חיוב אכילת מיני מזונות בסוכה - Is One Required to Eat Mezonos in the Sukkah?

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף כה עמוד א

משנה. שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה. אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה….אוכלים אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי? - אמר רב יוסף: תרתי או תלת ביעי. - אמר ליה אביי: והא זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי, והוה ליה סעודת קבע! אלא אמר אביי: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה.

רש״י שם

תרתי או תלת - שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו, מורשייל"ש +נגיסות, חתיכות שאדם נושך

כדטעים בר בי רב ועייל לכלה - בבוקר, כשהולכין לבית המדרש, ודואג שמא ימשכו השמועות, וטועם מלא פיו ושותה.

תלמוד בבלי מסכת יומא דף עט עמוד א

מעשה והביאו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל, ולרבן גמליאל שתי כותבות ודלי של מים, ואמרו: העלום לסוכה, ותני עלה: לא מפני שהלכה כך,אלא שרצו להחמיר על עצמן. וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה, נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו.  הא כביצה - בעי סוכה. ואי סלקא דעתך כותבת הגסה שאמרו יתירה מכביצה, השתא שתי כותבות בלא גרעינן - לא הוו כביצה, כותבת הגסהוגרעינתה מי הוי יתירה מכביצה? אמר רבי ירמיה: אין, שתי כותבות בלא גרעינתן - לא הוו כביצה, כותבת הגסה וגרעינתה - הוי יתירה מכביצה. אמררב פפא: היינו דאמרי אינשי: תרי קבי דתמרי, חד קבא דקשיתא וסריח. רבא אמר: התם היינו טעמא משום דהוו ליה פירי, ופירי לא בעו סוכה. מיתיבי,אמר רבי: כשהיינו לומדים תורה אצל רבי אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו תאנים וענבים, ואכלנום אכילת עראי חוץ לסוכה. אכילת עראי - אין, אכילתקבע - לא! - אימא: אכלנום כאכילת עראי חוץ לסוכה. איבעית אימא: אכלנום אכילת קבע, ואכלנו פת אכילת עראי בהדייהו חוץ לסוכה. לימא מסייע ליה: לפיכך אם השלים במיני תרגימא - יצא. ואי סלקא דעתך פירי בעו סוכה - ליתני פירות! - מאי מיני תרגימא - פירות. ואיבעית אימא: באתרא דלאשכיחי פירי.

תוספות מסכת סוכה דף כו עמוד א

תרתי (או) תלת - פירש בקונט' שתים או שלש פעמים יתן לתוך פיו מורשי"ל בלע"ז ויש ספרים שכתוב בהן תרתי תלת ביעי והכל אחד כדמוכח לקמן גבי לימא תיהוי תיובתיה דרב יוסף ואביי דשיעור בית הבליעה כביצה ולבסוף מסיק כדטעים צורבא מדרבנן ואזיל לכלה שזה מלא פיו דהיינו כביצה ושיעור זה דוקא בפת דפירי לאו בעו סוכה כדמסיק פרק בתרא דיומא (דף עט: ושם) דקבע דידהו כאכילת עראי דפת.

רא"ש מסכת סוכה פרק ב סימן יג

גמ' וכמה אכילת עראי אמר אביי כדטעים בר בי רב ועייל לכלה והיינו כביצה כדטעים בבת אחת מלא פיו ובית הבליעה מחזיק כביצה ודוקא פת אבל פירי לא בעי סוכה כדמסקינן בפרק בתרא דיומא (דף עט ב) (ס) דקבע דידהו כאכילת עראי דפת(ע) ורבינו מאיר היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה (פ) כיהיה סובר להחמיר כהאי לישנא דפירי בעי סוכה ומיהו נראה דמוכח התם דאפילו אי פירי בעי סוכה(צ) היינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר*** ושתיית יין עראי היא וה"ר פרץ ז"ל כתב דוקא פירי לא בעי סוכה אבל בשר וגבינה ושאר דברים חוץ מפירי בעי סוכה כדאמרי' בשמעתין אם השלים במיני תרגימא יצא ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו ומדמהניא בהו השלמה ש"מ בעי סוכה ודלא כרש"י שפי' דמיני תרגימא היינו פירי דפירי לא בעי סוכה ולא מהניא בהו השלמה ע"כ. ובתוספתא פ' כיצד מברכין תניא הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינים ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר ולגבינה וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהן ולא חשיב מאכילת עראי דפת והתוס' כתבו שאין להביא ראיה מהשלמת סוכה במיני תרגימא להשלמת סעודה שלישית דשבת דילפינן לה (שבת קיז ב) מדכתב רחמנא היום גבי מן שהוא במקום פת:

רמב"ם הלכות שופר וסוכה ולולב פרק ו הלכה ו

אוכלין ושותין וישנין בסוכה כל שבעה בין ביום בין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה אלא אם כן אכל אכילת ח עראי כביצה או פחות או יתר מעט, ואין ישנין חוץ לסוכה אפילו שינת י עראי, ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכהאפילו מים כ הרי זה משובח.

טור אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט

] אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה...וכמה אכילת עראי עד כביצה מפת וביצה בכלל והר"מ מרוטנבור"ג היה מחמיר אפי' בפירי שלא לאוכלן חוץ לסוכה וה"ר פרץ היה אומר דפירי לא צריכי סוכה אבל שאר דברים כגון בשר וגבינה וכיוצא בהן צריכין והרמב"ם ז"ל כתב מותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה והמחמיר שלא ישתה אפילו מים חוץ לסוכה תע"ב וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפי' את"ל דפירי וגבינה בעי סוכה היינו דווקא מי שקובע עליהן אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי אין צריכין סוכה ג)ושתיית יין נמי עראי הוא ומיהו כיון שאין דרך לקבוע עליהן אפי' הקובע סעודתו עליהן לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שאינה צריכה סוכה אבל תבשיל העשוי מחמשת המינין הקובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה

בית יוסף אורח חיים סימן תרלט

ומ"ש וכמה אכילת עראי עד כביצה מפת וכו'. שם וכמה אכילת עראי ואסיקנא כדטעים בר בי רב ועייל לכלה וכתבו התוספות (ד"ה תרתי) והרא"ש (סי'יג) דהיינו כביצה כדטעים בבת אחת מלא פיו ובית הבליעה מחזיק כביצה (יומא פ.) ודוקא פת אבל פירי לא בעי סוכה כדמסקינן בפרק בתרא דיומא(עט:) דקבע דידהו כאכילת עראי דפת ע"כ וזהו שכתב רבינו כביצה מפת כלומר פת ולא פירות: וכתב עוד הרא"ש ז"ל (שם) ורבינו מאיר (תשב"ץ קטן סי'קמד) היה נזהר מלאכול פירות חוץ לסוכה כי היה סובר להחמיר כי האי לישנא דפירי בעי סוכה ומיהו נראה דמוכח התם דאפילו אי פירי בעי סוכההיינו כשקובע עצמו לאכילת פירות ואשמועינן דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר ושתיית יין עראי היא וה"ר פרץ (הגהות סמ"ק סי' צג אות סב) כתב דוקא פירי לא בעי סוכה אבל בשר וגבינה בר מפירי בעי סוכה כדאמרינן בשמעתין (כז.) אם השלים במיני תרגימא יצא ומיני תרגימא היינו בשר וכיוצא בו ומדמהניא בהו השלמה שמע מינה בעי סוכה ודלא כפירוש רש"י שפירש דמיני תרגימא היינו פירי דפירי לא בעי סוכה ולא מהניא בהו השלמה ע"כ ובתוספתא פרק כיצד מברכין (ברכות פ"ד ה"ד) תניא (היו) [הביאו] לפניו מיני תרגימא מברך עליה בורא מיני מזונות ומשמע דמיני תרגימא היינו מאכל שעשוי מחמשת המינין ואפשר שהוא חשוב יותר מבשר וגבינה ואין ראיה ממיני תרגימא להצריך סוכה לבשר וגבינה וגם אין דרך לקבוע סעודה עליהם ולא חשיב כאכילת עראי דפת עכ"ל:

ב"ח אורח חיים סימן תרלט

ומ"ש וה"ר פרץ היה אומר דפירי לא צריכי סוכה וכו'. לא קאי אהר"מ לאפלוגי עליה במה שהחמיר בפירי דהא פשיטא דאף ה"ר מאיר מודה דפירי לא בעי סוכה מדינא כדאסיק בפרק בתרא דיומא אלא שהחמיר על עצמו כרבן גמליאל וכדפי' ואף ה"ר פרץ ודאי מודה שיכול כל אדם להחמיר ולית ביה משום יוהרא כדאוקמינן למתניתין בחסורי מיחסרא וכו' אלא אדלעיל קאי שכתב תחלה המסקנא על פי דין התלמוד דאוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה דהיינו כביצה מפת שבזה הכל מודים ומשמע מינה דדוקא בפת ניתן שיעור לאכילה אבל שאר כל הדברים חוץ מפת לא ניתן שיעור דהכל חשיב עראי ואוכלין ושותין חוץ לסוכה אפילו כשקובע עליהן ואין להחמיר בדבר ועל זה כתב ד' סברות מה"ר מאיר וה"ר פרץ והרמב"ם והרא"ש ה"ר מאיר היה מחמיר אפילו בפירות שלא לאכלן כל עיקר חוץ לסוכה אפילו עראי וכל שכן עראי דפת וכדפי' דאינו אלא חומרא בעלמא ולא היה מברך לישב בסוכה כי אם בקבע דפת וה"ר פרץ היה מחלק ואומר דפירות דוקא לא בעי סוכה מדינא כדאסיקנא בפרק בתרא דיומא אבל בשר וגבינה וכיוצא בהן מידי דמיזן צריכין סוכה מדינא כשקובע עליהן כמו באכילת קבע דפת וטעמו משום דאמרינן בפרק הישן אם השלים במיני תרגימא יצא שזהו בשר וגבינה וכיוצא בו ומדמהניא בהו השלמה ש"מ דבעי סוכה וחייב לברך לישב בסוכה כשקובע עליהן והרמב"ם כתב דמותר לשתות מים וכו' כלומר ה"ר מאיר לא החמיר אלא בפירות משום דאיכא לישנא דפירי בעי סוכה אבל במים דליכא למאן דאמר דבעי סוכה לא החמיר אבל הרמב"ם כתב דהמחמיר במים תבא עליו ברכה וטעמו משום דמשמע ליה דמה ששנינו שהחמיר רבן גמליאל בשתי כותבות ודלי של מים לאו משום שהביאו לו שתי כותבות עםהמים החמיר דאף במים לבדן היה מחמיר וה"ר מאיר מפרש שלא היה מחמיר אלא משום שתי כותבות משום דאיכא למאן דאמר דפירי בעי סוכה אבל משום מים לבדן לא היה מחמיר ובהגהות אשיר"י (פ"ב סי' יד) כתוב כדברי הרמב"ם להחמיר במים ופשיטא דאין לברך עליהן לישב בסוכה והרא"ש כתב דאפילו את"ל דפירי וכו' כוונתו לומר דהרא"ש חולק אמהר"ם שהחמיר בפירי כהאי לישנא דפירי בעי סוכה והחמיר אף בעראי דפירי כדפי' והרא"ש סבירא ליה דאפילו להאי לישנא דפירי בעי סוכה היינו דוקא כשקובע עליהן אבל דרך עראי ליכא מאן דאסר שהרי אף בעראי דפת הכל מודים דלא בעינן סוכה כל שכן בעראי דפירי ואם כן אם באנו להחמיר כההוא לישנא אף על גב דלאו דהלכתא הוא אין צריך להחמיר אלא כשקובע עליהן וחולק נמי אה"ר פרץ דאמר דגבינה ובשר בעי סוכה מדינא וסבירא ליה להרא"ש דכיון דבעל כרחך אין זה אלא כשקובע עליהן אבל בעראי דידהו ודאי דלא בעי סוכה מדינא דלא עדיף מעראי דפת דלא בעי סוכה לדברי הכל אם כן נראה מאחר שאין דרך לקבוע עליהן אפילו הקובע סעודתו עליהן לא חשיב קבע ולא עדיף מעראי דפת שאינה צריכה סוכה ומה שהביא ה"ר פרץ ראיה מדאמר אם השלים במיני תרגימא יצא סבירא ליה להרא"ש דאין פירוש מיני תרגימא בשר וגבינה וכיוצא בהן כפירוש ה"ר פרץ אלא פירושו תבשיל העשוי מחמשת המינים וזה שכתב אבל תבשיל העשוי מחמשת המינים הקובע עליו חשיב קבע וצריך סוכה כמו הקובע על הפת ועיין באשיר"י בפרק הישן ובפרק ערבי פסחים (סי' יט) ועיין לעיל בסימן רצ"א (עמ' קנד):

שולחן ערוך אורח חיים הלכות סוכה סימן תרלט  סעיף ב

אוכלים ושותים וישנים בסוכה (י) כל שבעה, בין ביום בין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה * <ה> ו'] אפי' ד שינת (יא) עראי; * אבל מותר לאכול (יב) }ב{אכילת עראי חוץ לסוכה. וכמה אכילת עראי, * כביצה מפת; <ו> ומותר לשתות (יג) מים ויין ולאכול פירות ו (ז'] ואפי' קבע עלייהו) חוץ לסוכה; ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה (יד) אפי' מים, הרי זה משובח; ותבשיל העשוי מחמשת מינים, אם קובע עליו חשיב קבע (טז) וצריך סוכה.

מגן אברהם סימן תרלט

ו (פמ"ג) (מחה"ש) אפי' קבע עלייהו. נלמד ממ"ש הרא"ש ומיהו נראה דמוכח התם דאפי' אי פירי בעי סוכה היינו כשקובע לאכילת פירות ואשמעינ'דקבע דידהו הוי כאכילת עראי דפת אבל באכילת עראי דפירי ליכא מאן דאסר עכ"ל וא"כ למ"ד דפירי לא בעי סוכה היינו אפי' קבע והכי קי"ל ומשמע דס"ל להרא"ש דאפי' למאן דמחייב בפירות אינו חייב בכביצה אלא דוקא שיאכל שיקבע סעודתו עליהם [דאל"כ הוי שוה לפת] ולמד כן מדאמרי' ביומא ד' ע"ט אכילת עראי אין אכילת קבע לא ע"ש וצ"ע דהא לעיל מיניה אי' ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה משמע בהדיא דכביצה פירות חייב למאן דמחייב אפי' לא קבע עליו דאל"כ לא פריך מידי דדילמא ר"ג אכלן דרך עראי דומיא דטעימת התבשיל וצ"ע ומיהו לענין פירות לא נ"מ דקיימא לן דפרי לא בעיסוכה ואפילו אכל הרבה וקבע עלייהו וכ"מ בגמרא מכל מקום נ"מ לענין מיני תרגומא דבעי סוכה אם קבע עלייהו היינו כשאכל כביצה דומיא דפירילמ"ד דבעי סוכה

מאמר מרדכי (רבי מרדכי כרמי מקרפנטראץ שבפרובנס 1749 - 1825) סימן תרלט

ונראה לי דמוכרכין לחלק ביניהם שהרי תבשיל העשוי מחמשת המינין דאיירי ביה הכא, אפילו קבע עילויה לא בעי המוציא אלא מברך עליו במ״מ כדמשמע לעיל סימן קס״ח וסי׳ ר״ח ואפ״ה אמרינן הכא דבעי סוכה וע״כ היינו משום תשבו כעין תדורו וכל שקובע עליו הויא קביעות להצריכו סוכה ובריריה תליא מילתא ולא אמרינן בטליה דעתו  אצל כל אדם ועפ״ז נ״ל דמי שאכל פת הבאה בכיסנין בשחרית בתוך הקאווי וכיוצא כמו שאנו נוהגים בכל ימות השנה אע״פ שאינו מברך המוציא כיון שאינו אוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו מ״מ בעי סוכה שהרי הוא קובע סעודתו עליו ושיב קביעת סעודה לכמה בני אדם...וכך נהגו לברך עליה לישב בסוכה והכי מסתבר שהרי יש פנים לומר דפת הבאה בכיסנין עדיף מתבשיל ומיקרי פת...כ״כ בזה מאחר שלדעת רוב הפוסקים צריך לברך בכל פעם שנכנס בה אפילו בלא אכילה.

ביאור הלכה סימן תרלט

* אם קובע עליו חשיב קבע - עיין במאמר מרדכי שמסיק דבדידיה תליא מילתא דכל שהוא קבע עליו אע"פ שלא היה שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו חשיב קבע אף דלענין פת הבאה בכיסנין מבואר לעיל בסימן קס"ח דבעינן דוקא שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו הכא דבעינן תשבו כעין תדורו כל שקובע עליו הויא קביעות להצריכו סוכה ובדידיה תליא מלתא ע"ש:

משנה ברורה סימן תרלט ס״ק טו-טז

(אם קובע עליו וכו' - ר"ל שאוכלם [לה] בחבורה או שאוכל שיעור חשוב שקובע סעודתו בזה ולא די שיאכל מעט יותר מכביצה כמו בפת ועיין במ"א שהקשה ע"ז [לו] ודעתו דדינו ממש כמו בפת דיותר מכביצה מעט[לז] חייב בסוכה אכן לענין לברך לישב בסוכה דעת האחרונים דאין לברך רק כשיקבע עליו סעודה כמו שכתוב בשו"ע. ודע עוד דהסכימו כמה אחרונים דנכון להחמיר מלאכול[לח] בשר ודגים וגבינה חוץ לסוכה ודוקא[לט] בקביעות אבל שלא בקביעות אין להחמיר כלל:

וצריך סוכה - פי' מדינא וע"כ צריך [מ] לברך לישב בסוכה וכתב המאמר מרדכי שמי שאכל פת הבאה בכיסנין בשחרית בתוך הקאפי"א וכיוצא כמו שאנו נוהגים בכל ימות השנה אע"פ שאינו מברך המוציא כיון שאינו אוכל שיעור שדרך בני אדם לקבוע עליו מ"מ בעי סוכה שהרי הוא קובע סעודתו עליו וכו' וכך נהגנו לברך עליה לישב בסוכה ע"ש. ונקט מילתא דשכיחא דה"ה אפילו בלא שתית קאפי"א כיון דקבע סעודה על הפת כיסנין ואם לא קבע סעודתיה עליו רק שאכל יותר מכביצה יש דיעות בין האחרונים אם צריך לברך לישב בסוכה ועיין בשע"ת שכתב דלענין שבת ויו"ט בבקר כשמקדש ואוכל פת כיסנין במקום סעודה [אף שאח"כ הולך לחוץ לקבל פני רבו וכדומה ונמשך כמה שעות עד זמן סעודה] לכו"ע יכול לברך לישב בסוכה דכיון שאוכל אותה בתורת סעודה הצריכה לקידוש שפיר דמי שיברך ברכת סוכה דמחשבתו משוי ליה קבע ובחול אין כדאי לברך דספק ברכות להקל אכן מנהג העולם לברך אף בחול. וכדי להנצל מחשש ברכה לבטלה יראה שלא לצאת מיד אחר אכילתו רק לשבת שם זמן מה ויכוין בשעת ברכתולישב בסוכה על האכילה ועל הישיבה שאחר זה:

שו"ת יחוה דעת חלק א סימן סה

שאלה: האוכל אכילת עראי בסוכה, כגון עוגה או פירות, או מיני לפתן כגון בשר ודגים, או ששותה כוס יין, האם צריך לברך ברכת לישב בסוכה, או לא.  תשובה: התוספות (סוכה מ"ה ע"ב) פסקו, על פי מסקנת הגמרא שם, שכל זמן שאדם נכנס לסוכה, ואפילו עשר פעמים ביום, צריך לברך לישב בסוכה.  וכן פסק הרי"ף בהלכות שם. וכן פסק הרמב"ם (בפרק ו' מהלכות סוכה הלכה י"ב). וכן פסק רש"י בספר האורה (סי' צ"ו). ובספר פרדס הגדול (סי' קפ"ז).והוסיף, (בסי' קפ"ט), שכן פסק רבינו קלונימוס. וכן כתב הארחות חיים (הלכות סוכה אות ל"ט), ושכן דעת הרא"ה. וכן פסקו הריטב"א והמאירי (סוכהמ"ה ע"ב). והרוקח (סי' רי"ט) ועוד ראשונים. אולם בתוספות רבי יהודה חסיד (ברכות י"א ע"ב) בשם רבינו תם, כתב שכל מצות סוכה שמקיים בין סעודה לסעודה, כגון טיול ושינון ושינה בסוכה, ברכת לישב בסוכה שבירך בסעודה פוטרתו מלברך עליהם עד לסעודה שניה. וכן כתב המרדכי שם בשם רבינו תם. (וכן הוא בתוס' בקצרה). וכן כתב בשמו בספר העיטור (הלכות סוכה דף קנ"ו ע"א). ובפסקי מהר"ם ריקאנטי (סי' קס"ט). וכן כתב הרא"ש (בפרק ד' דסוכה סי' ג') בשם רבינו תם. ובמחזור ויטרי (סי' ש"ס) כתב שכן פסק בהלכות קצובות לרב יהודאי גאון. וראה עוד בתשובת הגאונים (שערי תשובה סי' שט"ו). ובראבי"ה סוכה (סי' תרמ"ד). ובהרב המגיד (פרק ו' מהלכות סוכה). וכן פסקו הטור והשלחן ערוך /א"ח/ (סי' תרל"ט סעיף ח'),שהמנהג כדברי רבינו תם שלא לברך לישב בסוכה אלא מסעודה לסעודה.

ובגמרא (סוכה כ"ו ע"א), אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה, וכמה אכילת עראי? כטעימת תלמיד המשכים לבית המדרש. ופירש רש"י (שם /סוכה/ כזע"א), שטועם כמלוא פיו, שזהו שיעור כביצה וכמ"ש ביומא (פ ע"א) ע"כ. וכן כתב בספר ההשלמה, ובחידושי הרא"ה, והמאירי, והר"ן. וכן כתב בחידושי הריטב"א בשם הגאונים. והרמב"ם (בפרק ו' מהל' סוכה הלכה ו') כתב, שאכילת עראי כביצה או פחות או יותר מעט. וכן כתבו רבינו יצחק אבן גיאתבספר מאה שערים (עמוד פ"ח). והארחות חיים (הל' סוכה אות ל"ה). ובספר המכתם (סוכה כ"ו ע"א). ובספר צרור החיים (עמוד צ"ט). והסביר המעשה רוקח, שגם התלמיד כשטועם אינו מצמצם כל כך בטעימתו, פעמים פחות מעט מכביצה ופעמים יותר מעט. וכ"כ בשיטת ריב"ב בשם הר"י בן גיאת,שהוא משהו יותר מכביצה. ודעת ר' יהונתן מלוניל (סוכה כ"ו ע"א), ששיעור כביצה צריך סוכה. וכן דעת הסמ"ג. וכן כתב הריטב"א בשם רש"י. והטור והשלחן ערוך פסקו כרוב הפוסקים הנ"ל שעד כביצה ועד בכלל פטור מן הסוכה. וזו לשון הטור והשלחן ערוך (סי' תרל"ט סעיף ב'): אוכלים ושותים בסוכה כל שבעת הימים בין ביום ובין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי, אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, וכמה היא אכילת עראי? - כביצה מפת. ומותר לשתות יין ומים ולאכול פירות אפילו הרבה חוץ לסוכה, ותבשיל העשוי מחמשת מיני דגן, נחשב אכילת קבע ואסור לאוכלו חוץ לסוכה. והמחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח ע"כ. ובהיות ששיעור כביצה הנאמרת כאן היא ביצה בלא קליפתה, וכמו שמבואר בדברי הרמב"ם (בפרק ד' מהלכות טומאת אוכלים הלכה א'). וראה עוד בשו"ת נודע ביהודה (חאו"ח סי' ל"ח). ובדגול מרבבה (סי' תרי"ב).ובשו"ת בנין ציון החדשות (סימן ל'). לכן השיעור של כביצה שחשובה כאכילת עראי, הוא קרוב לחמשים וארבעה גרם, והאוכל כשיעור חמשים וחמשהגרם חייב בסוכה בברכה. וטוב שיאכל כששים גרם פת, ואז יוכל לברך לישב בסוכה לכל הדעות. (וראה בספר שיעורי תורה עמוד קפ"ה). אבל פחות מחמשים וארבעה גרם פת, מותר לכתחילה לאכול חוץ לסוכה. והמחמיר על עצמו לאכול בסוכה כל סעודה שהיא, הרי זה משובחי +ודע דמ"ש רבינומנוח בספר המנוחה (דף מ"ז סע"א), שלכתחילה אסור לאכול פת מכזית ומעלה חוץ לסוכה, ורק אם אכל בדיעבד אין בזה איסור. ואפילו כזית עצמו לא יאכל חוץ לסוכה, וכיון דבעי סוכה בעי ברכה ע"ש. הוא תמוה, שהרי שנינו במשנתינו אוכלים ושותים עראי חוץ לסוכה, והיינו אפילו לכתחילה, ועל זה מפרש בגמ', וכמה אכילת עראי, כדטעים בר בי רב ועייל לכלה. דהיינו כביצה, כמו שפירשו הראשונים, וא"כ מבואר מזה שאף לכתחילה מותר לאכול פת חוץ לסוכה עד כביצה. ופשיטא שאם רוצה להחמיר על עצמו ולאכול בסוכה אינו רשאי לברך, עד שיאכל פת יותר מכביצה. וכן מבואר בכלהפוסקים וצ"ע. (וראיתי בשו"ת עצי ברושים ס"ס =סוף סימן= נ"ג, שהביא בשם הכל בו, שהמחמיר ואוכל פירות בסוכה יש לומר שמברך, כיון ששבחוהוחכמים בחומרא זו, ופירש כוונתו, דמיירי במי שדרכו להחמיר בזה ולכן נעשה אצלו דין וצריך לברך לישב בסוכה ע"ש. ולא מצאתי דבר זה בספר הכל בו,גם כל הפוסקים חולקים על זה. ועל כל פנים ספק ברכות להקל).+ ובשו"ת גנת ורדים (חאו"ח כלל ד' סי' ו') העלה, שהאוכל פת כסנין (עוגות), יש לו דין פת גמור לענין זה, ואף שיאכלנו דרך עראי, כל שאוכל יותר מכביצה חייב בסוכה, ויברך לישב בסוכה. (וכן דעת הגאון מהר"ם בן חביב בקונטרס תוספת יום הכפורים יומא ע"ט ע"ב). אולם מרן החיד"א בשו"ת חיים שאלח"א (סי' ע"א) חולק על הגנת ורדים, והעלה, שאכילת פת כסנין יותר מכביצה חייב בסוכה, אבל לא יברך לישב בסוכה אלא אם כן קובע סעודתו עליו, שאוכל כשיעור שלש ביצים, או ארבע ביצים, שאז צריך נטילת ידים, ומברך עליו ברכת המוציא וברכת המזון (כמבואר בשלחן ערוך /א"ח/ סי' קס"ח סעיףו'). אבל בפחות מכן, אע"פ שאוכל יותר מכביצה אינו מברך לישב בסוכה. וכן פסק בספרו מחזיק ברכה (סי' תרל"ט סק"ה), ושכן ראה מעשה רב לגדולים אשר בארץ ישראל שלא היו מברכים לישב בסוכה על פת הבאה בכסנין אפילו ביותר מכביצה ע"כ. וכן נראה דעת הגאון הראש"ל רבי מיוחס בכ"ר /בכר/שמואל בספר פרי האדמה ח"א (דף מ"א ע"ג). וכן פסקו הגאון רבי יוסף חיים מבבל בספר בן איש חי (פרשת האזינו אות ח'). והגאון רבי יצחקאבולעפייא, אב"ד דמשק, בספר פני יצחק ח"א (מערכת סוכה אות ר"ו). וכן כתב הגאון רבי אהרן בן שמעון, אב"ד מצרים, בספר שער המפקד (נהר פקודדף קל"א ע"ב) וכן העלה בשו"ת עולת שמואל (סי' צ"ז). וראה עוד במסקנת הביכורי יעקב (סי' תרל"ט ס"ק ט"ז). ובכף החיים (סי' תרל"ט סק"ג). וכן עיקר למעשה, שאין לברך על פת הבאה בכסנין (עוגות), אפילו כשאוכל יותר מכביצה, אלא עד שיאכל כשיעור ארבע ביצים, להוציא עצמו מכלמחלוקת, שכלל גדול בידינו ספק ברכות לחקל.

והנה הגנת ורדים שם כתב, שאף לדעת הרמב"ם שפירות אפילו קבע עליהם, אין צריך סוכה, ורשאי לאוכלם חוץ לסוכה, מכל מקום מיני לפתן כגון בשר ודגים וביצים וגבינה, כשקובע עליהם צריך סוכה בלי ברכה. ונמשך אחריו בזה מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל (סי' ע"א). אולם באמת העיקר בזה כדברי מרן הבית יוסף שהשוה דין בשר ודגים וכיוצא בזה, לדין פירות, שכשם שפירות אין צריכים סוכה אפילו קובע עליהם, הוא הדין לבשר ודגים וכיוצא בזה. (ומ"ש רבינו מנוח בספר המנוחה דף מ"ז ע"ב, לחייב, ושזהו פירוש מיני תרגימא, הנה הרא"ש (סוכה כ"ו ע"א) והתוספות ישנים (יומא ע"ט ע"ב) פירשומיני תרגימא תבשיל העשוי מחמשת המינים, ולכן אין שום הכרח לעשות מחלוקת בזה בין הרמב"ם להרא"ש והתוס'). ובפרט שבזמן הזה אין דרך לקבוע סעודה על בשר ודגים בלא פת. (וכמ"ש בערוך השלחן /א"ח/ ס"ק ט'). לפיכך העיקר כדברי מרן שמותר לאכול מיני לפתן כגון בשר ודגים וביצים וגבינה חוץ לסוכה, ואפילו קובע סעודתו עליהם, וכדין פירות. (ועיין בשו"ת משכנות יעקב מקרלין סי' קנ"ה. ובשו"ת ערוגת הבושם סי' קצ"א. ובשו"תתשובה מאהבה סי' צ"ה והלאה ואכמ"ל). ורק תבשיל שעשוי מחמשת מיני דגן כגון אטריות וכיוצא בזה, אם קובע סעודתו עליו צריך לאוכלו בסוכה, עם ברכת לישב בסוכה. ואם אינו קובע סעודתו עליו, ואוכל יותר מכביצה, צריך לאוכלו בסוכה, אך לא יברך לישב בסוכה +הנה בספר בן איש חי (פרשתהאזינו אות ח') כתב, לא יברך לישב בסוכה אלא על פת גמור, אבל על פת הבאה בכסנין שברכתו בורא מיני מזונות לא יברך לישב בסוכה, משום דספק ברכות להקל עכ"ל. והדבר ברור שגם הרב מודה שאם קובע סעודה על פת כסנין שאז מברך המוציא וברכת המזון, מברך ג"כ לישב בסוכה, וממילא גםכשאוכל סעודת קבע של תבשיל שעשוי מחמשת מיני דגן, צריך לברך לישב בסוכה, ואע"פ שאינו מברך עליו המוציא וברכת המזון, זהו משום דלית ליהתוריתא דנהמא. וכמו שהסביר כל זה מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"א (סי' ע"א). והוצרכתי לזה לפי שראיתי בשו"ת שואל ונשאל ח"ג (סי' צ"ה וסי'קס"ה) שכתב, שאע"פ שהגאון רבי יוסף חיים פסק שאף הקובע סעודה על תבשיל מחמשת מיני דגן לא יברך לישב בסוכה, פשט המנהג שלהם לברךלישב בסוכה כשקובע סעודתו עליו, ובמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל ע"כ. ודבריו תמוהים, שבודאי גם הגרי"ח מודה בזה שצריך לברך לישבבסוכה כשקובע סעודתו עליו, וכדברי מרן השלחן ערוך, ומרן החיד"א, ושאר אחרונים. ועיין במאמר מרדכי ובמשנה ברורה ובכף החיים ואכמ"ל יותר.+

ולענין שתיית כוס יין חוץ לסוכה, נחלקו בזה הראשונים, כי הריטב"א בחידושיו לסוכה (כה) כתב שהשותה רביעית יין חייב בסוכה. והאור זרוע ח"ב(סי' שא) מסתפק בזה. והמאירי (סוכה כו) סובר שאם שותה יין בלבד, (כגון יין הבדלה שהחזן שותה בבית הכנסת), פטור מסוכה, אבל אם שותהו עםפירות או מרקחת, נעשו הכל קבע מצד שתיית היין וחייב בסוכה. ומרן השלחן ערוך וכן הרמ"א בדרכי משה ובהגה סוברים שאפילו קובע סעודה עלהיין פטור מסוכה. וכן עיקר למעשה. ואם רוצה להחמיר ולשתות היין בסוכה, לא יברך לישב בסוכה, שספק ברכות להקל. אבל שתיית תה או קפה אוחלב פטורה מסוכה.

בסיכום: האוכל סעודת קבע של פת יותר מכביצה, שהוא כחמשים וחמשה גרם ומעלה, חייב בסוכה, ויברך לישב בסוכה. (וטוב שיאכל ששים גרם אויותר, שיוכל לברך לכל הדעות). אבל האוכל פת בפחות משיעור כביצה, פטור מן הסוכה. והאוכל עוגות יותר מכביצה, חייב לאכול בסוכה, אבל לא יברךלישב בסוכה, אלא אם כן אוכל מהם באופן שקובע סעודתו עליהם, שאוכל כשיעור ארבע ביצים ומעלה, (ראה בכף החיים סי' קס"ח ס"ק מ"ה), שאזחייב נטילת ידים, וגם מברך עליהם המוציא וברכת המזון, ואז יוסיף גם ברכת לישב בסוכה. והוא הדין למי שאוכל סעודת קבע מתבשיל של חמשת מינידגן, כגון אטריות, שחייב בסוכה, ויברך לישב בסוכה. ואם אינו קובע סעודה עליו, כל שאוכל יותר מכביצה חייב בסוכה אבל לא יברך לישב בסוכה,ובפחות מכן פטור מן הסוכה. והאוכל אורז או בשר ודגים וביצים וגבינה ושאר מיני לפתן, אפילו בקבע, פטור מן הדין מן הסוכה. וכן האוכל פירות אפילוקבע עליהם פטור מן הסוכה. והשותה תה או קפה או חלב ומיץ פירות פטור מן הסוכה. וכן השותה יין של הבדלה אפילו יותר מרביעית פטור מןהסוכה. ואפילו קובע עצמו על היין פטור מסוכה. ובכל אופן שהוא פטור מן הסוכה, אם רצה להחמיר על עצמו ולאכול או לשתות בסוכה, הרי זהמשובח, ובלבד שלא יברך לישב בסוכה, שהיא ספק ברכה לבטלה.

Summary:

The גמרא in סוכה rules that one may eat an אכילת עראי outside of the סוכה but offers a limited definition for this standard.  According to תוספות and the רא״ש, based on the גמרא in יומא, the standard for קביעות is פת greater than a כביצה.  With respect to fruits or even meat/dairy, any amount of food still constitutes an אכילת עראי.  However, מזונות which are eaten בקביעות would need to be eaten in the סוכה.  According to רבינו פרץ, quoted by the רא״ש, also based on יומא, only fruits are exempt, however, meat or cheese must be eaten in the סוכה.  The מהר״ם is the most stringent opinion, requiring even פרות to be eaten in the סוכה (he reads the concluding line from the גמרא in יומא as to reject the opinion of רבא which exempted fruit).  

The שלחן ערוך seems to rule in accordance with the opinion of the רא״ש, excluding fish and meat from any סוכה requirement, but requiring a סוכה for a כביצה of פת for one who is קובע סעודה on מיני מזונות.

The מאמר מרדכי (cited by the ביאור הלכה) rules that the standard for קביעות here is a lower threshold than the standard applied for פת הבאה בכיסנין.  The גינת ורדים argues that even a כביצה of מזונות must be eaten in the סוכה, with a ברכה.  This also appears to be the position of the מגן אברהם.  The יחוה דעת, based on the ruling of the חידא and others, requires eating in a סוכה for מזונות more than a כביצה but out of concern for a possible ספק, a לישב בסוכה should not be recited unless one has a full קביעות, including ברכת המזון, equating the analysis for פת הבאה בכיסנין with סוכה.  

The משנה ברורה, based on the rulings of the מאמר מרדכי and the מ״א takes a middle position, ruling that even when one only eats more than a כביצה, if he is (subjectively) קובע סעודה, one should make a ברכה.  However, if one is eating more than a כביצה but not being קובע, no ברכה should be recited due to the ספק (still requiring eating the סוכה).  Nonetheless, he ultimately recommends following the prevalent custom and making a ברכה but remaining in the סוכה for an extended period of time.