תלמוד בבלי מסכת פסחים דף קז עמוד א
אמר רבא, הילכתא: טעם - מקדש, וטעם - מבדיל. ומי שלא קידש בערב שבת - מקדש והולך כל היום כולו, עד מוצאי שבת. מי שלא הבדיל במוצאי שבת - מבדיל והולך כל השבת כולו.
רשב״ם מסכת פסחים דף קז עמוד א
כל השבת כולה - כדאמרן לעיל עד יום רביעי והכי קי''ל כרבא דאמר טעם מקדש ואם שכח ולא קידש מקדש למחר כל היום כולו וכן טעם מבדיל ואם לא הבדיל מבדיל והולך עד יום רביעי:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כז עמוד ב
רבי יאשיה מצלי של מוצאי שבת בשבת. אומר הבדלה על הכוס או אינו אומר הבדלה על הכוס? תא שמע דאמר רב יהודה אמר שמואל: מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת, ואומר הבדלה על הכוס.
תוספות מסכת ברכות דף כז עמוד ב
צלי של מוצאי שבת וכו' - יש לומר דהכא מיירי שיש לו צורך מצוה לעשות במוצאי שבת כגון ללכת למול תינוק ולא יהיה לו יין להבדלה אם לא יקדים דודאי צריך להוסיף מחול על הקדש דאורייתא אבל בחנם לא ופשיטא שלא היו ממהרים להבדיל ולהתפלל של מוצאי שבת בשבת דגם במלאכה אסור עם חשיכה
ספר הלכות גדולות סימן ב - הלכות קידוש והבדלה
והשתא דקיימא לן מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס היכא דאיקלע תשעה באב בחד בשבא דמיתבעי ליה לאפסוקי ממיכל ומשתא מבעוד יום דשבתא מהו לאבדולי, כיון דאמר מר בשאר שבתות מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה הכא נמי אומר הבדלה מבעוד יום, או דילמא כיון דאילו מבדיל קבליה לתשעה באב, כדרב דאמר ליה בדילנא, ואיחייב ליה בעינוי דשוייה חול דאמר בין קודש לחול ואיתסר ליה בשתייה, דהא אמרינן גבי יום הכיפורים (עירובין מ ב) ליקדיש על כוס ולימא זמן ולישתייה כיון דקבליה איתסר ליה עילויה, הלכך ליתרח עד דנפיק חד בשבא ומבדיל כד שארי תענית מקמיה דליטעום מידי ושארי תעניתיה, ואף על גב דאמר מר מבדיל והולך כל היום כולו כל היום אין טפי לא הני מילי היכא דהוה שארי ליה למיכל אבל הכא דהוה אסיר ליה למיכל בחד בשבא מבדיל לאורתא דתרין בשבא. וכן שליחא דציבורא מבדיל בכנישתא. אבל על נורא לא ליבריך, דאמר רב יעקב (פסחים קו א) אבל לא על האור וכן תאני שילא מארי אבל לא על האור, מאי טעמא, כיון דלא הויא שביתה לאור לא מברכינן עילויה.
סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר תשעה באב
וכך אמר רב נטרונאי ריש מתיבתא, תשעה באב שחל להיות בשבת, להבדיל בשבת אי אפשר, שכשתקנו חז"ל תקנה כדרב תחליפא בר אבימי אמר שמואל מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס דוקא דאין לו יין במוצאי שבת, אבל במקום שמצוי יין אין עושין כן, וזה שיש לו יין אסור בו באותה שעה. דאמר מר ערב תשעה באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין וליפטר מן ההבדלה כל עיקר אי אפשר, שהרי לא טעם כלום משנכנס חול, הלכך אין תקנה אלא להבדיל למוצאי תשעה באב, וכך אנו נוהגין, וכך ראינו רבותינו עושים, אבל לא על האור.
תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה סימן קיא
כתוב בהלכות גדולות והשתא דקיימא לן….. ואנן לעניות דעתין לא חזינן לה להך סברא, דכיון דלא חזי לאבדולי אלא מוצאי שבת ויומו כי אסור למיכל בהו מאי טעמא ליבדיל מכאן ואילך, ואדרבה איפכא מסתברא דכי אסיר למיכל באפוקי שבתא ולא חזי לאבדולי בחד בשבא לא מבדיל בתרי בשבא, דהא לא חזי בשעתיה לאבדולי, וטפי בטפי איכא למימר דאפילו למאן דאמר מבדיל והולך כל השבת כולה הני מילי היכא דבמוצאי שבת חזי לאבדולי, אבל היכא דבמוצאי שבת לא חזי לאבדולי תו לא מיבדיל עד רביעי בשבת, דכולהו תשלומין דראשון נינהו וכיון דבזמניה לא חזי להבדלה לא מבדיל בלא זימניה, משל כל הראוי לבילה אין בילה מעכבתבו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, ומכל מקום למ"ד מבדיל והולך כל היום כולו משום דכולי יומא כלילה של מוצאי שבת הוא, מילתא מחוורתא היא דכי נמי אסור למיכל ולמשתי במוצאי שבת לא מבדיל מכאן ואילך, דליכא הבדלה אלא במוצאי שבת דהוא לילה ויום. וכיון שראינו לרבינו הגדול ז"ל שהסכים לפסוק הלכה מבדיל והולך כל היום כולו אין לנו הבדלה על הכוס בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת….ומסתברא דבמוצאי שבת שחל להיות תשעה באב לא תקינו הבדלה על הכוס, תדע שהרי אמרו בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס, ובתשעה באב שחל להיות במוצאי שבת כל ישראל עניים מרודים הם, ובכי האי שעתא לא תקינו הבדלה על הכוס כלל, ולא אמרינן המבדיל בתפלהצריך שיבדיל על הכוס אלא בשעה שיש כוס אבל בשעה שאין כוס בעולם אין צריך להבדיל.
תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ט עמוד א
דתניא: וחגתם אתו חג לה' שבעת ימים, יכול יהא חוגג והולך כל שבעה - תלמוד לומר אתו, אותו אתה חוגג, ואי אתה חוגג כל שבעה. אם כןלמה נאמר שבעה - לתשלומין. ומנין שאם לא חג יום טוב הראשון של חג שחוגג והולך את כל הרגל ויום טוב האחרון - תלמוד לומר דבחדש השביעי תחגו אתו. אי בחדש השביעי - יכול יהא חוגג והולך החדש כולו? תלמוד לומר: אתו - אותו אתה חוגג, ואי אתה חוגג חוצה לו. ומאי תשלומין? רבי יוחנן אמר: תשלומין לראשון, ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה. מאי בינייהו? - אמר רבי זירא: חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני איכא בינייהו. רבי יוחנן אמר: תשלומין לראשון, כיון דלא חזי בראשון - לא חזי בשני. ורבי אושעיא אמר: תשלומין זה לזה. אף על גב דלא חזי בראשון -חזי בשני
רא"ש מסכת תענית פרק ד סימן מ
כתב בה"ג והשתא דקיי"ל ברכות (דף כז ב) מתפלל אדם של מוצאי שבת….אלו דברי בעל ההלכות. ואלו דברי הרמב"ן ז"ל: ואנו לפי עניות דעתנו לא חזינן לה להך סברא דכיון דלא חזי לאבדולי אלא במוצ"ש ….ע"כ דברי הרמב"ן ז"ל וכיוצא בזה מצאתי כתוב שפעם אחת היה רבינו יהודה אונן ואכל בלא הבדלה ולמחרתו כשבא מבית הקברות אמרו לו תלמידיו למה אינך עושה הבדלה הא אמרי' (פסחים קז א) טעם מבדיל. והשיב להם מאחר שהיה פטור אמש בשעת הבדלה משום שהיה אונן גם עתה נמי פטור. שכן מצינו בפ"ק דחגיגה (דף ט א) חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני דכיון שנדחה ביום ראשון שוב אינו חייב בשני. ולא דמי כולי האי דהתם גופיה הוי דחוי דאונן פטור מכל המצות ודמי לחגר. אבל הכא גופיה מיחייב והזמן גורם שאין יכול להבדילו כשיעבור הזמן יבדיל וכן נהגו העם כדברי ה"ג:
טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנו
כתב בה"ג אע"ג דקיי"ל מתפלל אדם של מוצ"ש בשבת ואומר הבדלה על הכוס אם חל ט"ב באחד בשבת לא יבדיל מבעוד יום דאי אבדיל קבליה לתשעה באב ואסור לו לשתות אלא יברך במ"ש על האש ואינו מבדיל עד אחר התענית ואז מבדיל על הכוס ואינו מברך על האש והרמב"ן כתב שאין לו להבדיל על הכוס וא"א הרא"ש ז"ל הסכים לדברי הלכות גדולות וכ"כ רב נטרונאי:
ספר המנהיג לרבי אברהם בן נתן (1155 - 1215) הלכות תשעה בא, סימן כא
ֿואני אומר דליטעם יינוקא דליכא חשש ראתי למסרך אלא בקדוש הכפור שהיא משנה לשנה אבל חל ערב ט' באב בשבת שאינו משנה לשנה לא דומייא, דברית מילה שכתבתי בשם רבני צרפת שאם בא בתענית צבור מברכי' עליו וליטעם ינוקא ומהאי טעמא ומבואר בכפור ובברית מילה אב"ן
תורת האדם שער האבל - ענין אבלות ישנה סימן קיא
ואיכא מאן דאמר מבדיל על הכוס ומטעים ליה לינוקא, ואע"ג דגבי זמן של יום הכפורים קאמרינן לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למיסרך, התם משום דיום הכפורים איסור כרת חששו, ועוד דקא אתי בכל יום הכפורים, אבל תשעה באב איסורא דרבנן הוא ולא דחינן סדר הבדלות דלית להו תקנתא בלא כוס משום גזרה, דבדרבנן לא גזרינן, ועוד דכיון דלא אתי בכל שתא לא אתי למסרך. ולאו מילתא היא דהתם אמרינן לענין מזרע כשותא בכרמא וליתן לי' לתינוק ישראל אתי למסרך כדאיתא בפ' תולין (קל"ט א') ואע"ג דלאו איסור כרת הוא ולא שכיח טפי, והיא היא פירכא דרב אחא בריעקב (עירובין מ' ב') דאיהו אקשי וליתן ליה לתינוק ישראל ומינה קא אמרינן ביום הכפורים לית הלכתא כרב אחא בר יעקב משום דאתי למסרך, וכן פירש רבינו חננאל ז"ל במסכת עירובין, ושמעינן מינה דאפילו באיסור דרבנן ולא קביעי נמי חיישינן לסירכא.
מגן אברהם סימן תקנו
וא"ת יתן לתינוק לשתות דגזרי' שיבא למסרך לשתות אף אחר שיגדיל דזה מקרי דבר קבוע כיון שלפי קביעות השנים חל במ"ש משא"כ במיל' בט"ב שנותנין לתינוק (טורסי' תקנ"ט) ודוק' דבר שאנו עושין בשבילנו אבל דבר שאנו עושין בשביל התינוק לא גזרי' דלמא אתי למסרך ולפיכך נותנין לו לאכול ולשתות (ר"ן פ"קדשבת) עבי"ד סי' שמ"א ס"ב וסי' שצ"ו בט"ז:
בית יוסף אורח חיים סימן תקנו
כתב בה"ג (הל' קדוש יג ע"ד) אע"ג דקיי"ל (עיי' ברכות כז:) מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס אם חל תשעה באב באחדבשבת לא יבדיל מבעוד יום וכו'. דברי בה"ג וטענות הרמב"ן (תורת האדם מהדו' שעוועל עמ' רס) עליו והכרעת הרא"ש הכל כתוב באורך בפסקים בסוף מסכת תעניות (סי' מ) ולא ראיתי להאריך בו וכתב הרא"ש שנהגו העם כדברי הלכות גדולות וכן כתב סמ"ק (סי' צו עמ' ס) והכי נקטינן:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנו סעיף א
ליל ת"ב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש; ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים
מגן אברהם סימן תקנו
(הטעם שאין מבדילין מבע"י כמ"ש ססי' רצ"ג דכיון דאיבדיל קבליה לט"ב עליה ואסור לשתות מהכוס (טור בה"ג רמב"ן) וא"כ משמע בהדיא דמפלג המנח' ולמעלה מודה הרמב"ן אם קיבל עליו התענית אסור לאכול שהוא כיום המחרת עצמו וכ"כ הב"י בסימן תקנ"ג בשמו,
טור אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנג
כתב הראב"ד כיון שהפסיק סעודתו חל עליו התענית מן הסתם ואסור לאכול...וא"א הרא"ש והתוס' פירשו דאפי' לאחר שהפסיק יכול לחזור ולאכול וכ"כ רי"ף משום גאון לענין תענית צבור שפוסק מבע"י אע"פ שפסק חוזר ואוכל עד שיבא השמש וכתב הוא ומסתבר ה"מ דלא קבליה עליה לתענית אבל קבליה עליה איתסר למיכל ולמשתי וכתב הרמב"ן דלא שייך למימר קבלה אלא בי"ה שצריך להוסיף עליו מבע"י אבל בשאר תעניות אפי' ט"ב שבין השמשות שלו אסור אם נפסק ונמלך דבר פשוט הוא שחוזר ואוכל ע"כ ואין נראה לחלק דודאי קבלה אוסר בכל תענית שצריך להפסיק בו מבע"י
קרבן נתנאל מסכת תענית פרק ד סימן מ אות נ
[דכי אסור למיכל באפוקי שבתא כו' לא מבדיל בתרי בשבתא. מלשון הרמב"ן זה דאסור למיכל דכיון דאיבדל קבלי' לט"ב ואסור לשתות מכוס. דייק מ"א סי' תקנ"ו דמשמע מפלג מנחה ולמעלה מודה הרמב"ן אם קיבל עליו התענית אסור לאכול שהוא כיום מחרת עצמו. וכ"כ בסי' תקנ"ג בשמו ע"ש. וליתא דודאי ס"ל להרמב"ן אף אם קיבל עליו התענית מותר לאכול חוץ מעיו"כ שהוא מדאורייתא. וכ"כ הטור להדיא בסי' תקנ"ג בשם הרמב"ן והכי איתא במלחמות בפ"ק דתענית. והכא היינו טעמיה כיון דאיבדל אם יאכל אח"כ הוי ברכה לבטלה כמו בעיו"כ אם אמר זמן אבל בלא הבדלה מותר לאכול אח"כ ואוכל תו סעודה מפסקת ומה שהביא ראיה מלשון ב"י סי' תקנ"ג. אגב שיטפי' לא דק דהרמב"ן בתורת האדם אינו כותב כן רק לדעת הרי"ף לתרץ דבריו והוא אינו סובר כן:
שמירת שבת כהלכתה פרק סב אות צג
דלא יבדיל בתפילה במוצאי ט"ב אף אם שכח אתמול להבדיל בתפילה ואם שכח ואכל במוצאי ט"ב לפני שהבדיל על הכוס שמעתי מהגרש"ז אויערבך שליט"א דמסתבר דלאחר שכבר התפלל הרבה תפילות מבלי להזכיר אתה חוננתנו עיין סי' רצד במ"ב ס"ק ב אין עוד מקום להזכיר הבדלה בתפילה וצ"ע עכ"ד וממילא בכה"ג לא שייך לקנוס אותו לחזור ולהתפלל ע"ש סע' א צו סי' לעיל
בורא מאורי האש ובורא מיני בשמים
מרדכי מסכת תענית הלכות תשעה באב סימן תרלח
כשחל ט"ב במוצ"ש י"א שאין מבדילין והרב ר' שמואל מבונבורק היה אומר בקול רם בלא כוס בורא מאורי האש ולא היה אומר בשמים דהוי תענוג ובליל שני היה מבדיל בבהכ"נ ועל השלחן בפ"ה והמבדיל בין קדש לחול כדאמרינן בע"פ מי שלא הבדיל במ"ש מבדיל והולך כל השבת כולה מנהגים מראב"י העזרי:
בית יוסף אורח חיים סימן תקנו
כתב המרדכי (בתחלת מועד קטן) (תענית סי' תרלח) שהר"ש מבונבור"ק היה אומר בקול רם בלא כוס בורא מאורי האש ולא היה אומר בשמים דהוי תענוג וכן כתב הגהות מיימוניות (מנהגי ת"ב שבסוף הל' תעניות) וגם סמ"ק (שם) כתב שמברך בורא מאורי האש וכן כתב הרב דוד אבודרהם (עמ' רנו) אין מבדילין על הכוס עד מוצאי תשעה באב ואין מריחין עצי בשמים מפני שבליל תשעה באב אין לעשות נחת רוח אבל מברכין על האור קודם שקורין איכה וכן כתב בה"ג עכ"ל וכן נהגו העולם:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תשעה באב ושאר תעניות סימן תקנו סעיף א
ליל ת"ב שחל באחד בשבת, כשרואה הנר אומר: בורא מאורי האש; ואין מברך על הבשמים. ובליל מוצאי תשעה באב מבדיל על הכוס, ואינו מברך לא על הנר ולא על הבשמים
ט"ז אורח חיים סימן תקנו
אומר בורא מאורי האש. דזה אין טעון כוס ואין בזה משום תענוג כמו שיש בבשמים וכ' ב"י בשם אבודרהם שיש לברך על האור קודם שקורין איכה. ונ"ל הטעם דבאיכה כתיב במחשכים הושיבני ע"כ יברך תחלה על המאור ומ"מ נראה דאם שכח יכול לברך אח"כ בלילה כיון שהחיוב עדיין עליו:
Summary:
The בה״ג initially considers the possibility that one should recite הבדלה על הכוס on שבת when תשעה באב falls out on מוצאי שבת. However, due the concern that the הבדלה will trigger the fast to start early, preventing drinking the כוס, he ultimately rules that הבדלה should be recited on Sunday night. This is also the ruling cited by רב עמרם גאון.
The רמב״ן argues and adopts the position that הבדלה should not be recited at all. He reasons that the original exemption on מוצאי שבת precludes any opportunity for תשלומין. (He further suggests that the entire institution of הבדלה על הכוס wouldn't apply based on all of כלל ישראל having the status of עניים on תשעה באב.) The רא״ש initially brings support for the רמב״ן from a case of an אונן at the time of הבדלה. However, he ultimately concludes that the cases are distinguishable and he adopts the position of the בה״ג. The טור also endorses this position.
The ראב״ן rules that one should recite הבדלה on מוצאי שבת and give the wine to a תינוק to drink. He explains that only on יום כפור we don't do so, given the concern of a child learning bad habits, given it will be an annual event, whereas this case is less frequent. The רמב״ן argues and brings a proof that even infrequent events are still subject to the אתי למסרך concern. He further demonstrates that the אתי למסרך concern is not limited to איסורי כרת. The מגן אברהם raises a further objection, noting that with a fixed calendar there is a regular occurrence of this scenario.
The שלחן ערוך rules in accordance with the position of the בה״ג.
The מגן אברהם states that the רמב״ן would agree that accepting תשעה באה earlier could start the fast earlier. The קרבן נתנאל demonstrates that this contradicts an explicit ruling of the רמב״ן.
The מרדכי rules that בורא מאורי האש should be recited on מוצאי שבת but not מיני בשמים, since that is done for purposes of תענוג. This is also codified in שלחן ערוך.
No comments:
Post a Comment