מיחייב איניש לבסומי בפוריא - Is There an Obligation to Get Drunk on Purim?

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ז עמוד ב

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסום, קם רבה שחטיה לרבי זירא. למחר בעי רחמי ואחייה. לשנה אמר ליה: ניתי מר ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי! - אמר ליה: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא.

רש"י מסכת מגילה דף ז עמוד ב

לאבסומי - להשתכר ביין

תשובות והנהגות כרך ד סימן קעג

והדבר תמוה היאך אפשר להאמין על האמורא הגדול "רבה" שהשתכרו המית בשוגג רבי זירא, ואפילו בשכרות אין לך פחיתות ועבירה גדול ממנו, ואמאי ביקש בשנה הבאה לשוב ולקיים המצוה. ועוד רבי זירא דנהרג וקם לתחייה כבריה חדשה, הלוא ספק אי חייב במצוות ואם קידושיו עם אשתו קיימים, (עיין ברכי יוסף אהע"ז סימן י"ז, ובשואל ומשיב תליתאה ח"ד קל"דועוד) ותמוה הדבר והפלא ללמוד כפשוטו שהיה כאן תחיית המתים ממש. ומצאתי במהרש"א שכתב דהדבר תמוה לפרש דשחטו כפשוטו, רק כעין "שחטיה" כלומר שכפה אותו לשתות יותר מדאי, ונקט לשון שחיטה דשתיית ייןהיא בגרון שהוא מקום שחיטה, ובעי רחמי היינו שהתפלל עליו שלא ימות מחולי זה עד שנתרפא וחי, ובתלמוד לשון חי הוא לשון רפואה. ונראה שרבהכפייה בדברים לשתות עוד ועוד למצוה עד שנשתכר לגמרי והיה כמת ממש, וע"כ נקט שחטיה שלא חנקו, אלא אנסו לשתות עוד ועוד, עד שנחשב כעין"נשחט" שנאבדו אצלו כל חושיו.

מהלך א׳

רי"ף מסכת מגילה דף ג עמוד ב

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן

רא"ש מסכת מגילה פרק א סימן ח

אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן

טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה

מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי

מהלך ב׳

תוספות מסכת מגילה דף ז עמוד ב

דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי - [בירושלמי] ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל היהודים.

בית יוסף אורח חיים סימן תרצה

וכתבו התוספות (ד"ה דלא) דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל הרשעים ברוכים כל הצדיקים וכן כתב הר"ן (ג: ד"ה גמ') כלומר דאי בין ארור המן לברוך מרדכי לחוד אפילו שתה טובא לא טעי ביה

אורחות חיים (ר׳ אהרון הכהן מלוניל - מפרובנסלי בסוף המאה ה-13) חלק א הלכות מגלה ופורים סעיף לח

וחייב אדם לבסומי בפוריא לא שישתכר שהשכרות איסור גמור ואין לך עבירה גדולה מזו שגורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן אך שישתה יותר מלימודו מעט כדי שירבה לשמוח ולשמח אביונים וינחם אותם וידבר על לבם וזאת היא השמחה השלימה:

מהלך ג׳

חידושי הר"ן מסכת מגילה דף ז עמוד ב

מחייב אינש לבסומי בפוריא. כתב הר' אפרים מההוא עובדא דקם רבה ושחטיה לר' זירא אידחי ליה מימרא דרבא ולא שפיר דמי למעבד הכי:

המאור הקטן מסכת מגילה דף ג עמוד ב

אמר רבה חייב איניש לבסומי בפוריא כו' כתב ה"ר אפרים ז"ל מההוא עובדא דקם רבה שחטיה לר' זירא לשנה א"ל תא נעביד כו' אידחי ליה מימרא דרבה ולית הלכתא כוותיה ולאו שפיר דמי למעבד הכי.

ב"ח אורח חיים סימן תרצה

ב וצריך שישתכר וכו'.... והנכון מ"ש הרב הגדול רבינו אפרים דמהך עובדא דשחטיה רבה לר' זירא אידחיא ליה מימרא דרבא ולאו שפיר למיעבד הכי וכן כתבו בעל המאור והר"ן משמו ונראה דמהך טעמא סידר בעל התלמוד להך עובדא דרבה ור' זירא בתר מימרא דרבא למימרא דהכי הוי הלכתא ולדחויי לדרבא ומיהו דוקא לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי הוא דדחינן להאבל מיהו צריך לשתות הרבה מלימודו שייטב לבו במשתה ויהא שתוי או אפילו שיכור שאינו יכול לדבר לפני המלך רק שתהא דעתו עליו ובהגהות מיימוניות (פ"ב הט"ו אות ב) כתב בשם ראבי"ה (סו"ס תקסד) כל זה למצוה אבל לא לעכב ובתשובת מהרי"ל סימן נ"ו ביאר טעמו עיי"ש:

פרי חדש אורח חיים סימן תרצה סעיף ב

[חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו'.... וכתבו בשם רבינו אפרים, דמהך עובדא דקם (רבא) [רבה] ושחטיה לרבי זירא, אדחיית מימרת רבא, ולא שפיר דמי למעבד הכי. ואין זה נכון, דא"כ אמאי אישתמיט רבי זירא מלמעבד סעודה אהדדי, ואיצטריך לומר ליה לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, כיון שראו שיצא קלקול עון שפיכות דמים מסיבת שיכרותם ראוי היה להם למנוע עצמם מלבסומי כולי האי, ומלשתות אלא יותר מעט מכדי הרגילם, אלא משמע דאפילו הכי היו משתכרים יותר מדאי, ולהכי מייתי תלמודא ההוא עובדא, לאשמועינן דמימרת רבא כפשטה דמחייב איניש לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. ומיהו עתה שהדורות מקולקלים, ראוי לתפוס סברת רבינו אפרים ז"ל, ושלא לשתות אלא מעט קט יותר ממה שמורגל ביום טוב, ובזה יוצא ידי חובתו כיון שכונתו לשמים כדי שלא להכשל ח"ו בשום מקרה רע, וישא ברכה מאת ה':

מהלך ד׳

הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו, אות ב

פ"ק אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי כתב ראבי"ה דכל הני למצוה בעלמא ולא לעכב:

דרכי משה הקצר אורח חיים סימן תרצה

(ומהר"י ברין כתב דרוצה לומר שישתכר ויישן ולא ידע בין ארור המן וכן משמע במיימוני והמנהגים כתבו דפיוט אחד היה שהיו עונין על בית אחד ארור המן ועל בית אחד ברוך מרדכי וצריך צילותא שלא יטעה לפעמים. כתבו הגהות מיימוניות פרק ב' (הט"ו אות ב) צריך להשתכר היינו למצוה אבל ידי פורים יצא אפילו לא השתכר.

שיטת הרמב״ם

רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

כיצד חובת סעודה זו שיאכל בשר ויתקן סעודה נאה כפי אשר תמצא ידו, ושותה יין עד שישתכר וירדם בשכרות.

מגיד משנה הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה טו

[טו] כיצד חובת וכו'. שם מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן ובשאר מקומות אמרו אין שמחה אלא בבשר:

ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה

בגמ' [ז':] איתא דמחייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והדבר מתמיה דא"כ צריך להיות שכור קרוב לשכורו של לוט והרמב"ם לא כתב בלשון זה וכתב דשותה יין עד שישתכר וירדם בשכרותו עכ"ל ואולי היה מפרש עד דלא ידע וכו' מפני שנרדם וזהו כמ"ש רבינו הרמ"א וז"ל וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו ויישן ומתוך שיישן אינו יודע בין ארור והמן לברוך מרדכי ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבדשיכוין לבו לשמים עכ"ל וזהו כדברי הרמב"ם: אך אינו מובן לפ"ז למה היה לה להש"ס לומר בלשון משונה עד דלא וכו' לימא חייב לבסומי עד שירדם ולכן יותר נראה דאין כוונת הרמב"ם לפרש הגמ' כן אלא שדחה מאמר זה מהלכה כמ"ש הר"ן בשם רבינו אפרים שכיון דמבואר בגמ' שאירע סיבה ע"י זה ע"ש נדחה זה מהלכה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ב

חייב אינש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. הגה: וי"א דא"צ להשתכר כל כך אלא שישתה יותר מלימודו (כל בו) וישן, ומתוך שישן אינו יודע בין ארור המן לברוך מרדכי. (מהרי"ל). ואחד המרבה ואחד הממעיט, ובלבד שיכוין לבו לשמים.

ט"ז אורח חיים סימן תרצה

(וי"א שא"צ להשתכר כו'. והא דאמר רבא בגמ' עד שלא ידע בין ארור המן וכו' נדח' מימרא זו כיון שבגמ' מביא ע"ז דרבה שחטיה לר' זירא ש"מ מסקנת הגמ' שאין לעשו' כן כ"כ ב"י בשם הר"ן בשם ר' אפרי':

משנה ברורה סימן תרצה ס״ק ה

וישן ומתוך שישן וכו' - וכן ראוי לעשות

ביאור הלכה סימן תרצה

* עד דלא ידע וכו'...ומ"מ אין אנו מצוין להשתכר ולהפחית עצמינו מתוך השמחה שלא נצטוינו על שמחה של הוללות ושל שטות אלא בשמחה של תענוג שיגיע מתוכה לאהבת הש"י והודאה על הנסים שעשה לנו וע"ש מה שמבאר דברי הגמרא. וז"ל הח"א כיון שכל הנס היה ע"י יין לכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכורהנס הגדול ואמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות בנט"י וברכה ובהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיו לש"ש עכ"ל:

ילקוט יוסף מועדים שו"ת סימן כח - אם צריך להשתכר בפורים או די להיות מבושם

שאלה: האם חייב כל אחד בפורים לשתות יין לשכרה, או די שישתה באופן שיהיה מבושם? תשובה: הנה נראה בפשטות שאין לאדם להביא עצמו לידי שכרות, אחר שעל ידי כך נעשה פטור מן המצוות, [שמטעם זה אנו מברכים כל בוקר שלא עשני אשה]. ואף יכול לבוא לידי חטא. וגם הוא בכלל כבוד הבריות, שיכול לבוא לידי בזיון אם ישתכר, וכמה חסה התורה על כבוד הבריות עד שאמרו שגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה מן התורה. וגם שתיה לשכרה מזיקה לבריאות כנודע, ורחמנא אמר ונשמרתם מאד לנפשותיכם. ואפי' ביוםפורים הזהירו הפוסקים משכרות, כי מסתבר מאד שלא נאמר בגמרא (מגילה ז ב) מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו', שצריך לשתות כל כך לשכרה עד שיתבזה, אלא דחייב להיות מבושם. ושוב ראיתי כן בב"י (סי' תרצה) בשם הר"ן שכתב בשם רבינו אפרים, על מה שאמרו בגמרא בההואעובדא דקם רבה בסעודת פורים ושחטיה לרבי זירא, דלאו שפיר דמי למיעבד הכי. והכי כתוב בארחות חיים, חייב איניש לבסומי בפוריא, לאו שישתכר,שהשכרות איסור גמור הוא ואין לך עבירה גדולה מזו, שהוא גורם לגילוי עריות ושפיכות דמים וכמה עבירות זולתן, אך שישתה מעט יותר מהרגלו. ע"כ….ולכן יזהר האדם מאד מאד בשתיית משקין המשכרין יותר מדאי אפי' בשמחת פורים. ע"ש.

רבבות אפרים - חלק א סימן תנח

נשים במצות עד דלא ידע - חקרתי אם נשים חייבות במצות עד דלא ידע בפורים וחשבתי לומר שאינן חייבות כי חיוב זה בא היות שיש מצוה למחות את עמלק ובשנאה וזה הלא חייב כל השנה אבל בפורים צריך האדם להביא עצמו למעין עולם הבא לזמן המשיח דלא יהיו אז עמלקים ולא יהיה ממילא שנאה עליהם וממילא משתכרים ובאים לידי הרגשה שא"א לשנא את עמלק וא״כ כ"ז שייך באיש שחייב במצות מחיית עמלק משא"כ נשים דלא חייבות במחיית עמלק וכמו שכבר האריכו בזה א"כ לא שייך שישתו וישתכרו….ועוד טעם נ"ל כי משום כל כבודה בת מלך פנימה ופורים המצוה משפחה ומשפחה לאכול ולשתות ביחד ואין וה מהכבוד שתשתכר ברבים ואפילו לפני בני משפחתה ממש אין זה מהכבוד שיראוה שיכורה ומשום כך אין עליהן המצוה, וראה איך החמירו בנשים דלא מדליקות לעצמן נר חנוכה כמהדרין וראיתי בחת"ס בשבת דף כ"א דכתב כי אז הדליקו בחוץ ואין מהכבוד שאשה תצא לחוץ להדליק ואף שבעת מדליקים בפנים מ"מ לא נשתנה המנהג הרי דמשום כבודה לא חייבוה להדליק ביש לה בעל או אחר שמדליק מכל שכן שאין זה דרך הכבוד שתשתכר, או די״ל עפ"י מה שכבר האריכו איך אמרו חז"ל שישתכר וכו' וכתבו דזה רק למצוה ולא לעכב...בא ר' אפרים להשיג והובא ברז"ה שם ל הרי"ף….אבל י"ל דרק צריך שישתה שראשו יהי קצת מבולבל אבל לא ממש שיכור….וא"כ כ"ז באיש שידע מתי להפסיק לשתות אבל באשה אם תתחיל לשתות לא תפסיק ותמשיך עד שיכרות ממש ויש חשש...ואי לאו דמסתפינא היתי אומר דכל מהלך של סדר העבודה בפורים הוא כסדר התפללת והעבודות שאנו עובדים להשי"ת ככהן בתפלתו וכדומה וזה רק באיש ולא באשה וע"י השתיה עובדין אנו להשי"ת ובעבודה רק אנשים חייבים

חשוקי חמד (ר׳ יצחק זילברשטיין) מגילה דף ו עמוד ב

דאין מעבירין על המצות - יש לו בקבוק יין ואם ישתה בפורים לא יהיה לו יין בפסח לד' כוסות - שאלה. מי שנמצא במקום בודד, ויש לו בקבוק אחד של יין, והוא יודע שאם ישתה את היין עכשיו, לא יהיה לו יין לארבע כוסות, מתי ישתה את היין בפסח או בפורים?  תשובה. מצוה לשתות יין בפורים, כדאמרינן במגילה דף ז ע"ב אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.ופירש"י לאבסומי להשתכר ביין. הרי שעיקר המצוה הוא להתבסם ביין. ולכאורה בעניננו היא ההלכה השנויה במחלוקת הרדב"ז והחכם צבי, דהנה כתב הרדב"ז (הו"ד במשנ"ב סימן צ ס"ק כח) שמי שהיה תפוס בבית האסורים, והשר נתן לו רשות לבחור איזה יום שירצה כדי להתפלל עם הצבור,יתפלל אותו יום תיכף, ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום הכיפורים, או פורים. ובשו"ת חכם צבי (סימן קו) חולק ומסקנתו שיש לחלק בין מצוה אחת שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר, ולמחר יעשנה מן המובחר, טוב להמתין למחר, ואין בזה משום מעבירין על המצות, כגון ברכת הלבנה שפסק השו"ע (סימן תכו ס"ב) שיש לנו להמתין עד מוצאי שבת דהתם המצוה ההיא נעשית באופן יותר משובח, לכן יש להמתין כדי לקיימה על צד היותר טוב, אבל במצוות שונות אין מעבירין קלה מפני החמורה.  אלא שיתכן שאף החכם צבי יודה שישתה בפורים מב' טעמים, א. משום דמצות שתיית יין של פורים, ומצות ד' כוסות של פסח, הם שתי מצות שונות,ובזה אין מעבירין הקלה מפני החמורה. ב. משתה ושמחה בפורים הוא מדברי קבלה, שהם כדברי תורה, משא"כ ד' כוסות בפסח שהם מדרבנן. ומ"מ נראה שיש להשאיר את היין לד' כוסות, מפני שכתב בשו"ת מהרי"ל (סימן נו הו"ד בביאור הלכה סימן תרצה ד"ה חייב) שהא דאמר רבא חייב אדם לבסומי, מצוה בעלמא היא ולא לעכב. ומאידך לענין ד' כוסות כתב השו"ע (סימן תעב סי"ג) שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה ימכור מלבושו או ילוה, או ישכיר עצמו בשביל יין לד' כוסות. ועוד כתב השערי תשובה (סימן תרצה סק"ב) שר' יהודה בר אילעי לא שתי אלא מפסחא לפסחא, וחוגרניצדעי כו', משמע דבפורים לא שתה, כיון ששתייתו היה מזיק לבריאת גופו. הרי שהשתיה בפסח חשובה יותר מהשתיה בפורים.

Summary:

The גמרא quotes the ruling of רבא that one is obligated to become intoxicated on פורים and then proceeds to relate a story where a tragedy almost occurred as a result of the אמוראים being inebriated.

The רי״ף, רא״ש, טור and the שלחן ערוך all cite the simple ruling from the גמרא that one is obligated to become intoxicated on פורים to the extent that he can't distinguish between המן and מרדכי.

The אורחות חיים and תוספות (as explained by the בית יוסף) accept the obligation, but limit the scope of how much one should be drinking.

The רבינו אפרים as cited by the ר״ן and the בעל המאור rules that the juxtaposition of the story following the ruling of רבא serves to demonstrate that the opinion of רבא was rejected.  The ב״ח clarifies that this can still mean there is an obligation to drink but simply a question as to the degree.  The end result is quite similar to that of תוספות and the ארחות חיים.  The פרי חדש rejects the analysis of רבנו אפרים, noting that the story demonstrates that had they dined together the following year, they would have been inebriated again.

The הגהות מיימוניות quotes from the ראבי״ה that drinking would not be a לעכיבוא but simply a מצוה בעלמא.

The רמב״ם rules that one should drink wine during his סעודה until he becomes inebriated and goes to sleep.  Simply understood, the מגיד משנה explains that this is how the רמב״ם understands the ruling of רבא.  However, the ערוך השלחן argues that the רמב״ם rules like the רבנו אפרים, given his unique formulation, referencing going to sleep.

Though the שלחן ערוך rules strictly, the רמ״א significantly limits the ruling.  The ט״ז notes that this is based on the reasoning of רבנו אפרים.  It is also evident from the דרכי משה that the רמ״א had understood the obligation to be narrow in scope.

The ביאור הלכה and ילקוט יוסף both recommend avoiding extensive drinking.

The רבבות אפרים rules that to the extent an obligation exists, it would not apply to women.

The חשוקי חמד addresses a case where one would only have enough wine for either פורים or ד׳ כוסות.  He ultimately concludes that the wine should be saved for פורים.