Monday, August 27, 2007

ברכות תפילין ובשכמל"ו - Reciting "Baruch Sheim" After Putting on Tefillin

הקדמה - כמה ברכות מברכין על התפילין
סוגיית הגמרא
תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לה - לו
אמר שמואל: תפילין מאימתי מברך עליהן משעת הנחתן. איני והא אמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, אביי ורבא דאמרי תרוייהו: משעת הנחה ועד שעת קשירה אמר רב חסדא: סח בין תפילה לתפילה, חוזר ומברך. סח אין, לא סח לא, והא שלח רב חייא בריה דרב הונא משמיה דר' יוחנן: על תפילה של יד, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, על תפילין של ראש, אומר: ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין, אביי ורבא דאמרי תרוייהו: לא סח מברך אחת, סח, מברך שתים. תנא: סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו, וחוזר עליה מערכי המלחמה
מנהג הספרדים
רש"י שם
לא סח - אין מברך אלא על של יד בלבדרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ד הלכות ד, התפלה של ראש אינה מעכבת של יד ושל יד אינה מעכבת של ראש מפני שהן שתי מצות זו לעצמה וזו לעצמה, וכיצד מברכין על של ראש מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין, ועל של יד מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, במה דברים אמורים כשהניח אחת מהן אבל אם הניח שתיהן מברך ברכה אחת והיא להניח תפילין, וקושר של יד ואחר כך מניח של ראש, וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד
הלכות קטנות לרי"ף (מנחות) - הלכות תפילין דף ח עמוד אאביי ורבא דאמרי תרוייהו משעת הנחה עד שעת קשירה: אמר רבה בר חייא בר רב הונא אמר רב חסדא שח בין תפילין לתפילין חוזר ומברך שח אין לא שח לא והאמר רב חייא משמיה דר' יוחנן על תפילין של יד הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין על של ראש הוא אומר אשר קדשנו במצותיו וצונו על מצות תפילין. אביי ורבא דאמרי תרוייהו לא שח מברך אחת שח מברך שתים וכן הלכתא [וה"נ אשכחן בירושלמי כשהוא לובשן מברך אקב"ו להניח תפילין וש"מ דאינו מברך על שתיהן אלא א' וה"נ כתב רב האי גאון וה"נ כתב רב אחא משבחא ז"ל] וחזינא בהלכות גדולות בהא מילתא טעותא והלכתא כדכתבינן דלא מברך שתים אלא היכא דשח אבל לא שח אינו מברך אלא אחת
שו"ת הרשב"א חלק א סימן קנו
ואפילו תפילין של ראש ושל יד שהן שתי מצות ואין מעכבות זו את זו כיון שאפשר לכלול שתיהן בברכה אחת אף על פי שמניח את של יד ואחר כך מניח את של ראש הסכימו קצת הגאונים ז"ל והרב אלפסי ז"ל מהם שאין מברך על שתיהן אלא ברכה אחת
ביאור הגר"א אורח חיים סימן כה
וי"א כו'. לפי' תוס' שם ותלוי בחילוף הגי' דלגי' ספרים שלנו חוזר ומברך א"א לפרש אלא כפי' תוס' דמאי פריך ומאי משני וכ"ה בתנחומא ולגי' הרי"ף ורמב"ם דל"ג חוזר אלא מברך ע"כ כפירש"י ודעת רש"י ורי"ף ורמב"ם עיקר וכ"כ הרשב"א בתשובה דגירסא דידהו נכונה מאד דל"ג חוזר וראיה מכרחת ממ"ש בתוספתא דברכות פ"ו וז"ל וכשהוא מניחן אומר אשר קדשנו כו' להניח תפילין וקושיא עצומה לפי' תוס' מתוספתא הנ"ל ועוד קשה מתוספתא פרק הנ"ל גבי ברכת תרומה ומעשר וז"ל היה מהלך להפריש תרומה ומעשרות מברך ברכה אחת וכן פסק הרמב"ם בפ"א מה' מעשרות הלכה י"ו שאם הפריש מעשר ות"מ ומ"ע ומ"ש בבת אחת ולא סח ביניהן מברך ברכה אחת ואם הפסיק ביניהם מברך על כל אחת ברכה הראויה לו וכ"פ טוש"ע י"ד סי' של"א סעיף ע"ח ולא הגיה שם הרב כלל הרי דיכול לברך ברכה אחת אפי' לכמה מצות שחלוקים כ"א בפ"ע ולא שם אחד להם רק אם לא הפסיק. ועוד היאך תיסק אדעתין לברך ב' ברכות על ש"ר כשסח ביניהם אחר שש"י כבר מונח וכן כשאין לו אלא תש"ר כמ"ש סי' כ"ו ס"ב והיאך יאמר ב"פ וצונו על מצוה א' ומ"ש מכמה טליתות של ציצית אם לבשם בבת אחת דמברך רק ברכה א' כשלא הפסיק ביניהם וכאן יברך ב' ברכות לבד להניח שבירך כבר על ש"י וקושיית תוס' דברכות ס' ע"ב ד"ה אשר כו' שדוחק לפרש שם כי מנח אדרעיה כו' ארישיה כו' בהפסיק. קושייתם פריך גמ' במנחות ל"ו א ומשני' גמ' שם
תוספתא מסכת ברכות פרק ו הלכה י
העושה לולב לעצמו או' ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה כשהוא נוטלו או' ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב וצריך לברך עליו כל שבעה העושה ציצית לעצמו או' ברוך שהחיינו כשהוא מתעטף או' ברוך אשר קדש' במצ' וצו' להתעטף בציצית וצריך לברך עליהן בכל יום העושה תפלין לעצמו אומר ברוך שהחיינו כשהוא מניחן ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין מאימתי מניחן בשחרית לא הניחן בשחרית מניחן כל היום כולו
ספר האגור הלכות תפילין סימן לו
ואני המחבר מצאתי בספר הזוהר בפ' פנחס מאמר דרשב"י דאין לברך על שניהם אלא ברכה אחת וז"ל אמר ר"ש תפילין אינון על מוחא לקביל זכור ותפילין דדרועא שמאלא על לביה לקביל שמור. ומה זכור ושמור בדבור אחת נאמר אף הכא ברכה אחת לתרווייהו ולא צריך לאפרשא בין דא לדא בשהיה בעלמא כמה דאקמוה. ואני תמהתי על הני רברבי החולקים על רשב"י אם היה שידעו מאמר זה ומ"מ העולם נוהגין לברך שתים

בית יוסף אורח חיים סימן כה ס"ק ו
והאגור כתב וזה לשונו ואני המחבר....ומכל מקום העולם נוהגים לברך שתים עכ"ל. ואיני יודע למה תמה על זה יותר מכמה דינים שמצינו שכתב רבי שמעון בן יוחאי בספר הזוהר היפך ממסקנא דתלמודא ואין הפוסקים כותבים אלא מסקנא דתלמודא וטעמא משום דאפילו אם היו יודעים דברי רבי שמעון בן יוחאי לא הוו חיישי להו במקום דפליג אתלמודא דידן והמפרשים דלעולם צריך לברך שתים משמע להו דבהדיא קאמר תלמודא הכי ולפיכך פסקו כן כל שכן שבימי הפוסקים עדיין לא נגלה ספר המאור הקדוש בעולם ועוד שאין המאמר ההוא מכריע שלא לברך אלא ברכה אחת דהא אפשר דאיהו נמי סבר דמברך שתים ומה שכתב אף הכא ברכה אחת לתרווייהו היינו לומר דברכת להניח קאי נמי אשל ראש ומשום הכי אין להפסיק ביניהם....
וכתב הר"ן בסוף ראש השנה (יא. ד"ה שאלו) בשם הרז"ה (המאור יב. סוד"ה ואני אומר) דהיינו טעמא דאמרינן סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו משום דאע"ג ששתי מצות הן כיון דכתיב (שמות יג ט) בתפילין של יד ושל ראש והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך צריך זכירה שיהא תוכף תפילה של ראש לתפילה של יד כדי שתהא הויה אחת לשתיהם ואם הסיח דעתו והפליג בדברים ביניהם עבירה היא בידו לפיכך חוזר ומברך ברכת תפילה של יד וממשמש בתפילין של יד ומחזק את הקשר ועוד מברך ברכה שניה על של ראש ותוכף שתי המצות זו לזו עכ"ל. והרשב"א כתב בתשובה ז"ל מסכימים בכך וכל שכן שרש"י והרשב"א סוברים כן וכן נהגו העולם שלא לברך אלא ברכה אחת לבד
הגהות והערות על הבית יוסף ס"ק יב
לפנינו בזהר ליתא ועיין בתקוני זוהר תפילין דרישא לקבל זכור תפילין דיד לקבל שמור
תיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין דף נז עמוד אאתמר הרוצה להחכים ידרים ופתורא דשבת צריך למהוי לשמאלא ועלה אתמר הרוצה להעשיר יצפין מטה בין צפון לדרום ושבת איהו אות ברית מילה אות דתפלין מאן דמחלל דא כאלו מחלל דא תפלין דרישא לקבל זכור תפלין דיד לקבל שמור מה רשות הרבים איהו חלול שבת אוף הכי אות ברית חלול דיליה
מנהג האשכנזים
תוספות מסכת מנחות דף לו עמוד אלא סח מברך אחת סח מברך שתים - פירש בקונטרס לא סח מברך אחת בין של יד בין של ראש סח מברך שתים להניח תפילין בשל יד ועל מצות תפילין בשל ראש ור"ת פירש לא סח מברך אחת לשל ראש מברך על מצות תפילין שזו היא ברכתו סח מברך ב' לשל ראש להניח ועל מצות וכן [כתב] בשימושא רבא דתפילין, מ"ר
פסקי הרא"ש מסכת מנחות דף ח עמוד א בדפי הרי"ף
לא סח מברך אחת - ורבנו תם מפרש לא סח מברך אחת על של ראש על מצות תפילין סח מברך שתים על של ראש שצריך לחזור ולברך להניח ...וכן מסתבר דאם נתקן ברכת על מצות על של ראש כשהוא מניחן לבדו בלא של יד למה לא יברך נמי אותה ברכה כשהוא מניחן עם של יד ואם תאמר ברכת להניח שבירך על של יד פוטרת נמי של ראש אם כן יברך נמי להניח כשהוא מניח של ראש לבדו ולמה תקנו ברכה אחרת אלא מסתבר שעיקר תיקון הברכות כך היתה בתחלת הנחתן תקנו לברך להניח וקאי המי על של ראש וכשמניח של ראש מברך נמי על מצות שזו היא גמר המצוה הלכך אם סח והסיח דעתו צריך לחזור ולברך גם להניח וכן אם מניח תפילין של ראש לבדו יברך שתים
טור אורח חיים סימן כהויניח של יד תחלה ויברך אקב"ו להניח תפילין ואח"כ של ראש ויברך אקב"ו על מצות תפילין אע"פ שרב אלפס פסק שאין לברך על שתיהן אלא ברכה אחת שהיא להניח אא"כ יפסיק ביניהן בדיבור שאז מברך על של ראש על מצות תפילין וכ"כ רש"י והרבה מהמחברים. וא"א ז"ל הסכים שיש לברך שתי ברכות אף בלא הפסק ואם הפסיק בדבור חוזר ומברך על של ראש להניח וגם על מצות תפילין

גליון הש"ס מנחות דף לו עמוד א
תוס ד"ה לא כו' ור"ת פי וכו' -הראה לי חכם אחד שכן מפורש בהדיא במדרש תנחומא בפרשת בא
מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא סימן ידומצוה להניח תפלין של יד תחילה ומברך בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפלין, וחוזר ונותן של ראש ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על מצות תפלין, ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה
אשל אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק י
ויש להסתפק אם יענה אמן אחר על מצות בשומע מחבירו דבסי' רט"ו אין עונין אמן אחר ברכה לבטלה וזה ספק הוא
אליבא דהלכתא
שולחן ערוך אורח חיים סימן כה סעיף ה
ויניח של יד תחלה, ויברך להניח תפילין, ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כ"א ברכה אחת לשתיהם. הגה: וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין, אפילו לא הפסיק בינתיים, וכןפשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות
המנהג לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

דרכי משה אורח חיים סימן כה ס"ק ה
ומנהגינו לברך שתי ברכות כהסכמת הר"ם והרא"ש והר"ן דהוו בתראי והסכימי לדעת רוב הגאונים לברך שתי ברכות ואין לשנות ומכל מקום טוב לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד כדברי ר"י בן חביב ואין זה נקרא מביא לידי ברכה לבטלה מאחר שנראה שהלכה לברך שתי ברכות ולא אמרינן בשכמל"ו רק לרווחא דמילתא כן נראה
בית יוסף אורח חיים סימן כה ס"ק ווהרב מהר"י ן' חביב כתב ששמע מקובלים אומרים שמצאו בספר הזוהר שאסור לברך שתים ושהראו לו רבים מהם אותם המאמרים וראה שאין בהם עזר כל כך לקיים מה שאומרים בשמם ושמקובל אחד הראה לו מאמרים שאפשר לקיים מהם שראוי לברך שתים והוא ז"ל כתב שהיה נוהג לברך שתים כדברי ר"ת ולהציל עצמו מספק ברכה לבטלה היה אומר אחר הברכה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ואע"פ שאין משיבין את הארי אין דבר זה נראה בעיני שיביא האדם עצמו לידי ספק ברכה לבטלה ויסמוך על שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד

אליבא דהלכתא
שולחן ערוך אורח חיים סימן כה סעיף ה

ויניח של יד תחלה, ויברך להניח תפילין, ואח"כ יניח של ראש ולא יברך כ"א ברכה אחת לשתיהם. הגה: וי"א לברך על של ראש על מצות תפילין, אפילו לא הפסיק בינתיים, וכן
פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שתי ברכות. וטוב לומר תמיד אחר הברכה השניה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד
מגן אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק י

בשכמל"ו - משום ספק ברכות לבטלה כמ"ש סי רו

שלחן ערוך אורח חיים סימן רו סעיף ו

נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו ונאבד או נמאס צריך לחזור ולברך אע"פ שהיה מאותו מין לפניו יותר כשבירך על הראשון...צריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא שם שמים לבטלה

רמב"ם הלכות ברכות פרק ד הלכה י

אין מברכין על אוכל מן כל האוכלין ולא על משקה מן כל המשקין עד שיבא לפניו ואם בירך ואח"כ הביאו לפניו צריך לחזור ולברך, נטל אוכל ובירך עליו ונפל מידו ונשרף או שטפו נהר נוטל אחר וחוזר ומברך עליו אף על פי שהוא מאותו המין וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ברכה ראשונה כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה

אשל אברהם אורח חיים סימן כה ס"ק י

בשכמל"ו יאמר אחר שמניח של ראש דאל"כ הוי הפסק
אליה רבה אורח חיים סימן כה ס"ק י
וטוב לומר תמיד כו' והלבוש שהשמיטו נראה דכתב בית יוסף אין דבר זה נראה בעיני שיביא האדם עצמו לספק ברכה לבטלה ויסמוך על שיאמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד ע"כ ואף שכתב ל"ח דרמ"א לא חש לדברי ב"י דכיון שאנו נוהגין לברך שניהם טוב לומר לרווחא דמלתא בשכמל"ו לא שמכניסין עצמינו בספק ברכה כלל וכ"כ מי"ט בשם דרשות מהר"ש דאין אנו מסופקין פשיטא לן כרבינו תם מ"מ נראה דס"ל ללבוש דאין לומר בשכמל"ו כי היכא דלא תיפק מינה חורבא ויטעו במילתא אחריתא בספק ברכה שיברך על סמך שיאמר בשכמל"ו מיהו העולם נוהגין כהרמא

שיטת הערוך השלחן
ערוך השולחן אורח חיים סימן כה סעיף יא, יב, יג
וכתב רבינו הרמ"א שכן פשט המנהג בבני אשכנז שמברכין שני ברכות וטוב לומר תמיד אחר הברכה שניה בשכמל"ו עכ"ל משום חשש ספק ברכה לבטלה כמ"ש בסי' ר"ו דכשהוציא שם שמים לבטלה יאמר בשכמל"ו ע"ש ואינו מובן כלל דממ"נ אם הדבר מרופה בידינו דלכן יאמר בשכמל"ו למה לנו לברך שתים נברך אחת כדין כל ספק ברכות ואם הדין ברור בידינו א"כ למה לנו לומר בשכמל"ו ובאמת הלבוש השמיט זה [וגם הב"ח פקפק בזה והמעי"ט כתב שהוא לרווחא דמילתא וצ"ע] ובפשוטו נוכל לומר דבני אשכנז פסיקא להו דצריך שני ברכות ורק רבינו הרמ"א רפיא בידו ולשנות המנהג א"א ולכן פסק כן ולפ"ז מי שלבו נוקפו יכול לברך ברכה אחת ושמענו שאיזה גדולים היו מהדרים לענות אמן בין של יד לשל ראש והיו חושבים זה להפסק לענין לברך על של ראש לכל, ולענ"ד נראה דאמירת בשכמל"ו אינו מטעם ספק ברכה אלא מטעם אחר ואף שהפוסקים כתבו שהוא מטעם זה מ"מ המנהג נ"ל מטעם אחר דהנה כבר דקדקנו דאיך אפשר לברך שתי ברכות על דבר אחד וגם יש מי שהקשה על עיקר שיטת ר"ת שהרי שנינו בתוספתא דברכות פ"ו וכ"כ הרמב"ם בפ"א [הל' ט"ז] ממעשרות דאם מפריש תרומה ותרומת מעשר ומע"ש כאחת מברך ברכה אחת לכולן וא"כ איך יתקנו שני ברכות על שני התפלין [הגר"א סקי"ז ותירוצו של הארצה"ח תמוה ע"ש, ולכן נ"ל דברכת על מצות תפלין היא ברכת הודאה כמ"ש מקודם בהיות מצוה זו הקשר הגדול שמקשר את ישראל לאביהם שבשמים לזה אנו מברכים ברכת הודאה להודות להש"י על הטוב הזה ובהיות שעיקר הקשר הוא בפסוק שמע ישראל ולכן אנו אומרים בשכמל"ו כמו שיעקב אבינו ענה כן בעת שהשבטים אמרו שמע ישראל כדאיתא בפסחים [נ"ו.] וראיה לזה מלשון תפלין עצמה שכתב הטור לשון פלילה שהן אות ועדות לכל רואינו שהשכינה שורה עלינו וכו' עכ"ל וזהו פירושו דעל מצות תפלין כלומר על מה שהשי"ת התחבר אלינו אנו נותנים לו יתברך שבח והודיה על זה עב"י שהביא מזוהר פנחס אר"ש תפלין וכו' ברכה אחת לתרווייהו וכו' עכ"ל וכתב שי"ל דכוונתו דברכת להניח קאי אתרווייהו ולעולם צריך שתים ע"ש ולענ"ד ודאי כן הוא שהרי בתיקוני זוהר חדש [דפוס ווילנא ד' מ"ו:] אומר על קרא דאחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי וז"ל ובגין דמסיטרא דימינא ושמאלא שתים זו שמעתי [כצ"ל] צריך לברכא עלייהו תרין ברכאין חד להניח על של יד וחד על מצות על של ראש ואם סח בנתיים מברך על של ראש שתים אבל מסיטרא דעמודא דאמצעיתא איתמר אחת דיבר אלהים [כצ"ל] ולא צריך אלא ברכתא חדא וכו' עכ"ל ונראה דה"פ דמצד עצם הברכה על המצוה די באחת וזהו עמודא דאמצעיתא תפארת זו התורה כדאמרינן בברכות נ"ח. והתפארת זו מתן תורה ורק מימינא ושמאלא שהם חסד וגבורה צריך שני ברכות האחת גזירת מלך והוא גבורה והשנית הודאה על ההתקשרות והוא ימינא חסד ודו"ק
תשובות והנהגות חלק ק סימן ט
ברמ"א כתב...שטוב לומר בשכמל"ו...ונחלקו המפרשים...ונקטי דהוא לרווחא דמילתא, והנה הישוב דחוק דלא אשכחן בשום ספר ברכה שמברכין הברכה ולרווחא דמילתא אומרים בשכמל"ו...וצ"ב, אמנם בעצם הדין אם באמירת בשכמל"ו מתקן בדיעבד שאין הברכה לבטלה, הנה ברמב"ם פ'ד הלכות ברכות הלכה י, נראה שמתקן בזה, שכתב..."כדי שלא להוציא שם שמים לבטלה", ומשמע שיש בזה תיקון שלא יחשב מוציא שם שמים לבטלה, אכן בנ"ד אכתי קשיא דכמו דבכל ספק ברכה אין מברכין עם בשכמל"ו, א"כ מאי שנא שבתפילין מברכים ואומרים בשכמל"ו. ונלע"ד דין חדש בזה דהנה ידוע שיטת הגר"א שתמיד כשמזכיר את השם....בק"ש חייב לכוין...היה הוה ויהיה אדון הכל...שלכן אומרים בשכמל"ו אחר פסוק ראשון דקריאת שמא...והנה בהנחת תפילין איתא בשו"ע שיכוין בהנחתם שיש בהם "יחוד שמו" והיינו לכוין על האמור בפרשת ק"ש, וע"כ בברכת התפילין או בהנחתם נאה לכוין ככונת הק"ש ככתיבתו וכקריאתו שהוא אדון הכל היה הוה ויהיה וזהו הטעם דטוב לומר אח"כ בשכמל"ו...דבעצם אמירת בשכמל"ו אחר ברכת התפילין הוא דבר שטוב גם לפוסקים שצריך לברך על תש"ר על מצות תפילין...ולפי זה יש מקום לומר בשכמל"ו גם להמברכין רק ברכה אחת רק נהגו לומר יהי רצון קודם וסומכין על כך
The custom to recite ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד after fastening the תפילין של ראש is first attributed to the מהר"י בן חביב from the 15th century. However, its origins are based on a major מחלוקת ראשונים regarding the understanding of the גמרא מנחות. The גמרא concludes that when one does not speak between the של יד and של ראש, one ברכה is recited, while when an interruption is made, two ברכות may be recited. The key question becomes, is one ברכה made in total, or is only one ברכה made on the של ראש, but yet another is still recited on the של יד. (According to this second approach, when one does interrupt, he would need to recited two ברכות on the של ראש.) The רמב"ם,רי"ף,רש"י,רשב"א all rule that only one ברכה is recited (when no הפסק is made), while ר"ת, ראש, טור all rule that a ברכה is recited on both the של יד and the של ראש. The גר"א brings support for the first position from the תוספתא, while ר' עקיבא איגר brings support for the second position from the מדרש תנחומא. The ספר האגור brings support for the חכמי ספרד from the זוהר which seems to explicitly rule accordingly. The בית יוסף, while he ultimately supports the חכמי ספרד, does not feel as compelled by the ruling of the זוהר. (Interestingly, the key parts of the זוהר which rule that only one ברכה is recited, is not present in our current text of the זוהר.) The מחבר rules according to the רש"י, while the רמ"א rules according to ר"ת.
Based on this major debate, the מהר"י בן חביב ruled, as quoted by the בית יוסף, that it is preferable to recite ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד after reciting the ברכה on the של ראש. (The location of this מהר"י בן חביב is somewhat mysterious, because the only known work of the מהר"י בן חביב was the עין יעקב, where this ruling is not existent.) The מהר"י, who seemed to be troubled that the זוהר indicated that only one ברכה must be recited, reasons that recited בשכמל"ו avoid a potential ברכה לבטלה. This is based on the דין quoted by the רמב"ם and מחבר, that when one recites an improper ברכה, it is appropriate to say בשכמל"ו. The בית יוסף is bothered by the broad application of this הלכה by the מהר"י, he doesn't seem to feel that reciting בשכמל"ו saves one from reciting a ברכה לבטלה. The ערוך השלחן and רב משה שטרנך raise this objection more explicitly. The דרכי משה support the מהר"י and seems to sidestep the issue of the בית יוסף by suggesting that, in essence the ruling is like ר"ת, and reciting בשכמל"ו is only "לרווחא דמילתא". The לבוש omits any mention of the מהר"י's custom. The רמ"א cites the מהר"י. The אשל אברהם actually goes as far to suggest that it may be a problem to answer אמן to the ברכה on the של ראש, because it may be a ברכה לבטלה.
The ערוך השלחן provides a completely novel understanding of the entire custom. He suggests that reciting בשכמל"ו is no related to ספק ברכות whatsoever. Rather, he suggests that the ברכה of על מצות תפילין is a ברכת הודאה and hence the בשכמל"ו is appropriate afterwards. רב משה שטרבך applies a similar reasoning.

1 comment:

  1. היי, ניסיתי לשלוח לך בנוגע להודעה זו, אך aren? לא יכול להגיע אליך. אנא דואר אלקטרוני לי כאשר מקבל רגע. תודה.

    ReplyDelete