לחם חלבי ומאפינס אנגליים - Dairy Bread

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף לו עמוד א

תנו רבנן: יכול יוצא אדם ידי חובתו במעשר שני בירושלים - תלמוד לומר לחם עני - מה שנאכל באנינות, יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה….כדאמר להו רבי יהושע לבניה: יומא קמא לא תלושו לי בחלבא, מכאן ואילך - לושו לי בחלבא. והתניא: אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש - כל הפת אסורה, מפני הרגל עבירה! - אלא הכי קאמר: יומא קמא לא תלושו לי בדובשא, מכאן ואילך - לושו לי בדובשא. - ואיבעית אימא: לעולם בחלבא, כדאמר רבינא: כעין תורא שרי, הכא נמי: כעין תורא.

רש"י מסכת פסחים דף לו עמוד א

אין לשין עיסה בחלב - כל ימות השנה, שלא יאכל בשר עמה.

כעין תורא - מעט כעין של שור מותר ללוש בחלב, דאכיל ליה מיד בבת אחת, ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב.

רי"ף מסכת חולין דף לח עמוד א

תניא אין לשין העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסור מפני הרגל עבירה כיוצא בו אין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת כולה אסורה עד שיוסק את התנור ומסקנא דאי שני ביה ועבדינהו כעין תורא שרי:

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כב

אין לשין העיסה בחלב ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה, שמא יאכל בה בשר, ואין טשין את התנור באליה ואם טש כל הפת אסורה עד שיסיק את התנור שמא יאכל בה חלב, ואם שינה בצורת הפת עד שתהיה ניכרת כדי שלא יאכל בה לא בשר ולא חלב הרי זה מותר.

רדב"ז הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כב

ואם שינה בצורת הפת וכו'. יראה לי שאם שינה צורת הפת אשר לש בחלב מצורת הפת אשר טש באליה וכל אחד עבד בפני עצמו מותר לאכול באותו אשר צורתו חלב חלב ואותו אשר צורתו צורת בשר אוכל בו בשר ולא חיישינן שמא יטעה בין סימן לסימן:

הגהות שערי דורא (מר׳ ישראל איסרלן) איסור והיתר סימן ס ס״ק ב

ואם עשה כעין תורא שרי (פסחים לו ע"א). ופירש רב אלפס (חולין לב ע"א) ורמב"ם (פ"ט מהל' מא"א הכ"ב) שעשה שינוי בצורת הפת. ורש"י (פסחים שם) והתוס' פי' שהפת קטן. ונראה דהני תרי פירושי אליבא דהלכתא סליקו דתרווייהו סברות יפות הן. והכי כתב אשר"י בכמה דוכתין בתלמוד אשני פירושים דנוכל לסבור כתרווייהו. מהרא"י ז"ל.

טור יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צז

אין לשין העיסה בחלב שמא יבא לאוכלה עם הבשר ואם לש כל העיסה אסורה אפילו לאוכלה לבדה ואי עבדינא כעין תורא שרי פירש"י שלא לש אלא דבר מועט עוגה קטנה ורב אלפס פירש שעשה בהן שינוי פירוש צורות כעין השור וכיוצא בו שמתוך כך יזכור שיש בה חלב:

בית יוסף יורה דעה סימן צז

אין לשין העיסה בחלב. ברייתא פרק כל שעה (פסחים לו.) ובתר הכי אסיקנא דאי עבדינהו כעין תורא שפיר דמי והביאו זה הרי"ף והרא"ש (סי'כא) בפרק כ"ה (קז:) ועל כעין תורא פירש רש"י מעט כעין של שור מותר ללוש דאכיל ליה מיד בבת אחת ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב והפירוש שכתב רבינו בשם הרי"ף (לא מצאתי לו ז"ל שכתב כן אבל) [בדק הבית] כתב בפרק כל הבשר (לח.) ומסקנא דאי שני בהו ועבדינהו כעין תורא שרי עד כאן, וכן הרמב"ם כתבו בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות (הכ"ב) וזה לשונו ואם שינה בצורת הפת עד שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר הרי זה מותר והרשב"א (תוה"ק ב"ג ש"ד פו.) כתב ואם שינה בצורת הפת ועשה כעכין קטנים כעין השור מותרת שהרואה יודע שלא שינו צורתו אלא להיכר בעלמא וישאל ויאמרו לו. וכתוב בהגהות שערי דורא (סי' ס ס"ק ב) בשם מהרא"י ז"ל דהני תרי פירושי אליבא דהלכתא סליקו דתרווייהו סברות יפות הן.  וכתוב עוד בהגהות שערי דורא (סי' לה ס"ק ו) היתר פשוט שאותם לחמים שעושין לכבוד שבת לחם משנה אופין אותם עם הפשטיד"א לכתחלה משום דדבר מועט הוא ונאכל מהר בשבת והוי כעין תורא:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צז סעיף א

אין לשין עיסה בחלב, שמא יבוא לאכלה עם הבשר. ואם לש, כל הפת אסור, אפילו לאכלה לבדה. ואם היה דבר מועט כדי אכילה בבת אחת, או ששינה צורת הפת שתהא ניכרת שלא יאכל בה בשר, מותר. כיוצא בו, אין אופין פת בתנור שטחו באליה, ואם אפאו דינו כעיסה שנילושה בחלב. הגה: ולכן נוהגין ללוש פת עם חלב בחג השבועות, גם בשומן לכבוד שבת, כי כל זה מחשב כדבר מועט, גם כי צורתן משונה משאר פת. וכ"ש פלאד"ן או פשטיד"א, דמותרין (הגהות ש"ד). ואין לאפות שום פת עם פלאד"ן או פשטיד"א בתנור, דחיישינן שמא יזוב מן השומן על הפת. ואם זב תחתיו, דינו כאלו נילוש עמו (ב"י בשם הגהות אשיר"י) ונוהגין לשום הטפילה בפי התנור (ב"י בשם הגהת ש"ד). ואפילו הוא במחבת, נוהגין להחמיר לכתחלה.

ערוך השולחן יורה דעה סימן צז סעיף ד

איתא בגמ' שם דאי עבדינהו כעין תורא שפיר דמי ללושה בחלב ופירש"י שאפה מעט פת כעין של שור שיאכלנו מיד ולא ישהנו הרבה מותר דבזמן מועטלא חיישינן שיכשלו לאכלו בבשר וכמה הוא דבר מועט כדי אכילת יום אחד [ב"י וח"ד] ולפ"ז אם בני ביתו מרובים יכול ללוש בחלב מה שהוא ובני ביתו צריכים לאכילת יום אחד שהוא מעת לעת [כ"מ בב"י ממ"ש בשם הגהות שערי דורא בהלחמים שעושים לשבת ע"ש]:

שו"ת מהרי"ט (רבי יוסף מטראני (1568–1639))חלק ב - יורה דעה סימן יח

א' שאל כ"ת על דבר הכעבין המשוחין באליה אם יש לאסרן מההיא דפ' כל שעה אין לשין את העיסה בחלב ואם לש כל הפת כולה אסורה ואסיקנא דכי עבדינהו כעין תורא ש"ד פרש"י מעט כעין של שור מותר ללוש דאכיל ליה מיד בבת א' ולא משהי ליה דלינשי שנילוש בחלב ובטור סי' צ"ו הביא משם הרי"ף פי' שעשה בהם שינוי כעין פי' צורות כעין השור וכיוצ' בו שמתוך כן יזכור שיש בו חלב והרשב"א כתב שאם שינה בצורת הפת ועשה כעבין קטנים כעין השור מותרת שהרואה יודע שלא שינו צורתו אלא להכיר בעלמא וישאל ויאמרו לו וכתב מר לרש"י פשיטא שאסור כי קמבעי' להרשב"א דמשמע דבעינן שיהיה באופן שכישאל למה שינו זה הפת יאמר בשביל שלשו אותו בחלב וכאן לא שייך זה הטעם ורואה אני את דבריך שאין כאן שינוי שבגללו יזכור וגם שלא יהא כאן שואל ונשאל. ואפשר כי מה שנתפש' המנהג להיתר היינו לפי שכל העיר נהגו ללוש כן לפי שהשמן ביוקר ואין צריך שינוי שהכל יודעים שהכעבין והגלוסקאות של אלתש"ו בשומן האליה לשין אותם ולא אמר שיהא צריך שישנה כדי שישאלו וישיבו אלא בדבר שאין דרכו בכך אבל בדבר שכן דרכו אין שואלין ואין משיבין אלא שיש להסתפק בזה אם יש לחוש מפני תקלת האנשים הבאים מחוץ לעיר שאין יודעים במנהגם של בני העיר כמ"ש כ"ת שכמה עניים שבאו מחוץ שלא היו יודעים במנהג המדינה אכלו אותם בגבינ' איברא דמלשון שהביא הטור משם הרי"ף משמע שאין ההיכר אלא לעצמו שלא ישכח שכן כתב שעושה בהם שינוי שמתוך כן יזכור שיש בה חלב וכן משמע קצת לשון הרמב"ם ז"ל עד שתהא נכרת שלא יאכל בה בשר משמע דלעצמו קאמר מדלא נקט שלא יאכלו לשון רבים אבל מלשון הרשב"א לא משמע כן שכתב שהרואה יודע שלא שינו צורתו אלא להכר בעלמא וישאל ויאמרו לו….ומ"מ לבי נקפי מאחר שאירע תקלה לאחרים ואכלום עם גבינה ולא ידעתי אם היו נמכרו' בחנות דאז ודאי יש לחוש לאינשי דאתו מעלמא….ועל הגלוסקאות של אלחש"ו בכל ענין איני רואה בהם בית מיחוש אפי' היה בנ"ט לפי שאין דרך לאכלן עם גבינה מאחר שממולאי' במיני מתיקה

פתחי תשובה יורה דעה סימן צז

ששינה צורת הפת. עיין (בתשובת מהרי"ט ח"ב סי' י"ח) שכתב דאין מועיל שינוי רק בביתו אבל לעשות הפת מרובה למכור בשוק אסור דאורחים לא יכירו בשינוי ואף על סמך ההודעה אסור דחיישינן שמא ישכח מלהודיע ע"ש. ...וכתב עוד בתשובת מהרי"ט שם דהא דאסור אם ליכא שינוי דוקא היכא דאיכא חשש שיאכלן עם גבינה ביחד אבל היכא דליכא למיחש להכי כמו אותם הממולאים במיני מתיקה שאין דרך לאכלן עם גבינה מותר ללוש אותם עם שומן ולא חיישינן שמא אחריהם יאכל גבינה דדיינו במה שאסרו ואין לנו לגזור גזירה אחרת עליה ע"ש עוד טעמים לזה:

"לא גזרו רק על הלחם לבדו"

ט"ז יורה דעה סימן צז אות א

שמא יבא לאכלה עם בשר כו'. מזה נראה לי דמדוכה שדוכין בה בשמים ומשתמשין הבשמים הן עם בשר והן עם חלב ופעם אחת דכו שם שום עם מרק של שומן אווז ואחר כך מחזירין אותו הרוטב על האווז נ"ל שאותה מדוכה אסורה לדוך בה עוד בשמים אפילו לאכול בבשר שמא יבוא לאכול בחלב דומיא דכאן וצריכה הכשר דוקא ואפילו דיעבד אסור בלא הכשר כמו הפת דכאן ולא דמי למ"ש בסי' צ"ו סעיף ג' תבלין שנידוכובמדוכה של בשר אסור בחלב אבל עם בשר מותר שם מיירי שהמדוכה מיוחדת לבשר דוקא ואין לטעות שם כן נלע"ד פשוט:

פרי חדש יורה דעה סימן צז אות א

שמא יבוא לאכלה עם בשר כו'. כתב הט"ז [ס"ק א] מזה נראה לי במדוכה שדכין בה בשמים להשתמש בהם….ולא נהירא דשאני הכא דסתם לחם עשוי לאכול עם בשר ועם חלב ואין דרך לייחד לחם לחלב לבדו ולחם לבשר לבדו ולפיכך יש לגזור שמא יבוא לאכלה עם בשר, אבל דברים אחרים כגון מדוכה וכיוצא שיש מהם מיוחדין לבשר ומהם מיוחדין לחלב וכן כשדכין התבלין דכין התבלין שרוצין לאכול עם בשר במדוכה של בשר והתבלין שרוצין לאכול עם חלב דכין במדוכה של חלב לבדו אע"פ שהוא מתחילהלא ייחדה לא לבשר ולא לחלב אלא היתה מיוחדת לבשמים לבד מכל מקום כשחוזר ומיחדה לבשר לבד מיזהר זהיר בה, ואם באנו לחוש לבשמים אףאנו נחוש לכלים ונאסור להגעיל כלי מיוחד לבשר לעשותו של חלב שהרי בכלי נמי ליכא היכר וישכח ויבשל בו בשר כמו עד עכשיו, אלא איני רואה לדברים אלו עיקר ואין לנו לגזור גזרות מדעתינו בדבר שלא נזכר בתלמוד אולי ישכח שיחד הכלי לבשר ויבוא לאכול התבלין בחלב כיון שאין לו דמיוןלדין זה עם דין המוזכר בתלמוד

ערוך השולחן יורה דעה סימן צז סעיף ב

ויש מי שאומר הטעם במדוכה מפני שהיא מיוחדת לבשר ולא אתא למיטעי אבל מדוכה שדכין בה תבלין ומשתמשין בהן בין לבשר בין לחלב שהמדוכה אינה לא של בשר ולא של חלבואירע שדכו שם שום עם שומן אווז אסור להשתמש עוד באותה מדוכה אפילו בשל בשר גזירה שמא ישתמש בה בשל חלב ומחוייב להגעילה ולהשיבה לקדמותה [ט"ז סק"א] וחלקו עליו כל הגדולים דחז"ל לא גזרו רק על הלחם לבדו [פר"ח ומנ"י וח"ד] וכן עיקר:

דין ביטול בס׳ ואין מבטלין איסור לכתחילה

גליון מהרש"א יורה דעה סימן צז סעיף א

אין לשין עיסה. ואפילו ליתן בתוכו דבר מועט אסור, דהוי כמבטל איסור לכתחלה, דכיון שאסרו ליתן חלב לתוך העיסה הרי העיסה עם חלב כמו בשר עוף עם חלב, תשובות צמח צדק סימן פ'. ומן הטעם זה אסר שם לתקן היין שיהיה לו מראה לבן צלול על ידי שיתנו בתוכו קצת חלב בהמה וקצת חלב חטה. ועיין גליון ש"ך סוף סימן [ס"ק ג]:

נחלת צבי (ר׳ אברהם צבי הירש אייזנשטט, 1813 - 1868, בעל הפתחי תשובה) יורה דעה סימן צז

עיין בתשובת צמח צדק סימן פ שנשאל אודות יין לבן שאינו לבן ממש וצלול...ולא ימצאו קונים על היין כיון שאינו נחמד למראה ויש סגולה בזה שמערבין מעט חלב בהמה עם חלב חטה….והשיב לאיסור מב׳ טעמים, טעם א׳ הוא מצד חלב בהמה שנותנין לתוכו ואיכא למגזר שישתה ממנו עם בשר כמו שאסור ללוש עיסה בחלב כדאיתא ביו״ד ס׳ צ״ז, ואף שנתבטל בס׳, מ״מ הו״ל מבטל איסור לכתחילה דמ״ש איסור דרבנן זה מכל איסור דרבנן כמו שאסרו ליתן מעט בשר עוף בחלב אף אם אין בו נ״ט, ה״נ בחלב בעיסה או ביין כיון שאסרו זה ה״ה אפילו אין בו נ״ט משום מבטל איסור לכתחילה….מיהו כל זה אי אמרינן דבזה שייך מבטל איסור כדעת הצמח צדק אבל באמת לע״ד לא נראה כן דמ״ש הצ״צ דמ״ש איסור דרבנן זה מכל איסור דרבנן, שנא ושנא הוא, דהכא כל מה שאסרו הוא סייק כדי שלא יאכל עם בשר, ולהכי היכא דאיכא היכר כגון ששינה צורת הפת מותר כיון שלא יבא לאיסור, וא״כ הכא כיון שאף אם יאכל לא יבא לאיסור בשר בחלב לא גזרו כלל בזה, משא״כ בבשר עוף בחלב שאסרו בסתם

שינוי אחר אפייה

פתחי תשובה יורה דעה סימן צז

ועיין ח"ד שכתב עוד דשינוי אין מועיל רק כששינה בשעת אפיה דלא היה עליו איסור כלל אבל לעשות שינוי אחר שכבר נאסר אינו מועיל וכן לחלקו להרבה ב"א שיגיע לכ"א דבר מועט אסור כיון שכבר נאסרו נעשה נבלה ע"ש וכן דעת הפמ"ג דלא ככו"פ בשם זקינו.

פלתי סימן צז

ושמעתי שזקני אבי אמי הגאון המפורסם מהור"ר ליב צונץ ז"ל הורה בפת שזבה תחתיו חלב, שכולו אסור, וצוה לחלקם לבתים לכל בעל בית ככר אחד, וא"כ מאי שנא מאלו אפה תחלה דבר מעט דמותר, ה"ה ביש בכל בית רק דבר מועט, דתו איכא היכרא, וצ"ע.ואם יש מקום עוד צידד להקל כדאי לסמוך עליו:

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן נח

סל מלא ככרות לחם, שנשפך עליהם כלי מלא חלב, כתב הרהמ"ח דהא דקי"ל ביו"ד (סי' צז ס"א) שאסור ללוש עיסה בחלב, שמאיבא לאוכלה עם בשר, "ואם לש כל הפת אסור". זהו דוקא כשלש העיסה בכוונה עם חלב, משא"כ אם נשפך במקרה חלב על הפת מאיליו, מותר לאכול הפת בחלב, דמאי הו"ל למיעבד, אונס הוא. אלא שכיון שצריך לאכול הפת תיכף ומיד, ולא ישהה אותו פן ישכח ויבא לידי תקלה, לפיכך יחלק הפתלהרבה בעלי בתים, כדי שכל הפת יהיה נאכל בו ביום.ונראה שאם הוא זקוק לכל הפת, להיותו איש עני, ימרח עליו חמאה או גבינה רכה, כדישיהיה נראה לעין שהוא פת עם חלב, ואז יוכל להשהותו עם שיגמר.

Summary:

The גמרא cites a ברייתא that one may not knead dough with milk, out of concern that one may come to eat the bread with meat.  The גמרא proceeds to cite an exception to this rule where the dough is כעין תורא.

This exception is understood by רש״י to allow for a situation where a small amount of dough is being made, as the concern that the bread will remain around and be eaten with meat is less applicble.  According to the רי״ף and רמב״ם, the exception is where the form of the bread is changed, such that one would know that it was kneaded with milk (or with meat). The מהדורת שערי דורא rules that both leniencies can be applied and the שלחן ערוך rules in accordance with this opinion.

With respect to the definition of a small amount, the ערוך השלחן rules, based on the בית יוסף, that an amount for a one day period is permissible.

The מהרי״ט adds that one may only rely on a change in form where it is apparent to all (not just a small community) that the bread is unique.  The מהרי"ט does add that where the bread is filled with sweeteners, there is no concern to knead it with meat, as no one eats that with dairy.

The ט״ז extends this prohibition against dairy bread to other traditionally pareve items (e.g. spices).  This ruling is rejected by the פרי חדש ,ערוך השלחן and the majority of authorities.

The גליון מהרש״א rules that this prohibition applies even where one is מבטל milk in the dough, due to the principle of אין מבטלין איסור לכתחילה.  The נחלת צבי rejects this ruling and any comparison to other איסורי דרבנן (e.g. בשר עוף בחלב).

The פתחי תשובה rules that the change must be within the baking of the bread (not just a סימן added after the fact).  Addressing the second leniency, the פלתי and יביע אומר address whether one may split up the size of the bread after it has been baked to satisfy the small dose leniency of רש״י.