שמן חנוכה ודין אין מבטלין איסור לכתחילה

תלמוד בבלי מסכת ביצה דף ד עמוד ב

אמר רב מתנה: עצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביום טוב - מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן. - והא קא מהפך באיסורא! - כיון דרובא דהיתרא נינהו, כי קא מהפך בהיתרא קא מהפך. - והא קא מבטל איסורא לכתחלה, ותנן: אין מבטלין איסור לכתחלה! - הני מילי בדאורייתא,אבל בדרבנן מבטלין. ולרב אשי, דאמר: כל דבר שיש לו מתירין, אפילו בדרבנן לא בטיל, מאי איכא למימר? - הני מילי היכא דאיתיה לאיסורא בעיניה,הכא מקלא קלי איסורא.

תוספות מסכת ביצה דף ד עמוד ב

ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה - ואע"ג דמדאורייתא חד בתרי בטיל היינו היכא דמיערב ממילא אבל למערבינהו בידים לבטולי אסור דהכיתנן במס' תרומות (פ"ה מ"ט) סאה של תרומה שנפלה לתוך תשעים ותשעה של חולין וחזרה ונפלה לתוכן סאה של חולין ורבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה ומשני הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ומש"ה הפילה אסור דאין מבטלין איסור לכתחילה אבל הכא לא אמרינן הכי דשפיר מבטלין לכתחילה ואם תאמר לעיל (ג:) גבי עגול דהוי תרומה דרבנן יוסיף עליו ויבטל וי"ל דהא דאמר בדרבנן מבטלין היינו בדבר שעיקרו מדרבנן כגון מוקצה דעיקרו אינו אלא מדרבנן אבל בדבר שעיקרו מדאורייתא כגון תרומה דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר אפילו במקום שאינו אלא מדרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכן משמע פ' גיד הנשה (חולין צח.) גבי ההיא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדקולא סברמר בר רב אשי לשערינהו בתלתין פלגי דזיתא א"ל אבוה אל תזלזל בשיעורי כו' ואין מבטלין ואמאי לא הוסיף עליהן עד [ששים] כדי לבטל אותם אלאשמע מינה כיון דעיקר איסורו דאורייתא כגון היכא דאיכא כזית הכי נמי דליכא כזית וליכא אלא איסור דרבנן אין מבטלין.

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו הלכה כה-כז

אסור לבטל איסורין של תורה לכתחלה ואם ביטל הרי זה מותר, ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל, ויראה לי שכיון שהוא קנס אין אוסרין תערובת זו אלא על זה העובר שביטל האיסור, אבל לאחרים הכל מותר. כיצד הרי שנפלה סאה של ערלה לתוך מאה סאה שהרי נאסר הכל, לא יביא מאה סאה אחרות ויצרף כדי שתעלה באחד ומאתים, ואם עבר ועשה כן הכל מותר, אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה. כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו כ בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא בזה.

טור יורה דעה הלכות תערובות סימן צט

כתב בספר המצות שצריך החכם לחקור אם נתנו מים בקדירה אחר שנתנו בה האיסור שאותן המים שנתנו אח"כ אין מצטרפין לבטל האיסור ונ"ל שא"צ שאפילואם הוסיף מים אח"כ אם לא כיון כדי לבטל האיסור מצטרפין ו]דקי"ל כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותרים במזיד אסורין ואין לחוש שמא יבאולרבות במזיד שאם באנו לחוש לזה גם לא נאמין לו מה שאומר שלא ריבה אבל המכוין להרבות אפילו הוא מין במינו וההיתר רבה על האיסור שהואבטל מן התורה אלא שחכמים הצריכו ס' אינו בטל כיון שריבה במזיד יא)וכתב הרמב"ם דווקא למבטל עצמו אם הוא שלו קנסינן לאוסרו עליה או למי שכיון לבטלו בשבילו אבל לאחריני שרי ז]יב) וכתב הרשב"א אבל דבר שעיקר איסורו אינו אלא מדרבנן כגון גבינה של נכרים ושמנו של גיד אין מערבין אותו בהיתר כדי לבטלו עבר וערבו בהיתר כדי לבטלו בשוגג מותר במזיד אסור נפל מעצמו בהיתר אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו מותר להוסיף בהיתר כדי להכשירו כדחזינן בעצים שנשרו מן הדקל בתוך התנור בי"ט שמותר להרבות עליהם עצים מוכנים להתירו וא"א הרא"ש ז"ל כ' יג)דאפי' איסור דרבנן שנתערב אסור להוסיף עליו לבטלו ולא התירו אלא בעצים שנשרו לתוך התנור משום דמיקלי קלי לאיסורא איסור שנתבטל(ה) כגון שהיה ס' כנגד ווניתוסף ח]בו אחר כך מן יד)האיסור טו)חוזר ונאסר לא שנא מין במינו או מין בשאינו מינו טז)בין בלח בין ביבש:

בית יוסף יורה דעה סימן צט

כתב הרמב"ם בפט"ו מהמ"א (הלכה כה - כז) אסור לבטל איסורים של תורה לכתחלה ואם ביטל הרי זה מותר ואעפ"כ קנסו אותו חכמים ואסרו הכל אבל באיסור של דבריהם מבטלין האיסור לכתחלה כיצד חלב שנפל לקדרה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדרה מרבה עליו בשר עוף אחר עד שיבטל הטעם וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וטעמו מדאמרינן בריש ביצה (ד:) גבי עצים שנשרו מן הדקל ביום טוב מרבה עליהם עצים מוכנים ומסיקן והא קא מבטל איסור לכתחילה ותנן אין מבטלין איסור לכתחילה הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין וכתב בהגהות מיימוניות (מאכ"א פט"ו אות כ) וכן הורה רבינו שמחה על מי חלב שנפלו לתבשיל של בשר וצוה להוסיף מים עד שיתבטלו מי חלב דמי חלב דרבנן מיהו בפרק כל שעה (ל. תוד"ה לישהינהו)פירש ר"י גבי קדרות בפסח דהא דמבטלין לכתחלה איסור דרבנן הני מילי בדבר שאין לו שורש מן התורה כגון מוקצה וכן פירש ראבי"ה (סי' תשי"ו) ע"כ וכתב בהגהות מרדכי פרק כל הבשר (סי' תשנב תשנג) דמלשון הרמב"ם יש לדקדק דסבירא ליה כדברי התוספות מדנקט בשר עוף בחלב ולא נקט חצי שיעור דבשניהם איכא פלוגתא ואין דומה לחלק בין פלוגתא דאמוראי לפלוגתא דתנאי ואי משום הלכתא נקט הכי מ"מ הו"ל הא רבותא טפי דנשמע מינה דאפילו באיסור דרבנן שיש לו שורש דאורייתא מבטלין לכתחלה עכ"ל. ול"נ דאפילו אם נפרש כן בדברי הרמב"ם מ"מ אינו כדעת התוספות ממש דהא בשר עוף בחלב לדברי התוספות חשיב יש לו שורש מן התורה כיון דאיכא בשר דאסור בחלב מדאורייתא ולא דמי למוקצה שאין לו עיקר בדאורייתא כלל וכ"כ בהדיא בפ"ק דביצה (שם תוד"ה ותנן) דתרומה כיון דאיכא שום דבר דאורייתא כגון דגן תירוש ויצהר אפילו במקום שאינו אלא דרבנן כגון בשאר פירות אין מבטלין וכתבו הגהות מיימוניות בפי"ו מהלכות מאכלות אסורות (אות כ) דיין נסך שלא נאסר אלא ע"י כח הגוי אינו אוסראלא בששים ואין מבטלין אותו לכתחלה דהוי כאילו יש לו עיקר מן התורה כיון דכתיב (דברים לב לח) ישתו יין נסיכם:

ומ"ש רבינו בזה בשם הרשב"א. הנה בתורת הבית הארוך (ב"ד ש"ג לב.) כתב ומיהו באיסורין שעיקרן מדרבנן כבישולי גוים וכיוצא בה אם נפלה לפחות מששים מרבה עליה לכתחלה ומבטלה דגרסינן בפ"ק די"ט (ד:) עצים שנשרו מן הדקל וכו' והא קא מבטל איסור לכתחלה וכו' ומשני הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ודוקא בשנפל האיסור לתוך ההיתר ואין בהיתר כדי לבטלו כי ההיא דעצים שנפלו לתוך התנור אבל ליטול איסור דרבנן ולערבו תוך היתר מרובה כדי לבטלו לא ואפילו להוסיף על ההיתר כדי לבטלו לא אמרו אלא באיסורין שעיקרן של דבריהם בלבד וכמו שאמרנו ויש מישאומר דאיסורין דרבנן שאין להם עיקר מדאורייתא כבשולי גוים וגבינתם שאין להם עיקר מדאורייתא אלא משום גזרה בלבד ותרומת חוץ לארץ וחלתחוץ לארץ מערבין אותן לכתחלה בידים בתוך רוב של היתר ואוכלין אותם ויש לו קצת על מה שיסמוך מדאמרינן בפרק עד כמה (בכורות כז.) תרומתחוץ לארץ מבטלה ברוב ויש מי שאומר שאין מקילין כן לבטל איסור לכתחלה אפילו באיסורין של דבריהם שאין להם עיקר בדאורייתא ובתרומת חוץ לארץ הוא שהקלו יותר משאר איסורין וכ"כ הרמב"ן (הל' בכורות פ"ד כב.) ורבינו שמשון כתב בפרק בתרא דחלה (מ"ח) שאפילו לבטלה ברוב לא אמרואלא לכהן טמא אבל להתירה לזרים לא. נמצאו שלשה דינין בביטול האיסורין הא' איסור תורה אפילו שיעורו דרבנן אע"פ שנפל לתוך היתר שאין בו שיעור לבטלו אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו ואין צריך לומר שאין מערבין אותו בידים כדי לבטלו עבר וביטל או שרבה עליו אם בשוגג מותר ואם במזיד אסור למי שנתבטל בעבורו. איסור של דבריהם שיש לו עיקר בדאורייתא אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו ואם עשה כן מזיד אסור אבל אם נפלמעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו. איסור של דבריהם שאין לו עיקר בדאורייתא כתרומת וחלת חוץ לארץ מערבין ומבטלין אותם ברוב לכתחלה וי"א שלא אמרו כן אלא בתרומת וחלת חוץ לארץ אבל לא בשאר האסורים ויש לחוש לדבריהם ע"כ. וגם בתורת הבית הקצר (ב"ד ש"ג לב.)פסק שיש לחוש לדבריהם הלכה למעשה. ומ"ש דגבינות הגוים אין לו עיקר בדאורייתא כתב רבינו בשמו דשומנו של גיד נמי אין לו עיקר מדאורייתאובאמת שעל הרשב"א עצמו אני תמה שכתב בתורת הבית הקצר איסור של דבריהם שיש לו עיקר בתורה כגבינה של גוים שאסרו משום חלב טמאוכשומנו של גיד שאסרו משום גיד ובארוך כתב דגבינת הגוים אין לו עיקר מדאורייתא וכמ"ש בסמוך ואח"כ מצאתי לו ז"ל שכתב בשער א' (ב"ד יז ע"ג)דשומנו של גיד שנאסר משום לתא דגיד או משום לתא דחלב לא מיקרי אין לו עיקר בדאורייתא אבל גבינה של גוים אפילו שחששו לתערובת איסור שלתורה אינה אלא גזרה ואם כן מ"ש רבינו כאן דשומנו של גיד אין לו עיקר מן התורה הוא שלא בדקדוק ומכל מקום לענין הדין אין נפקותא בדבר שכברהעלה שראוי לחוש לדברי המחמירין ואם כן כל איסורים של דבריהם שוים הם חוץ מתרומת וחלת חוץ לארץ ויש לתמוה על רבינו שכתב בשםהרשב"א דדבר שעיקרו מדרבנן שנתערב בהיתר מוסיף עליו ומבטלו ומאחר שאע"פ שהוא סבור כן כתב שיש לחוש לדברי האוסרים לא ה"ל לרבינולכתוב בשמו סתם להיתר:

ואדוני אבי הרא"ש ז"ל כתב דאפילו איסור דרבנן אסור להוסיף עליו לבטלו וכו'. כ"כ בפ"ק דביצה (סי' ב) וכ"כ הגהות מרדכי בפרק כל הבשר (סי' תשנג)דונראה שטעמם מדאמרינן התם בתר דשני הני מילי בדאורייתא אבל בדרבנן מבטלין ולרב אשי דאמר כל דבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל מאי איכא למימר ומשני ה"מ היכא דאיתא לאיסורא בעיניה הכא מקלא קלי איסוריה ומשמע להו דכי מפליג מעיקרא בין דאורייתא לדרבנן אמסקנא סמיך לומר דדוקא בדקלי איסוריה הוא דמבטל בדרבנן וכתב בתרומת הדשן סימן נ"ד שכן נהגו:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן צט סעיף ו

יז יג] [י] יז> איסור של דבריהם, אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו. יח ואם עשה כן, טו) יח> במזיד, אסור. אבל אם נפל מעצמו, ואין בהיתר כדי לבטלו,יט (ז) <יב> טז) ח') יד'] יט> מרבה עליו ומבטלו. הגה: יד] וי"א דאין לבטל [יא] איסור דרבנן או להוסיף עליו, כמו באיסור דאורייתא. וכן נוהגין, ואין טו'] לשנות. (טור בשם הרא"ש ובת"הסימן צ"ד /נ"ד/ ובהגהת ש"ד ורא"ה בב"ה ור"ן ומרדכי ואגודה פ"ק דביצה).

ט"ז יורה דעה סימן צט

(יב) (פמ"ג) מרבה עליו ומבטלו. וראייה לזה מעצים שנשרו מדקל לתוך התנור בי"ט שמרבה עליהם עצים מוכנים ומדליקן כדאיתא בריש ביצה כן הוא דעת הרשב"א והרא"ש שהוא י"א שמביא רמ"א ס"ל דשאני התם בעצים דמקלי קלי לאיסורא פי' שאין נהנה מהם עד שעת ביעורן מן העולם ואז אין ממש באיסור ותימה על בעל הש"ע שכאן פוסק כרשב"א ובא"ח סימן תרע"ז גבי נר חנוכה פוסק כמהר"ם דס"ל כהרא"ש דאסור להוסיף כו' וכתב רש"ל פג"ה סימן נ"ט דהעיקר כהרשב"א שרוב המחברים ס"ל כן והא דאמרינן בריש ביצה דההיתר בעצים משום מקלי קלי לאיסורא התם הוה דשיל"מ אבל בדשאל"מ בכל איסורי דרבנן מרבה עליו ומבטלו על כן פסק דבדיעבד אפי' כוון לבטלם ולא ידע שאסור לעשות כן שרי ע"כ ואני הוכחתי לעיל דאם לא ידע שיש איסור בדבר שרי בכל הביטולים:

ש"ך יורה דעה סימן צט

יט (פמ"ג) מרבה עליו ומבטלו. קשה דבא"ח סי' תרע"ז סתם המחבר וכתב דמותר השמן שבנר חנוכה שנתערב בשמן אחר ואין בו ס' לבטלו יש מי שאומר שאין להוסיף עליו לבטלו עכ"ל והרי חנוכה אינו אלא מדרבנן גם בב"י שם לא הביא שום פוסק שחולק על זה ושמא יש לחלק דהתם כיון דהוקצה למצותו חמיר טפי ודוחק ועוד דהאי ויש מי שאומר הוא מהר"ם מרוטנבורג שהביא הטור שם ומוכרח דלא ס"ל לחלק בהכי דכתב שם ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט שמרבה עליהן עצים מוכנים ומבטלן (וכמו שנתבאר בא"ח סי' תק"ו ס"ב) דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק עכ"ל ואם איתא הוי ליה למימר דשאני הכא דהוקצה למצותו וצ"ע:

ערוך השולחן יורה דעה סימן צט סעיף לז - לט

אע"ג דאין מבטלין איסור לכתחלה מ"מ אמרו חז"ל [ביצה ד ב] דעצים של מוקצה שנפלו לתנור כיו"ט מרבה עליהן עצים שאינן של מוקצה ומסיקן משום דאין כאן רק איסור דרבנן ועפ"ז כתב הרמב"ם בפט"ו דין י"ט דבאיסור דרבנן כגון חלב שנפל לקדרה של בשר עוף מרבה עליו בשר עוף עד שיבטלה חלב בששים וכן כל כיוצא בזה ע"ש ומפורש כתב דדין דאין מבטלין איסור הוא רק באיסור דאורייתא אבל כל רבותינו חולקין עליו בזה וס"ל דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן ורק במוקצה התירו מפני שאין לאיסור זה שורש מן התורה ויש שאמרו שאף באלו שאין להם עיקר מן התורה אסור לבטל ורק בעצי מוקצה התירו משום דהאיסור נשרף והיה לאפר וההנאה מזה באה אחר שנעשה אפר אבל בשארי איסורים לא התירו כלל:

וז"ל רבינו הב"י בסעיף ו' איסור של דבריהם אין מערבין אותו בידים כדי לבטלו ואם עשה כן במזיד אסור אבל אם נפל מעצמו ואין בהיתר כדי לבטלו מרבה עליו ומבטלו עכ"ל וזהו כעין פשרה בין דעת הרמב"ם לכל הפוסקים דלבטל עצם האיסור אסור כמו בשל תורה אבל להרבות עליו כדי להצילה היתר הקודם שנפל האיסור לתוכן מותר מפני הפסד ומקורו מהרשב"א בספרו [תה"ב הארוך] ואע"ג דהטור כתב בשם הרשב"א דין זה רק על איסור של דבריהם שאין לו עיקר מן התורה כשומנו של גיד ובישולי מצרים וגבינותיהם וכיוצא באלו ולא בכל איסורי דרבנן וכן מורין דבריו בספרו [תה"בהקצר] מ"מ פסק רבינו הב"י ע"פ ספרו הגדול ומדסתם דבריו מבואר להדיא דלבטל איסור בעין בהיתר אסור אף באיסור שאין לו עיקר לבד בתרומת חוץ לארץ כמ"ש בסי' של"א ולהוסיף מותר וזה שהחמיר במותר שמן של נר חנוכה בא"ח סי' תרע"ז דאפילו להוסיף אסור משום דהוה דבר שיש לו מתירין שיכול להשתמש לנר חנוכה לשנה הבאה ובדבר שיש לו מתירין החמירו יותר [מג"א שם לתרץ קושית הט"ז והש"ך סקי"ט]:

אבל רבינו הרמ"א כתב די"א דאין לבטל איסור דרבנן או להוסיף עליו כמו באיסור דאורייתא וכן נראה ואין לשנות עכ"ל וזהו כדעת הרא"ש והטור דאפילו איסור דרבנן שאין לו עיקר מן התורה אסור אפילו להוסיף עליו דלא התירו רק בעצי מוקצה משום דהנאה באה לאחר שנשרף ובאיסור דאורייתא אפילו בכה"ג לא התירו כגון בעצי אשרה וערלה וכלאי הכרם [ב"ח] ואף בתרומת ח"ל ס"ל דלא התירו לזר רק לכהן בימי טומאתו [תוס'בכורות כ"ז א ד"ה תרומת] ודע דבירושלמי רפ"ב דכלאים מבואר להדיא דאיסור שהוא רק מפני מראית העין רשאי לבטלו לכתחלה ע"ש:

טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז

הנותר מן השמן והפתילות בליל ראשון מוסיף עליו ומדליק בליל ב' נותר בליל ב' מוסיף עליו ומדליק בג' וכן בכל הלילות נותר ממנו בליל ח' עושה לו מדורה ושורפו בפ"ע שהרי הוקצה למצותו ואם נתערב ממנו בשמן אחר ואין ששים לבטלו כתב ה"ר מאיר מרוטנבורק שאין להוסיף עליו כדי לבטלו ולא דמי לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור בי"ט שמרבה עליהם עצים מוכנין ומבטלן דשאני התם שאין נהנה מהן עד אחר ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק ואסור ג"כ לשהותו לשנה הבאה לנר של חנוכה דחיישינן שמא יבא ליהנות ממנו כיון ששוהה אותו לזמן מרובה ואפילו אם נותנו בכלי מאוס חיישינן הלכך איןלו תקנה

שלחן ערוך סי' תרעז סעיף ד

הנותר ביום השמיני  מן השמן  הצריך  לשיעור הדלקה, עושה לו מדורה  ושורפו בפני עצמו שהרי הוקצה למצותו; ואם נתערב בשמן אחר ואין ששים לבטלו, יש מי שאומר  שאין להוסיף עליו כדי לבטלו

ט"ז אורח חיים סימן תרעז

(ד) (פמ"ג) שאין להוסיף כו'. בי"ד סי' צ"ט ס"ו כתבתי שדברי הש"ע סותרים זא"ז בהוראה זו ושקי"ל להתיר כמ"ש הש"ע שם:

מגן אברהם סימן תרעז

יב (פמ"ג) (מחה"ש) שאין להוסיף וכו'. ול"ד לסי' תק"ז ס"ב דהתם אין נהנה ממנו עד אחר ביעורו משא"כ הכא דנהנה ממנו בשעת ביעורו אסור לבטלו (טור) ועבי"ד סי' צ"ט ס"ו דיש מתירין ולכן כ' כאן יש מי שאומר וכו' ועיין בש"ך שם ואפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ דמדינא מותר לשהותו לשנה הבאה והוי דומיא דחמץ עבי"ד סי' ק"ב:

משנה ברורה סימן תרעז

(כ) שאין להוסיף עליו וכו' - ועיין ביו"ד סימן צ"ט ס"ו דיש מתירין [ל] בכל איסור דרבנן להוסיף עליו אם נתערב ולכן כתב כאן יש מי שאומר:

שער הציון סימן תרעז

(ל) מגן אברהם. ולא העתקתי מה שכתב דאפשר דהוא בכלל דבר שיש לו מתירין, דכמה אחרונים מפקפקין על דבריו בזה:

לבושי שרד אורח חיים סימן תרעז

(שם) דמדינא מותר לשהותו וכו'. אי לאו חשש תקלה, ויש שאין חוששין (כאן) [כלל] לתקלה, ואנן הוא דמחמרינן. ותימא איך מיקרי זה דבר שישלו מתירין, הא לנר חנוכה לא נאסר מעולם, ואנחנו רוצים שיבטל כדי להשתמש בו, וזה לא מותר בחנוכה של שנה הבאה. ותו קשה, דאי הוי דבר שישלו מתירין אם כן אפילו באלף לא בטיל, ולמה כתב בשו"ע ואין ששים. ויש ליישב דהכי קאמר המג"א, כיון דדמי קצת לדבר שיש לו מתירין, חמיר טפילענין דאסור להוסיף, ועכ"פ ששים סגי, וק"ל:

ערוך השולחן אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעז סעיף ח

שמן שהוקצה לנר חנוכה שנתערב בשאר שמן ואין בהשאר ששים לבטלו כתבו הטור והש"ע שאין להוסיף שמן עד ששים כדילבטלו דאין מבטלין איסור לכתחלה אפילו באיסור דרבנן ואע"ג דביו"ד סי' צ"ט נתבאר די"א דבאיסור דרבנן כשנתערב ואין ששיםדיכול להוסיף עד ששים מ"מ הכא הוה כדבר שיש לו מתירין שהרי ראוי לשהותו לשנה הבאה לנר חנוכה ואע"ג דהטור כתבשלא ישהנו כדי שלא לבא לידי תקלה ואפילו ליתנו בכלי מאוס לא מהני דלהדלקה לא נמאס מ"מ כיון דמעיקר דינא מותרלהשהותו הוה כדבר שיש לו מתירין [וזהו כוונת המג"א סקי"ב] ואע"ג דבעצים שנשרו מן הדקל ביו"ט התרנו בסי' תק"ז להרבות עליהם עצים מוכנים ומסיקן זהו מפני שאינו נהנה ממנו עד אחר ביעורו [טור] וכדאיתא ריש ביצה משא"כ בכאן שיהנה בשעת ההדלקה כשיוסיף בביטול עד ששים [וצ"ע מה שבש"ע לא כתבו דברי הטור שאסור לשהותו לשנה הבאה משום תקלה ואולי ס"ל דממ"נ אם תדיננו כדבר שיש לו מתירין נתיר לו לשהותו דהוי תרתי דסתרי ודו"ק]

Summary:

The גמרא states that if branches fell into an oven on יום טוב (which are מוקצה) one may add regular branches to be מבטל the prohibited-fallen ones.  The reason provided is that one is allowed to be מבטל an איסור דרבנן and in this case we’re not concerned for a דבר שיש לו מתירין (branches could be used after יו״ט) because at the time the benefit is received, the branches are destroyed.  

The רמב״ם seems to take the most extreme/lenient view that one can be מבטל any איסור דרבנן.  According to תוספות the דרבנן leniency only applies to areas where the דרבנן is not rooted in a דאורייתא.  The רשב״א quoted by the בית יוסף seems to take this approach as well.  The רא״ש takes the most stringent view that no איסורי דרבנן can be nullified לכתחילה and the case in the גמרא was limited to the branches because they were going to be consumed before the benefit is received.

The שלחן ערוך rules that by and איסור דרבנן one can be מרבה עליו ומבטלו and the רמ״א rules in accordance with the stringency of the רא״ש.

The ש״ך and ט״ז are bothered by the apparent contradiction in the שלחן ערוך where he rules by הלכות חנוכה that oil (which is an איסור דרבנן) that became הוקצה למצותו one may not be מרבה ומבטלו.  The משנה ברורה notes that the מחבר only quotes the stringency there as a יש מי שאומר because the matter is the subject of debate.  The מגן אברהם explains the reason to be more stringent by the oil is that the oil is a דבר שיש לו מתירין insofar as it can be used the following year.  The ערוך השלחן points out that the טור does allow saving the oil but notes that the מגן אברהם is correct, as on a technical level the oil can be saved.  He does point out that the מחבר does not quote the ruling of the טור, possibly out of concern for the apparent contradiction.  The לבושי שרד points out that it’s not truly a דשל״מ because the oil will still remain אסור בהנאה the following year and furthermore, if it were a דשל״מ it would not be בטל even without relying on מרבה עליו ומבטלו.  This seems apparent from the ערוך השלחן as well who refers to this as כדבר שיש לו מתירין.  The שער הציון notes that he does not quote the מגן אברהם because of questions that have been raised with his position.