עשיית מקוה ע״י שלג - Using Snow to Fill-Up a Mikvah

משנה מסכת מקוואות פרק ז משנה א

יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח והטיט הנרוק אמר ר' עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים כיצד מעלין ולא פוסלין מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת נפל מהם סאה לתוכו והעלהו נמצאו מעלין ולא פוסלין

בעלי הנפש (להראב״ד) שער המים סימן ב

והנה אכתוב כל הפרק (פרק ז) על הסדר וממנו יתברר מה שצריך לנו. ותחלה אפרש כי כל לשון העלאה האמורה כאן לשון צירוף והכשר הוא.  (משנה א) ואלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד וטיט הנרוק. וזהו שאמרנו במס' סוכה (יט ב) טיט הנרוק יוכיח שהוא מצטרף לארבעים סאה ומיהו אין טובלין בו, כלומר אין טובלין בו בפני עצמו...כיצד מעלין ולא פוסלין. מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל מהם לתוכן סאה העלוהו, נמצאו מעלין ולא פוסלין. א"ר עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה. אמרו לו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה לכתחלה. ר' יוחנן בן נורי אומר אין הברד כמים. למדנו מכאן שהשלג אע"פ שנתנו למקוה בידים לא דיו שאינו פוסל אלא שהוא משלים לארבעים סאה. ומאי לא פוסלין דקאמר, הכי קאמר, אצ"ל שאין פוסלין. ובתוספתא מקואות (פ"ה ה"ו) נמי תניא מודה ר' יהודה שמביא טיט הנרוק בעריבה ומשיקו ויורד וטובל בו.  אבל לא נתברר אם נחשב אותו סאה של שלג כמות שהוא או לכשיפשר נחשוב המים היוצאים ממנו, כי המים היוצאים ממנו דבר ידוע הוא שאינן מגיעין למדתו. אבל ממה ששנינו השלג דומיא דברד וגליד וטיט הנרוק דכמות שהן משלימין, נראה שהשלג נמי משלים כמות שהוא. ועוד מדקאמר השלג והברד ולא קאמר מי השלג ומי הברד אלמא בכמות שהן קאמר. מיהו נראה שהוא צריך למעכו כדי שיהא כעין הברד והכפור אבל תפוח וחלול כמות שהוא לא. אם תאמר הנך כולהו דקאמר מעלין ולא פוסלין כיון דחשיב להו מיא לאשלומי, מאי טעמא לא פסלי בשאובין. התם משום דהוא דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחלה אלא איצטרופי בלחוד הוא דמצטרפי לרובא דכשרים. ומדינא כיון דשאובה מדרבנן היא, מעוטא לא פסיל לרובא. ורבנן הוא דגזור ואפילו בשלשת לוגין מפני שהם ראוים להדיח בהם גופו והוו כענין מקוה, וכי גזור רבנן הני מילי במשקין שראויין לעשות מהם מקוה דלמא אתי למעבד רובא דשאובין, אבל הנך דאין ראויין ליכא למגזר. ואם תאמר תרדין שסחטן אמאי פוסלין (שבת קמד ב). התם בשינוי מראה פוסלין אותו ולא משום שאובין. וטעמא דמלתא משום דמאן דחזי ליה סבר עושין מקוה של כל משקין דסבר כולה מקוה מי תרדין הוא. *26ואם תאמר לאנשי מידבא משום ר'ישמעאל הרי עושין מן השלג מקוה לכתחלה ואפילו הכי כי נותנו בידים כשר. התם לכשיתפשר קאמר, וכשנתפשר מלתא אחרינא הוא וממילא קא הוי מקוה.

בעלי הנפש שער המים - השגות הרז"ה סימן ב

והא דתנן אר"ע היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה, אמרו לו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו לי שלג ועשו לי מקוה בתחלה.  כתב על זה הרב למדנו מכאן כי השלג אע"פ שמדדו ונתנו לתוך המקוה, לא דיו שאינו פוסל משום שאוב אלא שהוא משלים למ' סאה. ואנו תמהים מהיכן למד שבמדידה עשו אנשי מידבא את המקוה או שהביאו את השלג בכלים, שמא בידיהם עשאוהו והוליכוהו עם הקרקע....הילכך אין לנו מאותו מעשה שום ראיה לומר שאין השאובה פוסלת בשלג. ונראה לנו שדינו כדין המים בין לפסול בין להכשיר. ומכל הון ועושר, מה נמרצו אמרי יושר.

רא"ש מסכת נדה הלכות מקוואות סימן יח

יח (מקואות פ"ז מ"א) יש מעלין את המקוה ולא פוסלין פוסלין ולא מעלין לא מעלין ולא פוסלין. אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנדוק. א"ר עקיבא היה ר' ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שהיה אומר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה לכתחלה כפור הוא ברד היורד דק דק. גליד מים הנקרשים. כיצד מעלין ולא פוסלין. אם יש בו במקוה מ' סאה חסר אחת נפל מהם סאה לתוכו העלוהו נמצא מעלין ולא פוסלין אע"פ שהן שאובין דלא שייך פסול שאובין אלא במים ואפי' עשה כל המקוה מאלו והביאו לתוך המקוה בכלי כשר.

ב"ח יורה דעה סימן רא ס״ק לד

אין שאיבה פוסלת אלא במים אבל השלג וכו…..וכל זה מדברי הראב"ד בספר בעלי הנפש ומביאו ב"י אלא דבהא חולק אדברי הרא"ש שכתב ואפילו עשה כל המקוה מאלו והביאן לתוך המקוה בכלי כשר ולהראב"ד אצטרופי בלחוד הוא דמצטרפי לרובא דכשרים ואנשי מידבא משום רבי ישמעאל שעשו מקוה מן השלג בתחלה בידים התם לכשיתפשר קאמר דממילא קא הוי מקוה לכשיתפשר. אבל דעת הרא"ש היא דאנשי מידבא עשו מן השלג מקוה בתחלה וטבלו בו בעודו שלג דהכי משמע מפשוטו ומיניה ילפינן לאינך דקחשיב בהדי שלג דעושין ממנו נמי מקוה בידים ובכלי וכשר וסובר רבינו דלא אמר הרא"ש אלא בכל הני דקא חשיב חוץ מטיט הנרוק דאינו כשר אלא לאצטרופי לרובו דכשרים אבל לא לעשות ממנו בתחלה כדאיתא סוף פרק קמא דסוכה וכן כתבב"י דזו היא דעת רבינו. והרמב"ם (פ"ז ה"ג) תופס דרך שלישית דדוקא בשלג הוא דמכשירינן לעשות מקוה בתחלה אפילו לא נימוח אבל בכל אינך אינן כשרין אלא לאצטרופי והמרדכי תופס דרך הראב"ד דבכולן אף בשלג אשלומי אין בפני עצמן לא ושכן פירש רש"י סוף פרק קמא דסוכה וכן כתב ב"י דהכי משמע מפירוש רש"י לשם ולפי זה נראה לעניות דעתי דהכי פירושא דמתניתין דרבי עקיבא הוא דקא תמה עליה דרבי ישמעאל דהיה דן כנגדו לומר דהשלג אינו מעלה את המקוה ואנשי מידבא העידו משמו דעושין מקוה בתחלה מן השלג וזה וזה אינו אלא אצטרופי הוא דמצטרפי לרובא דכשרים אבל בפני עצמן לא ודברי המרדכי הללו הם נשמטים מהפנים דפרק במה טומנין ונכתבו בהגהות לשם (שבת פ ע"ג) אחר דברי ה"ר שמריה ור"ב ממגנצ"אדמתירין לטבול בשלג ואחר דברי ה"ר אליעזר מביהם והר"ש מבונברק דחולקים ואוסרין בשלג שלא נימוח וכתב אחר כך המרדכי להשיג על המתירין מפרש"י דסוכה ובהגהה בפנים כתב עוד דהר"ר שמחה התיר בתחלתו ולבסוף חזר בו והכי נקטינן לחומרא כפירש"י והראב"ד והמרדכי וה"ר אליעזר מביהם והר"ש מבונברק והר"ר שמחה ומסתבר טעמייהו ודלא כמו שכתב ב"י כדעת המקילין:

רמב"ם הלכות מקוואות פרק ז הלכה ג

ואלו מעלין ולא פוסלין: השלג, והברד, והכפור, והגליד, והמלח, וטיט הנרוק, כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר אחת ונפל לתוכו סאה מא' מאלו ה"ז עולה למדתו והרי המקוה כשר ושלם, נמצאו מעלין ולא פוסלין, אפילו הביא מ' סאה שלג בתחילה והניחן בעוקה וריסקו שם ה"ז מקוה שלם וכשר.

בית יוסף יורה דעה סימן רא סעיף ל

אין שאיבה פוסלת אלא במים אבל השלג והברד והכפור והטיט וכו'. בפ"ז דמקואות (מ"א) תנן אלו מעלין ולא פוסלין...וידוע דלית הלכתא כוותיה אלא כתנא קמא וכן פסק הרמב"ם ז"ל (פ"ז ה"ג). וגליד הם המים הנקרשים. ותנן תו כיצד מעלין ולא פוסלין אם יש במקוה ארבעים סאה חסר אחת נפל מהם סאה לתוכו העלוהו נמצאו מעלין ולא פוסלין….והרמב"ם כתב בפ"ז (ה"ג) כלשון הזה אלו מעלין ולא פוסלין השלג והברד והכפור והגליד והמלח וטיט הנרוק כיצד מקוה שיש בו מ' סאה חסר א' ונפל לתוכו סאה מאחד מאלו הרי זה עולה למדתו והרי המקוה שלם וכשר נמצאו מעלין ולא פוסלין אפילו הביא מ' סאה שלג בתחלה והניחן בעוקה וריסקו שם הרי זה מקוה שלם וכשר עכ"ל. והדעת נוטה לומר שהוא סובר דבשלג דחזינן שהכשיר רבי ישמעאל לעשות מקוה בתחלה הוא דמכשרינן ולא גמרינן מינה לאינך דאם איתא לא הוו שתקי תנאי מינה במשנה ובתוספתא:  

ש"ך יורה דעה סימן רא ס״ק עא

ולא עוד כו'. עיין בב"י שכתב שדעת כל הפוסקי' שמותר לטבול בשלג אם יש בו כדי מ' סאה ומסקינן ומ"מ אין להקל לעשות מעשה באיסוראדאוריי' נגד ה"ר אליעזר ורבי שמחה ומיהו לטבול ידיו בשלג לאכול אם אין לו מים כיון דנטילת ידים דרבנן נראה דשפיר יש לסמוך על דברי ה"ר שמריהכיון דפשט דברי המשנה והפוסקים מסייעים ליה וכתב דמ"ש הרמב"ם אפי' הביא מ' סאה שלג בתחלה והניחם בעוקא וריסקו שם הרי זה מקוה שלםוכשר האי וריסקו ר"ל מעך חללו עכ"ד (וכ"כ הב"ח שדעת הרמב"ם שמותר לטבול בשלג כמות שהוא) וצ"ע שבא"ח סי' ק"ס כ' דר"ל ריסקו עד שנעשומים דוקא וע"כ כתב בש"ע שם סעיף י"ב השלג והברד והכפור כו' אם ריסקן עד שנעשו מים נוטלין מהם וטובלין כו' והדברים סותרים זה את זה וצ"ע ולענין דינא צ"ע דמ"ש הב"י שדעת הפוסקים שמותר ליתא דהא דעת הראב"ד ורש"י לאסור ומביאם הב"י והב"ח גם הרז"ה אוסר ומביאו הב"י והרמב"ם נ"ל ג"כ דאוסר דהאי וריסקו היינו עד שנעשו מים והיינו דכתב וריסקו בסיפא ולא כתב כן ברישא גבי מעלין אלא ס"ל כהראב"ד ורש"י דלענין אשלומי דוקא משלים כמות שהוא אבל בכולו שלג לא וכ"כ הרמב"ם פכ"א מהלכות שבת אין מרסקין את השלג כדי שיזובו מימיו והוא ש"ס סוף פרק במה טומנין אלמא דריסוק דשלג היינו שנעשה מים וגם הרא"ש אפשר דס"ל כן דלא כתב דמהני אע"פ שלא נימוח אלא לענין השלמה וכ"כ בחידושי האגור בשם הרא"ש ולא תמצא בשום פוסק מפורש דעלתה טבילה בכולו שלג זולתי ה"ר שמריה דמיקל וכבר חלקו עליו הבאים אחריו כדאיתא במרדכי וכן פסק הבית חדש לאסור שוב מצאתי במהרי"ל בהלכות טבילה וז"ל אמר מהר"י סג"ל דאיתמר בש"ס שאחד היה כופה את אשתו לטבול בכרי של שלגבימות הגשמים וכן הלכה עכ"ל ונראה דדברים אלו לא דסמכא נינהו וניכר שאיזה תלמיד מבהיל כתבן שכתב דאתמר בש"ס ואינו בש"ס אלא המעשההוא במרדכי סוף פרק במה טומנין שבא לפי ר"ש והורה כן להתיר וכבר חלקו עליו חביריו וגם ר"ש גופיה חזר בו כדאיתא במרדכי שם ע"ש:

מרדכי מסכת שבת פרק במה טומנין

מעשה בא לפני רבי שמריה משפירא באדם אחד שאנס אשתו והטביל אותה בשלג שאינו מפושר ומחזיק מ' סאה והורה רבינו שמחה שעלתה לה טבילה וראיה ממסכת מקואות [פ"ז מ"א] דתנן השלג והברד מעלין המקוה ולא פוסלין אלמא מותר לטבול בשלג וליכא למימר דבהופשרו קא מיירי דאז פשיטא דהוי כמו שאר מים [*וכ"כ ר"ב ממגענצא] והר' אליעזר מביה"ם מפרש ההיא דמסכת מקואות שהבאתי איירי שהופשרו והא קמ"ל דאין דין שאובין עליהם: הגה"ה וגם רבינו שמחה התיר בתחלתו ולבסוף חזר בו כי אי אפשר שכל השלג העולה למ' סאה יגיע בבשרה ועוד דאמרינן אין מטבילין בכיפין וגם ליטול ידים בכלי מלא שלג המחזיק רביעית כך הדין ע"כ:

חזון איש הל׳ מקואות תנינא קלג ס״ק ג

וכתב עוד המרדכי שרבנו שמחה התיר ואח"כ חזר בו שאי אפשר שיגע כל השלג בבשרה ועוד דאין מטבילין בכיפן ונראה כונתו ז"ל] של רבינו שמחה נהי דמן הדין המקוה כשר מ"מ אי אפשר שהשלג יגיע בכל בשרה בב"א שהרי שלג כשכובשין אותו נשאר גומא ואינו חוזר וכשהאדם נכנס בו ודאי נשארו הרבה גומות שמפסיק אויר בין גופו לשלג ואם נשאר אויר במקום אחד כל שהו פסול.

טור יורה דעה הלכות מקואות סימן רא

אין שאיבה פוסלת אלא במים אבל השלג והברד והכפור והטיט שהוא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולין להריקו מכלי אל כלי אין שאיבה פוסלת בהן שאם שאב מאלו למקוה חסר לא פסלוהו ולא עוד אלא שאפי' עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה ממנו מקוה כשר מקוה שיש בו מ' סאה מים

פתחי תשובה יורה דעה סימן רא ס״ק כא

ולא עוד אלא אפילו עיין בשו"ת תולדות יצחק סי' כ"ד במעשה במקוה שנעשה משלג שהביאו שלג בכלים והשליכו לתוכה ולא נמוח השלג עד שהביאו י"ח עמי"ר מים רותחים בכלים שלמים ושפכו לתוכה ועי"ז נימוח השלג וכתב דלכאורה מקוה כשר הוא דכיון דמותר לטבול בשלג הוי כמו שאר מקוה כשר שיש בו מ' סאה שאין מים שאובים פוסלים בו כדלעיל סעיף ט"ו אכן לפ"מ שפסק הש"ך כדעת הפוסקים לאסור טבילה בשלג אם לא נימוחו א"כ הני שלג הוי כמונחים שם עצים ואבנים והני מים שאובים שנשפך לשם הוי כמו ג' לוגין מים בתחלה שפוסלין המקוה אפילו הוי אח"כ מ' סאה כשרים ולכן המקוה הנ"ל פסולה [וכ"כ (בתשובת חתם סופר סי' ר') דלאחר שנתמלא הגומא שלג לא יצוק עליה מים חמין כיון דקי"ל שלג שלא הופשר אין טובלין בו נמצא המים חמין השאובים פוסלין המקוה טרם שנפשר מ' סאה שלג אלא יניחו על הגומא טס ברזל מלובן וגחלים הרבה ע"ג עד שיופשר השלג ממילא וזולת זה אין להתיר בשום אופן ע"ש עוד שמביא כל השיטות בזה ומסיים מאחר שרוב הפוסקים הגדולים חולקים על הרא"ש ור"ש איך יעלה על הדעת לסמוך באיסור כרת כו' ע"ש עוד (בסי' רי"ג) מזה] ומ"ש עוד שכתב דאף הר"ר שמריה לא התיר לטבול בשלג שלא נמוח אלא בשלג שבבקעה או שירדו למקוה ממילא שלא בידים אבל אם הביאו שלג בידים לכ"ע בעינן שיתפשרו עד שיעשו מים ודברי הרמ"א מלתא באפי נפשיה היא כו' ע"ש:

שולחן ערוך יורה דעה הלכות מקואות סימן רא סעיף ל

אין שאיבה פוסלת אלא במים, אבל השלג והברד והכפור והמלח והטיט שהוא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכולין להריקו מכלי אל כלי, אין שאיבה פוסלת בהם שאם שאב מאלו למקום החסר, לא פסלוהו. ולא עוד, אלא אפילו עשה כל המקוה משלג או כפור או ברד שהביאו בכלי ועשה מהן מקוה, כשר. הגה: וכשמשער שיעור המקוה בשלג, ימעך חללו תחילה (ב"י בשם הראב"ד והרא"ש וכ"כ הרמב"ם) ואז מותר לטבול בו כמות שהוא (מרדכי ס"פ במה טומנין בשם ר' שמריה). ויש מחמירין לטבול בכל אלה, עד שנימוחו ונעשו מים (שם במרדכי בשם הר"ר שמחה והר"א מביהם). וטוב להחמיר לכתחלה (ב"י) ועיין בא"ח סימן ק"ס.

ערוך השולחן יורה דעה סימן רא סעיף קמה

אין שאיבה פוסלת אלא במים אבל השלג והברד והכפור והם מים הנקרשים שקורין איי"ז והמלח והטיט שהוא עב קצת אפילו יש בו רכות שיכוליןלהריקו מכלי אל כלי אין שאיבה פוסלת בהן והיינו שאם נתן בידיו מכל אלו לתוך מקוה חסירה לא פסלוה ולא עוד אלא אפילו עשה כל המקוה משלגאו באחד מכל אלו שהביאן בכלי ועשה מהן מקוה כשר ומשנה היא בריש פ"ז ע"ש והטעם כיון דכל אלו עדיין אין שם מים עליהן עד שנמוחו ונעשו מים ה"ז כמו שנעשו מים במקוה ע"י שמים ולא בידי אדם ולא ע"י כלים ומה לי אם השלג נפל מן השמים למקוה ונמחה ונעשה מים או שהוא נתן השלג כיון דעדיין אינו מים וכן כולן ולכן אם נמוחו קודם שנתנו למקוה הוי כשאר מים ופסולה ופשוט הוא:

שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן ריג

שלום וכ"ט לה"ה הרבני המופלג החרוץ ושנון כש"ת מה"ו דוד צבי נ"י יושב בשבת תחכמוני בישוב מעדיער.

גי"ה הגיעני ומוכח מתוכו כי תורה חתולתו ותורתו אומנתו אשרי יולדתו ע"ד מקוה משלג וגליד לשפוך לתוכו מים חמין להפשירן אם ע"י כלי שופך לתוכו חוששני לו שיבואו ג' לוגין שאובין טרם שהופשרו מ' סאה והרי היא בפיסול לעולם אך אם יבואו שלא ע"י כלי או מפשיר ע"י המצאה אחרת ברזלמלובן וגחלים וכדומה משום הוי' ע"י אדם לית לן בה דלא מקרי זה הוי' אלא הוי כמו הסרת המניעה ולא מיקרי הוי' אלא כמו הבאת מים ולא נרמזוכזה והוא פשוט.

אמנם מה שנתעורר מעלתו איך מכשירי' בסימן ר"א בסעיף למ"ד /ל'/ לעשות מקוה בידים על ידי שלג ולרבנו שמריה אפי' בלי הפשר מטבילי' בעינא האהוי הוי' בידי אדם וכתב בשלמא לראב"ד דבעי' שנמוח אבל בעין אין טובלים בשלג י"ל כמ"ש ראב"ד א"ג אחריתי פנים חדשות באו לכאן אבל לרבנושמרי' השלג עצמו הוי מים ואין כאן פנים חדשות א"כ קש' הא עכ"פ נתהוה בידי אדם אלו דבריו ולא ידעתי מ"ש שהראב"ד תי' כך א"ג אחריתי הרי הראב"ד הוקשה לו על דין דשלג הא הוי שאובין ותי' דלא נאמרו שאובין אלא במים ולא בשלג וכיוצא בזה ושוב כשנפשר פנים חדשות באו לכאן וא"כ ה"ל להקשות בקיצור תינח לראב"ד דשלג לא הוי בכלל מקוה מים דקרא עד שיופשר ויהיה מים אם כן שפיר כת' דשלג בעין לית ביה משום שאוביןדנפקא לן פסולן מהיקש מקוה מים למעין מה מעין בידי שמים אף מקוה מים בידי שמים לאפוקי שאובין ושלג לאו מים הוא ושוב כשנפשר והוי מים פנים חדשות באו לכאן וכל זה לראב"ד אבל לרבנן שמרי' דשלג בעין הוי בכלל מים דקרא דתולדות מים נמי מים נינהו א"כ גם שלג איתקש למעין דבעי'בידי שמי' וקשה הא משנה שלמה שנינו ריש פרק ז' דמקואות והעידו אנשי מידבא משמו שא"ל צאו והביאו שלג ועשו מקוה בתחלה וצע"ג לכאורה.

והנלע"ד בזה נקדים ש"ס דפסחים סוגיא דר"ח סגן הכהנים ט"ו ע"א מייתי פלוגתת ר"מ ור' יוסי ור' יוסי אליבא דר"ע ס"ל דמשקין לטמא אחרים דאורי'ויע"ש תוס' ד"ה ר' יוסי לטעמיה וכו' ור"מ ס"ל טומאת עצמן יש להם ולא לטמא אחרים ור"א לפי ס"ד דהתם הוי ס"ל שאין למשקין שום טומאה מה"תוהוי ס"ד דגם רב ס"ל הכא ולמסקנא דר"פ שם דף י"ט לכ"ע יש טומאה למשקה חולין רק משקה קודש הלכתא גמירי משקה בית המטבחיים דכן וכןפסק רמב"ם ריש פ"ז דאבות הטומאה דמשקין חולין לטומאת עצמן דאורי' ובפ' יו"ד /י'/ מטומאת אוכלין הל' ט"ז פסק משקה בית מטבחיים דכן והיינו כנ"ל.  והנה בפסחים ט"ו ע"א פריך ש"ס למאי דס"ד דר"א וכן רב ס"ל דאין למשקה שום טומאה ואפי' טומאת עצמן פריך מקרא אך מעין ובור מקוה מים יהיהטהור פירש"י דאשמועינן הואיל ומחוברים נינהו לא מטמאי הא תלושין מקבלי טומאה ומשני מאי יהיה טהור מטומאתו פירש"י וה"ק אם יבוא הטמאבמעין ובור מקוה מים יהיה טהור הואיל וטבל הא שאובין לא מטהרי ליה עכ"ל ע"ש מבואר היטב מזה דלמסקנא דקיימא לן משקין מטמאי' מה"תטומאת עצמן לכ"ע ולר"ע אפילו מטמאין אחרי' א"כ האי קרא לא מיירי כלל מטבילת אדם אלא מענינה דאותה פרשה דלא מיירי כלל מטבילה אלאקאמר אם יפול שרץ אל מעין ובור מקוה מים יהיה המים טהורים הואיל ומחוברי' הם אינם מקבלים טומאה וז"ל רמב"ן פרשת שמיני אך מעין ובורמקוה מים יהיה טהור יאמר שאין המים שבמקוה מקבלי' טומאה בחבורם לקרקע אם יפול בהם הטומאה ואמר והנוגע בנבלתם יטמא שיעורו ומיםאשר נוגע בנבלתם יטמא כי המים התלושי' אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו כי במקוה לא יגעו המים בנבלתם אבל נבלתם יפול לתוכו וכו' ועל הכלל כיזה בא ללמד על המים שהם מקבלים טומאה בתלוש ולא במחובר עכ"ל וכן פירש"י וז"ל אך מעין ובור מקוה מים המחוברים לקרק' אין מקבלים טומאהאלא שהוסיף ועוד יש לך ללמוד יהיה טהור הטובל בהן מטומאתו עכ"ל וכ' הרא"מ רש"י פי' כן למ"ד אין למשקין טומאה מדאו' או רש"י ס"ל תרתישמעת מיניה ובאמת הוא דוחק עמ"ש בהפלאה על התורה בזה ומהראנ"ח בס' אמרי שפר וגם בעל צידה לדרך משיגי' על הרא"מ בזה דודאי כוונת רש"יעל ב' מ"ד אבל למ"ד טומאת משקין דאו' אין זכר בהפסוק זה מהטובל בהם ולקמן אי"ה נבאר זה ועכ"פ כל דרשת חכז"ל דמה מעין בידי שמים ומעיןבזוחלין ומקוה באשבורן הכל הוא בעצם וראשונה אדין מחובר שלא לקבל טומאה וממילא נמשכים אותן דינים אמקוה לטהר הטובלים וא"כ צריךחקירה מנ"ל דקרא מיירי כלל מטבילה דלמא ורחץ בשרו במים דכתיב גבי טמאים במים כל שהן אפי' תלושים קאמר. וראיתי מקדמון א' ושכחתי מקומו כעת דמסברא אמרי' דאיך אמר רחמנא ירחץ בשרו במים הלא המים מתטמאים מהטובל בהם וחוזרים ומטמאיםשטובל ואפילו למ"ד לטמא אחרי' לאו דאורייתא רק טומאת עצמן יש בהם מ"מ הוי חוקה טפי מפרה אדומה זו שיטהר הטובל ויטמא המים אע"כ קראסמך אסברה חצונה שירחץ במים שאינם מתטמאי' והם המבוארים בקרא דאך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור נמצא כל התנאי' שצריך שיהיה טהורואינו מקבל טומאה דהיינו מה מעין בידי שמים אף מקוה בי"ש =בידי שמים= ודוקא מעין אף בזוחלין ומקוה באשבורן דוקא וכל כיוצא בזה שאינו מקבלטומאה ויש לו דין מחובר אותן מים כשרים לוירחץ בשרו במים אבל כל שחסר א' מאלו התנאים ומקבל טומאה אין הטמא עולה מטומאתו לטהרה ועלסברא זו נבנו כל הל' המקוואות על פסוק זה. וגם צ"ע בש"ס ולשון רש"י חולין פ"ד ע"א ד"ה אך מעין ובור וכו'. מבואר מכל זה דבקרא ורחץ במים לא הוזכר שיהיה בי"ש רק הואיל שא"א למים שיהיה טהורים זולת זה ע"כ בעי' שלא יהיה שאובין וא"כ תינח מים ממש אבל שלג שהוא בכלל ורחץ במים ושלג וכפור אין בהם קבלת טומא' כלל כמבואר ברמב"ם פ"א מטומאת אוכלים הלכה כ"ב ע"ש א"כ לעולם טובלים בו בעינא אפי' הויתו ע"י אדם ואפי' שאובים בכלים שאינו מתמעט מדומי' דמעין ועתה אי נמי נמוח אחר כך ונעשה מים ומקבל טומאה לאמיפסל משום שהיה תחלת הויתו ע"י אדם ז"א דפנים חדשות באו לכאן דמעיקרא לא אוכל ולא משקה ועכשיו משקה וה"ל כאלו נעשה מקוה ממילאוכשר ומיושב הכל בעזה"י.

Summary:

The משנה debates whether snow can be utilized for purposes of completing the required 40 סאה of a מקוה.  The משנה concludes with a story where snow was transported and used for purposes of filling a מקוה.

The ראב״ד rules like the lenient opinion, but notes that snow can only be used to complete the 40 סאה, but the מקוה can't be completely snow.  However, he develops a leniency based on this principle, since the מקוה can't be fully filled with snow, חז״ל had no reason to be concerned for שאובים here, since no one would try to fill their entire מקוה with snow.  The ראב״ד further assumes that the snow can be used to complete the מקוה (without wating for it to melt).  And if one waits for the snow to melt, then it can even be used for the full 40 סאה (that is the last case of the משנה).

The בעל המאור argues, noting that there's no way to know that the case in the משנה involved שאובים - it's possible the snow was transported through המשכה and דין of שאובים still applies to snow (this appears to be a minority view).  

The רא״ש states that one can fill an entire מקוה with snow (not just be משלים).  The ב״ח notes that the רא״ש likely disagrees with the ראב״ד and rules that even an entire מקוה can be filled with snow and used as a מקוה while it is still snow.

The רמב״ם also allows filling an entire מקוה with snow and even appears to allow using it while it is still snow but just that it must be packed it tightly (as understood by בית יוסף).

The מרדכי quotes from רבינו שמחה that one can be טובל in actual snow, though he ultimately retracted this פסק due to concerns of the snow actually touching one's entire skin.  The חזון איש elaborates on this concern.

The שלחן ערוך appears to rule leniently, noting that snow is not subject to מים שאובים and allowing snow for a מקוה and not requiring one to wait for it to melt, the רמ״א adds that one should ideally wait for the snow to melt before using it for a מקוה.

However, the ש״ך reads the רמב״ם and the רא״ש differently than the מחבר and assumes they require one to wait for the snow to melt.  He therefore argues and limits any use of a מקוה while it is actually snow to נטילת ידים (which is דרבנן).  The פתחי תשובה notes that according to the ש״ך one would not be able to melt the ice with hot שאובים, since there is no כשר מקוה to build upon.  However, according to the מחבר, such an approach would be acceptable.

The חתם סופר addresses how to understand the views that accept actual snow as a מקוה but simultaneously are not concerned for שאובים (the ראב״ד explained that there's no problem of שאובים, only because there's no concern of filling the מקוה).