ברכת המזון טעונה כוס - Is One Required to Say Birkas Hamazon Over a Cup of Wine?

מסכת פסחים דף קב עמוד ב

והא תניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת - מברך על היין, ועל המאור, ועל הבשמים, ואחר כך אומר הבדלה על הכוס. ואם אין לו אלא כוס אחד - מניחו עד לאחר המזון, ומשלשלן כולן לאחריו. ולא אמרינןחביבה מצוה בשעתה! - אמר ליה: אנא לא חכימאה אנא, ולא חוזאה אנא, ולא יחידאה אנא, אלא גמרנא וסדרנא אנא, וכן מוריןבבי מדרשא כוותי - שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא. עיולי יומא כל כמה דמקדמינן ליה עדיף, ומחבבינן ליה. אפוקי יומא מאחרינן ליה, כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא. שמע מינה מיהא מתניתא תמני; שמע מינה: המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס ושמע מינה: ברכה טעונה כוס, ושמע מינה: כוס של ברכה צריך שיעור. ושמע מינה: המברך צריך שיטעום, ושמע מינה: טעמו פגמו,

רש"י שם

וש"מ ברכה טעונה כוס - ברכת המזון

מסכת פסחים דף קיז עמוד ב

משנה. מזגו לו כוס שלישי - מברך על מזונו. רביעי - גומר עליו את הלל, ואומר עליו ברכת השיר. בין הכוסות הללו, אם רוצהלשתות - ישתה. בין שלישי לרביעי לא ישתה. גמרא. אמר לו רב חנן לרבא: שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס! אמר לו: ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביהמצוה. רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר.

מסכת ברכות דף נא עמוד ב

וסברי בית שמאי דברכת היום עדיפא? והתניא: הנכנס לביתו במוצאי שבת - מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואחר כך אומר הבדלה, ואם אין לואלא כוס אחד - מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן לאחריו! - והא, ממאי דבית שמאי היא, דלמא בית הלל היא? - לא סלקא דעתך, דקתני מאור ואחרכך בשמים, ומאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא - בית שמאי; דתניא, אמר רבי יהודה: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שבתחלה ועל הבדלהשהיא בסוף, על מה נחלקו? על המאור ועל הבשמים - בית שמאי אומרים: מאור ואחר כך בשמים, ובית הלל אומרים: בשמים ואחר כך מאור. - וממאידבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה, דילמא בית הלל היא, ואליבא דרבי מאיר? - לא סלקא דעתך, דקתני הכא במתניתין: בית שמאי אומרים, נר ומזוןבשמים והבדלה, ובית הלל אומרים: נר ובשמים מזון והבדלה; והתם בברייתא קתני: אם אין לו אלא כוס אחד - מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולןלאחריו, שמע מינה דבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה. ומכל מקום קשיא! - קא סברי בית שמאי: שאני עיולי יומא מאפוקי יומא, עיולי יומא - כמהדמקדמינן ליה עדיף, אפוקי יומא - כמה דמאחרינן ליה עדיף, כי היכי דלא להוי עלן כמשוי.  וסברי בית שמאי ברכת המזון טעונה כוס? והא תנן: בא להם יין לאחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס - בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כךמברך על המזון. מאי לאו דמברך עילויה ושתי ליה! - לא, דמברך עילויה ומנח ליה. והאמר מר: המברך צריך שיטעום! - דטעים ליה. והאמר מר: טעמו -פגמו! - דטעים ליה בידיה. - והאמר מר: כוס של ברכה צריך שיעור, והא קא פחית ליה משיעוריה - דנפיש ליה טפי משיעוריה. - והא, אם אין שם אלאאותו כוס קתני! - תרי לא הוי, ומחד נפיש. - והא תני רבי חייא, בית שמאי אומרים: מברך על היין ושותהו, ואחר כך מברך ברכת המזון! - אלא: תריתנאי ואליבא דבית שמאי.

רש"י דף נג עמוד ב

בא להם יין אחר המזון - הא פריש לה בגמרא בריש פרקין לב"ש אין ברכת המזון טעונה כוס ולב"ה טעונה כוס

ברכת המזון טעונה כוס

תוספות מסכת פסחים דף קב עמוד ב

שמע מינה ברכה טעונה כוס - קצת משמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי וכן משמע לקמן (דף קיז:)דתנן שלישי אומר עליו ברכת המזון וקאמר בגמ' שמע מינה בהמ"ז טעונה כוס וארבעה כוסות תיקנו אפילו ביחידי מיהו יש לדחות משום דבהמ"ז טעונה כוס בג' תיקנו בפסח אפילו ביחיד כוס לברכת המזון דאי בשום פעם אינה צריכה מה ענין כוס בבהמ"ז היהלהם לתקן שיר לכוס שלישי והעולם אין נוהגין לברך בהמ"ז על הכוס אלא בג' ורבינו שלמה בן רבינו מאיר אומר להטעין כוס אפילוביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב על קרא דשני רשעים שברת ועוד מוכיח מורי הר"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למה מניחו אחר המזון יבדיל לפני המזון ויאכל כל אחד בעצמו ואז לא תהא טעונה כוס וא"ת לר"ג דאמר בכיצד מברכין(ברכות דף מד.) דכל ז' מינין טעונין ג' ברכות דהיינו בהמ"ז ואם יצטרך כוס גם אותו כוס יצטרך כוס אחר א"כ לא יפטר לעולם וי"לדלא תקנו כוס אלא אחר סעודת לחם ולה"ג שאין לברך על הגפן אחר בהמ"ז אתי נמי שפיר ונראה דכן הלכה דבהמ"ז טעונה כוסובאלו דברים (שם דף נב.) דאיכא ברייתא דסברה אינה טעונה מוקי לה התם כתנאי אליבא דב"ש.

רא"ש מסכת פסחים פרק י

יד [דף קה ע"ב] תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים. ואם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחר המזון ומשלשל כולו לאחריו. ש"מ מהא מתניתא תמני. (ס) שמע מינה המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס ושמע מינה טעם מבדיל ושמע מינה ברכה טעונה כוס ושמעמינה המברך צריך שיטעום ושמע מינה טעמו פגמו ושמע מינה כוס של ברכה צריך שיעור ושמע מינה אומרים שתי קדושות על כוס אחד ושמע מינהבית שמאי היא ואליבא דרבי יהודה. משמע מהכא דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד דהא נכנס לביתו קתני משמע שהוא יחיד. מיהו יש לדחות הנכנס לביתו היינו בעל הבית ויש לו בני בית ויכול לזמן. ועוד יש להביא ראיה מהא דלקמן (דף קיז ב) גבי הא דתנן כוס שלישי מברך עליו ברכת המזון ואמרינן עלה בגמרא שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס וד' כוסות תקנו אפילו ליחיד. גם זה יש לדחות משום דברכת המזון טעונה כוס בשלשה תקנו עליו כוס אחד אפילו ליחיד. ואם לא היה צריך כוס בשום פעם גם עתה לא היו מתקנין כוס אחד לברכת המזון. (ע) ונראה לה"ר יחיאל מפרי"ש להביא ראיה מכאן דאם לא היה צריך כוס אפילו ביחיד יבדיל על הכוס ויאכל כל אחד לבדו דרשאין לחלק כל זמן שלא התחילו לאכול ביחד אלא ודאי אף ביחיד טעונה כוס:

קרבן נתנאל פסחים פרק י

[ע] ונראה להר"ר יחיאל מפרי"ש להביא ראיה מכאן. ובפ' אלו דברים סי' ב' מביא רבינו עוד ראיה אלימתא מדלא מזכיר בשום דוכתא זימון אלא בהמ"ז טעונה כוס משמע כל בהמ"ז אפי' ביחיד:

טור סימן קפב

ואחר כך מביאים לו כוס של יין לברך עליו בה"מ אבל לא שאר משקין אפילו אם קבע עלייהו דבה"מ טעונה כוס אפילו ביחיד מדלאקאמר בשום מקום ברכת זימון טעונה כוס אלא בה"מ קאמר משמע כל בה"מ אפילו ביחיד וכיון שטעון כוס צריך לחזור אחריו ולא יאכל אא"כ יהיה לו כוס לברך עליו בה"מ אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו אפי' אם צריך לעבור זמן אכילה אחת

ברכת המזון אינה טעונה כוס

חידושי הרשב"א מסכת ברכות דף נב עמוד א

תרי תנאי ואליבא דב"ש, וא"ת לר' חייא דתני שותהו דברכה אינה טעונה כוס קשיא דהתנן בש"א נר ומזון בשמים והבדלה אלמא ברכה טעונה כוס דאילא ל"ל לברוכי תרוייהו על כוס א', י"ל מתני' ביושב ואוכל מבע"י והשלים עם חשכה דכיון דאיתנהו לתרתי ברכות קמיה לא מדחי' חדא מיניהו מןהכוס אבל ברייתא דקתני משלשלן כולן לאחריו כלומר שאוכל קודם שיבדיל ודחינן איסור מפני דחק בהמ"ז שיברך על הכוס מינה ודאי איכא למשמעדברכה טעונה כוס, הראב"ד ז"ל. ומסתבר לי דמתני' לאו דוקא כלומר שיהא חייב לברך על כוס א' מזון והבדלה למ"ד ברכה אינה טעונה כוס אלא שאםבא לשלשלן כלן על אותו כוס הרשות בידו כיון שאין לו אלא אותו כוס ולומר דאע"ג דאין אומרים ב' קדושות על כוס א' כיון דאין לו אלא כוס א' התירוכדאי' בריש פ' ע"פ [ק"ב ב'], ואפילו למ"ד נמי ברכה אינה טעונה כוס מ"מ יפה לאומרה על הכוס ותדע לך דאלת"ה לא הוי שתיק גמ' מלאקשויי רישאדמתני' אליבא דב"ש אסיפא דקתני מברך על היין ואח"כ מברך על המזון ולשנינהו כדשנינן אנן נמי ולוקמה בתנאי.  ולענין פסק הלכה איכא למימר דברכה אינה טעונה כוס מדבעי מיני' רבינא מרבא בערבי פסחים גבי מתני' דמזגו לו כוס ג' מברך עליו על מזונו ש"מברכה טעונה כוס א"ל ד' כסי תקנו רבנן כל חד וחד נעביד בה מצוה, אלמא קסבר רבא דברכה אינה טעונה כוס וכן כתבה לההיא דרבא רב אלפסי ז"לבהלכות, וגילה לנו הרב ז"ל דההיא דרבא בדוקא איתמר ולא בדחי' בעלמא, והא דאמרי' בפ' ע"פ [ק"ה ב'] נמי גבי ברייתא דהנכנס לביתו במ"ש דאייתינן לה הכא בסמוך ש"מ מהא מתנית' תמני ש"מ ברכה טעונה כוס וכו' לא קי"ל כההיא מתני' דמתניתא ודאי אמרה ולן לא ס"ל אלא כאידך תנא דאמר אינה טעונה כוס וכדרבא נמי והיינו נמי דלא כתבה הרב ז"ל לההיא בהלכות, ומתני' דהכא דקתני נר ומזון בין לב"ש בין לב"ה לאו ראי' היאכ דאמרן בין לדברי הראב"ד ז"ל בין למאי דסבירא לי, ומתני' נמי דקתני בא להם יין לאחר המזון בש"א מברך על היין ואח"כ מברך עה"מ ובה"א מברך עה"מ ואח"כ מברך על היין דמשמע מינה לכאורה לב"ה דברכה טעונה כוס מסתברא דב"ה לאו דוקא מברך עה"מ ואח"כ מברך על היין קאמר אלא לאפוקי מדב"ש דאמרי מברך על היין ואח"כ עה"מ, וטעמייהו דב"ש איכא למימר משום דכתיב ואכלת ושבעת וברכת ואכלת זו אכילה ושבעת זו שתיהוהדר וברכת וכיון שבא להם יין ועדיין לא שתה מוטב שישתה כדי שישבע ואח"כ יברך ובה"א א"צ אלא מברך עה"מ ואח"כ מברך על היין, ותדע לך דאילא לידוק מינה ולימא שמעת מינה ברכה טעונה כוס כדדייק ואזיל בכל דוכתא אלא שמע מינה דמיהא ליכא למשמע מינה כלום, והר"ז הלוי פסק דטעונה כוס ממתני' דבא להם יין בתוך המזון ואינה ראיה כמו שכתבתי

רי"ף מסכת פסחים דף כו עמוד א

מתני' מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר ובין הכוסות האלו אם רצה לשתות ישתה ובין ג' לד' לאישתה: גמ' ירושלמי למה בשביל שלא ישתכר כבר משוכר הוא מה בין יין שבתוך המזון ליין שלאחר המזון יין שלאחר המזון משכר יין שבתוך המזון לא משכרא"ל רבינא לרבא שמעת מינה ברכה טעונה כוס אמר ליה ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות הואיל ואיכא כל חד וחד נעביד ביה מצוה

הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כו עמוד א

שמעת מינה ברכה טעונה כוס. ודאי מפשט פשיטא ליה דמצותה מן המובחר על הכוס שהרי נאמרו כמה מעלות טובות בכוס של ברכה אלאמדתנן ואפי' מן התמחוי בעי' למפשט שמחזירין עליה כדרך שמחזירין על המצות דקס"ד דכוס ג' משום ברכת המזון בלחוד הוא דאתי ודחי דעיקר תקנתא משום חירות אלא כיון דאיתי' עבדינן ביה מצות ברכה וכיון שהביא זה הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו נראה שהוא פוסק דברכה אינה טעונה כוס:

רמב"ם פרק ז הלכה טו

אף ע"פ שאין ברכת המזון צריכה ס יין, אם בירך על היין כמנהג שאמרנו צריך שידיח כוס של ברכה מבפנים ע ולשטוף פ אותו מבחוץ, וימלאנו יין חי, וכיון שהגיע לברכת הארץ צ נותן לתוכו מעט ק מים כדי שיהא ערב לשתיה, ואין משיחין על כוס של ברכתהמזון אלא הכל שותקים עד שתכלה ר ברכת המזון וברכת היין וישתו.

כסף משנה הלכות ברכות פרק ז

[טו] אף על פי שאין ברכת המזון טעונה כוס וכו'. בסוף פרק שלשה שאכלו (שם דף נ"א) תנא עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה אמר רבי יוחנן ואנו איןלנו אלא ארבעה בלבד הדחה שטיפה חי ומלא וכתב הרי"ף חי עד ברכת הארץ ובברכת הארץ נותן לתוכו מים: ומ"ש רבינו שאין ברהמ"ז טעונה כוסבפרק ע"פ (פסחים קי"ז:) תנן מזגו לו כוס שלישי אומר עליו ברכת המזון ובגמ' ש"מ ברהמ"ז טעונה כוס אמר ליה רב אסי ארבעה כסי תקינו רבנן דרךחירות הואיל ואיכא כל חד וחד נעביד ביה מצוה וכתבו הרי"ף וכתב עליו הר"ן וכיון שהביא זה הרי"ף בהלכותיו נראה שהוא פוסק דברהמ"ז אינהטעונה כוס:

ברכת המזון טעונה כוס בשלשה  

הגהות מיימוניות שם

  אמנם פרק אלו דברים בברכות ובפרק ע"פ משמע דברכת המזון טעונה כוס וכן היה נוהג רבינו מאיר אבל ר"י כתב דכולהו איכא לדחויי דבזימון מיירי וכן פירש ה"ר אלחנן אבל בזימון סבירא להו דטעונה כוס ע"ש בתוס' אמנם בס"ה כתב כרבינו המחבר.

הלכה למעשה

בית יוסף שם

דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד. ארישא דמילתא קאי דקאמר מביאין לו כוס של יין דמשמע דביחיד מיירי: והא דברכת המזוןטעונה כוס בפרק ערבי פסחים (קה:) תניא הנכנס לביתו במוצאי שבת וכו' ואסיקנא שמע מינה מהאי מתניתא תמני וכו' ושמעמינה ברכת המזון טעונה כוס וכתבו התוספות (ד"ה ש"מ ברכה) ומשמע דאפילו ביחיד טעונה כוס דהנכנס משמע שהוא יחידי וכןמשמע לקמן וכו' מיהו יש לדחות וכו' והעולם אין נוהגים ברכת המזון על הכוס אלא בשלשה ורשב"ם אומר להטעין כוס אפילוביחיד וכן מוכח במדרש שוחר טוב (תהלים ג ח) ועוד מוכיח מה"ר יחיאל דטעונה כוס אפילו ביחיד דאי אינה טעונה כוס למהמניחו לאחר המזון וכו' ונראה דכן הלכה דברכת המזון טעונה כוס עד כאן והרא"ש (ברכות פ"ח סי' ב) כתב כל דברי התוספות.ורבינו תופס עיקר כדברי האומרים דטעונה כוס אפילו ביחיד ולפיכך כתב שצריך לחזר אחריו כדרך שמחזרין על המצות וכן דעתרבינו ירוחם (ני"ו ח"ז קמט ע"א) וכן דעת ה"ר יונה בסוף פרק שלשה שאכלו (לז: ד"ה גמ') גבי מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס שלברכה דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד. אלא שממה שכתב שם (לח. ד"ה מאי) גבי אין מברכין על כוס של פורענות משמעשאין צריך לחזר אחר היין:

ומ"ש ולא יאכל אלא אם כן יהיה לו כוס לברך עליו וכו'. מבואר בדבריו שהוא לומד אותו מדין ההבדלה שיתבאר בסימן רצ"ו: אבל דעת הרבמ״ם בפ"ז (הט"ו) שאין ברכת המזון טעונה כוס כלל ונראה שטעמו מדתנן בפרק ערבי פסחים (קיז:) מזגו לו כוס שלישימברך עליו ברכת מזונו ואמרינן עלה בגמרא אמר ליה רבינא לרבא שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס אמר ליה ארבע כסי תקינורבנן דרך חירות הואיל ואיכא כל חד וחד נעביד ביה מצוה ופירש הר"ן (כו. ד"ה גמ' ירושלמי) ודאי מיפשט פשיטא לן דמצוה מןהמובחר שתהיה על הכוס שהרי נאמרו כמה מעלות טובות בכוס של ברכה אלא מדתנן ואפילו מן התמחוי בעי למיפשט שמחזריןעליה כדרך שמחזרין על המצות דקא סלקא דעתין דכוס שלישי משום ברכת המזון בלחוד הוא דאתי ודחינן דעיקר תקנתא משוםחירות אלא כיון דאיתיה עבדינן ביה מצות ברכה וכיון שהביא זה הרי"ף בהלכותיו (שם) נראה שהוא פוסק דברכת המזון אינהטעונה כוס עכ"ל ולפי דבריהם הא דאמרינן אברייתא (קה:) דהנכנס לביתו במוצאי שבת שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס היינולמצוה מן המובחר וכן כתב ה"ר מנוח ז"ל (פ"ז הט"ו). והרשב"א כתב פרק אלו דברים (נב. ד"ה ולענין) דברכת המזון אינה טעונהכוס ושכן דעת הרי"ף וכתב דההיא ברייתא דהנכנס לביתו במוצאי שבת דמשמע מינה דברכת המזון טעונה כוס לא קיימא לןכוותה. וכתוב בהגהות מיימון (פ"ז אות ס) שדעת ר"י ורבינו אלחנן דבזימון מיהא טעונה כוס אבל בספר המצות (עשין כז קיב.) פסקכרבינו המחבר עכ"ל: וכתב הכל בו (סי' כה כא.) שיש מי שאומר דברכת המזון טעונה כוס אפילו ליחיד הילכך כששנים אוכלים יחדצריך כל אחד לקחת כוסו לברכת המזון ע"כ: ובמדרש רות הנעלם (זהר חדש מז.) כתוב ברכת המזון בשלשה צריך כוס שלא בשלשהאין צריך כוס. וראיתי מהמדקדקים שכשאינם שלשה חוששין לדברי הפוסקים דאפילו ביחיד טעונה כוס ומוזגין כוס יין לברכתהמזון וכדי לחוש לדברי המדרש הזה מניחים אותו על השולחן ואינם תופסים אותו בידיהם:

שולחן ערוך אורח חיים סימן קפב

יש שאומרים שברכת א) המזון (א) טעונה כוס אפילו ביחיד, וצריך לחזור עליו, (ב) א ולא יאכל אם אין לו כוס לברך עליו אם הוא מצפה ואפשרשיהיה לו, אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת; ולפי זה (ג) אם שנים אוכלים יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברכת המזון; וי"א שאינה טעונה כוסאלא בשלשה; ויש אומרים שאינה טעונה כוס כלל, אפילו בשלשה. הגה: ומ"מ מצוה (ד) מן המובחר לברך על הכוס (ר"ן פרק ערבי פסחים).

מגן אברהם סימן קפב

א (פמ"ג) (מחה"ש) ולא יאכל. דבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור וז"ל כדחזי' באמימר שלן בתענית מפני שלא הי' לו כוס להבדיל דכיון שב"ה טעונהכוס אין חילוק בינו להבדלה עכ"ל, וצ"ע דבשלמא התם אסור לטעום קודם הבדלה ומיתתו באסכרה אבל גבי ב"ה בשעה שמתחיל עדיין לא חל חיובב"ה ואפי' אם היה חל חיוב ב"ה אין איסור לטעום קודם ולמה יאסר מלאכול, וע"ק דאמרי' בפסחים דף ק"ה אם אין לו אלא כוס א' אומר עליו קידושהיום משמע דאוכל בלא כוס וא"ל דמיירי כשאין מצפ' שיהי' לו למחר מ"מ קשה דלקדש אריפתא ויברך על הכוס וע"ק דאמרי' בעירובין דף מ' מ"מ כוסבעינן ופרש"י סתמא דאינשי יומא קמא אית להו כוס ובח"ה לכ"ע לית להו משמע שאוכלין בלא כוס וא"ל משום כבוד שבת וי"ט שרי לאכול בלא כוסדהא להבדלה מדמי' ליה ובהבדלה אפי' במוצ"ש ליו"ט אסור לאכול כמ"ש הרי"ף פרק א"ד לכן נ"ל דהמיקל לא הפסיד דאפי' בהבדלה יש מקילין כמ"שסימן רצ"ו, וע"ש ס"ג וק"ו בב"ה די"א דאינה טעונה כוס כלל:

משנה ברורה סימן קפב

(ד) מן המובחר וכו' - ר"ל דאף לדעה זו שאין טעון כוס כלל היינו שאין בה חיוב אבל כו"ע מודים דמצוה מן המובחר לברך על הכוס[א] אם יש לו ייןבביתו. והנה המחבר לא הכריע בין הדעות ודעת רש"ל וב"ח להחמיר דבהמ"ז צריך כוס מדינא[ב] ומנהג העולם להקל בזה כדעה השלישית שלא לחזראחר כוס אם לא כשיש לו יין או שאר משקין דהוא חמר מדינה בביתו דאז בודאי מצוה מן המובחר לכו"ע לברך על הכוס וכנ"ל ודוקא כשהוא בזימוןשלשה אבל לענין יחיד[ג] מקילים כמה אחרונים לגמרי ועיין לקמיה בסוף ס"ב בהג"ה:

ערוך השולחן אורח חיים סימן קפב

הרמב"ם בספ"ז מברכות פסק דברהמ"ז אינה טעונה כוס וכן הוא דעת הרי"ף בפ' ערבי פסחים ע"ש וכן פסק הרשב"א בברכות [נ"ב.] וכן פסק הסמ"ג אבל הרא"ש והטור פסקו שצריך כוס אפילו ביחיד וכן פסקו התוס' בפסחים [ק"ה.] ע"ש וכן פסק הרשב"ם וכן פסק רבינו יונה בספ"ז דברכות ויש מרבותינו שפסקו דרק בזימון טעון כוס [הגהמ"י שם בשם ר"י ורבינו אלחנן ע"ש] וכן הוא בזוהר פנחס [ד' רמ"ו] וז"ל ובגין דא פחות משלשה לא צריךכוס לשלשה צריך כוס ע"ש [וכ"כ הב"י בשם מדרש הנעלם רות] וכתבו שהחוששים לזה כשמברכין ביחיד מעמידין הכוס על השלחן ואין נוטלין אותובידיו [ב"י] ויש מי שמגמגם בזה דאטו לפי הזוהר אסור ליטול כוס ביחיד הזוהר אמר שא"צ וא"כ למה לא יטול הכוס בידו [ב"ח] אמנם במדינתינו לאנהגנו בכוס כלל כי היין וכן שארי משקים ביוקר אצלינו וכל שתייתינו הוא מים כידוע וכפי הנראה תפסנו לעיקר כדיעה הסוברת שא"צ כוס ומ"מ ישמדקדקים בשבתות וי"ט כשיש זימון לברך על הכוס אם אפשר להשיג:

רבינו הב"י בסעיף א' הביא כל הדיעות וכתב דלמאן דאמר צריך כוס צריך לחזור עליו ואם אין לו כוס לברך עליו לא יאכל אם הוא מצפה ואפשר שיהיהלו אפילו אם צריך לעבור זמן אכילה אחת ולפ"ז אם שנים אוכלין יחד צריך לקחת כל אחד כוס לברהמ"ז עכ"ל וכ"כ הטור והביא ראיה מהבדלה ע"שואין זה דמיון דקודם הבדלה אסור לאכול אבל קודם הכוס הא מותר לאכול וכשאח"כ אין לו כוס מה יעשה [מג"א סק"א] אמנם מדמצינו בפסחים[ק"ב:] במוצאי שבת כשאין לו כוס לברהמ"ז אוכל בלא הבדלה ומבדיל על הכוס של ברהמ"ז ע"ש הרי דכוס חמיר כל כך עד שהתירו לו לאכול קודםהבדלה וכ"ש דבלא זה אין לו לאכול כשיהיה לו במשך הזמן כוס ועתה אין לו דצריך להמתין [א"ר] [ומה שהקשה המג"א מפסחים ק"ה. לא ידענא מאיק"ל הא שם לא מיירי כלל לעניין ברהמ"ז ואולי ס"ל דאין טעון כוס או שיש לו לבהמ"ז ומעירובין מ': אדרבה משמע דלא יהיה לו כוס כלל ואין שייךהמתנה ע"ש ודו"ק]:

דבר ברור הוא שאפילו למאן דס"ל דאינה טעונה כוס מ"מ הידור מצוה הוא לברך על הכוס ובש"ס משמע שהם כולם היו מברכים על הכוס מפני שייןהיה אצלם בזול ולכן בהמדינות שיין מצוי ובזול וודאי ראוי לכל ירא ד' לברך על הכוס ובפרט כשיש זימון ובמדינתינו א"א מפני שאין לנו יין וגם הייןשאנו עושים מצימוקים הוא ביוקר ואף גם שכר ביוקר ואין ידינו משגת ליקח לכל סעודה כוס של ברכה אך העשירים ששותים שכר בכל סעודה וודאידלהם נאה לברך על הכוס והשומע יתברך מן השמים:

ילקוט יוסף נטילת ידים וברכות הערות סימן קפב-קפג - דין כוס ברכת המזון

א) הנה בדין זה יש ג' דיעות. יש אומרים דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד. ויש אומרים דלא אמרו כן אלא בשלשה, ויש אומרים דברכת המזון אינה טעונה כוס כלל, או דבזמן הזה אינה טעונה כוס.ומקור דין זה הוא בגמרא פסחים (קה ב), דתניא וכו', שמע מינה ברכה טעונה כוס. ושמע מינה כוס של ברכה צריך שיעור, ושמע מינה צריך שיטעום, ושמע מינה טעמו פגמו, וכו'. [ומה שברכת המזוןטעונה כוס, הוא משום שהוא דרך כבוד ושבח נאה לסדר כך שבחו וברכתו יתברך, וכמ"ש כוס ישועות אשא וכו'. לבוש]. וכתבו התוספות שם, משמע שאפילו ביחיד טעונה כוס, דנכנס משמע שהוא יחידי.והעולם אין נוהגים ברכת המזון על הכוס אלא בשלשה, והרשב"ם אומר, להטעין כוס אפילו ביחיד. וכן מוכח במדרש שוחר טוב. ועוד מוכיח ה"ר יחיאל שטעונה כוס אפילו ביחיד וכו', ונראה דכן הלכה,דברכת המזון טעונה כוס. ע"כ. וכן הוא בהרא"ש שם. וכן פסק הטור (סימן קפב), שברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, דלא קאמר ברכת זימון טעונה כוס, אלא ברכת המזון סתמא, משמע אפילוביחיד. וצריך לחזר אחריו, [כדרך שמחזרים אחר המצוות], ולא יאכל אלא אם כן יהיה לו כוס לברך עליו ברכת המזון, אם הוא מצפה ואפשר שיהיה לו, אפילו אם צריך שיעבור זמן אכילה. כדחזינןבאמימר שלן בתענית במוצאי שבת מפני שלא היה לו כוס להבדיל עליו. ע"כ. ודעת הרמב"ם (פרק ז מהלכות ברכות) שאין ברכת המזון טעונה כוס כלל. ועיין בבית יוסף שם שכתב מקור לדבריו. ומהשאמרו בגמרא (פסחים שם), היינו למצוה מן המובחר, או דלא קיימא לן כוותיה. גם בדעת הרי"ף, כתבו הרשב"א והר"ן דסבירא ליה שאין ברכת המזון טעונה כוס. דלא קיימא לן כהברייתא דפסחיםהנ"ל. [וראה בתשובת הרשב"א חלק א סימן שמג, ובשו"ת ריב"א סימן סג]. וכן כתב רבינו מנוח. והגמ"י כתב, שדעת ר"י ורבינו אלחנן דבזימון מיהא טעונה כוס. ובכל בו הביא בשם מדרש רות הנעלם,דברכת המזון בשלש צריך כוס, ושלא בשלש אין צריך כוס. ובבית יוסף שם סיים, דראיתי מהמדקדקים דכשאינם שלש חוששים לדברי הפוסקים שאפילו ביחיד טעונה כוס, וכדי לחוש לדברי המדרש הזהמניחים אותו בשלחן ואינם תופסים אותו בידיהם. ע"כ. ובשלחן ערוך (שם סעיף א) הובאו ג' הדיעות הנ"ל, דיש אומרים דברכת המזון טעונה כוס אפילו ביחיד, ויש אומרים שדוקא בשלשה, ויש אומריםשאפילו בשלשה אין צריך כוס. ומשמע דסבירא ליה למרן לעיקר דינא, דברכת המזון אפילו בשלשה אינה טעונה כוס. ובפרט שכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם. וכן כתב בבית מנוחה (דינים השייכים לכוסברכת המזון סעיף א), דחיוב גמור ליכא אפילו אם המסובין הם שלשה. ע"ש. וכן כתב בכף החיים (שם אות א). ע"ש. [ובמשנה ברורה (סק"ד) כתב, דהמחבר לא הכריע בין הדעות. וי"ל דחשיב הכרעהמה דנקיט הלכתא בדעה בתרייתא. ודו"ק]. והמגן אברהם (סק"א) כתב ע"ד הטור שלא יאכל אם אין לו כוס, דדבר זה לא נמצא בפוסקים רק בטור, והרבה להקשות עליו. וסיים, דהמיקל לא הפסיד. ע"ש.גם האליה רבה (סק"ב) העלה דהמיקל בזה לא הפסיד, דיש אומרים דבזמן הזה אינה טעונה כוס. [וע"ש מה שיישב את דברי הטור]. ועיין בשו"ת פעולת צדיק חלק ג (סימן ע) שכתב, דמה שנהגו לברךברכת המזון על שכר, הוא משום דהרמב"ם שהוא מאריה דאתרין, וגם הרי"ף רביה, סבירא להו דברכת המזון אינה טעונה כוס, ואף דלמצוה אפשר לומר דבעי כוס, וכמו שכתב מור"ם, מכל מקום כיוןדלאו לחובה, נהגו להקל כשאין יין בבית, אף שיש יין בעיר. וכן הליץ בעד המנהג מור"ם בסימן קפב סעיף ב. ע"כ. ובהערת המו"ל שם כתב, דעתה נתבטל המנהג, ומעולם לא ראינו מי שמברך על כוסשכר, אפילו אם אין יין מצוי בעיר. ע"כ.  ומכל מקום כבר כתב הר"ן (פרק ערבי פסחים) דמצוה מן המובחר לברך על הכוס. והיינו, שאף להסוברים שאין ברכת המזון טעונה כוס, היינו שאין בה חיוב, אבל כולי עלמא מודים דמצוה מן המובחרלברך על הכוס אם יש לו יין בביתו. והובא להלכה ברמ"א שם. והביא דברי הבית יוסף, דיש מדקדקין כשמברכים ביחיד על היין שלא לאחוז הכוס בידם רק מניחים אותו על השלחן לפניהם, ונכון מנהג זה על דרך הקבלה. ע"כ. [וראה בזה בשו"ת מהרמב"ב (ד"פ תקז). ע"ש]. ועיין בלבוש שכתב, דמשמע שאפילו ביחיד מצוה לברך על כוס. אלא שהגאון רבי זלמן כתב, דהיינו דוקא בשלשה. וכן כתבו בקצור שלחן ערוך (סימן מה אות א), ובבית מנוחה (דינים השייכים לכוס ברכת המזון סעיף א, ובדיני איך יתנהג בכוס של ברכה, סעיף יב). ובבן איש חי (פרשת שלח לך אות טז). ע"ש. גם בכף החיים שם ציין דברי הזוה"ק והאר"י ז"ל דברכת המזון טעונה כוס דוקא בשלשה, כמ"ש שם וז"ל: כוס של ברכה לא הוי אלא בתלתא בגין דהא מרזא דתלת אבהן קא מתברכא ועל דא לא אצטריך כוס אלא בתלתא. ומשמע עוד שאין חילוק בזה בין חול לשבת. וסיים בשם שה"מ, דמיהו אם אין לו יין, ואכלו ג' אנשים, יעשו זימון, אף שאין שם יין. ע"ש. ובשו"ת רבבות אפרים חלק א (סימן קנ) כתב, שמה שנהגו לברך ברכת המזון על כוס דוקא בשבת ויום טוב, ולא בימות החול, אף על פי שהפוסקים לא חילקו בזה, הוא משום דמשמע מדברי מרן השלחן ערוך שאין חיוב בזה, והוא רק למצוה מן המובחר, ולכן הביאה דיעה המקילה באחרונה, ומשום הכי מהדרים בזה רק בשבת ויום טוב, שאז אין טרודים למלאכה. ע"ש. ויש להוסיף דבשבת נוהגים כן גם כדי להרבות בברכות להשלים למאה ברכות.

Summary:

The ֿגמרא in פסחים on 107b seems to indicate that one is required to say ברכת המזון with a כוס while the גמרא on 117b appears to indicate it is not a requirement.  The רא״ש and תוספות as well as the טור paskin like 107b that it is a requirement, even when one is eating alone.  It would appear from רש״י in ברכות that he assumes that a כוס is required as well.  The רמב״ם and רשב״א as well as the רי״ף (according to the ר״ן) all assume that one is not required to use a כוס, in accordance with 117b.  The הגהות מיימוני quotes from the ר״י that it is only required when there is a זימון.  This appears to also be the position of the מדרש and the זוהר as well.  The שלחן ערוך quotes all three opinion and the רמ״א seems to rule in accordance with the lenient position, adding that it is a מצוה מן המובחר to use a כוס.  The מ״ב acknowledges that the custom is to be lenient and further notes that even if one is מחמיר, it would only be in the case where there is a זימון.  The ילקוט יוסף addresses the custom some have to only use a כוס on שבת ויו״ט.