חיוב הבן להאכיל את אביו ואמו משום מצות כיבוד אב ואם
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד ב - לב עמוד א(פרק א - האשה נקנית)
ת"ר: איזהו מורא, ואיזהו כיבוד? מורא - לא עומד במקומו, ולא יושב במקומו, ולא סותר את דבריו, ולא מכריעו; כיבוד - מאכיל ומשקה, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף ד
איזהו כבוד, מאכילו ומשקהו, מלביש ומכסה, מכניס ומוציא.
מאכילין את האב משל אב ולא משל בן
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד ב - לב עמוד א(פרק א - האשה נקנית)
איבעיא להו: משל מי? רב יהודה אמר: משל בן, רב נתן בר אושעיא אמר: משל אב. אורו ליה רבנן לרב ירמיה, ואמרי לה לבריה דרב ירמיה, כמ"ד משל אב. מיתיבי נאמר: כבד את אביך ואת אמך, ונאמר: כבד את ה' מהונך, מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס; ואי אמרת משל אב, מאי נפקא ליה מיניה? לביטול מלאכה.
בית יוסף יורה דעה סימן רמ
וזה שמאכילו ומשקהו היינו משל אב אם יש לו אבל הבן אינו חייב ליתן לו משלו. בפרק קמא דקידושין (שם סוע"ב) אהא דתניא כיבוד מאכיל ומשקה איבעיא להו משל מי רב יהודה אמר משל בן רב נתן בר אושעיא אמר משל אב אורו ליה רבנן לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה כמאן דאמר משל אב. ופסקו הרי"ף (יג.) והרא"ש (סי' נ) והתוספות (ד"ה אורו) כמ"ד משל אב וכתבו שכן פסק בשאילתות וכן כתב הרמב"ם בפרק ו' מהלכות ממרים (ה"ג). ונראה דטעמא משום דהוי רב יהודה יחיד לגבי רב נתן ורבנן דאורו כוותיה ועוד דכיון דאורו הכי הלכה למעשה הכי נקטינן:
ערוך השולחן יורה דעה סימן רמ סעיף יח
ולכאורה אינו מובן ממ"נ אם יש לאביו מ"ט דמאן דס"ל משל בן ואם אין לאביו מ"ט דמ"ד משל אב הא אין לו ושנאמר דאם אין לאב אין הבן מחוייב להאכילו משלו זה וודאי אין סברא כלל…ואפשר לומר כגון שאביו הוא כילי ועינו צרה בממונו ואינו רוצה להתפרנס משלו דבשארי בני אדם אין משגיחין עליו כמו שיתבאר בסי' רנ"ג אבל באביו מחוייב ליתן לו משלו למ"ד משל בן אבל לדידן דקיי"ל משל אב אינו מחוייב ליתן לו ויראה לי דאח"כ רשאי לתובעו לדין:
אם אין יד ההורים משגת, מוטל חיוב המזונות על הבן – דין בכיבוד אב ואם או מגדרי צדקה
חדושי הריטב"א מסכת קידושין דף לא עמוד ב
וכי אמרינן משל אב דוקא בשיש לו לאב אבל אם אין לו לאב ויש לו לבן חייב לפרנסם משלו והביאו ראייה לדבריהם מדגרסינן בירושלמי (ה"ז) תני רבי שמעון בן יוחאי הבן מחזר על הפתחים חייב לזון את אבותיו מצינו שהקפיד הכתוב על כבוד אב ואם יותר מכבודו בכבודו הוא אומר כבד את ה' מהונך אם יש לך ממון כבד ואם לאו פטור ובכבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך בין יש לך בין אין לך, הלכך הא דאותבינן בגמרא מדתניא כבד את אביך וכו' בדין הוא דמצי לאוקמה כשאין לאב, אלא לרווחא דמילתא שני לה דאפילו כשיש לו נמי איתיה לענין בטול מלאכתו או העברת ריוח שהוא כיוצא בה.
בית הבחירה (מאירי) מסכת קידושין דף לא עמוד ב
ועוד מצאתי במדרש שהזכרנו גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב"ה על שלו שעל כבוד הקב"ה כתיב כבד את י"י מהונך כיצד מפריש לקט שכחה ופיאה תרומות ומעשרות אם יש לך תתן ואם אין לך פטור בכלן ובכבוד אב ואם כתיב כבד את אביך ואת אמך אפילו אתה מסבב על הפתחים וזו מיהא אף בתלמוד המערב שבפרק זה שנויה כן:
שאילתות דרב אחאי פרשת יתרו שאילתא נו
ברם צריך משל אב או משל בן היכא דרויח בן ולאב לית ליה לא תיבעי לך כיון דאמוד למיתן ליה צדקה בעלמא חיובא מחייב כי תיבעי לך היכא דלא רווח בן אי נמי אית ליה לאב ולא צריך מי אמרינן כיון דאמר מר נאמר כאן כבד ונאמר להלן כבד את ה׳ מהוניך מה להלן חסרון כיס אף כאן חסרון כיס או דילמא לעולם משל אב וכי תימא מאי חסרון כיס איכא איכא ביטול מלאכה ת"ש דאיתמר רב יהודה אמר משל בן רבי נתן בר הושעיא אומר משל אב אורו ליה רבנן לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרבי ירמיה כדברי האומרים משל אב.
רא"ש מסכת קידושין פרק א סימן נ
אורו ליה רבנן לר' ירמיה כמ"ד משל אב וכן הילכתא וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע והיכא דרויחא הבן והאב לית ליה כייפינן ליה לבן ושקלינן מיניה בתורת צדקה ויהבינן לאבוה כי הא דרב פפא אכפייה לרב נתן בר אמי ואפיק מיניה ארבע מאות זוזי לצדקה (כתובות דף מט א)
סתירה שבתוספות, אם חיוב הבן מדין צדקה הוא או מדין כיבוד אב
תוספות מסכת קידושין דף לב עמוד א
אורו ליה - משמע שכך הלכה וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת וישמע ופסק היכא דלית ליה לאב ואית ליה לבן חייב הבן לזון אביו וכן פסק ר"י ור"ח דאם אין לאב ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר בנערה שנתפתתה (כתובות דף מט:) דרב אכפייה לההוא גברא ואפיק מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה…ועוד ראיה מירושלמי שהבאתי למעלה כבד את ה'...ובכיבוד אב ואם נאמר כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין יש לו הון ובין אין לו הון.
מהרש"א חדושי הלכות מסכת קידושין דף לב עמוד א
בד"ה אורו ליה…דבריהם סותרים אהדדי דממה שכתבו מתחלה דצריך לפרנסו משלו היינו דוקא אם יש לו לבן ואין לו לאב ובתורת צדקה וכמפורש בהדיא ברא"ש ובר"ן ולבסוף כתבו ראייתם מירושלמי דאם אין לו לאב וגם אם אין לו לבן צריך לחזר על הפתחים מצות כיבוד…דברי התוספות שלפנינו סתומים בכל זה במקום שהיה להם לפרש גם בת"י כתבו אהא דקאמר ואי אמרת משל אב כו' לא מסתבר ליה לאוקמא דוקא באין לו לאב עכ"ל וצ"ע ודו"ק:
ברכת שמואל, חלק א, מס׳ יבמות סי׳ ג
ובתוס׳ קידושין דף ל״ב פסקו דכיבוד משל אביו, דאם האב הוא עני אז הוי משל בן, ועיי׳ במהרש״א שמסתפק בכונת התוס׳ האם הוא משום חיוב כיבוד, או משום דין צדקה דקרוב קרוב קודם, ולכאורה אפשר לומר דכיון דמחויב הוא ליתן ממונו לאביו משום צדקה ממילא שוב הויא מחויב על הטורח מדאורייתא משום כיבוד, ועי׳ בתשו׳ רע״א זיע״א סי׳ פ״ח, שפסק לדינא כן.
המחבר משמע שחיוב הממון הוא מכוח כיבוד אב ומחייב לכבדו בגופו אע״פ במבטל ממלאכתו
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף לא עמוד ב - לב עמוד א(פרק א - האשה נקנית)
איבעיא להו: משל מי…מיתיבי נאמר: כבד את אביך ואת אמך, ונאמר: כבד את ה' מהונך, מה להלן בחסרון כיס, אף כאן בחסרון כיס; ואי אמרת משל אב, מאי נפקא ליה מיניה? לביטול מלאכה.
בית יוסף יורה דעה סימן רמ
ואם אין לבן אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל לאביו אבל חייב לכבדו בגופו אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים. בירושלמי פרק קמא דקידושין (ה"ז) תני ר' שמעון בן יוחאי כבד את אביך ואת אמך בין יש לו בין אין לו ואפילו הוא מחזר על הפתחים…וכתב הרא"ש עליו והא דאמרינן ואפילו הוא מחזר על הפתחים לא שיכבדהו משלו ויחזר הוא על הפתחים דהא קיימא לן משל אב אלא בגופו מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך כך צריך לחזר על הפתחים עכ"ל
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף ה
זה שמאכילו ומשקהו, משל אב ואם, אם יש לו. ואם אין לאב, ויש לבן, כופין אותו וזן אביו כפי מה שהוא יכול. ואם אין לבן, אינו חייב לחזר על הפתחים להאכיל את אביו…אבל חייב לכבדו בגופו, אע"פ שמתוך כך בטל ממלאכתו ויצטרך לחזר על הפתחים. ודוקא דאית לבן מזונות לאיתזוני ההוא יומא, אבל אי לית ליה, לא מיחייב לבטל ממלאכתו ולחזור על הפתחים.
אף דפסק הרמ״א דחיוב ממון דבן לאביו מתורת צדקה הוא, ראוי להימנע מלהשתמש במעות צדקה
בית יוסף יורה דעה סימן רמ
כתוב בתשובות הגהות מיימון דשייכי להלכות ממרים (סי' טו) דאם יש לו בנים הרבה כל מי מהם שנכוף לזונו ולא יוכל להסתפק ויצטרך לחזר על הפתחים אין לכופו אלא אותם שלא יצטרכו כדמשמע לשון אמיד כלומר אומדין אותו שיכול לעשות יציאה זו משלו וכיון דיש לו בנים שיכולים לפרנסו בלא סיבוב תבא מארה לבנים שיש להם משלהם לפרנסו ויגרמו לו לחזר על הפתחים כדאמרינן פרק קמא דקידושין (לב.) תבא מארה וכו'....ונראה לי דבבנים שיש להם נכסים מחשבין לפי ממון כשאר צדקות. כללא דמילתא לדידן דקיימא לן משל אב אפילו היכא דאית נכסים לבן ובעי למיזייניה ממעשר לא מחינן ביה אבל אמרו תבא מארה וכו' אבל להעדפה אין לנו כח לכופו אבל מצוה איכא.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות כבוד אב ואם סימן רמ סעיף ה
זה שמאכילו ומשקהו… הגה: וי"א דאינו חייב ליתן לו רק מה שמיחייב ליתן לצדקה (כן כתב הב"י דנראה כן מדברי הרי"ף והרא"ש, וכ"כ הר"ן פ"ק דקידושין). ומ"מ אם ידו משגת, תבא מארה למי שמפרנס אביו ממעות צדקה שלו (הגהות מרדכי דב"ב ובהגהות פ"ק דב"מ ובחידושי אגודה). ואם יש לו בנים רבים, מחשבים לפי ממון שלהם, ואם מקצתן עשירים ומקצתן עניים, מחויבים העשירים לבד. (תשובת מיימוני הלכות ממרים בשם מוהר"ם והביאה הבית יוסף).
לדעת הט"ז והגר"א, הכל מודים שהחיוב הוא מתורת צדקה
ט"ז יורה דעה סימן רמ ס״ק ו
כפי מה שהוא יכול. פי' בתורת צדקה לפי עשרו כ"פ הבית יוסף ומה שכתב רמ"א על זה בשם י"א הוא תמוה דגם דעה הראשונה סוברת כן. והא דכופין כאן אע"ג דהוא מתן שכרה בצדה דהא בצדקה כתיב למען יברכך וגו' תירצו התוס' פ"ק דב"ב דשאני צדקה דכתיב בה נמי לאו לא תקפוץ את ידך:
באור הגר"א יורה דעה סימן רמ ס״ק יא
ואם כו' אבל כו'. עתוס' ל"א א' ד"ה כבד כו' ופי' הרא"ש בכה"ג דהא אמרינן משל אב אלא היכי דאמיד מתורת צדקה כנ"ל וכמש"ש ל"ב א' נ"מ לביטול כו' וא"ל דבל"ל לאב חייב משל בן דא"כ לוקמי התם בכה"ג וער"ש בפ"ק דפאה וז"ש וי"א כו' וגם סברא ראשונה מודה לזה:
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן רמ
(א) וכתב הר"ן פ"ק דקידושין (ע"א דף תרל"ה) (יג. ד"ה לא) ואפילו אין לאב הבן לא מחוייב לפרנסו אלא מתורת צדקה וכן כתב האלפסי עכ"ל. וכן כתב בית יוסף דאפילו יש לבן ואין לאב אין צריך ליתן לו כל מה שצריך אלא כופין אותו ליתן כפי מה שחייב לתת צדקה וכן נראה מדברי הרי"ף והרא"ש עכ"ל. ולשון אין הבן חייב לשאול על הפתחים לא משמע הכי, דמשמע הא אם אינו צריך לשאול על הפתחים (כדאמרינן) חייב לפרנסו אע"פ שבודאי בכהאי גוונא לא מחוייב כל כך לוותר וליתן מכח צדקה וצ"ע:
נקודות הכסף סימן רמ סעיף ה
[ט"ז ס"ק ו] הוא תמוה כו'. אשתמיטתיה דברי דרכי משה שהבאתי בש"ך ס"ק ו:
ש"ך יורה דעה סימן רמ ס״ק ו
וי"א כו'. בבית יוסף כ' דהכי דייק לישנא דהרמב"ם והטור שהוא כלשון המחבר ולפי זה לא הוי ליה למימר בלשון וי"א אבל הרב לטעמיה אזיל שכתב בד"מ וז"ל ולשון אין הבן חייב לשאול על הפתחים לא משמע הכי דמשמע הא אם אין צריך לשאול על הפתחים חייב לפרנסו אע"ג שבודאי בכה"ג לא מחויב כ"כ לוותר וליתן מדין צדקה וצ"ע עכ"ל מה שכתב בשם הסמ"ג והסמ"ק שמחמירין ג"כ מיהו בפירוש דברי רמב"ם והט"ו גם דעת הב"ח כמו שכתב הבית יוסף וכ"כ בפרישה דבזה א"ש דל"ת מה שכתב כופין אותו וזן דהא אין ב"ד כופין אכבוד אב ואם שהוא מצות עשה ששכרה בצדה אלא כופין אותו מדין צדקה דאית בה גם כן מצות ל"ת כדלקמן ר"ס רמ"ח:
אין הבן מחוייב לשמוע לאביו בצוואה שיש בה חסרון כיס, ולכן רשאי לעשות כרצון אמו
שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורא קמא סימן סח
לידידי הרב רבי משה זאב נ"י הגאב"ד דק"ק ביאליסטאק. ע"ד שאלתו בעסק צוואת אם שהוא נגד צואת האב איך יעשה הבן….הנה הדבר פשוט שאין איסור להבן לעשות כרצון אמו כיון דיש בו חסרון כיס, דקיי"ל כבוד אב משל אב, ומלבד זה אף אם לא היה חסרון כיס, מ"מ י"ל דדמי לאביו אמר השקני מים ואמו הגרושה אומרת השקני מים, דשניה' שוים ולאיזה שירצה יקדים, כיון דלא שייך לומר אתה ואמך חייבים בכבודו, ה"נ במתה אמו, כי המות יפריד ביניהם, ומה הפרש בין פירוד גרושין לפרוד מיתה…אמנם דבר זה נסתר מדברי הב"י יו"ד (סי' שע"ו) שכ' וז"ל ומצוה לומר קדיש על אמו בחיי אביו, ואם אביו מקפיד אע"פ דאמו עשתה לו צוואה לומר בשבילה קדיש, כבוד אב עדיף מכבוד אם עכ"ל, מבואר דצריך לעשות לשמוע לאביו, מ"מ הסברא צ"ל עיון, דמ"ש מיתה מגירושין…עכ"פ בנידון דידן הדבר פשוט דאיזה שירצה יקדים כיון דאינו מחוייב לשמוע לאביו מחמת חסרון כיס.
הבן חייב לזון את אביו אם יש לו ממון, ואף לפרוע בעדו את מס הגולגולת
שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרסג
שאלת ממני על אחד מן החכמים שהורה שחייב אדם לשאול על הפתחים או להשכיר את עצמו לפרנס את אביו והפריז על המדה ולפרוע עליו המס של המלך והוא כסף גלגלתא ורצית לדעת אם ראוי לסמוך על הוראה זו או לא. תשובה אין הוראה זו נכונה כלל…[דפסקינן] כמ"ד משל אב וכן פסקו כל הפוסקים והיכא דאית ליה לבן ולית ליה לאב הבן חייב לזון את אביו והוצרכו התוספות להביא ראיה לזה מהירושלמי שכופין את הבן לזון את אביו משמע דהוה ס"ל דאפילו אם יש לו לבן לא היה חייב לזונו ועל הצבור מוטל…ומיהו מסתברא לי שאם יש לבן כמו שחייב לזונו חייב לפרוע את המס המוטל על הראש כדאמרינן בר מתא אבר מתא מעבט וכ"ש הבן על אביו….עוד נ"ל מדעת הפוסקים שאם אין לו מה יאכל אם יתבטל ממלאכתו שאין זה כבוד אביו שימות ברעב או ישאל על הפתחים לערב ונמצאו שניהם מתים וכ"ש אם הבן יש לו אשה שחייב במזונותיה והתורה דרכיה דרכי נועם אלא יעשה מלאכתו ויתפרנסו כלם בשוה והא דאמרי בגמרא נפקא מינה לענין ביטול מלאכה כגון שיש לו אפ"ה יתבטל ממלאכתו ובהאי גוונא חייב לכבד את אביו…והוי יודע שאע"פ שכתבו הפוסקים דשקלי מיניה בתורת צדקה לאו דוקא כשאר עניים אלא כפי הרוחתו ובתורת מי שעושה צדקה עם אביו שדרך העולם לפרנסו כדי הרוחתו והוי מילתא מציעתא בין תלמוד דידן והירושלמי.
פתחי תשובה יורה דעה סימן רמ סעיף ה ס״ק ד
וזן אביו עיין (בתשובת הרדב"ז) שכתב דאם יש לו לבן. כמו שחייב לזונו חייב לפרוע עליו את המס המוטל על הראש ע"ש עוד:
אע"פ שכיבוד אב הוא משל אב, במקום חיוב בגופו חייב לשלם משלו - חיוב הבן להכניס את אביו לבית
תשובות והנהגות כרך ב סימן תמד
שאלה: אביו זקן אם מחוייב להכניסו לביתו מצות כיבוד אב שונה מכל המצוות, שמצד אחד אינו מחוייב להוציא ממון על מצוה זאת דקיי"ל כיבוד אב משל אב ולא משל בן, משא"כ בכל המצוות חייב עד חומש ממונו, ומאידך גיסא מ"ע דכיבוד אב חמור מכל המצוות שהשוה כבודם לכבוד המקום. עוד צ"ב מאי שנא כל המצוות דקיימא לן שבבזיון גדול פטור, דגדול כבוד הבריות שדוחה מ"ע בשב ואל תעשה…והנה בנ"ד טוען הבן שאם אביו יגור עמו יהא לו צער גדול, שיזדקק לטפל בו כל הזמן ועי"כ יצטרך להינזר לגמרי מלשמח אשתו ובניו, כיון שיבלה כל הזמן עם אביו, ולדבריו זהו צער גדול מאד וממושך בשבילו, שיפריע לו בבית מאד הרבה יותר מחומש ממונו. ולדעתי אין דבריו בזה נכונים כלל, שכאן אין המדובר במ"ע חד פעמית, אלא אם אביו יגור עמו בבית הלוא יהיו לפניו מאות פעמים מ"ע…וחייב להסביר לאשתו את גודל הזכות שתהא לו בזה ובבא, ושכרה גדול במה שעוזרת לחמיה, ואינו יכול לפטור עצמו מהמצוה בטענה שזהו יותר מחומש ממונו. מיהו אם מוכרח לשלוח אותו למושב זקנים שיטפלו בו יפה, נראה דחייב לשלם מחשבונו כשאין לאב, ואינו יכול לנכות מדמי הצדקה שלו, וטעם הדבר שמעתי בשם מרן הגריז"ס זצ"ל (הגאב"ד דבריסק) דהא דקי"ל כיבוד אב משל אב היינו דוקא בדבר שאינו חיוב על גופו, אבל אם חייב לעשות בגופו ומשלם רק בכדי ליפטר מלעשות בגופו צריך משלו, שאינו משלם עבור אביו אלא עבור עצמו ליפטר מחובו, וע"כ חייב מדינא בשכר כיון שאינו בשביל אביו אלא כדי לפטור גופו, ולכן כאן שחייב מדינא להכניסו לביתו, ורק שרוצה ליפטר מזה ע"י ששולחו למושב זקנים בזה חייב לשלם מממונו כדי ליפטר ממצותו, אא"כ יש לאביו כסף שאז מעיקר הדין לא חל חיוב על גופו, כיון שיש לאב אפשרות להיות מכספו במושב זקנים נראה שעל אביו לשלם…וידוע המעשה ביהודי מבריסק ששאל את הגר"ח אם מחוייב הוא להוציא את הוצאות הנסיעה מכספו כדי לבקר אביו בוורשא, דהרי כיבוד אב משל אב, והשיב הגר"ח זצ"ל שחייב לילך ברגל לוורשא, רק שאם אינו רוצה ללכת ברגל יסע וישלם.