סוגיית הגמ׳ והסבר המהרש״א
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמוד א (פרק ט - הרואה)
ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר בכמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו' ואראה ואפל על פני, לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. אבל ברוכי ודאי מברך. מאי מברך - ברוך זוכר הברית. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמן בבריתו וקיים במאמרו. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.
מהרש"א חדושי אגדות מסכת ברכות דף נט עמוד א
ברוכי ודאי מברך כו'. דלא תימא כיון דמחזי כסגיד לקשת דהיינו שמחשב שיהיה שם מראה שכינה בעצמה לא יברך נמי מה"ט ברואה הקשת משום דמחזי כמברך לקשת שהוא חושב שיהיה זה השכינה עצמה וקאמר דא"כ מהמברך שלא יהיה נאמר כן וקאמר דמברך זוכר הברית דהשתא לא מחשב הקשת אלא שהוא זכירת הברית בעלמא כדכתיב ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי וגו'. וקאמר דמסיים נאמן בבריתו כו' דהיינו שע"י הקשת זוכר הברית ונאמן הוא לעשות כן שלא להביא מבול לעולם ולפי שאין כל חדש וגו' ולא נברא הקשת השתא לזכור הברית קאמר שהוא קיים במאמרו שכבר נברא במאמר בו' ימי בראשית כמו ששנינו בעשרה דברים שנבראו בע"ש והקשת וק"ל:
ערוך השולחן אורח חיים סימן רכט סעיף א
הרואה את הקשת…כלומר הברית שכרת הקב"ה עם נח שלא יביא מבול לעולם כדכתיב ונראתה הקשת בענן וזכרתי את בריתי ונאמן הוא יתברך בבריתו שלא יביא מבול לעולם ולפי שאין כל חדש תחת השמש ולא כעת נברא הקשת אלא שכבר נברא מששת ימי בראשית והוא מעשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות כדתנן באבות ולזה מסיימים וקיים במאמרו כלומר שכבר נברא במאמרו בששת ימי בראשית עיקר הקשת [מהרש"א נ"ט.] אלא שעתה מראה לנו:
נוסח הברכה ע״פ מימרא דרב פפא
רמב"ם הלכות ברכות פרק י הלכה טז
הרואה קשת בענן מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו, הרואה לבנה בחדושה מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם….מחדש החדשים.
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכט
הרואה הקשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.
קיצור שולחן ערוך סימן ס סעיף ד
הרואה קשת מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכט סעיף א
הרואה הקשת, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו.
משנה ברורה סימן רכט ס״ק ג
נאמן וכו' - ברמב"ם וטור הנוסח ונאמן:
נוסח הברכה לפי תוספות
תוספות מסכת ברכות דף נט עמוד א
הלכך נימרינהו לתרוייהו - אומר ר"י דאין חותמין בברוך בברכה זו והיכי מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית.
בית יוסף אורח חיים סימן רכט
הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית וכו'. בפרק הרואה (נט.) והתוספות (ד"ה הלכך) כתבו שאומר ברוך אתה ה' נאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית אבל הרי"ף (מג:) והרמב"ם (פ"י הט"ז) כתבו כמו שכתב רבינו ולדברי הכל אין חתימה בברכה זו:
שיטת הראב״ד לפי הב״ח
ב"ח אורח חיים סימן ריח
א הרואה מקום וכו' עד ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה. כתב בית יוסף שהרא"ש חולק אהראב"ד בתרתי שהראב"ד סובר דבפעם ראשונה בלבד הוא חובה והרא"ש סובר דכל שלשים ושלשים הוא חובה ועוד דלהראב"ד רשות הוא לברך אפילו חזר וראה תוך שלשים ולהרא"ש אסור תוך שלשים ע"כ ולפעד"נ דאינו חולק אלא בחדא דלהראב"ד דמברך בפעם ראשונה בלא שם ומלכות אף לאחר שלשים יום אינו אלא רשות ואי בעי לא בריך כלל ולהרא"ש חייב להזכיר שם ומלכות וחייב לברך כל שלשים אבל תוך שלשים לא פליגי דהראב"ד דסובר רשות הוא היינו לפי שמברך בלא שם ומלכות ובזה מודה הרא"ש דלא קאמר הרא"ש דאסור לברך תוך שלשים אלא לפי שסובר דאינו מברך אלא בשם ומלכות ובזה מודה הראב"ד דאסור לברך בשם ומלכות בין תוך שלשים ובין לאחר שלשים א"כ לא פליגי אלא בלאחר שלשים ודוק:
ב"ח אורח חיים סימן רכט
הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. בפרק הרואה (דף נ"ט א) מאי מברך ברוך זוכר הברית במתניתא תנא רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו אמר רב פפא הילכך נימרינהו לתרווייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו וכבר הסכימו התוספות (נד א ד"ה הרואה) והשותים מימיהם דכל הברכות שהוזכרו בפרק הרואה צריך שם ומלכות דלא כהראב"ד כדלעיל בסימן רי"ח וכבר היו טועים ונוהגים להפך הברכה ולומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו ברוך אתה ה' זוכר הברית והאריך מהרש"ל (בביאורו לטור) מאיזה מקום בא להם טעות זה ואין לבטל הזמן בזה כיון שמפורש בתלמוד ובפוסקים דברכה זו אית בה פתיחה ולא חתימה ככל ברכות קצרות שהן הודאה ושבח מה לנו בטועים:
בן איש חי שנה ראשונה פרשת עקב אות יז
הרואה הקשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו, ואסור להסתכל בו, ולפ"ד הגאון מהר"י ז"ל בי"ד דיש תרי גווני קשת, א"כ צריך לברך בלי שם ומלכות דאין אתנו יודע, מיהו אין דבריו הנז' האמורים בדרך דרש כדאי לעקור מנהג ישראל לברך בשם ומלכות, ובפרט כי כל גדולי הפוסקים סתמו מלייהו בזה, מיהו הרוצה להתחסד לברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בלבו אין מזניחין אותו:
ברכת הקשת פעמיים ביום
משנה ברורה סימן רכט ס״ק ב
אומר וכו' - ובכאן אם ראה אותו עוד הפעם אפילו בתוך למ"ד יום חוזר ומברך ולא דמי לכל הנך דקי"ל בהו דפעם אחת בחודש די לברוכי דכאן הקשת שבירך עליו חלף והלך לו ודמי לברכת רעמים [שע"ת בשם ברכ"י]:
וזאת הברכה (ר׳ אלכסנדר מנדלבוים), פרק יז, מאורעעות טבעיים נוספים, אות ו (עמוד 156)
נראית קשת חדשה, כל שהסיח דעתו מהראשונה מברך על השניה (רכט מ"ב ב).
אבני דרך (ר׳ אלחנן נפתלי פרינץ, נדפס תשע״ו) חלק ט סימן לב (ברכת הקשת פעמיים ביום)
נשאלנו ע"י תלמיד חכם אשר יצא מביתו בעלות השחר וראה את הקשת ובירך עליה, ולאחר שהגיע למקום מחוזו (כשעה נסיעה), כעבור כשעה מאז שהגיע נראתה הקשת והתלבט האם עליו לברך שנית ושאל האם מברכים פעמיים ביום ברכה זו…בספר קצות השולחן (סו, בדי-השלחן כו), וברכת ה' (ח"ד ד, לו) כתבו שאם הקשת נעלמה לגמרי ואח"כ חזרה ונראתה, מברך שוב אפילו באותו יום, וזהו למרות שהעננים לא נתפזרו בינתיים….וראיתי דבספר ברכת שמואל (ברכות עמוד תקו) כתב בזה אחר הביאו את דברי ספר ברכת ה' כי לענין הלכה נראה דמכיון דאנן חיישינן טובא לסב"ל יש להורות שאם עדיין לא נתפזרו העננים ורואה קשת חדשה שלא יברך שוב, דמכיון שהדבר לא יצא מידי מחלוקת שב ואל תעשה עדיף.
אם צריכים לראות כל חצי גורן עגולה
באור הלכה סימן רכט
הרואה הקשת וכו' - לא נתבאר אם בעינן דוקא שיראהו בתמונת קשת דהוא כחצי גורן עגולה או אפילו מקצת ממנו די:
תשובות והנהגות כרך ג סימן עו אות ו
הרואה קשת מברך זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו. עיין בבה"ל (ר"ס רכ"ט) שאם נראה חצי גורן עגולה כפשוטו אז מברכין, אבל במקצת ממנו לא מברכין, ולמעשה לא הכריע, ולפי"ז ברואה קשת אין לברך אלא בחצי גורן עגולה ולא בפחות דהוה חשש ברכה לבטלה.
וזאת הברכה (ר׳ אלכסנדר מנדלבוים), פרק יז, מאורעעות טבעיים נוספים, אות ו (עמוד 156)
הרואה קשת מברך: בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו (רכט ט. עי"ש שאין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת, מטעם מוציא דיבה, אמנם נראה שמותר לאדם בעצמו לחזר אחר ראית הקשת). ואסור להסתכל ביותר בקשת אלא רואה ומברך (רכט שם). ויש שכתבו שאין לברך אלא אם רואה את הקשת פרוסה בחצי גורן עגולה ולא רק קטע (תו"ה ע"פ בה"ל שם ׳הרואה', והורה לי מורה הוראה שאם נראה כחצי גורן, יכול לברך, אף שחסר איזה קטע שאין להסתפק רק אם ראה קטע לבד).
שלא להסתכל
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף טז עמוד א (פרק ב - אין דורשין)
כל שלא חס על כבוד קונו רתוי לו שלא בא לעולם מאי היא? רבי אבא אמר: זה המסתכל בקשת, רב יוסף אמר: זה העובר עבירה בסתר. מסתכל בקשת - דכתיב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד ה'.
זוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח
והכי תנינן כל מאן דאסתכל בקשת כמאן דמסתכל בשכינה ולאסתכלא בשכינתא אסיר, ועל דא אסיר ליה לאיניש לאסתכלא באצבעייהו דכהני בשעתא דפרסי ידייהו, אסור לאסתכלא בקשת.
ספר אבודרהם ברכת הראייה השבח וההודאה
נשאל הרא"ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין. והא אמרינן בחגיגה בפרק אין דורשין (טז, א) המסתכל בקשת עיניו כהות. והשיב דאין מסתכל כרואה. כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה.
בית יוסף אורח חיים סימן רכט
ואסור להסתכל בו הרבה. בפרק אין דורשין (חגיגה טז.) כל שאינו חס על כבוד קונו מאי היא רבי אבא אמר זה המסתכל בקשת ובתר הכי אמרינן דהמסתכל בקשת עיניו כהות ומפרש רבינו דלא מיתסר אלא דוקא להסתכל בו הרבה וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' שדמ) וזה לשונו נשאל הרא"ש איך מסתכלין בקשת כשמברכין והא אמרינן שהמסתכל בקשת עיניו כהות והשיב דאין מסתכל כרואה כי המסתכל מוסיף ומדקדק בהבטתו יותר מהרואה ואסור עכ"ל:
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכט
הרואה הקשת אומר בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו ואסור להסתכל בו הרבה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכט סעיף א
הרואה הקשת, אומר: בא"י אלהינו מלך העולם זוכר הברית נאמן בבריתו וקיים במאמרו; ואסור להסתכל בו ביותר.
מגן אברהם סימן רכט ס״ק ב
(פמ"ג) (מחה"ש) ואסור להסתכל. והמסתכל בו ביותר עיניו כהות (של"ה):
ילקוט הגרשוני (ר׳ גרשון שטרן' 1861-1936, מתלמידי המהר״ם שיק), אורח חיים, סימן רכט ס״ק ב
ואסור להסתכל בו ביותר וכ' המג"א והמסתכל בו ביותר עיניו כהות - כ׳ בהגהות זכרון אברהם הה״ד שאסור להסתכל בהווידערשיין שעומד לצד הקשת או על הארץ עכ"ל.
איסור להגיד לחבירו
חיי אדם חלק א כלל סג סעיף ד
הרואה קשת, אומר "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו". ואסור להסתכל בו ביותר (ומצאתי בספר א' שמו נעלם ממני, שאין להגיד לחבירו שיש קשת, מטעם מוציא דבה):
משנה ברורה סימן רכט ס״ק א
הרואה הקשת וכו' - ואין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת מטעם מוציא דבה [ח"א]:
וזאת הברכה (ר׳ אלכסנדר מנדלבוים), פרק יז, מאורעעות טבעיים נוספים, אות ו (עמוד 156)
הרואה קשת מברך: בא"י אמ"ה זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו (רכט ט. עי"ש שאין כדאי להגיד לחבירו שיש קשת, מטעם מוציא דיבה, אמנם נראה שמותר לאדם בעצמו לחזר אחר ראית הקשת).
ברית כהונה, ר׳ כלפון משה כהן (1874-1950, מתוניסיה), אורח חיים, סימן רכ״ט
קשת. המנהג פשוט פה דכל מי שרואה הקשת אומר לחבירו או לחבירו לברך על זה ומ״ש ה׳ כף החיים ז״ל סי׳ רכט אות א׳ בשם הח״א והא״ח דאין להגיד לחבירו שיש קשת משום מוציא דבה. לע״ד אינו נראה דאדרבא אנחנו שמחים ונותנים תודה וברכה לה׳ אשר בחסדו כרת הברית הזאת שלא להשחית את עולמו עוד. וכ״ן דעת רבותינו בגמרא ובפוסקים ודעת הראשונים שתיקנו ברכה זו. ועוד ועוד דאדרבא טפי עדיף להגיד לזולתו כדי שכל אחד הרואה ואחד השימע ישימו לב לשוב לא ה' כי בראותם כזאת יכירו וידעו כי העולם כולו במצב קשה ונורא לולי רחמיו וחסדו ברוך הוא. ולכן לע״ד יפה נהגו פה להגיד.
קשת של מפלי הניגארה
אספקלריא - 369, הרב יוסף אביטבול, בני ברק, איסור הסתכלות על הקשת והלכות ברכת הקשת
מה הדין קשת של מפלי הניגארה - יש לדון מה הדין בקשת במפל שנוצר משבירת קרני השמש מרסיסי המים שעולים לגובה רב מעוצמת המפלים, הנה בשו"ת רבבות אפרים (ח"ו סימן קג) כתב שיש לחלק בין מראה קשת שנראה לפעמים לבין מראה קשת תמידית, באופן שאין לברך אלא על קשת שנראית לעתים לאחר הגשמים, שהיא אות הברית בין הקב"ה לבין באי עולם. ורק ע"ז קשת מברכים, וע"ד זה כתב לדינא בשו"ת נחלת פנחס (ח"א סימן ל) שאין לברך אלא על קשת שנראית ברקיע השמים, כלשון הכתוב את קשתי נתתי בענן יעו"ש, ולפי"ז על קשת שנראית מהמפלים אין לברך, וכן כתב בשו"ת אליבא דהלכתא ח"ג סימן פט שאין לרך שהרי דבר זה נעשה בקביעות מחמת דף המפל מול השמש וזה לא קשת שנעשית בידי שמים אף שהמפל כולו בידי שמים יעו"ש וכן מוכח ממש"ב בשו"ע סי' רכ"ט ס"ט הרואה קשת בענן ובו' והיינו דוקא קשת בענן, וכן כתב בס' שער עין (פרק יב הערה א) שזה בא לאפוקי קשתות המצוים במפלים ובו' ולכן בכה"ג לא יצא ויחזור ויברך ברכת זוכר הברית כן הביא ממרן הגרח"ק שליט"א.
Summary:
The Gemara teaches that one who sees a rainbow recites a blessing thanking God for remembering His covenant with Noach, adding “faithful in His covenant and steadfast in His word,” but may not fall on his face, since that would look like bowing to the rainbow. The Maharsha explains that the blessing is specifically worded to avoid any appearance of reverence toward the rainbow itself—focusing only on the covenant—and notes that the rainbow is not newly created but was formed at Creation. The Aruch HaShulchan likewise stresses that the rainbow was created during the first week of Creation and is now shown merely as a reminder of Hashem’s enduring promise
All these sources present the blessing on seeing the קשת as following Rav Pappa’s נוסח: “ברוך אתה…מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו.” The Rambam, Tur, and Kitzur all include the ו׳ in “ונאמן בבריתו,” whereas the שולחן ערוך omits that ו׳ and writes “נאמן בבריתו.” The משנה ברורה notes this difference and points out that the Rambam and Tur have the fuller form with the ו׳.
Tosafot suggest a different נוסח for the blessing on the קשת, adding multiple phrases and placing נאמן בבריתו וקיים בשבועתו before וזוכר הברית, while also noting that this ברכה does not end with a חתימה. The בית יוסף records Tosafot’s expanded wording but points out that the רי״ף and רמב״ם follow the simpler נוסח of זוכר הברית, and that all agree the blessing has no concluding ברוך.
The ב"ח analyzes whether blessings in פרק הרואה are חובה or רשות and explains that the real dispute between the ראב"ד and the רא"ש is only regarding after thirty days: the ראב"ד views a blessing without שם ומלכות as optional even then, while the רא"ש requires שם ומלכות and obligates a new ברכה every thirty days. In סי' רכט, the ב"ח affirms the Gemara’s combined Nusacch: “זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו”—and stresses, following תוספות, that this blessing must include שם ומלכות, unlike the ראב"ד. The בן איש חי rules similarly, noting that although one could theoretically worry about different types of קשת and avoid שם ומלכות, this דרוש-based concern should not override the established halachic practice; still, one who wishes to be מחמיר and think the שם ומלכות silently may do so.
The משנה ברורה rules that if the קשת disappears and a new one later appears—even within thirty days—one recites the blessing again, since each rainbow is a fresh event, unlike other ברכות הראייה. Later authorities such as וזאת הברכה and אבני דרך likewise write that when the first rainbow has fully vanished, a new sighting warrants a new ברכה, even on the same day. However, some (e.g., ברכת שמואל) caution that if the clouds have not dispersed and it is unclear whether this is truly a new rainbow, one should refrain from a second ברכה out of ספק ברכות, opting for שב ואל תעשה עדיף.
The באור הלכה notes uncertainty about whether one must see the rainbow as a full חצי גורן עגולה or whether viewing only part of it suffices for the ברכה. The תשובות והנהגות leans toward requiring a visible half-arc and advises not to bless when only a fragment is seen, due to חשש ברכה לבטלה. The sefer וזאת הברכה reports this view as well but cites practical guidance that if the rainbow appears essentially as a חצי גורן, even with small missing sections, one may bless; however, seeing only an isolated segment is not enough.
The Gemara (חגיגה טז א) teaches that one must not מסתכל בקשת, since staring at the rainbow—whose appearance resembles the דמות כבוד ה'—is disrespectful and even spiritually harmful, a theme echoed in the זוהר. The רא"ש, cited by אבודרהם and the בית יוסף, explains that the prohibition is on intense looking: מסתכל means scrutinizing or gazing, whereas simple ראייה to make the ברכה is permitted. Accordingly, the טור, שולחן ערוך, מגן אברהם, and later works emphasize that one may look briefly to see and bless, but prolonged viewing—or even looking at reflections such as the ווידערשיין—is forbidden.
Some sources—beginning with the חיי אדם and repeated by the משנה ברורה and וזאת הברכה—advise not to tell another person that a קשת is visible, out of concern for מוציא דיבה, since announcing a rainbow can imply that the world stands in a state of divine judgment. However, ברית כהונה strongly disagrees, arguing that there is no such prohibition: on the contrary, informing others allows them to bless and recognize Hashem’s mercy in sustaining the covenant. He concludes that it is praiseworthy to tell others so they may respond with תשובה and ברכה.
Several contemporary poskim discuss whether a קשת formed by mist at Niagara Falls is considered a halachic rainbow. רבבות אפרים, נחלת פנחס, and others rule that the ברכה applies only to a true “קשת בענן”—an occasional, Heaven-made sign after rain, as described in “את קשתי נתתי בענן”—not to a constant optical effect produced by waterfalls. Accordingly, rainbows generated by mist or spray at waterfalls do not receive the blessing זוכר הברית, since they lack the character of the covenantal sign.
No comments:
Post a Comment