נשים והבדלה - Women and Havdala

רמב"ם הלכות שבת פרק כט הלכה א

מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים שנאמר זכור את יום השבת לקדשו, כלומר זכרהו זכירת שבח וקידוש, וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה

מגיד משנה הלכות שבת פרק כט הלכה א אות א

מצות עשה מן התורה וכו'. מדברי רבינו נראה בביאור שהוא סובר שההבדלה ג"כ דבר תורה והכל בכלל זכור. וראיתי המפרשים ז"ל חלוקים בזה יש סוברים כדברי רבינו ואע"ג דבגמרא פ' ערבי פסחים (דף ק"ו) אין שם אלא זכרהו על היין בכניסתו אין לי אלא בלילה וכו' מ"מ ילפינן ליה מדכתיב ולהבדיל כמ"ש פרק ידיעות הטומאה (שבועות י"ח:) ולשון מכילתא זכור את יום השבת קדשהו בברכה ובביאור אמר זכרהו על היין ואמרו גם כן קדשהו בכניסתו וקדשהו ביציאתו. וי"א שההבדלה אינה אלא מד"ס אבל הקידוש הוא דבר תורה. ודע שלדברי הכל אחד אנשים ואחד נשים חייבין הם בקידוש היום ומימרא מפורשת היא נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה. ונפקא לן מזכור ושמור והבדלה נמי אם היא דבר תורה נפקא לן חיובא דנשים מהתם ואם היא מדבריהם דומיא דקידוש תקנוה ורבינו ז"ל סתם כאן וכיון שלא הזכיר בהן פטור מכלל שהן חייבות

אורחות חיים להר׳ אהרון הכהן מלוניל חלק א הלכות הבדלה אות יח

כתב הר"ש ז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא ע"כ, כתב הר' אשר ז"ל שאם קידש או הבדיל אדם לעצמו לא יקדש ולא יבדיל לבקי אלא לאשה וכו' כאשר כתבתי בהלכות קדוש היום:

ספר המנהגות (ר' אשר מלוניל) דף יב עמוד ב

ומי שיברך כל אלה הברכות בביתו ובא לבית הכנסת, ואדם אין שם שיברך תחלה לא יתחיל, דכי אמרינן כל הברכות כולם אע"פ שיצא מוציא הני מילי להוציא את שאינו בקי אבל בקי לא. דהוא עצמו יוציא את עצמו אם ירצה, וגם אם קדש או הבדיל לא יברך לבקי אלא לאשה או לשאינו בקי.

בית יוסף אורח חיים סימן רצו

כתוב בארחות חיים (הל' הבדלה סי' יח) נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה (פסחים קו.) אקרא (שמות כ ח) וה"ר יונה כתב דכשם שחייבות בקידוש חייבות בהבדלה:

הגהות הערות

לפנינו בארחות חיים לא הביא כלל בשם רבינו יונה רק בשם רבינו אשר מלוניל הביא שאיש מבדיל בשביל אשה אע"פ שהוא כבר יצא לעצמו ועיין בלשון ה"ר יונה בסופ"ק דברכות הנ"ל ועיין מש"כ בזה במאמר מרדכי סק"ה

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצו סעיף ח

נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש, ויש מי שחולק. הגה: ע"כ לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים.

ב"ח אורח חיים סימן רצו

כתב ב"י בסוף סימן זה וז"ל כתב בארחות חיים נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא וה"ר יונה כתב דכשם שחייבות בקידוש חייבות בהבדלה עכ"ל, ונראה דמחלוקת זה תלוי במחלוקת שהביא הרב המגיד ריש פרק כ"ט דשבת, והוא שהרמב"ם סובר שההבדלה גם כן דבר תורה מדכתיב זכור את יום השבת לקדשו פירוש זכרהו זכירת שבח וקידוש וצריך לזכרהו בכניסתו וביציאתו בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה, דלפי זה כשם שחייבות הנשים בקידוש היום דבר תורה אע"פ שמצות עשה שהזמן גרמא הוא מדכתיב זכור ושמור כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה הכי נמי חייבות בהבדלה דבר תורה, ולפי זה אפילו כשהנשים הן לעצמן בלא אנשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש היום, אבל יש גדולים חולקים שאף באנשים אין מצות הבדלה אלא מדברי סופרים הלכך נשים פטורות אף מדברי סופרים דכיון דמצות עשה שהזמן גרמא בדאורייתא נשים פטורות לפיכך לא חייבו חכמים לנשים בהבדלה דזמן גרמא הוא:  וזה דעת ארחות חיים שכתב בתחלה נשים אין מבדילות לעצמן פירוש כשהן לעצמן אין חייבות להבדיל דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת דנימא הואיל וישנן בשמירה ישנן בהבדלה דאין תלוי זה בזה אלא רבנן אסמכוה אקרא כלומר אסמכוה אקרא באנשים דחייבים מדברי סופרים אבל נשים פטורות אף מדברי סופרים כשהן לעצמן בלא אנשים מטעמא דפירשתי. ואע"ג דהרב המגיד כתב דלדברי הכל אחד אנשים ואחד נשים חייבים בהבדלה דאי הבדלה מן התורה כהרמב"ם נפקא לן חיובא לנשים מהתם ואם הוא מדבריהם דומיא דקידוש תקנוה, הנה בעל ארחות חיים בסברא הראשונה שכתב אינו סובר כן אלא דאם הוא מדבריהם לא תקנוה אלא באנשים ולא בנשים כלל ואינן חייבין כלל בהבדלה כשהן לעצמן:  אבל בשלחן ערוך (ס"ח) כתב וז"ל נשים חייבות בהבדלה כשם שחייבות בקידוש ויש מי שחולק וכתב הרב בהגה"ה על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים עכ"ל, מבואר שהבין שמ"ש הארחות חיים בסברא הראשונה נשים אין מבדילות לעצמן היינו לומר דאסורין לעצמן ולכן אמר על כן לא יבדילו לעצמן רק ישמעו הבדלה מן האנשים, ושארי ליה מאריה למה לא יבדילו לעצמן דבין שהנשים חייבות מן התורה ובין שהן אינם חייבות מדבר תורה אלא מדברי סופרים ואפילו אינם חייבות כלל אפילו מדברי סופרים למה לא יבדילו להוציא את עצמן מה שהן חייבות מדבר תורה או מדברי סופרים ואפילו אינם חייבות כלל מכניסות עצמם בחיוב כמו בשופר ולולב וכי היכי דמזמנות לעצמן כדלעיל בסימן קצ"ט הכי נמי מבדילות לעצמן במכל שכן, אלא הדבר ברור דאינן מבדילות לעצמן פירושו אינן צריכות להבדיל לעצמן דחיובא דרבנן אינו אלא באנשים ולא בנשים ומיהו המנהג הוא דאפילו כשהן לעצמן חייבין בהבדלה ושומעין הבדלה מפי אנשים ומכל מקום אם האשה יכולה להבדיל בעצמה מבדלת בעצמה ואפילו יש שם אנשים שיכולה לשמוע מפיהם אפילו הכי רשאה ושלטאה להבדיל לעצמה כדפרישית:

מאמר מרדכי אורח חיים סימן רצו

מי שחולק הוא הא"ח וכן מצאתי בא"ח דף ס"ח ע"ג אות י"ח שלא הזכיר סברת ר"י כל עיקר אלא מרן ז"ל הוא שכותב דהר"י חולק על הא דא"ח ודלא כהרב ב"ח ז"ל שהבין דהא"ח מביא ב' הסברות ע"ש ולא חש לדקדק ומה שתמה הרב ז"ל על מור"ם עיין באחרונים ז"ל ומ"מ יש לדקדק על מאי דסיים שם בספר א"ח על שם הר' אשר שאם קידש או הבדיל אדם לעצמו לא יקדש ולא יבדיל לבקי אלא לאשה וכו' כאשר כתבתי בקידוש ע"כ דאיך יבדיל לאשה והיא אינה חייבת ע"ל סי' תקפ"ט וצ"ל דנקט אשה משום קידוש אבל הבדלה דוקא לאיש שאינו בקי

ט"ז אורח חיים סימן רצו ס״ק ז

ויש מי שחולק. הוא ספר א"ח שמביא ב"י שכ' וז"ל נשים אין מבדילות לעצמן דאין הבדלה תלויה בשמירת שבת אלא רבנן אסמכוה אקרא וע"כ סיים רמ"א ע"כ לא יבדילו לעצמן פי' דאף באנשים אינו אלא דרבנן ע"כ הנשים לא יברכו ע"ז ול"ד ללולב ושופר דמברכות כמ"ש רמ"א סי' תקפ"ט שהמנהג שהנשים מברכות על מ"ע שהזמן גרמא כו' שאני התם דהחיוב אצל אנשים הוא דאורייתא משא"כ כאן יש תרתי לפטור שהוא מדרבנן אפילו באנשים והוא מצות עשה שהזמן גרמא ובחנם חלק מו"ח ז"ל על רמ"א כאן ופי' דברי א"ח שאין חייבות אבל רשאים הם להבדיל ונראה דעכ"פ אתה חוננתנו אין חשש לנשים לומר אפילו לפ"ז דאין שם ברכה מיוחדת ולקמן סימן רצ"ט ס"י כתב רמ"א דנשים יאמרו המבדיל בין קודש לחול בלא ברכה ויעשו מלאכה:

פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן רצו

והט"ז העלה דמצות עשה שהזמן גרמא מן התורה רשאים נשים לברך, מה שאין כן מצות עשה שהזמן גרמא מדברי סופרים אין רשאים. וצריך עיון, א"כ הלל דראש חדש בסימן תכ"ב איך מברכות הנשים, וביום ב' דראש השנה דבקיאין בקביעא דירחא איך רשאים לברך לעצמן, ולולב בחול המועד איך מברכות, וכדומה

מגן אברהם סימן רצו ס״ק יא

לא יבדילו לעצמן. וב"ח כ' אפי' למ"ד שפטורות מ"מ יכולין להבדיל לעצמן כמו בשופר ולולב והמנהג שאפי' יש שם אנשים שיכולין לשמוע מפיהם מבדילין לעצמן עכ"ל ואפשר דדעת רמ"א במצוה שיש בה עשיה רשאין לעשות ולברך אבל בדבר שאין בה אלא הברכה כגון כאן אין רשאות ואפשר דמהאי טעמא לא נהגו לקדש הלבנה ועמ"ש סימן תכ"ו אבל ברא"ש פ"ק דקידושין משמע דכל ברכה שאין בה וצונו רשאים הנשים לומר ע"ש גבי הגדה ועסי' תקפ"ט ס"ו דאם כבר הבדילו האחרים אסור להבדיל לנשים ופשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והעיקר כדברי ב"ח:

פרי מגדים אורח חיים אשל אברהם סימן רצו

עיין סימן ע' במ"א, ולפי זה צ"ע, דלפי מה שכתב מ"א כאן אין נשים רשאים לומר ברכת קריאת שמע יוצר אור ואהבה רבה חוץ אמת ויציב, וכן בערבית. ולפי מה שכתב הט"ז כאן יש לישב קצת, הואיל ועיקר קריאת שמע דין תורה לאנשים, רשאים גם הנשים לברך ברכות קריאת שמע. ולרא"ש נמי, כל שאין אומרים וצונו. אבל להר"ב [לפירוש המ"א] קשה, וזה לא שמענו שאסור לומר הברכות לנשים בקריאת שמע שחרית וערבית, ואי"ה בפתיחה כוללת [ח"א אות מא] יבואר זה. בשיטה מקובצת ביצה דף ד' ב' [ד"ה רב אסי] רב אסי מבדיל "ומברך", דבהבדלה דין תורה וספק תורה לחומרא, יע"ש. משמע למאן דאמר הבדלת שבתדין תורה הוא הדין הבדלת יום טוב וכל שכן קידוש יום טוב דין תורה, דלא כמו שכתב המ"א [סימן] רע"א [ס"ק א] בשם המגיד משנה [שבת] פרק כ"ט הלכה י"ח, ופלא הוא:

משנה ברורה סימן רצו ס״ק לו

מן האנשים - ואם האנשים כבר הבדילו לעצמם או שנתכונו לצאת בבהכ"נ לא יבדילו כדי להוציא הנשים אם אין שם זכרים גדולים או קטנים ששומעין ממנו דלהיש חולקין הוא ברכה לבטלה והנה בספר זכור לאברהם בערך הבדלה וכן בספר ברכי יוסף הביאו כמה פוסקים דס"ל דאפילו מי שהבדיל כבר יכול להבדיל בשביל הנשים מ"מ למה לנו להכניס עצמן בחשש ספק לענין ברכה אחרי דהיא יכולה להבדיל בעצמה וכמו שכתבנו בס"ק הקודם ועיין מה שכתבנו בביאור הלכה לענין ברכת הנר אם אשה חייבת בה כשמברכת לעצמה: [ביאור הלכה: עיין במ"א שכתב דפשוט דרשאים לברך לעצמן על הבשמים ועל הכוס דברכת הנהנין הם והא דלא נקט המ"א ברכת הנרדברכת הנר לאו ברכת הנאה….ויותר נכון לומר דאינה חייבת בברכת הנר לכו"ע]

רבי עקיבא איגר אורח חיים סימן תפט סעיף ט

וכשחל יו"ט האחרון של פסח במוצאי שבת, דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת, יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת - מקורו בתה"ד ולענ"ד יש לדון לדינא די"ל דהתה"ד ס"ל כהפוסקים דהבדלה דרבנן אבל לפסקי רמ"א לעיל סי'רע"א ס"ה דמפסיק באמצע סעודה להבדלה ע"כ ס"ל דהבדלה דאורייתא וכמ"ש המג"א רסי' רל"ט (ומ"ש הרמ"א סס"י רצ"ו דנשים לא יבדילו לעצמן היינו לכתחילה לחוש לחומרא להסוברים הבדלה דרבנן ונשים פטורות אבל מעיקר הדין מבדילין לעצמן דהבדלה דאורייתא דזכור היינו בכניסתו וביציאתו וממילא נשים חייבות דכל שישנו בשמיר' הן)

שו"ת יביע אומר חלק ד - אורח חיים סימן כג

עמדתי ואתבונן בדין הבדלה במוצאי שבת וי"ט אם הנשים חייבות בה או לא. ראשית כל עלינו לבאר אם עיקר ההבדלה, מן התורה או לא….ומעתה נראה דלכל הני רבוותא קמאי, השאילתות, והרי"צ גיאת, והרמב"ם, והסמ"ג, והחינוך, והרמ"ה והר"ש בר אברהם, והתוס' שבת, והריטב"א, והטור, והמפרש בנזיר (ד), כולהו ס"ל דהבדלה מדאורייתא. ונפקא לן מזכור את יום השבת לקדשו, בין בכניסתו ובין ביציאתו....ולענין הלכה נלע"ד דאע"ג דאנן חיישינן טובא באיסור ברכה לבטלה, ואפי' נגד רוב הפוסקים...מ"מ בנ"ד יש להורות לנשים שחייבות בהבדלה, משום דהו"ל ספק ספיקא לחומרא, שמא הלכה כמ"ד דהבדלה דאורייתא דנפק"ל מזכור את יום השבת לקדשו, בכניסתו וביציאתו….ואת"ל דהבדלה מדרבנן (כהרא"ש והרשב"ץ וסיעתו), שמא כעין דאורייתא תקון, דהיינו דומיא דקידוש, שאע"פ שהוא מ"ע שהז"ג אפ"ה חייבתן התורה בקידוש. וכן ה"ה הבדלה….ולכן אע"פ שאם ידוע שנהגו בעיר במבאי שנשים אין מבדילות, אין אנו יכולים למחות בידם, כיון שנהגו כסברת יש מי שחולק, והיא דעת הא"ח. ולכן ישארו במנהגם שלא להבדיל על הכוס. הלא"ה נקטינן כסברת מרן שנשים חייבות בהבדלה. וכן המנהג פה עירנו בגדאד שבכל בית ובית מבדילים לנשים. וכן נהגו בכל תפוצות ישראל. ע"כ. (ולפע"ד גם בעיר במבאי שנהגו שלא להבדיל, אין מנהגם זה ע"פ הוראת חכם מובהק, וטוב לשנות המנהג ולהבדיל כמנהג כל תפוצות ישראל. וכדעת כל רבותינו הקדמונים שחולקים על סברת הר"ש שהביא הא"ח. והם רוב מנין ורוב בנין. וסברת הר"ש יחידאה לגבייהו. ואין בזה משום שינוי מנהג כשאומרים להם הסברא הנכונה עפ"ד מרן שקבלנו הוראותיו, באמירה נעימה ובלשון רכה. וכמש"כ בס"ד בשו"ת יביע אומר ח"ב (חיו"ד סי' יד אות ט).....מסקנא דדינא שהעיקר להלכה דנשים חייבות בהבדלה, ומ"מ לכתחלה נכון שכל מי שבדעתו להבדיל בביתו, יכוין שלא לצאת י"ח הבדלה מהשליח צבור שמבדיל בבהכ"

שו"ת דברי יציב חלק אורח חיים סימן קלה

ונראה עוד בביאור דברי המג"א…..ס"ל להמג"א דמצוה שיש בה עשיה המעשה היא החשיבות, וכשאין בה עשיה החשיבות היא עצם קיום המצוה, וכיון שנשים אינן מצוות אין כ"כ חשיבות בקיום מצוה דידהו ואין להן לברך. ולפ"ז לפי סברתו של רב יוסף דגדול שאינו מצווה ועושה, א"כ אדרבה המצוה שעושה חשיבא טפי ושפיר מברך, אלא דלמסקנא דקיי"ל דגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, שפיר פסק הרמ"א דנשים אין מבדילות לעצמן כיון שהיא ברכה בלא עשיה ודו"ק.

מגן אברהם סימן רצו ס״ק ד

נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה וע' הטעם בשל"ה

משנה ברורה סימן רצו ס״ק לה

והנה לפי מה שכתב המ"א לעיל בסק"ד דנהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה א"כ בלאו כל הטעמים האיך תבדיל בעצמה והלא אינה יכולה לשתות הכוס וכ"כ בעל דרך החיים אלא כונת המ"א להקל בשאין לה ממי לצאת דאז בע"כ תבדיל לעצמה ותשתה כדי שלא לבטל מצות הבדלה:

ערוך השולחן אורח חיים סימן רצו סעיף ד-ה

והמגיד משנה...ועפ"ז כתב רבינו הב"י….ויש מי שהשיג עליו דאפילו אם הם פטורות רשאות לברך כמו שמברכות על כמה מצות עשה שהזמן גרמא כסוכה ולולב וכיוצא בהם….מיהו זה פשיטא דאם אין מי שיבדיל להן שיבדילו לעצמן וראיתי מי שהקשה דאיך יבדילו והא נשים אינן שותות מכוס הבדלה ותמיהני על זה דאטו דינא הוא מנהגא בעלמא הוא ולא כולן חוששות לזה ופשיטא דכשמבדילות צריכות לשתות וראיתי מי שכתב דאיש שכבר הבדיל לא יבדיל בשביל נשים כמו שהאיש אינו מברך על השופר בשביל הנשים כשהוא כבר יצא כמ"ש בסי' תקפ"ט [א"ר סקי"ח] ולי נראה שאין זה דמיון דבשופר פשיטא שאין שום חיוב עליהן אבל הבדלה לרוב הפוסקים חייבות ונהי נמי דלמיעוט יש לחוש שמא פטורות ובוודאי אם יכולות להבדיל לעצמן יותר טוב אבל אם אין יכולות מותר ומצוה לאיש לעשות בשבילן הבדלה שכן דעת רוב הפוסקים [כנלע"ד]:

Summary:

The רמב״ם rules that הבדלה is a מצוה מדאורייתא.  However, the מגיד משנה cites opposing views that rule that only קידוש is מדאורייתא, while הבדלה is מדרבנן.  According to either opinion, the מגיד משנה rules that women would be obligated. In contrast to the reasoning of the מגיד משנה, the ארחות חיים quotes the ר"ש ז"ל that women should not recite הבדלה; he reasons that since it's only an אסמכתא and not דאורייתא.  As explained by the ב״ח, if it were דאורייתא, the זכור - שמור connection would result in an obligation. The שלחן ערוך quotes both opinions and the רמ״א adds that as a result, women should ideally hear הבדלה from men.

The ב״ח challenges the רמ״א's understanding of the ארחות חיים; he suggests that the ארחות חיים simply intended to rule that women were not obligated, not that they were not permitted to recite הבדלה.  The ב״ח further suggests that the אחרות חיים himself quotes a second opinion (from the רא״ש מלוניל) that argues that women are obligated. The מאמר מרדכי disagrees with this understanding of the ארחות חיים.  The ב"ח ultimately rejects the ruling of the רמ״א.

The ט״ז, in attempting to defend the ruling of the רמ״א says that while we would ordinarily rule that women may recite ברכות on מעש״ג, that only applies by מצוות דאורייתא.  The פרי מגדים points out many examples that call into question this reasoning of the ט״ז.

The מגן אברהם suggests a different explanation for the רמ״א - that we only permit women to recite ברכות on מעש״ג, where there is an action to perform.  The פרי מגדים points out examples that call into question the reasoning of the מ״א as well. The מגן אברהם ultimately rules in accordance with the ב״ח, rejecting the ruling of the רמ״א.  

The משנה ברורה cites the ruling of the מגן אברהם as well.  In deference to the opposition view, they still recommend that ideally a man make הבדלה for a woman.  The יביע אומר also rejects the ruling of the ארחות חיים, ruling that a woman may/should make הבדלה, where no man is available.  The דברי יציב appears to me supportive of the רמ״א's ruling.

The משנה ברורה questions the ruling of the מ״א permitting women to make הבדלה, given his citation of kabbalistic concerns regarding women drinking the wine.  The ערוך השלחן rejects this as a factor for consideration.