מסכת תענית דף כו עמוד ב - דף ל עמוד א
מתני׳...ערב תשעה באב - לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה...גמ׳….תניא כלישנא קמא: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. רבן שמעון בן גמליאל אומר: ישנה. אמר רבי יהודה: כיצד משנה? אם היה רגיל לאכול שני תבשילין - יאכל מין אחד, ואם היה רגיל לסעוד בעשרה בני אדם - סועד בחמשה. היה רגיל לשתות עשרה כוסות - שותה חמשה כוסות...תניא אידך: ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין, לא יאכל בשר ולא ישתה יין. דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: ישנה
תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה
מתניתין ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילים לא יאכל בשר ולא ישתה יין, ר' שמעון בן גמליאל אומר ישנה...ואע"ג דקתני ברייתא בלשון חכמים ימעט ורב יהודה אמר רב מפרש למימרא דידהו, אפילו הכי הלכתא כסתם מתני' אסור לאכול בשר ולשתות יין כלל, דקיי"ל סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני'...וכך פסקו כל הגאונים ורבינו הגדול ז"ל בהלכותיו
בית יוסף אורח חיים סימן תקנב
משנה בפרק בתרא דתעניות (כו:) והכריע הרמב"ן (תורת האדם ענין אבלות ישנה ד"ה מתני' ערב ת"ב מהדו' שעוועל עמ' רמז) דהלכה כתנא קמא וכן נראה שהוא דעת הפוסקים
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנב סעיף א
ערב תשעה באב לא יאכל אדם בסעודה המפסקת, שאוכלה אחר חצות, בשר, ולא ישתה יין ולא יאכל שני תבשילין
הגהות מיימוניות הלכות תעניות פרק ה אות ל
הנהיגו רבותינו וכ"כ רב שרירא גאון שנהגו שלא לזמן בג' בזו הסעודה אלא כל א' ישב לעצמו דכתיב ישב בדד וידום וכן נהגו ר"י ורבינו משולם לברך לעצמן כשאכלו עם ג' בני אדם ונכון הוא שלא ישבו ג' יחד כדי שלא יתחייבו בזימון
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבעה עשר בתמוז ותשעה באב אות יג
בהג"ה במיי' דאין מזמנין יחד אך כ"א יאמר ברכת המזון בפני עצמו
טור הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנב
כתב בתשובה שרבי' משולם אכל בעט"ב עם ג' בני אדם ולא בירך בזימון אלא בירך לבדו וכן נהג ר"י ואני תמה דאפי' אבל חייב בזימון וא"א הרא"ש ז"ל היה נוהג לאכול לבדו בסעודה המפסקת להתבודד
הררי קדם חלק שני סימן קמ
בשו״ע או"ח תקנ"ב ס"ח וז"ל יש ליזהר שלא ישבו שלשה...ובביהגר"א מביא מקור לזה מהפסוק ישב בדד וידום וקשה דמפורש במס׳ ברכות רפ"ג דאבלים בתוך שבעה מצטרפים לזימון ובמה גרעא סעודה המפסקת ונראה לבאר דהתם הם בעצמם אבלים אבל אין סעודתם ואכילתם אכילת אבילות, אבל בסעודה המפסקת שהוא מטעם אבילות וממעשי וקיומי אבילות הוא, הוי חפצא של סעודת עראי שאין בה צירוף וכדכתיב ישב בדד וידום
בית יוסף הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנב
כתוב בתשובה שרבינו משולם אכל בערב תשעה באב עם שלשה בני אדם ולא בירך בזימון וכו'. כן כתבו הגהות מיימוניות (פ"ה אות ל ומנהגי ת"ב) וזה לשונם...ונכון הוא שלא ישבו שלשה יחד לאכול שלא יתחייבו בזימון אלא כל אחד ישב בדד וידום ויברך לעצמו עד כאן וכיוצא בזה כתוב בהגהות אשיר"י בסוף תעניות
שלחן ערוך סימן תקנב סעיף ח
יש ליזהר שלא ישבו שלשה לאכול בסעודה המפסקת, כדי שלא יתחייבו בזימון; אלא כל אחד ישב לבדו ויברך לעצמו
מגן אברהם סימן תקנב ס״ק ט
שלא ישבו שלשה - אם אירע שאכלו ג' ביחד לא יזמנו (כ"כ במנהגים ומהרי"ל ועיין בטור וב"י) ונ"ל הטעם דלא חשיב קביעות אלא א"כ הסיבו או ישבו בשלחן א' והכא אין דעתן לקבוע
חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קלד סעיף ד
יש ליזהר שלא ישבו ג' לאכול יחד סעודה המפסקת, כדי שלא יתחייבו בזימון, כדי שלא תהיה סעודה חשובה. ולכן אפילו אם אירע שאכלו ביחד, לא יזמנו, דאין זה קביעות, כיון שאין דעתן לקבוע
משנה ברורה ס״ק יט
יש ליזהר שלא ישבו וכו' - ובדיעבד אף אם ישבו ג' לא יזמנו דלא חשיב קביעות
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקנב אות ו
ויש ליזהר שלא יאכלו שלשה בסעודה המפסקת ויתחייבו בזימון אלא כל אחד ישב לבדו ויברך לעצמו ואם אירע שאכלו ג' כאחד יזמנו כן פסק הטור ובשם ר"י כתב שלא יזמנו ותמה הטור על זה ע"ש וי"א הטעם דלא חשיב קביעותא א"כ הסבו או ישבו בשלחן אחד והכא אין דעתן לקבוע כיון שכל אחד אוכל על שלחן קטן בפ"ע [מג"א סק"ט] ולכן אם אירע ששלשה אכלו על שלחן קטן כאחד בוודאי יזמנו
מגן אברהם שם
שלא ישבו שלשה - אם אירע שאכלו ג' ביחד לא יזמנו (כ"כ במנהגים ומהרי"ל ועיין בטור וב"י) ונ"ל הטעם דלא חשיב קביעות אלא א"כ הסיבו או ישבו בשלחן א' כמ"ש סי' קס"ז ס"א והכא אין דעתן לקבוע עסי' קצ"ג סס"ג
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תקנב
דדעתם לכתחלה שלא יקבעו יחד, לכן אין מזמנים. ועיין סימן קצ"ג סעיף ג' בהג"ה דכבר נהגו הוה כלא קבעו, הוא הדין כאן
שלחן ערוך סימן קס"ז סעיף יא - יב
אם היו שנים או רבים, אחד מברך לכולם; ודוקא הסיבו, שהוא דרך קבע...אבל אם היו יושבים בלא הסיבה, כיון שאינם נקבעים יחד, כל אחד מברך לעצמו...והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה, ישיבה דידן בשלחן אחד או בלא שלחן במפה אחת, הוי קביעות; ואפילו לבני חבורה כהסיבה דידהו דמי. ולדידן, אפילו קבעו מקום לאכילתן, או בעל הבית עם בני ביתו, לא מהני אא"כ ישבו בשלחן א' או במפה אחת. אם היו רוכבים ואמרו: נאכל, אע"פ שכל אחד אוכל מככרו, שלא ירדו מהבהמות, מצטרפין כיון שעמדו במקום אחד, אבל אם היו אוכלים והולכים, לא; ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים, אע"פ שאוכלים כולם בשעה אחת ומככר אחד, כיון שלא קבעו מקום, ואוכלים מפוזרים, אינם מצטרפין.
ביאור הלכה סימן קסז
והגר"א בביאורו כתב דאגב שיטפיה מקודם העתיק המחבר בשלחן אחד וכו' ובאמת לא בעינן כלל שלחן אחד או מפה אחת היכא שקבעו מתחלה לאכול יחד או בעה"ב עם בני ביתו אלא כל שיושבין ואוכלין ביחד דהיינו שאינם מפוזרים אחד הנה ואחד הנה מצטרפים וכמו בסי"ב ודלא כמ"א
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קצג סעיף ג
אם היו רוכבים....הגה: ההמנהג שלא לזמן בבית עובד כוכבים, ונראה לי הטעם משום דלא יוכלו לקבוע עצמן בבית עובד כוכבים, משום יראת העובד כוכבים והוי כאלו אכלו בלא קבע, ועוד דיש לחוש לסכנה אם ישנו בנוסח הברכה ולא יאמרו הרחמן יברך בעל הבית הזה, ולכן מתחלה לא קבעו עצמן רק לברך כל א' לבדו, ולכן אין לשנות המנהג אף אם לא היו טעמים אלו מספיקים, מ"מ מאחר דכבר נהגו כך הוי כאלו לא קבעו עצמן ביחד
אגרות משה חלק א סימן נו
בדבר אלו שאין יכולין לחכות בסעודת החופה עד אחר שיברכו בהמ"ז ושבע ברכות אם יש עצה שיהיו רשאין ללכת בלא הז' ברכות….הנה ודאי צדק כתר"ה שחיוב השבע ברכות אחר הסעודה הוא על כל האוכלים מסעודת החופה...ונמצא שאין רשאין לצאת קודם שמברכין הז' ברכות או שיברכו בפני עצמן בעשרה הז' ברכות כשאין להם פנאי לחכות עד אחר גמר הסעודה, אבל הא הוא דבר שא"א לכמה אנשים לחכות עד אחר גמר הסעודה שנמשך לפעמים עד אחר חצות הלילה...ולברך בעצמן ז' ברכות לא ימצאו מי שיזדקק להם וגם בעלי החופה והחתן והכלה יקפידו וצריך לבקש עצה עבורם….לע"ד יש עצה קלה דאלו הרוצים שלא לחכות עד גמר הסעודה וז' ברכות יאמרו בפירוש קודם שישבו לאכול שאין מתכוונים להצטרף לקביעות עם שאר המסובין, שאז אף שיושבין בשלחן אחד לא מתחייב בזימון. וראיה לזה מרמ"א סי' קצ"ג סעי' ג' שכתב בטעם המנהג שלא לזמן בבית עכו"ם...ועיין במג"א סי' תקנ"ב סק"ט שמוכיח מדין זה דרמ"א דאף באכלו שלשה ביחד בקביעות סעודה המפסקת לא יזמנו מטעם דלא חשיב קביעות משום דאין דעתם לקבוע כהא דרמ"א סי' קצ"ג, וכוונתו משום דמוכח מרמ"א שלא סגי בקביעות האכילה יחד לבד אלא שצריך שתהיה קביעותם גם ע"מ לברך יחד אך בסתמא הוא כנקבעו גם לברך יחד כיון שיש מצות זימון וגם מעלת ברוב עם אבל כשישטעם שלא יהיו רוצים לקבוע לברך יחד כמו בבית העכו"ם שיש יראת העכו"ם אמרינן אדרבה דמסתמא הוא כלא קבעו עצמן לברך יחד אלא לברך כל אחד לעצמו, לכן גם בערב תשעה באב כיון דיותר טוב שלא לזמן לברך יחד הוי אף בנקבעו לאכול יחד שהוא רק לברך כל אחד בעצמו….וכן בערב ת"ב אין הקפידא על האכילה יחד אלא כדי שלא יתחייבו בזימון ע"י הקביעות, כמפורש בלשון הש"ע או"ח תקנ"ב סעי' ח', וא"כ איך נימא שיתבטל דעתם ולא יתחשב קביעות לאכילה. אלא צריך לומר דכוונת הרמ"א כדבארתי שאף שודאי הוא קביעות להאכילה מ"מ לא סגי בזה להתחייב בזימון אלא צריך שיקבעו גם לברך ביחד ותלינן זה אף בסתם קביעות….והוכיח מזה המג"א גם באכלו ביחד בערב ת"ב שאף שג"כ הוא קביעות לאכילה דאין מזמנין משום דבעי גם קביעות לברך יחד וזה ליכא בסתמא בערב ת"ב שליכא מעלה בזימון. וא"כ כ"ש בפירש שאינו רוצה לקבוע עמהן לברך יחד שלא יתחייב בזימון….הראיה שכתבתי מהרמ"א דסי' קצ"ג וממג"א סי' תקנ"ב היא ראיה גדולה….וממילא לא יתחייב גם בז' ברכות מאחר דלא חייבו אלא לעשרה ואף אשר ברא לא חייבו אלא לשלשה ולכן כיון שלא מתחייב בזימון דעשרה ואף לא לשלשה לא מתחייב בהז' ברכות ולא באשר ברא….איברא דלא ידוע לי בעניותי מקור להרמ"א...עכ"פ הרמ"א והמג"א סברי כן, ויש לסמוך ע"ז למעשה לע"ד כשיש לו צורך והכרח לצאת מחמת שמאחרין טובא והוא צריך להשכים
מועדי הגר״ח (ר׳ חיים קניבסקי) תשובה שנ״ד
שאלה שלושה חולים שאוכלים בתשעה באב אם יעשו זימון. תשובה לא וכ"כ בס' נהרות איתן ח"ג ס' כ"א עי"ש ובשו"ת רככות אפרים ח"ד ס' קל"ה אות ט"ו ח"ז ס' ע"ד אות ב' ולענין סעודה המפסקת אם ישבו שלושה באחד כתב הערוהייש ס' תקנ"ב סו"ס ו' שודאי יזמנו אולם המשנייג שם ס"ק י"ט דלא יזמנו וכן מסיק לענין ת"ב בשו"ת יד מרדכי ס"ו אות ג'
Summary:
The משנה cites a debate as to how one should eat the סעודה המפסקת. The ת״ק restricts one to specific foods while רשב״ג provides a few options for modifying the meal, either by reducing the number of guests or the number of food items. The רמב״ן rules in accordance with the ת״ק and this is codified as normative by the בית יוסף/שולחן ערוך. Accordingly, it would seem that there is no halachic restriction on the number of people who may dine together for סעודה המפסקת.
The הגהות מיימוניות cites the custom of רב שרירא גאון to not be מזמן at the סעודה המפסקת, rather everyone sat separately. (This appears to not include any unique הלכה regarding זימון; simply, that everyone sat separately and ipso facto, there was no זימון.) He further cites the view of the ר״י and רבינו משולם that when they dined together with others for the סעודה המפסקת they would not be מזמן. (This appears to include a unique הלכה regarding זימון. Specifically, that notwithstanding a joint meal, there would be no זימון.) He concludes that it is better to avoid assembling to avoid the possibility of זימון.
The טור also cites the opinion of רבינו משולם that one who eats סעודה המפסקת as a group should not recite זימון. The טור questions this approach, afterall, an אבל recites זימון? He cites the position of the רא"ש that one should ideally eat the סעודת המפסקת in solitude, so as to allow for introspection. The הררי קדם appears to provide an answer to the question of the טור.
The בית יוסף-מחבר recommends not eating in a group of three to avoid being required to say זימון. He does not explicitly mention any other reason to avoid assembling. This essentially seems to be against רב שרירא גאון and in deference to the view of רבינו משולם one should avoid assembling as to avoid requiring a זימון.
The מגן אברהם rules that if a group of three were to eat together, זימון would not be recited. The חיי אדם rules similarly and the מ"ב rules accordingly as well. In contrast, the ערוך השלחן seems to disagree, following the guidance from the טור, that where three people genuinely assembled for a סעודת המפסקת then a זימון would be recited.
The מגן אברהם explains the reasoning for the רבינו משולם by noting that זימון is not recited when the group that ate together lacked קביעות (e.g. walking around in an open field or eating in בית עכו״ם).
רב משה proves from this מ"א (among other sources) that one who attends a wedding and wants to leave early may wash with intent not to create any קביעות.
No comments:
Post a Comment