סוגיית הגמ׳ - טרשא שרי
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סה עמוד א (פרק ה - איזהו נשך)
משנה. מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד? השכיר לו את חצרו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי הוא לך בעשר סלעים לשנה, ואם של חודש בחודש - סלע לחודש, מותר. מכר לו את שדהו, ואמר לו: אם מעכשיו אתה נותן לי - הרי היא שלך באלף זוז, אם לגורן בשנים עשר מנה - אסור. אמר רב פפא: טרשא דידי שרי, מאי טעמא - שכראי לא פסיד, זוזי לא צריכנא, אנא הוא דקא עבידנא מילתא גבי לוקח. - אמר ליה רב ששת בריה דרב אידי לרב פפא: מאי חזי מר דקא אזלת בתר דידך? זיל בתר דידהו, דאילו הוו להו זוזי - הוו שקלי כי השתא, השתא דלית להו זוזי - שקלי כיוקרא דלקמיה. אמר רב חמא: טרשא דידי ודאי שרי. מאי טעמא - ניחא להו דליקו ברשותי, דכל היכא דקא אזלי - שבקי להו מכסא ונקוט להו שוקא והלכתא כרב חמא, והלכתא כרבי אלעזר, והלכתא כרבי ינאי, דאמר: מה לי הן ומה לי דמיהן.
רש"י מסכת בבא מציעא דף סה עמוד א
אמר רב חמא טרשא דידי ודאי שרי - מוכר פרקמטיא היה, מוכר במקום הזול כשער שהוא נמכר במקום היוקר, וממתין להן והן מעלין אותו למקום היוקר, והוא מקבל עליו אחריות דרך בהליכה, והלקוחות משתכרים בפרקמטיא שלוקחין שם במעותיו, ומביאין לכאן ואחריות החזרה עליהם, וכיון דלא מקבלי עלייהו אחריות - לא הויא מלוה גבייהו עד שהפרקמטיא נמכרת והן מקבלין המעות, ואותן המעות נעשין עליהם מלוה, ואין כאן רבית.
תוספות מסכת בבא מציעא דף סה עמוד א
נקטי להו שוקא - דאי לאו הכי הוה אסור אע"פ שאחריות הדרך היה על רב חמא שהרי היו טורחין לו להביא סחורתו ולמכרה בשכר הלואתו אבל השתא דנקטי להו שוקא אף בחזרתן הוי בשביל טורחן ושרי.
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת בבא מציעא פרק ה
ר' לעזר יהב דינר לחד בר נש א"ל מה דהינון עבדין מיכן ועד חנוכה דידי. מתמן ולהלן לית לי עמך עסוק אין פחתין ואין יתרין דידך. בעא מיתן ליה בתר חנוכה ולא קביל. ר' לעזר חשש על קרוב לשכר ורחוק להפסד.
פני משה מסכת בבא מציעא פרק ה
מה דהינון עבדין. מה שיעלה הריוח מכאן ועד חנוכה יהיה שלי ולאחר מכאן אין לי עסק עמך ויהי' הכל על חשבון שלך בין לריוח ובין להפסד:
בענין הערמה באיסור ריבית
תורה תמימה הערות ויקרא פרק כה
והנה דבר ידוע הוא, שבדורות האחרונים המציאו היתר הלואה ברבית בהיתר עיסקא שנבאר ענינו בסמוך, ולכאורה דבר פלא הוא שלא מצינו כל רמז קל בתורה להמצאת היתר לאיסור זה, ולא נתבאר היסוד והבסיס על מה ראו חז"ל לבנות עמודי ההיתר. ונראה בזה שראו חכמינו יסוד וגם הכרח להיתר ענין זה בכלל, משום דחקרו ובאו עד תכונת האיסור הזה ביסודו ועיקרו שבתורה הבנוי ומיוסד על הענין וחי אחיך עמך, שאז בימי נתינת התורה היו עיקרי יסוד חיותם ועסקם של ישראל - עבודת האדמה, והוא היה היסוד והעמוד לעשרם ולמצבם, כי מי שהיה לו תבואות בהמון היה נחשב לעשיר, והכסף לא היה נחשב להם לעיקר ויסוד החיים, וכשהיו לוים כסף לא היה למען עשות מסחר וקנין, רק למען השג על ידו לחם ובגד למי שחסר לו כזה משדהו ועבודתו, ולפי"ז ממילא מובן כי להעני הלוה הזה לא היה כל חשבון לשלם רבית וגם להמלוה העשיר לא היה חסרון ניכר בהלואת כספו בלא רבית, אחרי כי בכלל לא היה להם עסק כספים ולא שייך בשניהם בזה וחי אחיך עמך. אבל בימי הבינים שאבדה לישראל חלק ונחלה בעבודת האדמה, ונשארו גוי החי רק על המסחר לבדו, לא יכלו עוד להחזיק באיסור רבית, כי הכסף נעשה ליסוד עיקרו לאמצעית החיים והמסחר, ונעשה עסק הרבית עסק שוה גם להלוה גם להמלוה, ושייך בשניהם בזה וחי אחיך עמך, ולכן ראו חכמים למצוא היתר לאיסור זה, וחשבו שעל דעת כן לא אסרה התורה ענין זה בכולה, כך נ"ל.
מהר״ם מרוטנבורג - מותר להלות מנה לריוח המלוה עד ב' מנים, ובלבד שיתן שכר עמלו
שו"ת מהר"ם מרוטנבורג דפוס פראג סימן תתקנה
והלכתא בטרשא כרב חמא (ב"מ ס"ה ע"ב) מכאן יש ללמוד דמותר להלות מנה לפלוני חבירו שילוהו לריוח של המלוה לבדו עד זמן שיהא ב' מנים ויהיו עד אותה שעה פקדון שיהא כל הריוח של המלוה וכשיהי' ב' מנים שמשם ואילך יהי' כל הריוח של המקבל לבד מאותן ב' מנים מיהו צריך לתת לו שכר עמלו כל זמן שהוא טורח ומלוה אותם לריוח המלוה כדאמר הכא דנקטי להו שוקא ושבקי להו מוכסא דחשיב כאלו נותן לו שכר עמלו...ומיהו בכל דהו סגי ה"נ
טור יורה דעה הלכות ריבית סימן קסז
מלוה אדם לחבירו מנה על תנאי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים ויהיה באחריות המלוה עד אותו זמן ולכשיהיה ב' מנים יחזרו ב' המנים למלוה ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה ובלבד שיתן לו שכר עמלו עד שיהו ב' מנים שלא יהיה רבית מוקדמת:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קסז סעיף א
מלוה אדם לחבירו מנה, על תנאי שיתעסק בו לריוח המלוה עד שיהא שני מנים, ויהיו באחריות המלוה עד אותו זמן, ולכשיהיו שני מנים יחזרו שני המנים למלוה ומשם ואילך יהיה כל הריוח ללוה, ובלבד שיתן שכר עמלו עד שיהיו שני מנים. ואם התנה עמו מתחלה, אפילו בכל שהוא שהתנה לתת לו בשכר עמלו, סגי. הגה: והוא הדין איפכא, שמלוה לו תחלה לצורך הלוה ואחר כך יעסוק בו לצורך המלוה, ונותן לו - (בית יוסף).
Heter Iska: Guidelines and Form, Star-K (https://www.star-k.org/articles/kosher-lists/1508/instructions-for-using-the-heter-iska/)
We, the undersigned have agreed that the monetary agreement between us is a business investment in accordance with the terms outlined by Rabbi Mendel, of blessed memory, as detailed in Nachalas Shivo Chapter Forty. ___________ (the Investor) has invested the sum of $___________ with _____________ (the Recipient) to be paid back, plus profit, as was mutually agreed upon by us. We have agreed to a condition that if the Recipient will give ______ % of the money deposited in his charge per year to the Investor, the Investor shall have no further claim to the rest of the profit. The Recipient has been given a wage for his labor. We have further agreed to use the terms loan, bond, interest or mortgage on this investment in order to expedite the collection of the funds invested and of the profit due to the Investor, through the courts, should the Recipient prove delinquent in paying the same according to this agreement. The Hetter Iska shall be binding, continuing in nature, and in force between the parties unless revoked in writing and mailed, Restricted Delivery Certified Mail, to all parties to this document. [Signature of Investor] [Witness][Signature of Recipient].
הסבר הגר״א מב״מ ס״ה ומהירושלמי, וביאור למה לא דמי להא דרב חמא דמוגיר זוזי בב״מ ס״ט
באור הגר"א יורה דעה סימן קסז
מלוה כו'. כמו בטרשא דרב חמא הרא"ש וש"פ. וכ"ה בירושלמי ר"ח יהיב דינר לחד ב"נ א"ל מה דהינון מיכן ועד חנוכה דידי מתמן ולהלן לית לי עסק עמך אין פחתין ואין יתרין דידך כו':
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סט עמוד ב (פרק ה - איזהו נשך)
רב חמא הוה מוגר זוזי בפשיטא ביומא, כלו זוזי דרב חמא. הוא סבר: מאי שנא ממרא. - ולא היא, מרא הדרא בעינא וידיע פחתיה, זוזי לא הדרי בעינייהו ולא ידיע פחתיה.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קסז (ליקוט) ד״ה מלוה כו׳
ולא דמי להא דרב חמא (ס"ט ב') דמוגיר זוזי וקיבל כל האחריות דשם היה כל העסק בשביל המקבל וקצץ לנותן דבר ידוע וכמש"ל בסי' קע"ז ס"ו אבל כאן הוא כל העסק בשביל הנותן והוי כשלוחו ומ"מ צריך שיהא האחריות על הנותן כיון שעושה בשביל טובתו שיהיה אח"כ מלוה בידו והריוח שלו אלא כיון שנותן לו שכר עמלו ומזונו מותר לעסוק בפקדונו אע"ג שיהיה אח"כ מלוה בידו וכמו ההיא דרב חמא וכמ"ש בעיסקא דמותר לעסוק בחלק פקדון אע"ג שעושה בשביל חלק מלוה כיון שנותן לו שכר עמלו וכמו ההיא דירושלמי שהבאתי שאמר עד חנוכה כו.
ובלבד שיתן לו שכר עמלו - אם סגי בשכר כל שהוא
פרישה יורה דעה סימן קסז ס״ק ג
ובלבד שיתן לו שכר עמלו וכו'. זה לשון מורי ורבי (מהרש"ל בביאורו לטור) פירוש מה שנותן אדם שכר למי שמשתדל לו ריוח ממעותיו ממנה ב' מנים ע"כ. ובמרדכי כתב על זה ומיהו בכל דהו סגי ואם מקבל לעצמו הדורונות שמביאים הגוים כשבאים לפדות משכונותיהן נראה דסגי. וכתב בית יוסף ונראה לי דצריך להתנות עמו כן מעיקרא דאם לא כן צריך ליתן לו בכל יום כפועל בטל כמ"ש בסימן קע"ז עכ"ל. ואינו מוכרע ואדרבה לא משמע כן שם בדברי המרדכי וכמ"ש בדרישה:
ש"ך יורה דעה סימן קסז ס״ק ב
ואם התנה עמו כו'. והפרישה כתב דמראיית מהר"מ שממנו מקור דין זה מוכח דאפילו בלא התנה תחלה סגי בשכר כל שהוא.
צדק אברהם - ריבית (ר׳ צדוק אברם דיסלדורף), בבא מציעא דף עג עמוד א (עמוד רמב)
כבר הקשו האחרונים ז"ל על דין דרבנו מאיר המובא שם ברא"ש סי' כג ונפסק בשו"ע סי' קסז…ובלבד שיתן שכר עמלו ואי"צ לתת עמלו משלם אלא אפי' בכל שהוא מותר עי"ש בסי' קסז ש"ך ס"ק ב והקשו הרי הוה רבית קצוצה שטורח עבור המלוה כדי לקבל הלואה א"כ היאך מהני מה שנותן לו שכר מועט עי"ש חוו"ד ס"ק ב ובשער דעה שם ובסי' קם סוס"ק ג ובחי' מהרא"ל סי' קסז.
שטר עסקא מהר׳ מענדיל ר' אביגדורש - שהלוה מקבל שלא יהא נאמן שלא פשע שהוא כמזיק בידים
תרומת הדשן (ר׳ ישראל איסֶרלן בן פתחיה אשכנזי, 1390-1460) סימן שב
שאלה: ראובן בקש למסור מעותיו לשמעון שילווה אותם בריבית, ורצה לקצוץ עמו בסך מבורר ושיהיה לו ג"כ כמעט בטחון גמור בקרן שלא יהא נפסד לו כלל האיך יעשה בהיתר? תשובה: יראה למצוא תקנה וצדדים לעשות בהיתר, אלא דמיסתפינא דשמא ע"י דקדוקי הללו ובקשות תחבולות להתיר מקח ומתן בריבית יהיה דברי תורה דומה לחוכא ואיטלולא שחוק והיתול, אמנם מ"מ אומרים וצדיקים ילכו בה….ומעתה יש תקנה לעשות כל המבואר לעיל בשאילה בהיתר בדרך זה, שראובן הנותן יקבל עליו כל האחריות אפי' של גניבה ואבידה ויפריז על המידה לקבל עליו שאפי' אם יאבדו או יגנבו ויופסדו אפי' בפשיעה יהיה באחריותו. אך אם שמעון המקבל פושע בממון כ"כ שדומה הוא כמזיק בידים יתחייב שמעון באחריותו, וגם יקבל עליו שלא יהא נאמן אפי' בשבועה דאורייתא ואפי' ע"פ עדים אפי' הן ק', שלא פשע בהן פשיעה גדולה שהוא כמזיק בידים, רק אם יעידו לו הרב והש"ץ וכה"ג אנשים יושבי אהלים בעיר שיש להם ידיעה במו"מ שבעיר, המה יהיו נאמנים להעיד בראיה וידיעה גמורה. ובדרך זה יהיה בטוח בקרן שלו כשירצה לעולם, שאם אבדו יטעון ראובן שהפסידו במזיד בידים ולא יוכל שמעון לאמת דבריו רק ע"פ הרב והש"ץ, וקרוב דקרוב הוא לודאי שלא ידעו כל האחריות ושרי ליה לקצוץ כדמבואר לעיל.
ספר נחלת שבעה (מאה ה-17) שטרות סימן מ
שטר עסקא שתיקן הגאון מהר"ר מענדיל ר' אביגדורש אב בית דין ור"מ דק"ק קראקא בהיתר הריוח כאשר נמצא בתיקוני שטרות דפוס דק"ק קראקא: אנחנו חתומים מטה מודים שקבלנו מזומנים מיד פלוני בר פלוני בעסקא לטובתו ואחריותו, וכל עסק טוב וסחורה טובה שיזדמן לידינו בהם יהיו מעותיו קודמין למעותינו. וככה נתנהג תמיד עד שיעלה ריוח מהן סך פלוני. ובלבד שלא נעשה חובות מדמי עסקא הנ"ל. ואם לפעמים נצטרך ליקח לצרכינו מדמי העסקא, לא נהיה נקראים שולחין בפקדון. ומיד שיעלה ריוח כנ"ל, אזי מאותו שעה והלאה יהיה כל המעות קרן וריוח בידינו הלואה גמורה עד זמן פלוני. ואז מחוייבים אנחנו לטפל בכל מה שיש לנו למכרו, ואפילו בחצי שוייה, כדי לפרוע לבעל השטר ולבאי כוחו במזומנים כנ"ל לזמן הנ"ל, כפי מה שיאמר בעל השטר או בא כוחו בדיבור הקל עלינו לפרוע כגוף החוב. ואין אנו ולא שום אדם נאמנים לומר פרוע הוא או מחול הוא שטר זה כולו או קצתו, ולא שום טענה הגורעת כח שטר חוב זה, אפילו בשבועה חמורה, ואדרבה בעל השטר ובאי כוחו נאמנים עלינו ועל באי כוחנו בדיבור הקל בלי שום אלה ושבועה. ואין אנחנו נאמנים לומר שהיה איזה הפסד ואחריות במעותיו של בעל השטר אם לא בעדים כשרים. ואם יעידו עדים כשרים שהיה הפסד במעותיו של בעל השטר הנזכר לעיל, אין אנו נאמנים לומר שהיה זה טרם או קודם שעלה ריוח הנ"ל אם לא בשבועה חמורה כמו שיחמיר עלינו בעל השטר ובאי כוחו. וכן אין אנו נאמנים לומר שלא הרוחנו כלל במעותיו של בעל השטר, או לומר שלא עלה ריוח כנ"ל, ושעסקנו בעיסקא באמונה, אם לא בשבועה חמורה כנ"ל. וכל אחד מאתנו חתומים מטה נעשה ערב קבלן בעד חבירו, ויד בעל השטר על העליונה. וקבלנו מבעל השטר פלוני בר פלוני סך פלוני בשכר עמלינו ומזונינו. כל הנ"ל קבלנו עלינו ועל יורשינו אחרינו בחרם חמור ובשבועה דאוריתא לאשר ולקיים, ואם נעבור מחוייבים אנו ליתן קנס לצדקה חומש הקרן. נעשה היום יום, פלוני שנה פלונית כאן בעיר פלונית.
The Heter Iska, Dayan Smith, Beth-Din of Johannesburg (https://jhbbethdin.co.za/the-heter-iska/#418cc448-10f4-4590-8d07-d3004bb87811)
The agreement compels the managing partner, in such a case, to take an oath using the name of Hashem and bring witnesses who will attest that there was no profit generated and that he has not invested the money elsewhere. Taking an oath using the name of Hashem is a very serious and solemn religious ritual and most people are unwilling to take the oath and would rather simply pay the principal amount as well as the expected profit which is being claimed by the investing partner. Witnesses who are able to attest to the managing partner’s innocence are also very difficult to find and so the managing partner will pay instead.
קושיית הגר״א - אע״פ שנותן שכר עמלו דומה למלוה את חבירו שלא ידור בחצירו בחנם
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סד עמוד ב (פרק ה - איזהו נשך)
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו - אינו צריך להעלות לו שכר, הלוהו ודר בחצירו - צריך להעלות לו שכר. - מאי קא משמע לן? תנינא: המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם, ולא ישכור ממנו בפחות - מפני שהוא רבית! - אי ממתניתין הוה אמינא: הני מילי - בחצר דקיימא לאגרא, וגברא דעביד למיגר. אבל חצר דלא קיימא לאגרא, וגברא דלא עביד למיגר - אימא לא, קא משמע לן.
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קסז (ליקוט) ד״ה מלוה כו׳
ולא דמי להא….אבל מ"מ דין זה אינו נ"ל וכמש"ש לא מצא מותר שליש כו' ואב"א כו' ולא דמי לההיא דירושלמי דשם אמר אחר חנוכה יהיה שלך אף שלא ירויח או יפסיד קודם חנוכה וכן בטרשא דרב חמא דלא איכפת להו כלל בהולכה אם יהיה ריוח או לא מ"מ בחזרתן הוא שלהם הריוח משא"כ כאן. ועוד נ"ל דאינו מותר אלא בנותן לו בעיסקא אבל בהלואה אסור וגדולה מזו בסי' קע"ז סי"ד האומר כו' דאע"ג דמותר מן הדין וכמש"ש בסי"ח המוכר כו' מ"מ אסור בהלואה כמש"ש הרשב"א דבדרך הלואה אסור ע"ש ועוד כתב הטור שם סל"ד הנותן עיסקא לחבירו כו' לא יכתוב עליו שט"ח דהוי מלוה כו'. ומה מהני שנותן לו שכר עמלו הא אפילו חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אסור לדור בחצרו וכ"ש הלוני ודור כו' כ"ש שמתנה עמו שיעסוק בפקדונו בשביל הלואתו אף שנותן לו שכר וכמ"ש בסי' ק"ס סכ"ג המלוה כו' וה"ה להיפך שע"מ שכל מלאכה שיתן ללוה שיקבל ממנו ג"כ אסור. ואינו מותר כאן אלא בעיסקא וכה"ג דירושלמי או כמ"ש בהג"ה כאן (ע"כ):
דרך ברית (ר׳ אליצור אוחיון) סימן קסז
ומה מהני שנותן לו שכר עמלו הא אפי' חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביר למיגר אסור לדור בחצירו וכ"ש הלויני ודור וכו׳ היינו דלא נימא שמקבל ממון של מה שעוסק וא"כ אינו עוסק בחנם ואינו בשכר הלוואה - דהא מקבל בזול ואפי' חצר דלא קיימא לאגרא אסור כ"ש הכא דחשיב כקיימא לאגרא ועוד דמתנה כמו ודמי להלויני ודור.
עיסקא מדינא דגמ׳ - פלגא מלוה ופלגא פקדון
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף סח עמוד א (פרק ה - איזהו נשך)
משנה. אין מושיבין חנוני למחצית שכר, ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר, אלא אם כן נותן לו שכרו כפועל. אין מושיבין תרנגולין למחצה, ואין שמין עגלין וסייחין למחצה, אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו. אבל מקבלין עגלין וסייחין למחצה, ומגדלין אותן עד שיהו משולשין, וחמור - עד שתהא טוענת.
רש"י מסכת בבא מציעא דף סח עמוד א
משנה. אין מושיבין חנוני למחצית שכר - לא יאמר בעל הבית לחנוני: הרי פירות נמכרים בשוק ארבע סאים בסלע, ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה, ומשתכר סאה, הילך פירות, ושב ומכור תמיד, והריוח נחלוק, וטעמא דמילתא, משום דאמרינן לקמן /בבא מציעא/ (קד, ב) הך עיסקא - פלגא מלוה ופלגא פקדון, סתם המקבל פרגמטיא למחצית שכר - מקבל עליו אחריות חצי הקרן באונסין וזולא, הלכך, ההיא פלגא, כיון דמיחייב באונסין - מלוה הוא אצלו, שהרי שומא היא אצלו במעות כשער השוק, ודינו ליטול חצי שכר, נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית, שהוא פקדון אצלו בשכר המתנת מעות המלוה, לפיכך אסור.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קד עמוד ב
אמרי נהרדעי: האי עיסקא, פלגא מלוה ופלגא פקדון. עבוד רבנן מילתא דניחא ליה ללוה, וניחא ליה למלוה.
רש"י מסכת בבא מציעא דף קד עמוד ב
האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון - המקבל פרגמטיא מבעל הבית ושמה לה כפי דמיה שהיא שוה כאן, והוא מוליכה למקום היוקר למחצית השכר - חצי אחריות אונסים עליו כמלוה, וחצי אחריותה על בעלים כפקדון.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קעז סעיף ב
הנותן מעות לחבירו בתורת עיסקא, דהיינו שחצי האחריות על הנותן וחצי על המקבל, אסור. שכל עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון, ונמצא שטורח בחלק הפקדון בשביל חלק המלוה. לפיכך צריך לו ליתן שכר טרחו שבכל יום ויום מימי השותפות כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה.
ש"ך יורה דעה סימן קסז ס״ק ב
ול"ד לעיסקא דלקמן ר"ס קע"ז דנותן לו שכרו כפועל בטל דהתם הוא עוסק בחצי שלו ושל המלוה ביחד משא"כ הכא דכשעוסק אין כאן הלואה כלל אלא שהוא כמו רבית מוקדמת ומאוחרת ומשום הכי אפילו בלא תנאי סגי בכל שהוא וע"ש:
היתר עיסקא - חצי מלוה חצי פקדון
שו"ת גינת ורדים (ר׳ אברהם בן מרדכי הלוי, 1650 - 1712) חלק יורה דעה כלל ו סימן ד
חכמים הראשונים אשר היו לפנינו מרוב הטרדות שאין יום שקללתו מרובה מחברו לא הונח להם להסיר המכשלה הזאת מקרב עמנו ואני עני ואביון בשומי לבי על דבר זה העיר ה' את רוחי למעט התפלה ובכן סדרתי סדר ונוסח הגון לספרי דדייני לעשות באופן זה מכאן ולהבא כדי שיהיה הקרן בטוח לגמרי וגם הריוח יהיה בטוח ביותר שאפשר וזה נוסחו: בפנינו עדים ח"מ הודה ראובן שקיבל משמעון סך מאה דינרי' בתורת עיסקא לזמן י"ב חדש והתנו ביניהם שיתעסק ראובן בסך הנזכר בזמן הנזכר בכל מין עסק וריוח שיזדמן לו בכל מאמצי כחו כדי לקרב הריוח והתועלת ולהרחיק הנזק ח"ו וכל מין ריוח ותועלת שיזמין לו השי"ת בעסק הנז' בכל משך זמן הנז' יתחלק ביניהם לחצאין חלק כחלק וכן להפכו ח"ו וימצאו ברכה והודה ראובן שקיבל משמעון שכר טרחו בהקדמה חלף עבודתו וטורחו במשך זמן הנז' והתנו ביניהם שלא ישמור ראובן מעות העיסקא אלא תחת הקרקע ואם יעבור על התנאי הזה מעתה ומעכשו מחייב ראובן בכל אחריות ונזק שיארע בענין העסק ח"ו ואפי' אונסין מלסטים מזוין. עוד התנו ביניהם שאם יעלה מחצית הריוח לחלקו של שמעון עד עשרה דינרין בהמשך הזמן הנז' הוה מה טוב ומה נעים ואם יהיה שם מותר נוסף על העשרה דינרין יהיה אותו המותר לראובן המתעסק נוסף על מחצית חלק הנוגע לו ואם יפחות מחצית הריוח הנוגע לחלקו של שמעון ולא יגיע לעשרה דינרין מעתה ומעכשו קיבל עליו ראובן לישבע שבועה חמורה על דעתו ועל רצונו של שמעון שלא הרויח לתשלום העשרה דינרין וקנינו מיד ראובן ומיד שמעון על כל פרטי הדברים הנז"ל דלא כאסמכתא כו' ונשבעו שניהם אחד לאחד לגמור ולקיים כל אחד מהם כל הכתוב עליו לעיל כו' ע"כ נוסח שטר העיסקא.
Kollel Choshen Mishpot, Lakewood, NJ, R’ Eliezer Cohen (https://kollelcm.com/documents)
Partnership. The undersigned Parties hereby obligate themselves and affirm in writing that ______(“Managing Partner”) has received ____ USD from____ (“Investing Partner”). In exchange, the Managing Partner hereby assigns to the Investing Partner a share (of equal value) in all permissible investments….Any profits (including the rental value of the use of any property), capital gains, or losses arising from this investment shall be shared equally between the Investing Partner and the Managing Partner. However, the Managing Partner shall be paid a management fee equal to two percent of the profits generated. (b) Any claim regarding the amount of profits generated by this investment shall be verified under solemn oath…It is agreed that if the Managing Partner pays to the Investing Partner the amount equal to a __% annual return, plus any other payments or benefits called for by any other agreements executed between the parties, as payment for the profits of this Iska, then the Managing Partner will not be required to make an oath. Additional profits, if any, shall be the sole property of the Managing Partner. Said payment shall not void the original assignment to the investor, but is rather the Managing Partner’s purchase of the Investing Partner’s share. This payment reflects a final settlement that includes the management fee…This agreement shall follow the guidelines of Heter Iska as explained in Sefer Bris Yehuda. This Agreement is intended to be, and is, binding, consistent with the binding nature of all agreements, documents, obligations and acquisitions that are properly effected in an Orthodox Jewish Court of Law in accordance with the laws and rules established by Rabbinical authorities. A proper Kinyan Suddar was executed to create this partnership. This is all valid and in good standing. We hereby affix our signatures on this __ day of ____ 20__. [Managing Partner], [Investing Partner] [Guarantor].
אם עיקר ההיתר תלוי שיהא להלווה עסק להשתכר בו
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן סב
הנה ודאי ענין מארטגיידז שעושין במדינתנו הוא הלואה ויש בזה איסור ריבית וצריך לעשות באופן שלא יהיה ריבית…. [יש] לעשות בהיתר עיסקא ושידעו שני הצדדים ענין העיסקא ולא רק באמירה וכתיבה בעלמא שזה אינו לחש וסגולה המועילים. אלא שהוא שותפות בהעסקים שיעשה מקבל הכסף בהסך שלוקח כגון בלקח עשרת אלפים מהנותן הוי חמשה אלפים הלואה מנותן המעות להמקבל וחמשה נשארו של הנותן שנחשב בשם פקדון ונמצא שיש בהעסק מעות של שניהם מחצה למחצה ממילא יש להיות בין ריוח בין הפסד בשוה מחצה לזה ומחצה לזה. ושמו בין שניהם כפי ידיעתם שיכולין להרויח בהעסק של סך העשרה האלפים שהניחו בעיסקא למשל י"ח פראצענט ונמצא שהוא בעד חלק הנותן ט' פראצענט שהוא מחצה הריוח, ואם שמו בפחות יצטרכו להעמיד ריוח הנותן מחצה כפי שישומו שיהיה ריוח בכל העסק. ואם אח"כ יארע שלא יהיה כל כך ריוח או ח"ו הפסד אזי צריך הנותן ליקח רק מחצה מריוח שהיה ומחצה מהפסד אם היה. אבל כיון שהנותן אינו יודע כי הלא המקבל לבדו מתעסק בהם ואינו מחוייב להאמינו לכן הותנה שאם יאמר המקבל שלא היה הריוח כפי שומתם וכ"ש כשיאמר שהיה הפסד שיצטרך לישבע בשבועה חמורה בנקיטת ס"ת….וצריך שהנותן לא ידע במה הוא עוסק כדי שלא ידע הנותן בעצמו מה שהיה ויוכל להשביעו דאם ידע הנותן במה הוא עוסק הרי אפשר שידע בעצמו שהיה הפסד או שלא היה ריוח ולא שייך להשביעו אז ויהיה מוכרח ליקח פחות אם יהיה מעט ריוח וגם להפסיד אם יהיה הפסד. ואף שלקח המעות על הבית אין הכרח שהעסק הוא דוקא הבית הזה דהא אפשר שיש לו מעות לשלם עבור הבית אך שצריך אותם לעסקיו האחרים וכשנותן לו המעות יוכל לעסוק בהן העסקים האחרים ונמצא שבמעותיו עושה העסקים האחרים שלכן אף אם בבית לא יהיה ריוח צריך לישבע על שאר העסקים, והבית שנתייחד למעות אלו הוא רק למשכון ….וצריך לכתוב שאם ירויחו יותר אין לנותן ריוח יותר מכפי שהתנו כדי שלא יוכל לתבוע מהמקבל כשידע שהיה יותר ולא יהיה גזל אצל המקבל כשיהיה יותר ולא ידע לתבוע ממנו. ואם הלאיערס לא ירצו לכתוב זה אלא כמו שעושין מארטגיידז שהוא בריבית, צריך לכתוב בשטר העיסקא ששטר זה הוא העיקר שהתנו ושטר המארטגיידז שנעשה ע"י הלאיערס הוא רק לבטחונות כשלא ירצה לקיים וליתן מה שחייב לנותן לפי השטר עיסקא.
שו"ת שואל (ר׳ יוסף שאול הלוי נתנזון, 1810 – 1875, למברג) ומשיב מהדורה קמא חלק ג סימן קס
נשאלתי ממלמד אחד שאין לו שום מסחר רק מה שמקבל שכירות המלמדות ועתה צריך להשיא בנו ואין לו להשיאו וצריך ללות מעות על רווחים ושאל אם מותר לו להלוות על צד היתר עיסקא כיון דעיקר עיסקא הוא פלגא מלוה ופלגא פקדון והריווח הוא לאמצע או כפי מה שיתפשרו ביניהם והרי הוא אין לו שום מסחר ורק שלוקח המעות ומשיא בנו ואח"כ יקח שכירות המלמדות וישלם לו מעט מעט….נראה לפע"ד דענין היתר עיסקא הוא כל מה שירוויח ואף אם אינו בעסק זה מ"מ אי לאו שהי' לו עסק זה הי' מוכרח ליקח מעות אחר לעשות עסק זה ואז לא הי' לו מעות על העסק האחר ולפ"ז המלמד שפרנסתו מהמלמדות ואם לא יהי' לו מה לאכול לא יוכל לעבוד עבודת המלמדות ולא ירויח פרנסתו וא"כ שפיר נקרא היתר עיסקא דכל מה שאדם עושה להרוויח פרנסתו מקרי ריווח וא"כ אותו מעות הי' לו עזר שיוכל להרויח פרנסתו ושפיר נקרא עיסקא ותדע דא"כ גם פועל וכדומה שאין עוסק במסחר רק מה שהוא בבית אחד מקבל שכירתו ג"כ לא יהי' רשאי להלוות לתת שכר דירה או בעסק פרנסה ולעשות לו בגד וכדומה וע"כ דכל זה הוא לצורך פרנסתו וה"ה בזה כנלפע"ד וכאן עדיף טפי דאם משיא בנו לא יצטרך לתת מזונות לבנו ומוותר מזונותיו וכל הצטרכות שהי' צריך בשביל בנו כנלפע"ד ברור והנח להם לישראל וכו.
Summary:
The משנה and the גמרא
The משנה distinguishes between increased price for rent at a later date as distinguished from an increased price for a sale at a later date. The rent case is permitted, while the sale case is prohibited. The גמרא explains that rent is only due at the end of the month, so it’s allowed to charge more for waiting until the payment is due, while funds from a sale are due now, so paying for a delay would constitute interest.
Based on this משנה, the גמרא discusses various types of טרשא (tacit interest) which are permitted. For example, in the case of ר׳ חמא, he would sell products in a specific market which had a reduced price, but would charge according to a more expensive market. The purchasers would then transport the goods to the expensive market to sell them there. And ר׳ חמא would assume certain risks involved in the transportation of the goods. This type of transaction is deemed to be a partnership and not interest. To ensure that it doesn’t fall within the category of interest, the גמרא explains and תוספות expands, that the purchasers received an added benefit (נקטי להו שוקא). If not for this added benefit, it would not be understandable why the purchasers would agree to manage a business for ר׳ חמא.
The Logic of the הערמה
The תורה תמימה explains that this legal loophole is allowed given that the spirit of the laws of ריבית are not applicable anyway. He notes that they were more applicable in an agricultural economy, where the lender was not losing money by lending money without interest.
The Extension of the מהר״ם and the Ruling in שלחן ערוך
Based on this, the מהר"ם מרוטנבורג rules that one may “loan” money to another individual as a business investment, allowing for the “loan” to be returned after a fixed amount of funds have been earned by the recipient as part of the investment. He does require that a nominal service fee be paid to the recipient to manage the funds (otherwise there would be a problem of ריבית). As the ש״ך notes, this is merely an extension of the גמרא - while the גמרא allowed for selling merchandise above market price for payment at a later date, this allows for borrowing money to be repaid at a higher price at a later date. This ruling is codified by שלחן ערוך.
The גר״א adds Support
After noting the basic support from the בבלי and ירושלמי, the גר״א adds that this case is better than a case in the גמרא where ר׳ חמא (different case) “rented” out his money. In that case, all of the risk fell on the recipient, making it a loan. In contrast, in this case, the risk falls on the investor.
The פרישה and the discussion about שכר
There is a debate as to whether שכר כל שהוא is sufficient or if שכר פועל בטל is needed.
The Added Element of the תרומת הדשן
Based on this ruling in שלחן ערוך, the תרומת הדשן discusses a method to convert an investment into containing many of the attractive aspects of a loan. Specifically, the parties structure a deal similar to the one described in שלחן ערוך, however, to further protect the party “lending” the funds, a provision is added that the business will be deemed to be profitable at a fixed amount unless a super high burden of proof is satisfied. This profit can then be fixed at a percentage of the original deposit (e.g. 8% per year). The exact text of this contract was drafted by מהר"ר מענדיל אביגדורש and is codified in the נחלת שבעה.
The Challenge of the גר״א
The גר״א raises a variety of issues with the way the מחבר extended the גמרא to be come a היתר עיסקא. For example, he notes that in the case of ר׳ חמא, he was subject to genuine travel risk and the merchantant didn’t need to worry about that risk. In contrast, in the case of the מחבר, there is no similar risk on the investor. Furthermore, the גר״א states that allowing the money manager to run the business for שכר עמלו doesn’t solve the issue. Rather, he insists that there must be a genuine עיסקא for the arrangement to work.
The Half Loan, Half Deposit Heter Iska
In part, to address this concern, a common modification to the היתר עיסק is employed, which finds its basis in a classic עיסקא arrangement. As outlined by the משנה and a later גמרא, in an עיסקא, an investing partner gives a fixed some of money to a managing partner, half of the funds are deemed to be a loan and half are an investment. For example, ראובן gives שמעון a thousand dollars. For every dollar the business loses, ראובן loses fifty cents, for every dollar it makes, he earns fifty cents. Furthermore, the משנה explains that the investing partner must pay the managing partner שכר עמלו, to avoid a concern of רבית.
The גינת ודרדים structures his היתר עיסקא based on this חצי מלוה חצי פיקדון, but otherwise adopting the same structure as ר׳ מענדיל אביגדורש. This approach is known as חצי מלוה, חצי פיקדון.
The Need for an Actual Business
The אגרות משה insists that to maintain the sincerity of the partnership arrangement, there should be a business that has the actual potential generate the “interest”/ “profit” as designated in the document (e.g. if the business can generate 18% earnings, then the “interest” should be 9%). In contrast, the שו״ת שואל ומשיב adopts a far more permissive understanding of עיסקא, allowing even for personal loans (e.g. to assist someone making a wedding for his son), insofar as they ensure the recipient is able to sustain himself financially in the long term.
