כל שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים - Urchatz: Washing for Karpas at the Seder

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטו עמוד א

השתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן - מברך על אכילת מצה ואכיל,והדר מברך על אכילת מרור ואכיל, והדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה, זכר למקדש כהלל. אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: כל שטיבולו במשקה - צריך נטילת ידים. אמר רב פפא: שמע מינה האי חסא צריך לשקועיה בחרוסת, משום קפא. דאי סלקא דעתך לא צריך לשקועיה - נטילת ידים למה לי? הא לא נגע. ודילמא, לעולם אימא לך: לא צריך לשקועיה, וקפא - מריחא מיית, אלא למה לי נטילת ידים - דילמא משקעו ליה. ואמר רב פפא: לא נישהי איניש מרור בחרוסת, דילמא אגב חלייהדתבלין מבטיל ליה למרוריה, ובעינן טעם מרור וליכא. אדבריה רב חסדא לרבנא עוקבא ודרש: נטל ידיו בטיבול ראשון - נוטל ידיו בטיבול שני. אמרוהרבנן קמיה דרב פפא: הא בעלמא איתמר, דאי סלקא דעתך הכא איתמר - למה לי נטילת ידים תרי זימני? הא משא ליה ידיה חדא זימנא! - אמר להו רבפפא: אדרבה, הכא איתמר. דאי סלקא דעתך בעלמא איתמר - למה לי תרי טיבולי? אלא מאי הכא איתמר - נטילת ידים תרי זימני למה לי, הא משא ליהידיה חדא זימנא! אמרי: כיון דבעי למימר אגדתא והלילא - דילמא אסוחי אסחיה לדעתיה ונגע.

רש"י מסכת פסחים דף קטו עמוד א

צריך נטילת ידים - משום המשקין, שהידים שניות - וכל הפוסל בתרומה מטמא משקין וכו'.

תוספות מסכת פסחים דף קטו עמוד א

כל שטיבולו במשקה צריך נטילה - פי' בקונ' אע"ג דקי"ל (חולין דף קו.) הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח כיון דאיכא משקין וקיי"ל (פרה פ"חמשנה ז) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה הוה להו הנך פירות כמו נהמא וצריך ליטול כמו בנהמא ואין נראה לפרש כן דאם כן כי פריך למה לי נטילת ידים הא לא נגע ומאי נפקא מיניה אפילו אי לא נגע כיון דסוף סוף אכיל משקה המטובל לא גרע מאוכל מחמת מאכיל דבעי נטילת ידים ועוד וכי לא ידע המקשה דאיכא למיחש דילמא נגע כדאמר רב פפא ונראה דנטילה דהכא לא משום קדושה ונקיות כמו בנהמא אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחלה ויהא אסור לשתותן ולפסול את גופו כדתנן בפ"ב דחולין (דף לג.) השוחט ולא יצא מהן דם כו' הא יצא מהן דם אין נאכלין בידים מסואבות ואמר נמי בסדר הסיבה (ברכות דף מג.) הביאו להן יין כל אחד נוטל ידו אחת פי' שלא יטמא היין ויפסול גופו והתם סגי ביד אחת אבל במרור נוגע בב' ידיו וקאמר הסיבו מביאין להם מים אע"פ שכל אחד כבר נטל ידו אחת חוזר ונוטל ב' ידיו אע"ג דאמרינן (ידים פ"ב מ"א) נטל ידו אחת משטיפה אחת טהורה צריך ליטול שתיהן ולפי שנטילה ראשונה לא היתה לשם קדושה לכך סבר המקשה דבהך נטילה ליכא למיגזר שמא יגע ולפי זה נראה דאין לברך על אותה נטילה כיון דליכא הכא מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך (חולין דף קו.) וכ"ש אנן שאין אנו נזהרין מלטמאות עצמנו ומלאכול אוכלין טמאין ואין אנו צריכין לאותה נטילה והמברך הרי זה מברך ברכה לבטלה ובכל סדרים כתיב שצריך על הנטילה לברך ואין נראה כדפרישית.

מהרש"א חידושי הלכות מסכת פסחים דף קטו עמוד א

בד"ה כל שטיבולו כו' פירוש בקונטרס כו' ה"ל הנך פירות כמו נהמא וצריך כו' עכ"ל אין זה פירש"י ולא פירוש רשב"ם הכא דאיכא לפרושי כדבריהם ור"ל כמו נהמא דגזרו ביה נטילה משום סרך תרומה דשני עושה בו שלישי ואסמכוה אקרא והתקדשתם וק"ל:

רמב"ם הלכות ברכות פרק ו הלכה א

כל האוכל הפת שמברכין עליו המוציא צריך א נטילת ידים תחלה וסוף, ואע"פ שהיא פת חולין ואע"פ שאין ידיו מלוכלכות ואינו יודע להן טומאה לאיאכל עד שיטול שתי ידיו, וכן כל דבר שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים תחילה...

כסף משנה הלכות ברכות פרק ו

וכן כל דבר שטיבולו במשקה וכו'. פרק ע"פ (פסחים קט"ו) מימרא דרבי אליעזר אמר ר' אושעיא ופי' שטיבולו במשקה עניינו שהוא בלול בא' מז' משקיןשהם המים והיין והחלב ושמן זית ודבש דבורים וטל ודם ופירש"י אע"ג דקי"ל הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח כיון דאיכא משקין וקי"ל כל הפוסלאת התרומה מטמא משקין להיות תחלה ה"ל הנך משקין כמו נהמא וצריך ליטול כמו בנהמא. והתוספות כתבו דהך נטילה לאו משום קדושה ונקיותכמו בנהמא אלא משום שלא יטמא משקין להיות תחלה ויהא אסור לשתותן ולפסול גופו כדמשמע בפ"ב דחולין:

טור אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קנח

וכשבא לאכול יטול ידיו קודם ואפי' לחולין ב)ולאו דוקא כשאוכל ג)פת א]אלא לכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים אבל הנוטל ידיו לפירותה)הרי זה מגסי הרוח ב]ו)וצריך ליזהר בנטילתם שכל המזלזל בנטילתם חייב נידוי כדאמרינן את מי נידו את ר"א בן הנדל שזלזל בנט"י וכל המזלזל בנט"יז)בא לידי עניות ואמר ר' זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנט"י נעקר מן העולם ג]ח)ומיהו במחנה ההולכים למלחמה פטורים מנט"י ראשונים ואע"פ ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא ויברך על נט"י אע"פ שאינה אלא מדרבנן שהצריכו נטילה לחולין משום סרך תרומה פי' שלא יבא לאכול תרומה בלא נטילה וסתם ידים שניות לטומאה ופוסלות התרומה ומשום הכי תקנו שיהא רגיל ליטול אף לחולין ואע"פ שלא היה צריך דחולין לאו בני קבולי טומאה נינהו. ט)ושייך לומר וצונו בדבר שהוא מדרבנן ואסמכוהו אלא ודלא תסור י)יא)ולא יברך עד אחר הנטילה אף על גב דכל המצות מברכין עליהם קודם לעשייתן שאני הכא שפעמים שאין ידיו נקיות ואינו יכול לברךקודם הילכך תקנו שלעולם יברך אח"כ ועוד כיון דמברך קודם הניגוב הוי שפיר קודם לעשייתן שגם ניגוב הוא מן המצוה וינגבם היטב קודם שיבצע דאמר רבי אבהו יב)כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא שנאמר ככה יאכלו בני ישראל את יג)לחמם טמא בגוים לחמם טמא בגימטריא בלאניגוב ידים (ס"א לחמ"ם לח מים וכו'):

בית יוסף אורח חיים סימן קנח

ולאו דוקא כשאוכל פת אלא לכל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים. בפרק ערבי פסחים (קטו.) א"ר אלעזר כל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים ופירש רש"י צריך נטילת ידים משום משקין שהידים שניות וכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה. וכן דעת ה"ר יונה (ברכותמא. ד"ה כל שטיבולו) שכתב בפרק אלו דברים פירוש עיקר נטילת ידים הותקנה על הפת שנאחז בידים שהנטילה היא משום סרך תרומה ורוב התרומות הם מהפת אבל לפירות אין צריך נטילת ידים שאין תרומתן מן התורה אלא הענבים אחר שעשה מהם יין והזיתים אחר שיעשו שמן שלא מצינו תרומה מן התורה אלא בראשית דגנך תירושך ויצהרך אבל המשקים כיון שאינם נאחזים בידים שאדם שותה אותם על ידי הכלי לא היו צריכים נטילה מן הדין אלא מפני שהמשקים עלולים יותר שמקבלים טומאה מהידים שהן שניות כמו התרומה ונעשים ראשונים לטמא דברים אחרים כדאמרינן (פרה פ"ח מ"ז) כל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה לפיכך החמירו בהם והצריכו לכל דבר שטיבולו במשקה נטילת ידים עכ"ל: והתוספות (פסחים שם ד"ה כל שטיבולו) כתבו שאין נראה לפרש כן ונראה דנטילה דהכא לאו משום קדושה ונקיות כמו בנהמא אלא משום שלא יטמא המשקין להיות תחלה ויהא אסור לשתותן ולפסול גופו ולפי זה נראה דאין לברך על אותה נטילה כיון דליכא הכא מצוה לשמוע דברי רבי אלעזר בן ערך (חולין קו.) וכל שכן שאין אנו נזהרים מלטמאות עצמינו ומלאכול אוכלים טמאים ואין אנו צריכים לאותה נטילה והמברך הרי זה מברך ברכה לבטלה ובכל הסדרים כתוב שצריך לברך על הנטילה ואין נראה כדפרישית עכ"ל וכן כתב שם המרדכי (לד.) בשם רשב"ם וגם רבינו כתב בסימן תע"ג שהר"מ מרוטנבורק (תשב"ץ קטן סי' צט) כתב דהאידנא אין צריך נטילה לדבר שטיבולו במשקה ועל כן לא היה מברך על נטילה של טיבול ראשון וכן כתב בעל העיטור (ע' עשרת הדברות מצה ומרור קלד ע"ג) ומיהו רבינו כתב שם דלא נהירא והכא נמי אזיל לטעמיה ולא חילק לענין ברכה בין דבר שטיבולו במשקה לפת וגם המרדכי כתב שם שרבותיו חולקים על אותו פסק ומצריכים ברכה וכן נראה שהוא דעת הרא"ש שכתב בפרק כל הבשר (סי'י) לפי שהמשקה עלול לקבל טומאה הצריכו נטילה לדבר שטיבולו במשקה משום סרך תרומה וכדברי רש"י וכן נראה דעת הרמב"ם בפ"ו מהלכות ברכות (ה"א) שמברכין על נטילת ידים לאכילת דבר שטיבולו במשקה כשם שמברכין לאכילת פת: וכתב רבינו ירוחם (נט"ז סוף ח"ו) יש מפרשים דהא דמצרכינן נטילה לטיבולו במשקה יש לו כל דין נטילת ידים ומברך עליהם ויש להם כל דין מים ראשונים ויש מפרשים שאינו אלא משום נקיות ואין מברכין עליהם שלא תקנו נטילה אלא בפת וכן נראה עיקר ואין להם דין מים ראשונים עכ"ל וכיון שיש חולקים בדבר יש לחוש מלברך וגם רבינו כתב בסימן תע"ג והרוצה לצאת ידי ספיקא יביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר כגון שיסך רגליו וישפשף ע"כ ומיהו אותו תיקון הוא על פי דעת הסוברים שאחר נטילה דעשיית צרכיו צריך לברך על נטילת ידים אבל לדידן דאינו מברך על נטילת ידים כמו שכתבתי בסימן ז' (ד"ה וא"א ז"ל) ליתא לההוא תיקון הילכך נכון שלא לברך על נטילה לדבר שטיבולו במשקה ולדברי הכל אין דבר שטיבולו במשקה צריך נטילה אלא בעוד שהמשקה טופח עליו אבל אם נתנגב לא וכן נראה מדברי הכל בו (סי' כג) ופשוט הואא: בפרק ערבי פסחים (קטו:) על הא דאמרינן כל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים אמר רב פפא שמע מינה האי חסא צריך לשקועיה כלומר בחרוסת משום קפא דאי סלקא דעתך לא צריך לשקועיה נטילת ידים למה לי ודילמא לעולם אימא לך לא צריך לשקועיה וקפא מריחא מיית אלא למה לי נטילת ידים דילמא משקעו ליה ונראה שיש ללמוד מכאן שאע"פ שאינו מטבל אלא ראש הירק או הפרי שנמצא שאין המשקה נוגע כלל בידים עם כל זה צריך נטילת ידים:

וכתב הר"ן שם (כה. ד"ה והא דבעינן) והא דבעי נטילת ידים למה שטיבולו במשקה טפי מלשתות משום דהתם לא עביד דנגע במשקין שבתוך הכוסאבל הכא עביד דנגע במשקין על ידי טיבול מיהו בפרק כיצד מברכין משמע שצריך ליטול ידו אחת ששותה בה ע"כ ונראה דהא דפרק כיצד מברכין היינודתני התם (מג.) כיצד סדר הסיבה אורחין נכנסין וכו' בא להם מים כל אחד נוטל ידו אחת בא להם יין כל אחד מברך לעצמו וכתב שם הרשב"א (ד"הבא להן) נוטל ידו אחת ואע"ג דהנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח הכא שאני דמשום שמא יגע בידו ליין וכל שבמשקין צריך נטילת ידים והיינו דלאצריך אלא ידו אחת ע"כ. וכן נראה ממה שפירש רש"י נוטל ידו אחת לקבל בה כוס ששותה לפני המזון אבל התוספות (ד"ה כל אחד) כתבו נוטל ידו אחתמפני כבוד הברכה ולא דמי לנוטל ידיו לפירות דהוי מגסי הרוח כיון שאינו נוטל שתי ידיו ע"כ. ולפי דבריהם אין משם ראיה ליטול ידו אחת לשתותונראה שכך פירשו הפוסקים אותה ברייתא ומפני כך לא הזכירו שצריך ליטול ידו אחת לשתות: ורבינו ירוחם (שם) כתב שהביא הרשב"א ראיה גם כןמדאמרינן בפרק אמר להם הממונה (יומא ל.) הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין נוטל ידו אחת ונכנס ואומר שם דלשתות הוא ורש"י (ד"ה לא אמרן)נראה שחולק על זה שפירש דההיא דמסכת יומא מיירי לשתות אחר אכילה שאם היו ממשיכין אחר סעודה לאכול ולשתות חיישינן שמא יתן פרוסהלתוך פיו וההוא דפרק כיצד מברכין מיירי באוכלי טהרות עכ"ל וגם ה"ר יונה כתב בסוף פרק אלו דברים (מב: ד"ה דיבר) כדברי רש"י דלשתיה לחודה לאהוה בעי נטילת ידים אלא מפני שדרכם היה בשעת שתיה לאכול מעט לפיכך הצריכוהו נטילת ידים. ואע"פ שהרשב"א כתב בתורת הבית (ארוך ב"וש"א) שנראה לו שהשותה צריך ליטול ידו אחת שנוטל בה את הכוס מכל מקום שאר פוסקים שלא הזכירו כן חולקים בדבר ונהוג עלמא כוותייהו וכלהמשנה אינו מן המחמירין אלא מן המתמיהין:

ב"ח אורח חיים סימן קנח

ג ולאו דוקא כשאוכל פת וכו'. מימרא דרבי אלעזר בפרק ערבי פסחים ולשון צריך נטילת ידים משמעו כל דין נטילת ידים ומברך עליהם וכך היא דעת רש"י והרמב"ם והרא"ש ורבינו אבל אין כן דעת התוספות ורשב"ם ומהר"ם מרוטנבורג וכן כתבו האחרונים שיש ליטול ידיו ולא יברך E והכינקטינן ועיין לקמן בסימן תע"ג:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות נטילת ידים סימן קנח סעיף ד

אם אוכל (יא) ה ח] דבר (יב) [ד] שטיבולו (יג) <ד> ד{ באחד ה'] משבעה ו משקין שסימנם: <ה> י"ד שח"ט ד"ם (ד) ט] דהיינו: יין, ז [ז] (יד) י] ה{ דבש, [ח] (טו) יא] שמן,(טז) יב] חלב, טל, ח (יז) יג] דם, (יח) יד] מים) ו'] טו] ולא נתנגב, ואפילו (יט) אין ידיו נוגעות במקום המשקה, טז] צריך <ו> ז'] נטילה (כ) ו{ בלא [יא] ברכה. הגה: ה) }ג*{ ואפי' אינו מטבל <ז> יז] רק ראש הירק }ג{ יח] או הפרי, (כא) אפ"ה יטול יט] בלא ברכה (ב"י)

מגן אברהם סימן קנח

כ' הל"ח סמ"א בפכ"ה דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מי שיסמוכו שהתוס' סוברים כן ופוק חזי מאי עמא דבר ועסי' תע"ג:

משנה ברורה סימן קנח

(כ) בלא ברכה - כי יש מקצת הראשונים דסברי שלא הצריכו חכמים נט"י לדבר שטיבולו במשקה אלא בימיהם שהיו אוכלים בטהרה משא"כ עכשיו שכולנו טמאי מתים ולכך לא יברך ענט"י שספק ברכות להקל והנה במ"א הביא בשם הל"ח דהעולם נוהגים שלא ליטול ויש להם על מה שיסמוכו היינועל מקצת הראשונים הנ"ל אבל הרבה אחרונים החמירו מאד בדבר וכתבו דהעיקר כרוב הפוסקים דצריך נטילה מדינא אף בזה"ז ועיין בביאור הגר"א שגם דעתו כן והחמיר מאד בזה שאף צריך לברך ע"ז ולכן אף דהעולם אין נוהגין לברך עכ"פ אין להקל לאכול בלי נטילה. וצריך לזה[כב] כל דיני נטילהכמו לפת. ומ"מ בפחות מכזית נ"ל פשוט שאין להחמיר בזה כלל דאפי' בפת הרבה אחרונים מקילין וכנ"ל במ"ב: [אמנם מהטור (סימן תע"ג ותפ"ו) לאמשמע כן עיין שם, ובטלה דעתי מפני דעתו הרחבה. ועיין שם בביאור הלכה בסימן תע"ג סעיף ו'.]

ערוך השולחן אורח חיים סימן קנח

אמרינן בפסחים [קט"ו.] כל שטיבולו במשקה צריך נט"י ויש שפירשו הטעם דכמו דבפת גזרו משום סרך תרומה דשני עושה שלישי בתרומה ובמשקין קיי"ל דכל הפוסל את התרומה מטמא משקין להיות תחלה אפילו בחולין וא"כ כשלא יטול ידיו יטמאו הידים להמשקין להיות תחלה והמשקין יטמא להאוכל דראשון עושה שני בחולין [תר"י בברכות פ"ח] ולפ"ז צריך ברכה כמו בפת אבל התוס' כתבו בפסחים שם דנטילה זו אינה משום קדושה ונקיות כבפת אלא משום שלא יטמא המשקין ויהא אסור לשתותן ולפסול גופו וכו' ולפי זה נראה דאין לברך על אותה נטילה כיון דליכא הכא מצוה לשמוע דברי חכמים וכו' עכ"ל כלומר דבאמת משום טומאה וטהרה לא שייך אצלינו דאטו אנן נזהרין מטומאה ועיקר חיוב דנט"י הוא מוהתקדשתם וזה אינו אלא בפת באכילה קבועה כמ"ש וטעמא דסרך תרומה הוא טעם נוסף וכיון דבזה לא שייך הך דוהתקדשתם לא שייך ברכה וכמה וכמה מראשונים הסוברים כן ולדיעה זו אין חיוב כלל בזמן הזה ליטול ידיו לטיבולו במשקה וזה אינו רק בזמן הקדמון שאכלו בטהרה וכ"כ להדיא הטור לקמן בסי' תע"ג בשם הר"ם מרוטנבורג ומטעם זה מקילים האידנא בזה [והלבוש כתב לדיעה זו דאינה אלא משום נקיות ודבריו תמוהים דלהדיא כתבו התוס' דלאו משום נקיות וכמ"ש הטור בסי' תע"ג דהאידנא ליכא דין זה ע"ש ודברי רבינו ירוחם שבב"י אטעייה להלבוש שכתב וי"מ שאינו אלא משום נקיות ע"שוטעות הדפוס הוא וכצ"ל שאינו משום נקיות וידוע שספרי הרבינו ירוחם מליאים טעות ובהגהות הלבוש הדברים כתקונם ע"ש וגם בט"ז סק"ו יש טעותזה דרבינו ירוחם]:

רא"ש מסכת פסחים הלכות פסח בקצרה

וצריך שישתה רוב הכוס ועל כוס ראשון מברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קידוש היום ואינו נוטל ידיו קודם קידוש ואחר קידוש מביאים לפניו ירקות ונוטל ידיו דכל שטיבולובמשקה צריך נטילת ידים משום סרך תרומה דכמו שתקנו נטילת ידים למי שאוכל פת משום סרך תרומה משום דידים שניות הן ופוסלין את התרומהכך תיקנו נטילת ידים למה שטיבולו במשקה ואוכל לפי שסתם ידים פוסלים את המשקה להיות תחלה לכך נוטל ידיו ומברך בפה"א ומטבל בחומץ

רמב"ם הלכות חמץ ומצה פרק ח

סדור עשיית מצוות אלו בליל חמשה עשר כך הוא: בתחלה מוזגין כוס לכל אחד ואחד ומברך בורא פרי הגפן ואומר עליו קדוש היום וזמן ושותה, ואחר כך מברך על א נטילת ידים ונוטל ידיו, ומביאין שלחן ערוך ועליו מרור וירק אחר ומצה וחרוסת וגופו של כבש הפסח ובשר חגיגה של יום ארבעה עשר,ובזמן הזה מביאין על השלחן שני מיני בשר ב אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה מתחיל ומברך בורא פרי האדמה ולוקח ירק ומטבל אותו ג בחרוסת ואוכל ד כזית הוא וכל המסובין עמו כל אחד ואחד אין אוכל פחות מכזית, ואחר כךעוקרין השולחן מלפני קורא ההגדה לבדו, ומוזגין הכוס השני וכאן הבן שואל, ואומר הקורא מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שבכל הלילות איןאנו מטבילין אפילו פעם אחת והלילה הזה שתי פעמים, שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולו מצה, שבכל הלילות אנו אוכלין בשרצלי שלוק ומבושל והלילה הזה כולו צלי, שבכל הלילות אנו אוכלין שאר ירקות והלילה הזה מרורים, שבכל הלילות אנו אוכלין בין יושבין בין מסוביןוהלילה הזה כולנו מסובין.

טור אורח חיים הלכות פסח סימן תעג

ונוטל ידיו לצורך טיבול הראשון ג]דכל שטיבולו במשקה צריך נטילה ומברך על נט"י ולא יטול קודם קידוש כי לקידוש א"צ נטילה ומיהו מי שרגיל ליטול כל ימות השנה קודם קידוש ד]ולא חשיב לקידוש הפסק שהוא צורך סעודה שהרי אסור לאכול עד שיקדש גם עתה יכול ליטול קודם: וה"ר מאיר מרוטנבורק כתב שהאידנא א"צ נטילה לדבר שטיבולו במשקה ועל כן לא היה מברך על נטילת על טיבול הראשון וכ"כ בעל העיטור ולא נהירא וכן כתבו הגאונים שצריך לברך וכ"כ ה"ר שמעיה בשם רש"י והרוצה לצאת ידי ספיקא יביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר כגון שיסך רגליו(ב"ה או יטיל מים) וישפשף ולוקח ירקות ויברך בפה"א ומטבל כדי לעשות שינוי בשביל התינוקות שישאלו כי זה הוא שינוי שטובלין קודם סעודה מהשאין דרך לעשות כן בשאר הימים ה]וא"צ כזית מהם וכתב רב עמרם שטיבול זה בחרוסת וכ"כ הרמב"ם ז"ל ורבינו תם פירש שמטבל בחומץ ולא בחרוסת לפי שהחרוסת מצותו עם המרור ואין לאכול ממנו קודם מצותו וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל (וכן המנהג) ואפילו אין לו שאר ירקות שגם טיבולו הראשון בחזרת אפ"ה אין לטבול בחרוסת כיון שאין בטיבול ראשון עיקר מצותו ולר"י ח)מברך אחר הטיבול בנ"ר ולרשב"ם א"צ לברך אחריו ולזההסכים א"א הרא"ש ז"ל:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעג סעיף ו

נוטל ידיו (נא) לצורך טבול ראשון (נב) <ז> ולא יברך על הנטילה, יד'] ויקח טו'] מהכרפס * (נג) יח <ח> פחות מכזית טז'] ומטבלו (נד)בחומץ (נה) יט ומברך בורא פרי האדמה ואוכל, * (נו) יז'] כט> ואינו מברך אחריו. ויקח יח'] מצה (נז) האמצעית כ יט'] ויבצענה לשתים, (נח) כא ל> ויתןחציה לאחד מהמסובין לשומרה לאפיקומן כ'] ונותנין אותה (נט) כב תחת המפה, וחציה השני ישים בין שתי השלימות (ס) כג לא> ויגביה הקערהשיש בה המצות ויאמר: (סא) כד לב> הא לחמא עניא, עד <ט> מה נשתנה.

ט"ז אורח חיים סימן תעג

(ו) (פמ"ג) נוטל ידיו לצורך טיבול ראשון. דכל שטיבולו במשקה צריך נטילה. מכאן יש תוכחת מגולה לאותן שאין נזהרין בכל השנה ליטול קודם שיאכל דבר שטיבולו במשקה דמה נשתנה הלילה הזה מכל הימים שבשנה ואם בא לטהר עצמו טפי בלילה זו ה"ל להזהר עכ"פ בי' ימי התשוב'שנזהרים הכל לאכול פת של ישראל דוקא אלא ודאי שאין כאן אלא חסרון זהירות ואין מדקדקים להשוות מידותיהם:

ולא יברך על הנטילה. בטור כתב והרא"מ כ' שהאידנא א"צ נטילה לדבר שטיבולו במשקה וע"כ לא היה מברך ענ"י על טיבול ראשון וכ"כבעל העיטור ול"נ וכ"כ הגאונים שצריך לברך וכ"כ הר"ש בשם רש"י והרוצה לצאת ידי ספק יביא עצמו לידי חיוב נטילה מצד אחר כגון שיטיל מים וישפשף וטעם הרא"ם לפי שאין הנטילה משום סרך תרומה כמו בלחם אלא משום נקיות והשתא אין אנו נזהרין בנקיות כמ"ש התוס' פ' ע"פ וכ' ב"ישמ"ש ול"נ אין דבריו נכונים דכיון דפלוגתא היא אם צריך נטילה טוב שלא לברך עכ"ל. עוד הקשה במ"ש הטור יטיל מים וישפשף שדבר זה אינו מביאולידי ברכת ענ"י לפ"ד הרא"ש בסי' ז' ול"נ דהטור לא כ' ול"נ על הברכ' אלא על מ"ש שאין בזמן הזה חיוב נטילה גם במ"ש הרוצה לצאת ידי ספק הוא קאי על הנטילה לא על הברכה כי אם נאמר שא"צ נטילה לזה נמצא שיש איסור לנטילה דהוי כגסי רוח כמו הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח משוםשא"צ שם נטילה ה"נ בזה ע"כ כתב שיביא עצמו לידי נטילה ע"י שפשוף וממילא חייב בברכת ענ"י כיון שדבר שטיבולו במשקה יש בו דמיון ללחם ממילא מי שהטיל מים ושפשף ובא לאכול דבר זה הכל מודים שיש כאן חיוב נטילה כמו בלחם בלא שפשף ובזה מודים כ"ע כיון שיש תרתי למעליותא דחיוב נטילה והוי כמו רוצה ללמוד בסי' ז' אבל מ"מ שפיר הכריע ב"י וש"ע שלא לברך בזה ולא להשגיח במה שכתובה ברכה זו בכל הסידורים וכ"כהתו' פ' ע"פ דף קט"ו דהמברך מברך ברכה לבטלה ובכל הסדורים כתוב לברך על הנטילה ואין נראה עכ"ל. ומאוד יש לתמוה שכ' שבלילה זו משום חובת הרגל יש לברך ובכל השנה כתב הוא עצמו בסי' קנ"ח שאין לברך ודבר זה אינו נכון כלל לחייב ברכה בזמן אחד יותר מחבירו ע"כ אין לברך כללכמו בכל השנה. וטעם טיבול זה פרש"י ורשב"ם משום היכרא לפי שאין בני אדם רגילין לאכול ירק קודם הסעודה והתינוקות ישאלו ע"ז ונראההתשובה יהיה להם דאי לא היה מטבל אלא השני דמרור לא היה ניכר דהוה משום מצוה אלא כדרך בני אדם לטבול תוך הסעוד' ע"כ תקנו לטבל קודםהסעודה דבזה מרמזין שאין הטיבול בא מחמת הסעודה והוא סי' לטיבול השני שהוא ג"כ שלא מחמת הסעודה אלא מצות חכמים כנ"ל לפ"ד רש"יורמב"ם:

ערוך השולחן אורח חיים סימן תעג

ואחר שיקדש נוטל ידיו לצורך טיבול הראשון ולא יברך על נטילת ידים ואף מי שאינו נזהר בכל השנה בטיבולו במשקה ליטול ידיו בפסח יטול ידיו שהרי כמה שינויים אנו עושין בליל זה ועניין הטיבול הוא כדי שישאלו התנוקות למה זה טובלין קודם האכילה מה שאין דרך לעשות כן דכבר נתבאר דהתור ההקפידה בליל זה על שאלת הבנים

חיי אדם חלק ב-ג (הלכות שבת ומועדים) כלל קל

ד) ורחץ - לאחר שקידש, יטול ידיו, דמדינא כל דבר שטיבולו במשקה צריך נטילת ידים. ואף על גב דבזמן הזה אין נוהגין כן רק מי שנוהג בפרישות, מכל מקום בליל פסח נוהגין ליטול כדין נטילה בלא ברכה, כדי לעשות היכר לתינוקות כדי שישאלו:

Summary:
The גמרא in פסחים rules that one must wash for a wet food - דבר שטיבולו במשקה.  According to רש״י the reason for this requirement is based on the same reasoning as washing for bread - קדושה ונקיות.  Presumably, this נטילה requires a ברכה.  This also appears to be the position of the רמב״ם טור, רא״ש; while the רבינו ירוחם quoted by the בית יוסף seems to take a middle position, requiring washing but without a ברכה.  However, תוספות argues that the reason for the requirement is based on a concern of eating food that will ultimately be טמא (as the liquid will facilitate transmitting טומאה onto the food.  Accordingly, תוספות holds that since we are not מקפיד on טומאה וטהרה nowadays, this requirement is no longer applicable.  This is also the position of the מהר״ם מרוטנברג.
The שלחן ערוך rules that one should wash without a ברכה and he explains in the בית יוסף that a ברכה should not be recited due to the מחלוקת whether the נטילה is required.  The מ״א acknowledges that there is room to be lenient based on תוספות.  The משנה ברורה rules stringently while the ערוך השלחן defends a more lenient approach.
With respect to ורחץ at the ליל סדר from the טור  and שלחן ערוך it would appear that this is simply an extension of the general הלכה of a דבר שטיבולו במשקה.  Similarly, the ט״ז notes that from the fact that the שלחן ערוך cites the custom of ורחץ, it is an open rebuke to those who fail to wash all year round.  However, the ערוך השלחן and חיי אדם note that even those are lenient all year round adopt the custom of washing at the ליל סדר as a change from the norm כדי שישאלו התינוקות.