א׳ - כל שאוכל דבר להכשיר את העיקר ולא לתאבון עצמו — מברך על העיקר ופוטר את הטפל
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מד עמוד א
משנה. הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו - מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה - מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. גמרא. ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה? אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי: באוכלי פירות גנוסר שנו.
תוספות מסכת ברכות דף מד עמוד א
באוכלי פירות גנוסר שנו - שהמליח עיקר שהוא בא להשיב הלב שנחלש מפני מתיקות הפירות והפת שלאחריו טפל ואינו בא אלא בשביל המליח וא"ת פירות הוי עיקר ומליח טפל ולבריך על הפירות ולפטר כולהו וי"ל דמיירי שלא אכל הפירות באותו מעמד א"נ בשעה שאכל פירות גנוסר לא היה שם עדיין מליח ופת דלא היה יודע שיחלש לבו מחמת המתיקות.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריב סעיף א
כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה; לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו; אפילו פת שהוא חשוב מכל, אם הוא טפל כגון שאוכל דג מליח ואוכל פת עמו כדי שלא יזיקנו בגרונו, מברך על הדג ופוטר הפת, כיון שהוא טפל.
משנה ברורה סימן ריב ס״ק ג
שאוכל דג מליח - כגון שאכל דבר מתוק מקודם ואוכל דג מליח להפיג המתיקות ומפני שלא יזיקנו המליח בגרונו אוכל פת עמו אבל אינו תאב כלל לאכול פת לכן הוי הפת טפל משא"כ אם הוא תאב לאכול פת ג"כ אע"פ שאוכלו עם המליח כהנהוג לאכול דג מלוח שקורין הערינ"ג עם פת אינה טפלה אליו אפילו אם תאב להמליח יותר וצריך לברך עליה המוציא ופוטר את המליח (אחרונים).
ב׳ - רקיקים דקים טפלים כאשר כוונתם לשאת את המרקחת ולמנוע טינופת הידים
בית יוסף אורח חיים סימן ריב
כתב הכל בו מרקחת שמוציאין על רקיקין דקין אותם רקיקין הוו טפלה למרקחת שהדבר ידוע שאין באין שם לאכול לחם ואותם רקיקין אינם באים אלא לדבק המרקחת עליהם כדי שלא יטנפו הידים בדבש הילכך הוי ליה הרקיק טפלה וברכת המרקחת פוטרה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קסח סעיף ח
לחמניות…אם קבע סעודתו עליהם, מברך המוציא וברכת המזון; ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה, טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם, הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן.
מגן אברהם סימן קסח ס״ק כג
רקיקים דקים. דאין מתכוונים לאכול הרקיקים רק שעושים הרקיקים שלא יטנפו הידים מהמרקחת.
ג׳ - כל שהוא מחמת הסעודה — הפת פוטרתו; וכל שאינו מחמת הסעודה — טעון ברכה לעצמו
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מא עמוד ב
איתמר: הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה; אמר רב הונא: טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם…ורב ששת אמר: טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם…ופליגא דרבי חייא, דאמר רבי חייא: פת פוטרת כל מיני מאכל, ויין פוטר כל מיני משקים. אמר רב פפא, הלכתא: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה - אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ושלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה - טעונים ברכה לפניהם ואין טעונים ברכה לאחריהם…שאלו את בן זומא, מפני מה אמרו: דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם? אמר להם: הואיל ופת פוטרת.
רש"י מסכת ברכות דף מא עמוד ב
אין טעונין ברכה - דהוו להו טפלה, הלכך: כל מידי, בין מזון בין פירות, שהביאו ללפתן - אין בו ברכה לא לפניו ולא לאחריו.
תוספות מסכת ברכות דף מא עמוד ב
הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה - פי' הקונטרס ללפת בהן את הפת אין טעונין ברכה דהוו להו טפלה ולא נהירא דא"כ מתני' היא (דף מד.) דמברך על העיקר ופוטר את הטפלה ומאי קמ"ל...על כן פי' ר"י דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה כלומר הרגילים לבא מחמת הסעודה בפת שרגילים לאכלן עם הפת כגון בשר ודגים.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קעז סעיף א
דברים הבאים בתוך הסעודה, אם הם דברים הבאים מחמת הסעודה דהיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: בשר, ודגים, וביצים, וירקות, וגבינה, ודייסא ומיני מלוחים, אפי' אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם, דברכת המוציא פוטרתן; ולא לאחריהם, דברכת המזון פוטרתן; ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה, דהיינו שאין דרך לקבוע סעודה עליהם ללפת בהם את הפת, כגון: תאנים וענבים וכל מיני פירות, (וע"ל סימן קס"ח סעיף ח'), אם אוכל אותם בלא פת, טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא אינה פוטרתן, דלאו מעיקר סעודה הם; ואינם טעונים ברכה לאחריהם, דכיון שבאו בתוך הסעודה בהמ"ז פוטרתם; ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות (עם הפת) ובסוף אכל עמהם פת, אפילו אם בינתיים אכל מהם בלא פת, אינם טעונים ברכה אף לפניהם.
ערוך השולחן אורח חיים סימן קעז סעיף א
הפת פוטר כל מיני מאכלים הבאים בתוך הסעודה השייכים להסעודה והיינו דברים שדרך לקבוע סעודה עליהן ללפת בהן את הפת כמו בשר ודגים ביצים ירקות חמאה גבינה חלב ודייסא וכל מיני תבשילין שהן לשם אכילה ושביעה וכן כל מיני מלוחים ואפילו אוכלן בלא פת אין טעונין ברכה לפניהם דברכת המוציא פטרתן ולא לאחריהם דברהמ"ז פוטרתן דאותם שהאדם אוכל עם הפת עצמו אין אנו צריכין לטעם דברכת המוציא פטרתן שהרי פטורים מטעם עיקר וטפל אלא טעם דברכת המוציא לאותם שנאכלים בלא פת [כ"מ מתוס' מ"א: ד"ה הלכתא ע"ש ודו"ק] ונמצא ששני פטורים יש האחד מה שהפת פוטר והיינו המאכלים שאוכלים פת עמהם והפטור הוא משום עיקר וטפל והשני מה שברכת המוציא פוטרת והיינו כל שבאים לשם אכילה ושביעה ברוב תבשילין שלנו שהן עיקר הסעודה.
ד׳ - כל שבא ללפת את העיקר — נחשב טפל ופטור בברכתו
משנה ברורה סימן ריב ס״ק ו
הא דמברכין על העיקר ופוטר את הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה - אם אוכל פת כיסנין עם גבינה או שאר דבר ללפת בו אף שהם ג"כ חביבים עליו והוא תאב לאכול אותם מ"מ מברך רק על הכיסנין לבד דמסתברא שהוא העיקר אצלו וה"ה בכל דבר כשאוכל עם מין אחר ללפת בו דמה שאוכל ללפת נחשב רק כטפל.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מג
עיקר וטפל במיני מזונות תשל"ז. חתיכה של מזונות נכרת וחשובה שראויה וחביבה לאכול בפני עצמה כגון כריכים דקים של גלידה (אייס קרים ווייפערס) או בצק דק ממולא פירות מתוקים (פיי - קראסט או שטרודל) ורצה לאכול אותן ראשון בפני עצמן יש לו רשות לברך בורא מיני מזונות תחלה ואח"כ על העיקר. והטעם דלהרבה בני אדם ואולי להרוב הוא גם דבר חביב בפני עצמה, שלכן יש לעשות לרוב בנ"א לברך תחלה על חתיכה קטנה ממזונות ואח"כ על הממולא שהכל או העץ כפי מה שהן, אבל אלו שאין רצונם אלא בהממולא אך שאוכלין אותן מחמת שהן עכ"פ שם יברכו רק על הגלידה ועל הממולא ופטור מזונות הטפל להם.
ה׳ - אם מניחים מזון מעל לאחר אפייה נפרדת ומכוונים לאכול שניהם — שניהם עיקר ויש לברך על כל אחד בנפרד
משנה ברורה סימן קסח ס״ק מה
הם טפלים - דאין מתכונין לאכול הרקיקין ורק שעושין אותם כדי שלא יטנפו הידים מהמרקחת ולכן הוי העיסה בכלל טפל כדלקמן בסימן רי"ב. וכתבו האחרונים שם דבמדינותינו שנותנין מרקחת על הדובשנין [שקורין לעק"ך פלאדי"ן] שטובים הדובשנין למאכל בעצמן אם כן כונתם גם בשביל אכילת הדובשנין וממילא הם העיקר ומברך עליהם במ"מ ופוטר המרקחת. ופשוט דדוקא שבעת אפייה נאפין ביחד אבל אם אפה הדובשנין לבד ואח"כ מניח עליהם מלמעלה המרקחת אין נעשין המרקחת טפילה להם שכונתו לאכול שניהם ואין המרקחת באין ללפת הדובשנין וצריך לברך גם על המרקחת:
מגן אברהם סימן ריב ס״ק ה
שאין מתכונין. אבל במדינות אלו שמניחין המרקחת על הדובשנין שטובים למאכל א"כ כונתו ג"כ לאכילת הדובשנים ומברך עליהם.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן לא
ובדבר הצימוקין המחופין בשאקאלאד מה נחשב העיקר, הנה כעי"ז הוא /באו"ח/ בסי' קס"ח סעיף ח' ונשנה בסימן רי"ב סעיף ב' במרקחת שנותנין על רקיקים דקים הוו הרקיקין טפלין, אך שם פי' המג"א ס"ק כ"ג שעושים הרקיקין שלא יטנפו הידים מהמרקחת שלא שייך זה בצמוקין המחופין דהנגיעה הוא בהשאקאלאד, וגם שם כשהמרקחת הוא על דובשנין תלינן שכוונתו הוא גם לאכול הדובשנין כדכתב המג"א בסק"ה ולהמחצה"ש מברך על שתיהם ולהמ"ב בסימן קס"ח ס"ק מ"ה מברך על הדובשנין שהם העיקר עיי"ש, ולכאורה דמי זה לדובשנין שגם הצמוקין הוא דבר טוב בפני עצמן אבל הא ודאי רוצה גם בהשאקאלאד מצד עצמו, וצריך לברך על שניהם, וכיון שמחופין הא אינו יכול לברך תחלה על הצמוקין ויצטרך לכוין כשמברך שהכל על השאקאלאד שלא לצאת בו על הצמוקין, ואם יש לו גם צמוקין שאינם מחופין או שאר מין העץ יברך על הצמוקין תחלה או על שאר מין העץ ואח"כ יברך על השאקאלאד שהכל.
ו׳ - בתערובת הולכים אחר הרוב, אלא אם כן המיעוט חשוב ועושהו עיקר
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריב
כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל אלא אפילו אם כל אחד לבדו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריב סעיף א
כל שהוא עיקר ועמו טפילה (פי' דבר בלתי נחשב), מברך על העיקר ופוטר את הטפילה בין מברכה שלפניה בין מברכה שלאחריה; לא מיבעיא אם העיקר מעורב עם הטפל, אלא אפי' כל אחד לבדו.
משנה ברורה סימן ריב ס״ק א
אם העיקר מעורב - כגון כל תערובות שני מינים שהאחד הוא העיקר והשני אינו בא אלא לתקנו ולהכשירו או אפילו שניהם עיקרים אלא שהאחד מרובה מחבירו הרוב הוא העיקר כמ"ש סימן ר"ח ס"ז ואפילו כל מין ומין עומד בפני עצמו וניכר נמי בתר רוב אזלינן וע"כ בפורים שמרקחין שומשמין בדבש ומערבין בהם פתיתי אגוז כל שרוב שומשמין בתר העיקר אזלינן ומברך פרי האדמה ומיהו כ"ז דוקא בששניהם הוא דבר חשוב הא אם אחד מהן אינו דבר חשוב אף שהוא הרוב בטל הוא לגבי מיעוט החשוב דהוא העיקר ועיין סימן ר"ד סי"ב ובמש"כ שם.
ו׳ - בתערובת שיש בה דגן לטעם או לשובע — מיני דגן קובעים לעיקר אף אם הם מועטים
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לו עמוד ב
חביץ קדרה, וכן דייסא; רב יהודה אמר: שהכל נהיה בדברו; רב כהנא אמר: בורא מיני מזונות. בדייסא גרידא כולי עלמא לא פליגי דבורא מיני מזונות, כי פליגי - בדייסא כעין חביץ קדרה, רב יהודה אמר: שהכל - סבר דובשא עיקר; רב כהנא אמר: בורא מיני מזונות - סבר סמידא עיקר. אמר רב יוסף: כותיה דרב כהנא מסתברא, דרב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות. גופא, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות; ואיתמר נמי, רב ושמואל דאמרי תרוייהו: כל שהוא מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רח סעיף ב
חמשת מיני דגן ששלקן כתשן ועשה מהם תבשיל, כגון מעשה קדירה הריפות וגרש כרמל ודייסא, אפילו עירב עמהם דבש הרבה יותר מהם או מינים אחרים הרבה יותר מהם, מברך עליו בורא מיני מזונות ולבסוף על המחיה; אבל אם לא נתן הדגן בתבשיל אלא לדבקו ולהקפותו, בטל בתבשיל.
משנה ברורה סימן רח ס״ק ד
או כתשן - ר"ל אפילו לא חילקן רק שהסיר קליפתן ע"י הכתישה והאחרונים מצדדים דבעינן דוקא שיתדבק ע"י הבישול אז נחשב זה למעשה קדרה דאל"ה נחשב כשלמין בס"ד ועיין מה שכתבנו שם.
משנה ברורה סימן רח ס״ק ח
אלא לדבקו וכו' - ר"ל שלא בא להטעים התבשיל ולא לסעוד הלב רק שיהא התבשיל מדובק לא חשיב ובטיל לגבי התבשיל אפילו נתן לתוכו קמח הרבה.
משנה ברורה סימן ריב ס״ק א
אם העיקר מעורב - כגון כל תערובות….ודע דבחמשת מיני דגן קי"ל לעיל בסי' ר"ח דאם מעורבין עם שאר מינים אפילו הם המיעוט כל שניתן בהתבשיל לטעם אזלינן בתרייהו ומברך עליהם במ"מ לבד ונפטר תערובות הרוב מפני שמיני דגן נחשבין לעיקר תמיד אך בלבד אם יש בהם ממש אבל אם עירב קמח במים הרבה כ"כ עד שהוא רך כדי שיהא ראוי לשתיה מברך שהכל:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן מג
מרק של תרנגול עם כופתאות (קניידלאך) וכדומה ממיני מזונות מברכין במ"מ על הכופתאות, ועל המרק אין צריך לברך אם לא כששותה המרק לבדו, אבל יותר טוב לאכול ביחד ולברך רק במ"מ =בורא מיני מזונות
אם אוכל את הטפל תחלה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריב סעיף א
כל שהוא עיקר ועמו טפילה...הגה: וי"א אם הטפל חביב עליו, מברך עליו ואח"כ מברך על העיקר (אגור בשם א"ז); הא דמברכין על העיקר ופוטר את הטפילה היינו שאוכלן ביחד או שאוכל העיקר תחלה, אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול תחלה כדי שלא ישתה אליבא ריקנא; או שאוכל גרעיני גודגדניות למתק השתייה, מברך על האוכל תחלה אע"פ שהוא טפל לשתייה, ואינו מברך עליו רק שהכל הואיל והוא טפל לדבר אחר (ת"ה סימן ל"א).
אכילת סושי - אליבא דהלכתא
Sushi, R’ Dovid Cohen, https://consumer.crckosher.org/publications/sushi/
As relates to berachos: what do you do when the roll is made of components that have different brachos (rice – mezonos; avocado – ha’eitz; vegetables – ha’adamah; and fish – shehakol)? In turn, the answer depends on two questions: Firstly, is the sushi viewed as one item for which you recite just one bracha (see below) or as separate items, each of which deserves their own bracha? Secondly, if it is considered one item, as a general rule, the bracha is determined by whichever is the “main” ingredient; is that the rice (the one with the most volume and which is where the name “sushi” comes from) or the fish, vegetables, etc. which give this roll its unique appeal? The answers to these questions depend partially on personal preference and also on different opinions in the Poskim, and consumers should ask their personal Rabbi for guidance.
Brachos on Hearts of Palm, Cranberries, Sushi, Ezekiel Bread and Rice Cakes, R’ Mordechai Frankel, Star-K - Kashrus Kurrents Fall 2011, https://www.star-k.org/articles/kashrus-kurrents/589/insights-from-the-institute-fall-2011/#_ftn1
Sushi is a Japanese delicacy which has become popular worldwide, consisting of cooked vinegared rice combined with other ingredients…Regarding the appropriate brocha, the general rule for a dish with numerous ingredients is to make a brocha on the primary ingredient (the ikkar), and not to make a brocha on the secondary ingredients (the taffel). The varieties of maki have different names depending upon the filling, which is generally not considered by the consumer to be secondary to the rice. Irrespective of the filling, the food is known as sushi due to the rice; it appears that the rice is not secondary to the filling either. Furthermore, the filling and the rice are not cooked together, and remain distinct. Therefore, both the filling and rice are primary ingredients, and both necessitate a brocha (FN: כעין מש”כ בשו”ת אגרות משה או”ח ח”ד סי’ מג לגבי כריכים דקים של גלידה). For this reason, Rav Heinemann paskens that one should recite Mezonos on the rice, as well as the appropriate brocha on the filling. The nori is secondary to the rice and other ingredients, and does not require a brocha.
Brachos Chart for YU Caf, Reviewed by R’ Schachter, W’ Willig and R’ Ben Chaim
Sushi - Bracha on Majority Ingredient
מש’ ברכ’ מד. כל שהוא עיקר ועמו טפלה וכו’, ש”ע קסח:ז, ריב:א, מ”ב ס”ק א. הגראב”ח פסק שברכתו שהכל.
שו״ת מנחת חן (ר׳ נח אייזיק אהלבוים) אורח חיים חלק ג סימן יא אות כו
בענין ברכה על מאכל ״סושי״ - לפי מה ששמענו דעת רוב אנשיס האוכלים סושי הוא על צירוף שניהס האורז והדג ולכן דינו כתערובת אחת והולכין אחר הרוב וכמה שנתבאר.
Summary:
A variety of categories of עיקר וטפל are discussed by the גמרא and commentaries. Where a food is deemed to be טפל, no ברכה is recited, as the ברכה on the primary food covers both items.
The example outlined in the גמרא is where the second food is not being eaten as a food, but simply to clear the taste of another food from one’s mouth (e.g. bread to clear out salty fish taste).
Conceptually similar, the כל בו rules (and the שלחן ערוך codifies accordingly) that where a cracker is used as a utensil, but the cracker is eaten incidentally as well, then the cracker is טפל, as it’s sole purpose is to avoid getting one’s fingers dirty.
As understood by רש״י, the ruling of the גמרא that meal foods eaten in the course of the meal don’t require a new ברכה, as the המוציא covered them, is based on the עיקר וטפל principle. The bread is considered the עיקר with the other foods (meat, fish, vegetables) serving solely to enhance the bread.
Following a similar logic, the משנה ברורה rules that anytime one food is enhancing another food (e.g. jam on crackers, carrot dipped in dressing), a ברכה is only recited on the primary food, not the enhancer. Rav Moshe seems to extend this principle to the ice cream sandwich. In such a case, the wafer outside serves to enhance the ice cream, so the primary food is the ice cream and a שהכל is recited. (He leaves open for the possibility of also reciting מזונות, as that may independently be חביב.)
Where two foods are combined together (e.g. side by side or one on top of the other) and both foods are desired, the משנה ברורה rules that a separate ברכה is recited on both foods. Rav Moshe extends this principle to cover chocolate covered raisins, ruling that two ברכות are recited.
When it comes to a תערובת (i.e. multiple foods mixed together), the general rule outlined by the משנה ברורה is that we follow the majority. The exception to this rule would be where one food is clearly the primary/desired food. The other notable exception is where one of the foods is from the five grains, as that item takes priority in a mixture.
In terms of sushi, it seems that it would not fall into the enhancer category, as neither the rice nor the fish is enhancing the other one. Accordingly, some suggest (R’ Heinemann) that there are two foods and two ברכות should be recited. Others suggest following the rules of תערובת, such that whichever ingredient is the majority (which could depend on the specific sushi dish) would dictate the primary food and the resulting ברכה.
No comments:
Post a Comment