עיולי יומא מקדמינן ואפוקי יומא מאחרינן
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קה עמוד ב
שאני לן בין עיולי יומא לאפוקי יומא. עיולי יומא - כל כמה דמקדמינן ליה עדיף, ומחבבינן ליה. אפוקי יומא - מאחרינן ליה, כי היכי דלא ליהוי עלן כטונא.
רשב"ם מסכת פסחים דף קה עמוד ב
עיולי יומא. מחבבינן ליה ועבדינן קידושא מאורתא…אפוקי יומא. כגון הבדלה מאחרינן ליה היכא דאשכחן שום עלילה לאחוריה.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רסז
מקדימין להתפלל ערבית יותר מבשאר ימות החול כדא׳ עיולי יומא מקדימין ליה.
במו״ש סופרין קודם הבדלה - דאפוקי יומא מאחרינן ליה
תרומת הדשן סימן ס
שאלה: כשמברכים ספירה, בליל שבת או בליל יום טוב בבהכ"נ, מברכים וסופרין קודם הקידוש שמקדש ש"צ על היין או לאחריו? תשובה: יראה דמברכין וסופרין לאחר הקידוש. ואע"ג דנהגו במו"ש ויו"ט לברך ולספור קודם הבדלה, התם היינו טעמא משום דאפוקי יומא מאחרינן ליה, כדאמרינן בפ' ע"פ….ולכך מה"ט גופיה סופרים אחר הקידוש, כדי להקדים עיולה יומא. ולכך מה"ט גופיה סופרים אחר הקידוש, כדי להקדים עיולה יומא, כדאיתא התם פ' ע"פ אפוקי יומא מאחרינן ליה עיולי יומא מקדימין ליה. ואע"ג דמילתא דפשיטא היא כמו שביארתי, מ"מ כתבתי משום דחזינן דלא נהגו הכי.
בית יוסף אורח חיים סימן תפט
כתוב בתרומת הדשן (ח"א סימן ל"ז) אם ספק לאחד אם ספר…וכתוב עוד שם סימן ס' דבליל שבת או ליל יום טוב מברכין וסופרין לאחר הקידוש:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תפט סעיף ט
ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת; ובמוצאי שבת וי"ט, קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל; וכשחל יו"ט האחרון של פסח במוצאי שבת, דאז אומר קידוש והבדלה בפעם א׳, יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת.קס
מגן אברהם סימן תפט ס״ק יד - טו
אחר קידוש. משום דמקדמי' שבת כל מאי דאפשר אבל בביתו יספור קודם קידוש ועוד דאסור לאכול קודם ספירה כמ"ש ס"ד: קודם הבדלה. דאפוקי יומא מאחרי' ליה כמו דאפשר:
כשחל פורים ביום א׳: מאחרין ההבדלה אחר קריאת המגילה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצג
אחר קריאת המגילה בערבית, אומר: ואתה קדוש, ואם חל במוצאי שבת אומר: ויהי נועם, קודם ואתה קדוש. הגה: ואומרים: ויתן לך, וקורים המגילה ואח"כ מבדילין (מנהגים).
באר הגולה אורח חיים סימן תרצג
שם: פי' כמו בשאר ימות השנה אחר סדר קדושה וכו' ולא בא אלא לאשמועינן שמאחרין ההבדלה אחר קריאת המגילה משום דאפוקי יומא מאחרינן ליה): כאשר הגהתי כנ"ל וכן היא בס"א):
משנה ברורה סימן תרצג ס"ק ג
ואח"כ מבדילין - דכל מה שיש לאחר את ההבדלה ביציאת היום מאחרינן לה.
במוצאי שבת חנוכה: מח׳ תרומת הדשן והאבודרהם
תרומת הדשן סימן ס
שאלה: כשמברכים ספירה…ואע"ג דנהגו במו"ש ויו"ט לברך ולספור קודם הבדלה, התם היינו טעמא משום דאפוקי יומא מאחרינן ליה. ולהכי נמי כתב במנהגים, דמדליקים נר חנוכה בב"ה קודם הבדלה כדי לאחורי אפוקי יומא.
ספר אבודרהם חנוכה
ובערב שבת מדליקין אותה קודם המנחה עד שלא יתפללו הקהל. ובמוצאי שבת מדליקין אותה אחר שמבדיל על הכוס ואח"כ אומר יפתח ה' לך וגו'. ובליל ראשון של חנוכה מתפללין כשאר הימים ומכריז שליח ציבור לקהל לומר על הנסים ואומר אותו כל שמונת ימי חנוכה בתפלה בהודאה י"א אותו כשמגיעין עד שבכל עת ערב ובקר וצהרים.
פסק הש״ע והרמ״א כהתרומת הדשן
בית יוסף אורח חיים סימן תרפא
ירושלמי במוצאי שבת אין מבדילין בנר של חנוכה וכו'. כתוב בתרומת הדשן סימן ס' דמדליקין נר חנוכה בבית הכנסת קודם הבדלה כדי לאחר אפוקי יומא והרב ר' דוד אבודרהם (סדר הדלקת נ"ח עמ' רא) כתב שיש מדליקין אותה אחר שמבדילין על הכוס ואחר כך יאמר יפתח יי' לך וגו' (דברים כח יב):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפא סעיף ב
מדליקין נר חנוכה בבה"כ קודם ההבדלה. הגה: וכ"ש בביתו שמדליק ואח"כ מבדיל, שהרי כבר הבדיל בבה"כ.
אם שכח אתה חוננתנו אז יבדיל ואח״כ ידליק
מגן אברהם סימן תרפא ס״ק א
קודם הבדלה. שמאחרין לצאת מן השבת ובמ"צ כתב שמדליקין קודם ויתן לך ונ"ל דמי ששכח אתה חוננתנו יבדיל ואח"כ ידליק דלא נהיגי עכשיו האנשי' שלא להדליק קודם הבדלה שבתפל' כמ"ש סי' רצ"ט א"כ אסור להדליק כיון שלא הבדיל ואע"ג שיכול לו' המבדיל כו' מ"מ כיון שי"א שלעולם מבדילין תחלה וא"כ בכה"ג יש לעשות כוותייהו:
משנה ברורה סימן תרפא ס״ק ב
קודם ההבדלה - דאף דמצות הבדלה תדירה מ"מ כל מה דנוכל לאחר לצאת מן השבת עדיף טפי וגם בהדלקה יש פרסומי ניסא:
שיטת הט״ז כנגד המחבר
מאמר מרדכי סימן תרפא
קודם ההבדלה כ"ה מנהגינו להדליק תחלה בין בבית הכנסת בין בבית והרבה מן האחרונים נחלקו על מרן ומור"ם בזה עיין בדבריהם באורך
ט"ז אורח חיים סימן תרפא סעיף ב
מדליקין נ"ח כו'. בב"י הביא זה בשם ת"ה סי' ס' ואח"כ הביא בשם הרד"א שיש שמדליקין אותם אחר שיבדיל על הכוס…ואני שמעתי שהרב מהר"ל מפראג עשה הלכה למעשה כדעת השני להבדיל קודם וכ"כ הוא ז"ל בס' אור חדש שלו: ונתתי את לבי לפע"ד ע"ז וזה אשר העליתי בס"ד דשפיר יש למיעבד כן ולהקדי' ההבדל' לנ"ח דאי' במשנ' בפ' כל התדיר דתדיר קודם לאינו תדיר ויליף לה מקרא דכתיב אשר לעולת התמיד וזה ברור דכל מידי שאין לנו הוכחה ברורה מן התלמוד לדחות התדיר משום איזה טעם אמרי' ליה לאו כלום עבדת דמנא לך לסתור הכלל ובזה אין לך טעם לדחות התדיר ונציע לפניך איזהו מקומן של הדברים שמצינו שיש מעלה באפוקי שבתא בפ' ע"פ דף קה אי' הנכנס לביתו במ"ש מברך על היין ועל המאור ועל הבשמים ואח"כ הבדלה על הכוס…ותו בספירת עומר כתב בת"ה סי' ס' לברך קודם הבדלה מטעם אפוקי שבת' וע"כ הי' לנו גם בחנוכה להקדים הנ"ח ולאחר ההבדל' משום אפוקי יומא: ע"ז אמינ' לך דאינו כן תחלה נבי' ראיה מהך דאלו דברים להיפך דהא ע"כ לב"ה דס"ל דמברך על היין תחלה ס"ל דתדיר דוח' מעלת עיולי יומ' וא"כ דהכא בחנוכה תדחה מעלת תדיר את מעלת אחורי יומ'...וא"כ כיון שדוחה תדיר דיין את עיולי יומא ודאי דוחה תדיר דהבדל' את אפוקי יומא ומיקנה"ז שזכרנו אין ראיה דיש מעלה באפוקי יומ' שאין שם כנגדו מעלת תדיר דהא קידוש והבדלה שוין בתדיר: כל זה כתבתי לרווחא דמילתא אם נאמר דיש כאן מעלת אפוקי יומא אבל לפי הנראה שאין בנדון דידן של חנוכה ושבת שום מעלה מחמת אפוקי יומא דהרי אין שייך לומר כאן שלא יהא שבת משוי עליו שהרי כשמברך להדליק נר של חנוכ' ממילא הוא פורק מעליו עול של שבת בברכה זו והיאך תאמר שהוא עדיין בקדושת שבת משא"כ ביין ויום שאפש' להיות קדוש' י"ט גם בשבת ואין זה סותר זה וגם ביקנה"ז אין קדושת י"ט שהוא מקדים סותר את קדושת השבת דאפש' להיות קדושת שניהם עליו משא"כ בחנוכ' ושבת שכבר בירך על סילוק שבת בפירוש…גם א"ל על דברינו ממה שאנו נוהגים בקריאת מגילה במ"ש שמאחרין את ההבדלה כמ"ש רמ"א סי' תרצ"ג הא ל"ק דגם בזה אין קריאת מגילה סותר את קדושת שבת כמ"ש לחלק לעיל ותו דגם במגילה הוה כמ"ש לעיל לענין ספירה דגם מגילה הוה זמנה תיכף בהתחלת הלילה והבדלה אחר התוס' מחול על הקודש: שוב ראיתי הג"ה באלפסי וז"ל יש מדליקין קודם הבדל' אחר סדר קדושה והראב"ד כ' שאין נכון לעשות כן תחלה משום ברכת מאורי האש ואח"כ מדליקין הרי דאפי' בברכת האש לא נראה לו להקדים ההדלקה של חנוכה כי אין סברא שיברך תחלה על מצוה התלויה באש ואח"כ יברך על עיקר בריאותו של האש ואע"פ שאנו מבדילין אחר שכבר הדליקו נרות למגילה מ"מ לא בירכו עליהם משא"כ בנ"ח…ע"כ נלע"ד שיברך תחלה על ההבדלה ואח"כ על הנ"ח….והנלע"ד להלכה למעשה כתבתי הגם כי כבר נהגו בבתי כנסיות להדליק של חנוכה תחלה מ"מ מי שישיג בדברים כהלכה ראוי לו להבדיל בביתו ברישא והדר להדליק נ"ח:
שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן פה
ובט"ז דעתו כרבינו המהר"ל דהבדלה קודם - ויסוד דבריו דאע"ג דאפוקי יומי עדיף…ובחמד משה השיג דאם איתא בכלל טעם זה דעיולי יומא לא הוי שתקי מלפרשו….ובאמת דברי החמד משה דחוקים מאד דפשטות הגמ' כהט"ז דמטעם עיולי יומא ס"ל לב"ש דברכת יום קודם…והיינו דס"ל לרשב"א דאין לקדש ולהבדיל רק משקיעה ראשונה ועיין או"ח סי' רס"א, ומאז חלף יום שעבר ואע"ג דלר"ת עדין יום עד שקיעה שני' מכ"מ כיון שחלף יום שעבר נקרא כבר קידש היום, ואפי' לענין הבדלה נקרא כבר חל חיובי...ומכ"מ למדנו מתוך דברי הרשב"א דרך חדש - דלדידי' חל חיוב הבדלה הרבה לפני זמן חיוב הדלקת נ"ח דהבדלה חל כבר מתחילת שקיעה ראשונה, ונ"ח לרוב השיטות רק בסוף שקיעה שני' דהיינו ציה"כ כמבואר בשו"ע סי' תרע"ב - והרי לט"ז מה שחל חיוב קודם עבדינן קודם.
אליה רבה סימן תרפא
נ"ל דלא קשה מידי, דהא בכל מוצאי שבת מברכים בורא מאורי האש על [אש] שהדליק קודם הבדלה, וגם נוהגין להדליק תמיד נרות קודם הבדלה, אלא ודאי מכל מקום יש עדיין ריח קדושת נשמת שבת עד הבדלה על הכוס.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן סח
אם להקדים תפילת מוסף לשחרית כדי לאמרה בצבור בע"ה. הנה באחד שבא לביהכ"נ כשהצבור כבר התפללו שחרית ויש עדיין הרבה זמן לק"ש ולתפלת שחרית, שנסתפק אם יתפלל עתה מוסף עם הצבור כדי שתפלת מוסף יתפלל עם הצבור ואחר מוסף יתחיל מפסד"ז =מפסוקי דזמרה= עד אחר תפלת שחרית שימצא שיעבור על דין דתדיר בשביל מעלה דתפלה בצבור, או שצריך להתפלל תחלה שחרית כדי שיקיים הא דתדיר קודם שהם ק"ש ותפלת שחרית אף שגם תפלת מוסף יתפלל ביחיד….ומה שכתב והוא כ"ש מהא דהב"י ותה"ד בהבדלה ונר חנוכה דחנוכה קודם משום מעלת אפוקי יומא והא במעלת אפוקי יומא אין שום חיוב דהא אינו מחוייב לאחר לקדושת שבת אלא שיעור תוספת ולא יותר ואפ"ה דחינן למעלת התדיר מפני זה כ"ש במעלת תפלה בצבור שחיובו גדול עד לילך ד' מיל מבלי ספק דוחה תדיר, לא מובן דכי איכא שום אחור לאפוקי יומא בעשיית הבדלה אחר הדלקת נר חנוכה הא הוא להיפוך דבהדלקת נר חנוכה הפקיע היום ממש בעשיית מלאכה דבהבערה והבדלה הא הוא אמירה ויכול מדינא לעשותו גם כשעדיין הוא שבת…אלא שהוא ענין כבוד להשבת דמאחרינן להזכיר אפוקי יומא… שהוא ענין כבוד לשבת שמאחרינן להזכיר האפוקי אף שכבר עשה ממש מעשה ופרסם במעשיו שהוא חול וגם אמר בהקידוש שכבר הוא יו"ט שא"כ אינו שבת שמ"מ הוא כבוד לשבת לאחר באמירת הבדלה, וכבוד שבת איכא בזה שכבר הזמן הוא חול ועדיפא טובא שחיוב כבוד שבת הוא גם בחול לכו"ע.
לחלק בין בבהכ״נ ובביתו
באור הלכה סימן תרפא
מדליקין וכו' קודם ההבדלה - עיין במ"ב במה שכתבנו בשם הט"ז ובאמת רבים אחרונים קיימי בשיטתיה דהבדלה קודמת המהר"ל מפראג והתוי"ט [הובא בא"ר] ופר"ח ודה"ח וכן הרבה אחרונים קיימי בשיטת השו"ע והרמ"א הלא המה המ"א והא"ר והגר"א ובית מאיר וכן בחמד משה השיב על כל ראיותיו של הט"ז וכן בשאילת יעב"ץ מסכים ג"כ עם השולחן ערוך אכן באמת כבר נשמע ד"ז בין החיים וכבר איפלגו בה קמאי לבד מה שהובא בב"י שדעת תה"ד דנר חנוכה קודם ומהרי"ל ואגור וכל בו סוברים ג"כ כמותו ור"ד אבודרהם כתב שיש שמבדילין קודם כי הנה במאירי כתב שמנהגינו להדליק נ"ח קודם הבדלה ובאשכול הלכות חנוכה כתוב וז"ל ראיתי רבים מברכין קודם הבדלה ולי הכותב נראה שטעות בידם וכו' עי"ש וע"כ הנכון להתנהג בזה כמו שהסכימו כמה אחרונים דבבהכ"נ אין לשנות המנהג שנהגו מעולם להדליק נר חנוכה קודם ובביתו דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד וגם בפמ"ג כתב דאין לגעור על שום אדם כי יש לו על מי לסמוך:
משנה ברורה סימן תרפא ס״ק ג
וכ"ש בביתו וכו' שהרי כבר הבדיל - ר"ל וכבר שמע הבדלה ודבריו מגומגם דהא לא נתכוין לצאת בהבדלה של ש"ץ ששמע בבהכ"נ. ודע דט"ז ועוד כמה אחרונים שעומדים בשיטתו פליגי על עיקר דינו של המחבר ורמ"א וס"ל דמצות הבדלה קודמת לנר חנוכה משום דהיא תדירה. ועיין בבה"ל שהבאנו דיש בזה דיעות בין הראשונים וע"כ בבהכ"נ אין לשנות המנהג שנהגו בישראל להדליק מקודם ואח"כ להבדיל ובבית דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד:
שמירת שבת כהכלתה פרק נח אות כג (והערה שם)
במוצאי שבת חנוכה - בבית הכנסת מדליקים נרות חנוכה ואחר כך מבדילים, ובאשר לסדר הדברים בבית תלוי הדבר במנהג המקום יש שמבדילים קודם מכיון שמצות הבדלה תדירה ואחר כך מדליקים נרות חנוכה. ויש שמדליקים תחילה נרות חנוכה, כדי למהר לפרסם את הנס, ורק אחר כך מבדילים על הכוס. והטעם שבכיהכנ"ס מדליקים נרות חנוכה ואחר כך מבדילים, ובבית זה תלוי במנהג המקום, כיון שהדלקת נרות חנוכה בביהכנ"ס הוא מצד המנהג, והר"ז דומה לקריאת מגילת שיר השירים ורות, שמקדימים לקרות כשבת לפני קריאת התורה (מפני חביבותה), ולא חוששים להקדים את התדיר, ורק כמגילת אסתר שהיא חובה מקדימים לקרות קודם בתורה (ומשום תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם), שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א.
שו"ת שבט הלוי חלק ו סימן פה
אלא דא"כ תקשה למה בסי' תפ"ט בספירת העומר והבדלה מאחרינן הבדלה כמבואר בתה"ד, וכן בסי' תרצ"ג לענין מגילה מגילה קודם להבדלה, ומש"כ הט"ז בזה הרי לא שייך להרשב"א שכ' מפורש דחיוב הבדלה חל קודם, ופשוט דחל קודם ספה"ע דהוא רק בתחלת הלילה - אבל יראה בעניי דהבדלה בבית הכנסת רק ממנהגא, ובפרט בזה"ז משא"כ ספה"ע ומגילה מעיקר הדין מצוה - ושפיר עבדינן קודם ספה"ע ומגילה שהוא מעיקר הדין ומעכב למנהג הבדלה בביהכ"נ - אבל הכא בדידן גם הדלקת נ"ח וגם הבדלה בבית הכנסת שניהם ממנהגא כמבואר סי' תרע"א, ושפיר לאחר הבדלה מטעם אפוקי יומא, - ולפ"ז בבית דהבדלה מעיקר הדין וחל קודם כהרשב"א הנ"ל ודאי הבדלה קודם, זה יראה לענ"ד לת' מנהג שלנו שמחלקים בזה בין בית הכנסת לבית.
הררי קדם, חלק א, סימן קסו
בענין הדלקת נר חנוכה בביהכנ״ס - ביאר בזה הגר״מ זצ״ל הא דשאני הדלקה בביהכנ״ס מהדלקה בבית, דעיקר דין הדלקה בבית הכנסת הוא משום שיש חובה על הציבור לפרסם את הנס…ומה״ט נראה דנהגו להדליק בביהכנ״ס בין תפילת מנחה למעריב…ואשר ע״כ בצוצ״ש שמדליקין את הנרות לאחר תפילת מעריב, הרי כבר פקע מעליהם שם ציבור לאחר שהתפללו, וא״כ היאך יקיימו ענין זה של פרסומי ניסא בצבור, ונראה דמשו״ה מדליקין בביהכנ״ס קודם הבדלה, דכ״ז שלא הבדילו עדיין יש על הנאספים שם ציבור וחשיבא הדלקתם כהדלקה של ציבור…ועיין במ״א שהביא שיש להדליק בביהכנ״ס קודם ויתן לך, וצריך ביאור. ונראה הטעם דלא סגי במה שנשארים הצבור לשמוע את ההבדלה, אלא דבעינן שיהי להם שם ציבור בעניני תפילה…בערב שבת חנוכה כשלא היה עדיין מנין בביהכנ״ס היה מרן הגר״ח ז״ל מקפיד שלא יברך הש״ץ על ההדלקה שקודם תפילת מנחה, דכל המנהג להדליק בביהכנ״ס היינו דוקא כשיש שם ציבור המתאספים לתפילה.
Summary:
The גמרא in פסחים as explained by the רשב״ם outlines a principle that wherever possible, one should arrange matters such that מעריב is recited last in the order of events. (The טור includes the goal of pushing off maariv as within this principle as well.
Based on this principle, the תרומת הדשן rules that in contrast to ליל שבת, when reciting ספירה on מוצאי שבת, one should first count and then recite הבדלה. The שלחן ערוך rules accordingly.
Similarly, as explained by the באר הגולה and משנה ברורה, the שלחן ערוך rules that one should first perform מקרא מגילה and subsequently recite הבדלה.
The תרומת הדשן himself extends his principle to נרות חנוכה (citing the מנהגים) ruling that הבדלה is recited after נרות חנוכה. In contrast, the אבודרהם rules that נרות חנוכה are lit after one recites הבדלה.
The בית יוסף cites both views, ultimately following the תרומת הדשן in שלחן ערוך. The רמ״א reinforces this ruling. The מגן אברהם adds that where one forgot אתה חוננתנו he then should first recite הבדלה, even though he could say ברוך המבדיל and then light חנוכה candles before הבדלה על הכוס.
The ט״ז argues forcefully in favor of reciting הבדלה first based on the principle of תדיר. He notes that in יקנה״ז we recite the ברכה of יין right away, which should have been delayed if we were going to prioritze pushing off the end of שבת over תדיר. He then goes on to make his forceful point that specifically in the case of נרות חנוכה it’s illogical to suggest one is delaying the end of שבת when lighting candles. This is in contrast to מקרא מגילה and ספירה which don’t present an inherent contradiction (even if one needs to light a candle to see the מגילה). The שבט הלוי cites support for the ט״ז.
The אליה רבה would seem to address the last point of the ט״ז, as he notes that pushing off מעריב only delays the ריח קדושת נשמת שבת.
Though not directly responding to the ט״ז, Rav Moshe outlines that the value of pushing off the end of שבת does not set aside תדיר. Rather, since there is constant כבוד שבת value (even after שבת is over) by pushing off הבדלה, one achieves that goal. As such, there is no real competing value of תדיר that must be addressed.
The באור הלכה lists the opposing sides. He concludes that the custom is well established in shul to first light נרות חנוכה. In terms of the home, he allows for varying customs.
The שמירת שבת cites from רשז״א (somewhat counterintuitively) that perhaps the מנהג level lighting of נרות חנוכה in shul is the driving force behind not being concerned for תדיר in shul, allowing נרות חנוכה to go first (whereas there is a great concern at home).
The שבת הלוי suggests that the nature of both acts in shul, הבדלה and חנוכה, being only מנהג driven is the key disctinction.
Rav Soloveitchik suggests that it was necessary to light in shul during davening rather than at the end, as חנוכה candles can only be lit as part of תפילה בצבור. If חנוכה candles were lit at the end, there would be not תפילה to connect to the lighting.
