אומרים על הנסים בבהמ״ז
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כד עמוד א (פרק ב - במה מדליקין)
איבעיא להו: מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון? כיון דמדרבנן הוא - לא מדכרינן, או דילמא: משום פרסומי ניסא מדכרינן? - אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מזכיר, ואם בא להזכיר - מזכיר בהודאה. רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא, סבר לאדכורי בבונה ירושלים. אמר להו רב ששת: כתפלה, מה תפלה - בהודאה, אף ברכת המזון - בהודאה.
רש"י מסכת שבת דף כד עמוד א
בברכת המזון - בתפלה פשיטא לן, שהרי להלל ולהודאה נקבעו, כדאמרינן לעיל.
לא מזכרינן - לא חייבו להזכיר.
אינו מזכיר - אינו צריך להזכיר.
תוספות מסכת שבת דף כד עמוד א
מהו להזכיר של חנוכה בבהמ"ז - בתפלה פשיטא ליה דמזכיר משום דתפלה בצבור הוא ואיכא פרסומי ניסא אבל בבהמ"ז שבבית ליכא פרסומי ניסא כולי האי.
טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה
מצוה להרבות בסעודת פורים וצריך שישתכר עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי ואם אכל בלילה לא יצא ואומר על הניסים בבה"מ בהודאה.
בית יוסף אורח חיים סימן תרצה
ואומר על הנסים בברכת המזון בהודאה. בפרק במה מדליקין (שבת כד.):
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ג
אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ
בית יוסף אורח חיים סימן תרפב
כל שמונת ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפלה ובברכת המזון ואומרו בתפלה בברכת מודים ובברכת המזון בברכת הארץ. בפרק במה מדליקין (כד.) ומפרש טעמא משום דבין בתפלה בין בברכת המזון צריך לאמרו בברכת הודאה משום דכוליה מילתא דחנוכה עיקרה הודאה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א
כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים.
שכח לומר על הנסים בתפילה — אין מחזירין אותו
תוספות מסכת שבת דף כד עמוד א
דתני ר' אושעיא (כוותיה) כו' - מהכא לא הוי בעי למיפשט לעיל דאינו מזכיר חנוכה בברכת המזון דאיכא למידחי דדוקא נקט תעניות ומעמדות אבל חנוכה ופורים אף על פי שאין בהן קרבן מוסף צריך להזכיר משום פרסומי ניסא ואיפכא ליכא למיפשט דדילמא נקיט תעניות ומעמדות משום תפלת מוסף והוא הדין דחנוכה ומיהו אף בחנוכה ופורים אם לא אמר בתפלה אין מחזירין אותו כדתניא בהדיא בתוספתא דברכות (פרק ת"ה).
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב
כל ח' ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפלה ובברכת המזון ואומרו בתפלה בברכת מודים ובבה"מ בברכת הארץ ואם לא אמרו אין מחזירין אותו.
בית יוסף אורח חיים סימן תרפב
ומ"ש רבינו ואם לא אמרו אין מחזירין אותו. כך למדו הרי"ף (יא.) והרא"ש (סי' טו) והתוספות (כד. ד"ה דתני') בפרק במה מדליקין מהברייתא השנויה שם וכתבו דהכי איתא בהדיא בתוספתא (ברכות פ"ג הי"ד) כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים בערבית שחרית ומנחה מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע ואם לא אמר אין מחזירין אותו וטעמא משום דלאו דאורייתא נינהו וכן נהגו ודלא כדברי אבי העזרי (ראבי"ה ברכות סי' קלא) שכתב המרדכי (סי' רעט) דהשתא כיון דנהגו כולי עלמא להזכיר וגם בירך על מנת להזכיר שוייה עליו כחובה וחוזר:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א
כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים; ואם לא אמר, אין מחזירין אותו (וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'); ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר.
אם שכח על הנסים בברכת המזון
חדושי הריטב"א מסכת שבת דף כד עמוד א
ואסיקנא שאינו חייב להזכיר של חנוכה בברכת המזון לכתחלה ואם בא להזכיר מזכיר בהודאה. ופשיטא שאם לא אמר אינו חוזר כלל שהרי אינו חייב להזכיר, ואפי' בתפלה דאסיקנא שהוא חייב להזכיר אם לא הזכיר אין מחזירין אותו כלל, וכדאמרינן הכא כגון שני וחמישי דתעניות דכיון דאין בהם קרבן מוסף אין מחזירים אותו, והוא הדין להא, וכן מוכיח בתוספתא (ברכות פ"ג הי"ד), ואין לפקפק בדבר הזה כמו שהיו מפקפקים מקצת בעלי התוספות ז"ל.
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב
כל ח' ימי חנוכה מזכיר של חנוכה פירוש על הניסים בתפלה ובברכת המזון ואומרו בתפלה בברכת מודים ובבה"מ בברכת הארץ ואם לא אמרו אין מחזירין אותו.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרפב סעיף א
כל שמונת ימי חנוכה אומר על הניסים בבה"מ בברכת הארץ, ובתפלה בברכת מודים; ואם לא אמר, אין מחזירין אותו (וע"ל סי' רצ"ד סעיף ד' וה'); ומיהו אם נזכר באותה ברכה כל זמן שלא הזכיר את השם, אפילו נזכר בין אתה להשם, חוזר. הגה: י"א כששכח על הניסים בברכות המזון כשמגיע להרחמן יאמר: הרחמן יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה בימי מתתיהו כו' (כל בו, וכבר נתבאר סימן קפ"ז סעיף ד').
שיטת המהרש״ל
שו"ת מהרש"ל (ר׳ שלמה לוריא, 1510-1573, חי ופעל בערים שונות ברחבי פולין) סימן מח
שאלה אם שכח ע"ה בסעודת פורים אי צריך לחזור או לא. תשובה יראה דצריך לחזור וכן נמצא במרדכ"י בכתב יד שהגיה גדול בדורו מהר"ר יעקב פולק ז"ל שמתחילה כתב בחנוכה ופורים אין מחזירין אותו בעל הניסים ולבסוף כתב שבת וי"ט ופורים דלא סגי דלא אכיל מחזירין ומדהגיה הגאון כך אלמא דלאו טעות הוא אלא תרווייהו אוקימת' נינהו וצריכין לחלק ביניהן דבפורים ערבית ושחרית אין מחזירין אותו דלא עדיף מתפילה אכן סעודת פורים שהטילו הנביאים והחכמים על כל בני ישראל ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה להיות ימי משתה ושמחה ורז"ל החמירו בו לישב בתענית יותר משבתות וימים טובים דשרי בתענית חלום וכן גרסי' בפרק אילו דברים (ס"ח:) מר בריה דרבינא הוה יתיב כלא שתא בתעניתא בר מעצרתא ומעלי יומי דכיפורי ויומי דפוריא וא"כ סברא הוא דלא גרע מסעודות שבת דלא סגי בלא פת כמו שכתב הרא"ש בפרק ג' שאכלו בסעודת י"ט דמחויב לאכול פת משום שמחה משום חלקיהו כו' וחצי לאכילה ועיקר אכילה הוא לחם ומ"ה מחזירין בי"ט ביעלה ויבא בברכת המזון כ"ש בסעודת פורים שנקבע למשתה ושמחה דבעינן סעודה קבועה בפת ומחזירין עליה גם חכמים אסמכוה אקרא בס"פ קמא דמגילה (ט"ז:) שהוא כי"ט ממש ודרשו מקרא ליהודים היתה אורה שמחה וגו' שמחה זו היא י"ט דכתיב ושמחת בחגיך וא"ל דמחזירין בי"ט משום דמחזירין בתפילה ימי ח"ה יוכיח שמחזירין בתפילה ואין מחזירין בברכת המזון א"ל בי"ט משום סעודות שמחה וכ"ש בסעודות פורים שקבעוה לדורות ורז"ל קבלו אף אם כל המועדות יהיו בטלים כו' והנלע"ד כתבתי שלמה בן מהר"ר יחיאל זצ"ל ה"ה לורי"א.
מטה משה (ר׳ משה מת, 1551-1606, תלמידו של המהרש"ל) סימן תתריא
ואם שכח על הנסים אף על גב דבתפלה אין מחזירין אותו בסעודת פורים מחזירים אותו כן פסק מורי הגאון בתשובה שו"ת מהרש"ל סי' מ"ח בשם גדול בדורו מהר"ר יעקב פולק ואם חל פורים בים ו' אוכלין סעודת.
סידור עמודי השמים (ר׳ יעקב עמדין), מגילה עפה, פרק ח, סעיף יד
שכח ולא הזכיר על הנסים בברכת המזון מחזירין אותו, כן כתבו האחרונים, ונראה לי עיקר דלא כמגן אברהם עיין מור וקציעה.
שיטת המ״א
מגן אברהם סימן תרצה ס״ק ט
אומר על הנסים. ואם שכח על הנסים בב"ה מחזירין אותו דלא סגי דלא אכיל (של"ה רש"ל בשם ר"י פולק מט"מ) ומ"מ דבריו צ"ע דאטו מי עדיף מתפלה דחובה היא ואפ"ה אין מחזירין אותו וכ"ש בב"ה ולכן נ"ל דאם כבר אכל סעודה א' ביום שוב אין מחזירין אותו, דהא אי בעי לא אכל יותר וכמ"ש ב"י סי' קפ"ח בשם התוספו' ע"ש ואע"פ שרש"ל לא כ' כן נ"ל מ"ש עיקר אליבא דהלכתא כי מדינא נ"ל דלעולם אין מחזירין אותו כי לא מצינו שחייב לאכול פת בפורי' ומצי למיפטר נפשיה בשא' מיני מטעמי', ולכן בנדון זה שאכל כבר פשיטא דאין להחזירו ולחוש לספק ברכה לבטל':
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה סעיף יב
כבר נתבאר דאם לא אמר על הנסים בתפלה אין מחזירין אותו וי"א דאם לא אמר על הנסים בברהמ"ז בהסעודה שמחזירין אותו משום דסעודה זו חיובית היא [מג"א סק"ט בשם רש"ל ושל"ה] ודבר תימה הוא דהא תפלה וודאי חיובית ועכ"ז אינה מעכבת [שם] ואי משום דסעודה זו היא עיקר השמחה על הנס ולכן הוי לעיכובא איני יודע מה עניין זל"ז דהודאה על הנס קרינו המגילה והברכה שאחר המגילה אבל שתהא לעיכובא בברהמ"ז הוא דבר תימה ולא נזכר זה לא בגמ' ולא בראשונים [והמג"א שם דחי לה מפני שאין חיוב לאכול פת וא"צ לזה דאפילו כשיש חיוב לאכול פת כמ"ש בסעיף ז' מ"מ שתהא לעיכובא בברהמ"ז הוא דבר תימה ועוד שהרי יכול לומר בהרחמן הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות כשם שעשית וכו' וכמ"ש בחנוכה ואפילו לדבריהם אם אכל פעם אחד והזכיר על הנסים פשיטא שאין מחזירין אותו בהסעודה דמדינא די בפעם אחד כמ"ש המג"א שם]:
משנה ברורה סימן תרצה ס״ק טו
אומר עה"נ בבהמ"ז וכו' - ואם שכח לומר עה"נ י"א דמחזירין אותו וי"א דאין מחזירין אותו וספק ברכות להקל ודוקא בסעודה ראשונה שאוכל בו ביום אבל בסעודה שניה שאוכל אחר המנחה שקורין סעודת פורים וכבר אכל סעודה אחת ביום שוב אין מחזירין אותו לכו"ע אלא כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים וכו'.
ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה
שו"ת הרא"ש כלל כב סימן ו
ששאלת מי שהתחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו אם יזכיר של שבת בברכת המזון כיון דעיקר הסעודה היתה בשבת. דע שאין לו להזכיר כלל של שבת בחול, מידי דהוה אתפלת המנחה של שבת שאם לא התפלל אותה מתפלל במוצאי שבת שתים של חול, כי אין להזכיר של שבת בחול אע"פ שנתחייב תפלה זו בשבת. וכן בני חבורה שהיו מסובין וקדש עליהם היום דקאמר רבי יוסי גמרו סעודתן כוס ראשון אומרי' עליו ברכת המזון שני אומרים עליו קידוש היום. בתוספתא דברכות שונה בדברי רבי יוסי ומזכיר של שבת בברכת המזון, אע"ג דסעודת חול היתה כיון דמברך בשבת צריך להזכיר של שבת. הכא נמי אע"ג דסעודת שבת היתה כיון דמברך בחול לא יזכיר של שבת. אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
טור אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה
ואומר על הניסים בבה"מ בהודאה ואם התחיל בסעודתו ביום ומשכה עד הלילה כתב א"א הרא"ש ז"ל שא"א על הניסים:
הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק ב אות א
פ"ק אמר רבא כו' עד מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב. ומיהו אם משהה סעודתו עד הלילה אומר מהר"ם שצריך לברך על הנסים כדאשכחן רב צלי של שבת במוצאי שבת משם ה"ר קובלין, ע"כ:
אורחות חיים חלק א הלכות מגלה ופורים
וכתב הר"י מקורביל שאם התחיל לאכול ביום שאין צריך להפסיק כדי שיאמר על הניסים ביום אלא גומר ואוכל ויאמר על הניסים אע"פי שחשכה:
ספר המנהגים (טירנא) פורים
אבל נוהגין להזכיר נ"ל באלו מדינות שעושין עיקר סעודת פורים אחר מנחה הוי כמו סעודת ג' בשבת שמזכירין של שבת כן הכא אומר על הניסים, גי'.
אליבא דהלכתא
בית יוסף אורח חיים סימן תרצה
ואומר על הנסים בברכת המזון בהודאה. בפרק במה מדליקין (שבת כד.): ואם התחיל בסעודתו ביום ומשכה עד הלילה כתב הרא"ש ז"ל (שו"ת כלל כב סי' ו) שאין אומרים על הנסים. אבל הגהות מיימוניות כתבו בפרק ב' מהלכות מגילה (הי"ד אות א) בשם הר"מ שצריך לברך על הנסים…וכן כתב בארחות חיים (שם) בשם הר"י מקורבי"ל:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצה סעיף ג
אומר על הנסים בברכת המזון בברכת הארץ; ואם התחיל סעודתו ביום ומשכה עד הלילה, אומר: על הנסים, דבתר תחלת סעודה אזלינן; ויש מי שאומר שאין לאומרו, (ונוהגין כסברא ראשונה).
בית יוסף אורח חיים סימן קפח
אם התחיל לאכול בשבת סמוך לחשיכה וחשכה לו קודם גמר סעודתו כתב הרא"ש בתשובה כלל כ"ב…אבל בהגהות מיימון פ"ב מהלכות מגילה (הי"ד אות א) כתב בשם הר"ם….וכן מנהג פשוט במדינות בני רי"ת להזכיר על הניסים בכה"ג וכן מוצאי שבתות כשנמשכה סעודתן עד הלילה עכ"ל וכן כתב בארחות חיים וזה לשונו היה אוכל ויצא שבת כתבו התוספות שמזכיר של שבת בברכת המזון שהכל הולך אחר התחלת הסעודה והוא הדין בראש חודש ופורים וכן בתפילת נעילה אע"פ שהוא לילה מזכיר בה של שבת עכ"ל.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קפח סעיף י
היה אוכל ויצא שבת, מזכיר של שבת בבהמ"ז דאזלינן בתר התחלת הסעודה; והוא הדין לראש חודש ופורים וחנוכה.
אם כבר התפלל ערבית
מגן אברהם סימן תרצה ס״ק ט
ומ"כ במרדכי כתו' בקלף היה אוכל סעודת פורים בע"ש יתפלל ויפרוס מפה ויקדש ובמזון יאמר על הניסים עכ"ל ובמט"מ ובמנהגי' כתבו הואיל ולא התפלל ערבית משמע דאם התפלל שוב אינו אומר על הניסים וכ"כ של"ה ומהרי"ל בתשו' סי' נ"ו לכן נ"ל דיברך ברכת המזון תחל' ואח"כ יתפלל ערבית להוציא עצמו מפלוגתא וגם שלא ישתכר ולא יברך ב"ה:
סידור עמודי השמים (ר׳ יעקב עמדין), מגילה עפה, פרק ח, סעיף יג
אומר על הנסים בברכת הארץ, ואם התחיל סעודתו ביום ונמשכה עד הלילה, אומר על הנסים. ובכאן נראה לי לסמוך על דעה זו, אף על גב דבעלמא נראה לי דעת החולקין, כמו שנתבאר לעיל כמה פעמים. ולא עוד אלא אפילו כבר התפלל ערבית תוך הסעודה, נמי מדכיר, והכי עבידנא עובדא.
שערי תשובה סימן תרצה ס״ק ו
ראשונה. עבה"ט ועיין בהר הכרמל סי' ז' שכת' דגם מהרי"ל לא קאמר אלא בשבת אבל בפורים לא הוי סתרי אהדדי מה שאינו אומר עה"נ בתפלה דזה שתיקה היא ואינו סתירה כדיבור ושפיר צריך להזכיר עה"נ בלילה אפילו התפלל תוך סעודתו ע"ש ועיין בא"ר שדעתו כהמג"א גם הביא ממהרי"ל שמהר"ן ושאר לומדים התפללו מעריב אחר הסעודה בחצות לילה וזה דלא כשל"ה ואם רוצה למצוא תקנה שיתפללו בבה"כ ולא יתבטל התמיד נ"ל שילכו בלילה או סמוך ללילה יברכו בהמ"ז ואח"כ ילכו להתפלל ויוכלו לאכול ולשתות ולשמוח עוד דהא מצוה בשמחה בשני ימים וגם כל יחיד שמירתת שישכח להתפלל יעשה כן ע"ש ובסידור עמודי שמים להגאון יעב"ץ כ' שאף אם יתפלל בתוך הסעודה אומר עה"נ והכי עבידנא עובדא ע"ש:
ערוך השולחן אורח חיים סימן תרצה
אומר על הנסים בברהמ"ז בברכת הארץ אחר נודה לך קודם ועל הכל ואם התחיל סעודתו ביום ונמשכה עד הלילה אומר על הנסים דבתר תחלת סעודה אזלינן וי"א שאין לאומרו אבל המנהג כסברא ראשונה שכן עיקר לדינא אך אם התפלל ערבית באמצע הסעודה נראה שלא יזכיר על הנסים בברהמ"ז [וכ"מ במג"א ססק"ט בשם מט"מ ע"ש] וי"א שאפילו התפלל באמצע הסעודה יאמר על הנסים בברהמ"ז ויש שעשה מעשה כן [ש"ת בשם יעב"ץ] ולענ"ד אינו כן [ומ"ש המג"א שם בשם מרדכי על קלף זהו בשבת וכשאכלו קודם הלילה כמנהגם כמ"ש בתה"ד סי' א' שאחר סעודת שבת היתה השקיעה ע"ש]:
משנה ברורה סימן קפח ס״ק לב
דאזלינן וכו' - וכיון שהתחלת הסעודה היה מבעוד יום כבר נתחייב להזכיר מעין המאורע וע"כ אפילו נמשך זמן רב בלילה לא נפקע חיובו וכתבו האחרונים דאם התפלל מעריב קודם בהמ"ז שוב אינו מזכיר של שבת בבהמ"ז דמחזי כסתרי אהדדי:
משנה ברורה סימן רסג ס״ק סז
ומותר ליהנות - והלבוש אוסר אלא א"כ בירך והסיח דעתו מהשבת [סט] והאחרונים הסכימו עם השו"ע. ואם אמר המבדיל בין קודש לחול באמצע סעודתו לכו"ע שרי כמ"ש בסוף סי' רצ"ט דאפילו הוא בעצמו מותר אז במלאכה אך צ"ע אם יכול אח"כ לומר רצה בברכת המזון כיון שעשהו מתחלה לחול.
מגן אברהם סימן רסג ס״ק לג
ול"ד להעושים ב' ימים יה"כ שאסורים לאכול בלילה מה שבישל אחר ביום דהתם לפי דעתם שמסתפקין שמא היום יה"כ א"כ המלאכה הזאת נעשית באיסור דאסור לכל ישראל לעשות מלאכה אבל הכא הוא יודע שכבר עבר שבת רק שהוא לא הבדיל…וזה פשוט דאם אמר המבדיל וכו' הכל שרי כמ"ש ססי' רצ"ט אך צ"ע אם יכול אח"כ לו' רצה בב"ה די"ל דוקא כשהתפלל תפילת חול לא יאמר רצה אבל כשאמר המבדיל לחוד רשאי לומר רצה ועמ"ש סי' ער"א וס"ס קפ"ח.
Summary
The גמרא discusses whether על הנסים should be mentioned in ברכת המזון on חנוכה and concludes that although the day is מדרבנן, if one mentions it the insertion belongs in ברכת הודאה, parallel to its placement in מודים within תפילה. רש״י explains that the גמרא establishes the proper placement but does not obligate its recitation, and תוספות note that the mention in תפילה was obvious due to פרסומי ניסא בציבור, indicating that the primary institution of על הנסים was in תפילה, while its mention in ברכת המזון was secondary and therefore subject to question.
Although the גמרא presents the recitation in ברכת המזון as optional, the practice was later codified as normative. The טור, בית יוסף, and שולחן ערוך rule that on both חנוכה and פורים one recites על הנסים in ברכת המזון within ברכת הארץ.
In discussing the obligation of על הנסים in תפילה, תוספות note that although it is recited on חנוכה and פורים due to פרסומי ניסא, if one forgets to say it he does not repeat the תפילה, as stated explicitly in the תוספתא.
The טור rules that על הנסים is recited in תפילה within מודים and in ברכת המזון within ברכת הארץ, but if it was omitted one does not repeat the תפילה. The בית יוסף explains that this ruling follows the position of the רי״ף, רא״ש, and תוספות, who derive from the תוספתא that since חנוכה and פורים are מדרבנן and lack a קרבן מוסף, omission does not require repetition. He notes, however, that the אבי העזרי suggests that once the practice became universal and one began the תפילה intending to mention it, it may take on the force of an obligation. The שולחן ערוך rules in accordance with the majority view that one does not repeat the תפילה, though if he remembers before concluding the ברכה he may still return and insert it.
The ריטב״א explains that since mentioning על הנסים in ברכת המזון is not an absolute obligation, it is obvious that one who omitted it does not repeat ברכת המזון. Even in תפילה, where its recitation is more central, the rule is that if one forgets על הנסים he does not repeat the תפילה, and therefore certainly not ברכת המזון.
The טור and שולחן ערוך rule accordingly that although על הנסים is recited in תפילה within מודים and in ברכת המזון within ברכת הארץ, if it was omitted one does not repeat. The רמ״א adds that if it was forgotten in ברכת המזון, it may be mentioned later within הרחמן.
The מהרש״ל rules that if one forgot על הנסים in ברכת המזון at the סעודת פורים, he must repeat ברכת המזון. Although omission does not require repetition in תפילה, the פורים meal was specifically instituted as a סעודת משתה ושמחה, similar to the obligatory bread meals of שבת and יום טוב, and therefore its omission requires repetition.
This view is cited by his student in מטה משה and later supported by ר׳ יעקב עמדין, who also rules that one who omitted על הנסים in ברכת המזון on פורים should repeat it.
The מגן אברהם questions the ruling of the מהרש״ל, arguing that ברכת המזון should not be stricter than תפילה, where omission does not require repetition. He therefore concludes that one generally does not repeat ברכת המזון, and certainly not after already fulfilling the סעודת פורים, partly due to concern for ספק ברכות להקל.
The ערוך השולחן similarly rejects the requirement to repeat ברכת המזון, noting that such a rule is not found in the גמרא or early authorities. The משנה ברורה records both views but rules ספק ברכות להקל, concluding that one does not repeat ברכת המזון, especially once one has already eaten a פורים meal.
The רא״ש rules that if one began the סעודת פורים during the day but finished at night, he does not recite על הנסים in ברכת המזון, since the mention of the day follows the time of the ברכה, and one should not mention פורים at night. The טור cites this ruling.
Other authorities disagree: מהר״ם (cited in הגהות מיימוניות) and ר׳ יצחק מקורביל (cited in אורחות חיים) hold that if the meal began during the day one does recite על הנסים, and ספר המנהגים טירנא notes that this became the common practice in many places.
The בית יוסף notes the dispute regarding a meal that began during the day of פורים and continued into the night.
The שולחן ערוך in סימן תרצ״ה rules that if the סעודת פורים began during the day and continued into the night one does recite על הנסים, since בתר תחלת סעודה אזלינן, though he notes the dissenting view of the רא״ש. However, in סימן קפ״ח the שולחן ערוך presents this as a general rule—that when a meal extends past the end of שבת, ראש חודש, פורים, or חנוכה, the mention in ברכת המזון follows the beginning of the סעודה—without noting any dissent, creating an apparent discrepancy between the two rulings.
The מגן אברהם notes that although one generally recites על הנסים when a סעודת פורים that began by day continues into the night, several authorities imply that if one has already davened מעריב, he should no longer say על הנסים in ברכת המזון, since this would appear as סתרי אהדדי. He therefore suggests reciting ברכת המזון before מעריב to avoid the dispute.
However, ר׳ יעקב עמדין disagrees and maintains that even if one davened מעריב during the meal he may still say על הנסים, since the obligation follows the תחלת הסעודה. The ערוך השולחן and משנה ברורה, however, lean toward the stricter view that once one has davened מעריב it appears contradictory to mention the earlier day in ברכת המזון; the משנה ברורה applies the same reasoning to מוצאי שבת, ruling that if one already davened מעריב he should no longer say רצה in ברכת המזון. Relatedly, the מגן אברהם raises a similar question regarding one who said ברוך המבדיל בין קודש לחול during the meal—whether he may still say רצה afterward—since this too may appear as סתרי אהדדי.
No comments:
Post a Comment