קדושה ראשונה של מקום המקדש קדשה לעתיד לבוא ולכן מקריבין אע״פ שאין שם בית
משנה מסכת עדויות פרק ח משנה ו
אמר רבי אליעזר שמעתי כשהיו בונים בהיכל עושים קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונים מבחוץ ובעזרה בונים מבפנים אמר רבי יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית ואוכלים קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קז עמוד ב
איתמר: המעלה בזמן הזה - ר' יוחנן אמר: חייב, ריש לקיש אמר: פטור. ר' יוחנן אמר חייב, קדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא; ריש לקיש אמר פטור, קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא. נימא, דבפלוגתא דר"א ור' יהושע קמיפלגי; דתנן, א"ר אליעזר: כשהיו בונין בהיכל, היו עושים קלעים בהיכל קלעים בעזרות, אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים; א"ר יהושע: שמעתי שהיו מקריבין אע"פ שאין בית, ואוכלים קדשי קדשים אע"פ שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא.
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף סב עמוד א
אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח, ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית.
רש"י מסכת זבחים דף סב עמוד א
שלשה נביאים - חגי זכריה ומלאכי.
רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה יד - הלכה טו
ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא. לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה ואוכלין קדשים קלים ומעשר שני בכל ירושלים אף על פי שאין שם חומות שהקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.
מיד לאחר החורבן המשיכו להביא קרבנות
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עד עמוד א
משנה. כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רמון ותוחבו…אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה.
שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן פט
שנינו רפ"ז דפסחים מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח על האסכלה, וזה בלי ספק ר"ג דיבנה שכן ידוע שטבי עבדו הי'. והרי בפירוש שהקריב קרבנות בפני הבית, ונראה בודאי שכבר הי' גדול בחכמה שהעידו הלכה זו משמו, ואיך א"כ קדמו ריב"ז ומלך על פניו בהיות הנשיאות ירושה לו מאבותיו (חלילה לריב"ז מעשות כדבר הזה אף כי הוא בעצמו חילה פני טיטוס בעד השושילתא דר"ג ונתרצה לו). וכמו שבסוף חזרה העטרה ליושנה וצ"ל כמ"ש כבר היו מתמידין בימיו להקריב קרבנות ציבור בזמנן ולא פסקו אף לאחר חורבן הבית.
העמק דבר ויקרא פרשת בהר - בחקותי פרק כו
ולא אריח בריח ניחחכם. דאע"ג דהמקדש שומם, מכל מקום אפשר דישאר המזבח במקומו ולהקריב עליו, וכמו שהיה באמת בחרבן בית שני, דמזמן חרבן הבית עד חרבן ביתר שאז נחרש ההיכל ונהרס המזבח, היה עוד המזבח קיים והקריבו עליו פסחים כדאי' בסנהדרין פ"א [י"א א'] שהיו אז מעברין את השנה בשביל פסחים, מכל מקום לא אריח וגו', מש"ה רק פסחים הקריבו דלא כתיב ביה ריח ניחוח, משא"כ כל הקרבנות כתיב ריח ניחוח, בחטאת בפ' ויקרא ד' ל', ובבכור בפ' קרח י"ח י"ח, ומעשר ה"ה כבכור, מש"ה לא הקריבו בחרבן בהמ"ק משום דכתיב ולא אריח בריח וגו', וע' מש"כ עוד בזה בס' דברים ט"ז בפ' שמור את חודש האביב:
איסור ליכנס לעזרה (מחנה ישראל) לטמא מת
משנה מסכת כלים פרק א משנה ח
לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם החיל מקודש ממנו שאין עובדי כוכבים וטמא מת נכנסים לשם עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבין עליה חטאת עזרת ישראל מקודשת ממנה שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבין עליה חטאת עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה לשחיטה לתנופה:
תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לב עמוד ב
אמר עולא אמר ריש לקיש: טמא שהכניס ידו לפנים - לוקה, שנאמר: אבכל קדש לא תגע וגו', מקיש ביאה לנגיעה, מה נגיעה במקצת שמה נגיעה, אף ביאה במקצת שמה ביאה.
טומאה הותרה בציבור
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עט עמוד א
משנה. נטמא קהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים - יעשו בטומאה. נטמא מיעוט הקהל - הטהורין עושין את הראשון, והטמאין עושין את השני.
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף עז עמוד א
תנו רבנן: וידבר משה את מעדי ה', מה תלמוד לומר? לפי שלא למדנו אלא לתמיד ופסח שנאמר בהו במועדו, במועדו - ואפילו בשבת, במועדו - ואפילו בטומאה. שאר קרבנות ציבור מניין - שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ד הלכה ט - הלכה יב
כל קרבן שקבוע לו זמן בין קרבן ציבור בין קרבן יחיד דוחה את השבת ודוחה את הטומאה, ולא כל הטומאות הוא דוחה אלא טומאת המת לבדה, כל קרבנות הציבור קבוע זמנם, לפיכך כולן דוחין את השבת ואת טומאת המת…כיצד דוחה את הטומאה, הגיע זמנו של אותו קרבן והיו רוב הקהל שמקריבין אותו טמאין למת…ה"ז יעשה בטומאה ויתעסקו בו הטמאים והטהורים כאחד ויכנסו כולן לעזרה.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ד הלכה יב
כיצד דוחה וכו׳. משנה שם (דף ע"ט) נטמא קהל או רובו או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשה בטומאה.
שיטת הר׳ יחיאל דפריש מאת אשתורי הפרחי ושיטת הדרישת ציון
ספר כפתור ופרח (ר׳ אשתורי בן משה הפרחי) מאה ה-13, נולד בצרפת - פרק ו (עמוד פא)
היום שאנו טמאים, הנכנס במקום הבית חייב כרת, והסכים בזה מה״ר ברוך ז״ל. גם כי אמר אלי בירושלים כשבהאתי אליו זה הספר לעבור עליו ולהגיהו שרבנו יחיאל דפריש ז״ל אמר לבא לירושלים והוא בשנת שבע עשרה לאלף הששי, ושיקריב קרבנות בזמן הזה. ואני מטרדתי להשלים עמו המלאכה, לא שאלתיו מה נעשה מטומאתנו, ואנא הכהן המיוחס? אנכי בדרך לפני שילה שב למקומי, נזכרתי הלכה שאין לחוש על הטומאה, כך אמרינן שקרבנות דוחין את השבת….וכן מס׳ פסחים נטמא קהל או רובו…א״כ אין לנו לקרב מפתח הר הבית ולפנים, כי משם והלאה הוא מחנה לויה.
שו"ת שאילת יעבץ חלק א סימן פט
שוב זכני השי"ת שבא לידי ס' כפתור ופרח…ונרא' שר"ל שר"ח ז"ל הי' רוצה להקריב תמידין ומוספין, וא"כ תמה על עצמך. שהרי אינן באין אלא משל צבור, ורחוק מאד שהי' ספוק בידו לקבץ שקלים מכל שבטי ישראל פזורי הגולה ואפשר הי' סומך ע"ד ר"י דנימוקו עמו וס"ל מתנדב אדם ולא חייש לשמא לא ימסור לצבור יפה…על עצמך וכי קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד ע"ג כמ"ש פ"ד דתענית, אכן י"ל שקרבן פסח בלבד הוא שרצה להקריב, וכמ"ש מדעתי ת"ל להלן והוכחתי לקמן שהיו מקריבין אותו חכמי המשנ' בדור הסמוך לחורבן, והוא ג"כ דוחה הטומא'. ואמנם חכמי התלמוד עדיין הי' להם מי חטאת כדאמרינן חברייא מדכן בגלילא.
דרישת ציון להר׳ צבי הירש קאלישר (1795-1874, מתלמידי רע״א) - מאמר העבודה
ונעסוק גם אנחנו בקודש הקודשים להעמיק בדין, אם יורשה לנו מטעם המלכויות עשות בהר הקודש כחפץ ליבנו, אם יהיה רשות בעת הזאת להעלות ריח ניחוח לפניו או לא…ואען ואומר הן בתחלת ההשקפה ישנן שלוש מניעו: א) כי קשה מאד לבנות מקדש כתכונתו אשר מיד ה' עליהם השכיל דמות תבניתו. ב) שכולנו טומאי מתים ואין לנו אפר פרה לטהרנו, ואיך תדרוך כף רגלנו במשנן השם יתברך. ג) למצוא כוהן מיוחס מזרע אהרון, מי יודיענו אם לא היה שמץ פסול באבות אבותיו. ועל שלושתן אברר שאין בו מהנמנעות כלל. כבר נפסקה ההלכה בתלמוד כר׳ יהושע שאמר שמעתי שמקריבים…הרי ראינו ראיה ברורה שנשארה כותל מערבי בגזירה מן השמים עד היום הזה (וכאשר רבים מעידים שהולכין להתפלל לעומתה) ומעתה נוכל לחשוב מקום המזבח כאשר נעשה חשבון צדק הדק היטב על פי מסכת מידות וכל המקומות בש"ס וברמב"ם…מניעה השנית שאנחנו טמאי מתים כבר נפסקה ההלכה שטומאה הותרה לקרבן ציבור…ואם יטעון הטוען: הן בטרם נרצה להקריב ונבוא לחפש מקום המזבח ולבנותו איך נלך שם בטומאה שלא בעידן עבודה, ומי יבננו, גם זה אינה שאלה. כבר נפסקה ההלכה שלצורך בניין ההיכל והמקדש לחזק בדקו, יכולין לכנוס שם טמאין אם אין טהורין…נראה ברור ונכון כפי דרכנו אשר אמרנו למעלה שמתחילה יהיה קיבוץ נדיבי עם בלי נביא, ונקריב קרבנות על מזבח ה' ואחר כך יבוא גוג, ואחר כך יבוא אליהו באתרית ושלימות הגאולה, לפני בוא יום ה' הגדול.
שו"ת בנין ציון ר׳ יעקב אטלינגר (1798-1871) סימן א
אלטאנא, תמוז תרכ"ב. להרה"ג וכו' מה' צבי הירש קאלישער נ"י בק"ק טהארן יע"א. על דבר אשר העלה מעכ"ת נ"י בספרו היקר שחובה מוטל על כל ישראל להשתדל גם בזמן הזה טרם ביאת משיחנו להקריב קרבנות במקום המקדש על ידי בנין המזבח כמו שהקריבו בימי עזרא טרם בנין בית שני…לפי ענ"ד יש מהן ראיות להיפך ואפתח במה שקרא ראיה גדולה וז"ל תנן בעדיות פ"ח אמר רבי יהושע מקובל אני מר' יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב אלא לקרב את המרוחקים בזרוע כו' ופי' הרע"ב שאין אליהו בא לברר ספק המשפחות מי נטמע אלא יניחם והם כשרים כו' ויש מן הפלא על מאמר זה וכי הלכתא למשיחא ולמה הוצרכו הלכה למשה מסיני על דבר שהוא לעתיד לבא הלא בעת יבא אליהו וכל קדושים עמו הלא ידעו אז מה יעשו ואין לנו שום נפקותא בהלמ"מ כלל…אך לפי דרכינו יהי' תועלת עצום בהלכה זו כי כאשר יהי' ראשית הקבוץ בלי נביא ונזכה לרשות להקריב קרבנות ויהי' מזבח בנוי בלא נביא ואנחנו לא נדע מה נעשה לריח נחוח לד' בשביל שנחכה לנביא להודיענו טהרת הכהנים ויחוסם וכאשר לא יהי' קרבן לכפר לא יופיע אור הנבואה וא"כ תהי' גאולה קצת מן הנמנעות שאין קרבן בלי אלי' ואין אלי' בלי קרבן לזה גדול העצה ורב העליליה הקדים להודיענו ע"י הללמ"מ שלא נחכה לאלי' בענין זה כי הוא לא יברר טהרת המשפחות רק יניח כל הכהנים בחזקת כשרותם ואז נקריב קרבן בלי מיחש שמא יופסל כהן העובד
הר צבי (רב צבי פסח פרנק, 1873-1960) זבחים אות נו - דף ס ע״ב
בענין קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא - ולכאורה כהיום אי אפשר להקריב דהרי לנגדנו הר גדול והיא שיטת הראב"ד דחסר לנו קדושת המקדש להקריב בו עולה וזבח וכן כתב רבינו רע"א להגאון ר' צבי קלישר דבאנו לפלוגתא דרמב"ם וראב"ד הנ"ל ועל זה השיב לו הג' מהר"ץ וז"ל לכאורה אין לזה ענין עם נידון דידן שהרי למאן דאמר לא קידשה שרי להקריב אפילו בחוץ, כדאיתא שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה ואם כן אפשר להקריב מכח ממה נפשך דלהרמב"ם מתורת מקדש ולהראב"ד מתורת במה עכ"ל. ומרן רע"א שתיק ליה לדבריו אלה. ולענ"ד הדברים תמוהים…איך אפשר להקריב מכח ממ"נ, דלהרמב"ם שפיר קא מקריב מטעם דיש לו קדושת המקדש, ואת"ל כהראב"ד יקריב מתורת במה, הא חלוקים הם בדיני ההקרבה ולא קרב זא"ז כלל, דמתורת במה א"א להקריב שום קרבן צבור וקרבן יחיד נמי א"א להקריב דשמא כהרמב"ם דיש לו קדושת המקדש וא"א להקריב קרבן יחיד מפני הטומאה דלא הותרה אלא בצבור…וזה אין לדחוק בכוונת מהר"ץ ז"ל דהא דרוצה להתיר ההקרבה מטעם היתר במה לשטת הראב"ד, היינו משום דס"ל דזה חשיב במה גדולה ושפיר קרב בה קרבנות צבור, זה אינו.
הפוסקים לאחר מלחמת ששת הימים
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן א אותיות מד-מה
ובזה להעיר, שאין ללמוד מהאמור גם בנוגע להקרבת קרבנות בזמן הזה למעשה, אף על פי שהבעל מעשי למלך רמז בדבריו כאילו לכך, כי לזה ישנם עיכובים גדולים אחרים בהלכה כשאלת כיוון מקום המקדש והמזבח ומדתו ואיכות בנינו, אפר פרה, ריצוי ציץ, כהן מיוחס, בגדי כהונה, שקלי ציבור ועוד. וכבר האריכו בזה גדולי הרועים ז"ל בספריהם עד שכמעט לא הניחו זוית ופינה בהלכה שלא נגעו בה, ונסתפק בזה לציין למה שדנים בה בשלשה ספרים מיוחדים ה"ה: ספר דרישת ציון ומולו ספר מגדל דוד וספר עבודה תמה…בשערי צדק בסימן צ"ו שם כותב טעם יפה מיוחד לאיסור הקרבה בזה"ז משום שהגוים שמו שיקוציהם בביהמ"ק וכמ"ש קצר המצע מהשתרע וכו' עיי"ש…ואיך יתכן איפוא לשפוך שיח לפני בורא עולם לפי אמונתינו האמיתית במקום תפלה שלהם לפי אמונתם…והחתם סופר בעצמו בתשובתו הידועה בחיו"ד סימן רל"ו לא חשב ג"כ כנראה להכריע להלכה למעשה וכתב את דבריו רק בדרך את"ל
שו"ת ציץ אליעזר חלק י סימן ה
בענין הקרבת קרבנות בזה"ז ואיסור הכניסה להר הבית ובנין ביהמ"ק ומצות דרישה. ב"ה, כ' אלול תשכ"ז (1967)….למעשה הרי מצאנו לעוד כמה גאונים גדולים וקדושים שסברו שעקרונית יוכלו להקריב בזה"ז, ומי בראש: רבנו הגאון הח"ס ז"ל בחיו"ד סי' רל"ו, אלא שההלכה בזה הוכרעה ע"י רוב מנין ורוב בנין של רבותינו הגדולים האחרונים ז"ל ובתוכם גם מתלמידיו של הח"ס בעצמו, כי מכמה וכמה נימוקי הלכה עקרוניים ומכריעים אין באפשרות להתיר את ההקרבה למעשה…[והנה אחד מהטעמים המרובים לאי אפשרות ההקרבה בזה כתבו כמה מהגדולים מפני שכל עוד ביהמ"ק בשוממותו, כתוב ולא אריח בריח ניחוככם...כל זה הוא רק פרפרת נוספת להטעמים העיקריים והיסודיים שכתבו גדולי הפוסקים באי אפשרות ההקרבה בזה"ז]...לכן אין לדעתי בכדי לשנות כלל במה שנמצא לעוד איזה גדול או קדוש שהיתה דעתו להתיר ההקרבה, או הבנייה.
שו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן קמ
הנני להעיר בזה במה שכתב בענין זה מרן הגאון מוהרצ"פ פראנק שליט"א….ונלענ"ד דהנה בלא"ה תנן במנחות מ"ט ע"א דבמזבח חדש אין מחנכין אלא בתמיד של שחר וכן פסק הרמב"ם בפ"א מתמידין ומוספין הי"ב, ומכיון שכן הרי אפשר להקדיש קרבן עולה על תנאי שאם ההלכה היא כהרמב"ם הרי זה קרבן תמיד דהוי קרבן צבור שדוחה את הטומאה, ואם ההלכה היא כהראב"ד הרי זה רק עולת יחיד שמקריבין גם בבמת יחיד, ואי משום דקרבן צבור צריך שיהא משל שקלי הצבור הרי אפשר גם לזכות את הכסף על תנאי זה…אולם בשאילת יעב"ץ ח"א סי' פ"ט כתב שהר"ח מפריז לא רצה להקריב כי אם קרבן פסח בלבד משום דאי אפשר כלל להקריב תמידין ומוספין כיון שאינם באים אלא משל צבור ורחוק מאד שנוכל לקבץ שקלים מכל שבטי ישראל….אלא שעיקר דבריהם צ"ע דלפי מה דסברי שא"א להקריב בזה"ז כי אם קרבן פסח הרי קשה טובא ממשנה שלימה שאין מחנכין את המזבח אלא בתמיד…ומכיון שכן אפשר שפיר להקריב קרבן תמיד על תנאי שאם ההלכה כהראב"ד הרי זה עולת יחיד. אולם בהתבונני ראיתי שמטעם אחר אי אפשר כלל להקריב קרבן על תנאי, משום דאם כהראב"ד ואין זה חשיב אלא במת יחיד א"כ הרי אין מקריבין בטומאה, דאף שגם זר מקריב בבמה מ"מ טמא שפיר פסול גם בבמה.
חזון איש אבן העזר סימן ב אות ז
והנה מבואר בגמ' דע"א מהימן מה"ת לענין תרומה ונראה דה"ה לענין יוחסין ורק מדרבנן החמירו במעלת יוחסין, ואפשר דגם הוא עצמו נאמן מה"ת, והא דאינו נאמן משום שבח כהונה אינו אלא מדרבנן…לכן בזה"ז אי איתיהיב רשות להקריב ק"פ אין לבטל בשביל שאין לנו כהן מיוחס וסגי בבדיקת ד' אמהות, אף שאין לנו יחוס אבות עד כהן שעבד
Summary:
Various sources in חז״ל note that קרבנות may be brought nowadays, even though there is no בית המקדש. The reasoning provided is that the קדושת בית המקדש remained intact, even though the בית המקדש was destroyed. The רמב״ם rules accordingly.
In fact, both the יעב״ץ and the העמק דבר bring proofs that for a period of time קרבנות continued to be brought even after the בית המקדש was destroyed.
A notable practical halachic concern with bringing קרבנות stems from the prohibition of entering the עזרה when one is טמא מתת, as is detailed in the משנה and developed by the גמרא. In actuality, this shouldn’t be a notable impediment for brining קרבנות today, as the משנה explains that were the majority of the congregation is טמא, the קרבנות that are קבוע לו זמן may be brought בטומאה.
The ספר כפתור ופרח from the 13th century cites that רבינו יחיאל דפריש advocated traveling to ירושלים to bring קרבנות, citing some of the above analysis.
Writing in the 18th century, the דרישת ציון analyzed various factors that would serve as an impediment to bringing קרבנות, rejecting each of them.
The בנין ציון cites this view and disagrees. He brings a proof that we have a tradition that the rules of טומאה will only be clarified after משיח arrives.
The הר צבי also raises potential issues with bringing קרבנות. He cites the view of the ראב״ד that קרבנות may not be brought. He ultimately notes that it is impossible to satisfy both the view of the רמב״ם and the view of the ראב״ד.
The ציץ אליעזר raises some potential issues with bringing קרבנות nowadays, writing in a post-67 era. He discusses the possibility that since הר הבית has been desecrated, it may not be appropriate to bring קרבנות in its current state.
The מנחת שלמה also raises some concerns with bringing קרבנות. Among the factors he considers is the challenge of collecting funds from all of כלל ישראל, which is necessary for קרבנות ציבור.
The חזון איש notes that the lack of ancestral records for the כהונה would not be an impediment to bringing קרבנות nowadays.
