הקדמה: מקור חיוב, עניינו של ט"ו בשבט ויסוד הדין שאכילתו לבעליו בירושלים
דברים פרשת ראה פרק יד פסוקים כב - כג
עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ הַיֹּצֵא הַשָּׂדֶה שָׁנָה שָׁנָה. וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם מַעְשַׂר דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה׳ אֱלֹקיךָ כָּל הַיָּמִים:
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק א הלכה א - ב
אחר שמפרישין מעשר ראשון בכל שנה מפרישין מעשר שני שנאמר עשר תעשר את כל תבואת זרעך, ובשנה שלישית וששית מפרישין מעשר עני חלף מעשר שני כמו שביארנו. באחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר תבואות וקטניות וירקות, וכל מקום שנאמר ראש השנה הוא אחד בתשרי, ובט"ו בשבט הוא ראש השנה למעשר האילנות, כיצד תבואה וקטניות שהגיעו לעונת המעשרות לפני ראש השנה של שלישית אע"פ שנגמרו ונאספו בשלישית מפרישין מהן מעשר שני, ואם לא באו לעונת המעשרות אלא לאחר ראש השנה של שלישי מפרישין מהן מעשר עני, וכן פירות האילן שבאו לעונת המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית, אע"פ שנגמרו ונאספו אחר כן בסוף שנה שלישית מתעשרין לשעבר ומפרישין מהן מעשר שני.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה א
מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים שנאמר ואכלת לפני ה׳ אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם וגו', ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית.
שרשי ההיתר לפדות מעשר שני תחת חיוב העלאתו לירושלים
דברים פרשת ראה פרק יד פסוק כד-כו
וְכִי יִרְבֶּה מִמְּךָ הַדֶּרֶךְ כִּי לֹא תוּכַל שְׂאֵתוֹ כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם כִּי יְבָרֶכְךָ ה׳ אֱלֹקיךָ: וְנָתַתָּה בַּכָּסֶף וְצַרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה׳ אֱלֹקיךָ בּוֹ: וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשְׁךָ בַּבָּקָר וּבַצֹּאן וּבַיַּיִן וּבַשֵּׁכָר וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁאָלְךָ נַפְשֶׁךָ וְאָכַלְתָּ שָּׁם לִפְנֵי ה׳ אֱלֹקיךָ וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב
משנה. דיני ממונות - בשלשה, גזילות וחבלות - בשלשה….נטע רבעי, ומעשר שני שאין דמיו ידועין - בשלשה. ההקדשות - בשלשה…גמ׳....נטע רבעי ומעשר שני שאין דמיו ידועין בשלשה. תנו רבנן: איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין - פירות שהרקיבו ויין שהקרים, ומעות שהחלידו.
רש"י מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב
נטע רבעי - אם בא לחללו על המעות, וכן מעשר שני.
לקוחות - סוחרים בקיאים בשומא.
מעשר שני אינו נאכל בירולשים בזמן שאין שם בית
תלמוד בבלי מסכת מכות דף יט עמוד א (פרק ג - אלו הן הלוקין)
רבי ישמעאל אומר: יכול יעלה אדם מעשר שני בזמן הזה בירושלים ויאכלנו? ודין הוא…ת"ל: ואכלת שם לפני ה' אלקיך וגו', מקיש מעשר לבכור, מה בכור אינו אלא לפני הבית, אף מעשר אינו אלא לפני הבית.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה א
מעשר שני נאכל לבעליו לפנים מחומת ירושלים…ונוהג בפני הבית ושלא בפני הבית אבל אינו נאכל בירושלים אלא בפני הבית שנאמר מעשר דגנך תירושך ויצהרך ובכורות בקרך וצאנך, מפי השמועה למדו מה בכור אינו נאכל אלא בפני הבית אף מעשר שני לא יאכל אלא בפני הבית.
כיון שאין אוכלין מעשר שני בזמן הזה, מותרין לפדות על שוה פרוטה לכתחילה בזמנינו
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נז עמוד א
אמר רבא אמר רב חסא בעי רבי אמי: אונאה אין להם, ביטול מקח יש להם או אין להן? - אמר רב נחמן, הדר אמר רב חסא פשיט רבי אמי: אונאה אין להם, ביטול מקח יש להם. רבי יונה אמר: אהקדשות, רבי ירמיה אמר אקרקעות, ותרוייהו משמיה דרבי יוחנן אמרו: אונאה - אין להם, ביטול מקח - יש להן. מאן דאמר אהקדשות - כל שכן אקרקעות, מאן דאמר אקרקעות - אבל אהקדשות לא, כדשמואל. דאמר שמואל: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה - מחולל.
שאילתות דרב אחאי פרשת קדושים שאילתא ק
דקיימא לן כשמואל דאמר הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה מחול ואף על גב דשמואל קאמר דאיעבד הני מילי בזמן שבית המקדש קיים אבל בזמן שאין בית המקדש קיים אפילו לכתחילה נמי מההוא דאחרים ניכסיה בפומבידתא.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ב הלכה א
מדת חסידות שפודין מע"ש בזמן הזה בשוויו כדרך שפודין אותו בפני הבית, והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה, לא יהיה זה חמור מן הקודש ומשליך הפרוטה לים הגדול. /השגת הראב"ד/ והורו הגאונים וכו', וכן אם חילל מעשר וכו' עד בהלכות איסורי מאכלות. א"א תמה אני אם אמרו הגאונים שיפדה מעשר שני אפילו בזה"ז פירות על פירות אלא במעשר שני של ח"ל שעשאו כדמאי.
תוספות מסכת סנהדרין דף יד עמוד ב
נטע רבעי ומעשר שני כו' שאין דמיו ידועין כו' - לא קאי אנטע רבעי וכן מוכח בגמרא דקתני בברייתא איזהו מעשר שני שאין דמיו ידועין אבל רבעי לא קתני והיינו טעמא מתוך שאדם להוט לאכול פירות נטיעה זו חיישינן אפי' בדמיו ידועין ומיהו בזמן הזה שאין מחללין בשויין לא בעי שלשה.
שיטת הגר"א: בזה"ז אין לפדות מעשר שני בפחות משוויו
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נב עמוד ב
מתני'. המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים בין קדשים קלים - אינה מקודשת. במעשר שני, בין שוגג בין מזיד - לא קידש, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - לא קידש, במזיד - קידש. ובהקדש, במזיד - קידש, ובשוגג - לא קידש, דברי ר' מאיר; רבי יהודה אומר: בשוגג - קידש, במזיד - לא קידש.
רש"י מסכת קידושין דף נב עמוד ב
במעשר שני כו' - דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא.
ר' יהודה אומר במזיד קידש - דמעשר ממון הדיוט הוא.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן רצד ס״ק כ
ויכול לפדות כו'. תוס' בברכות ל"ה א' סד"ה ולמאן כו' והרא"ש וש"פ וז"ל הרמב"ם ברפ"ב דמ"ש והורו הגאונים שאם רצה לפדות שוה מנה בפרוטה לכתחלה בזה"ז פודה לא היה זה חמור מן הקדש ומשליך הפרוטה לים הגדול. ולכאורה צ"ע דאין ראיה מהקדש דטעמא דהקדש משום דאין אונאה להקדש כמ"ש בב"מ נ"ז א' ותמורה כ"ז א' ואף שי"ל דמ"ש בזה"ז אינן שוין כלום מ"מ ל"ד להקדש ועוד שהרי האמוראין אחר הבית היו פודין בשוויין כמ"ש בירושלמי רפ"ד...וכמה עובדין מייתו שם שהיו פודין בשווייהון אלא שהרמב"ם נזהר מזה וכתב שם מידת חסידות שפודין מ"ש בשוייו כדרך שפודין אותו בפני הבית ואין זה מוציא מידי קושיא דהא הורו שם למעשה ור"ש בר' היה מקפיד על הדרומים כנ"ל ודוחק לומר שכל אלו יפלגו על שמואל אלא נ"ל דטעמם של הגאונים דקי"ל בקדושין נ"ד ב' כר"מ דמ"ש דין הקדש לו כמש"ש מני אילימא ר"מ מי כו' וכן בנ"ר כמש"ש ת"ש כו' וירושלמי ס"ל דהלכה כר"י גבי ר"מ וכן חכמים פליגי על ר"מ כמ"ש בפ"ב דפסחים (ל"ז ל"ח) ופ"ג דסוכה אבל אנן קי"ל כגמ' דידן ולכן כתב בתה"ד דאפי' מדת חסידות אינו. ואע"ג דבמעילה י"ד אמרינן דוקא דיעבד ואע"ג דבב"מ שם ותמורה שם פליגי אמוראי בהכי כבר כתבו תוס' שם ושם דלכ"ע דוקא דיעבד מ"מ אמרינן בערכין כ"ט א' דבזה"ז פודין אפי' לכתחלה:
אליבא דהלכתא: בזה״ז פודין מעשר שני שוה מנה בפרוטה לכתחלה
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תרומות ומעשרות סימן שלא סעיף קלג
בזמן הזה, אם רצה לפדות מעשר שני שוה מנה בפרוטה, לכתחלה, פודה ומשליך הפרוטה לים הגדול; אבל לשאר נהרות צריך לשחקה תחלה. וכן אם חילל (פירוש אם עשאו חולין על ידי פדיון) מעשר שוה מנה על שוה פרוטה מפירות אחרות, הרי זה מחולל, ושורף את הפירות שחילל עליהם, כדי שלא יהיו תקלה לאחרים.
ש"ך יורה דעה סימן שלא ס״ק קמט
בזמן הזה. הואיל ולאבוד אזלא:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ערלה סימן רצד סעיף ו
פירות רבעי יש להם דין מעשר שני לכל דבר, ובזמן הבית היו צריכין להעלותן לירושלים לאכלם שם, או לפדותם ולהעלות הפדיון שם, והם מותרים מיד אחר הפדיון. והאידנא, שאין יכולין להעלותם לירושלים, פודים אותם אחר שיגמרו ויתלשו. ויכול לפדות את כולם בשוה פרוטה, אפילו הם רבים, וישליך הפרוטה לים הגדול או ישחקנה ויפזרנה לרוח או ישליכנה בנהר אחר שחיקה.
שו"ת משפט כהן (ענייני ארץ ישראל) סימן נג
ב"ה. עה"ק ירושלים תובב"א, כ' תמוז תרצ"ג. לכ' הגאון המפורסם מו"ה אי"ש קרליץ שליט"א, שלו' רב וברוך הבא בשם ד' לאוי"ט בקודש. אחדשה"ט באה"ר. ע"ד ספיקו דמר, אם אפשר להחליף פחות מש"פ מע"ש על המטבע שיש בו מעשר מקודם, כסוגיא דבב"מ נ"ג, שאמרו לו שנוהגין בזה איסור. טעם המנהג הוא מפני שאנו נוהגין ע"פ הגאונים לפדות מע"ש שוה מנה בפרוטה, כדין השו"ע סי' של"א סקל"ג. על כן חושבין שאין שייך אצלנו הקולא דמעות הראשונות, שכל הטעם הוא מפני שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו…וכ"ז שייך כשפודין בשוויו, אבל כשפודין שוה כמה בש"פ יש לומר דדעתו שהפרוטה תהי' מצומצמת….ומפני כן אין נוהגין בקולא זו של מעות הראשונות למעשה, רק אם לכתחילה יתכוין להניח עודף במטבע שחילל עליה בשיווי, ויתנה שהעודף יהי' כדי לפדות עליו מע"ש שא"ב ש"פ…והנני בזה חותם בברכה נאמנה להדר"ג, ויהי' בואו אל הקודש לרב שלו' ואושר, ונזכה לראות בנחמת ציון וירושלים מבין המצרים, כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באה"ר מהר הקודש מירושלים. הק' אברהם יצחק ה"ק
אין מעשר שני נפדה אלא אם כן יש בו שווי פרוטה
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נג עמוד ב
תנו רבנן: אם גאל יגאל איש ממעשרו - ממעשרו ולא כל מעשרו, פרט למעשר שני שאין בו שוה פרוטה.
רש"י מסכת בבא מציעא דף נג עמוד ב
פרט לשאין בו שוה פרוטה - שאינו בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה.
יסודו של חזקיה: מעות ראשונות מועילות לפדיון פירות שאין בהם שווי פרוטה
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נב עמוד ב
אמר חזקיה: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה, אומר: הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות. לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו
רש"י מסכת בבא מציעא דף נב עמוד ב
שאין בו שוה פרוטה - ואין בו כח לתפוס פדיונו שיתן פרוטה ויחללנה, כדאמר לקמן: ממעשרו ולא כל מעשר כו'.
שאי אפשר לאדם לצמצם מעותיו - לחלל בשווין בצמצום, שמתוך שהוא ירא מלפחות ונמצא אוכלו בלא חילוף - הוא מוסיף על דמיו, הילכך, פחות משוה פרוטה זה מחלל על אותו עודף, אלמא: לא פרקינן בצמצום, וכל שכן בפחות.
רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ה הלכה ה
הפודה מע"ש והיה לו מע"ש אחר שלא נפדה, אם אין בחומשו שוה פרוטה דיו שיאמר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי שא"א לאדם לצמצם את מעותיו
אין מעות מעשר פודין אלא במין כיוצא בהן או חמור מהן
דרך אמונה (הגר"ח קנייבסקי) הלכות מעשר שני פרק ה
על מעות הראשונות שכבר חילל עליהם. ודוקא אם יש במטבע מעשר החייב כמעשר שמחלל עכשיו אבל אם מעות הראשונות מפירות אילן או ירק ועכשיו מחלל דגן תירוש ויצהר לא מהני מעות הראשונות ואצ"ל אם הראשונות ספק ועכשיו ודאי וכן אם הראשון לקוח והשני שלו ולכן יזהר שלא יהא אותו מעשר שאינו ש"פ חמור מאותו שהי' בו ש"פ כיצד החמור מכולן הוא ה' מיני דגן וזיתים וענבים שעיקר חיובם מה"ת וי"א שגם שאר פירות האילן ומיני קטניות (דבר שזרעו נאכל) חיובם מה"ת, וירק חיובו מדרבנן, ואע"פ שהיום הכל מדרבנן זה שעיקר חיובו מה"ת יש בו חד דרבנן וזה שעיקר חיובו מדרבנן יש בו תרי דרבנן:
מעשר שני שאין בו שו"פ נפדה בפרוטה חמורה של נטע רבעי, דילפינן קדש קדש והוקשו אהדדי
קובץ תשובות הרב אלישיב חלק א סימן רכד
פדיון מע"ש שאין בו שו"פ בפרוטה חמורה של רבעי, על דבר השאלה אם אפשר להשתמש בפרוטה חמורה של חלול רבעי לפדיון מעשר שני שאינו שוה פרוטה. קיי"ל כב"ה דילפינן קדש קדש ממעשר שני והוקשו לאהדדי, כמ"ש הרמב"ם בפ"ט מהל' מעשר שני…והואיל וקדושת מע"ש וקדושת רבעי בני חדא ביקתא נינהו מסתברא שאפשר להתפיס על פרוטה חמורה של חילול רבעי, מעשר שני שאינו שוה פרוטה, וחזי לאיצטרופי שיטת כמה מן האחרונים הנוקטים בדעת הרמב"ם דאפשר לפדות מעשר שני פחות משוה פרוטה על פרוטה ע' מנחת חינוך מ' תע"ג דברור לו דהרמב"ם סובר דבכל ענין מהני פדיון…הרי לפי האמור יש לדון דשפיר דמי למיעבד הכי.
אין אדם פודה מעשר שני על חלק ממעות שהקדש כבר חל עליו
שו"ת מנחת שלמה חלק א סימן עא אות כה - כו
יש להעיר דאלה שאין מקפידין בזה"ז ומחללין גם כסף על כסף וכדומה, דלפי זה יוכל כל אחד לקחת מטבע של מאה פרוטות ולפדות עליה צ"ט פעמים,ואח"כ יאמר שכולם יתחללו על פרוטה אחת של חולין שבתוך המטבע, ויפדה אח"כ עוד צ"ח פעמים וכו' וכו' ולבסוף ישאר פרוטה אחת, ולפדות את כל המעשר על אותה פרוטה וחוזר חלילה. ברם נראה דפדיון שייך דווקא כשהמעשר והחולין הם גופים נפרדים, משא"כ אם שניהם כלולים במטבע אחת, אין זה חשיב כלל פדיון אפילו שוה בשוה וכ"ש צ"ט חלקים על חלק אחד, ואף אם שנים שותפים במטבע אחת של מאה פרוטות והאחד פדה על שלו מעשר שני אינו יכול גם בהסכמת השותף לפדות את המעשר שלו על של חבירו ולהשתמש בשלו לצרכו, כי אין זה חשיב כלל בגדר של פדיון.