Thursday, June 16, 2011
אי איישר חיל אבטליני - Binding Precedent and Halacha
Monday, February 21, 2011
הפסק בלבישת ציצית – אימתי טעונה ברכה מחודשת - Reciting a New Bracha on a Fallen Tallis
הסיר טליתו בלא כוונה לחזור וללבשה – כו"ע מודים שצריך לברך
טור אורח חיים הלכות ציצית סימן ח
ואם פשט טליתו ולא היה דעתו ללובשו מיד כשחוזר ולובשו צריך לברך.
ב"ח אורח חיים סימן ח
ואם פשט טליתו ולא היה דעתו כו'. זה פשוט דכיון דלא היה דעתו ללבשו עוד אזלא לה ברכה ראשונה ואפילו נשאר עליו טלית קטן וכשחוזר ולובשו צריך לברך כמו שיבא בסייעתא דשמיא:
לדעת הטור וי״א א׳ של הרמ"א, הסירו הטלית בדעת לחזור וללבשה – אינו טעון ברכה
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף מו עמוד א (פרק ד - לולב וערבה)
דתניא: תפילין, כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי. וחכמים אומרים: אינו מברך אלא שחרית בלבד….אמר מר זוטרא: חזינא ליה לרב פפי, דכל אימת דמנח תפילין מברך. רבנן דבי רב אשי, כל אימת דמשמשי בהו מברכי.
טור אורח חיים הלכות ציצית סימן ח
ואם פשט טליתו ולא היה…אבל אם היה דעתו ללובשו מיד כגון שפשט אותו כדי ליכנס לבית הכסא בזה אני מסתפק אם צריך לברך שיש פנים לכאן ולכאן דאיכא למימר כיון דילפינן כל התורה מתפילין ותפילין כל אימת דממשמש בהו מברך פירוש אם זזו ממקומן וממשמש בהן להחזירן למקומן א"כ כל שכן הכא שיש לו לברך מיהו יש לומר דשאני התם שזזו ממקומן ולא ידע שלא היו במקומן אבל אם הזיזן ממקומן אדעתא להחזירן מיד התם נמי לא היה צריך לברך ולזה דעתי נוטה: והישן בטליתו בלילה א"צ לברך עליו בבוקר:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף יד
אם פשט טליתו, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. הגה: וי"א שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו (אגו' סי' ל"ה).
לדעת השלחן ערוך, הסירו הטלית בדעת לחזור וללבשה – טעון ברכה
בית יוסף אורח חיים סימן ח
ומקום הספק הוא משום דקיימא לן דהוקשה כל התורה לתפילין כדאיתא בפרק קמא דקידושין (לה.) ואמרינן (סוכה מו.) בתפילין דכל אימת דממשמש בהו…זהו ביאור דברי רבינו אבל איני יודע מה עלה על דעתו להסתפק בכך דהא בהדיא אמרינן פרק לולב וערבה (סוכה שם) דרבא הוה מקדים וקאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי איצטריך זמנא אחריתי עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך ומשמע ודאי שהיה מניח תפילין כל היום וכשמסיר אותם כדי ליכנס לבית הכסא ודאי היה על דעת לחזור ולהניחם מיד כשיצא ואפילו הכי היה מברך והוא הדין לציציתו. וכן כתב בשבלי הלקט (ענין תפלה סי' ה ג.) וזה לשונו ציצית אע"ג דלא אשכחן דמיתסר בהיסח הדעת מברך עליה כל זמן שמתעטף כדמשמע פרק התכלת (מנחות מג.) מעובדא דרב יהודה עכ"ל:
ספר האגור הלכות ציצית סימן לד
נשאל מהר"י מולן על היוצא מבית הכנסת ומסיר טליתו וחוזר ולבשו אם יש לו לברך והשיב דמהר"ם הצריך לחזור ולברך.
בית יוסף אורח חיים סימן ח
כתב האגור נשאל מהר"י מולין…עכ"ל. ולכאורה נראה דבמסיר טליתו ודעתו ללבשו מיד מיירי ואם כן הוא חולק על רבינו שנטה דעתו לומר דאינו צריך לברך…וכבר כתבתי בסמוך שנראה פשוט דאפילו בדעתו ללבשו מיד צריך לברך:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף יד
אם פשט טליתו, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו.
באור הגר"א אורח חיים סימן ח
וי"א כו'. שמפרש ההיא דשם באין דעתו וכ"כ ב"י בסי' תרל"ט בשם המ"מ וכ"כ הג"מ בשם ראבי"ה בפ"ו דסוכה הלכה י"ב וכ"מ בתוספתא הנ"ל הי' עושה מצוה א' כל היום כו' וכמש"ל ר"ס רי"ז וכבר נתב' שאין הפשיטה הפסק אלא דלכאורה ההיא דרבא בתפילין בסוכה שם מסייע לפסק הש"ע אבל כבר תירץ בד"מ דתפילין בהכ"ס שאני כיון שצריך לחלצן בע"כ הוי הפסק ועוד דשם מפסיק ממש ודוקא שמחזיר מיד וגם דעתו לחזור מיד כמ"ש בסי' רע"ג אבל העיקר כדעת הש"ע:
השגות על דברי הבית יוסף בענין דמיון ציצית לתפילין
ב"ח אורח חיים סימן ח
והקשה בית יוסף על דברי רבינו מהא דרבא בפרק לולב וערבה דהוה מנח תפילין כל היום וכי עייל לבית הכסא ונפיק משי ידיה וקא מברך כל זימנא וזימנא אלמא דאף על גב שהיתה דעתו לחזור וללבשן מיד חייב לברך וכך פסק בשלחן ערוך. ושארי ליה מאריה דבתפילין דוקא הוי בית הכסא הפסק גמור אע"ג דדעתו ללבשן מיד כיון דאינו רשאי ליכנס בבית הכסא ותפילין בראשו ובזרועו אבל ציצית דרשאי ליכנס בהם לבית הכסא לא הוי הפסק ורבינו השווה דין ציצית כשהסירן ליכנס לבית הכסא לדין תפילין כשהסירן כדי לעשות עסקיו אבל כשהסיר תפילין כדי ליכנס לבית הכסא מודה רבינו דצריך לחזור ולברך אף על פי שהיה דעתו ללובשן מיד:
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן ח ס״ק ו
ואני אומר שאין הנידון דומה לראיה דהתם גבי תפילין שהוצרך לחלצן דאסור ליכנס בהן לבית הכסא ולא בדעתיה תליא מלתא ולכן צריך לחזור ולברך דזהו הוי הפסק אבל כשמסיר התפילין במקום שלא היה צריך להסירם ודעתו ללבשן מיד אין צריך לחזור ולברך והוא הדין גבי ציצית אע"ג דמסירם משום שרוצה ליכנס לבית הכסא מאחר דלא צריך להסירן לא חשיב הפסק ואין צריך לחזור ולברך כדעת הטור. וחילוק זה שכתבתי הוא בהדיא בגמרא (ברכות) פרק מי שמתו לענין אם הפסיק בתפלתו אם צריך לחזור לראש ועיין שם דף כ"ג (ע"א) וכתב בית יוסף עוד ראיה לדבריו וזה לשונו וכן כתב בשבלי לקט ציצית אע"ג דלא אשכחן דמיתסר בהיסח הדעת מברך עליהן כל זמן שמתעטף עכ"ל וגם דברים אלו דחויים ואין מכאן ראיה כלל להיכא שמסיר טליתו ודעתו לחזור וללבשו דאז לא הוי היסח הדעת ואין צריך לחזור ולברך כדעת הטור:
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ב
אודות השאלה בדבר מי שפשט טליתו על דעת לחזור וללובשו לאחר זמן מה, אם יחזור לברך עליו, כי רבו הדעות בזה…לענין הלכה נראה שאף על פי שיש כמה ראשונים המסייעים למרן השלחן ערוך, שאפילו אם היה בדעתו לחזור וללובשו מיד צריך לחזור ולברך, מכל מקום הואיל והרמ"א והב"ח וסיעתם חולקים על מרן, וסבירא להו שאין צריך לחזור ולברך כל שהיה בדעתו לחזור וללובשו מיד, וכן פסק מהרא"י בעל התרומת הדשן בפסקיו (סימן קכ). ע"ש. הכי נקטינן לדינא, משום דקיימא לן ספק ברכות להקל אפילו נגד דעת מרן…שלענין הלכה נראה שאין לברך כל שדעתו לחזור וללובשו מיד, ושכן ראוי לנהוג, ולכן המחליף כל בגדיו, והסיר מעליו הטלית קטן, וחוזר ללובשו מיד, לא יברך עליו.
לדעת הטור וי״א ב׳ של הרמ"א, הסירו הטלית בדעת לחזור וללבשה – אינו טעון ברכה אם נשאר עליו טלית קטן
ספר האגור הלכות ציצית סימן לד
נשאל מהר"י מולן על היוצא מבית הכנסת ומסיר טליתו וחוזר ולבשו אם יש לו לברך והשיב דמהר"ם הצריך לחזור ולברך ומהר"ח חלק היכא דנשאר עליו טלית קטן שקורין ד' כנפות או כשחוזר לא יחזור לברך.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף יד
אם פשט טליתו, אפילו היה דעתו לחזור ולהתעטף בו מיד, צריך לברך כשיחזור ויתעטף בו. הגה: וי"א שאין מברכין אם היה דעתו לחזור ולהתעטף בו (אגו' סי' ל"ה). וי"א דוקא כשנשאר עליו טלית קטן,והכי נוהגין (שם) (עיין לקמן סימן כ"ה ס' י"ב).
באור הגר"א אורח חיים סימן ח
וי"א כו'. כ"כ אגור בשם מהר"ח אבל מהר"ח מיירי בסתם וכמ"ש בי"ד סי' י"ט ס"ז וע"ל סי' ר"ו ס"ה ובמ"א שם:
עצה היעוצה - לכוין בשעת הברכה שיפשט את הציצית
באור הלכה סימן ח
אם פשט טליתו וכו' צריך לברך וכו' - עיין במ"ב במש"כ ועיין לעיל בסקל"א דהיינו דמוכח שם מהמ"א דאם בשעת הברכה היה דעתו שיפשטנו ויחזור וילבשנו לכ"ע אין צריך לחזור ולברך וזהו לענ"ד העצה היעוצה שיוכל לצאת בזה כל הדיעות שיכוין בשעת ברכה שאם יצטרך לפשטו שיחזור וילבשנו ועיין בש"ת:
אם היה דעתו לשוב וללבוש את הציצית לאחר זמן רב
משנה ברורה סימן ח ס״ק לז
ודע דאם בעת הפשיטה לא היה דעתו ללבוש מיד רק אחר איזה זמן אף שאח"כ חזר ונתעטף בו מיד לכו"ע צריך לחזור ולברך ואפילו אם נשאר עליו ט"ק דתיכף שפשטו אזדא לה המצוה. וה"ה להיפך אם בעת הפשיטה היה דעתו ללבוש מיד ואח"כ נשתהא איזה זמן והסיח דעתו גם בזה לכו"ע צריך לחזור ולברך אפילו אם נשאר עליו ט"ק:
באור הלכה סימן ח
וי"א שאין מברכין וכו' - עיין במ"ב במש"כ דאם לא לבשו מיד אז צריך לברך לכ"ע בכל גווני ועיין בספר ארצות החיים בשם תשובת קול אליהו דלפ"ז היוצא מבית המרחץ צריך ברכה שנית על הט"ק דאיכא הפסק גדול והביא כן בשם רבני קשישי דירושלים עכ"ל והעולם אין נוהגין ליזהר בזה ואפשר שטעמם דלא שייך בזה היסח הדעת שמוכרח הוא לחזור וללבוש את בגדיו ולכאורה נראה דלא מהני בזה אפילו אם יכוין בבקר בעת הברכה שיפשטנו ויחזור וילבשנו כיון דמטעם הפסק אתינן עלה ואפשר לומר דכשמכוין לזה בעת ברכה בבקר לא שייך בזה הפסק בין הפשיטה והלבישה דהברכה קאי על לבישה השנית תדע דמשמע מהמ"א דעצה זו מהני אפילו להב"י דס"ל דתיכף שפשט אזדא לה המצוה ולא מהני מה שהיה דעתו לחזור וללבשו וע"כ משום דהברכה קאי על לבישה השנית ואפשר לדחות דס"ל דע"י הכוונה שמכוין לזה בשעת ברכה מהני אח"כ סמיכת הפשיטה להלבישה וצ"ע והנה מדברי הב"ח בסימן זה משמע דמרחץ לא חשיב הפסק לגבי ט"ק ואולי יש לחלק בין אם שהה הרבה אם לא והב"ח איירי דלא שהה ויותר טוב שיכוין בבקר בעת הברכה שלא תפטור בברכה זו להט"ק רק עד שיפשטנו בבית המרחץ ואז יוכל לברך אח"כ לכ"ע ועיין בש"ת:
שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ב
המורם מכל האמור שהפושט טליתו על דעת לחזור וללובשו בתוך חצי שעה אין צריך לחזור ולברך עליו, ואפילו אם נכנס לבית הכסא ויצא, כשחוזר ללבוש טליתו לא יברך עליו. אבל אם שהה זמן ממושך חצי שעה או יותר צריך לחזור ולברך עליו. ואפילו אם פשט טליתו סתם, ולא חשב אז אם יחזור וילבשנו מיד או לא, לא יחזור לברך עליו, ואפילו אין עליו טלית קטן. ומכל מקום אם מחליף בגדיו וחוזר ולובש טלית קטן אחר שיש בו שיעור ברכה, אף על פי שהוא לובשו תיכף ומיד אחר שפשט את הראשון, יברך שנית על הטלית קטן האחר, וכמו שכתב בספר בן איש חי (פרשת בראשית סעיף ה').
אם נפל הטלית, חייב לברך ברכה חדשה אף כי החזירו מיד
נמוקי יוסף הלכות קטנות (מנחות) - הלכות ציצית דף יב עמוד א
ולמדנו מאותו מעשה שחייב אדם לברך על הציצית כל זמן שלובשו או מתעטף בו ואפילו אלף פעמים ביום ואם נפלה טליתו שלא במתכוין וחוזר ולובשו ומתעטף בו יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך וכן מצאתי בשם ה"ר יונה זצק"ל אבל מורי ז"ל היה אומר שאף בזו חוזר ומברך אם נפלה מרוב גופו [דה"ל היסח הדעת] ונראה לי כדבריו מהאי עובדא דרב יהודה דמדמי ציצית לתפילין ובתפילין אמרי' דכל זמן דממשמשי בהו מברך והיינו דוקא כשעוקרן ממקום הנחתן ומחזירן למקומן וכן פי' בתוס' וכן פי' ה"ר יונה בשם רבו ה"ר משה ב"ר שניאור ז"ל וכיון דכן ה"ה לציצית עכ"ל הריטב"א ז"ל:
בית יוסף אורח חיים סימן ח
וכתוב בנמוקי יוסף (ציצית יב.) בשם הריטב"א שאם נפלה טליתו שלא במתכוין…עכ"ל ודעת רבינו כדברי האומר שחוזר ומברך דהא יליף מתפילין ותפילין כל היכא דזזו ממקומן שלא במתכוין מברך עלייהו וכן כתבו תלמידי ה"ר יונה בסוף פרק קמא דברכות (ו. ד"ה ואמר) גבי ברכת התורה שקבלה ביד ה"ר יונה מרבותיו שאפילו נפל הציצית ממנו ולקחו מיד ונתעטף בו שמברך עליו ואף על פי שלא נתכוין להסירו מעליו עכ"ל והיכא דנפל רוב הטלית מעליו נראה דהוי כאלו נפל כולו ואפשר שכל שלא נפל כולו אינו צריך לברך כדאשכחן גבי תפלה דשאני לן בין נפל כולו לנפל מקצתו כמבואר בסימן צ"ז וזה נראה יותר:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ציצית סימן ח סעיף טו
אם נפלה טליתו שלא במתכוין, וחוזר ומתעטף, צריך לברך. והוא שנפלה כולה, אבל אם לא נפלה כולה, אע"פ שנפלה רובה, אינו צריך לברך.
מגן אברהם סימן ח ס״ק כ
ובזה כ"ע מודו דהא נפלה בלא דעת ואזדא ליה מצותה כמ"ש סימן כ"ה, ונ"ל דאם נפלה מעל כל הגוף אע"פ שנשארה בידו צריך לברך דאזדא לה מצותה דמצו' עיטוף בגוף כדאמרינן גבי תפילין שנשמטו ממקומן:
משנה ברורה סימן ח ס״ק לט - מ
שלא במתכוין - אפילו למה דפסקינן דבהסיר טליתו ע"ד להחזירו אין צריך לברך בזה גרע יותר דהא נפלה בלא דעת ואזדא לה מצותה ואפילו נשאר עליו ט"ק לא מהני. ואפילו אם לובשו מיד צריך לברך.
ט"ז אורח חיים סימן ח ס״ק יד
וחוזר ומתעטף. בב"י כ' דרבי' יליף לה מתפילין שזזו ממקומן שצריך לברך וצ"ע א"כ אמאי כתב בנפלה רובה א"צ לברך והא דבר פשוט בתפילין שנשמטו רובן ממקומן והמיעוט נשאר במקומן דצריך לברך כשמחזירן למקומן דהוי כמניחן מחדש א"כ גם בטלית יש לברך כשנפל רובו.
החולקים על השלחן ערוך ונוהגין שלא לברך כשנפלה הטלית
מחצית השקל אורח חיים סימן ח ס״ק כ
נפלה ובזה כולי עלמא מודו כו'. דזה ודאי דומה לתפלין שנשמטו ממקומן דצריך לברך, ואפשר אם נשאר עליו טלית קטן לדעת מהרר"ח אין צריך לברך דלא גרע מפשטו סתם, ולא היה כוונתו להחזירו, ואפילו הכי אין צריך לברך כשנשאר עליו טלית קטן:
שלחן גבוה (ר׳ יוסף מולכו, 1692- 1768) אורח חיים סימן ח ס״ק כג
והיכא דנפל רוב הטלית מעליו נראה כאלו נפלה כולה ואפשר שכל שלא נפל כולו א"צ לברך כדאשכחן גבי תפלה דשאני לן בין נפל כולו לנפל מקצתו כמבואר בסימן צ"ו וזה נראה יותר ע"כ והעולם נוהגים כי"א והר' יונה שלא לברך דמידי מחלוקת לא יצא וספק ברכות להקל.
כף החיים אורח חיים סימן ח ס״ק נח
אם נפלה טליתו וכו׳ צריך לברך - זה פסק מרן כמו שכתב הריטב"א בשם רבו וכמו שכתבו תלמידי רבינו יונה בסוף פרק קמא דברכות אבל בשם יש אומרים כתב הריטב"א שאין צריך לחזור ולברך וכתב שכן שמע בשם ה"ר יונה עיין בבית יוסף וכתב השלחן גבוה אות כ"ג דהעולם נוהגים כיש אומרים וה"ר יונה שלא לברך דמידי מחלוקת לא יצאנו וספק ברכות להקל עכ"ל
פסקי תשובות אורח חיים סימן ח
סעי' ט"ו, שו"ע: אם נפלה טליתו…ומיהו מנהג העולם שלא לברך על העיטוף שוב, וסומכים על היש אומרים שבנימוקי יוסף והרבינו יונה המבוארים…וכל שכן אם תוך כדי נפילת הטלית כשעדיין לא נפל לגמרי הרגיש בדבר ובדעתו לחזור וללבשו.
הליכות שלמה הלכות ציצית (פרק ג) סעיף יד
נפלה טליתו בשעת התפלה, כשחוזד ולובשה אינו צדיר לברך, אפילו נפלה כולה, אבל אם נפלה לאחר סיום התפלה צריר לברך.