Tuesday, August 21, 2007

פת ישראל בעשרת ימי תשובה - Pas Yisrael During Aseres Yemei Teshuva

הקדמה
שלחן ערוך יורה דעה סימן קיב סעיף א,ב
אסרו חכמים לאכול פת של עממים עובדי כוכבים משום חתנות (ואפילו במקום דליכא משום חתנות, אסור)...יש מקומות שמקילין בדבר ולוקחים פת מנחתום העובד כוכבים, במקום שאין שם נחתום ישראל, מפני שהיא שעת הדחק. (וי"א דאפילו במקום שפת ישראל מצוי, שרי) (ב"י לדעת המרדכי וסמ"ק והג"א ומהרא"י ואו"ה ריש כלל מ"ד). אבל פת של בעלי בתים, אין שם מי שמורה בה להקל, שעיקר הגזירה משום חתנות, ואם יאכל פת בעלי בתים יבא לסעוד אצלם הגה: ט] ולא מקרי פת בעל הבית, אלא אם עשאו לבני ביתו, אבל עשאו למכור, מיקרי פלטר, אע"פשאין דרכו בכך. יא יא> וכן פלטר שעשאו לעצמו, מקרי בעל הבית (כך משמע בב"י).

ש"ך יורה דעה סימן קיב ס"ק ט
דאפילו כו' - וכתבו האחרונים והרב בת"ח ריש כלל ע"ה והב"ח שכן נתפשט המנהג מיהו כתב בת"ח שם בשם הפוסקים דבי' ימי התשובה יש ליזהר בפת של עובדי כוכבים וכן נתבאר בא"ח סימן תר"ב ס"ב ע"ש מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת של עובד כוכבים מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת עובד כוכבים יפה יותר דאז שרי

סוגיית הגמרא
תלמוד ירושלמי שבת פרק א הלכה ג
רבי חייא רובה מפקד לרב אין את יכיל מיכול כל שתא חולין בטהרה אכול ואם לאו תהא אכיל שבעה יומין מן שתא מיכן היה ר' פינחס בן יאיר אומר זריזות מביאה לידי נקיות, נקיות מביאה לידי טהרה, טהרה מביאה לידי קדושה, קדושה לידי ענוה ענוה לידי יראת חט, יראת חטא לידי רוח הקודש, רוח הקודש לידי חסידות, חסידות לידי תחיית המתים, תחיית המתים לידי אליהו ז"ל

ראבי"ה ח"ב מסכת ראש השנה סימן תקכ"ט
גרסי' בירושלמי פרק קמא דשבת ר' חייא רבה מפקיד לרב אין אתה יכול מיכיל כל שתא בטהרה אכיל ואין לו תהא אכיל שבעה יומין בש(ב)תא מיכן היה רבי פנחס בן יאיר אומר זריזות מביא לידי נקיות נקיות מביא לידי טהרה וכו'. וקבלתי שאלו שבעה ימים הם שבעה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים

מקור של המנהג
רא"ש מסכת ראש השנה פרק ד סימן יד
ירושלמי: ר' חייא רבה מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולה שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעה ימים בשתא וכתב ראב"י העזרי ז"ל קבלתי שאלו שבעה ימים הן שבין ראש השנה ליום הכפורים על כן נהגו באשכנז אף אותן שאין נזהרין מפת של נכרים כל השנה בעשרת ימי התשובה נזהרין



טור אורח חיים סימן תרג
ירושלמי ר"ח מפקיד לרב אי את יכול למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול שבעה ימים בשתא וכתב אבי"ה קבלתי אלו הם שבעה ימים שבין ר"ה ליוה"כ ע"כ וקורא אותן ז' ימים לפי שבר"ה לא היה צריך להזהר לאכול בטהרה שפשיטא שיאכל בטהרה שחייב אדם לטהר עצמו ברגל ולא נשאר עדיין אלא ז' ימי חול שהוצרך להזהירו עליהן וע"כ נוהגין באשכנז שאף מי שאינו נזהר מפת של עו"ג בעשי"ת הוא נזהר

לקט יושר עמוד קלב ענין א - הנהגות רבי ישראל איסרלין ע"י תלמידו, רבי יוסף בן משה
וזכורני באושטריך נזהרים מלחם של גוים בי' ימי התשובה. וכן היה דורש הגאון זצ"ל, שמנהג טוב הוא. [וכן מצאתי בא"ח בסוף הלכות ר"ה סי' תר"ב]. סיימתי הלכות ר"ה ג' תמוז ביום ג' רכ"ט, יה"ר א"מ חדש עלינו שנה טובה

ספר המנהגים (טירנא) עשרת ימי תשובה, הגהות המנהגים עשרת ימי תשובה סעיף קלו
שבת שבין ראש השנה ליום הכפורים הוא שבת תשובה. ואין אומרין אבינו מלכינו. ובמגן אבות בדברו אומרין המלך הקדוש שאין כמוהו. יוצר: אשחר, ואופן: האזינו, זולת: אדעה. ומפטירין שובה ישראל...בכל י' ימי תשובה אין אוכלין פת של גוים אלא מכשירין תנורים בקיסם הגה"ה אבל מצוה מן המובחר לאכול פת שאפו היהודים ולא שהוכשר ע"י קיסם, כי מי שנזהר מפת של נכרי כל ימות השנה אין רשאי לאכול פת שהוכשר ע"י קיסם,. ירושלמי מאן דמצי למיכל חולין בטהרה בכולא שתא ליכול ואי לאו ליכול בהני ז' ימים שבין כסה לעשור, אבל פת של גויים דמשום איסור הוא אי נהג איסור בהני ימים בכולא שתא נמי לא ליכול, תשב"ץ. תשובה צדקה ותפלה שקולין זה כזה דכל אחד בגימ' קל"ו - צום ממון קול

תשב"ץ סימן קיז
ירושלמי גרסינן התם מאן דמצי למיכל חולין בטהרה בכולא שתא ליכול ואי לאו ליכול בהני עשרה ימים בין כסא לעשור. מכאן הוכיח רבינו אבי העזרי שאין לאכול פת של גוים בין כסא לעשור. והר' שמואל מבומבערג אמר דלאו דוקא חולין בטהרה דלית בה איסור אך טוב לטהר עצמו. אבל פת של גוים דמשום איסורא אי נהיג איסורא בהני י' ימים בכולא שתא נמי לא ליכול

בית יוסף אורח חיים סימן תרג
ירושלמי רבי חייא מפקיד לרב וכו'. בפרק קמא דשבת (ה"ג) גמרא לא יאכל הזב עם הזבה: ומ"ש בשם אבי העזרי עד סוף הסימן. הם דברי הרא"ש בסוף מסכת ראש השנה (סו"ס יד) ודברי המרדכי בתחלתה ובתשב"ץ סי' (ק"פ) (קיז). וכתוב בתשב"ץ על דברי אבי"ה וה"ר שמואל מבונבערג אומר דלא דק דדוקא חולין בטהרה דלית בהו איסור טוב הוא לטהר עצמו אבל פת של גוים דמשום איסורא הוא אי נהוג בהני עשרה יומין בכוליה שתא נמי לא מצי אכיל ע"כ ואין זו טענה דכיון דאין איסורו ברור אלא תלוי במנהג מאחר שבשעה שהוא נזהר מלאכלו אין בדעתו ליזהר כי אם באותן הימים בלבד פשיטא שלא נאסר בשאר ימות השנה: בכאן נשלמה הלכות ראש השנה

שלחן ערוך סימן תרג סעיף א
אף מי שאינו נזהר מפת של כותים, בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר. הגה: ויש לכל אדם לחפש ולפשפש במעשיו ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה; וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת - ד"ע ורבינו יונה ריש ברכות

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תר"ג
אף מי כו'. רא"ש סוף ר"ה ומרדכי וש"פ מירושלמי ר"ח מפקיד לרב אי את יכיל למיכל כולי שתא בטהרה אכול ואי לא אכול ז' יומי בשתא וכ' ראבי"ה קבלתי שאלו הן ז' ימי חול שבין ר"ה ליו"כ דבשבת וי"ט א"צ להזהיר ולמדו מזה לפת של עו"ג

באר היטב אורח חיים סימן תרג ס"ק א
עכו"ם - ואם אינו יכול לאפות בעצמו די בהשלכת קיסם...ונ"ל דמי שהולך שבדרך אין צריך להמתין רק כשיעור המפורש בי"ד ס"ס קי"ב, דלא קיבלו עלייהו להחמיר בעשרה ימים יותר משאר ימות השנה

משנה ברורה סימן תרג ס"ק א
בעשי"ת צריך ליזהר - היינו אפילו מפת פלטר של גוי ואם אינו יכול לאפות בעצמו יכשיר את התנור שאופין בו העכו"ם שישליך ישראל בתוך התנור קיסם אחד ואפילו נפח ע"י מפוח או בפיו מהני כמ"ש ביו"ד סימן קי"ב ס"ט ומ"מ מי שהולך בדרך אם אין לפניו פת של ישראל עד יותר מארבעה מילין ממקום שהוא עומד בו ורוצה לאכול מותר לו לאכול פת פלטר של עכו"ם בעשי"ת כמו שמותר בשאר ימות השנה כמ"ש ביו"ד שם דלא קבילו עלייהו להחמיר ביו"ד ימים יותר ממי שנזהר כל השנה ואפ"ה מותר באופן זה

שו"ת נחלת שבעה (שמואל בן דוד משה, הלוי, 1625-1681) סימן עב
עוד בענין בישול ופת עכו"ם הנ"ל, ובדין ברכתו של הלטווערג ופאווידלא, ומשום הכי התרתי נמי עכשיו בעשרת ימי תשובה הגלוסקאות של נחתום שלא הוכשר התנור לאכלן על ידי בישול, מאחר ששנים אלו שנת ותל"ה כל הארץ (ר"ל שנת תל"ה תל"ו) שנים של בצורת, ואפילו בינונים וכל שכן עניים, המה בחוסר לחם, התרתי לאכול אותן על ידי בישול ... ואפילו שלא בשעת הדחק נראה לי להתיר מטעם שכתבתי, הואיל דחוזר להיות מבושלים, שתחלה שורין אותן במים ואחר כך מערבין אותן עם קמח לעשות מהם תבשיל או מבשלין אותם לבד בלא קמח רק כמו דייסא, אם כן האפייה של נחתום מאי אהני, שהרי כאילו חוזרין לסולת הואיל ונתבשל אחר כך ומ"מ בשאר השנים לא הייתי מתירו להדיא כי מהיות טוב אל תקרי רע, באשר נוכל להשיג גלוסקאות שהוכשר התנור, מחוייב להדר אחר פת כשר בימים האלו. ושעת הדחק שאני.

חכמת שלמה (לוריא שלמה בן יחיאל, מהרש"ל - 1510-1573) אורח חיים סימן תרג
ונשאלתי מחכם אחד שדברי הטור סותרים זא"ז דלקמן בהלכות יוה"כ כתב הטור בסי' תר"ו ואי משום דר' יצחק דאמר חייב אדם לטהר את עצמו ברגל היינו לטהר עצמו מכל טומאות ואף מטומאת מת והזות עליו שלישי ושביעי והאידנא אין לנו טומאה וטהרה ע"ש א"כ ס"ל להטור דל"ש בזה"ז חיוב לטהר עצמו ברגל ולמה בסימן זה לא השיג הטור ע"ז

ראוי שיתנהג בחומרות יותר מכל השנה
חיי אדם קמג סעיף א
ומצות עשה מן התורה שיחזור בתשובה לפני יום הכיפורים, כמו שכתוב [ויקרא ט"ז ל'] לפני ה' תטהרו. ולכן מהראוי שיתנהג האדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות, אף שאינו נזהר בהם כל השנה, כי גם הקב"ה מתנהג בחסידות עם בריותיו. והאוכלים פת פלטר כל השנה, בימים האלו ראוי שלא לאכול כי אם פת ישראל, וכן בכל הדברים

לבוש אורח חיים סימן תרג
אפילו מי שלא נזהר מפת של גוים בשאר ימות השנה נוהגין להזהר בו בכל עשרת ימי תשובה...כדי להנהיג עצמו בטהרה באלו הימים ולזכור שהם משונים למעליותא יותר משאר ימות השנה ואם אינו יכול לאפות בעצמו, יכשיר את התנור שאופין הגוים, שישליך בו ישראל קיסם אחד כדי להעלות על לבבנו שאנו מובדלים מהם בקדושה ובטהרה ונעשה תשובה

קיצור שלחן ערוך סימן קל סעיף ב
ראוי לאדם שיתנהג בימים אלו גם בחומרות שאינו נוהג בהם כל השנה כי גם אנו מבקשים מאת ה' יתברך שמו שיתנהג עמנו בחסידות והאוכל כל השנה פת פלטר לא יאכל בימים אלו כי אם פת ישראל וכדומה לזה

ביצחק יקרא (הרב נבצל) אורח חיים סימן תרג
ליזהר - טוב להדר בשבת שובה בכל החמרות בהלכות שבת, דהיינו הספרדים יחמירו גם כדברי הרמ"א, והאשכנזים גם כחמרות השו"ע וכן חמרות נוספות שיש להן מקור בפוסקים

ערוך השלחן אורח חיים סימן תרג
ונראה לענ"ד דזה אינו אלא בדברים שאין בהם איסור מן הדין דבזה אינו אלא הידור בעלמא ונכון להדר זה בימים אלו אבל דברים שיש פוסקים לאיסור מן הדין אלא שנוהגים ע"פ דעת המתירין כמו חדש בחוץ לארץ או בשר בלא סירכה וכיוצא בזה א"א לנהוג כן בעשרת ימי תשובה דכיון שאין אוכלין בימים אלו הרי זה כקבלו עליהם דיעות האוסרים וא"כ איך יאכלו אח"כ


Summary: There is an איסור דרבנן to eat bread baked by an עכו"ם out of a concern for חתנות. The רמ"א provides an exception for professionally baked goods, as opposed to those from a private home, because there is less reason to be concerned for חתנות.  However, the ש״ך recommends a more stringent approach.
The תלמוד ירושלמי encourages those who are not able to take upon themselves to eat food על טהרת הקדש (the voluntary abstention from foods which have become טמא) all year, to be especially careful during seven days out of the year. The ראבי"ה says that he has a tradition that these seven days refers to the time between ראש השנה and יו"כ. Based on this tradition, the רא"ש and the טור state that the custom for בני אשכנז is to be more careful regarding פת עכו"ם during this time period, even for those who are not normally strict in this area. (The טור explains that this includes the days of ראש השנה ויו"כ as well, however, it was not necessary for the גמרא to mention the need to be זהיר on those days.  The גר"א makes the same point.)  The מחבר codifies this position as normative.  The משנה ברורה explains that this means abstaining even from פת פלטר which we are normally accustomed to eating (true פת עכו"ם would be prohibited year-round).
The תשב"ץ quotes from רב שמואל מבומבערג a problem with this custom.  Because there is a potential bonafide איסור to consume פת של נכרים, by taking upon oneself to abstain from its consumption during עשרת ימי תשובה, one is implicitly accepting upon himself this stringency all year-round.  The בית יוסף rejects this position. He argues that there is no accepted prohibition, rather, the entire matter is dependent on מנהג, hence any stringencies during י' ימי תשובה would not affect the rest of the year. The ערוך השלחן, along the lines of the תשב"ץ and בית יוסף, emphasizes that one should only take upon oneself a true "חומרא", however, if there is a real איסור, then any acceptance of the more stringent approach must be treated as an acceptance of that position year-round.
The חיי אדם and קיצור שלחן ערוך take an expansive view of this מנהג and encourage following a more strict practice regarding the performance of מצוות in general during י' ימי תשובה. In a similar vein, רב נבצל suggests that during the י' ימי תשובה it is encouraged for אשכנזים to follow the stringent rulings of the מחבר and for ספרדים to follow the stringent rulings of the רמ"א.  (This would appear to be in contrast to the sentiment expressed by the ערוך השלחן.)
The משנה ברורה and the באר היטב implicitly seem to concede that abstaining from פת פלטר during י' ימי תשובה is only a חומרא בעלמא and hence they allows for one to eat פת פלטר when nothing else is available during י' ימי תשובה. Though the רמ"א doesn't directly address the issue, his comments seem to imply a similar approach as well.  According to the מנהגים and the באר היטב, to satisfy this מנהג, it is sufficient to simply have the Jew toss a twig into the fire for the oven, however, they both encourage ideally only eating real פת ישראל.




1 comment:

  1. אני נהנה בדיוק איך שאתה מקבל לרמה שלך לאורך

    ReplyDelete