תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק א הלכה א
מתני' מאימתי מזכירין גבורות גשמים ר' אליעזר אומר מי"ט הראשון של חג. ורבי יהושע אומר מי"ט האחרון….ר' חגיי בשם ר' פדת אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי בשליח ציבור הדבר תלוי? א"ר מנא קומי ר' חגי מה ופליג? א"ל לא. דא דאת אמר בשליח ציבור הדבר תלוי יחיד אם רצה להזכיר מזכיר - בטל, ודא דאת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור - בגשם
תלמוד בבלי מסכת תענית דף ב עמוד א
רבי יהודה אומר: העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג - האחרון מזכיר, הראשון אינו מזכיר. ביום טוב ראשון של פסח - הראשון מזכיר, האחרון אינו מזכיר.
הר"ן על הרי"ף מסכת תענית דף א עמוד ב
ר' יהודה אומר העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג וכו'. הא דנקיט העובר לפני התיבה ולא תנא דביו"ט האחרון של חג במוסף מזכירין ולא בשחרית וביו"ט הראשון של פסח בשחרית ולא במוסף היינו טעמא לפי שאמרי' בירושלמי בריש מכילתין אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ ומיהו דוקא בגשם אבל בטל אם רצה להזכיר יחיד יזכיר כדאיתא התם ואיידי דנקיט רבי יהודה מילתיה בש"צ ביו"ט האחרון של חג נקט נמי הכי ביו"ט הראשון של פסח אע"פ שאין הפסקת גשם והזכרת טל תלויה בש"צ אי נמי דאפי' בטל אין מזכירין בצבור עד שיכריז ש"צ, וכן נראה בירושלמי שאכתוב בסמוך….ירושלמי מאי טעמא דר"י כדי שיצאו המועדות בטל מפני שהטל סימן יפה לעולם. ואמרו שם עוד ויזכיר מבערב לית כל עמא תמן כלומר ונמצא זה מזכיר טל וזה גשם לפי שיש שאינו בקי בשעת ההזכרה עד שישמע מפי ש"צ והקשו עוד ויזכיר בשחרית אף הוא סבור שמא הזכיר מבערב והואי האי דמדכר מגו דחמי לן דלא מדכרינן בקמייתא ומדכרינן בבתריי' אף הוא יודע שלא הזכירו מבערב פירוש אף הוא סבור שהזכירו מבערב ולשנה אחרת יזכיר מבערב ונמצאו האחרים מזכירין גשם והוא מזכיר טל ומשנה מטבע תפלתו ממטבע תפלת צבור וכי מקשינן ויזכיר מבערב ויזכיר משחרית אי"ט של פסח בלחוד הוא דמקשי' דאלו ליו"ט האחרון של חג בטעמא בכדי שיצאו כל המועדות בטל סגי לן שכשם שבשביל כך אסרו שאלת גשמים עד יו"ט האחרון של חג דאפשר דר"י לא חייש בגשמים בחג סימן קללה אף מפני טעם זה בעצמו אחרוה עד מוספין אבל ביו"ט א' של פסח דכיון שמפני שיצאו כל המועדות בטל הפסיקו בו ההזכרה אע"פ שהוא זמן הגשמים עדיין אם כן יזכיר מבערב ומשני לית כל עמא תמן וכו' כדאיתא התם
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קיד
ואיתמר בירושלמי רבי אבא בשם רבי פדת אמר אסור להזכיר עד שיזכיר ש"צ ופירשה הראב"ד דהכי פירושה אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם זה מזכיר וזה אינו מזכיר. ותו איתמר בירושלמי אסור ליחיד להזכיר עד שיכריז ש"צ קמון לצלותא מזכיר כמו שהזכיר ש"ץ דמי פירוש הבא לב"ה ועמדו העם להתפלל מוסף ולא שמע שהכריז ש"צ משיב הרוח ומוריד הגשם מזכיר אע"פ שלא שומע מש"צ וכ"כ אבי העזרי שאסור ליחיד להקדים תפלתו לתפלת צבור אף אם הוא חולה או אנוס לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"צ בין בלחש בין בקול רם אבל אם בא לב"ה והציבור התחילו להתפלל יכול להתפלל ולהזכיר אע"פ שלא שמע מש"צ
בית יוסף אורח חיים סימן קיד
ומ"ש שאסור ליחיד להקדים תפילתו לתפילת הציבור. כשאינו מתפלל בציבור איצטריך לאשמועינן דאי בציבור בכל ימות השנה נמי אסור להקדים תפילתו לתפילת הציבור כמו שנתבאר בסימן צ' (ד"ה ואמר): וכתב הר"ן בריש תעניות….ונראה לי דבשליח ציבור הדבר תלוי היינו לומר שאף הציבור לא יזכירו עד שיזכיר שליח ציבור. ומכל מקום זה מבואר שלא כדברי רבינו שכתב בשם פירוש הראב"ד אסור להזכיר עד שיכריז שליח ציבור משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל דבמוריד הטל אם רצה היחיד להזכיר קודם שיכריז שליח ציבור מזכיר ואין בכך כלום: וכתב הרא"ש (שם) שבסדר רב עמרם כתוב שאחר שהזכיר שליח ציבור במוסף מתחילין העם להזכיר בתפילת המנחה ודייק כן מלישנא דמתניתין (תענית ב.) ולא נהוג עלמא כך וגם רבי אליעזר ורבי יהושע לא הזכירו בדבריהם חילוק בין שליח ציבור לשאר העם ורבי יהודה לא נחלק עליהם אלא בזמן הזכרה ולא בא לחדש דבר אחר עכ"ל
ב"ח אורח חיים סימן קיד
וכדי ליישב דברי הראב"ד באנו להביא הירושלמי….והכי פירושו קשיא ליה אמאי מזכיר הגשם במוסף יום האחרון של חג וכן בהפסקה מזכיר הטל במוסף יום הראשון של פסח ולמה לא יזכיר מבערב כלילי שבת ויומו וכשאר הזכרות דיום טוב וראש חודש דבכולם מזכיר מבערב והכא נמי יזכיר מבערב. ומשני לית כל עמא תמן….הרא"ש (סי' ב) והמרדכי (סי' תרטו) והר"ן (א ב ד"ה ירושלמי) פירשו שאם יהיו מזכירין בבוקר יהיו סבורין שגם בערב הזכירו ולשנה הבאה יזכירו מבערב לבטלה אי נמי מקצתן יהיו סבורין כך ויזכירו ומקצתן לא יזכירו והוו להו אגודות אגודות. ור' חגי פירש טעם אחר דבין בגשם ובין בטל אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר שליח ציבור. פירוש עד שיכריז תחלה שליח ציבור קודם מוסף משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל כדי שלא יהא דבר מעורב ביניהם זה מזכיר וזה אינו מזכיר וזה אי אפשר לא בערב ולא בבוקר לפי שאינו רשאי שליח ציבור להכריז ולהפסיק בין גאולה לתפילה אף דשל ערבית…. ופסק הראב"ד כר' חגי חדא דמסתבר טעמיה דלפי הטעם כדי שלא יהא הדבר מעורב וכו' אין חילוק בין גשם לטל ועוד כיון דלאוקימתא קמא דטעמא משום דהוי ליה כמו אגודות אגודות אע"ג דליכא איסורא מכל מקום לכתחלה יש ליזהר הילכך דחינן דר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי מקמי תרי אוקימתי קמאי ועוד כיון דפליגי בה בירושלמי תפסינן לחומרא ולא לקולא כך נראה לי ליישב הירושלמי לדעת הראב"ד וליכא קושיא עליה
מרדכי מסכת תענית פרק מאימתי
ר' חגי בשם ר' פדת אמר אסור ליחיד להזכיר עד שיזכיר ש"צ בגשם….ויש נוהגין שלאחר קריאת התורה וקדיש אומר מיד ש"צ בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ואז מתפללין הקהל ומזכירין כמו שעושין בר"ח שש"צ מזכיר יעלה ויבא קודם תפלת י"ח
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת תענית פרק א הלכה א
קמון לצלותא כמי שהזכיר שליח ציבור
קרבן העדה מסכת תענית פרק א
קמון לצלותא. הבא לבה"כ ועמדו העם להתפלל מוסף אע"פ שלא שמע שאמר ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם מזכיר כיון שמתפלל עם הציבור והם כבר שמעו מהש"ץ
פני משה מסכת תענית פרק א
קמון בצלותא. עמדו הצבור להתפלל תפלה זו שמזכירין בה הרי זו כמו שכבר [הזכיר] הש"צ ואף היחיד מזכיר
ביאור הגר״ק מסכת תענית פרק א
כמי שהזכיר שליח צבור, ואע״פ שלא שמע מפי ש״צ דודאי הכריז ש״צ קודם התפילה, ויש מפרשים דציבור העומדים להתפלל א״צ הכרזה תחילה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קיד סעיף א - ב
מתחילין לומר בברכה שניה משיב הרוח ומוריד הגשם, בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג, ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יו"ט הראשון של פסח. אסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"צ וי"א שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו', כדי שהצבור יזכירו בתפלתן, וכן נוהגין, (מרדכי רפ"ק דתענית). הלכך אף אם הוא חולה או אנוס, לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"צ; אבל אם יודע שהכריז ש"צ, אעפ"י שהוא לא שמע, מזכיר; ומטעם זה, הבא לב"ה והצבור התחילו להתפלל, יתפלל ויזכיר, אע"פ שהוא לא שמע מש"צ
משנה ברורה סימן קיד ס״ק ה
וי"א שקודם וכו' - ט"ס הוא וצ"ל פי' שקודם ואין כאן מחלוקת כלל
משנה ברורה סימן קיד ס״ק ג
עד תפלת מוסף….ידעו הכל ע"י הש"ץ או השמש שמכריז קודם תפלת מוסף מוריד הטל שהכרזת הזכרת הטל סימן הוא להם להפסקת הזכרת הגשם עוד וזה הוא למנהג ספרד שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה
טור אורח חיים הלכות תפילה סימן קיד
ונוהגין בספרד להזכיר אף בימות החמה אבל באשכנז אין נוהגין להזכירו אלא אומר רב להושיע מכלכל חיים וכו
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילה סימן קיד סעיף ג
הגה: ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה ורב להושיע מכלכל חיים וכו' (טור). י"א שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף יו"ט הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין עד מנחה, ששמעו כבר מש"צ שפסק בתפלת המוסף, וכן נוהגין
ט"ז אורח חיים סימן קיד ס״ק ט
ואין פוסקין עד מנחה. דבמוסף אין היכר קודם שפסק הש"ץ בתפלתו וא"ל למה לא תיקנו שיכריז א"א משיב הרוח דהיו טועים לומר בשביל משיב הרוח אסרוהו ובאמת מצד משיב הרוח אין איסור להזכיר אלא מצד הגשם וכ"ת יכריז א"א מוריד הגשם דה"א אבל משיב הרוח אומרים כנ"ל בזה
משנה ברורה סימן קיד ס״ק ג
במדינותינו שאין נוהגין לומר מוריד הטל בימות החמה וא"א להכריז בלשון זה ולהכריז להדיא שיפסקו מלומר מוריד הגשם ג"כ אין נכון מפני שנראה כממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב טובה ע"כ פסק הרמ"א בס"ג שנוהגין שלא להפסיק מלהזכיר גשם עד תפלת המנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף אבל בתפלת מוסף כל הקהל וגם הש"ץ מזכירין הגשם בתפילת לחש כדי שלא יהיה דבר מעורב בין הצבור, ואם טעה במעריב של פסח או בשחרית ומוסף ולא הזכיר משיב הרוח ומוה"ג לכו"ע אין חוזר
משנה ברורה סימן קיד ס״ק טו
עד מנחה - דבמוסף עדיין אין היכר להצבור ועיין לעיל במ"ב סק"ג
ערוך השולחן אורח חיים סימן קיד
ובספרד היה נראה לכאורה שהשמש יכריז מוריד הטל ולא ידעתי אם מנהגם כן הוא ומדברי הטור בשם הראב"ד מבואר שמכריזין שכתב אסור להזכיר עד שיכריז ש"ץ משיב הרוח ומוריד הגשם או מוריד הטל
מנהגי החתם סופר, פרק א, אות ט
הוא הי' מתפלל מתוך סידור האריז"ל ובכ״ז היה נזהר מאוד להתפלל בנוסח אשכנז, ובתפלתו בינו לבין עצמו אמר מוריד הטל ושים שלו' גם במנחה ,אבל כשהי' עובר לפני התיבה ביום היא"צ לא הי' משנה כלום
מפניני הרב, ערך תפילה אות ה (עמוד לח)א
עיין שו"ע סי' קי"ד ס"ב שאסור להזכיר גשם עד שיכריז הש"ץ הלכך אף אם הוא חולה או אנוס לא יקדים תפילתו לתפילת הציבור וכו' ומקורו בירושלמי ואילו בנוגע לשאלה בסי' קי"ז לא מצינו קפידא כזו להצריך דוקא הכרזת הש"ץ ושמעתי בשם רבנו שההבדל שביניהם הוא דשאלת ותן טל ומטר היא בקשת צרכים ובזמן שצריכים להם יש לו לאדם רשות לשאול עליהם אך הזכרת משיב הרוח איננה בתורת בקשת צרכים אלא מסדרת תארי ד' היא ובכדי לשנות את הנוסח ואת הסגנון של תארי ד' חדשו בירושלמי דלזה בעינן הכח של הצבור ואין היחיד רשאי לשנות בתארי ד' מעצמו ובהכרזת הגבאי קודם מוסף בשמיני עצרת משמש אז הגבאי בתורת שליח הצבור
ר׳ צבי שכטר, פסקי קורונה, עש"ק פ' ויקרא ב' ניסן תש"פ
הפיוט שאומרים בקשר להזכרת הטל - ראה פשוט שלא הונהג לאומרו אלא בצבור, אבל המתפלל ביחידות, אף שודאי רשאי לאומרו (שלא בתוך התפילה שבלחש שלו) אם ירצה, אבל אין על כך חיוב מכח המנהג לאמרו, כי לא הונהג אלא בצבור. והנה הבדל גדול יש בין שאלה (ותן טל ומטר לברכה) להזכרה (משיב הרוח), עי' מש"כ בשם רבנו בס' מפניני הרב (בערך תפילה אות ה'), דלשנות תארי ה' (ממשיב הרוח למוריד הטל) בעינן רשות הצבור, ואין היחיד רשאי לשנות מעצמו, ובמצבנו כעת, מסתמא יש צבור של עשרה באיזה מקום שהוא שמתפללים ביחד, אך אין זה הצבור שלנו, אך אין לנו ברירה אחרת, ולא שייך אצלינו לומר שימתינו היחידים מלשנות את הנוסח שבברכת אתה גבור עד שכבר שינו אותו הצבור, וממילא בלית ברירה, נראה שכל אחד המתפלל מוסף יאמר מוריד הטל, כי התוס' בתענית (ג: בתחילת ד"ה בימות החמה) הביאו מהירושלמי שבימות הגשמים אם שכח לומר משיב הרוח ומוריד הגשם אלא שאמר מוריד הטל, בדיעבד א"צ לחזור, אזי ממילא, אף אם מעיקר הדין היינו צריכים לומר עדיין משיב הרוח וכו' במוסף, בדיעבד יוצאים במה שנזכיר מוריד הטל, וזה גופא - שכל היחידים אומרים מוריד הטל במוסף - ישמש כהחלטת הצבור הנצרכת לשנות את הנוסח של תארי ה' )והנוסח של תארי ה' צריך, להתאים עם הפערסעפשי"ן שלנו, ובקיץ בא"י ליכא גשמים, רק בחורף, עמש"כ בס' בעקבי הצאן עמ' רכ"ד
ר׳ הלל מאריס, הדברות, אתר יהדות בעולם, https://www.hidabroot.org/question/278680
תפילת טל בתקופת קורונה, שלום רב, לפי הנחיית הרשויות המוסמכות, יש להתפלל בתקופה זו ביחידות. מכיוון שכך, אין חזרת הש"ץ. איך, אם כן, נאמר את ברכת הטל בפסח? בברכת בריאות שלמה. תשובה: שלום וברכה, הסיבה שאין להזכיר טל לפני שהשליח ציבור מכריז על כך היא משום שאין להקדים תפילתו לתפילת הציבור. ולפי זה השנה שכולם מתפללים ביחיד יכול כל אחד להזכיר טל בתפילתו בלי שום הכרזה. מקורות: יעויין אורח חיים (סימן קיד סעיף ב). בברכה, הלל מאירסSummary:
The ירושלמי rules one may not begin reciting משיב הרוח ומוריד הגשם until it has been announced by the שליח ציבור, whereas one may begin מוריד הטל prior to the ציבור. It would appear that the nature of the הזכרה of משיב הרוח requires an annoucement from the שליח ציבור.
The ר״ן seems to rule in accordance with this ירושלמי, noting the distinction between משיב הרוח and מוריד הטל, further bringing support from the בבלי. However, he does cite an alternate view that even by טל one may not commence recitation until it has been announced, similar to משיב הרוח. The טור cites from the ראב״ד this position as well.
The בית יוסף challenges the טור/ראב״ד for this ruling, as it appears to contradict the ירושלמי. The ב״ח comes to the defense of the ראב״ד, noting that there is a secondary reason that applies in the case of both משיב הרוח and מוריד הטל, namely, that we want to avoid the possibility of a lack of consistency between individuals, thereby waiting for an announcement.
The מרדכי adds that the custom is to announce משיב הרוח prior to the silent עמידה, thereby allowing everyone to proceed with the insertion in the עמידה, before hearing תפילת הגשם.
The גמרא follows with a closing statement that could be understood in one of two ways: (i) where an entire ציבור is davening together and beginning משיב הרוח, then that constitutes an announcement (פני משה) OR (ii) if one enters a shul at מוסף and missed the announcement, then he can begin reciting משיב הרוח, since it's as if he heard it (קרבן העדה). It would appear that the קרבן העדה is also operating with the assumption that the custom follows the מרדכי.
The שלחן ערוך does not explicitly rule that a יחיד must wait for מוריד הטל, which would be consistent with his commentary in the בית יוסף. Nonetheless, it appears from the משנה ברורה that the custom is to avoid a יחיד introducing מוריד הטל. Therefore, on פסח in Ashkenazic communities where מוריד הטל is not recited, the practiced cited by the רמ״א is for the ציבור to only begin omitting משיב הרוח at מנחה.
Rav Schachter rules that in a year (e.g. Coronavirus) where there is no local מנין, then each individual should recite מוריד הטל at מוסף (even if that is not their ordinary custom), as there really is no other option. (Perhaps one could suggest that there is not much an issue to be concerne about altogether, as we may technically only follow the ירושלמי by סוכות, where משיב הרוח is introduced and not פסח where it is concluded.
No comments:
Post a Comment