סוגיית הגמ׳ - דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כו עמוד א - דף כז עמוד א (פרק ג - מי שמתו)
משנה. תפלת המנחה עד הערב; רבי יהודה אומר עד פלג המנחה…אמר רב חסדא: נחזי אנן, מדרב מצלי של שבת בערב שבת מבעוד יום - שמע מינה הלכה כרבי יהודה. אדרבה, מדרב הונא ורבנן לא הוו מצלו עד אורתא, שמע מינה אין הלכה כרבי יהודה! השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעבד כמר - עבד, ודעבד כמר - עבד.
שיטת רבינו יונה: יעשה ״כל שעה״ כמו רבנן או כמו ר׳ יהודה
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יח עמוד ב
דעבד כמר…אע"פ שנראה מכאן שאם ירצה יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ואילך דלר״י משם ואילך אינו זמן תפלת מנחה ולדברי רבנן יכול להתפלל מנחה עד הערב אפ"ה אין לו לאדם לעשות בענין שיהו מנהגותיו סותרין זה את זה שאם יתפלל מנחה לפעמים מפלג המנחה ואילך כרבנן ולפעמים יתפלל ערבית באותו זמן קודם שקיעת החמה כר' יהודה נמצאו דבריו סותרין זה את זה שפעמים דן אותו יום ופעמים דן אותו לילה אלא יעשה כל שעה כמו רבנן…או כמו ר' יהודה…ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפלת מנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה.רקך
רא"ש מסכת ברכות פרק ד סימן ג
מאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג…דאי אפשר לו לעשות פעם כרבי יהודה ופעם כרבנן
טור אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלג
ואסיקנא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו
שיטת המרדכי והמאירי: ״מיום ליום אין לחוש״
מרדכי מסכת ברכות פרק תפילת השחר [רמז פט]
והשתא…אהא סמכינן דלפעמים אנו מתפללין תפלת המנחה אחר פלג כרבנן ולפעמים אנו מתפללין תפלת ערבית מיד אחר פלג המנחה כר״י…ויש מהנדזין בדבר משום דנראה כשתי דסתרי אהדדי וכתב ראבי"ה דסמכינן אדרב דצלי של שבת בע"ש.
בית הבחירה (מאירי) מסכת ברכות דף כו עמוד ב
דעבד כר' יהודה עבד דעבד כרבנן עבד….ביום אחד אין ראוי לו להתפלל בו מנחה וערבית אבל מיום ליום אין לחוש כלל ואין כאן משום תרתי דסתרן אהדדי דבדרבנן לא חיישי' והרי זה כשני שבילים אחד טמא ואחד טהור שהלכו שני בני אדם זה באחת וזה באחרת שאם באו לישאל בבת אחת שניהם טמאים ובזה אחר זה שניהם טהורים.
שיטת רבינו תם: רשאי לנהוג בזה כרבי יהודה ובזה כרבנן ' ״דלענין תפלה הקלו״
תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א
מאימתי קורין וכו'....לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה…ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מ״מ קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן.
רא"ש מסכת ברכות פרק א סימן א
ופירש ר"ת….ומיהו קצת קשה דלענין תפלת המנחה עבדינן כרבנן ומתפללין פעמים תפלת המנחה אחר פלג המנחה ולענין ק"ש חשבי' ליה לילה כמו ר' יהודה והוי כמו שדרה וגלגולת תרי קולי דסתרי אהדדי…וי"ל דלענין תפלה הקלו.
שו"ת שאגת אריה (ישנות) סימן ג
ואני תמה דהרי הא דקאמר השת' דלא איתמר הלכת' דעבד כמר עבד היינו משום דכיון דתפלה דרבנן אזלינן בספיקה להקל אבל ק"ש דהוי מה"ת כיון דמספקא לן מספיקא אית לן למיזל לחומרא דקי"ל ספיקא דאורייתא לחומר'...ונ"ל דהתוס׳ לטעמייהו אזלי דס"ל דהלכ' כמ"ד ק"ש דרבנן (עי׳ סי׳ א) ואית לן למיזל בספיק' לקול' ואיכא למימר דר"ת נמי הכי ס"ל.
שיטת הרמב״ם: כרבינו יונה או כרבינו תם
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ב-ד
כבר אמרנו שתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנו זמנה…וזמן מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע, ויש לו להתפלל אותה עד שתשקע החמה.
כסף משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג הלכה ד
ואסיקנא דמאן דעבד כמר עבד ומאן דעבד כמר עבד וז"ש רבינו עד שישאר מן היום שעה ורביע דהיינו עד הערב כת"ק. ויש לדקדק בלשון רבינו שהו"ל לכתוב וזמן המנחה קטנה מתשע שעות ומחצה עד שתשקע החמה אבל נראה שכיון למה שכתב הרא"ש בשם הגאון דמאן דמקדים ומצלי ערבית תו לא מצי לצלויי מנחה אלא עד פלג המנחה כר"י…ולכן כתב רבינו זמנה עד שישאר מן היום שעה ורביע ומשם ואילך הוא זמן תפלת הערב היינו כרבי יהודה:
לחם משנה הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ג
כתב ה"ר יונה דמאן דנהוג כרבי יהודה צריך לנהוג כותיה לגמרי...ומדברי רבינו לא נראה כן אלא שיכול לנהוג כר"י ורבנן וכקולתו של זה וכקולתו של זה שכן כתב וזמן מנחה קטנה וכו' ויש לו להתפלל וכו'...לפי זה נקטינן כקולי דתרוויהו ואע"פ דלא עבדינן בשאר מילי הכי למנקט קולי דתרוויהו שאני הכא דתפלת ערבית רשות ואין לדקדק בזמנה
אליבא דהלכתא - פסקינן כרבינו יונה
בית יוסף אורח חיים סימן רלג
ומ"ש והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו וכו'. כן כתבו שם ה"ר יונה…והרא"ש וכן כתוב בספר אוהל מועד בשם רבינו האיי:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלג
תפלת המנחה…עיקר זמנה מט' שעות ומחצה ולמעלה עד הלילה לרבנן, ולרבי יהודה עד פלג המנחה...ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר,עבד; והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו, שאם עושה כרבנן ומתפלל מנחה עד הלילה, שוב אינו יכול להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה; ואם עושה כר' יהודה ומתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, צריך ליזהר שלא יתפלל מנחה באותה שעה; ועכשיו שנהגו להתפלל תפלת מנחה עד הלילה, אין להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה.
שעת הדחק - יכול להתפלל ערבית מפלג
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף יח עמוד ב
ועכשיו כיון שמנהגנו להתפלל תפלת מנחה אחר פלג המנחה כרבנן אין לנו להתפלל תפלת ערבית קודם שקיעת החמה כרבי יהודה אלא לעשות הכל כרבנן מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבין ליה לחזור ולהתפלל. מפי מורי הרב נר"ו.
בית יוסף אורח חיים סימן רלג
וה"ר יונה כתב…מיהו בדיעבד אם התפלל תפלת ערבית בכוונה לצאת מפלג המנחה ואילך יצא ולא מחייבינן ליה לחזור.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלת המנחה סימן רלג
ואסיקנא, דעבד כמר, עבד; ודעבד כמר,עבד…אם בדיעבד התפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה, יצא. ובשעת הדחק, יכול להתפלל תפלת ערבית מפלג המנחה ולמעלה.
משנה ברורה סימן רלג ס״ק יא
ובשעת הדחק וכו' - ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה.
אין לחלק בין חול לערב שבת ואין להקדים ולתפלל תפילת ערבית קודם שקיעה
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד א (פרק ד - תפילת השחר)
רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת…שמע מינה מתפלל אדם של שבת בערב שבת.
תוספות מסכת ברכות דף כז עמוד א
דרב צלי של שבת בע"ש - תימה דהא אמרינן בפרק במה מדליקין (ד' כג:) ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. ויש לומר דהתם בשאינו מקבל עליו שבת מיד אבל הכא מיירי שמקבל עליו שבת מיד הלכך לא הויא הקדמה וטעמא משום דס"ל כרבי יהודה.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רצג
וכתב הרי"ץ גיאות כיון שנהגו כל ישראל כרבנן שאין מתפללין ערבית אלא משחשכה אין להתפלל של שבת בע"ש ולא של מוצ"ש בשבת ואין לקדש ולהבדיל אלא בכניסת יום וביציאתו.
מעשה רב סימן סה, הלכות שבת סימן קטו
תפלת ערבית בזמנה דוקא אפילו בשבת ואף ביחיד אם א"א לאסוף עשרה בזמן ק"ש.
תפלת ערבית אפי' בשבת בזמנה דוקא ואף ביחיד אם אי אפשר במנין עשרה.
מפני קיום תוספות שבת יש להקל ולהתפלל מעריב לפני שקיעת החמה
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז
נכנסין לבה"כ…ומקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול כדאמרינן עיולי יומא מקדימין ליה וא"ר יוסי יהא חלקי…ופירשו התוס' שמפלג המנחה ולמעלה יכול להדליק הנר ולקבל שבת בתפלת ערבית.
בית יוסף אורח חיים סימן רסז
ונכנסין לבית הכנסת…כתב רבינו בשם ר"י ן' גיאת (הל' הבדלה יט.) שכיון שנהגו כל ישראל כרבנן…אין להתפלל של שבת בערב שבת...ולענין הלכה כיון שהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן ודלא כרי"ץ ן' גיאת.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסז סעיף ב
מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול, ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד.
מגן אברהם סימן רסז
וצ"ע דבגמרא אמרי' מדצלי רב של שבת בע"ש ש"מ דהלכה כר"י משמע דלרבנן אסור וכ"כ הרא"ש שם דכלם כר"י ס"ל…וא"כ דבריו סותרין אהדדי אך בתר"י משמע דבע"ש רשאי להקדים דדוקא גבי מ"ש בעינן לדבר מצוה ע"ש ודוק וצ"ע דהוא נגד הגמר': אח"כ מצאתי שכתב בה"ג…וצ"ל לדידיה דמעיקרא הוי בעי למיפשט מרב דהלכה כר"י אבל להמסקנא דאי בעי עביד כמר וכו' רשאי להקדים בע"ש אע"פ שבחול עושה כרבנן…ונ"ל לתת טוב טעם דהא תפלת ערבית נתקנה כנגד איברים ופדרים שמתעכלין בלילה ובשבת אסור ליתנן דאמרינן ולא עולת חול בשבת כדאי' בשבת דף ק"ד.
משנה ברורה סימן רסז ס״ק ג
משמע מדברי המ"א דאפילו הנוהגין להתפלל מעריב בזמנה מותרים להתפלל בליל שבת מבע"י ובלבד שיהיה מפלג המנחה ואילך דכיון דמצותה להוסיף מחול על הקודש וכבר קבל שבת עליו יכול לסמוך על דעת הסוברים דהוי כלילה לענין תפלה.
שיטת המ״ב: אפילו בשעת הדחק או בערב שבת, אין לעשות תרתי דסתרי ביום אחד
משנה ברורה סימן רלג ס״ק יא
ובשעת הדחק וכו'...ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא
מגן אברהם סימן רסז
ונ"ל לתת טוב טעם…. ועוד דהמרדכי כתב דרשאי לעשות פעם כן ופעם כן ואף דלא קי"ל הכי מ"מ בע"ש יש לסמוך עליו.
מיהו בסוף מ"ק כתב דביום א' אין לעשות שני קולי דסתרי אהדדי ולכן צריך ליזהר בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג.
משנה ברורה סימן רסז ס״ק ג
משמע מדברי המ"א…אך הנוהג כן יזהר עכ"פ בע"ש להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהיה תרתי דסתרי אהדדי.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלג סעיף י
ובדיעבד או בשעת הדחק…מיהו נראה דאם ביום אחד יתפלל מנחה וערבית בפלג המנחה לא יצא דהוי תרתי דסתרי ביום אחד.
מפני טורח הציבור יש להקל ולהתפלל מנחה ומעריב בין פלג לשקיעה
מגן אברהם סימן רלג ס״ק ז
ועכשיו נוהגין להתפלל מנחה ומעריב סמוכין זה לזה כי סוברין כרבנן ומה שמתפללין ערבית קודם הלילה היינו מפני הדוחק שטורח הוא לאסוף הצבור שנית וכ"ה בטור סי' רל"ה ויחיד שלא התפלל בב"הכ ימתין עד הלילה.
דרך החיים סימן סו ס״ק א - ב
אף במקום שנהגו להתפלל מעריב בזמנה אפילו בציבור מקדימין אותה להתפלל בע"ש יותר מימות החול ולהתפלל אותה מפלג המנחה ואילך קודם הלילה ומותרין להתפלל מנחה ומעריב אחר פלג המנחה (ואף שכתב המ"א שם להתפלל מנחה קודם פלג המנחה כדי שלא יהא תרתי דסתרי). בד"א בציבור אבל ביחיד…יש לו להקדים ולהתפלל מנחה קודם פלג המנחה:
משנה ברורה סימן רלג ס״ק יא
ובשעת הדחק וכו'...אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא, וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א
משנה ברורה סימן רסז ס״ק ג
הנוהג כן יזהר…וי"א דבצבור יש להקל להתפלל מעריב מבע"י אף אם התפלל מנחה אחר פלג המנחה, ונ"ל שאין לסמוך על זה רק כשהוא מתפלל מעריב עכ"פ בבין השמשות ובשעת הדחק אבל לא כשהוא עדיין ודאי יום.
ערוך השולחן אורח חיים סימן רלג סעיף י
מפני שקשה לאסוף הציבור עוד פעם ואפשר הטעם כיון דתפלת ערבית נתקן נגד הקטרת איברים והם כשרים ביום ובלילה.
יש נוהגין להקל כרבינו תם בכל יום
בית יוסף אורח חיים סימן רלג
וה"ר יונה כתב…עכ"ל. ועכשיו נהגו העולם להקל בכך ואע"פ שמתפללים תפלת מנחה אחר פלג המנחה לא נמנעו מלהתפלל ערבית גם כן באותה שעה ואע"ג דהוו תרי קולי דסתרן אהדדי אפשר שסומכים על מה שכתב הרא"ש בריש ברכות (סי' א) לדעת רבינו תם וז"ל…ואע"פ שלא נראו דברי רבינו תם להרא"ש…מכל מקום העולם סומכים על דעת רבינו תם:
ב"ח אורח חיים סימן רלג
ומ"ש והוא שיעשה לעולם כחד מינייהו וכו'. כן כתבו לשם ה"ר יונה והרא"ש. ועכשיו נהגו העולם להקל בכך ועבדי תרי קולי דסתרי אהדדי ואפילו הכי יצא בדיעבד דבתפלה הקילו ועיין בבית יוסף:
להקל דוקא בערב שבת ולהתפלל מנחה ומעריב בין פלג לשקיעה
פני יהושע מסכת ברכות דף כז עמוד א
דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד והיינו כדפרישית דתפילת ערבית לא תליא בתפלת המנחה דאפשר שיהיו שניהם בזמן אחת. ומכל שכן דאתי שפיר טפי למאי דפרישית שיש לחלק בין שבת לחול מכמה טעמי וכמו שנראה להדיא מלשון הרמב"ם ז"ל דמשום דתפילת ערבית רשות הקילו בה שאין להקפיד בסמיכת גאולה לתפלה כמ"ש ג"כ רבינו יונה והרא"ש ז"ל ומש"ה רב גופא ודאי בכל ימות החול היה מתפלל תפלת ערבית וק"ש בזמנן מצאת הכוכבים ולא היה מתפלל עם הציבור משא"כ בשבת מכל הנך טעמי דכתיבנא היה מתפלל בערב שבת…מה שכתבתי כאן לא להלכה אני אומר לחלוק ח"ו על רבותינו הקדושים כיון דלשיטת התוספות ורוב הפוסקים תפלת מנחה ותפילת ערבית הא בהא תליין. ומש"ה כתבו שאין לאדם אחד לעשות כקולות שניהם. עכ"ז לא מנעתי את עצמי מלכתוב כדי לקיים מנהגן של ישראל שתורה היא דעבדי כקולי דתרווייהו.
ישראל והזמנים, ר׳ ישראל דו הרפנס, סימן ט״ו - פרק ה
ונראה לפי הטעם של העול"ש ולבוש הנ"ל דבשבת שאני מצד מצות תוספות שבת לדידהו י"ל דאף באותו היום שהתפלל מנחה לאחר פלגה"מ רשאי להתפלל קבלת שבת ומעריב ואין בו משום תרתי דסתרי דבאמת בעלמא מנהגו כרבנן דזמן מעריב בלילה אבל משקיבל עליו שבת הרי נעשה כלילה מצד מצות תוס"ש ואין כאן תרתי דסתרי ובפרט להסוברים דתוס' שבת דאורייתא, א"כ מה"ת כבר נעשה מאז כלילה וחל קדושת שבת.
שו"ת פרי יצחק חלק א סימן ט
והא דמסקינן באמת דיוכל לקדש מבעו"י קודם הלילה צ"ל משום דתוספת שבת הוא דאורייתא לכך כיון שמקבל עליו תוספת שבת יוכל לקדש מבעו"י…ולפ"ז גבי קידוש דכתיב זכור את יום ודרשינן זכריהו בכניסתו כו' יוכל לקדש בתוספת שבת…ולפי"ז ניחא שפיר דהא דאמר ר"נ מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס רבותא קמ"ל דאף שהתפלל מבעו"י מ"מ יוכל לקדש ג"כ ומשום דאם יתפלל בלילה יהיה יוצא יד"ח קידוש מן התורה בתפילה שיאמר בעיצומו של שבת ממש, ולענין קידוש דרבנן בודאי יוצא במה שמקדש מבעו"י, ולכך קמ"ל דאף בשכבר התפלל ג"כ מ"מ יוכל לקדש ג"כ מבעו"י דיוצא באמת יד"ח קידוש דאורייתא מבעוד יום ומשום דתוספת שבת מחול על הקדש דאורייתא וכנ"ל.
Summary:
The גמרא outlines two opinions regarding the end time for מנחה and the beginning time for מעריב, concluding that both opinions are valid and can be observed. This is understood by the רבינו יונה and the רא״ש as ruling that one must pick a consistent approach for his entire life.
In contrast the מרדכי and the מאירי are clear that one switch off from day to day. Though the מאירי cites an opinion that allows for treating the gap period (between פלג and שקיעה) as acceptable for מנחה and מעריב in the same day, they both ultimately conclude that contradictions should not occur within the same day.
Lastly, the רא״ש quotes an opinion of רבינו תם that seems to clearly assume that gap period can contain both מנחה and מעריב, and we are lenient, as תפילה is מדרבנן.
The כסף משנה understands the רמב״ם as ruling strictly in accordance with the רא״ש, while the לחם משנה takes the position that the רמב״ם follows an opinion along the lines of the מרדכי.
Though the בית יוסף cites a prevalent custom to be lenient like רבינו תם, when codifying the matter in שלחן ערוך, he seems to rules strictly, requiring one to follow the view of רבינו יונה, only allowing for the מרדכי in the case of a שעת הדחק. The מגן אברהם makes clear that the תרתי דסתרי within the same day would not be allowed in a שעת הדחק, but then does seem to acknowledge the prevalent custom to be lenient to avoid a challenge of a shul reassembling a מנין later in the evening.
While the גר"א rules that there is no distinction between ערב שבת and the rest of the week (i.e. one may not daven מעריב early on Friday if he generally follows the view of the חכמים), the שלחן ערוך, following the טור, allows for one to daven early on Friday. However, the משנה ברורה adds that while we allow for a תרתי דסתרי (from Thursday to Friday), we don't allow for an internal תרתי דסתרי. (He again cites the shul reassembly leniency, though it is more limited in scope in this citation.) The ישראל והזמנים, in justifying a common practice explains that there may a greater reason to be lenient on ערב שבת vis-a-vis תרתי דסתרי than we are during the week.
