״מצותן להיותן עליו כל היום״
טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לז
גדולה מצות תפילין שכל המניחן מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו ואמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העוה"ב ואמר אביי מערב אני בו שאין אש של גיהנם שולט בו רב פפא אמר מערב אני בו שכל עונותיו נמחלין וכל מי שאינו מניחן הוא בכלל פושעי ישראל בגופן לכך צריך כל אדם להיות זריז בהן: מצותן להיותן עליו כל היום אבל מפני שצריכין גוף נקי שלא יפיח בהם וצריך שלא יסיח דעתו מהן בעודן עליו ואין כל אדם יכול ליזהר בהן על כן נהגו שלא להניחם כל היום ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהן להניחן בשעת ק"ש ותפלה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לז סעיף א - ב
גדול שכר מצות תפילין, וכל מי שאינו מניחם הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. מצותן להיותם עליו כל היום, אבל מפני שצריכים גוף נקי שלא יפיח בהם ושלא יסיח דעתו מהם, ואין כל אדם יכול ליזהר בהם, נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה.
מקור הדבר
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כג עמוד ב (פרק ג - מי שמתו)
אמר רבי יצחק: הנכנס לסעודת קבע - חולץ תפיליו ואחר כך נכנס. ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: מניחן על שלחנו, וכן הדור לו. ועד אימת? אמר רב נחמן בר יצחק: עד זמן ברכה.
תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קה עמוד ב (פרק ט - המקבל שדה מחבירו)
אמרי דבי רבי ינאי: לתפלה ולתפילין - ארבעה קבין. לתפלה מאי היא? - דתניא: הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן תפלה, פחות מארבעה קבין - מפשילין לאחוריו ומתפלל, ארבעה קבין - מניח על גבי קרקע ומתפלל. לתפילין מאי היא? דתניא: היה נושא משאוי על ראשו ותפילין בראשו, אם היו תפילין רוצצות - אסור, ואם לאו - מותר. באיזו משאוי אמרו - במשאוי של ארבעת קבין
ב"ח אורח חיים סימן לז ס״ק ג
מצותן להיותן עליו כל היום. הכי מוכח בפרק מי שמתו (ברכות כג ב) א"ר יצחק הנכנס לסעודת קבע חולץ תפיליו וכו' ובפרק המקבל (ב"מ קה ב) היה נושא משאוי על ראשו אם תפיליו רוצצות אסור וכו' ולקמן מייתי להו רבינו בסימן מ' מ"א וכן לעיל בסימן ל' אם היה בדרך ותפילין בראשו וכו' אלמא דמצותן להיותן עליו כל היום:
מהלך א׳ - מצות תפילין – חיובה פעם ביום, אך קיומה בכל רגע
מנחת חינוך פרשת נשא מצוה שעח
ונרא' דהמצוה הוא בכ"פ אימת שמברכין מקיימים מצוה ואם מברכי' כמה פעמים ביום מקיימים בכל ברכה מ"ע אך זה הוא כמו מצות ציצית דאם אין לו בגד בד' כנפות אינו עובר בעשה רק אינו מקיים ובלובש בלא ציצית עובר על מ"ע ה"נ דהמצוה בכל יום הוא עובר אם אינו מברך רק אם מברך פ"א אינו עובר עוד דהמצוה המחוייבת הוא רק בכל יום פ"א ומ"מ אם מברך בכל יום כמה פעמים מקיים מ"ע בכ"פ רק אינו עובר רק אם לא ברך כלל יום אחד וכמו מצות תפילין דבכל יום מחויב להניח תפילין ואם עבר יום אחד ולא הניח תפילין עבר על עשה ואם הניח פעם אחת ביום שוב לא עבר ומ"מ אם הניח תפילין כ"פ ביום מקיים בכל פעם מ"ע ובכל רגע שהתפילין עליו ה"נ כ"פ בכל יום מקיים מ"ע ואינו עובר רק אם עבר יום ולא בירך עבר על העשה וז"פ
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן לז ס״ק ב
נהגו. עיין מ"א. והנה מסופק אני אם מן התורה חייב כל היום בתפילין, או מן התורה די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום, ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי כל היום. ובלבוש [סעיף ב] מבואר לאות על ידך [שמות יג, ט], צריך כל היום מן התורה. ובר"מ פרק ד' דתפילין הלכה כ"ה כל זמן שתפילין עליו הוא עניו וירא שמים ומדבר בדברי האמת וצדק "לפיכך" צריך שישתדל להיותן עליו כל היום "שמצותן" כך הוא. אפשר שי"ן שמצותו כמו ואפר כירה [ביצה ח, א] וכדומה. ועיקרן של דברים דאם לא הניח יום אחד כלל לתפילין ביטל מצות עשה, ובהניח רגע עליו קיים המצוה, אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום, (ויש כמה דברים מן התורה כן), ועכשיו נהגו כו':
באור הלכה סימן לז
מצותן וכו' - עיין בפמ"ג שמסתפק אם מן התורה חייב כל היום או מן התורה די ברגע אחד שמניח ומדרבנן כל היום ובטלוה עכשיו שאין לנו גוף נקי ומסיק דעיקרן של דברים דאם לא הניח יום א' כלל לתפילין ביטל מ"ע ובהניח רגע עליו קיים המצוה אבל מצוה מן המובחר מן התורה להיותן עליו כל היום וכו' עיין שם.
מהלך ב׳ - מצות עשה מן התורה להניח תפילין כל היום (וצ"ב כיצד מיעטוה חז"ל מטעם גוף נקי)
ספר ישועות יעקב (ר׳ יעקב משולם אורנשטיין) - אורח חיים סימן לז ס״ק א
מצותן להיותם עליו כל היום - הלבוש כתב מצוה מן התורה דכתיב והי' לך לאות על ידך והיינו כל היום והאחרונים כתבו שאינו רק מצוה דרבנן ומה״ת די אם מניחין פעם אחת ביום…והארכתי בזה בתשובה ובאמת שאיני יודע אי נימא דהיסח הדעת וגוף שאינו נקי אינו רק מדרבנן איך בטלו מצוה של תורה ובאמת ראיתי חסידים ואנשי מעשה שאין מסירין התפילין כל היום ואנחנו לרוב טרדות הזמן אין בידינו לקיים מצות כתיקנן השם יסיר מעלינו טרדות הזמן ועול סבלו ונזכה לקיים מצותו ויטע בלבנו אהבתו ויראתו.
אליה רבה סימן לז ס״ק ב
נהגו שלא להניחם וכו'. משמע [קצת דאפילו] מי שיודע שיש לו גוף נקי לא יניחן כל היום וכו'. ומנחם עזריה כתב בתשובה [סי' לט] שתיקן להניחם שנית במנחה, כ"כ מג"א [סק"ב]:
באור הלכה סימן לז
ובספר ישועות יעקב פסק דמן התורה מצותן כל היום עיין שם. ועיין בספר א"ר שמוכח מדבריו דמי שיודע שיש לו גוף נקי אין לו לפטור א"ע ממצות תפילין כל היום. ופשוט דכונתו אם יודע שיוכל ליזהר א"ע ג"כ מהיסח הדעת דהיינו עכ"פ משחוק וקלות ראש כמו שכתבנו לעיל בכלל כ"ח עי"ש.
תשובות והנהגות כרך א סימן מט
ולע"ד נראה כשם שעצם החיוב הוא תמיד ולא מניחים כל הזמן מפני שצריך שמירה, הוא הדין הנחה יום יום אינו חיוב מה"ת, וחז"ל חייבו בקריאת שמע ותפלה כשאפשר לו דוקא שגופו נקי ושומרם, ולא כשסופו לשריפה עם בזיון קודש, וזהו על פי דעת מרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) שמן התורה אין החיוב כל יום אלא מדרבנן, והיינו כשאפשר בשמירת קדושתן דחמיר מציץ, דבימי הראשונים רק מעט אנשים הניחו יום יום תפילין מחשש שאינם שומרים בקדושה, וכל שכן בדידן שודאי יוצא לשריפה.
תשובות והנהגות כרך ב סימן ל
בעיקר מצות תפילין מביא בבה"ל (ל"ז) מחלוקת אם מה"ת חייבין כל היום, או מה"ת יוצאין לרגע ומ"ע קיומית שאר היום ע"ש מחלוקת הפמ"ג וישועות יעקב, וממרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) שמעתי שאין חיוב כל יום כלל, רק המ"ע תמידי ולא תלוי ביום כלל, וכשם שאם ביטל מקצת היום כך מה"ת כל היום, ואינה מצוה התלוי מדי יום ביומו כלל, ועיין ב"קרן אורה" ס"פ התכלת כדברי מרן זצ"ל. (וכפי שקבלתי, מרן זצ"ל לא הניח תפילין בחוה"מ, שלא חשש לביטול יום במ"ע, ודקדק לאחר יום טוב להניח יותר זמן לזכות אז במ"ע יותר).
שיטת הגר״א - לבישת תפילין כל היום
מעשה רב הלכות ציצית ותפילין סימן יח
זמן הנחת תפילין כאחרים (ברכות דף ט) ולילך בהם כל היום אפילו משא ומתן מותר ואכילת עראי גם כן מותר רק דברים בטלים אסור ואם חושש ליוהרא בפני הבריות מותר בשל יד לבד. ומ"מ טוב לעשות של ראש קטן והרצועות יהיה גם כן מכוסות מלילך בשל יד לבד:
באור הלכה סימן לז
ועיין בספר מעשה רב שכתב דאם חושש ליוהרא בפני הבריות מותר בשל יד לבד. ומ"מ טוב לעשות של ראש קטן והרצועות יהיה ג"כ מכוסות מלילך בשל יד לבד עכ"ד ואשרי המקיים כדינו כמשאחז"ל במגילה כ"ח שאלו תלמידיו את ר"ז במה הארכת ימים א"ל וכו' ולא הלכתי ד"א בלא תורה ובלא תפילין:
המצוה להניחם בשעת קריאת שמע ותפילה, וענין עדיפות תפילה עם תפילין על תפילה בציבור
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יד עמוד ב (פרק ב - היה קורא)
מר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין - כאילו מעיד עדות שקר
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לז סעיף ב
נהגו שלא להניחם כל היום. ומ"מ צריך כל אדם ליזהר בהם להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה.
משנה ברורה סימן לז ס״ק ה -ז
להיותם עליו - דבזמן קצר כזה בקל יכול ליזהר מהפחה ומהסח הדעת: בשעת ק"ש - דכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואם לא נזדמן לו אז או שהיה חולה מעיים בשעת מעשה כל היום זמנו ומחויב להניחן עכ"פ כדי שלא יבטל יום אחד ממצות תפילין: ותפלה - ועיין לעיל סימן כ"ה סי"ג. וזהו לכל אדם אבל אנשי מעשה נוהגין ללמוד אחר התפלה בתפילין אך יש ליזהר שלא לדבר בהם דברים בטלים דמלבד איסור דברים בטלים הוא בא עי"ז לידי היסח הדעת. ועיין לעיל בסימן כ"ח סק"ב ובמעשה רב:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סו סעיף ח
צריך לסמוך גאולה לתפלה ולא יפסיק לאחר שאמר גאל ישראל, רק אם אירעו אונס שלא הניח תפילין ונזדמנו לו בין גאולה לתפלה מניח אז, ולא יברך עליהם עד אחר שיתפלל.
מגן אברהם סימן סו ס״ק יב
אירעו אונס וכו'. והיה מתיר' שיעבור זמן ק"ש וקרא [רש"י] וה"ה אם מתיר' שיעבור זמן תפלה מתפלל בלא תפילין וכשיבואו אח"כ לידו יניחם במנחה או יניחם באמצע היום ויאמר איזה מזמור עססי' ל': צ"ע מי שאין לו תפילין אם טוב יותר להתפלל עם הצבור בלא תפילין או מוטב שיתעכב אחר תפלת הצבור להשאיל תפילין מחבירו כדי שיקרא ק"ש ויתפלל בתפילין. וקצת משמע בתוס' דתפלת צבור עדיף, אך יש להוכיח מדאמרי' ס"ס קי"א דסמיכת גאול' לתפלה עדיף מתפלה עם הצבור ותפילין עדיף מסמיכת גאולה לתפלה כמ"ש כאן א"כ ק"ו שתפילין עדיפי מתפלת צבור וגם יש להוכיח קצת מדפירש"י רב נתייר' שיעבו' זמן ק"ש ולא פי' שרב קרא בלא תפילין כדי להתפלל עם הצבור אע"כ צ"ל דמוטב להתפלל בתפילין מלהתפלל עם הצבור כנ"ל:
הנחת תפילין בשעה שמתפלל מנחה
שו"ת הרמ"ע מפאנו סימן לט
תשובה להנחת תפלין במנחה. [למודינה] לא דיינו שמצות תפלין רפויה היא בידנו משנים קדמוניות אלא שקמו מן המוחזקים בחכמה וחסידות להפריע את העם ממנה בשעת התפלה, ותשובתנו אליהם: על ראשון ראשון, כי ודאי הנחתן במנחה מדת פרושים היא ואין להפלא מדוע לא נתאמצו רבנן בתראי להזהיר עליה לכלל ההמון כי נרפים אנחנו הלואי ולא נעיד עדות שקר בעצמנו ולא יעבור עלינו ק"ש שחרית בלעדיהם, אבל כל אדם המוני שיהיה או תלמיד אם אין לבו פנוי לתפלין אף מנחה לא יתפלל, כי התפלה צריכה נקיות הגוף וטהרת המקום וזוך הלב הרבה יותר מן התפלין…ועל אחרון אחרון, אמרו שבשביל המתפללין ערבית אחר פלג המנחה בטלו התפלין במנחה עצמה הם לא ידעו כי גם תפלת ערבית מצות תפלין נוהגת בה…והגאונים בב' ישיבות לא די שהיו מתפללין מנחה עם התפלין אלא אף ק"ש ערבית היו קורין בהן עד סוף ב' פרשיות כדאיתא בהגהה מימונית ספ"ד בשם העטור…כללא דמלתא אם יאמר לכם יהושע בן נון מפומיה ובלבד מסברא שלא להניח תפלין במנחה בכגון זו לא אמרה תורה אליו תשמעון, והמונע רבים מעשות מצוה ומבקש טצדקי למפטר נפשיה צריך כפרה ודאי.
באור הלכה סימן לז
בשעת ק"ש ותפלה - ומ"ע כתב בתשובה שתיקן להניחם שנית במנחה ובע"ש לא יניחם של"ה:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן לד
הנה האיסור בביהכ"נ אחת לאיזה אינשי לשנות ממנהגי המקום בדברים הניכרים איכא שני איסורים חדא מלאו דלא תתגודדו…ודין זה הוא אף במנהגים שאיכא בהו איסורא קצת וכ"ש באיסורים גמורים כמו בתפילין בחוה"מ שלהלובשין תפילין עובר בעשה כשאינו מניח ולהאין מניחין איכא אסור זלזול במועד…ורק מה שמניח תפילין גם בתפלת המנחה אין למחות בידו ואף שאיכא בזה משום יוהרא דמכיון דבא ממקום שנוהגין כן ליכא משום יוהרא. אבל על שאר השינוים צריך למחות בידו וגם לכופו בהתראה שיהיו מוכרחין לסלקו ממשרתו אם לא יעשה כהדין שלא ישנה כלום ממנהגי בית הכנסת כשהוא מתפלל בביהכ"נ אף שלא לפני התיבה, לבד הנחת תפילין בתפלת המנחה ואמירת וידוי בלא הכאה על הלב שלא ניכר.
מעשה רב הלכות פסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה סימן סג
לתפלת מנחה וכן לערבית נוטל ידיו ומברך ענט"י. ומתפללין מנחה בטלית ותפלין של רש"י ז"ל דוקא:
ברכי יוסף אורח חיים סימן לד ס״ק ב
נהגו ללבוש תפילין דר"ת במנחה עפ"י כתבי מהרח"ו זצ"ל. ויש ממקובלי דורנו מהנדזין בדבר, כי לפי סודן לא יתכנו תפילין דר"ת לבד, אמנם מאחר דבפירושא אתמר (שה"כ י ע"ד נב ע"א) שכך נהג האר"י זצ"ל קודם שעשה התפילין משמושה רבא, וכך נהג מהרח"ו, ודאי נמוקם עמם ואנחנו לא נדע.
פסקי תשובות אורח חיים סימן לז
ובביה"ל (ד"ה בשעת): והרמ"ע כתב בתשובה (סימן ל"ט) שתיקן להניחם שנית במנחה ובערב שבת לא יניחם. והוא הדין בערב יו"ט. ובקרב המקובלים נחלקו המנהגים אם להניח במנחה תפילין דרש"י או דר"ת, ועל פי קבלת הזוהר והאר"י ז"ל יש גם להתעטף בטלית בתפלת מנחה, ובדורות האחרונים לא נוהגים להניח טלית ותפילין במנחה ואף לא גדולים וצדיקים, זולת יחידי סגולה.
תשובת ר׳ צבי שכטר מכת״י (https://pub-f4993da6f0cd4d0a9c9cef073fa7815d.r2.dev/_materials/outline-and-sources-526179.pdf)
ברוב המקומות ורוב הישיבות שבעולם רק נוהגים להניח תפילין בשעת תפילת שחרית כי תפילין צריכים גוף נקי, ואנחנו חוששים שזה חסר אצלנו, (שיהיה הגוף נקי מהרהורים בלתי נוכנים), על כן נהגו כבר כמה מאות שנים לצמצם את הנחת התפילין למינימום. דבר ידוע הוא שבישיבת וואלאז׳ין רק הרשה הנסי״ב לתלמיד אחר - הרב קוק ז״ל - להיות בתפילין כל היום - ניחא. אבל שילמד בישיבה שלא כן נהגו - בודאי לא יתפרשו הדברים כ״מיחזי כיוהרא״ - אלא כיוהרא ממשה והקב״ה הוא קל מסתתר, ומכח הצלם אלקים שלנו - עלינו לנהוג בצניעות - לנהוג כנסתר, שלא יהי׳ בולט בין שאר האנשים בדבור, במלבוש, או בהנהגה, ויש בזה משום מדת הצניעות. בכבוד, צבי שכטר.
ביצחק יקרא להר׳ על משנה ברורה
יש הנוהגים בתעניות להניח תפילין במנחה והטעם כי הגוף נקי וכדי להשלים מאה ברכות. ואינני יודע מצד נקיון הגוף מה ההתר שלא להניח בשאר ימים בשעת מנחה כי מאחר שמתפלל הרי ממילא מחויב בנקיון הגוף. ומוח״ז הגאון ר׳ אליעזר יודא פינקל זצ״ל ראש ישיבת מיר, במשך נ׳ שנים התפלל ביחידות מנחה, כדי שיוכל להניח תפילין. וכן נהג הרב מבריסק זצ״ל להניח תפילין במנחה, גם אדמו״ר זלה״ה נהג כך בתקופה מסימת. וכן צריך להעדיף ש״צ עם תפילין כי התפילה בתפילין חשובה יותר ויש בה יותר קבלת עול מלכות שמים.
השוכח יעלה ויבוא לאחר שחלץ תפילין בראש חודש – חייב להניחם שוב בברכה קודם חזרת התפילה
אשל אברהם (בוטשאטש) סימן כה
אחד חלץ תפילין בראש חודש ונזכר שלא אמר יעלה ויבא, צויתי שיניחם בברכה, כי המניחים תפילין במנחה מניחים בברכה, וכן הוא בפוסקים לברך ע"י היסח הדעת. וגם שכתבתי במק"א שהמצוה מהתורה הק' פעם אחד בכל יום זמן מה, על כל זה בכל מה שמוסיף יש תוספת מצוה, כיון שלא קבעה התורה הק' בפירוש לכל יום. וקיימא לן [סימן תרלט סעיפים ג, ח] בסוכה מברכים על כל סעודה גם שהוא רשות, וכן בציצית.
Summary:
While the Tur and Shulchan Aruch rule that ideally תפילין should be worn all day, the practical custom is to limit their use to קריאת שמע and תפילה, due to the difficulty in maintaining גוף נקי and constant כוונה.
The מנחת חינוך and פרי מגדים explain that the essential חיוב is to wear תפילין once daily, fulfilling a מצות עשה. Nonetheless, every additional moment that one wears תפילין constitutes an additional קיום מצוה.
The ישועות יעקב suggests that מן התורה the mitzvah remains to wear תפילין all day, and the only reason it is not fulfilled nowadays is practical — concerns over גוף נקי and הסח הדעת. He questions how these concerns could override a דאורייתא obligation.
The ביאור הלכה notes this debate: whether מן התורה one must wear תפילין all day, or whether it suffices to fulfill the mitzvah once daily. Even so, מצוה מן המובחר remains to wear them continuously.
The תשובות והנהגות, citing the גרי"ז מבריסק, adopts a unique position: there is no daily חיוב at all, rather the mitzvah exists at any point when possible, but is not defined by the day.
The מעשה רב records that the גר"א would ideally wear תפילין all day, limiting exposure to דברים בטלים, and at times covering the תפילין to avoid יוהרא.
Separate from the discussion of all-day תפילין, there is a strong emphasis on wearing תפילין during קריאת שמע and תפילה. Based on the גמרא in ברכות and codified in the שולחן ערוך, one who recites קריאת שמע without תפילין is compared to giving false testimony.
The מגן אברהם and משנה ברורה discuss whether תפילה בציבור without תפילין is preferable to private תפילה with תפילין. Some suggest תפילין outweigh even תפילה בציבור and סמיכת גאולה לתפילה.
The practice of wearing תפילין at מנחה is discussed by the רמ"ע מפאנו and others. Although generally not practiced, there is strong precedent among early authorities and some later Gedolim, like the גרי״ז, to wear תפילין at מנחה, especially on תעניות.
Finally, regarding ראש חודש, the אשל אברהם rules that if one removed תפילין and then realized he forgot יעלה ויבוא, he must re-wear תפילין with a ברכה before חזרת הש"ץ, as re-donning תפילין after הסח הדעת requires a new ברכה.
