למה אין מברכין ברכת התורה כמה פעמים ביום
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יא עמוד ב
אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע צריך לברך, משקרא קריאת שמע אינו צריך לברך, שכבר נפטר באהבה רבה.
תוספות מסכת ברכות דף יא עמוד ב
ונשאל להרב ר' יצחק כגון אנו שאין אנו לומדין מיד לאחר תפלת השחר שאנו טרודין והולכים כך בלא למוד עד אמצע היום או יותר אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד…וא"ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה. וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה…והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה (בשחרית) ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ולא נהירא.
שו"ת הרא"ש כלל ד סימן ב
וששאלת אם בכל פעם ופעם שיעסוק בתורה צריך לברך על ברכת התורה. תשובה מי שתורתו אומנותו ואינו מבטל אלא כשצריך לחזר אחר פרנסתו ובכל פעם דעתו על למודו ומיד חוזר ללמודו אחר שעשה צרכי פרנסתו ואין מתעסק בדברים בטלים אין צריך לברך, דאין כאן היסח הדעת, ואם לאו צריך לברך
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מז סעיף י
אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא.
מגן אברהם סימן מז ס״ק ט
כיון שדעתו לחזור. משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ב':
ט"ז אורח חיים סימן מז ס״ק ח
כיון שדעתו כו'. לכאורה משמע מזה באין דעתו לחזור…צריך לברך שנית דהוה כמו נמלך אבל אין האמת כן דכבר נתבאר לעיל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרד' פוטרתו וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליא מילתא…וכן מורה לשון הש"ע שאומר כיון שדעתו לחזור ולא אמר אם דעתו לחזור אלא מסתמא אמרינן דעתו כן:
ערוך השולחן אורח חיים סימן מז סעיף כב
וצ"ל דת"ת לא דמי גם בזה לכל המצות דבכל המצות כיון שאין חובה עליו על כל היום שפיר הוי הפסק המקום שאינו יכול לקיים בה המצוה משא"כ ת"ת דחובה עליו כל היום וכל הלילה כשיש לו שהות ללמוד אין שום דבר מפסיק:
משנה ברורה סימן מז ס״ק כב
כיון שדעתו - משמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לחזור ולברך כ"כ המ"א והט"ז כתב להיפך…ויש להקל בספק ברכות [א"ר וגם הפמ"ג הניח בצ"ע וגם הגר"א בביאורו אף שהוא מפרש בשו"ע כהמ"א מ"מ לדינא הוא מסכים בסוף ס"ח כהט"ז והוא כהפירוש הראשון שברא"ש דס"ל דאפילו במי שאינו רגיל ללמוד אין צריך לחזור ולברך]:
הלילה הלך אחר היום
רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף ו עמוד א
בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצותה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצותו הוא חוזר ואין צריך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה לא נאמר שהלילה מהיום האחר הוא שיצטרך לחזור ולברך שאף על פי שבשאר הדברים אנו אומרים היום הולך אחר הלילה גבי הקריאה הלילה הולך אחר היום וכדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא אנן יזפינן ביממא ופרעינן בליליא כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל ממלאכתו כל היום וכיון שכן ואנחנו מצוה עלינו לקרוא כל היום אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה…ולפיכך בברכה שבירך בבקר להפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה.
בית יוסף אורח חיים סימן מז
והרא"ש כתב כדברי ר"י וזה לשונו…ואפילו כשיוצאים לעסקיהם ממהרים לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם לא חשיבא הפסק לענין ברכה ואף אם לומד בלילה הלילה הולכת אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מז סעיף יב
אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן.
אם מברכין ברכת התורה פעם שנית אחר שינת קבע ביום ושיטת רבינו תם
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז הלכה ט
כן כתב רבינו שמחה. ועוד כתב ששינה ומרחץ ובה"כ מפסיקין וצריך לברך אחר כל אחת מהן ג' ברכות הללו לפי שהן היסח הדעת…אמנם מורי רבינו כתב בתשובה שאינו רגיל לברך אלא פעם ראשונה כשהוא לומד או כשהוא קורא בבה"כ ואינו חוזר ומברך באותו יום אלא לאחר הפסק של שינת קבע מפני שאינו מסיח דעתו מללמוד אפילו בהפסק אכילה ובית הכסא ע"כ ובה"כ ומרחץ דין אחד להן ע"כ:
ספר האגור הלכות תפילה סימן א
ומהר"ח כתב דאחר צרכי גדולים א"צ לברך ברכת התורה כי אינו מסיח דעתו כי אף בזמן שהוא נפנה צריך להזהר בדינין כמו בגלוי טפח וכיצד יקנח עכ"ל. ומורי אבי מהר"ר יהודא לנדא הנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע ביום וכן ראוי לעשות, כי המקיל בברכות במקום שיש מחלוקת הרי זה לא הפסיד כי הברכות אינן מעכבות.
בית יוסף אורח חיים סימן מז
ויש לתמוה דהא בין להרא"ש בין לרבינו שמחה בין להר"ם שינה הוי הפסק ולא חזינן מאן דפליג עלייהו…ואפשר שטעמם משום דלר"ת אפילו שינת כל הלילה לא הוי הפסק כמו שאכתוב בסמוך ואע"פ שאין הלכה כמותו מפני שכל הפוסקים חולקים עליו היינו בשינת לילה אבל בשינת יום מיהו יש לחוש לדבריו וכן נוהגים העולם שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע…והמשכים בבקר ללמוד קודם שילך לבית הכנסת יש לו לברך ברכת התורה…אבל המרדכי כתב שם שהר"ם אומר שאינו צריך לברך לפי שברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר והתוספות כתבו כן בשם ר"ת וכתבו דלא נהירא...וגם האגור כתב שר"ת הוא יחיד בדבר זה וכל הפוסקים אומרים שיש לברך וכן נוהגים העולם:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מז סעיף יא
שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו.
משנה ברורה סימן מז ס״ק כה
וכן נהגו - ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח וא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה [ואף דבפמ"ג משמע דנוכל לסמוך על המנהג הזה שלא לברך עכ"פ נראה פשוט בהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך לא הפסיד]:
ברכת התורה כשנעור כל הלילה
מגן אברהם סימן מז ס״ק יב
כל זמן שלא ישן. משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בבקר וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר תדע דהא לר"ת כשעומד קודם עלות השחר א"צ לברך וכשמאיר היום צריך לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא היה דעתנו לפטור רק ליום א' כתקנת חז"ל ואם ישן והשכים קודם עלות השחר צריך ג"כ לברך מידי דהוה כשאר ברכות השחר שמברך אותם קודם היום.
מנחת אשר - ברכת התורה בשבועות למי שניעור כל הלילה ובגדר ברכת התורה
כבר נתבאר בדברי הפוסקים ששאלה זו במחלוקת היא שנויה בין ר"ת והרא"ש…דלדעת ר"ת חייב לברך ברכת התורה בכל יום וכברכות השחר בבוקר ואין זה תלוי כלל בהפסק ובהיסח הדעת ולפיכך אין שינת קבע בצהריים מחייבת ברה"ת אבל לשיטת הרא"ש חייב הוא לברך כיון ששינת קבע הוי הפסק גמור, ופשוט לכאורה דגם דין הנעור כל הלילה תלוי במחלוקתם דלדעת הרא"ש לא יברך כיון שלא ישן ולא הסיח דעת מן התורה אך לשיטת ר"ת דאין הדבר תלוי כלל בהפסק אלא חייבונו לברך כל יום מברך אעפ"י שלא ישן וכיון שכתב המחבר שם דנהגו כשיטת ר"ת שלא לברך ע"י שינת קבע ביום לכאורה הוא הדין שמברך בבוקר אף אם נעור כל הלילה.
חיי אדם חלק א כלל ט סעיף ט
הניעור כל הלילה, אין צריך לברך כל זמן שלא ישן (פ"ח סי' מ"ו וביאורי הגר"א). ואם יכול לשמוע מאחר להוציאו, מהיות טוב וכו'.
נשמת אדם חלק א כלל ט
ובאמת תמוה מאד דברי המ"א, דע"כ לא כתב ר"ת אלא במשכים מחצי הלילה, דס"ל כיון שדעתו לפטור מע"ל וס"ל דשינה לא הוי הפסק, אבל להיפך בניעור כל הלילה, מאי מהני דעתו, וכי יועיל דעתו של אדם בסוכה שיכוין שלא לפטור בברכה זו רק מע"ל, וכי נאמר שכאשר לא יצא מסוכתו שיחזור ויברך…וא"כ אף לדעת ר"ת אינו חייב לברך. אך מש"כ א"ר דלכ"ע צריך לברך, דעדיף מברכות השחר, דודאי אין דעתו לפטור רק מע"ל, נ"ל דלא דמי כלל לברכות השחר דנתקנו על הנהגת העולם, משא"כ ברכת התורה שהיא כשאר ברכת המצוות. ומ"מ אם יכול לשמוע מאחר שיוציאנו, יוציא עצמו מפלוגתא.
אליה רבה (ר׳ אליה שפירא, 1660-1712, מפראג) סימן מז ס״ק ט
ואם ניעור כל הלילה יראה דלכ"ע צריך לברך בבוקר ברכת התורה, דעדיף מברכת השחר, דהכא וודאי אין דעתו בברכה יותר מיום ולילה ומשמע אין הפרש, ודלא כמג"א
משנה ברורה סימן מז ס״ק כח
ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל אך אם אפשר לו יראה לשמוע בה"ת מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו. ואם היה ישן ביום שינת קבע על מטתו ובלילה שלאחריו היה ניעור כל הלילה פסק הגאון רע"א דבזה לכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת ואין ברכת אהבת עולם של ערבית פוטרת אם לא למד מיד אחר התפלה:
ערוך השולחן אורח חיים סימן מז סעיף כג
ואם לא יישן כל הלילה אינו מברך עד אור הבוקר ויש שפי' בדבריו דאם לא יישן א"צ לברך כלל ותמהו עליו [עמג"א סקי"א שכתב כן והקשה עליו] אבל באמת אין כונתו כן אלא כמ"ש ואין מדקדקין במעת לעת בפחות או יתר אלא שבכל יום יברך בה"ת או כשקם ממיטתו אפי' בלילה או באור הבוקר וכן המנהג הפשוט ואין לשנות ואם קם ממטתו ודעתו לישן עוד נ"ל דאם קם קודם חצות לא יברך ויברך קומו פעם שנית ואם אחר חצות יברך וכן נראה דעות המקובלים דאחר חצות נחשב כיום [עש"ת סקי"ב] אבל אם אין דעתו לישן עוד אזי מברך אף בקומו קודם חצות.
פסקי תשובות אורח חיים סימן מז
ולכתחילה יש למי שניעור כל הלילה ליזהר להפסיק לימודו מיד עם עלות השחר, כי משעה זאת ואילך חלה עליו חובת ברכת התורה.
ארחות רבינו חלק ג עמוד רג
ברכות התורה - אמו לי הגרח"ק שליט"א, אמר מרן החזו"א, הנעור כל הלילה, יכול ללמוד אפי' אחר עמוד השחר, עד שיזדמן לו מי שיוציאנו בברכות התורה (עי' מ"ב סי' מ"ז ס"ק כ"ח, ומעש"ר סי' ב').
ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה שניעור כל הלילה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכות השחר ושאר ברכות סימן מו סעיף ח
כל הברכות האלו אם לא נתחייב באחת מהן, כגון שלא שמע קול תרנגול או שלא הלך או לא לבש או לא חגר, אומר אותה ברכה בלא הזכרת השם. הגה: וי"א דאפילו לא נתחייב בהן מברך אותן, דאין הברכה דוקא על עצמו אלא מברכין שהקב"ה ברא צרכי העולם. וכן המנהג, ואין לשנות. (טור ותוס' והרא"ש פרק הרואה ור"ן פ"ק דפסחים וכל בו).
אליה רבה (ר׳ אליה שפירא, 1660-1712, מפראג) סימן מו
כתב בגליון מג"א [עטרת זקנים אות ד] אם לא ישן כל הלילה לא יברך ברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה.
משנה ברורה סימן מו ס״ק כד
דאפילו - עיין בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוין לצאת ואם ישן בלילה ששים נישמין לכו"ע יש לו לברך אותם.
נטילת ידים למי שניעור כל הלילה
בית יוסף אורח חיים סימן ד
ומשמע שאם היה נעור כל הלילה אינו צריך ליטול ידיו כדי להתפלל לדעת מי שסובר דסתם ידים כשרות לתפלה שהרי כתב הרא"ש בסוף ברכות (פ"ט סי' כג) דאינו צריך ליטול ידיו שחרית אלא משום דידים עסקניות…ומיהו אם ישן שינת עראי נראה דשייך ביה מפקיד פקדון ביד הקב"ה ומחזירה לו חדשה. ואפשר שאפילו היה נעור כל הלילה צריך ליטול ידיו שחרית לפי טעם זה דכיון שתקנו ליטול ידיו שחרית לא פלוג רבנן…ומיהו משום רוח רעה השורה על הידים נראה דגם להרא"ש אפילו היה נעור כל הלילה צריך ליטול ידיו דרוח רעה השורה על הידים בלילה משמע דלא תלי בשינה כלל. אבל בספר הזוהר פרשת וישלח (קסט:) נראה שאין רוח רעה שורה על הידים אלא בשעת שינה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות הנהגת אדם בבוקר סימן ד סעיף יג
אם היה נעור כל הלילה, יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית, להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו. הגה: ויטלם בלא ברכה (הרא"ש כלל ד' ורשב"א סי' קצ"א).
משנה ברורה סימן ד ס״ק ל
בלא ברכה - יש מהאחרונים שחולקין על הכרעת הרמ"א בזה וסוברים דצריך לברך ויש שמסכימים עמו וכ"ז בלא עשה צרכיו אבל אם עשה צרכיו קודם התפלה הסכמת אחרונים דבזה צריך ליטול ידיו ולברך. וכן נכון לעשות לכתחילה במי שניעור כל הלילה כגון בליל שבועות יעשה צרכיו או יטיל מים וישפשף שאז לכו"ע יתחייב לברך ויברך ענט"י ואשר יצר:
ביאור הלכה סימן ד
ויטלם בלא ברכה - עיין במ"ב סק"ל בשם הסכמת האחרונים וטעמם הוא משום דלהרא"ש הטעם שצריך לברך שחרית משום שידיו אינם נקיות ואף שלתפלת מנחה קי"ל בסימן ז' ס"א דא"צ לברך אף כשנוטל ידיו משום שאינם נקיות מ"מ בשחרית תקנו חכמים שחייב ליטול ידיו וצריך לברך א"כ אם עשה צרכיו או נגע במקום מטונף צריך ליטול להרא"ש וגם להרשב"א שכתב הטעם לנטילת שחרית משום דנעשה בריה חדשה צריך לברך אף בנעור אחד דלא פלוג ועוד דעל חידוש העולם צריך לברך אף שלא נהנה כמו שכתב הרשב"א בתשובה סימן קנ"ג:
Summary:
In discussing the role אהבה רבה plays as a quasi-ברכת התורה, it is noted by תוספות that unlike other ברכות המצוה, even where one takes a break from learning during the day, he does not recite a new ברכת התורה when he resumes learning. He reasons that the necessity to learn all of the time serves to avoid triggering an interruption.
In contrast, the רא״ש seems to say that new ברכה is required, unless one falls within the category of תורתו אומנתו. The שלחן ערוך seems to rule in accordance with the רא״ש. However, the commentaries ultimately conclude that even if one doesn’t break with intent to return, upon returning, a new ברכה is not recited.
As ruled by the רבינו יונה, even though in other areas of הלכה, the night starts a new day, in this context, the night follows the day and a new ברכה is no recited at night. The שלחן ערוך rule accordingly.
There is a dispute in the ראשונים as to what might constitute a הפסק that would trigger the need for a new ברכת התורה (e.g. eating or going to the bathroom). There is a minority view of רבינו תם that even sleeping during the day is not a הפסק. The שלחן ערוך cites both views regarding whether sleeping triggers a need for a new ברכה. It would appear that many opinions support reciting a new ברכה, though that does not appear to be the common practice.
In terms of one who stays up all night, it would appear that according to the majority position (not רבינו תם), a new ברכת התורה would not be necessary, as there was not הפסק. The נשמת אדם suggests that even רבינו תם would agree that it’s not required. The משנה ברורה cites both views, concluding ספק ברכות להקל.
The אליה רבה rules that if one stays up all night, he does not recite אלהי נשמה and המעביר שינה.
The שלחן ערוך and רמ״א address נטילת ידים for one who stays up all night.
No comments:
Post a Comment