איסור הסתכלות
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד א
אמר רב ששת: למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים - לומר לך: כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורף
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף נז עמוד ב
א"ר יוחנן משום ר' בנאה: בכל שותפין מעכבין זה את זה, חוץ מן הכביסה, שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה. ועוצם עיניו מראות ברע - א"ר חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה. היכי דמי? אי דאיכא דרכא אחריתא, רשע הוא! אי דליכא דרכא אחריתא, אנוס הוא! לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפ"ה מיבעי ליה למינס נפשיה
טור אבן העזר הלכות אישות סימן כא
צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו ולרמוז בעיניו לאחת מן העריות ואסור לשחוק עמה או להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה ואסור להסתכל אפילו בבגדי צבעונין של אשה שהוא מכירה אפילו אינן עליה שמא יבא להרהר בה…והמסתכל אפי' באצבע קטנה של אשה ונתכוון ליהנות ממנה כאילו מסתכל בבית התורף שלה ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה המתכוון לאחד מאלו הדברים מכין אותו מכת מרדות
בית יוסף אבן העזר סימן כא
צריך אדם להתרחק מן הנשים מאד מאד ואסור לו לקרוץ בידיו וברגליו וכו'. כל זה מדברי הרמב"ם בפרק כ"א מהא"ב (ה"ב): ומה שכתב ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. בפרק חזקת (בבא בתרא נז:): ומ"ש ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה וכו'. בפרק קמא דע"ז (כ:): ומ"ש פגע אשה בשוק אסור להלך אחריה וכו'. בפרק הרואה (ברכות סא.). ובסוף קידושין (פא.) רב ורב יהודה הוו אזלי באורחא אתת ההיא איתתא קמייהו אמר ליה דל' כרעיך מקמי גיהנום ופרש"י דל' כרעיך מהר ללכת שנקדמנה: ומה שכתב ולא יעבור בפתח אשה זונה אפילו ברחוק ד' אמות. בפ"ק דעבודה זרה (יז.): ומה שכתב והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה וכו'. בפרק במה האשה (שבת סד:) ופרק מי שמתו (ברכות כד.): ומה שכתב ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה וכו'. פרק מי שמתו כד עמוד א
שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא סעיף א
צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפי' אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה
המקומות באשה שקוראים ״ערוה״
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף כד עמוד א
אמר רבי יצחק: טפח באשה ערוה. למאי? אילימא לאסתכולי בה….כל המסתכל באצבע קטנה…אמר רב חסדא: שוק באשה ערוה, שנאמר גלי שוק עברי נהרות, וכתיב תגל ערותך וגם תראה חרפתך. אמר שמואל: קול באשה ערוה, שנאמר כי קולך ערב ומראך נאוה. אמר רב ששת: שער באשה ערוה, שנאמר שערך כעדר העזים
טפח באשה ערוה
רא"ש מסכת ברכות פרק ג סימן לז
א"ר יצחק טפח באשה ערוה למאי הלכתא אילימא לאסתכולי בה…ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה
טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה
טפח המגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה אפילו היא אשתו וכן אם שוקה מגולה אסור לקרות כנגדה ושער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. אסור לקרות כנגד ערות גוי. ערוה בעששית ורואה אותה דרך דופנותיה אסור לקרות כנגדה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף א - ג
טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה. הגה: וי"א דוקא באשתו, אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה הגהות מיימוני פ"ג. ונראה מדברי הרא"ש דטפח באשה ערוה, אפי' לאשה אחרת, רק שבעצמה יכולה לקרות אע"פ שהיא ערומה, כדלעיל סי' ע"ד
ערוה אובייקטיבי - שער באשה ערוה
שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה סעיף א - ג
טפח מגולה באשה, במקום שדרכה לכסותו, אפי' היא אשתו, אסור לקרות ק"ש כנגדה….שער של אשה שדרכה לכסותו, אסור לקרות כנגדו…יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע
ערוך השולחן אורח חיים סימן עה סעיף ז
ועתה בואו ונצווח על פרצות דורינו בעוונותינו הרבים שזה שנים רבות שנפרצו בנות ישראל בעון זה והולכות בגילוי הראש וכל מה שצעקו על זה הוא לא לעזר ולא להועיל ועתה פשתה המספחת שהנשואות הולכות בשערותן כמו הבתולות אוי לנו שעלתה בימינו כך מיהו עכ"פ לדינא נראה שמותר לנו להתפלל ולברך נגד ראשיהן המגולות כיון שעתה רובן הולכות כך והוה כמקומות המגולים בגופה וכמ"ש המרדכי בשם ראבי"ה בספ"ג וז"ל כל הדברים שהזכרנו לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להגלות אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור עכ"ל וכיון שאצלינו גם הנשואות כן ממילא דליכא הרהור [והרי"ף והרמב"ם השמיטו לגמרי דין שיער וקול משום דס"ל דלאו לק"ש איתמר עב"י]:
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן מב
הנה בדבר מחיצה שבין הנשים לאנשים ודאי מן הראוי כשאפשר טוב לעשות גבוהה שלא יתראו הנשים כלל ובפרט במדינה זו שהרבה נשים הולכות פרועי ראש וגם בזרועות מגולות גם כשהולכות לביהכ"נ ובעוה"ר אין כח למחות בידן. אבל כשאי אפשר כבר בארתי בתשובה שנדפסה זה הרבה שנים שצריכה להיות גבוהה עד אחר הכתפים שהוא לבינוניות ערך ח"י טפחים שזהו השיעור מדין המחיצה וגם אם יהיו בזרועות מגולות לא יתראו. ובדבר השער כיון שהוא שעת הדחק שאין מניחין באופן אחר יש לסמוך על המקילין הרי"ף והרמב"ם שאין השער ערוה לענין ק"ש ודברי תורה. ובזמננו שבעוה"ר רוב הנשים הולכות פרועות ראש אף שהוא באיסור כתב בערוך השלחן סי' ע"ה שאף להאוסרין נמי יש להקל מאחר דעכ"פ הא אין דרכן לכסות…אלמא דטעם זה אינו אוסר כשדרכן לילך פרועות, לכן כיון שעתה הורגלו לילך אף הנשואות פרועות אף שהוא באיסור אינו ערוה לגבי ק"ש ודברי תורה. ולכן בשעת הדחק יש לסמוך ע"ז. ויראי ה' יש להם להחמיר להפוך פניהם לצד אחר כשאומרים קריאת שמע וכל סדר התפלה
ערוה אובייקטיבי - שוק באשה ערוה
טור אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עה
טפח המגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה אפילו היא אשתו וכן אם שוקה מגולה אסור לקרות כנגדה
פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן עה ס״ק ד
אמר רב חסדא שוק באשה ערוה…ויש ג' פירושים. א', בחידושי הרשב"א [שם ד"ה והא] (ועיין ב"י ד"ה טפח) לומר שוק הוה מקום צנוע באשה. ב', הב"ח כתב דשוק באשתו פחות מטפח הוה ערוה לקריאת שמע. ג', דרב חסדא בא לומר דבאשה אחרת פחות מטפח נמי, ונקיט שוק הוא הדין שאר איברים המכוסים, וכהגהות מיימוניות [קריאת שמע פ"ג אות ס]....והוי יודע דלשון שוק הוא מארכובה, (עיין רש"י ויקרא ז' ל"ב ובתוספות יום טוב פרק י' דחולין משנה ד', וכן פסק הר"מ ז"ל בהלכות מעשה הקרבנות פרק ט' הלכה י' ושוק לפעמים נקרא ירך), נמצא כל הרגל עד ארכובה שקורין קניא שם במקום שהולכין יחף ומגולה אפשר אין חשש, ובמקום שדרכן לכסותן טפח, ומארכובה למעלה פחות מטפח נמי
משנה ברורה סימן עה ס”ק ב
לכסותו - אבל פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום, כן בפרסות רגל עד השוק [והוא עד המקום שנקרא קניא בל"א] במקום שדרכן לילך יחף מותר לקרות כנגדו שכיון שרגיל בהן אינו בא לידי הרהור ובמקום שדרכן לכסות שיעורן טפח כמו שאר גוף האשה, אבל זרועותיה ושוקה אפילו רגילין לילך מגולה כדרך הפרוצות אסור
תפארת שמואל (ר׳ אהרן קאיידנובר, 1624-1676) מסכת ברכות פרק ג סימן לז
ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה וכו'. פי' לאפוקי מה שדרך נשים להיות מגולה כגון הפנים והצואר וידים אבל נראה בעיני במקום שרגילות הנשים לגלות זרועותיהם ורגילין להיות פתוח עד סמוך לדדיה מנהג רע וקורא אני בהם חקים לא טובים וטפח באשה ערוה
דברי חמודות (בעל התוספות יום טוב, 1579 - 1654) מסכת ברכות פרק ג ס״ק קטז
ודבר שרגיל להיות מכוסה באשה. ובל' הרשב"א שכתב הב"י לא נתמעט אלא פניה ידיה ורגליה וצריך לפרש דשוקה אינה בכלל רגליה מדכתב על שוק דלקמן דצריכה לאשמעי' אע"פ שבאיש מגולה כמ"ש במי"ט וא"כ גם זרועותיה אינן בכלל ידיה ומסתבר דכל מקום ומקום לפי מנהגו דמידי הוא טעמא אלא דדברים שרגילה שלא לכסותם לא מקרי ערוה משום דלא אתי בהו לידי וכו' כיון דרגיל בהו וכדלקמן גבי קול ושער
ערוה אובייקטיבי - שאר גוף האשה
רמב"ם הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז
כשם שאסור לקרות כנגד צואה ומי רגלים עד שירחיק כך אסור לקרות כנגד הערוה עד שיחזיר פניו אפילו כותי או קטן לא יקרא כנגד ערותן אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו, וכל גוף האשה ערוה לפיכך לא יסתכל בגוף האשה כשהוא קורא ואפילו אשתו ואם היה מגולה טפח מגופה לא יקרא כנגדה
Modesty: A Timeless Principle, TorahWeb, R’ Mordechai Willig - http://www.torahweb.org/torah/2010/parsha/rwil_bamidbar.html
The Mishna Brura draws the line at the elbow and the knee (75:2). Some interpret "shok" (Berachos 24a) as the calf (since the thigh is called yerech), and include it in objective erva (see Chazon Ish Orach Chaim 16:8). Yet others imply that since the requirement to cover the arms and legs is das Yehudis (Kesubos 72a), i.e. a custom of Jewish women (Rashi), it may be subject to change (see Kaf Hachayim 75:2, Igros Moshe Even Hoezer 1:69). Sha'ar Hatziyun 75:5 disagrees. However, a woman's torso is certainly ervah (see Rambam Krias Shma 3:16), and must be covered. Unfortunately, many otherwise observant women follow fashions, such as very low necklines, which expose the flesh inappropriately. Women who wear tight-fitting clothes which explicitly delineate a woman's figure are also in violation, as the Midrash, contrasting Rus and the other women, implies (see Kuntres Dinei Malbush Nashim page 12, 13).
חובת האשה למנוע חישוף גופה
ביאור על ספר המצוות לרס"ג (ר׳ יהודה ירוחם פישל פרלא, 1846 - 1934, מתלמידי וולוז׳ין) עשין עשה צו
איברא דמה שהקשה הרשב"ץ ז"ל ממה שאמרו פריעת ראש דאורייתא צ"ע לכאורה. דאע"ג דודאי גם שם לא אשכחן בזה מצוה בתורה כלל. דלא נפקא לן הך איסורא אלא מדכתיב ופרע את ראש האשה ותנא דבי ר"י מכאן אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש….ובאמת דלפי לשון הספרי….משמע שאין בה איסור דאורייתא. ולא למד מקרא אלא שכן נהגו. אבל בתלמודין מבואר דאיסורא דאורייתא יליף מהך קרא. וכמו שהבאתי לעיל. ואולי אפשר לומר דלא מהך קרא גופי' יליף איסורא. אלא דכיון דשמעינן מקרא דדרך בנות ישראל בכך. ש"מ דדבר פריצות הוא ומביא לידי גילוי עריות. וא"כ ממילא יש בו איסור דאורייתא. דהו"ל בכלל לאו דלפני עור לא תתן מכשול. ועפ"ז שוב ממילא אין מקום כלל לקושית הרשב"ץ ז"ל גם זולת מה שביארנו לעיל. משום דכיון דאין לנו בזה איסור מצד עצמו כלל. אלא שזה הוא בכלל לאו דלפני עור. א"כ אין מקום למנותה מצוה בפ"ע. שהרי לאו דלפני עור כבר מנו הרמב"ם וכל שאר מוני המצות
מנחת שלמה - סימן קג - אות טו - דיני צניעות המלבושים
אשה שהשוק או ירכותיה מכוסות בגרבי ניילון שקופות ה"ז תשיב כערוה בעששית או במים צלולין….אך אף אם הגרבים אינן שקופות, מ״מ אם בשעה שהן יושבות נגלה לעין כל רואה מקומות מוצנעים שבגוף לא בדרך צניעות….גם ידוע דכל אשה שאינה נוהגת כמנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל קוראין אותה חכמינו ז"ל בשם של ״עוברת על דת יהודית״ כמבואר ברמב"ם פכ"ד מאישות הי"א, ופשוט הדבר דאשה היוצאת בשוק רק בבגדים הסמוכים לגוף אע"ג שכל בשרה מכוסה מ"מ ברור הדבר שחשובה ודאי כעוברת על דת יהודית וכיון שכן מסתבר דגם נד"ד הוי בכלל דת יהודית ולכן ראוי לכל אשה כשרה ויראת ד' הן נשואה והן פנויה להזהר מאד מפריצות זו, כי חוץ ממה שעוברות על דת יהודית הרי הן עוברות גם על לאו דאורייתא של לפני עור לא תתן מכשול שיכשלו ח"ו על ידן בהרהורי עבירה שקשים מעבירה ולעבור על ונשמרתם מכל דבר רע המביא לידי הרהור. ועתה כאשר חשך יכסה ארץ איש לרעהו ואשה לרעותה יאמרו חזק לשמור על כל גדרי הצניעות ובזכות נשים צדקניות יחיש ד' לזכותנו לראות במהרה באור פני מלכנו משיח צדקנו אמן
שו"ת יביע אומר חלק ו - יורה דעה סימן יד
אודות בנות המופיעות בבית הספר תיכון דתי בחצאיות קצרות ביותר (מיני), ואין בידו למחות, כי לדאבון לבנו נפרצו גדרי הצניעות, ולא ישמעו לקול מורים, ושאל, אם אין להעדיף מכנסים ארוכות על חצאיות כאלה, ובפרט בימות החורף שיש סיכויים סבירים שיסכימו לקבל עצה להעדפת מכנסים על החצאית. טרם כל ראיתי לנכון להסביר בקצרה חומרת הדברים בלבישת חצאיות קצרות כאלה, כי מלבד המכשלה הגדולה שנגרמת לאנשים המסתכלים בבנות הלובשות חצאיות קצרות בגילוי שוק וירך, ובהכרח מלבוש שחץ זה מושך תשומת לב, ועין רואה והלב חומד, ומגרות יצר הרע באנשים, ומה יעשה אותו הבן ולא יחטא, שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות (סוטה ח)....נמצא שאיסור גמור הוא ללכת בחצאיות קצרות אפי' לובשות גרבי ניילון. ומכל שכן כשאיש מלמד אותן בבית הספר דברי קדושה, והן יושבות לפניו ברגלים מגולות, דהוי תרתי לריעותא, שנוסף על איסור פריצות, איסור אמירת דברי קדושה מול טפח באשה ערוה, ושוק וירך ערוה….ונוסף לכל זה נראה לפע"ד שכל ההולכות ע"פ האופנה השחצנית הזאת בחצאיות (מיני), עוברות גם על ובחקותיהם לא תלכו, שבכלל איסור זה שלא להדמות להם במלבוש המיוחד להם, וכמ"ש הרמב"ם (בפרק יא מה' ע"ז ה"א). ומכיון שנצטוינו ללבוש בגדי צניעות ולהתרחק מבגדי פריצות, הרי אופנה זו מיוחדת רק לגוים, והמתנהג ע"פ אופנה זו עובר על ובחקותיהם לא תלכו….מסקנא דדינא, איסור גמור לבנות ישראל ללכת בחצאיות קצרות או שמלות קצרות (הנקראות מיני, למינים ולמלשינים אל תהי תקוה)....ובמקום שלא ישמעו לנו הבנות ללבוש חצאיות או שמלות המכסות את הברכים, יש להעדיף מכנסים על חצאיות ושמלות קצרות, עד שיוכלו להשפיע עליהן ללבוש בגדי צניעות ככל בנות ישראל הכשרות
ר׳ יהושע ענבל (נולד ב- 1977, ראש כולל לדיינות במודיעין עילית, חבר מערכת בכתב העת ישורון ובאנציקלופדיה תלמודית ופעיל בארגון ערכים) - האם ראו חז״ל את הצניעות כהלכה מחייבת
איסור הסתכלות בערוה מוטל על הגבר. האם יש לאשה שייכות לאיסור זה? יש שנזקקו כאן לדין לפני עיור. הדברים בוודאי נכונים, אמנם סבורני שאין זה סביר לשקול שאלות קיומיות של חברה ערכית ומחויבת להלכה (existential questions of a valued and committed halakhic society) רק בפרומט של לפני עיור. שאלת לפני עיור עולה על הפרק למשל במקרה שאדם פותח חנות לממכר חזיר לגויים, והוא שואת מה עליה לעשות אם יהודי משומד נכנס לחנותו. אין מדובר כאן רק על ״רוח ההלכה״ או על יישום הדרישה שעל עם ישראל להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש, אלא על אורח חיים המבוסס על שמירת מצוות. במקרה זה מציאת אי אלו פרצות בדין לפני עיור לא רלוונטית כלל לשאלה החברה מעוניינת ומקבלת על עצמה את שמירת ההלכה - או לא. במידה והתשובה חיובית - אין אפשרות לקיים מציאות ״נורמלית״ בה הציבור נכשל באופן תמידי באיסור. אין אפשרות שמציאות אסור תיהפך לכתחילה למציאות תמידית, זוה סתירה פנימית.
No comments:
Post a Comment