בענין אכילת פחות מכשיעור לֿחולה ביוה״כ - Feeding a Sick Individual on Yom Kippur

בענין אכילת פחות מכשיעור לֿחולה ביוה״כ

חצי שיעור אסור מן התורה

1. תלמוד בבלי מסכת יומא דף עד עמוד א

 חצי שיעור, רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה, ריש לקיש אמר: מותר מן התורה. רבי יוחנן אמר: אסור מן התורה; כיון דחזי לאיצטרופי - איסורא קא אכיל. ריש לקיש אמר: מותר מן התורה, אכילה אמר רחמנא - וליכא

2. רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב הלכה ג

אכל או שתה פחות משיעור זה אינו חייב כרת אע"פ שהוא אסור מן התורה בחצי שיעור אין חייבין כרת אלא על כשיעור, והאוכל או השותה חצי שיעור מכין אותו מכת מרדות

---

מאכילין חולה ביוה״כ פחות מכשיעור

3. תלמוד בבלי מסכת יומא דף פב עמוד א - ב

משנה. עוברה שהריחה - מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין, ואם אין שם בקיאין - מאכילין אותו על פי עצמו, עד שיאמר די. גמרא. תנו רבנן: עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר - תוחבין לה כוש ברוטב, ומניחין לה על פיה. אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה רוטב עצמה, ואם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילין אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים

4. תלמוד בבלי מסכת כריתות דף יג עמוד א

. קתני: התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה.  מפני הסכנה, אפילו טובא נמי תיכול! אמר רב פפא, הכי קתני: הותרו לה לעוברה פחות מכשיעור אפילו טובא מפני הסכנה

5. תורת האדם שער המיחוש - ענין הסכנה

וגרסינן בכריתות בפרק אמרו לו (י"ג א') התירו לה לעוברה לאכול פחות מכשיעור מפני הסכנה ואקשינן מפני הסכנה אפי' טובא נמי תיכול אמר רב פפא הכי קתני התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשעור ואפי' טובא מפני הסכנה, כלומר שאפילו צריכהלכשעור מאכילין אותה פחות פחות כדי שלא יצטרף כזית בכדי אכילת פרס, וכן פסק בעל ההלכות. ונראה שאף בחולה עושין כן כדי להקל עליו מאיסורי כרת ומכות לאיסור בלחוד. ואם תשאל אם כן למה אמרו מאכילין אותו הקל הקל טבל ותרומה מאכילין אותו תרומה והלא בשניהם אין בהם אלא איסור בעלמא, אפילו הכי כיון דבשיעורן חמורין זה מזה לעונשין, אף בפחות מכשיעור חומרו של זה יותר מחומרו של זה, אי נמי התם בשאמדוהו לכשעור והוא צריך לו בכדי צירוף

6. רא"ש מסכת יומא פרק ח סימן יג

מתני' עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשיב נפשה. חולה מאכילין אותו על פי בקיאין. ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו….וגרסינן בכריתות בפרק אמרו לו (דף יג א) התירו לה לעוברה לאכול פחות (פחות) מכשיעור מפני הסכנה.ופריך מפני הסכנה ואפילו טובא נמי תיכול. אמר רב פפי הכי קאמר התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף לכזית בכדי אכילת פרס וכן כתב בעל הלכות. ונראה שאף בחולה עושין כך כדי להקל מעליו מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד ע"כ

7. טור אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח

חולה שצריך לאכול אם יש שם רופא בקי שאומר אם לא יתנו לו אפשר שיכבד עליו החולי ויסתכן מאכילין אותו על פיו...לא שנא עוברה שהריחה או חולה שמאכילין אותו אם יספיק להם שיתנו לו מעט מעט פחות מכשיעו' בהפסק כדי שלא יצטרף ככותבת בכדי אכילת פרס)נותנין להם מעט מעט כדי להקל האיסור מעליהן אבל אם רואין שצריכין לכשיעור ביחד יתנו להן מיד

8. בית יוסף אורח חיים סימן תריח

לא שנא עוברה שהריחה או חולה שמאכילין אותו אם יספיק להם שיתנו לו מעט וכו'. כן כתב הרא"ש בפרק בתרא דיומא וזה לשונו גרסינן בכריתות בפרק אמרו לו (יג.) התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור מפני הסכנה ופריך מפני הסכנה ואפילו טובא נמי תיכול אמר רב פפא הכיקאמר התירו לה לעוברה לאכול פחות פחות מכשיעור כדי שלא יצטרף לכזית בכדי אכילת פרס וכן כתב בעל הלכות ונראה שאף בחולה עושין כך כדי להקל מעליו מאיסור כרת ומלקות לאיסור בלבד ע"כ

9. שולחן ערוך אורח חיים הלכות יום הכפורים סימן תריח סעיף ז

כשמאכילין את העוברות או את החולה, מאכילין אותם מעט מעט כדי שלא יצטרף לשיעור; הלכך מאכילין אותו שלישי ביצה בינונית, וישהו כדי אכילת ארבעה ביצים; והשתיה, יבדקו בחולה עצמו כמה היא כדי שיסלקנו לצד אחד ויראה כמלא לוגמיו

---

חיוב אכילת פחות מכשיעור רק במעוברת

10. ערוך השולחן אורח חיים סימן תריח סעיף טו

ודבר פשוט הוא שכל זה הוא כשזה מספיק להחולה אבל אם אמדוהו שצריך הרבה בבת אחת או שהחולה אומר כן או שיש להם ספק אם זה יספיק לו מאכילין אותו כל צרכו ומשקין אותו כל צרכו בלא דקדוקים וכמעט ידוע לנו דהחולאים המוטלים במטה וכן היולדת יספיקו להם השיעורים האלו ע"פ הרוב אבל בעלי השחפת שקורין סוחאטק"א או דע"ר אלו רפואתן לאכול הרבה ואין מדקדקין בהם והרמב"ם וכן הרי"ף לא כתבו כלל דין זה מפני שבש"ס לא נמצא דין זה לעניין יוה"כ אלא זהו בכריתות [י"ג.] לעניין מעוברת שהריחה ריח איסור דמאכילין אותה פחות פחות מכשיעור ולמדו מזה הרא"ש והטור והש"ע גם לעניין חולים אבל הרי"ף והרמב"ם יסבורו דזהו רק במעוברת שהריחה הריח ואין האכילה אצלה העיקר ולא כן בחולה ולעניין מעוברת כתב הרמב"ם דין זה בפי"ד ממאכלות אסורות דין י"ד ע"ש והמנהג כהטור והש"ע [ולא נהגינן כמ"ש המג"א סק"ח בשם הב"ח

11. העמק לשאלה להנצי״ב - שאילתא קסז

ועפ״י דברינו נשתנה עוד דין בדעת בה״ג ממה שהבין הרמב״ן ז״ל, דז״ל בה״ג שלהי ה׳ יוה״כ ואמרינן גבי עוברה התירו לה לעוברה פחות מכשיעור מפני הסכנה, ה,ד אי דאיכא...והרמב״ן הביא סוגיא זו בס׳ תורת האדם שער הסכנה ולמד ג״כ מכאן לענין איסור תורה, והביא שכ״כ בה״ג, והוסיף עוד בזה״ל ונראה שאף בחולה עושין כן להקל עליו מאיסור כרת ומלקות.  הדבר יצא מפי הקדוש הרמב״ן ז״ל ונמשכו אחריו הרא״ש ור״ן ובעלי הש״ע, ואני תמה שלא הזכירו עיקר גדול כזה הרי״ף והרמב״ם, והרי הוא באסור כרת ומצוי, ויותר מזה שהר״ן הקשה על הרי״ף שלא הביא משנה דהאוכל ככותבת הגסה וכו׳ והרי יש נ״מ בזה לחולה, ובאמת מזה גופה למדנו דעת הרי״ף ז״ל דס״ל דאין נ״מ למעשה כלל, וע״כ היינו הך שכתבנו שאין בדין חולה פחות פחות מכשיעור, ודוקא בעוברה למד בה״ג מסוגיא דכריתות שנותנין לה פחות פחות מכשיעור, דשמא תשיב נפשה בכך ואין מחללין יוה״כ בשביל ספק עיבר, משא״כ חולה דהזריז ה״ז משובח, ואין להמתין על שעה אחרת

---

 ״עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול״ ושיטת רב חיים מבריסק

12. Halakhic Man, R’ Joseph B. Soloveitchik, Page 35

My grandfather, R. Hayyim of Brisk, disagreed with the legal view that one the Day of ATonement one feeds a sick person who is in danger [of dying] small amounts of food at a time, each amount less than the forbidden measure of food at a time…rather, he instructed those who were taking care of a sick individual to serve him a regular meal, just as they would on other days.  When my father was about to travel to Rasseyn, a town close to Kovno, to take up a rabbinical post, R. Hayyim took him aside and said, “I command you to follow my review regarding a sick person in danger on the Day of Atonement for it is an absolute halakhic truth.”

13. מגיד משנה הלכות שבת פרק ב הלכה יד

אבל אין עושין מדורה לחולה להתחמם בה…וסובר רבינו דהא דאייתי שמואל דהקיז דם לא בא אלא לדחות מה שאמרו בימות החמה לא מפני שהחיה הרי היא כהקיז דם דודאי שפעה דם הרבה ומחמת כן הצנה קשה לההרבה אבל מה שאמרו לחולה לא כדקאי קאי, ודעת הרמב"ן ז"ל שהביא זה לדחות דאפילו לחולה בימות החמה עושין דלא גרע מהקיז דם ונצטנן וכן מבואר בהלכות וכן פירש"י ז"ל. ובהשגות א"א ובפרק יום הכפורים (יומא פ"ד) תניא בהדיא מחמין חמין לחולה בשבת בין להשקותו בין להברותו וכו' ואפשר דבחולה שיש בו סכנה היא עכ"ל, ומדבריו נראה שסובר שדברי רבינו הם בחולה שאין בו סכנה ודחק באפשר דההיא דפרק יה"כ שיש בו סכנה הוא. ובודאי מוכרח הוא שם וסיפא דההיא ברייתא וספקו דוחה את השבת וכבר כתבה רבינו למעלה בראש הפרק בדין חולה שיש בו סכנה וכן יראה מדברי הר"א ז"ל דלחיה כל ל' עושין לה מדורה דכל ל' לענין מדורה [חולה] שיש בה סכנה [היא] ואני הייתי סבור לפרש דחיה דוקא תוך שבעה וכמו שכתבתי למעלה וחולה לדעת רבינו אפי' יש בחולי סכנה אין בצנה סכנה ואפשר בבגדים. ומחממין לו חמין מלתא אחריתא ואין דומה לעשיית מדורה אבל אני מבטל דעתי מפני דעתו לפי שאם הוא שיש בו סכנה הא משמע דלכל צרכיו מחללין ואע"פ שאין במניעת דבר שעושין לו סכנה

14. שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שכח  סעיף ד

מכה של חלל אינה צריכה אומד, שאפילו אין שם בקיאים וחולה אינו אומר כלום, עושים לו כל שרגילים לעשות לו בחול; אבל כשיודעים ומכירים באותו חולי שממתין ואין צריך חילול, אסור לחלל עליו אע"פ שהיא מכה של חלל 

15. משנה ברורה סימן שכח ס״ק יד

כל שרגילים וכו' - ממאכלים ורפואות [רמב"ן] ומשמע אע"פ שאין בו סכנה במניעת הדבר ההוא כיון שהחולי יש בו סכנה ויש בהדבר צורך קצת ורגילין לעשות לו בחול עושין גם בשבת [מ"מ] ועיין בביאור הלכה שהבאנו מכמה פוסקים דס"ל שאפילו במקום שצריך חילול אין מחללין ע"י ישראל אלא בדבר שיש לחוש בו שאם לא יעשהו לו יכבד עליו חליו ויוכל להסתכן אבל כל שברור שאין במניעת אותו דבר חשש סכנה אע"פ שמ"מ צריך הוא לו ורגילין לעשות לו אין עושין אותו בשבת אלא ע"י א"י כדין צרכי חולה שאין בו סכנה וע"כ בודאי מהנכון להחמיר באיסור של תורה ועיין בבה"ל מה שכתבנו בסוף דברינו

16. ביאור הלכה סימן שכח

כל שרגילים וכו' - זהו לשון הרמב"ן בת"ה וכתב המ"מ דמזה משמע דאע"פ שאין בו סכנה במניעת הדבר ההוא עכ"ל ולענ"ד צ"ע דלפי הנראה הרבה פוסקים חולקים על סברא זו…נחזור לעניננו דמוכח מהני פוסקים שהבאתי למעלה היינו רש"י ור"ת ור"י ותו"י דיומא ותוספות פרק מפנין ומאירי שםורשב"א בתשובה והאו"ז בשם הר"ר אליעזר דכל היכא דאינו מסוכן לדבר זה אין מחללים וכן הוא משמעות הר"ן שהעתיק כפירש"י בכל המקומות וגם ממה שכתב בפ' ח' שרצים בד"ה שמא יבריא וכמו"ש למעלה וגם דעת הרמב"ן לפי מה שצדדנו משמע ג"כ דס"ל הכי ודברי ר' גרשום אינו מבואר בהדיא שחולק ע"ז וכנ"ל ולא נשאר לנו להקל כ"א דעת המגיד ומשמעות התשב"ץ ומשמעות המאירי דיומא [ואף שמוכרחין אנו לחלק לדבריו שלא יסתור א"עוכנ"ל] א"כ בודאי היה מהנכון להחמיר באיסורי תורה ובפרט שהוא שלא במקום סכנה

17. שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן לט

שאלה: חולה שהרופא קובע שאם יתענה ביום הכפורים אפשר שיכבד חוליו ויבא לידי סכנה, האם רשאי לאכול ביום הכפורים כדרכו, או שעליו לאכול פחות פחות מכשיעור? תשובה….והנה במסכת כריתות (יג) מבואר שמעוברת שאוכלת מאכל איסור מפני הסכנה, עליה לאכול פחות פחות מכשיעור.…. והרמב"ן בספר תורת האדם...וכן כתב הרא"ש בפסקיו ליומא (פרק ח' סימן יג). וכן כתב הר"ן שם…וכן פסק מרן בשלחן ערוך...מאכילים את המעוברת או את החולה, מאכילים אותם מעט מעט…אולם הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (פרשת וזאת הברכה סימן קסז ס"ק יז) הביא דברי הרמב"ן הנ"ל, ושנמשכו אחריו הרא"ש והר"ן ובעלי השלחן ערוך, וכתב על זה, ואני תמה, שהרי"ף והרמב"ם לא כתבו עיקר גדול זה אף שהוא מצוי ויש בו איסור כרת, ונראה דסבירא להו שדוקא לגבי מעוברת יש ללמוד מהסוגיא דכריתות…..וכן הגאון רבי שלמה יוסף זווין בספרו המועדים בהלכה (עמוד פב) הביא דברי הגאון הנצי"ב הנ"ל, שמחלק בין מעוברת שחשש הסכנה הוא לעובר בלבד, שעדיין אינו בכלל אדם, לחולה שיש בו סכנה, שהזריז הרי זה משובח. ע"ש….והנה ראיתי להגאון רבי שלמה יוסף זווין בספר המועדים בהלכה (עמוד פב) הנ"ל, שהביא עוד שהגאון רבי חיים סולובייצ'יק, כשנתקבל לרבה של בריסק היה מורה ובא לחולים שיש בהם סכנה לאכול ביום הכפורים כל צרכם, ואין צריך לאכול פחות פחות מכשיעור בכדי אכילת פרס. ובנו הגאון רבי יצחק זאב מבריסק הסביר טעמו ונימוקו היסודי של אביו הגר"ח הנ"ל על פי מה שכתב הרמב"ם (פרק ב' מהלכות שבת הלכה א'): חולה שיש בו סכנה עושים לו כל צרכיו בשבת….וכתב הרב המגיד, שאפילו אין במניעת הדבר ההוא משום סכנה, אף על פי כן מותר לחלל עליו שבת. וכן פסק בשלחן ערוך…וכתב המגן אברהם שם סק"ד, משמע שאף על פי שאין סכנה….ואם כן חולה שיש בו סכנה וצריך לאכול ביום הכפורים, הרי האכילה היא מכלל צרכיו של החולה, וכל מה שאוכל מועיל לו, ואיך ניתן לו פחות מכשיעור בשעה שנצרך לו יותר מכשיעור. ולכן לא מצינו בגמרא להאכיל פחות פחות מכשיעור אלא במעוברת שעדיין אינה חולה כלל, אלא שאם לא תאכל תוכל לבוא לידי סכנה, ומכיון שדי לה בפחות פחות מכשיעור, אין להאכילה יותר, מה שאין כן חולה שיש בו סכנה שכבר הוא מסוכן והאכילה מועילה לו, יש להאכילו כל צרכו. ע"כ. ותמיהני, שאם כל סמיכתו של הגאון רבי חיים מבריסק על דברי הרב המגיד, שגם דברים שאין במניעתם סכנה עושים לחולה שיש בו סכנה, ולכן גם ביום הכפורים אין צריך להאכיל חולה שיש בו סכנה פחות פחות מכשיעור, אם כן יהיה הרב המגיד סותר את עצמו במה שכתב (בפרק ב' מהלכות שביתת עשור הלכה ח') הנ"ל, שהסכים לסברת הרמב"ן שגם חולה צריך לאכול פחות פחות מכשיעור, ולמד כן מהסוגיא דכריתות גבי מעוברת. ע"ש….ומעתה דברי הרמב"ן והרא"ש והר"ן והרב המגיד יבואו על נכון, שאפילו לפי למאי דנקטינן שמחללים שבת על חולה שיש בו סכנה גם בדברים שאין במניעתם משום סכנה, מכל מקום לגבי איסור אכילה ביום הכפורים צריך להזהר לתת לחולה לאכול פחות פחות מכשיעור. ועיין במה שכתבנו בשו"ת יחוה דעת חלק ד' (סימן ל'). ודו"ק…. ולכאורה נראים הדברים כסותרים זה את זה. וצריך לומר שדוקא אם הדבר שעושים לחולה יש בו תועלת לחולה, כגון לחזק את גופו, ולהקל מעליו ממכאוביו, אלא שאין במניעתו סכנה, הותר לעשותו בשבת. אבל לענין אכילה פחות פחות מכשיעור, כיון שאין תועלת ועדיפות לחולה לאכול הכל בפעם אחת, אם מעט ואם הרבה יאכל, גם לדעת הרב המגיד אין לו לאכול כשיעור בפעם אחת. והמנחת חינוך שם כתב וזו לשונו: נראה מדברי רבינו שיש חילוק בין כשיעור שאין מאכילים אלא במקום סכנה, לבין פחות מכשיעור שמותר אף במקום שאין סכנה, ולא ראיתי חילוק זה בשום מקום, שבודאי אין שום איסור תורה מותר כשאין סכנה וכו'. אולם נראה פשוט שגם החינוך מיירי שיש סכנה אם לא יאכל, אלא שסובר שאם הוא כבר מסוכן יכול לאכול אפילו יותר מכשיעור, אבל אם עדיין אין לחולה סכנה גמורה, אלא שהוא חלוש מאד, שמניעת האכילה תוכל להביאו לידי סכנה, אז הדין הוא שיאכל פחות פחות מכשיעור למנוע הסכנה הבאה ממניעת האכילה. והם הם דברי אאמו"ר. ע"כ. מכל מקום אין בכוחנו לחלוק על אבות העולם רבותינו הראשונים ובעלי השלחן ערוך אשר מפיהם אנו חיים, והפורש מהם כפורש מן החיים. וכן מורים ובאים כל בעלי ההוראה להלכה ולמעשה. וכן עיקר. ומכללם של דברים אלו תשובה מוצאת למה שכתב בספר עקבי חיים (סימן סב אות כז), להעיר על דברי הרב המגיד (פרק ב' מהלכות שביתת עשור הלכה ח') הנ"ל, בשם האחרונים, שמאכילים את החולה ביום הכפורים פחות פחות מכשיעור, ולמדו כן מהגמרא בכריתות (יג). ומשמע מדבריו שהרמב"ם לא הביא דין זה, והדבר תמוה, שהרי הרמב"ם (בפרק יד מהלכות מאכלות אסורות הלכה יד) הביא דין זה. ע"כ. ולא קשה מידי, שהרי הרמב"ם שם עוסק בדין עוברה שהריחה וכו', ודין החולה למד אותו הרמב"ן מדין עוברה שהריחה. ואילו הגאון הנצי"ב והגאון רבי חיים מבריסק סוברים שהרמב"ם חולק על הרמב"ן, וסובר שדוקא בעוברה הדין הוא להאכילה פחות פחות מכשיעור, מה שאין כן בחולה. ואם כן צדק הרב המגיד שהביא להלכה דין זה בשם האחרונים. והרי זה כמבואר. ועוד יש לאלוה מלין שהנה עיקר סמיכת הגאון רבי חיים מבריסק היא על דברי הרב המגיד בפרק ב' מהלכות שבת, שגם דברים שאין במניעתם סכנה מותר לעשותם בשבת כדרך שעושים אותם בחול, וממילא יש לומר שהוא הדין לאכילה ביום הכפורים לחולה שיש בו סכנה שמאכילים אותו כהרגלו….ומכיון שיש ספק ספיקא להחמיר באיסור תורה, ואין כאן חשש סכנה כלל, בודאי שראוי להחמיר כדברי רבותינו הראשונים הרמב"ן והרא"ש והר"ן והרב המגיד, ומרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו

18. נשמת אברהם סימן תריח ס״ק ב

לאכול - בכל מקרה שמאכילין את החולה ביוהכ״פ, צריך לשקול, אם די לו באכילה או בשתייה בשיעורים, או צריך להאכילו ולהשקותו כרגין, וכן יש לשקול אם הוא צריך לאכול ולשתות, או אם די לו בשתיה בלבד. גם יש לשאול את עדת הרופא על כמות האוכל או הנוזלים שדרושה לחולה, בין אם הוא אוכל ושותה כרגיל, כי הלא האוכל יותר ממה שצריך לרפואתו, יש בו איסור. וראה בהעמק שאלה על השאילתות, דלשיטת הרי״ף והרמב״ם נותנים לחולה שיבו״ס לאכול כרגיל בלי שיעורין, ודין זה דשיעורין נאמר רק לגבי מעוברת שהריחה או לגבי חולה שאבו״ס אשר עשוי להסתכן אם לא יאכל, וכ״כ החינוך, וכ״ה בהמועדים בהלכה בשם ר״ח סולובייציק זצ״ל. ועיין במועדים וזמנים השלם בשם הגרי״ז הלוי שלא ראה בקדמונים להיפך מדעת הר׳ חיים. וכן פסק הלכה למעשה הר״י אברמסקי זצ״ל (שמעתי מפי בנו ר׳ מנחם ז״ל). אולם ראה המועדים בהלכה שכותב דלמעשה נוהגים הרבים הרבנים ומורי הוראות בישראל כבשו״ע.

Summary:

The גמרא cites a מחלוקת whether חצי שיעור is an אסור מדאורייתא or מדרבנן.  The רמב״ם rules that it is an איסור דאורייתא but that it has a lower level עונש.  

Due to an overriding concern of פקוח נפש a חולה on יוה״כ is allowed to eat.  The רמב״ן and רא״ש prove from a גמרא in כריתות relating to a מעוברת who desires non-kosher food, that when feeding a חולה, one should only feed them פחות מכשיעור.  The שלחן ערוך establishes this view as normative.

The ערוך השלחן and the העמק דבר note that the רמב״ם and the רי״ף, by their omission of this ruling, appear to disagree with the extension made by the רא״ש in extrapolating from a מעוברת to a חולה.

Separately, the מגיד משנה rules that when caring for a חולה on שבת one need not avoid violating מלאכה, even for acts which are not exactly necessary to avoid סכנה.  This ruling is codified by שלחן ערוך but the משנה ברורה points out that this opinion is highly questionable and it’s practical applications are quite limited.

It is reported that רב חיים מבריסק permitted/required a חולה to eat normally on יוה״כ and did not agree with the position that he should eat פחות מכשיעור.  It is reported that his view was primarily based on the ruling of the מגיד משנה.  The יחוה דעת and נשמת אברהם both note that this is a minority opinion and is not generally accepted practice.