שיטת הרמב״ם ומקורותיו
רמב"ם הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א
אין הולכין בחקות העובדי כוכבים ולא מדמין להן לא במלבוש ולא בשער וכיוצא בהן שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים, ונאמר ובחקותיהם לא תלכו, ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם, הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן, אלא יהיה הישראל מובדל מהן וידוע במלבושו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו.
ויקרא פרשת אחרי מות פרק יח פסוק ג
כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ/
ויקרא פרשת קדושים פרק כ פסוק כג - כו
וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם…וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה׳ וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי:
דברים פרשת ראה פרק יב
הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי: לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לה׳ אֱלֹהֶיךָ כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה׳ אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.
ספרא אחרי מות פרשה ח סוף פרק יב אות ח
או כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו, יכול לא יבנו בניינות ולא יטעו נטיעות כמותם תלמוד לומר ובחקותיהם לא תלכו, לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם ומה היו עושים האיש נושא לאיש והאשה לאשה, האיש נושא אשה ובתה והאשה ניסת לשנים לכך נאמר ובחקותיהם לא תלכו.
ספרי דברים פרשת ראה פיסקא פא
פן תדרוש לאלהיהם לאמר, שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטנא אף אני אצא בטנא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין ואעשה כן גם אני.
כסף משנה הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה א
אין הולכין בחוקות וכו'. מ"כ דאיתא בספרא פרשת אחרי מות. ומשמע דרבינו כתב בתחלה דרך כלל אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים וכו' עד ואבדיל אתכם מן העמים והדר מפרש. לא ילבש במלבוש המיוחד להם לפרש מ"ש לא במלבוש. לא יגדל ציצית ראשו וכו' לפרש מה שכתוב ולא בשערו. ולא יבנה מקומות לפרש מ"ש וכיוצא בהם: ולא ילבש במלבושים וכו'. כתב מהר"י קולון סימן פ"ח דאיתא בספרא שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן.
סוגיית הגמ׳
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
אמר להן רבי יהודה לחכמים: אף אני יודע שמיתה מנוולת היא, אבל מה אעשה, שהרי אמרה תורה ובחקתיהם לא תלכו! ורבנן: כיון דכתיב סייף באורייתא - לא מינייהו קא גמרינן. דאי לא תימא הכי, הא דתניא: שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי, היכי שרפינן? והכתיב ובחקתיהם לא תלכו! אלא, כיון דכתיב שריפה באורייתא, דכתיב ובמשרפות אבותיך וגו' - לאו מינייהו קא גמרינן. והכא נמי, כיון דכתיב סייף באורייתא- לאו מינייהו קא גמרינן.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
מכלל דר"מ סבר...שריפה לאו חוקה היא. מכלל דרבנן סברי: שריפה חוקה היא, והא תניא: שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי; ואי חוקה היא, אנן היכי שרפינן? והכתיב: ובחוקותיהם לא תלכו! אלא דכ"ע - שריפה לאו חוקה היא, אלא חשיבותא היא.
שיטת תוספות, הר״ן והמהרי״ק
תוספות מסכת סנהדרין דף נב עמוד ב
אלא כיון דכתיב שריפה - תימה דמשמע הכא דאע"ג דחוקה היא כיון דכתיב באורייתא שרי ובפ"ק דמסכת ע"ז (דף יא. ושם) פריך ושריפה חוקה היא והכתיב ובחקותיהם לא תלכו ומסיק לאו חוקה היא וי"ל דהתם קאמר לאו חוקה היא לשם עבודת כוכבים דאי הוי חוקה לעבודת כוכבים אפילו הוה כתוב באוריי' לא הוה מהני אבל הכא איירי בחוק העובדי כוכבים שלא לשם עבודת כוכבים דומיא דסייף דכיון דכתיב באורייתא לא מינייהו גמרינן ושרי
תוספות מסכת עבודה זרה דף יא עמוד א
ואי חוקה היא היכי שרפינן….לכך פירש ר"י דתרי גווני חוקה הוו אחד שעושין לשם חוק לעבודת כוכבים ואחד שעושין לשם דעת הבל ושטות שלהם והכא בשמעתין מיירי באותו חק שעושים לשם עבודת כוכבים.
הר"ן על הרי"ף מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב
שורפין על המלכים ולא מדרכי האמורי. אינה מדרכי האמורי לחוש ללא תעשה כמעשיהם לפי שלא אסרה תורה אלא חוקות של עבודת כוכבים אלו דברים של הבל ובטלה וכולן יש בהם צורך עבודת כוכבים אבל דברים של טעם שרו ובשריפה על המלכים טעמא איכא לשרוף לכבודן כלי תשמישן לומר שאין אדם אחר עשוי להשתמש במה שנשתמש בו הוא:
שו"ת מהרי"ק (להר׳ רבי יוסף קולון טרבוטו מצרפת 1420 - 1480) סימן פח
ובחקותיה' לא תלכו - לע"ד נראה דדבר (א) פשוט דלא לאסור משום חק אלא בא' משני חלקים האחד הוא הדבר אשר אין טעמו נגלה כדמשמע לשון חק. וכדפי' רש"י בפי' חומש בפרש' קדושי' וז"ל חקים אלו גזרו' המלך שאין להם טעם לדבר עכ"ל. והרמב"ן כתב וז"ל החקי' הם גזרו' המלך אשר יחוק במלכותו בלי שיגל' תועלת' להם עכ"ל. הרי שהושוו שניה' דלשון חק משמע דבר אשר טעמו נעלם אלא שרש"י תפס בלשונו כאלו אין בו טעם כלל לא נסתר ולא נגלה והרמב"ן תפס עליו בכך ואמר שיש טעם אלא שאין נגלה ובכיוצא בזה הוא שהזכיר' תור' שלא לילך בחקותיה' דכיון שהוא עוש' דבר משונה אשר אין בו טעם נגל' אלא שהם נוהגי' כן אז נרא' ודאי כנמשך אחריה' ומודה להם דאל"כ למה יעשה כדברים התמוהים האלה....וענין השני יש לאסור משום חקו' הגוים לפי הנז' לע"ד הוא הדבר אשר שייך בו נדנוד פריצת גדר הצניעו' והענו' ינהגו בו הגוים גם זה אסור ואם הלכ' בתנא דבריית' דספרי דקתני שלא תאמר הואיל ויוצאין בארגמן אף אני יוצא בארגמן וכו'. הואיל ויוצאין בקלוסין אף אני וכו' שדברו' הללו דברי שחץ וגאוה הם ולא באל' חלק יעקב אלא דברי ישראל ודרכם להיות' צנועי' וענוים ירשו ארץ ולא לפנות אל רהבי' ואף גם זאת נרא' דהיינו דווק' כשהוא עושה כדי להדמות אליהם ולא לתועל' ידוע' כדמשמע הלשון דקאמר שלא תאמר הואיל והם יוצאי' וכו'. ולא קאמר סתם שלא יצא בארגמן או בקלוסן כמו שהם יוצאי' אלא ודאי נרא' דלא שייך לאסו' משום הולך אחר חקותיה' אלא היכ' שהדברי' מראים שהישראל מתדמה אליה' כגון שעושה מעש' התמיה אשר אין לתלות טעם בעשייתן אלא מפני חקם כדפי' לעיל לתלו' וכ ןהאומר הואיל והן יוצאין וכו' שהוא מכוין להתדמו' אליה' כדפי' אבל בענין אחר לא. וכ"ש בלבישת הקאפ"א שאין איסור בדבר ופשיטא דלא דמי לאותן השנוין בתוספ' שהרי טעם לבישתה ידוע בסימן היותם ממשיגים בחכמ' ההיא ואין לתלות לבישתה כ"א לתועלת הנמשך ממנו הן מחמת הכבו' הן מחמת ריוח ממון שמתוך כך יצא לו שם באות' חכמ' ומאן דכאיב ליה כיבא ליזיל לוותיה ובכה"ג לא שייך לאסור מאחר שהדבר מוכיח שאין מתכוין להתדמו' אליה' וגם הם לא הנהיגו זאת אלא לכבוד' ולתועלת' וכדפי'
אליבא דהלכתא - מח׳ רמ״א והגר״א
שולחן ערוך יורה דעה הלכות חוקות העובדי כוכבים סימן קעח סעיף א
אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים…הגה: אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם). וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשום פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים, והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות, או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם, אבל דבר שנהגו לתועלת, כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (מהרי"ק שורש פ"ח). לכן אמרו: שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים).א
ביאור הגר"א יורה דעה סימן קעח
וכ"ז כו' ולכן אמרו כו'. כבר כתבתי שדברי הר"נ תמוהין וגם דברי מהרי"ק אינן נראין ממ"ש בסנהדרין נ"ב תניא א"ל ר"י כו' והא סייף טעמא איכא…אלא דודאי הכל אסור רק דוקא ללמוד מהם אסור וכמש"ש כיון דכתיב לא מינייהו גמרינן ול"ד משום דכתיב באורייתא אלא כ"ד שהיינו עושין זולתם מותר וכן במלבושים אבל כל שלובשין מלבוש המיוחד להם אסור וכפשט דברי הרי"ף הנ"ל אפילו ערקתא כו' וודאי משום רצועה אחת אינו משום פריצות…אבל מלבוש שהיינו לובשין בלא"ה מותר לכן ל"ק כל ראיות מהרי"ק הנ"ל לפי שלא היה מיוחד להם דוקא וכ"כ הרמב"ם המיוחד להם וכן בכ"ד ודברי מהרי"ק אינן נראין כלל (ע"כ).
ש"ך יורה דעה סימן קעח ס״ק ד
אבל דבר כו'. ע"ש במהרי"ק שהאריך בזה ומביא כמה ראיות וראיה א' שהביא מרש"י פרק כל הבשר…ואמר הגאון א"א ז"ל שהוא תמוה דמעשה זה שכתב רש"י הוא במדרש רבה פ' בלק (דף רע"ט סוף ע"ג) ואיתאשם שהיה בשעת השמד כו' עד א"ל בצנעא יהודי אני ע"ש ומבואר שהיו עובדי' את הש"י בצנעא ונט"י היה סימן לחנוני ולא סימן אחר ובשעת השמד ודאי מותר לשנות בגדיו כדי שלא יכירוהו שהוא יהודי וכמ"ש מהרי"ק גופיה שם ונתבאר לעיל סי' קנ"ז ס"ב וצ"ע:
להעמיד אילנות בבהכ"נ בשבועות
משנה ברורה סימן תצד ס״ק י
ונוהגין לשטוח עשבים בשבועות בב"ה והבתים, זכר לשמחת מתן תורה - שהיו שם עשבים סביב הר סיני כדכתיב הצאן והבקר אל ירעו וגו'. נוהגין להעמיד אילנות בבהכ"נ ובבתים זכר שבעצרת נידונו על פירות האילן והגר"א ביטל מנהג זה משום שעכשיו הוא חק העמים להעמיד אילנות בחג שלהם:
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יא סעיף ה
איך לנהוג הלכה למעשה בעניין שטיחת עשבים בבית הכנסת בשבועות - בדבר שטיחת עשבים והעמדת אילנות בחג השבועות, שהגר"א אסר מאחר שעושין העכו"ם בחג שלהם סמוך לשבועות, וטעם מהרש"מ (בדעת תורה, שכתב שכל דבר שיש לו טעם אין בו איסור דובחוקותיהם, וא"כ כיוון שאנו עושים לזכר שנידונים בו על פירות האילן מותר. ועוד שהגויים מעמידים האילנות בחג שלהם גם בחוץ, ואנחנו עושים כן רק בפנים) אינו כלום כדכתב כתר"ה. ועיין בעה"ש שג"כ כתב שבדורות שלנו ביטלו, כוונתו להגר"א שנתקבלו דבריו.
ללבוש הגלימות
מסורת משה (נערך ע״י ר׳ מרדכי טנדלר), חלק ב, עמוד קצו
הלכות חוקות הגויים איסור חוקות הגויים כטקס סיום הלימודים באוניברסיטה - כשדברתי עם רבינו בעניין הנוגע לרופאים שאלתיו שלכאורה שלובשים בסיום הלימודים בטקס קבלת התעודות. הוא נכלל באיסור חוקות הגוים והוי כאביזרייהו דע"ז, דהלא הקולג׳ים הראשונים היו של הגלחים, והם כך לבשו, ושאר האוניברסיטאות לקחו הנהגה זו מהם! והסכים רבינו ואמר בוודאי שאסור. והוספתי שגם אין לטעון שזה דבר שגם יהודים היו מחשבים שהלא מי יסבור שכדאי ללבוש גלימות שהוא מלבוש משונה עם שכמיה ואמר רבינו בוודאי לא חשבו וגם יתביישו כך לצאת בחוץ אם לאו שהיה בקבלת תעודה וממילא בטוח נכלל. ותמה רבינו למה גם בישיבה אוניברסיטה כך נוהגים.
נתיבת דמי חנוכה
אבני ישפה (ר׳ ישראל פיינהדלר, 1945-2011, נסמך אצל שמואל הלוי ואזנר), חלק א סימן קכט, ענף ב
נתינת דמי חנוכה לילדים - בחור אחד רצה לטעון דהמנהג לתת כסף לילדים בחנוכה הוא מנהג הגוים שגם הם מחלקים מתנות באידיהם שחל באותם הימים כמו חנוכה. הנה כנראה שחשש משום האיסור דבחוקותיהם לא תלכו אמנם המעיין בשו"ת מהרי"ק סי' פ"ח יראה דדייק בלשון חוק דהוא דבר בלי טעם…והובא ברמ"א וא"כ מה שנותנים דמי חנוכה לילדים הרי תועלתו ניכרת כדי לשמח את הפעוטות וכן כתב הרמב"ם פ"ו הלכות יום טוב ה' י"ח לענין שמחת יו"ט…וגם בחנוכה הם ימי שמחה והלל וכמו שכתב הרמב"ם פ"ג הל' חנוכה ה"ג ולכן שפיר נוהגים לחלק להם כסף ומתנות כיון דעכ"פ יש כאן ימי שמחה וכך משמחים את הקטנים וכיון דיש טעם הגון אין לנו לחוש במה שהגוים עושים בדומה לזה.
לעשות פירסינג לנוי
ושב ורפא (ר׳ רפאל אייפרס, נולד-1954, מאמסטרדם), חלק ג, סימן רסד
אם מותר לעשות פירסינג לנוי כדרך הגוים אע"פ שזה גורם קצת זיהום…נלענ"ד אני הק' שמטעם חובל בעצמו אין לאסור הפירסינג דהוי לשם התקשטות אבל יש לאסור משום חוקת הגוי (אם המציאות כך) וגם משום שיש בו קצת סכנה מחמת חשש זיהום וכו' ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ואפשר גם משום בל תשקצו וכן דעת מו"ר הגה"צ מוה"ר ר' מאיר יוסט שליט"א יו"ר דהרה"ר לנעדרלנד.
טענקס גיווינג
שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יג
ובדבר לעשות איזה שמחה בימי איד של הנכרים אם הוא מצד אמונתם, אם בכוונה מחמת שהוא יום איד אסור מדינא…ויום ראשון משנה שלהם וכן טענקס גיווינג אין לאסור מדינא אבל בעלי נפש יש להם להחמיר.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כ אות ו
אם מותר לעשות סעודה בטענקס - גיווינג, שהוא יום הודייה של הנוכרים באמעריקא, ובדבר טענקס - גיווינג, כבר כתבתי לאחד בתשובה באג"מ ח"ב דאה"ע סימן י"ג, שאין לאסור מדינא לקבוע על יום זה איזה שמחה, כסעודת בר מצוה ונישואין, אלא בעלי נפש יש להם להחמיר. אבל לעשות שמחה וסעודה לכבוד טענקס - גיווינג, יש וודאי לאסור מדינא. ולא משום שאיכא בזה חשש דמיון לשמוח ביום איד של ע"ז כנוכרים, שהרי אין יום זה איד שבדו הכומרים, אלא מעצמן עשו שמחה ביום זה..אלא שמה שאסור לעשות שמחה לכבוד יום זה הוא מדין ובחוקותיהם לא תלכו, אף שאין זה חוק לע"ז, אלא חוק הבל ושטות בעלמא. כדאיתא שאיכא איסור כזה בתוס' ע"ז דף י"א ע"א ד"ה ואי.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יא אות ד
אם אסור מצד בחוקותיהם לא תלכו, להשתתף בסעודת יום ההודייה שעושים בארצות הברית, ובדבר השתתפות במי שמחשיבים יום ההודייה (טיינקסגיווינג) כעין חג לעשות בו סעודה. הנה לכאורה מכיוון שבספרי דתם לא הוזכר יום זה לחג…לא מצינו בזה איסור לאו בעשיית שמחה בסעודה…אבל ודאי אסור לקבוע זה לחובה ולמצווה, אלא לשמחת הרשות עתה. ובאופן זה בלא קביעות חובה ומצווה יוכל גם לשנה האחרת ג"כ לשמוח ולעשות בו סעודה, אבל אני סובר דמ"מ אסור לעשות יום קבוע בשנה לחוג זה/
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן יב
הנה עניין יום ההודייה דארצות הברית (טענקס - גיווינג)....ברור שאין כוונת הרמ"א שאין בו טעם כלל, שודאי הוא הדין אף אם יש טעם אבל אינו טעם שכדאי לחדש בשביל זה איזה מעשים לעשות, שא"כ זה שעושים איזה דבר לקביעות בשביל זה הוא דרכי האמורי. ואין כוונת הרמ"א דאיכא למיחש ביה שמא אין עושין זה בשביל הטעם מאחר שאינו חשוב - אלא משום יש להם טעם אחר שאינו ידוע לנו שהוא מענייני כשפים שהן דרכי האמורי, אלא כוונתו דלקבוע עשיית מעשים בשביל דבר שאינו חשוב לידע ולזכור זה - הואעצמו דרכי האמורי. וזה איכא בעשיית יום שמחה למעשה זו - שאכלו אותן האנשים בבואן למדינה זו ואירע שלא היה להם איזה זמן מה לאכול, ואכלו תרנגולי הודו - שלא היה זה עניין גדול להתיישבות דאמעריקא. שכבר היה גם אז באמעריקא מה לאכול לרוב אלו שבאו אף אז, והיו כמה מיני פירות וגם עופות אחרים וגם בהמות וחיות ודגים בימים ונהרות… ולכן איכא בזה האיסור דובחוקותיהם לא תלכו. אבל אפשר לפרש שלעניין האיסור דלאו ובחוקותיהם לא תלכו, אין צורך בהיתרו לטעם שהיה מועיל גם לדינא לנו לעשות שמחה קבועה לזה אם היה אירע זה לישראל. אלא סגי להתיר בטעם שמועיל למנהגא דאינשי אף הנכרים…ואף שבמה שמסיק הרמ"א שם בדוגמא להיתר מחמת שיש לדבר טעם במלבוש המיוחד לרופאים הוא טעם המובן ממש, וכן מה שעושין לכבוד, והיה מקום לומר שרק בכהאי גוונא ליתא לאיסור דובחוקותיהם, מ"מ נימא שלא בא הרמ"א למעט טעמים אחרים אף טעמים הפחותין מהם.
נפש הרב (ר׳ יוסף דוב הלוי סולובייצ׳יק), עמוד רלא
חוקות עכו"ם: דעת רבנו היתה שמותר לאכול בשר הודו (טורקי) בסוף נובמבר ביום טנקסגיווינג, והבנו שלדעתו אין בבשר הודו בעיא של חסרון מסורה וכן שאין באכילתן ביום טנקסגיווינג משום חוקות הגויים. וכן שמענו שהיתה גם דעת אביו הגרמ"ס ז"ל. [ועי' אגרות משה יו"ד ח"א ס' לד שנסתפק בזה]...יש איסור מיוחד בפנ"ע שלא לעבוד את ד' כדרך שעוע"ז עובדים לאליליהם ומה"ט נראה שאיסור מיוחד הוא שלא להתפלל בתערובת אנשים ונשים…ולעשות חלונות של זכוכית צבועה וללבוש הרב והחזן חלוקים שחורים מיוחדים…והאחרונים הביאו שהאריאל הקפיד מאד שלא לומר יגדל…ושמעתי בשם רבנו שלומר המנון כזה הכולל בתוכו כל עיקרי האמונה יש בו משום חוקות עכו"ם כנ"ל שכן נהוג בתפילה אצל הקאטולים שאומרים את הקעטעקיזם לחזור בפה על כל עיקרי אמונתם.
פחד יצחק (ר׳ יצחק הוטנר), אגרות וכתבים, עמוד קצט
יקירי חביבי שלום ובדכה מכתבך הגיעני היום והנני ממהר להשיב מפני החשש כי הנידון יש בו שמץ של הזמן גרמא על אודות שאלתך אם זה דאורייתא או דרבנן, הנה כל החקירה הזאת לא תתכן אלא אם היה הנידון ענין של חגיגה חד פעמית. אבל מכיון שיש כאן לפנינו קביעות של חגיגה החוזרת מדי שנה בשנה, ונכללת ע"י כך במחזור השנה, הרי יש בזה ענין של מועד. והחוגג את היום הזה בעל כרחו שהוא משתתף במועד. וחידוש מועד שלא ממקורותיה של תורה - הוא מן החמורי חמורות. וכל זה היה נכון אפילו אם קביעות זו היתה לפי הלוח שלנו, גם אז היה הענין מחמורי חמורות כנ"ל אבל מכיון שקביעות זו היא לפי התאריך הנהוג…הוא מתן כבוד עצום לעבודה זרה, הרי מילתא דפשיטא היא לכל בן דעת כי חגיגת מועד הקבוע לפי תאריך זה יש בו משום אביזרייהו. בכל זאת פרסומם של הדברים הפשוטים הנ"ל זקוקה היא לשיקול דעת מרובה כי כן מצינו בחז"ל שהחשש של איבה היה גורם גדול בהנהגתם והיינו שסברו כי הגדלת האיבה של אוה"ע לישראל יש בה גררא חזקה של פקוח נפש ועל כן כמובן שלא העלמתי ממך את האמת הברורה כמו שהיא אבל אתה מצדך במקומך תדע ותשכיל לשקול את פרסום הדברים במועצות ודעת.
No comments:
Post a Comment