סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כג עמוד א (פרק ג - הקורא עומד)
תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור.
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כד עמוד א (פרק ג - הקורא עומד)
משנה. המפטיר בנביא הוא פורס על שמע, והוא עובר לפני התיבה, והוא נושא את כפיו. ואם היה קטן - אביו או רבו עוברין על ידו. קטן קורא בתורה ומתרגם, אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה. ואינו נושא את כפיו.
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפב
ומוציאין ס"ת וקורין שבעה…הכל עולין למנין ז' אפי' אשה וקטן:
בית הבחירה (מאירי) מסכת מגילה דף כד עמוד א
המשנה החמישית המפטיר בנביא…קטן קורא בתורה שאין הכוונה אלא להשמיע לעם ואין זו מצוה גמורה כשאר מצות שנאמר בה כל שאינו מחויב וכו' ואע"פ שהוא מברך הרי מ"מ יש לו שייכות בתלמוד תורה עד שאחרים מצווין ללמדו וכל שכן שהקטן רשאי לתרגם אבל אינו פורס על שמע ואינו עובר לפני התיבה:
רק אם הוא בר דעת
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק ז
תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה עושין אותו סניף מאימתי עושין אותו סניף. רבי אבינא אמר איתפלגון רב הונא ורב יהודה תרויהון בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה. וחרנה אמר שיהא יודע למי הוא מברך.
פני משה מסכת ברכות פרק ז
שיהא יודע טיב ברכה. אע"פ שאינו יודע למי מברך ואחרינא אמר עד שיהא יודע למי הוא מברך:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב הלכה יז
אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור, קטן היודע לקרות ויודע למי מברכין עולה ממנין הקוראים.
הגהות מיימוניות הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק יב אות ע
בירושלמי דג' שאכלו תניא קטן וס"ת עושין אותן סניפין כו' עד א"ר יודן כיני מתניתא קטן לספר תורה פירוש לעלות למניין הקורין בשבת אימתי עושין אותו סניפין רבי אבינא אמר איתפלגון ר"ה ורב יהודה תרוייהו בשם שמואל חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה וחרנא אמר שיהא יודע למי מברכין:
דוקא להשלים וגדר אם המפטיר חובת היום
הר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף יג עמוד א
הכל עולין למנין שבעה ואפילו אשה ואפי' קטן. פי' עולין להשלים קאמר ולא שיהו כולם קטנים ולא נשים דכיון דלאו בני חיובא נינהו לא מפקי לגמרי. ולפום עיקר דינא נמי שאינו מברך אלא הפותח והחותם אשה וקטן אין קורין ראשון ולא אחרון משום ברכה לפי שא"א לקורין האחרים שיצאו בברכתם ומיהו השתא דתקון רבנן שיברכו כולם אשה וקטן קורין אפי' ראשון ואחרון וכיון דקורין ודאי מברכין מידי דהוה אקטן דמפטיר בנביא ומברך ברכת הפטרה:
הר"ן על הרי"ף מסכת מגילה דף טו עמוד א
קטן קורא בתורה. להשלים למנין ז' ולא שיהיו כלם קטנים ולא רובם כמו שכתבתי למעלה אלא על ידי צירוף קאמר דמצטרף לשבעה:
בית יוסף אורח חיים סימן רפב
והר"ן (יג. ד"ה הכל) כתב הכל עולין למנין ז' ואפילו קטן פירוש עולין להשלים…ומברך ברכת ההפטרה עכ"ל.
שו"ת הריב"ש סימן לה
עוד שאלת אם המפטיר הקורא בתורה שהוא חובת היום כמו בראשי חדשים ופרשיות והמועדים אם צריך שיהיה גדול. תשובה כ"כ בספר המנהיג בשם ר"ת שביום שיש בו שני ספרים שהמפטיר קורא במה שהוא חובה ליום אין מפטירין בו בקטן /הלכות שבת סי' לד/. אע"ג דקי"ל דאפי' קטן עולה למנין שבעה, מ"מ נראה דמה שהוא חובה ליום שאין קורא בספר ההוא אלא א' דצריך שיהיה גדול. אלא שלמנין ז' עולה קטן כשהאחרי' גדולים אבל כלם קטנים לא. וז"ל הברייתא מגילה כג הכל עולין למנין ז' ואפי' אשה ואפי' קטן וכו', ולא קתני אפי' נשים ואפי' קטני'. וכ"כ זה הר"ן ז"ל בפירש ההלכות. וא"כ במה שקורא אחד לבדו שהוא חובה ליום צריך להפטיר בגדול. ואם המפטיר קטן יקרא גדול בספר ההוא אותה פרשה ואח"כ יחזור ויקרא אותה הקטן משום כבוד התורה. וכ"כ בספר המנהיג כיוצא בזה. זהו המנהג היפה שראוי להנהיג. אבל באלו הארצות אינם מדקדקים בזה ואינם שומעין למי שירצה לשנות מנהגם. ואפשר שמפני שנהגו למכור ההפטר' למי שמעלה בה בדמים והם קונים אותה בעד קטניהם להרגילם ואם לא יתכבדו בהפטרות המועדי' לא יתנו בה פרוטה לזה לא ישנו מנהגם בשום פנים. וכל המשנה ידו על התחתונה כי כולם יקומו כנגדו. א"צ לומר אם יהיה שם איזה יודע ספר יחזיק בידם לקיים המנהג אף אם אינו גדול בחכמה.
קטן יכול להפטיר
טור אורח חיים הלכות שבת סימן רפד
ומפטירין בנביא מענינה של פרשה ואין פוחתין מכ"א פסוקים כנגד ז' שקראו בתורה שאין פוחתין לכל אחד מג' פסוקים…וקטן יכול להפטיר כדתנן המפטיר בנביא הוא פורס על שמע ואם היה קטן אביו או רבו פורסין על ידו:
דרישה אורח חיים סימן רפד ס״ק ו
וקטן יכול להפטיר כדתנן וכו'. קצת קשה פשיטא וכי עדיף מז' הקוראין בתורה שקטן עולה למנין ז' וכמ"ש בסימן רפ"ב ויש לומר דגם בקטן סבירא ליה להרמב"ם וכמה גאונים דאינו עולה במספר ג' הראשונים כי אם במספר הד' הנוספים אחר כך על ג' שהן עיקר החיוב בכל זמן שקוראין בתורה והוה אמינא כיון דהפטרה שתקנו חז"ל שאחד יקרא בנביאים בכל שבת ויו"ט הוא ענין בפני עצמו לא יוציא הקטן הרבים בעיקר התקנה והחיוב כי אם הגדול קמ"ל:
מאמר מרדכי סימן רפד ס״ק ג
קטן יכול להפטיר לכאורה יש לדקדק פשיטא דהא עולה למנין כדלעיל סי' רפ"ב וכ"ש שיוכל להפטיר ונר' דלק"מ דהא כבר נתבאר שם דדוקא עולה ומצטרף למנין ז' אבל לא שיהיו כולם ואפי' רובן קטנים וא"כ בהפטרה שנתקנה כנגד כל העולים והוא ענין בפ"ע היה מקום לומר דאין קטן יכול להפטיר דזה עדיף ממצטרף קמ"ל כנ"ל ברור והרב דרישה ז"ל כתב ליישב זה עפ"י סבר' האומרים דאינו עולה למנין ג' י"עוש ואינו נכון בעיני דמה יענו שפתיו לדעת הר"ן ורי"ו והרב המאירי ז"ל דס"ל דעולה לכל המניינים ונראה שכ"ה דעת מרן ז"ל כמו שנתבאר בסי' הנז' לכן הדבר ברור כמ"ש ונרמז בדברי הרב דרישה גופיה ועמ"ש מרן ז"ל לעיל בב"י בשם הרי"בש לענין הפטרה הבאה חובה ליום שיש כדמות ראיה לחילוק שהזכרנו:
שו"ת ישכיל עבדי חלק ז - אורח חיים סימן מא
יש להק' על מרן בסי' רפ"ד ס"ד שפ' קטן יכול להפטיר, דמאי חידושא אתא לאשמעינן, דהרי מכיון שבסי' רפ"ב הנ"ל פ' דעולה למנין שבעה מהיכ"ת דלא יכול להפטיר, דהא מכ"ש אתיא, דאפי' במנין הז' דקורא מה שלא קראו מתחי' עולה, כ"ש במפטיר דקורא מה שכבר קראו מתחי' ודאי דיכול, וסבור הייתי לומר, דרצה להשמיענו בזה, דאף דהוא מוציא את הציבור בקריאת ההפטרה, והוא עוד לא הגיע לחיוב המצות, בכל זאת, יכול לעלות ולהוציאם אם יודע לקרות ההפטרה כראוי, מכיון שהיא רק מתורת מנהג, שתיקנו זאת מפני הגזירה שגזרו שלא יקראו בתורה וקראו בנביאים…אלא דשו"ר דגם זה, לא חידוש, דמכיון דעולה למנין ז' ומוציא הציבור בקריאתו, ודאי דיוציא הציבור גם בקריאת ההפטרה, שו"ר בשערי ציון בסי' רפ"ב אוט"ז שכ' על מה שהקטן לא יכול להיות מקרא את העולים, דדוקא איצטרופי בעלמא שהקילו להשלים למנין ז' לעלות לתורה, הקילו ג"כ שיכול לקרות, משא"כ בזה להיות מקרא הקטן לכל הפרשיות לפני העולים אסור, כמו שאסור להיות כל העולים קטנים ע"כ, נימצי"ל דקריאה שקורא בעצמו כשעולה למנין ז' הקילו בה טפי, אבל קריאה לכל העולים לא, וא"כ היה ס"ד דגם בקריאת ההפטרה לא יכול להקרות לציבור קמ"ל דיכול להיות מפטיר והיינו לקרות ההפטרה להוציא הציבור כיון דאינה אלא מתורת מנהג בזה"ז שכבר נתבטלה הגזירה.
אליבא דהלכתא
בית יוסף אורח חיים סימן רפב
הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן וכו'. שם (כג.). וכתבו הגהות מימון פרק י"ב מהלכות תפילה (אות ס) כתב הר"מ דאין לקרות כמו כן עבדים כנענים…ובסימן קל"ה (בסופו) כתבתי בשם הרוקח (סי' שלד) שאין קטן מצטרף לג', ולפי דבריו נראה דלשבעה נמי אינו עולה אלא אחר שקראו ג'.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפב סעיף ג - ד
הכל עולים למנין שבעה, אפילו אשה וקטן שיודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בצבור מפני כבוד הצבור. הגה: ואלו דוקא מצטרפים למנין הקרואים, אבל לא שיהיו כולם נשים או קטנים (ר"ן וריב"ש)...נוהגים לקרות שבעה ולגמור עמהם הפרשה ואומר קדיש, וחוזר וקורא עם המפטיר מה שקרא השביעי. הגה: וכן נוהגים ביו"ט שאין מפטיר ממנין הקרואים, אבל בחול שאסור להוסיף על מנין הקרואים, השלישי הוא מפטיר. וביום שמוציאין ב' ספרים או ג', המפטיר קורא באחרונה. וקטן יכול לקרות בפרשת המוספין או בד' פרשיות שמוסיפין באדר, וכן נוהגים (ר"ן ומרדכי פרק ב' דמגילה), אע"פ שיש חולקים.
משנה ברורה סימן רפב ס״ק כד
אע"פ שיש חולקים - היינו דהחולקים ס"ל דוקא בשבת שקורא המפטיר מה שכבר קרא השביעי אז נוכל לקרות לקטן משא"כ בכל אלו שקורא המפטיר פרשה שלא קראו מתחלה:
בית יוסף אורח חיים סימן רפד
וקטן יכול להפטיר כדתנן. בפרק הקורא את המגילה עומד (כד.). ובסימן רפ"ב (ד"ה כתב המרדכי שם) כתבתי אם קטן מפטיר ביום שמוציאים שני ספרים:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רפד סעיף ד
קטן יכול להפטיר. הגה: ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן.
עולין למנין שבעה דוקא
עולת שבת סימן רפב סעיף ג ס״ק ג
הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן. דוקא למנין שבעה עולין, אבל ביום טוב ובשאר ימים שעולין הם פחות משבעה אין אשה וקטן מצטרפין, ומדברי הרמב"ם פרק י"ב הל' ט"ז י"ז מהלכות תפלה משמע קצת דאין לחלק. ועיין מ"ש [הרמב"ם] בפירוש המשנה פרק הקורא מגילה [מ"י] קטן קורא בתורה ומתרגם וכו', וכן הסכימו כל האחרונים דוקא למנין שבעה אשה וקטן מצטרפין אבל לא לפחות. וכן כתוב בתשובות מהרי"ט ח"א סי' קמה ובספר תיקון יששכר, וכן הסכים בכנסת הגדולה מהדורא קמא [הגהות ב"י]. כתב בתשובות כ"י דוקא למנין שבעה מצטרף, אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיהיה בן י"ג שנה ויביא שתי שערות עי"ש [בתשו' משפט צדק ח"ג] סימן מ"ג:
בזמנינו
מגן אברהם סימן רפב ס״ק ו
וקטן. אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערו' (ר"מ מלונדרש בתשו' ב"י סימן מ"ג)/ אם אין שם כהן אלא קטן קוראין אותו אבל בלוי אני מסופק אם יקראו לכהן פעמים [רי"ט סי' קמ"ה] ורדב"ז כ' דאין קורין לכהן קטן למנין ג' אבל קורין למנין ז' (כ"ה סי' קל"ה) ול"נ דמ"ע דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן דהא כתיב כי את לחם אלהיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא והאידנא לא נהיגי לקרות קטן אלא למפטיר, ומצאתי בריב"ש סי' שכ"א בשם רש"י דמ"ש בגמר' הכל עולין וכו' היינו דוקא למפטיר וכ"מ בהג"מ גבי עבדים כנענים ובב"י ססי' קל"ה בשם הרוקח ומיהו משמע דלאחר שנשלם מנין הקרואים מותר לקרותו ואין נוהגין כן:
משנה ברורה סימן רפב ס״ק יב
וקטן - ואף אם אין שם כהן אלא קטן קורין אותו [רי"ט ורדב"ז] ודעת המ"א שאין אנו מחוייבין לקרותו דמ"ע דוקדשתו לא נאמר על כהן קטן דהא כתיב כי את לחם אלהיך הוא מקריב וקטן לאו בר עבודה הוא וכן נוהגין בימינו שכשאין בבהכ"נ כהן שהוא בן י"ג שנה קורין ישראל במקום כהן ואפילו יש שם כהן קטן. ויותר מזה נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה אפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים אלא למפטיר [אחרונים]:
שו"ת ישכיל עבדי חלק ז - אורח חיים סימן מא
אשר לשאלתו, אם מותר לבחורים לעלות למפטיר ביום שמחת תורה. השאלה באה סתומה וכנראה שעיקר הספק הוא מפני, שביום שמחת תורה מסיימים את התורה, וראוי לסיימה באיש גדול, לכל הפחות שיהיה נשוי, שנק' איש שלם ולא פלגא דגופא, ומה שזכר "מפטיר" לא כוין למפטיר ממש אלא, למסיים התורה, או דגם מפטיר, הוא מתייחס ביחס מסיים כיון דהיום הוא סיום כל הפטרות של כל השנה, והמסיים צריך להיות איש גדול שלם, ולא בחור….נחזור לנ"ד הנה המ"ב בסי' רפ"ב סקי"ב כ' ויותר מזה נוהגין כהיום שאין קורין קטן כלל לשום עליה, אפי' אם כבר נשלם מנין הקרואים, אלא למפטיר ע"כ, ובאמת איני יודע טעם למנהג דהרי בזה"ז החזן הוא הקורא, ולמה לא יעלה הקטן, ואין לומר דהוא מפני כבוד הציבור, שקטן יצטרף להשלים הגדולים, דהרי רמ"א טעמא טעים בסי' תרס"ט במה שנהגו לסיים על קטן משום שבזה"ז החזן קורא ע"ש, והוא הדבר יש להק' על ס' המחמירין בפ' המוספין מפני שהוא קורא חדש מה שלא קראו הרא' שהרי לא הקטן הוא הקורא רק החזן, והוא מוציא יד"ח הציבור, ואפשר דיום שמח"ת שאני מפני שהוא יום עיצומה של שמחת התורה, רצו לזכות גם הקטנים, הבל שאין בו חטא, דעדין לא הגיע לעול המצות, והתורה מתכבדת בו, ביום שמחתה, ואינו דומה לשאר שבתות השנה או בד' פרשיות שמלבד שאינו יום שמח"ת אלא גם שהוא מחובת היום ל"כ ביום שמח"ת הלא כל הקהל עולים באותו יום ואין הקטן בבחי' משלים המנין. ולמאי דאתן עלה בנ"ד אם הבחור יכול לעלות למפטיר ביום שמח"ת. הנה לפי הטעם האמור בדברי רמ"א על מה שנהגו לסים אפי' בקטן מפני שבזה"ז החזן קורא וכו' נמצינו למדין דלפי המנהג אצלינו בזה"ז שהמסיים הוא הקורא, א"כ אין שום היתר בזה"ז להעלות להקטן לסים בתורה ביום שמחת תורה, ולפי דברינו הנ"ל, שהקטן יש לו חשיבות, מפני שעוד לא הגיע לעול המצות, הבל שאין בו חטא, והתורה מתכבדת בו, הרי אין ללמוד מזה להתיר להבחור שכבר הגיע לעול המצות, וגם עוד לא נשוי, לסיים בתורה שקשה הרהורי עבירה, אף במקום שהחזן קורא אלא דאפשר, דרק לענין סיום לסיים בו התורה, אין לו לסיים, אבל לעלות למפטיר, אם יש לו איזה חיוב, לעי"נ קרוביו דיש בזה חסד של אמת עם המתים דיש נח"ר גדול למת בזה להקל עליו את העונשים בעולם האמת, נראה דאין להזניחו, בפרט אם הענין לעילוי נשמת הוריו ממש דיש עוד בזה, ענין של כיבוד אב ואם, מכבדו בחייו מכבדו במותו, ודאי דאין למונעו ממצוה חשובה כזו, וגם דהרי ע"ז וכיוצא נאמר ברא מזכה אבא, ואם לא עכשיו אימתי, ועוד דהרי במפטיר אין שום מנהג דהעולה קורא, ורק במסיים המנהג בזה"ז שהוא הקורא, אך במפטיר אפי' ביום שמח"ת החזן הוא הקורא, ובשביל ההפטרה עצמה, שהעולה הוא הקורא, כבר כתבנו, דבמפטיר יש קולא יותר מפני שאינה אלא מנהג, ואפי' קטן יכול לעלות ולקרוא, אף דיש כאן כבוד ציבור, כנ"ל, ובחפשי בס' הפוס' מצאתי כעין שאלה זו בבחור להיות סנדק בר"פ ח"ד בסוד ישרים סי' י"א וכ' מה טעם יש למונעו ממצוה זו ע"ש. לאור כל האמור, הדין דין אמת בנ"ד דיכול הבחור לעלות מפטיר ולקרוא ההפטרה הוא בעצמו, וצוי"מ ומי"נ כיר"א.
פסקי תשובות אורח חיים סימן רפב אות ה
קטן, עלייתו לתורה, ולשמש כבעל קורא, וחינוכו לשמוע קריה"ת סעי' ג', שו"ע: הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן היודע למי מברכין, אבל אמרו חכמים אשה לא תקרא בציבור מפני כבוד הציבור. ובמשנ"ב (סקי"ב) כהיום נוהגין שאין קורין קטן כלל, ואפילו אם כבר נשלם מנין הקרואים, אלא למפטיר. וכן בשמחת תורה מקילין בזה. ואם בטעות קראו לקטן, וכבר עלה והתחיל בברכה, גומרים הקריאה עמו וגם מצטרף למנין ז' קרואים. והספרדים נחלקו במנהגם, יש מקומות שנוהגין שלא לקרוא לקטן כלל אלא למפטיר, ויש מקומות שמקילין בזה בעת הצורך, ואף לקרותו למנין שלשה, אם כי לכתחילה נכון לדחותו עד לשביעי או להוספות. ואפילו אין שם כהן או לוי אלא הקטן, אין לקרותו, וכמבואר במשנ"ב (שם), ובשערי אפרים (שער א' סעי' כ"ט) מצינו שכתב "רק כשאירע מקרה שלא היה כהן או לוי גדול בבית הכנסת אז אין לקרוא לכהן או לוי קטן, אבל בעיר קטנה ובקביעות אין בכל הציבור כהן או לוי אחר רק הקטן, יש להקל לקרותו כשהוא סמוך קצת לשני גדלות, אבל לא קטן ממש, שאין שבח לציבור שיהא קטן מברך, וטוב שיצוו לו לילך חוץ לביהכ"נ בשעת קריאת כהן או לוי", עכ"ד. אבל לא שמענו לנהוג כן. ולענין קטן 'בעל קורא' הדבר חמור טפי, כי אין מוציא הציבור, וכמבואר (במשנ"ב סקי"ג), ואם אין שם בעל קורא גדול, אם יש באפשרות יקרא גדול בתורה והקטן היודע לקרות יעמוד לצדו ויקרא לפניו בלחש, ואם אי אפשר בכך, יוכל הקטן לקרוא לפני הציבור, ויש הכותבים להתיר במקום צורך גדול שיהיה קטן בעל קורא אפילו יש גדול היודע, ובפרט בעליה שלו (דהיינו מפטיר לאשכנזים, ושאר עליה לספרדים). ודע, כי לענין לצרף למנין עשרה כדי שיוכלו לקרוא בתורה, לדברי הכל אין קטן מצטרף, אבל עם כל זה חייבים לחנכו לשמוע קריאת התורה, ובפרט כשמתקרב לגיל גדלות.
Summary:
The גמרא in two different sources rules that a קטן may read from the תורה and be counted for a מנין (seemingly the same point).
Based on a comment of the ירושלמי, the רמב״ם qualifies that in order for a קטן to count, he must both understand the concept of a ברכה and understand to whom he is reciting a ברכה.
The ר״ן comments (on both sources in the גמרא) that the allowance to include a קטן is limited to להשלים for the מנין. However, קריאת התורה cannot be entirely completed by קטנים. In a similar manner, the ריב״ש cites from רבינו תם that when the קריאה is a חובת היום the עליה should not be given to a קטן. He cites the ר״ן as supporting this reasoning.
The טור adds a specific ruling that a קטן can receive מפטיר. The דרישה challenges this point, as it seems obvious from the foregoing discussion. He suggests that there may have been a possibility to consider the מפטיר as different since it’s an ענין בפני עצמו and therefore not a given that it could be read by a קטן. The מאמר מרדכי suggests that perhaps one may have thought that since it’s established כנגד כל העולים it would be different. The ישכיל עבדי suggests a similar point, noting that the הפטרה is a קריאה לכל העולים.
The שלחן ערוך and רמ״א rule accordingly that a קטן may receive an עליה. The רמ״א even includes ד׳ פרשיות.
The עולת שבת suggests that perhaps the permissibility of calling a קטן is limited to שבת (since the גמרא referred to מנין ז׳).
The מגן אברהם and משנה ברורה both note that the custom nowadays is to not call a קטן for any עליות, with the exception of מפטיר.
The ישכיל עבדי raises the point that nowadays when the עולה doesn’t actually read from the תורה but just recites the ברכות, there should be no issue at all with a קטן receiving any עליות.
No comments:
Post a Comment