם אינו צמר כבשים אינוצמר כלל, וכמו צמר רחל בת עז שמבואר בגמ' בכורות (יז א) דלא הוי צמר כיון שנשתנה (עיין היטב בבה"ל סי' ט'), וכן אין חוטי ציצית שלנו פוטרים ט"קמכותנה, שבמין אחר רק צמר פוטר, ולדבריו אפשר ומצוי למצוא כבשים עם אליה כדין בכמה מדינות ומקומות, וראוי ליקח דוקא מהם למצוה. ולע"ד נראה דלא דמי ללולב, דבלולב גזה"כ היא לקחת לולב דוקא, ובמשונה מלולב אינו מין לולב דקרא ופסול, אבל בציצית אין זה גזירת הכתוב שצריךכבש, רק שסוג צמר טוב היינו של כבשים וזהו סתם צמר, וכיון שיש שם כבש גם על סוג מרינו, ובפרט שאין טיב הצמר אצלו שונה משאר צמר כבשים ,אין להחמיר לפוסלו, והמחמיר הוא מהמתמיהין.….וכבר כתב הנצי"ב אודות תרנגול הודו שהוא משונה מאוד, שמאחר שנתפשט שרבבות התחילו לאוכלו הרי"ז כמסורת ומותר, וכ"ש כאן שעיקר הדין שבהמה צריך מסורת חידוש הוא ואי"ז שינוי גמור, שכיון שנתפשט בישראל זהו מסורת.

דרכי תשובה לרבי צבי הירש שפירא - יורה דעה סימן פב אות כו

עיין בנחל אשכול...שהאריך בדבר התרנגולת שקורין אידיש״ע הינע״ר שבא זה ג׳ מאות שנה מארץ הודו לענגלענד ומשם לאשכנז ואנו אוכילם אותו בכל מקום בלי פקפוק אף שהם משונים מאד מתרנגולת שלנו...וכאן הבן שואל מאיך יצא ההיתר לאכלה...עתה שקבלנו עלינו חומרות הרמ״א אין לנו היתר לאכלו….אמנם בנידון זה כיון שכבר אוכלין אותם שם במקום הזה מכבר בחזקת כשרות אין להחמיןר כל זמן שאין לנו ראיה להיפך שהוא ממין הטמאין דבע״כ מה שהחמיר הרמ״א להצריך מסורת הוא רק בעוף הבא מחדש לפנינו ולא שמענו ממנו אבל בעוף שידוש שכבר נהגו לאכלו יש לו ג׳ סימנים ...אע״פ שידוע שלא היה לאבותינו שום מסורה עליהם אין לנו לאסרם ולהוציא לעז על אבותינו שאכלו עוף טמא ח״ו….ועיין בספר ערוגת הבשם בקונטרס התשובה שבסוף הס׳ סימן טז מ״ש בדבר האינדיק הנזכר וכ׳ שבעוף זה יש ראיה דבע״כ מ״ש הרמ״א שאין לסמוך על סימן טהרה ובעינן מסורת זה דוקא בעוף שאין ידוע בבירור ויש בו מקום להסתפק שמא הוא דורס, אבל בעוף שאנו מכירין בו טובא והא שכיח ומתגדל בביתינו לאלפים ורבבות ואנו רואין מכמה שנים שאינם דורסין א״צ מסורת כלל

שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יא

ד. אם אסור מצד בחוקותיהם לא תלכו, להשתתף בסעודת יום ההודייה שעושים בארצות הברית

ובדבר השתתפות במי שמחשיבים יום ההודייה (טיינקסגיווינג) כעין חג לעשות בו סעודה. הנה לכאורה מכיוון שבספרי דתם לא הוזכר יום זה לחג, וגםלא שיתחייבו בסעודה, וכיוון שהוא יום זכר לאנשי המדינה, שהוא ג"כ שמח בהמדינה שבא לגור לכאן עתה או מכבר, לא מצינו בזה איסור לאו בעשיית שמחה בסעודה, ולא באכילת תרנגול ההודו (אינדיק). וכדמצינו כה"ג בקידושין דף ס"ו ע"א שינאי המלך עשה שמחה בכבישה דמלחמה בכוחליתשבמדבר ואכלו שם ירקות לזכר. אבל ודאי אסור לקבוע זה לחובה ולמצווה, אלא לשמחת הרשות עתה. ובאופן זה בלא קביעות חובה ומצווה יוכל גםלשנה האחרת ג"כ לשמוח ולעשות בו סעודה (ועי' עוד בזה להלן סימן י"ב). אבל אני סובר דמ"מ אסור לעשות יום קבוע בשנה לחוג זה, ורק בשנה ההוא שכבש ינאי המלך, בזה עשה השמחה ולא לקביעות, ויש בה גם משום בלתוסיף, עיין מגילה דף ז' ע"א וברמב"ן בפירוש על התורה דברים על פסוק לא תוסיפו (דברים ד' ב'). ואף שיש לדון לענין הלאו, מ"מ איסור ודאי הוא זה.

Summary:

Other than the species of birds prohibited by the תורה explicitly, all birds are kosher.  Nonetheless, given that the exact identities of these birds are unknown, חז״ל provided certain סימנים to determine kosher birds (תוספות discusses how exactly חז״ל had a tradition for these סימנים).  Firstly, the bird cannot be a דורס (predatory).  According to רש״י, a bird is predatory if it eats it lifts its prey up high while eating.  Accordingly to ר״ת, the definition of predatory is that the bird does not wait for its prey to die before eating.  In addition, the signs of kosher birds are that they have an אצבע יתירה, a זפק (crop) and קורקבנו נקלף (gizzard can be peeled off by hand).

According to the רמב״ם, a kosher bird must not be דורס and must have one of the other three סימנים.  According to the רבינו חננאל,  only the קורקבנו נקלף is a sufficient סימן to go along with a bird that is not דורס.  Based on a story reported in the גמרא regarding an error in determining the appropriate סימנים of a kosher bird, רש״י rules that a מסורה is required for any bird.

Though the ש״ך quotes from the מהרש״ל that one can conclude that a bird is kosher based on סימנים alone, the שלחן ערוך along with the רמ״א both stress the need for a מסורה in addition to the סימנים.  The ערוך השלחן emphasizes this point as well.  The ש״ך does note that with a מסורה, the סימנים are no longer critical to investigate (unless, of course, it is found to be דורס).

The אבני נזר has a novel idea that if the eggs of the bird are identical to the eggs of a kosher bird that can be grounds to permit the bird.

The נצי״ב was asked about turkey and while he does have certain concerns, he ultimately is not willing to challenge the existing practice of eating turkey.  It would appear that רב משה שטרנבך supports the defense of the מנהג cited by the נצי״ב.  The דרכי תשובה notes that perhaps the requirement of the רמ״א doesn’t apply to turkey given the existing custom of accepting it as a kosher bird.  He further cites from the ערוגת הבושם that the concern of the רמ״א only applies when we are first introducted to a new bird but since we have had a long time to experience and learn about turkeys, we can be confident that they are not דורס and the רמ״א’s requirement for a מסורה is no longer a concern.  In אגרות משה, addressing the topic of Thanksgiving, רב משה states directly that there is no problem with eating turkey, though he does not provide any reasoning for this statement.