כבתה אין זקוק לה - Relighting Extinguished Chanukah Candles

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

אמר רב הונא: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - אין מדליקין בהן בחנוכה, בין בשבת בין בחול. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא- קסבר: כבתה זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. ורב חסדא אמר: מדליקין בהן בחול, אבל לא בשבת, קסבר: כבתה אין זקוק לה, ומותר להשתמש לאורה. אמר רבי זירא אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רבי זירא אמר רב: פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת - מדליקין בהן בחנוכה, בין בחול בין בשבת. אמר רבי ירמיה: מאי טעמא דרב - קסבר: כבתה אין זקוק לה, ואסור להשתמש לאורה. אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי ירמיה - ולא קיבלה. כי אתא רבין, אמרוה רבנן קמיה דאביי משמיה דרבי יוחנן - וקיבלה. אמר: אי זכאי גמירתיה לשמעתיה מעיקרא. - והא גמרה! - נפקא מינה לגירסא דינקותא. וכבתה אין זקוק לה? ורמינהו: מצותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. מאי לאו, דאיכבתה הדר מדליק לה! - לא, דאי לא אדליק - מדליק. ואי נמי: לשיעורה. עד שתכלה רגל מן השוק, - ועד כמה? - אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן:עד דכליא ריגלא דתרמודאי

תוספות מסכת שבת דף כא עמוד ב

ומותר להשתמש לאורה - וא"ת מנא ליה לרבא דסבר רב הונא דמותר להשתמש לאורה דילמא הא דאמר אין מדליקין בשבת משום דסבר כבתה זקוק לה ואין יכול להדליק בשבת וי"ל דא"כ לא הוה צריך ליה למימר בין בחול בין בשבת כיון דחד טעמא הוא אלא ה"ל למימר אין מדליקין סתם מדקאמר ביןבחול בין בשבת ש"מ שעוד יש טעם אחר בשבת שלא להדליק לבד מטעם חול והיינו שמא יטה וא"כ סבר דמותר להשתמש לאורה ומיהו רב דקאמר מדליקין בין בחול בין בשבת לא הוה מצי למימר מדליק סתם דה"א דוקא בחול אבל בשבת אין מדליקין שמא יטה דבסתמא לא הייתי אומר ששום אדם יחמיר לאסור להשתמש לאורה וכן הלכתא דנר חנוכה אסור להשתמש לאורה כרב וכר' יוחנן ואביי נמי קיבלה ורב יוסף נמי משמע לקמן דס"ל הכי וכבתה אין זקוק לה דכולהו סבירא להו הכי ורב הונא יחיד הוא ולית הלכתא כוותיה

חידושי הרשב"א מסכת שבת דף כא עמוד א

הא דאמרינן קסבר כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. איכא למידק ומנא לן מהא דמותר להשתמש לאורה דילמא כולי טעמא משום דאם כבתה זקוק לה והילכך אין מדליקין בהן בשבת דדלמא כביא ואי אפשר לו ליזקק לה, וי"ל דמדאיצטריך למימר בין בחול בין בשבת שמעינן לה דאם איתא דטעמא דשבת משום דאם כבתה זקוק לה הוא לימא סתמא אין מדליקין בהן בחנוכה ואנא ידענא דכל שכן בשבת דאי אפשר שיזקק לה, אלא ודאי הכי קאמר אין מדליקין בהן בחול משום דכבתה זקוק לה ודלמא פשע ולא מדליק וכל שכן בשבת דאיכא משום טעמא אחרינא דילמא אתי לאטויי ושמע מינה דמותר להשתמש לאורה, אי נמי י"ל דלאו מדוקייא דלישניה דרב הונא נפקא ליה אלא סברא דנפשיה הוא דקאמר דכיון דאיכא למימר דאית ליה לרב הונא הכי מסתמא לא עבדינן ליה דליפלוג בהדי רב חסדא דאית ליה הכי על כרחין מדקאמר דמדליקין בהן בחול ואין מדליקין בהן בשבת

רש"י מסכת שבת דף כא עמוד א

זקוק לה - לתקנה, הלכך: צריך לכתחלה לעשות יפה, דילמא פשע ולא מתקן לה

פני יהושע מסכת שבת דף כא עמוד א

אמר רבא מאי טעמא דרב הונא קסבר כבתה זקוק לה. ופירש"י דחיישינן דלמא פשע ולא מתקן לה. ולכאורה שפת יתר הוא דבפשיטות הו"מ לפרש טפי דחיישינן שמא ישכח מלתקן. והנראה בזה דרש"י בא ליישב קושיית התוספות דמנ"ל דטעמא דרב הונא בשבת משום דמותר להשתמש לאורה דלמא בשבת נמי משום דכבתה זקוק לה וכ"ש דאסור טפי כיון דבשבת אם כבתה אי אפשר לתקן וכמו שאבאר בסמוך בלשון התוספות אלא על כרחך דפשיטא ליה לתלמודא דלכו"ע אם כבתה באונס וישכח מלתקן לית לן בה כיון דסתמא לא שכיח שיכבה דהא בשבת דעלמא נמי לא אסרינן להו משום האי חששא דשמא יכבה ויתבטל שלום בית אלא משום שמא יטה. ולפי"ז על כרחך דעיקר טעמא דרב הונא דאוסר בחול היינו משום שמא יפשע מלתקן משום דאתי למיטעי וסבר דכבתה אין זקוק לה ובאמת זקוק לה וא"כ לא שייך האי טעמא בשבת כיון דאי אפשר להדליק א"כ אם יכבה אנוס הוא וכיוןדלא שכיח שיכבה ליכא למיחש ביה אלא על כרחך דאיסורא דשבת משום דמותר להשתמש לאורה, כן נראה לי ודו"ק:

הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף ט עמוד א

שמע מינה כבתה אין זקוק לה. לחזור להדליק ונשאל הרשב"א ז"ל אם לאחר שהדליק בה לתקנה וכבה אותה בשוגג אם חייב לחזור ולהדליק ואם מברך פעם שנית והשיב ז"ל מסתברא שאינו חייב להדליקה דהוה ליה ככבתה שאין זקוק לה דהדלקה עושה מצוה וכבר הדליקה ואם בא להדליקה אינו מברך עליה דמצות הדלקה כבר עברה

חידושי הרמב"ן מסכת שבת דף כא עמוד א

הא דאמרינן כבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ק"ל מנ"ל שמותר להשתמש לאורה דלמא אף בשבת אין מדליקין בהן לפי שכבתה זקוק להובשבת אי אפשר להזקק לה, ואיכא למימר דס"ל לתלמודא כיון דבשבת א"א להזקק לה לא חיישינן ומדליקין בכל השמנים דכיון שאפשר שלא יכבואע"פ שפעמים שכבין לא איכפת לן, ושבת למ"ד כבתה זקוק לה דינו שוה לחול למ"ד כבתה אין זקוק לה כשם שבחול מותר להדליק בשמנים הללוו אם כבו אין זקוק לה אף בשבת כן לדברי הכל, ואין מחזרין להדליק בפתילות ושמנים אחרים, שבשבת לדברי הכל כבתה אין זקוק לה ואין לך בה אלא מצות הדלקה בלבד, אבל קשיא לן מה שפי' רבינו הגדול ז"ל ש"מ כבתה אין זקוק לה מדקאמר מדליקין בהן בשבת דאי כביא לא מצי מדליק לה, ולפי פירושנו אין ראיה משבת דלכ"ע אין זקוק לה אלא מחול מדלא חיישינן דלמא פשע כדפרש"י ז"ל, ולפי דברי רבינו אלפסי ז"ל יש לדחוק ולומר דהאדאמרינן קסבר מותר להשתמש לאורה לאו דוקא על כרחין אלא אפשר דסבר מותר להשתמש לאורה, ומשום דלא ליפלוג אדרב חסדא אלא בחדאאמרינן הכי כלומר בדכבתה ודאי פליגי בלהשתמש לאורה לא פליגי דמותר הוא.

בית הבחירה (מאירי) מסכת שבת דף כא עמוד א

כל פתילות ושמנים שאמרו עליהם חכמים שאין מדליקין בהם בשבת מדליקין בהם בחנוכה אפי' בשבת שבה ולמדת מכאן שני דברים א' שממה שהתרת כן בשבת אתה למד שאסור להשתמש לאורה של נר חנוכה שאלו היה מותר להשתמש לאורה לא היית מתיר בהדלקתן של אלו בשבת שהרי היה שם חשש שמא יטה והשני הוא שלמדת שמאחר שהדליק נר חנוכה אם כבתה אין זקוק להדליקה ויצא ידי חובו במה שהדליק שאלמלא כן היאך היית מתיר בהדלקתן של אלו בשבת ונמצאת גורם לכיבויים ואי אתה יכול לחזור ולהדליקן ולא עוד אלא שאף בחול היה אסור שמא יתרשל אחר כבויין וא"כ זו השניה אתה למד אותה בין מהדלקת חול בין מהדלקת שבת. ואע"פ שגדולי הפוסקים הביאו את שתיהן מהדלקת שבת סוגיא זו מוכחת להדיא שלא כדבריהם ועוד שאין ללמדה משבת שמ"מ הייתי אומר שבשבת הוא שאין זקוק לה שאף בשל עצמה כן הא בחול זקוק ושמא תאמר לכלם אף על פי שאין זקוק לה היאך מתירין לו לכתחילה לעשות המצוה שלא כראוי מתוך מיעוט הזמן לא חששו שסתם הדברים אינה כבה בשיעור זה:

תרומת הדשן שאלה קב

הא דקיימא לן בנר חנוכה כבתה אין זקוק לה אם כבתה בע"ש קודם קבלת שבת שהרי צריכים לדלוק מבעוד יום זקוק לה כה"ג או לאו: תשובה יראה דאין זקוק לה אפילו כה"ג ואע"ג דכתב במרדכי שם דמצות נר חנוכה מסוף שקיעת החמה ואילך והיינו צאת הכוכבים ולא קודם משום דשרגא בטיהרא מאי אהני ליה וא"כ עיקר מצות נר חנוכה אינה בשעת הדלקה מבעוד יום אלא בשיהוי הדלקה שלאחר חשיכה היא קיום המצוה ולכך היינו יכולין לומר דאם כבתה קודם התחלת קיום המצוה זקוק לה. אמנם מדמברכינן מבעוד יום אקב"ו להדליק נר חנוכה ואע"ג דאכתי ליכא מצוה ע"כ היינו טעמא דמשום דא"א בענין אחר חשיבא הכשר מצוה כדפירשו התוספות הכשר מצות דכיבוד אב ואם בשמעתא דעליה בריש יבמות שחוט לי בשל לי אכתי ליכא מצוה עד אחר זמן שמאכילו לאביו ואפ"ה בעי למימר התם דלידחי ל"ת שיש בו כרת הא קמן דחשיב קיום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה ולכך מברכינן עליה ולהכי נמי אי כבתה אין זקוק לה שהרי כבר הותחלה המצוה בהכשר ונראה להביא ראיה לזה מדשרי רב התם להדליק בחנוכה בין בחול בין בשבת בפתילות ושמנים דאסרו חכמים להדליק בשבת דעלמא ומפרש הטעם משום דקסבר אסור להשתמש לאורה וכבתה אין זקוק לה פי' דאי הוה סבר כבתה זקוק לה לא הוי שרי להדליק באותם פתילות ושמנים שאסרו חכמים להדליק בשבת לפי שאינם נמשכין אחר האור דחיישינן דילמא כבתה והוא יזקוק לה ודילמא פשע ולא מדליק בה והכי סבר רב הונא התם דאסור להדליק בחותם פתילות ושמנים משום דקסבר כבתה זקוק לה. והשתא ע"כ יש להוכיח דאפי' בנ"ד כשכבתה אין זקוק לה אמאי שרי רב להדליק בשבת בחנוכה באותם פתילות ושמנים ליחוש דילמא כבתה אחר קבלת שבת שהיה צריכא להיות קודם בה"ש וכל זמן משך בין השמשות אכתי ליכא קיום מצוה לדעת מרדכי דלעיל ואיהו לא מצי להדליק משקבל שבת כ"ש בין השמשות ונמצא בטל מן המצוה וטפי איכא למיגזור בהכי דודאי לא מצי להדליקה ממאי דגזרינן דילמא פשע ולא מדליק לה והכי איתא בתוספות דגזרינן דילמא כבתה בשבת ולא מצי מדליקה. ואין נראה ולחלק ולומר דמה שחשו חכמים דילמא כבתה ולא אתי לחזור ולהדליקה דווקא כשיש לחוש לכיבוי כל זמן משך שיעור ההדלקה דנר חנוכה אבל בנ"ד דליכא למיחש למילתא אלא במשך בין השמשות קודם חשיכה דאי כבתה לאחר חשיכה קי"ל דאין זקוק לה ולא נפיק מיניה מידי דדוחק הוא מאד לחלק הכי דהא כמה שיעורין משך הדלקה חצי שעה כדכתב הרמב"ם ושיעור בין השמשות לפר"ת והתוספות ואשירי שילהי פ' במה מדליקין היינו שלשה חלקי מיל דזהו קרוב לרביע שעה כמו שהוכחתי בתשובה אחרת דמהלך אדם בינוני ביום בינוני שהוא י"ב שעות הולך עשר פרסאות ואי חיישינן דילמא כבתה בחצי שעה אמאי לא ניחוש ברביעי שעה:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעג

* (כה) <ח> הדלקה עושה מצוה. לפיכך * יב אם כבתה קודם שעבר זמנה אינו זקוק לה, [ט*] <ט> ואפילו א) כבתה בערב שבת קודם קבלת שבת (כו)שעדיין הוא מבעוד יום, אינו זקוק לה. וכן אם לאחר שהדליקה בא לתקנה וכיבה אותה בשוגג, אינו זקוק לה. הגה: (כז) <י> ואם רוצה [יב] להחמיר על עצמו ולחזורvולהדליקה, אין לברך עליה (רשב"א סימן תקל"ט, ור"ן).

ט"ז אורח חיים סימן תרעג

(ח) (פמ"ג) הדלק' וכו' לפיכך אם כבתה כו'. איני יודע היאך תלוי זה בזה דאפי' א"ת הנח' עושה מצוה הוה הדין כן ותו דבגמרא הביא הרבה הוכחות דלא קי"ל הנחה עושה מצו' ואמאי לא הוכיח ממה דקי"ל כבת' אין זקוק לה אלא נרא' דכאן לא בא לאפוקי ממ"ד הנח' עושה מצוה אלא ה"ק כיון שהדליק תכף קיים המצו' ע"כ אם כבתה אין זקוק לה

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרעג

הדלקה. הוא לשון ש"ע בעצמו וצ"ע ועט"ז שכ' דר"ל כיון שהדליק קיים כבר המצוה וא"צ יותר:

ב"ח אורח חיים סימן תרעג

כתב בליקוטים (מנהגים לר"א טירנא בהגהות אות כז) השיב מהר"ש אם כבה נר חנוכה שלא דלק שיעורו אף על גב דאור זרוע (הל' חנוכה סי' שכב) כתב דמי שחוזר ומדליקו שפיר עביד מכל מקום אין להדליקו מנר [חנוכה] אחר עכ"ל כלומר אלא מן השמש או שאר נר של חול ושמעינן מדבריו דמצוה לחזור ולהדליקו אף על פי שאינו חייב מן הדין וכן כתב מהרש"ל (שם) ונראה דמכל שכן בערב שבת אם כבו בעוד היום גדול שצריך לחזור ולהדליקו אם כבה בשוגג ואף על פי דמהרא"י והרשב"א כתבו דאין צריך לחזור ולהדליק מיהו לדעת האור זרוע מצוה מן המובחר לחזור ולהדליק וכיוצא בזה כתבמהרש"ל (שם) מיהו דבר פשוט דאסור לחזור ולברך:

משנה ברורה סימן תרעג סעיף

הדלקה עושה מצוה וכו' - ר"ל כיון שהדליק תיכף קיים המצוה לפיכך אם כבתה אין זקוק לה ואם הדליקה במקום הרוח וכבתה זקוק לה לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח מצוי דזה הוי כאלו לא נתן בה שמן כשיעור ומ"מ לא יברך עליה [אחרונים] ופשוט דאם הוא רואה שהאוראין נאחז בהפתילה ובודאי יכבה במהרה שאינו יוצא בהדלקה זו וצריך מדינא לחזור ולהדליקה לאחר הכביה:

ואם רוצה להחמיר וכו' - והאחרונים כתבו דראוי להחמיר לחזור ולהדליקה[לב] בכל ענין ובפרט אם נכבה בע"ש קודם קבלת שבת. ואם הוא קיבל בעצמו שבת ואח"כ כבה ויש עדיין זמן היתר מותר לומר לחבירו שידליקם [פמ"ג].

ביאור הלכה סימן תרעג

* אם כבתה וכו' אינו זקוק לה - אכן בעת הדלקה בעינן שיהיה בה שמן שיוכל להדליק כשיעור וכנ"ל בסימן תרע"ב ס"ב ונ"ל דכמו כן בעינן שבעת הדלקה יהיה כל הנרות לפי חשבון הימים ואז נחשב למהדר מן המהדרין וע"כ אם כבתה אחת קודם שהשלים ההדלקה צריך לחזור ולהדליקה.ודע עוד דמה שאמרו אינו זקוק לה היינו אפילו כבו כולם דלא בעינן פרסומי ניסא רק בעת ההדלקה:

בית הלוי על התורה - עניני חנוכה

והנה לכאורה קשה להך מ"ד דס"ל כבתה אין זקוק לה דמ"ש מהא דאמרינן (שם כג) חצר שיש לה שני פתחים צריכה שתי נרות משום חשדא דזימניןדחלפי בהאי ולא חלפי בהאי ואמרי כי היכי דבהאי פיתחא לא אדליק בההיא נמי לא אדליק וא"כ גם בכבה לגמרי יצטרך להדליק משום חשדא. ובודאידאין מקום לומר דהך כבתה אין זקוק לה איירי רק בהיה הנר חשוך לחודא אבל עדיין ניכר שהיה דלוק מקודם, דודאי דכבתה כולל גם נכבה לגמריואפ"ה ס"ל לר"ח דאין זקוק. ולכאורה היה נראה דבאמת כ"ע מודים דצריך להדליקה משום חשדא ולא פליגא הכא רק בעיקר חיוב המצוה דר"ה ס"ל דמצד המצוה מחוייב לחזור להדליקה דס"ל דכן היה התקנה שיהיה דלוק כל משך הזמן כולו דוקא, ולדידיה גם בעוד הנר דלוק רק שהוא חשוך מוכרחלתקנו דאע"ג דאז ליכא חשדא דכל העובר רואהו ומכיר בו שהיה דלוק מכבר מ"מ מחוייב לתקנו משום עיקר המצוה וחיישינן שמא יפשע אז, ור"ח ס"ל דמשום עיקר המצוה אין זקוק לה וממילא כל זמן שהוא דלוק א"צ לתקנו דהא ליכא חשדא דמינכר דמקודם היה דלוק כהוגן אבל כשכבר כבה מודהדצריך להדליקה משום חשדא. והא דלא חייש רב חסדא דלמא יכבה לגמרי ויפשע בו, ויותר קשה לרב דס"ל דגם בשבת מדליק בהם וניחוש שמא יכבה לגמרי ויהיה מחוייב להדליקו משום חשדא והרי לא יהיה יכול להדליקו בשבת, גם זה ניחא כיון דלדידהו ליכא חיובא משום עיקר המצוה רק משום חשדא לחודא לא חיישינן בו שמא יפשע כיון דגם אם יפשע לא עביד איסורא דהרי אינו ודאי שיכבה והוא רק חששא בעלמא שמא יכבה וכמו דמבוארלקמן. ועוד יותר י"ל דגם בשמנים הפסולים ליכא למיחש שיכבה לגמרי ואפשר דגם הם אינם כבים לגמרי רק שנעשה אח"כ אורם חשוך וכקרובלכבות. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה הטעם של פסולי שמנים שיהיה אור הנר חשוך וחלוש, הרי דלא כתב כלל החשש דיכבה לגמרי. ומש"ה מאןדס"ל כבתה אין זקוק לה משום המצוה כשנעשה חשוך א"צ לתקנו כלל. אמנם צ"ע דברי הפוסקים שסתמו דבריהם וכתבו דאין זקוק לה ולא כתבודבכבה לגמרי יצטרך להדליקה משום חשדא:

Summary:

The גמרא cites a dispute whether one is obligated to relight חנוכה candles after they were extinguished.  רב הונא requires relighting them, while רב חסדא and רב זירא rule that it is not required.  תוספות paskin like רב זירא and note that the opinion of רב הונא is a minority view.  This ruling does not appear to be disputed.  רש״י states that the requirement of utilizing quality candles according to רב הונא is based on the possibilty one will be negligent and forget to relight the candles if they are extinguished.  The פני יהושע explains that we are not concerned about one forgetting to relight.  Rather, the concern is that one would think he is not required to relight the candles.

The רשב״א quoted by the ר״ן rules that even if one accidentaly extinguished the candles himself, he would not be required to relight them.  He further states that the reason for the ruling of כבתה אין זקוק לה is based on the principle of הדלקה עושה מצוה.  This connection is also drawn by the שלחן ערוך.  The ט״ז and גר״א stongly objects to the linking of these concepts and suggest that the connection drawn by the מחבר was not intentional.

The רמב״ן and מאירי rule that when it comes to שבת, even רב הונא would agree to the position of רב חסדא that כבתה אין זקוק לה.  The רמב״ן notes that this approach solves the question of תוספות.

The תרומת הדשן rules that even if the candles are extinguished on ערב שבת before sunset one is not required to relight the candles.  He bases this conclusion on the fact that we allow one to make the ברכה on lighting before שבת starts (apparently the הכשר מצוה is sufficient to trigger כבתה אין זקוק לה).  The שלחן ערוך cites this position as normative.

The אור זרוע states that if one is relighting the candles, one should only relight from the שמש and not from another candle.  The ב״ח infers from this ruling that though not required, it is a “מצוה מן המובחר” to relight them.  This is also quoted by the משנה ברורה and he cites that this especially applies on ערב שבת.

The בית הלוי argues that even רב זירא and רב חסדא would technically require relighting the candle if it was completely extinguished, out of a concern for חשד.  He explains that since the whole reason for relighting them is based only on חשד, they weren’t as concerned for the remote possibility of the candles going out and therefore xpermitted using inferior wicks.