ואוכלן ביחד מכל אחת כזית - Motzi Matzah and the Double K'zayis

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קטו עמוד ב

אמר שמואל: אלחם עני (כתיב) - לחם שעונין עליו דברים. תניא נמי הכי לחם עני - לחם שעונין עליו דברים הרבה. דבר אחר: לחם עני - עני כתיב, מהעני שדרכו בפרוסה - אף כאן בפרוסה. דבר אחר: מה דרכו של עני - הוא מסיק ואשתו אופה, אף כאן נמי - הוא מסיק ואשתו אופה.

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לט עמוד ב

איתמר, הביאו לפניהם פתיתין ושלמין; אמר רב הונא: מברך על הפתיתין ופוטר את השלמין, ורבי יוחנן אמר: שלמה מצוה מן המובחר...הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע. מאי טעמא - אלחם עני כתיב.

רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן ל

אמר שמואל...מה דרכו של עני בפרוסה אף כאן נמי בפרוסה. הלכך בפסח מברכין על אחת ופרוסה אבל בשאר ימים טובים בצעינן אתרתי ריפתא שלימתא...ויש מביאין ראיה לדבריו מדקתני במתניתין הביאו לפניו מצה אלמא דליכא אלא חדא מצה שלימה. ולא נראה דמאי שנא פסח לענין לחם משנה משאר כל הימים טובים שלא יבצע אלא על שתי ככרות שלימים דהא דדרשינן לחם עוני לפרוסה היינו אותו לחם שיוצא בו ידי אכילת מצה אבל המוציא פשיטא דעל שלימים בעינן כשאר ימים טובים תדע דאם אין לו לחם עוני כי אם כזית ויאכל אותה באחרונה ויברך המוציא על מצה עשירה פשיטא דתרתי שלימות בעינן. וה"ה נמי אם יש לו לחם עוני לאוכלו בתחלה למה לא יברך המוציא על השלימה הלכך נהגו העם לעשות שלש מצות....ומאותן שלש מצות יבצע השניה לשנים וישמור החציה לאפיקומן ויניח חציה בין שתי השלימות ועל הראשונה יברך המוציא ועל הפרוסה יברך על אכילת מצה ואוכלן ביחד מכל אחת כזית

תוספות מסכת ברכות דף לט עמוד ב

הכל מודים בפסח שמניח הפרוסה בתוך השלמה ובוצע מאי טעמא לחם עוני כתיב - משום דכתיב לחם עוני מניח הפרוסה תחת השלמה ונראה כבוצע על הפרוסה ומ"מ אין לבצוע כי אם על השלמה ועל הפרוסה יברך על אכילת מצה וכורכים ואוכלים משתיהן יחד כדי שיהא נראה כבוצע על הפרוסה וכן המנהג אבל אין לעשות המוציא וגם על אכילת מצה מן הפרוסה דהוי כעושה מצות חבילות חבילות ונראה לי דהא הוי ברכה של נהנין ואינם נקראים חבילות חבילות דהא אקידוש מברכים קידוש וברכת היין ורבינו מנחם מווינ"א היה רגיל לעשות הכל על הפרוסה ואין השלמה באה כי אם בשביל לחם משנה והר"י היה רגיל לברך תחלה ברכת המוציא על שתיהן קודם שיבצע ואחר כך מברך על אכילת מצה ובוצע משתיהן אחר כך ואין זה חבילות מאחר שהיה עושה על שתיהן ופעמים מפיק הר"י נפשיה מפלוגתא ולא היה רוצה לשנות המנהג והיה מברך על השלמה תחלה המוציא והיה בוצע קצת לא היה מפרידה עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה ובוצע משתיהן יחד.

טור אורח חיים הלכות פסח סימן תעה

ויטול ידיו ויקח הקערה שהמצות בתוכה כסדר שהניחו השלימה למעלה והפרוסה תחתיה ויברך על השלימה המוציא ויבצע ולא יאכל עד שיברך על הפרוסה על אכילת מצה ויאכל משנים ביחד כזית מכל א' ואם אינו יכול לאכול כשני זתים ביחד יאכל של המוציא תחלה ואח"כ של אכילת מצה ומפני שיש מי שאומר שמברך על הפרוס' המוציא ועל השלימה על אכילת מצה לכך הרוצה לצאת ידי שניהם יאחוז שתיהם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה מיד זה אחר זה ואח"כ יבצע משתיהן ביחד ויאכל בהיסיבה

בית יוסף אורח חיים סימן תעה

ומה שכתב שיש מי שאומר שמברך על הפרוסה המוציא וכו' לכך הרוצה לצאת ידי שניהם יאחז שתיהן בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה וכו'. כן כתבו הרא"ש (סי' ל) והמרדכי בפרק ערבי פסחים (לח.) וכ"כ הגהות מיימון (דפ' קושטא ה"ו ובנוסח ההגדה אות ז) בשם סמ"ג (עשין מא קיח ע"ג) וז"ל הרשב"א בתשובה נוטל מצה שלמה ומניח עליה הפרוסה ומברך המוציא ועל אכילת מצה על הפרוסה משום לחם עוני ואינו צריך שלש מצות ואף על פי שאמרו מניח פרוסה בתוך שלמה כל שהקטן בתוך הגדול בתוך קרי ליה עכ"ל ובסוף סימן זה כתב רבינו שכן דעת הרי"ף (כה:) שדי בשתי מצות ושהרא"ש (שם) חולק וכן נהגו:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעה סעיף א

יטול ידיו ויברך על נטילת ידים, ויקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואחר כך יבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה, משתיהן ביחד, ויטבלם במלח. הגה: ואין המנהג לטבלה במלח בלילה ראשונה, דפת נקי אין צריך מלח. ויאכלם בהסיבה ביחד כזית מכל אחד, ואם אינו יכול לאכול כשני זיתים ביחד, יאכל של המוציא תחלה ואחר כך של אכילת מצה

מגן אברהם (1637 - 1682) סימן תעה

כזית מכל א'. דגם פרוסת המוציא צריך כזית וכ"מ בטור עמ"ש סי' קס"ז סס"א

ב"ח (1561 -1640) אורח חיים סימן תעה

ומה שכתב שיאכל כזית מכל אחד . היינו לפי שאין אכילה פחותה מכזית (פסחים לב ב, ירושלמי יומא פ"ב ה"א) מיהו תימה בשלמא מן הפרוסה שמברך עליה על אכילת מצה שפיר דבעי כזית אבל מן השלמה שמברך עליה המוציא מאי שנא משאר פת שמברך עליו המוציא אע"פ שאינו אוכל כזית כמו שפסק רבינו למעלה בסימן ר"י ותו דאפילו לה"ר יונה בפרק כיצד מברכין (ברכות כז ריש ע"ב) שסובר דבפחות מכשיעור מברך לפניו שהכל מכל מקום כאן הרי הוא אוכל מן הפרוסה כזית וברכת המוציא בעל כרחך קאי על כל מה שיאכל מן הפת בסעודה זו וא"כ לא צריך שיאכל כזית ממש מן השלמה ואפשר לומר דס"ל לרבינו דודאי אם אין לו אלא פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל כשיש לו כזית פשיטא דלכתחלה צריך כזית וסובר ג"כ כיון דמברך אשלמה המוציא צריך שיאכל ממנה כזית לכתחלה:

ט"ז (1586 - 1667) אורח חיים סימן תעה

ויאכלם בהיסבה ביחד. לפי ששני הברכות הם שייכים להדדי ואפילו אם לא היה לו אלא א' אלא שאין עושין מצות חבילות ע"כ נוטל לכל ברכה מצה א' ע"כ צריך שתהא אכילה כאחד כאלו היה ממש מצה א' ומהר"ל מפראג הקשה הא אמרי' בפ' האיש מקדש כל שאינו בזה אח"ז אפי' בבת אחת אינו ולא הבנתי מאי קושיא דכאן שניהם הם כאלו הם גוף א' ממש כמ"ש מה שאין שייך בפ' האיש מקדש. ובזה מתורץ נמי מ"ש מו"ח ז"ל למה הוצרך כזית לההיא דהמוציא הא ק"ל בסי' קס"ז דלא בעינן כזית לאכילת המוציא דלא קשה מידי דכאן חלו ב' הברכות על שני המצות ואין כאן חלוקה אלא שניהם כא' אכילה אחת. וי"ל א"כ למה צריך ב' כזית הלא די בכזית א' משניהם וי"ל כיון שהוא עושה כן כדי לצאת ידי שניהם הוי כל א' עליהם שם המוציא ושם על אכילת מצה ע"כ צריך שיאכל מכ"א כזית בשביל על אכילת מצה אלא דא"כ קשה הרי הטור הביא תחלה שעל השלימה יברך המוציא ועל הפרוסה על אכילת מצה ואפ"ה כ' שיאכל מכ"א כזית ולק"מ גם על אותה דיעה דהתיקון הוא שעל כל מה שיאכל באותה שעה יחולועליו שני הברכות כא' ואם יאכל מזו כזית ומזו פחות מכזית לא תהיה האכילה שוה דבתחילתה יקיים שני מצות ובסופה מצוה א' כנלע"ד בזה:

ביאור הגר"א אורח חיים סימן תעה

ויברך כו' ואח"כ. שדעת הראשון בתוס' דברכות ל"ט ב' ד"ה הכל שיברך המוציא על השלימה ועא"מ על הפרוסה לחם עוני אבל הכל על הפרוסה לא משום שאין עושין מצות חבילות חבילות כמ"ש פ' ע"פ ק"ב ב' ור' מנחם היה מברך הכל על הפרוסה ואומר שאין נקרא בכה"ג חבילות כמו בכוס שלקידוש שמברך ברכת היין וקידוש וכן אם אין לו רק חזרת שמברך בפ"א ועל אכילת מרור בטיבול ראשון והר"י היה מפיק נפשיה מפלוגתא והיה עושהכמ"ש כאן וכ' הרא"ש בע"פ ובסה"פ כסברא ראשונה וכ' ג"כ להוציא עצמו מפלוגתא כנ"ל ועבהג"מ ומרדכי:

משנה ברורה סימן תעה ס״ק ט-יא

כזית מכל אחד - מן הפרוסה בודאי צריך כזית דהא מברכין על אכילת מצה ואין אכילה פחותה מכזית אבל פרוסת המוציא הלא קי"ל דהמוציא מברכין אפילו על פחות מכזית וכנ"ל בסימן ר"י[ז] אלא משום דיש פוסקין שסוברין דברכת המוציא קאי על הפרוסה וברכת על אכילת מצה קאי על השלמה לכך צריך מכל אחת כזית. והסכימו האחרונים דצריך רק להכניס לפיהו את שני הזיתים בבת אחת ולרסקם אבל אין מחויב לבולעם בבת אחת אלא די שיבלע כזית לערך בבת אחת ואח"כ יבלע השאר ובדיעבד אפילו בלע הכזית מעט מעט יצא כל שלא שהה מתחלת אכילתו עד סופה יותר מכדי אכילת פרס:

ואח"כ של אכילת מצה - ובדיעבד אם אכל כזית אחד בין מהשלמה ובין מהפרוסה יצא

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קח עמוד א

ֿאיתמר: מצה - צריך הסיבה, מרור - אין צריך הסיבה…אשה אצל בעלה - לא בעיא הסיבה, ואם אשה חשובה היא - צריכה הסיבה. בן אצל אביו - בעי הסיבה….איבעיא להו: שמש מאי? - תא שמע, דאמר רבי יהושע בן לוי: השמש שאכל כזית מצה כשהוא מיסב - יצא. מיסב - אין, לא מיסב - לא, שמע מינה: בעי הסיבה, שמע מינה.

ביאור הלכה סימן תעה

כזית מכל אחד - עיין מ"ב בטעם דבר זה והוא מדברי המפרשים. אכן בעיקר הדבר תמוה מאד דלפי כל זה נפק לן דבר חדש דבלילה ראשונה צריך לאכול ב' כזית ולא מצינו זה בשום מקום וכל הני פוסקים דסברי דצריך ג' מצות לסדר לא הזכירו זה זולת הרא"ש והמרדכי ובש"ס לא נזכר אלא כזית השמש שאכל כזית ואף שאפשר לדחוק דעיקר שיעורא הוא בכזית ובדיעבד יוצאין בו מ"מ כל כי האי מילתא הוי ליה לתלמוד לפרושי ובאמת אף להני דמצריכים ג' מצות הוא רק משום לחם משנה וגם הא דהצריכו לכוין בברכה ראשונה על מצה אחת ובברכה ב' על מצה שניה הוא משום שאז יהיו המצות חבילות חבילות אבל גם לדידהו שתי המצות הם דבר אחד וכמו בשבת לחם משנה ומעיקר הדין יכול לאכול איזה שירצה רק משום דעל כל אחד מהמצות כוון בברכה טוב שיטעום מכל אחד אבל בודאי די בכזית אחד בצירוף משתיהם וכ"ש לפי פשרת הפוסקים וכפי פסק המחבר שאוחז בשתיהם ומכוין בב' הברכות על שתיהם ביחד מכש"כ דאין צריך רק כזית אחד משתיהם גם ר' ירוחם שהעתיק ג"כ באחרונה דעת רבו הרא"ש לא הזכיר רק שאוכל משתיהם אבל ב' כזית לא הזכיר וצ"ע:

ספר ארחות חיים להגר״י קניבסקי - חלק ב - סימן מז-נ

חזיתי בדעת מו"ר שאף לנוהגים כהשו"ע ואוכלים כשני כזיתים מצה אבל למסובים אין צריך לתת שני כזיתים משום שזה רק דין על הבוצע אבל למסובין די בכזית אחד, אמרתי למו"ר שהגר"מ שטרנבוך שליט"א כותב בהגדה שלו שצריך לחלק גם למסובים שני כזיתים, ואמר לי מו"ר שהר"מ שטרנבוך כותב חומרא שם וזו חומרא….מה שמובא בשו"ע סימן תע״ה שצריך לאכול כזית מכל אחד דהיינו כזית מהשלימה וכזית מהפרוסה אמר לי מו"ר שליט"א זצוק"ל שזה חומרא גדולה וכמבואר שם בביה"ל וכמדומה לו שמרן החזו"א זצוק"ל אכל רק כזית אחד…. והוסיף לו דלא משום שקשה לו רק דמעיקר הדין כן כזית א', ולא בבת אחת ועוד אמר לי הגרח"ק שליט"א ששאל את מרן לענין אכילת כזית מצה מה השיעור של כדי אכילת פרס וענה לו שלוש מינוט בערך וכן מו"ר אכל את שני הכזיתים כרגיל ולא הכניסם לפה בבת אחת כנ"ל

שו"ת להורות נתן (הרב נתן גשטטנר - 1932 - 2010) חלק ו סימן כז

יקרתך הגיעני, על דבר מה שכתב בס' מנהגי חתם סופר ז"ל (פ"י סעיף י"ז) בסדר בציעת המצות וברכתו בליל ראשון דפסח, וז"ל "לקח הג' מצות דהיינו העליונה עם התחתונה והפרוסה באמצע, ובירך המוציא ופירס כזית לכל אחד מן המסובים, ואחר כך לקח הפרוסה ופירס עוד כזית לכל אחד ואחד, אחר כך לקח את שני הזתים סמוך לפיו ובירך עם המסובים ביחד ברכת על אכילת מצה, והכניס מהם מעט מעט לפיו ולעסו והניחו בצד הפה על הלחי השמאלית. ולאחר שלעס כל השני זתים בלעם בבת אחת, וכן עשה בכזית מרור, ובשני זתים של הכריכה, וגם בשני זתים של אפקומן" עכ"ל. ותמהת דהא מבואסר בשו"ע או"ח (סי' תע"ה ס"א), ויקח המצות כסדר שהניחן הפרוסה בין שתי השלימות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה, ואח"כיבצע מהשלימה העליונה ומהפרוסה משתיהן ביחד עכ"ל, ובטו"ז שם (סק"א) ביאר הטעם שיאחזם בידו, דיש פוסקים (הוא הרא"ש) לברך על השלימה המוציא ועל הפרוסה שהיא לחם עוני על אכילת מצה, ויש פוסקים להיפוך, על כן יאחז שתיהם בידו ויברך שתי הברכות ואח"כ יבצע מהשלימהומהפרוסה ביחד עיי"ש, וא"כ אמאי שינה החת"ס ז"ל ובירך המוציא על השלימה כהרא"ש, והלא הרא"ש בעצמו כתב שהרוצה לצאת ידי חובת שניהםיבצע מן השלימה והפרוסה כאחד וכדפסק בשו"ע…. ומעתה יוצא, דהא דכתב הרא"ש והשו"ע שאם רוצה לצאת ידי שניהם יבצע רק אחר שתי הברכות, היינו כשאינו צריך להפסיק בין הברכות לבין אכילתו, וכגון שיש לכל המסובין לחם משנה וכל אחד מברך ובוצע לעצמו, דבכהאי גוונא ודאי שכך הוא מן המובחר לצאת ידי כל הדעות. אבל כשאין לחם משנה למסובין ובעל הבית מוציא את המסובין בברכת המוציא וצריך לחלק להמסובין, בכהאי גוונא לא יתכן לעשות כעצת הרא"ש והשו"ע לצאת ידי כל הדעות, שאם יברך שתי הברכות ויאכל רק בעה"ב ויחלק לבני ביתו רק אחר גמר אכילתו, נמצא דאיכא הפסק לבני הבית בין הברכות לבין האכילה, ואם יחלק בעה"ב לאנשי הבית טרם שיאכל הוא עצמו נמצא דאיכא הפסק גם לבעה"ב, ולכן אין דרך אחרת אלא כמנהגו של החת"ס ז"ל לברך המוציא על השלימה ולחלק מיד, ואחר כך לחלק כזית לכל אחד גם מן הפרוסה, ולברך על אכילת מצה ביחד, ויאכלו כולם מיד, דנמצא דליכא שום הפסק. ומה שהפסיקו בין ברכת המוציא לבין האכילה, אין זה בגדר הפסק כיון דעדיין לא בירכו על אכילת מצה וכמו שנתבאר בדברינו. ואין ספק שהחת"ס ז"ל ראה מנהג זה אצל רבותיו ואבותיו גדולי חכמי אשכנז, שעשו כמנהג הקדמונים המובא בראשונים חכמי אשכנז הנ"ל לברך על השלימה המוציא ועל הפרוסה אכילת מצה. והיכי שאוכל לבדו או שיש לכל אחד לחם משנה, ודאי שנכון לצאת ידי כל הדעות וכמש"כ בשו"ע ולבצוע רק אחרי שתי הברכות, אבל אין דנין אי אפשר משאפשר, דהיכי שאין לכל אחד לחם משנה ובעה"ב מוציא את בני ביתו בברכה לא שייך לצאת ידי כל הדעות, ובכהאי גוונא יש לנקוט כעיקר הדין וכמנהג הראשונים לברך המוציא על השלימה ולבצוע, ואחר כך לברך על הפרוסה על אכילת מצה, וכמנהג החת"ס ז"ל. ומנהג זה מזוקק שבעתיים.

Summary:

The גמרא notes that on the ליל הסדר we use a פרוסה of מצה because of לחם עוני.  Based on this, the רא״ש rules that one should have 3 מצות, two for לחם משנה and one for a פרוסה.  (The רא״ש points out that there are those that argue that only 1.5 are required.) The רא״ש further rules that the ברכה of המוציא is recited on the whole מצה while the ברכה of מוציא מצה is recited on the פרוסה.  Based on this, he rules that one should eat a כזית from both the whole מצה and a כזית from the פרוסה. This is also the ruling of the טור and the שלחן ערוך.

The ב״ח challenges this ruling: while it is understandable that a כזית would be required from the פרוסה, there is no reason to require a כזית from the whole מצה, which is only present for לחם משנה.  He suggests that perhaps this is based on a general principle that one should ideally eat a כזית of bread when making המוציא. The מגן אברהם also makes reference to this ruling as well.

The ט״ז asks the same question and suggests that the explanation may be based on the comment of the טור that we're not sure which is the true אכילת מצה, the פרוסה or the whole, accordingly, a כזית from each should be consumed.

While the משנה ברורה simply notes that בדיעבד one כזית is sufficient, the ביאור הלכה strongly challenges the ruling of the שלחן ערוך based on the רא״ש, noting that this appears to be a minority view.  Based on this, it is reported that the חזון איש only required one כזית.