תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קט עמוד ב
ולא יפחתו לו מארבעה. היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה? והתניא: לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכי ותרי. אמר רב נחמן: אמר קרא ליל שמרים - ליל המשומר ובא מן המזיקין. רבא אמר: כוס של ברכה מצטרף לטובה, ואינו מצטרף לרעה. רבינא אמר :ארבעה כסי תקינו רבנן דרך חירות, כל חד וחד מצוה באפי נפשה הוא
רי"ף מסכת פסחים דף כג עמוד ב
רבינא אמר כל אחד ואחד מצוה בפני עצמו הוא ואמרי רבואתא הואיל וכל אחד וא' מצוה בפני עצמו הוא ברכינן בפה"ג אכל כסא וכסא ומסייע להאי סברא מהא [חולין פ"ו ע"ב] דתנן שחט מאה חיות במקום אחד כסוי אחד לכולן מאה עופות במקום אחד כסוי א' לכולן ר' יהודה אומר שחט חיה יכסה ואח"כ ישחוט העוף ואמרינן עלה א"ר יוחנן מודה ר' יהודה לענין ברכה שאין מברך אלא ברכה אחת א"ל רבינא לרב אחא בריה דרבא ואמרי לה רב אחא בריה דרבא לרב אשי מ"ש מדרב ברונא ורב חננאל תלמידי דרב דהוו יתבי בסעודתא וקאי עלייהו רב ייבא סבא ואמרו ליה הב ונבריך והדר אמרי ליה הב ונשתי אמר להו רב ייבא סבא הכי אמר רב כיון דאמריתו הב ונבריך איתסר לכו למישתי חמרא ואהדרו ליה הכי השתא התם מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר הכא אפשר דשחיט בחדא ידא ומכסי בחדא ידא שמעינן השתא דכי היכי דלענין ברכת המזון כיון דלא אפשר למשתי וברוכי בהדי הדדי הויא הפסקה וכד מסיק ליה לברכת המזון צריך לחזור ולברך בפה"ג הכי נמי כיון דלא אפשר ליה למיקרי ומשתי בהדי הדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה ובתר דגמר הלילא בורא פה"ג וסברא מעליא הוא והכין מיבעי למיעבד
הר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כד עמוד א
והר"ז הלוי ז"ל הקשה למה הוא צריך לברך על כוס שני שהרי מקרא ההגדה אינו מפסיקו משתיה שהרי אמרו (דף קיז ב) בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה ולאו קושיא היא שאפי' תימא דהכי הוא מ"מ הרי עליו לקרות ההגדה ומיקרי ומישתי בהדדי לא אפשר ועוד דאע"ג דאמרי' דבין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה משמע ודאי דהיינו בין כוסות אבל לא באמצע הכוס שאחר שמזג הכוס לספר עליו יציאת מצרים שהוא מן התורה אינו בדין שימזוג כוס אחר וישתה ועוד שהרי אומר עליו ב' פרקים מן ההלל וברכה אשר גאלנו שהן מפסיקים אותו בעל כרחו משתיה….דעת הרב אלפסי ז"ל דכל היכא דמשתי וברוכי לא אפשר אע"פ שאינו דבר של סלוק צריך לברך ומיהו ה"מ בדבר הקבוע עליו חובה כקריאת ההגדה אבל דבר שאינו קבוע עליו חובה לא דאי לא תימא הכי תקשי להא דאמרי' (דף קב א) בחברים שהיו מסובין ועקרו רגליהן לילך בבהכ"נ או בבית המדרש שאם הניחו שם זקן או חולה כשהן חוזרין אין טעונין ברכה לכתחלה ואע"פ שהתפללו בבהכ"נ...אלא ודאי לא אמרי' הכי אלא בדבר הקבוע עליו חובה אבל דבר הרשות שאם רצה אינו מפסיק לא….וא"ת למה אינו מברך על המרור בפה"א שאע"פ שבירך בטבול ראשון הרי הפסיק ביניהן ההלל והברכה שסדר על כוס ב' ואילו לקמן (דף קיד ב) אמרי' דמברך אמרור לאכול מרור ולא מדכרינן בורא פרי האדמה כלל י"ל שאינו נפטר בכך בבפה"א שברך בתחלה אלא שברכת המוציא פוטרתו שפת פוטרת כל מיני מאכל והיינו טעמא נמי דברכת לאכול מרור לא מפסקא להמוציא שברך בתחלה לפי שהכל מענין הסעודה הוא
רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח הלכה ה-ח
ואומר לפיכך אנו חייבין להודות….וחותם ברוך אתה….אשר גאלנו וגאל את אבותינו….ברוך אתה ה' גאל ישראל, ומברך בורא פרי הגפן ושותה הכוס השני….ואחר כך נוטל ידיו ומברך ברכת המזון על כוס שלישי ושותהו, ואחר כך מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל, ואומר עליו ברכת השיר והיא יהללוך ה'כל מעשיך וכו', ומברך בורא פרי הגפן ואינו טועם אחר כך כלום כל הלילה חוץ מן המים
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן כד
ואמרי רבוותא….וסברא מעליא הוא….. ולא נהירא לי מה שהביא ראיה משום דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא צריך לברך בפה"ג אכל כוס וכוס שהמצוה אינה מזקקת ברכה כל כמה דליכא היסח הדעת כדחזינן לעיל (דף קג א) רב אשי דבריך אכסא קמא ותו לא בריך אף על גב דברכת המזון טעונה כוס לא בעי לברוכי כיון דליכא היסח הדעת הכא נמי אע"ג דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה היא כיון דליכא היסח הדעת לא בעי לברוכי אכל כסא וכסא ואע"ג דלית הלכתא כרב אשי היינו מטעמא אחרינא משום דברכת המזון חשיב הפסק ואיכא היסח הדעת אבל לפום סברא דידיה דברכת המזון לא הוי הפסק ליכא מאן דפליג עליה דההיא סברא דברכת המזון אע"ג שהיא טעונה כוס למצוה אינה מזקקת ברכה לסברתו דליכא הפסקה והיסח הדעת וכן תפילין שתי מצות הן ואינם מעכבות זו את זו ומברך ברכה אחת על שתיהן אפילו מאן דבריך שתים מ"מ ברכה ראשונה עולה גם לשל ראש דאילו לא היה מניח אלא של ראש היה מברך שתים ומה שהביא ראיה מהב לן ונבריך דהוי הפסק משום דמישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר לאו ראיה היא דשאני ברכת המזון דהוי היסח הדעת וסילוק על מה שאכל ושתה הלכך צריך לברך לכתחילה אם רצה לאכול או לשתות וכן כיסוי הדם הוי גמר וסילוק השחיטה אבל אם עמד להתפלל באמצע הסעודה אפילו הגיע זמן המנחה ואין שהות לו לגמור סעודתו ולהתפלל שחייב להפסיק ואי אפשר לו לאכול עד שיתפלל ואפ"ה לא הוי הפסק….כ"ש בין כוס ראשון לכוס שני שאם ירצה לשתות דשותה לא הוי היסח הדעת וכן בין שלישי לרביעי אע"ג דאסור לשתות כיון שהכוס לפניו ודעתו לשתות לא הויא הלילא הפסק והיסח הדעת הלכך נראה שאין לברך כי אם על כוס ראשון ושלישי
רי"ף מסכת פסחים דף כג עמוד ב
ואמרי רבואתא הואיל וכל אחד וא' מצוה בפני עצמו הוא ברכינן בפה"ג אכל כסא וכסא….אבל על הגפן ועל פרי הגפן איכא מ"ד לא מברכינן אלא בסוף ואיכא מ"ד מברכין לבתר תרין כסי דמיקמי סעודה ולבתר תרין דבתר סעודה והדין טעמא בתרא טעמא דמסתבר הוא ושפיר דמי למיעבד הכי
ב"ח אורח חיים סימן תעד ס״ק א
דסבירא ליה לרי"ף דיין שלפני המזון אינו פוטר שבתוך המזון אלא אם כן כבר נטל ידיו לסעודה וכמ"ש התוספות (ברכות מב ב ד"ה ורב) והמרדכי בפרק כיצד מברכין (ברכות סי' קמד) וכמ"ש למעלה בסימן קע"ד (עמ' תלו סע' ד ד"הוכן) ולפיכך בשתיית כוס שני דלפני נטילה צריך לברך אחריו קודם שיטול ידיו.
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן כד
ולמאי דפרישית א"צ לברך על הגפן כי אם אחר כוס רביעי ודברי רב אלפס תמוהין שכתב שמברך בתר תרי דמקמי סעודה דעל כוס שני למה יברך והלא הוא פוטר יין שבתוך המזון דקי"ל יין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון….דיין שלפני המזון כיון שבא לפתוח בני מעיים ולהמשיך אדם לתאות אכילה ברכת המזון פוטרתו וא"צ לברך אחריו אף כשאין לו יין בתוך המזון ולא דמי לדברים הבאים אחר סעודה קודם ברכת המזון דטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם דהתם סילק מלאכול ואותן דברים אינם בכלל סעודה כלל הלכך אין ברכת המזון פוטרתן אבל דברים הבאים לפני הסעודה כגון פרפראות ויין שבא לגרר ולהמשיך לסעודה בכלל הסעודה הן ונפטרין בברכת המזון
שו"ת הרא"ש כלל יד סימן ה
וכתב הרי"ף ז"ל דמברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס….ולא נהירא לי מה שכתב משום דכל חד וחד מצוה באפי נפשה צריך לברך בורא פרי הגפן אכל כוס וכוס, לפי שהמצוה אינה מזקקת ברכה כל כמה דליכא היסח הדעת. כדחזינן לעיל (שם /פסחים קג:/) דרב אשי בריך אכסא קמא ותו לא בריך….הילכך נראה דאין לברך אלא על כוס ראשון ושלישי וברכה אחרונה אין לברך כי אם על כוס רביעי, וכן מצאתי כתוב בשם ה"ר יונה ז"ל וכן ראוי לעשות דהממעט בברכות אין מפסיד דברכות אינן מעכבות אבל המרבה מפסיד דהוי ברכה לבטלה
ספר ראבי״ה השלם פסחים סימן תקכה
ואחרי ששתה כוס ראשון מברך על הגפן ועל פרי הגפן וכו' וכן לשלישי וכן לרביעי דכל חד וחד מצוה באפי נפשיה הוא ועל כוס שני אין מברך לאחריו כי בברכת המזון יפטרנו ויש שאומר דבסוף תרי כסי קמאי ובסוף שני בתראי מברך, וליתא.
בית יוסף אורח חיים סימן תעד
ואבי העזרי כתב שיש לברך אחר ראשון ואחר ג' וד', כלומר אחר שלישי ואחר רביעי וטעמו שכיון שמפסיק בין כוס לכוס שלא בעניני אכילה ושתייה צריך לברך אחריו מה שאין כן בין שני לשלישי שאין מפסיק ביניהם אלא בסעודה וברכת כוס שני פוטר יין שבתוך הסעודה הילכך אין לברך אחריו
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תעד
ורבינו חננאל כתב כוס של קידוש ושלפני בה"מ כיון שיש לו כוס לברך עליו בה"מ אין לברך עליהם על הגפן אבל כוסות אחרונות על כל אחד יש לברך עליו עה"ג
בית יוסף אורח חיים סימן תעד
ומה שכתב בשם ר"ח (שערי תשובה סי' קא)....טעמו דכולה חדא סעודתא היא מתחיל מכוס של קידוש ומסיים בכוס של ברכת המזון הילכך אין לברך בנתיים כלל אבל אחר כוס של ברכת המזון מברך שכבר נגמרה הסעודה ואחר רביעי פשיטא שצריך לברך שהוא גמר השתיה
טור אורח חיים הלכות פסח סימן תעד
ורב שרירא ורב האי כתבו שצריך לברך לפני כל אחד וא' אבל ברכה אחרונה לא שאין לברך אלא אחר אחרון וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדבריהם בברכה אחרונה שאין לברך אלא אחר אחרון וכ"כ הרב רבי יונה
בית יוסף אורח חיים סימן תעד
ושותה כוס שני וכתב רי"ף שצריך לברך בורא פרי הגפן….וכתב עליו הרא"ש ולא נהירא דאע"ג דכל חד וחד מצוה באנפי נפשיה הוא כיון דליכא היסח דעת לא בעי לברוכי אכל כסא וכסא וכן נהגו שלא לברך בורא פרי הגפן אלא על כוס של קידוש וכוס של ברכת המזון. ולענין ברכה אחרונה כתב הרי"ף. בפרק ערבי פסחים שצריך לברך על השני ועל הרביעי: ומה שכתב רבינו שהקשו עליו למה יברך אחר השני וכו'. כ"כ שם הרא״ש….וז"ל הרא"ש בתשובה בסוף דבריו הילכך נראה ...דהממעט בברכות לא הפסיד דברכות אינן מעכבו...עכ"ל וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' עב ומיוחסות סי' רא - רב) וכך פשט המנהג
דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תעד
והמנהג דמברכים עליו כדברי הרי"ף ושאר גאונים וכן פסק המרדכי בפרק ערבי פסחים לברך על כל כוס וכוס
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעד
שותה כוס שני ואין מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה, שאין מברכין בורא פרי הגפן כי אם על כוס של קידוש ועל כוס של ברכת המזון, ואין מברכין על הגפן כ"א אחר כוס רביעי. הגה: והמנהג בין אשכנזים לברך ברכה ראשונה על כל כוס וכוס, אבל ברכה אחרונה אין מברכין רק אחר האחרון לבד, וכן דעת רוב הגאונים
ט"ז אורח חיים סימן תעד ס״ק א
והמנהג בין האשכנזים כו'. אמת שזה דעת רב שרירא ורב האי בטור וצ"ע באמת הא זה סותר את זה דאם מברך בפה"ג על כל כוס ע"כ קי"ל דאגדה והלל הוי הפסק כדעת ר"י רסי' תע"ג ומדלא צריך ברכה אחרונה אחר הכוסות הראשונות ש"מ דשייכים הם לסעוד' והגדה לא הוי הפסק כרשב"ם. ופשוט שמטעם זה באמת כתב הטור וא"א הסכים לדבריהם בברכה אחרונה שאין לברך אלא אחר אחרון. עכ"ל. משמע אבל לא בראשונה לענין בפה"ג על כל כוס מטעם שזכרתי ונ"ל טעם הגאונים דודאי לא הוי הפסק ואפ"ה צריך בפה"ג לכל א' כיון דחכמים תקנו ד' כוסות הוי כמתנה בפי' בשעת ברכה שאין בדעתו לשתות מחמת ברכה זו אלא כוס זה כיון שצריך לכוס אחר חייב לברך עליו כנ"ל אלא ק"ל אמאי כ' לעיל שלא יאכל בטיבול ראשון רק פחות מכזית ורמ"א לא כתב ע"ז כלום משמע דהכי נוהגים הא אפי' אם יאכל כזית לא יצטרך לברכה אחרונה כיון דלא הוי הגדה הפסק וי"ל דמ"מ עדיף טפי לצאת ידי ר"י והא דלא קי"ל כוותיה בברכה אחרונה היינו להקל בספק ברכות
ב"ח אורח חיים סימן תעד ס״ק א
ונכון הוא דכששותה כוס שני יכוין שלא להוציא היין שבתוך הסעודה ואז צריך לברך לאחריו לדברי הכל ומפיק נפשיה מפלוגתא אלא דאז אי אפשר לו לשתות יין בתוך הסעודה דכיון שהיה מחוייב לברך לפניו בורא פרי הגפן היה נראה כמוסיף על הכוסות
מגן אברהם סימן תעד ס״ק א
על כל כוס וכוס. אף על גב דהגדה לא הוי הפסק כמ"ש סו"ס קע"ח מ"מ כיון דכל חדא וחדא הוי מצוה בפ"ע מברכין על כל אחד ואחד וכ"פ ביש"ש פ"ו דחולין סי' י'
מגן אברהם סימן קעח ס״ק יג
לא הוי הפסק. מ"מ נ"ל דנ"י בעי דהוי היסח הדעת וכ"מ בגמ' פ' ע"פ (וכ"מ בטור) נטל ידיו בטבול ראשון צריך שיטול ידיו בטבול שני מ"ט איידי דבעי לומר אגדתא והלילא אסח דעתיה
פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן תעד
עיין מ"א בסימן קע"ח סעיף ו' המתפלל תוך הסעודה אין צריך לברך המוציא אח"כ, והב"י כתב דלרי"ף דמברך על כל כוס דהגדה הפסק הוא הדין תפלה הפסק, והלכה כרא"ש, ומשום הכי המתפלל אין צריך לברך המוציא. ועל הר"ב קשה דשם בסימן קע"ח אודי ליה, וכאן פסק דמברך על כל כוס, על כן תירץ מהרש"ל בפרק כיסוי הדם סימן יו"ד ודרישה בסימן קע"ח [אות ג] דכאן ד' מצות הוה כאלו התנה שלא לצאת בפרי הגפן א' על כוס שני כו',
ערוך השולחן אורח חיים סימן תעד סעיף א -ג
כתב רבינו הב"י שותה כוס שני ואינו מברך עליו לא ברכה ראשונה ולא ברכה אחרונה...אבל רבינו הרמ"א כתב והמנהג בין האשכנזים...דכיון דד' כוסות אלו תקנו חכמים לשתותם דרך חירות וכל אחד ואחד הוא מצוה בפ"ע...[מג"א] ואין זה מספיק ויש שהוסיף לומר דהוה כאלו התנה על כל כוס וכוס שלא יפטור אלא עצמו [ט"ז] וזה יותר תמוה דמניין לנו תנאי זה, ולענ"ד נראה דהנה במהרי"ל כתוב דצריך לברך על כל כוס וכוס אף על פי שהרא"ש פסק שלא לברך התוס' פסקו שיברך ואסור ליהנות בלא ברכה וספק איסור לחומרא עכ"ל ואינו מובן כלל הא אדרבא ספק ברכות להקל [וכבר הקשה עליו הח"י ונשאר בתימה ע"ש] ולכן נ"ל דה"פ דהנה זהו וודאי שיש ספק אם ההגדה הוי הפסק אם לאו דלכן פסקנו בסי' הקודם לעניין כרפס שלא יאכל כזית ואם אכל לא יברך ברכה אחרונה דספק ברכות להקל כמ"ש שם וא"כ פשיטא שלא יברך ברכה אחרונה אך א"כ למה ישתה מספק לא ישתה ולא יברך ולמה לו ליכנס לספק נהנה בלא ברכה אלא מאי אית לך למימר שהוא מוכרח לשתות מפני מצות חכמים שתקנו ד' כוסות וא"כ איך נאמר לאדם תשתה איסור מספק והרי יכול לומר לא ניחא לי ליכנס בספק איסור ליהנות בלא ברכה אלא דאמרינן ליה שתה וברוך ונמצא דאנו מרשים אותו לברך וממילא דלפי תקנת חכמים בהכרח שאין הכוונה לפטור את הכוס השני מברכה ראשונה אבל לעניין ברכה אחרונה כיון שיש ספק ספק ברכות להקל
Summary:
The גמרא quotes from רבינא that ד׳ כוסות were established דרך חרות and that each one is a מצוה באפי נפשה. The רי״ף rules that because each cup is a separate מצוה, a new בורא פרי הגפן must be said on each cup. He further explains that the הגדה is a הפסק (similar to ברכת המזון) between the first and second cups, requiring a new בפה״ג on the second cup. The ר״ן explains the רי״ף, noting that even though we allow for drinking בין הכוסות, that is only before the cup for מגיד has been prepared, or at most until הלל of מגיד. However, once drinking is no longe permitted (e.g. מגיד), then that constitutes a הפסק. He explains that האדמה is really not recited on מרור based on it being part of the meal, not due to the האדמה of כרפס. The רמב״ם rules like the רי״ף.
The רא״ש argues and proves that even where there are separate מצוות, one ברכה can cover both מצוות, noting that everyone would agree if ברכת המזון were not a הפסק then even a regular כוס של ברכה at ברכת המזון would not receive a new בפה״ג, as the בפה״ג from the meal would still be in effect, even though ברכת המזון על הכוס is a new מצוה. Furthermore, he argues that the הגדה is in not at all a הפסק and it is distinguishable from ברכת המזון, which is inhertently a היסח הדעת from eating/drinking. Therefore, the רא״ש paskins that a ברכה should only be recited on the first and third cups.
However, when it comes to a ברכה אחרונה, the רי״ף rules that one should recite an על הגפן on cups two and four, without providing much explanation. The ב”ח explains that the pre-meal wine is not covered by the ברכת המזון and as such, a new על הגפן is required. The רא״ש challenges this as there would be no reason to say a ברכה אחרונה on cup two, as that cup will exempt reciting a בפה״ג during the סעדוה and the ברכת המזון will qualify as a ברכה אחרונה. Accordingly, the רא״ש argues and holds that only one על הגפן should be recited, after cup number four.
The ראבי”ה rules that a ברכה אחרונה should be recited after each of cups one, three and four. The בית יוסף explains this position based on מגיד and הלל being הפסקות. (It is curious why the רי”ף doesn’t also adopt this position.)
According to רבנו חננאל, as cited by the טור, one should recite a ברכה אחרונה on cups three and four, as those are the only ones not covered by ברכת המזון.
Lastly, the טור cites the position of the גאונים that a ברכה ראשונה is recited on cups one, two, three and four, while a ברכה אחרונה is only recited on cup four.
The בית יוסף writes that the מנהג is to follow the רא״ש and he rules accordingly in שלחן ערוך. The רמ”א paskins the position of the גאונים.
The ט״ז notes that this position of the רמ”א is inherently inconsistent: if the הגדה is a הפסק, then a separate ברכה אחרונה should be required after cup number one; if it’s not a הפסק, then why are we saying a new בפה״ג for each cup. He explains that since each cup is a separate מצוה, it’s as if one has in mind to exclude the ברכה from covering the next cup, even though there is no הפסק. In a somewhat similar analysis, the מ״א also addresses this question, by explaining the ruling of the רמ״א is based solely on the first reason of the רי״ף i.e. מצוה באפי נפשה but that nonetheless the הגדה is not a הפסק between cups one and two.
The ערוך השלחן understands the רמ״א differently, assuming that we are בספק whether the הגדה is a הפסק or not. Accordingly, we do not recite a separate על הגפן more than necessary, out of a concern of ספק ברכות. However, the ספק for a ברכה ראשונה works differently - out of concern for drinking without a ברכה (and, of course, not drinking is not an option, given the מצוה of ד׳ כוסות), we are forced to say a ברכה on cups two and four. (The reasoning of the ערוך השלחן seems debatable, as it is not necessarily a given that there is a bona fide prohibition to drink without a ברכה and the possibility of a ברכה לבטלה may necessitate not reciting a ברכה ראשונה as well.)
Updated 3/23/2020
No comments:
Post a Comment